היחלצות מכריתים

אתמול, יום שישי ה-5 ליולי  החלטנו שצריך להתחיל לנוע מכריתים.

על פי הרוח, עוצמתה וכיוונה, סביר היה להניח שנוכל להפליג לכיוון צפון.

זה אפילו היה נכון בשעה הראשונה להפלגה.

יצאנו ב0600 רוח שקטה במרינה  ומשכנו צפונה.

אחרי כשעה כאשר אנחנו מוצאים עצמנו מול הגלים ורוח בין 15-20 קשר, הבנתי שצריך לשנות כיוון.

כמו שכול אחד עם מינימום ניסיון יודע,  עם הים לא רבים. הוא תמיד מנצח, לפעמים גם בצורה אכזרית.

פנינו מזרחה, לכיוון קרפטוס.

הרוח עלתה, עד  ל- 25 קשר, הגלים עד 4 מטר, אבל אנחנו איתם, מזרחה.

הרבה טלטולים אבל סביר.

אחרי הפלגה של 14 שעות, לא כיפית בכלל, אנחנו בקרפטוס.

בדרך ראינו סוחרת אחת בלבד. מלבדה אנחנו המשוגעים היחידים בים.

נכנסנו למעגן של קרפטוס, ונקשרנו בעזרתו האדיבה של יאני, בעל סירת טיולים מקומית, לאורך הרציף.

הבחור, (בגילי), אמר לי בעדינות, שכדי שאוכל לישון טוב הלילה, רצוי שאזרוק עוגן ואעגון בעגינה ים תיכונית. ירכתיים לרציף, עוגן רחוק מקדימה.

 ברור שהוא צדק. הודיתי לו על העצה הטובה, התנתקנו מהרציף ותימרנתי לאחור.

דינה על העוגן.

הרוח כבר עלתה קצת, החרטומן עובד כאשר אין רוח,  (נושא לטיפול בארץ), אבל נקשרנו.

הגיע שוטר הנמל שרצה ניירות, לא רצה לחכות למחר, גם זה טופל, ונפלנו שדודים.

אחרי כמה שעות אני מתעורר לקול ויכוח שמנהלת הדינג'י עם הרציף.  נראה שהדינג'י הולכת להפסיד.

הרוח כמובן התגברה ובמעגן יש 10-15 קשר.

הורדתי את הדינג'י לרציף, כך שתפסיק לשמש בולם לסירה, הוספתי עוד חבל קשירה לסירה, הפעלתי מנוע כדי למתוח את העוגן קצת ולהרחיק את הסירה מהמזח.

החלטנו לעשות משמרות עוגן אבל אחרי חצי שעה, ביקשתי מדינה שתלך לישון ואני אשמור על המנוע והעוגן.

כל זה היה כבר ב-0400 לפנות בוקר.

נרדמנו.

לא היו מריבות נוספות בין הסירה לרציף.

הבוקר התעוררנו ב0700 הרוח, איתנה. אנחנו עייפים.

מזג האוויר מבטיח להמשיך להיות מלטמי.

אחרי התייעצות קצרה, החלטנו שנישאר עוד יום כאן, כבר התרגלנו לעגינה, העוגן מחזיק, הסירה חייה בשלום עם הרציף, ואנחנו כאמור צריכים לצבור כוח להמשך.

אז התוכנית היא לנוח היום, ולצאת מחר צפונה, מערבה, אם אלוהים ירצה ומזג האוויר ירשה.

הכול כשורה אהובותי ואהובי. נחים.