סלוניקי

יום שלישי ה-28 ליולי.

הגענו לכאן ב-26 לחודש. הפלגה נעימה ללא אירועים.

היו קצת אירועים עליהן אכתוב בהמשך.

כאן חם, חם מאד, והמזגן עובד נהדר.

היו לי ספקות לגבי ההשקעה בחלקים חדשים במזגן ותיקונו. אבל, שווה כל גרוש, ובעיקר איש המזגנים שלנו, אמיר, פשוט גאון.

בדרך לכאן, היה מסומן רייף גדול מאד שחודר כמייל לים, רדוד.

דינה כמובן רצתה שנעשה עיקוף. אותי עניין עומק הרייף.

עברנו, למרות הוראות ברורות של האדמירלית, ללכת מסביב. לפעמים יש סירובי פקודה.

העומק היה כ-3 מטר, כך שהיה הרבה מקום.

המרינה בסלוניקי גדולה, די ריקה. קצת מצחיק שהזמנו מקומות.

אנשים נחמדים. טלי מצטיינת בבחירת מסעדות טובות, בניגוד לשנה שעברה בה אני הצטיינתי בבחירת מסעדות גרועות.

הפטנט הזה עם ה"טריפאדוויזר", ממש עובד.

אמול היה יום פעילות גדול.

הגיסות הלכו לטייל בעיר ואני תיקנתי את מעמד השירותים של האורחים, שנרקב והתמוטט.

כנראה שהייתה שם נזילה שלא הבחנתי בה, על הקרש, והקרש, כמו קרש, נרקב.

היה צריך להחליף הכול מחדש.

זה אמר נסיעה לאיקאה לקנות קרש, במונית, למצוא שם דוברת אנגלית, שתמצא לי קרש ולחזור. אני כנראה נראה כמו יווני, בין היתר, ופונים אלי ביוונית.

חזרתי עם אותו נהג מונית, מקרה, וכמובן שכבר היינו חברים טובים, סיפר לי שאמו, גם נהגת מונית, הסיעה את גמצ'י, בקיצור אחוקים.

ולעבודה. איתרתי את הנזילה, הרכבתי מעמד חדש למושב, צחצחתי אותו מחדש וטלי התכבדה בחנוכת הבית ובאישורו. אושר.

הגיסות חזרו עייפות ומאושרות.

אני גם ביליתי טוב. עם המזגן.

היום, נשכור אוטו, נעשה קניות, נביא את טלי לשדה, נביא את תמר והילדים מהשדה, וכמובן מחכה לי תיקון קטן, המשאבה במסדרון הפסיקה לשאוב. או שנפטרה בשיבה טובה, או שהצינור עם המעבר החד כיווני סתום.

בינתיים אני במזגן ומסכם את אירועי הימים האחרונים. מסעיר ? נכון ?

אז זהו לבינתיים,

הכול כשורה אהובותי ואהובי, מתגעגע.

יבשה

אנחנו ביבשה. נגמרו האיים.

יום שבת ה-25 ליולי.

מחר מתכננים להגיע למרינה שם נחכה לתמר.

היום היה שקט מאד, הים, ודינה דאגה למסלול מאתגר.

שטנו לחפש ומצאנו לגונה שהכניסה אליה רדודה, כנראה. בדקנו. אכן רדוד.

המשכנו לקצה "האצבע" שם יש תעלת מעבר, בסגנון הקורינתוס, לצד השני.

התעלה בעומק של 3-4 מטר, נראה בסדר.

מעליה עובר גשר דו שלבי.

בחלקו גשר חדש על אדני ברזל, עובר לאט לאט ורואה שהאנטנה של מכשיר הקשר אומרת שלום לאדנים, מילא.

יש גם גשר יותר ישן על קורות בטון, נמוך קצת יותר, מתקדם לאט, עובר אבל משהו עף מלמעלה. 

נראה כמו האנטנה של מכשיר הקשר. שיהיה. עברנו.

המקומיים לא ראו מפרשית  עוברת שם. בצדק.

הגענו לעיירה-עיר בשיא החום, אבל עם כול החלקים של הסירה.

אני קופץ לקפה סמוך להתעדכן ברשת, ורואה מהצד, שהאנטנה של המכשיר במקומה.

אז מה נפל מהגשר, ??

אני מקווה שלא חרבתי אותו.

מזג האוויר מעולה,  ז"א הים שטוח. אבל חם.

אני מבין שבארץ ממש ממש "קריר".

זהו בינתיים.

מחכים לתמר והילדים וגם לקובי.

היום החלטנו לגמור את החצי דג אלבקור שהיה אצלנו בפריזר מאז עלייתו לסירה.

טלי מבשלת. דינה מייעצת.

אני "שומר נפשו ירחק"

הכול כשורה אהובותי ואהובי. מתגעגע.

יום חתונ ה ה-48 בלימנוס

יום רביעי. ה-23 ליולי.
הייתם מאמינים, אני מכיר את דינה יותר מ-50 שנה. היא עדיין לא הצליחה לחנך אותי אבל ממשיכה לנסות.
אנחנו עדיין בלימנוס.
המלטמית חוגגת עם משבי רוח של 30-32 קשר והמעגנה היא בהחלט מקום טוב להיהנות המרוח.
ללא רוח, חם כאן.
אתמול שכרנו רכב ונסענו לטייל.
אי מאד מעובד ותרבותי. עובדים כאן. יש הרבה מאד שדות מעובדים וחקלאות. מעבר לזה לא ראיתי דברים אחרים. כמובן, המון נופשים. ברובם יוונים.
תכננו לצאת היום לכיוון היבשה אבל רוח ערה בבוקר שיכנעה אותנו לנוח כאן עוד יום.
חוץ מזה לבלות את יום הנישואין שלנו בטלטולים - לא ראוי.
האי כאמור יפה. לא משהו עוצר נשימה כמו סמוס אבל יש לו קסם משלו.
לו רק היה לנו כזה אי, משהו כמו קטלינה ליד לוס אנגלס. יוק.
אני כמובן קורא באדיקות תא החדשות ומלבד העובדה שנתניהו מתעצבן כול פעם על שר אחר, אין הרבה כיף. שרק ימשיך כך.
היוונים אנשים ישרים. אני מתכוון למגעים היום יומיים.
זה מאד מוזר לאור העובדה שבפרוייקטים לאומיים יש כל כך הרבה שחיתות.
אני רואה הרבה בנינים שבנייתם הופסקה באמצע, מרינות ומעגנים שגמורים בחציים, וכדומה.
אין בעיה להוציא כסף בקספומטים, המסעדות מלאות והכול טוב.
התוכנית למחר שלנו ושל הרוח היא להפליג ליבשה.
המלטמית אמורה לנוח מחר וננצל את זה להפלגה של כ-50 מייל ליבשת.
הכול כשורה אהובותי ואהובי. מתגעגע.
50 שנה. 

המשך להמשך לימנוס.

אחרי הפלגה קצרה. הגענו.
אין מקום ליד הרציפים.
אנחנו די עייפים, עוד מאתמול.
מטילים עוגן ואני הולך לישון.
לא מספיק להירדם,
התפנה מקום ליד הרציף, מישהו עזב. דינה מרימה עוגן ונכנסים לעגינה.
מאז תחיית החרטומן זה נהייה קל יחסית.
נקשרים ואני נופל שדוד.
אחרי שעתיים שינה, אני כאן כותב. דינה ישנה. טלי קוראת.
הכול טוב.
התוכנית היא להישאר כאן ליומיים, לנוח, העיירה נראית נחמד.
התחנה הבאה תהייה כבר היבשה, לא אי בקרבה לסלוניקי.
מחכים למחזור שני ומתגעגעים.
הכול כשורה אהובותי ואהובי. מתגעגע.

המשך-לימנוס

נקשרנו לרציף שלה.
נחים מיום קשה.
כול השמועות על המלטמיות נכונות.
אנחנו כ-20 מייל דרומית ללימנוס וננסה שוב מחר.
יצאנו לארוחת ערב נחמדה, עם מלצרים דוברי  יוונית שוטפת, אנגלית פחות.
הלכתי לסופר שלהם, חנות מכולת קטנה.
מצאתי שמן זית כמו הקודמים שקנינו, אבל תוצרת לסבוס, בלסבוס לא מצאנו שמן זית באריזות של 5 ליטר, ובמחיר זול יותר בכ-5 יורו. קניתי 2 והאי עכשיו במחסור של שמן זית.
המרינה-נמל בו עגנו, עוד פרוייקט מגלומיני של היוונים שהתחיל ולא נגמר.
רציפים גדולים, שובר גלים ענק והכול חצי שו שני שליש גמור.
פרוייקט במימון השוק האירופאי המתוכנן להסתיים ב-2013.
הבוקר קמנו כרגיל מוקדם, ויצאנו. כ-20  מייל, קצת רוח וגלים אבל למשך זמן יותר קצר 

לימנוס

סוף סוף בלימנוס.
יום שני ה-20 לחודש.
היה קשה וטוב.
קשה כי היו מספר אתגרים.
טוב, התגברתי עליהם.
יצאנו שלשום ללימנוס עם ים שקט וכוונות טובות. אפילו יצאנו מוקדם.
פתחתי ראשי, פתחתי חלוץ, שניהם מצומצמים אבל פתוחים והים עלה. ועלה ועלה.
רוחות 20-30 קשר, גלים בהתאם, ושמח.
ניסיתי לסגור חלוץ, והעניין הסתבך.
ברוחות כאלה החלוץ, גם בגרסה המצומצמת, חזק ממני.
בנוסף, מצא לו דרך השובב להסתבך סביב הוונטה השניה והוא פתוח.
סגרתי ראשי והמשכנו עם החולץ, המצומצם.
בין יתר התמרונים של י לשים את המיתר סגירה שלו על ווינץ, החבל הסתבך סביב הידית והעיף אותה למים. קשה, קשה.
הייתה גם בעיה של כיוון, הגלים והרוח כוונו אותנו לאי קטן מתחת ללימנוס, דינה תוסיף את השם,  (Ayios Evstratios) ולשם הלכתי.
אסור להילחם בים. ומי שמתעקש, עם חלוץ פתוח, קצת, לא חכם.
קיבלתי עלי את דין תנועת הגלים והרוח והגענו לאי הקטן.
זרקנו עוגן, בדרך עם שוך הרוח, בכניסה לאי, פתחתי את החלוץ לגמרי וסידרתי את הטעון תיקון, ואנחנו עוגנים.
מסירה סמוכה צעק לנו הולנדי נחמד שאחרי שהמעבורת תיכנס, ותצא, נוכל להיקשר לרציף שלה.
זה מה שעשינו.
הטלנו עוגן, חיכוינו, המעבורת באה וגם יצאה 

מוליבוס - מנוחה

יום שבת, ה-18 לחודש.
היום נחים.
הגיסות הלכו לעיר, אני נשארתי לשמור על הסירה.
שקט ורגוע.
מחר מפליגים ללימנוס, אני חושב.
הלכתי לסגור ענינים ב-port control  וקיבלתי הדגמה נוספת של בירוקרטיה ויעילות יווית.
חסרים הפרטים של טלי ברשימת צוות.
חוזר לסירה לקחת דרכון שלה.
מביא. נרשם.

יש בעיה, הילדה הניו זילנדית ירדה ברודוס וטלי הגיעה.
איך רושמים על רשימת הצוות.
טלפון למפקדה.
הוראות.
יש הוראות. הבחרו רושם מגילה, מוחק בקו אדום את הניוזילנדית ומוסיף את טלי.
חותמות. הפעם ספרתי. 5 חותמות שונות.
לענין חישוב מחיר, - ליומיים, כולל מים וחשמל, 12.87 יורו.
אני מושיט לו שטר של 20, מהוא מוציא מחשבון ומחשב את העודף.
מקבל עודף ונפרדים בידידות.
אתמול גם התחברתי לחשמל.
איך ??
החיבור הרגיל, כולל עמוד חיבורים-קופסת חיבורים, לא עובד.
אבל, בצד יש כבל ל-16 אמפר, אליו מחוברים 3 תקעים, לכול הנדרש.
היווני שמגלה לי את הסוד, מבקש שלא אפעיל מכשירים כבדים, בשל החיבור הרופף.
יוון במיטבה. אבל, הם נחמדים.
זהו. מחר לימנוס.
הכול כשורה אהובותי ואהובי. מתגעגע.

molivos- מוליבוס

יום שישי   ה-17 לחודש.
הפלגה קצרה ורגועה לעיירה הנ"ל, כ-5 שעות די רגועות החלו בבוקר מוקדם. 0615
הגענו בדיוק בזמן ותפסנו את המקום האחרון במעגן הקטן.
זה אמור להיות מקום יפה ונהייה כאן כנראה יומיים.
פעולות החיפוש וההצלה נמשכות והיום, לפני הכניסה למעגן, די רחוק בים, שלינו עוד חגורת הצלה.
ריקה.
אני בודק אם יש משהו בתוך החגורה ורק אז מעלה. יותר נכון דינה מעלה, אני מתמרן  למקום, תוך מחאות של דינה.
נאלצתי לוותר על ברווז מתנפח צהוב מנילון, שדינה סרבה להציל.
הברווז המסכן ימשיך לשייט בים לבדו.
נכנסנו לעגינה, אחרי שבעל מנועית הואיל להזיז את הדינג'י שלו, היווני השני הקפיד שלא נזרוק שרשרת על העוגן שלו, ועם כול אלו, נכנסנו, עזרו לנו עם החבלים ואנחנו עוגנים.
הלכתי לשוטט 

חיפוש והצלה

הרוח החזקה מעיפה דברים לים. מהחוף, מעל סיפונים.
תמיד יש משהו במים ואני רגיל למצוא ולשלות דברים.
זה תמיד מתחיל באיתור, - חיפוש, אחר כך ממשיך בהתנגדות של דינה, מה אתה צריך את זה, תעזוב וכו' ובסוף - תלוי.
אז, בדרך לכאן מצאתי מספר דברים.
בלינים שעפו למים, דינה סרבה לקחת, כרית אחת במצב טוב, רטובה במקצת, דינה סרבה לקחת,
סירה די גדולה, כולל איזה קרש המשמש כרצפה, דינה סרבה לקחת, לי זה נראה גדול מידי, ובחלקו, הסירה הייתה ללא אוויר, ועוד.
לקראת הכניסה לאי, עברנו על פניגולשי גלשן כנף, עפו באוויר כמו ציפורים.
בהמשך, איתרתי חגורת הצלה במים.
למזלנו ריקה, ללא אדם בתוכה.
הפעם לא עזרו לדינה ההתנגדויות.
גנץ ארוך בידי האדמירלית, 3 נסיונות התקרבות שלי, רוח חזקה והכול, ובסוף הצלחה.
חגורה חדשה לספורט ימי, בדיוק מה שהנכדים צריכים.
חגורה ממש טובה ויש שכר לעמלנו.
אפילו דינה מודה שזה היה שווה. אז התווספה עוד חגורת הצלה ספורטיבית למלאי.
יש.

לסבוס - המשך

בחנות ראיתי משאבות שיפוליים. קטנה ב-120 ש"ח גדולה -2700 ליטר, ב-250 ש"ח, בערך רבע או שליש מהמחיר בארץ.
קניתי. אלא מה. שיהיה.
חזרתי לסירה, בדקתי את החשוד המיידי, מפסק הציפה שכמובן התקלקל.  המדהים הוא שהחוט והחיבור נרקבו.
המפסק עצמו בסדר.
תיקנתי.
קטן ופשוט. ויש לי שתי משאבות שיפוליים רזרביות. בנוסף לאו שכבר יש לי. שיהיה.
כול זה כאמור בסאמוס.
חזרה ללסבוס.
נסענו אתמול במוני מרחק של 500 מטר, (טוב, לא ידענו איפוא המסעדה שהמליצו לנו עליה-שכנינו טוד),  היה נחמד.
הבוקר, הגיסות הלכו לטייל בעיר ואני שומר על הסירה, - שותה קפה , מעשן וכותב - ויש לי שקט.
התוכנית היא כנראה מחר, להפליג לחלק הצפוני של האי, יש שם מעגן יפה ונבלה שם עוד יום או יומיים.
ההפלגה נגד הרוח אפשרית, לא נורא בכלל, אבל כיף זה לא.
אני מתנחם שבדרך חזרה הרוח תהייה איתנו.
עד עכשיו היו לי כבר כ-110 שעות מנוע. לא נורא בכלל.
אגב, המרינה כאן עולה 23 יורו ללילה שזה מעט, בתוספת חשמל ומים זה יגיע לכ-26-28 יורו. מאד סביר.
אנשים נחמדים כבר אמרתי.
אז הכול כשורה אהובותי ואהובי. מתגעגע.

לסבוס

יום חמישי ה-16 לחודש.
יש הרבה חומר להשלים.
עזבנו את סאמוס עם שחר.
צוות מאומן וממושמע. ב-0600 מרימים עוגן, ועוד עוגן. מסתבר שהשכן שלנו שם את העוגן שלו על שלנו. קורה.
כמובן שעם מתיחת השרשרת שלו, הוא מתעורר ונמצא מיד על הסיפון. דרך מגעילה להתעורר. מצטער. אשמתו.
כמובן שאני מקבל מיד מבול של הצעות ועצות. קטן עלי.
אני משלשל חבל למים, עוטף את העוגן שלו, משהו יפה וקל יחסית, מנירוסטה, גורר אותו עוד קצת הצידה, וזורק אותו על עוד 2-3 עוגנים אחרים. שיהיה להם מענין.
נסענו. בטח קיבלנו הרבה ברכות לדרך "צלחה".
הפלגה כרגיל, על מנוע, נגד הרוח. רגילים כבר.
מגיעים לאי חסר הדר ותואר, איוס או משהו דומה לזה, נכנס לסיבוב בנמל הגדול, הריק והפתוח לרוחות, שלהם ומחליט לבחור באפשרות השניה. מרינה בסמוך.
המרינה, במיטב המסורת הי ב
וונית, התחילו, אי שם בעבר, גמרו לשפוך לאדמה את כול הבטונים, רציפים, רחבות והכול, ועצרו.
יש שם הרבה סירות החונות במקביל לרציפים, along side  ויש מקום גם לנו.
ההפלגות האלו נגד הרוח מעייפות. אכילה בסירה, ושינה.
בבוקר למחרת, קצת יותר מאוחר, מפליגים ללסבוס.
שוב נגד הרוח, מפרש ראשי מצומצם ורח קידמית חדה.
אני מזגזג קצת כדי לשמור זוית של 30-45 מעלות לגלים ורצים לא רע.
הרוח בין 15 ל-30 קשר, המנוע עובד יופי.
אין גלים גבוהים. מקסימום חצי מטר. המרווחים בין האיים מונעים הווצרות גלים גדולים.
מגיעים ללסבוס למרינה.
איזה יופי של מרינה.
קבלת פנים יפה עם יאניס והרמס, העוזרים בקשירה.
הרוח במרינה עדים בסביבות 15 קשר אבל לספן כמוני, עם חרטומן חדש, אין בעיה. מצליח להרשים את היוונים בכניסה חלקה ובעיקר בהוראות שלי ביוונית צחה, "סיגה סיגה". (לאט לאט).
הפלא ופלא, השכן שלי ממרינה הרצליה, מרחק של שלוש סירות ברציף J  עוגן לידינו ממש. זה גם הזמן לברר את שמו, שלא היה ידוע לי עד כה, טוד.
המחיר במרינה סביר, אם גם מביאים בחשבון שיאניס והרמס הביאו לי קפה, מים וירקות מהגינה האורגנית שלהם. חצילים, מלפפונים ופלפל חריף. טלי כבר לעולל לזה משהו.
המחירים כאן מאד סבירים. במסעדות בערך חצי עד שליש מהעלות בארץ.
בסאמוס הלכנו לאותה מסעדה פעמיים, ערב אחר ערב והיה כמובן מצוין וזול.
לא רציתי ללכת פעם שלישית מאחר ובעל המסעדה החל לגלות כלפי סימני חיבה מופרזים.
מי יודע אם הייתי מופיע בפעם השלישית, לאן זה היה מוביל.
השווצתי שאין תקלות בסירה אז קרתה אחת.
המשאבה להוצאת מי המקלחות הפסיקה לעבוד. חשדתי במפסק ציפה שהיה בעייתי ולא ממושמע לאחרונה.
בכול מקרה הלכתי לסאמוס לחנות של חלקים לסירה, דימיטרי מהמסעדה הסמוכה לעגינה שלנו הוליך אותי לשם, (היוונים נהנים להמליץ ולהוביל אותך למקום הקניה שלך. אני מניח שזה תורם ליחסים הטובים בינהם), 

סמוס - יום מנוחה.

יום שני ה-13 ליולי.
אחרי יומיים מאומצים של טיולים עם רכב באי, הכרזתי על יום מנוחה.
היום יוקדש לבטלה.
היו עוד סיבות.
מזג האוויר רוחני למדי ודינה לא מתלהבת מזה. קמנו היום בבוקר ב-0600 כדי לצאת לאיוס, האי הבא בדרך, מרחק של כ-70 מייל.
הרוח נושבת, פחות מאשר אתמול, ובכול זאת.
כבר התרגלנו למקום.
אני שותה קפה יווני במסעדה שממול, משתשמש בשירותי הרשת, אתמול הלכנו למסעדה של שלשום, שוב היה טוב.
הבעלים קיבל אותנו כמו אחים אבודים. היום לא נלך לשם כי אני חושש שיהיו נשיקות וענינים.
לא מת על גברים, עדיין.
אתמול נסענו להרים, שוב, אבל מזווית אחרת.
נסענו למערת פיתגורס, בשביל כורכר, כאן הכורכר זה סלעים.
היונדאי 10 i  שלנו קיבל הסבה לג'יפ ועמד בזה בכבוד.
לא סיפרתי למשכיר איפוא הינו. למה לעשות לו דפיקות לןב.
אני ממש מעריך את הקוראנים על הרכב הקטן והמוצלח שבנו. כולל מזגן אוויר משובח.
יצאנו בערך ב-1000 בבוקר וחזרנו ב-1600 לשנת הצהרים. יום עבודה מלא לפנסיונרים שכמונו.
אני עובד קשה בלנהוג לאט, זה מאמץ, כדי לעמוד בתקנות האדמירלית.
אני חושש לכתוב לכם, מחמת עין הרע, שהסירה מתנהגת למופת.
לא פגשנו אנשים מענינים במיוחד ואין על מה לרכל.
כמובן קוראים באדיקות את החדשות ושמחים לראות שאין הרבה.
הכול כשורה אהובותי ואהובי. מתגעגע.

עדיין סאמוס

יום שבת. ה-11 לחודש.
יום רוחני ממאד. התחזית התממשה ויש רוחות רציניות. הבעיה היא של משבי רוח של 30 קשר, במעגן וזה לא נחמד לאלו הנמצאים בים.
אנחנו לא.
שכרנו רכב ונסענו לטייל בהרים. על התחזית למדנו עוד ביום הקודם, יש אדמירלית, והחלטנו להישאר כאן יומיים.
אי נפלא.
הרי. יש דרכים מאד יפות בהרים. הגענו לכפר, לא חשוב השם, וטיילנו בו. מדהים. נקי מאד.
הבוקר הגיעה לידינו גולט ענק מטורקיה. עגנו. מקצוענים.
אין הרבה אנשים מענינים בסביבה. מילא.
בדרך חזרה עצרנו לקנות שמן זית.
החלטנו לקנות שמן זית בכול אי בו אפשר, כאשר הטעם והמחיר יהיו סבירים.
קיבלנו המלצה על עיר אחת, ועצרנו במקום שנראה מבטיח.
אכן.
טלי טעמה, אני השוותי מחיר, ויש.
פגשנו שם גרמניה שמיטב שנותיה מאחוריה, כמונו, שהתלהבה לשמוע שאנחנו מישראל.  i love israel.
מסתבר שבילתה 3 שנים בקבוץ רמת יוחנן וכנראה שהיה לה טוב. וכול הכבוד לצעירי רמת יוחנן.
מחר נישאר כאן עוד יום, התחזית שוב מבטיחה להיות רוחנית.
ניסע שוב לטייל באי המקסים הזה.
היום בדרך, בכפר קטן, עצר אותנו ליאון, די בכוח, לחץ לנו את היד והתעקש שנעצור לשתות-לאכול.
למה עצר, זה היה בפניה חדה שאילצה אותי להאיט.
היה נחמד.
היום יהיה יום תספורת ורחצה. המים כאן באי שופעים ולכן לא מחייבים תשלום עבור מים.
באי הקודם, המים עלו מאד ביוקר. כמעט 7 יורו למ"ק.
משבי הרוח כאן ממש חזקים.
איזה כייף להיות קשור במעגן.
אז, הכול כשורה אהובותי ואהובי. כבר מתגעגע.

סאמוס

יום שישי  ה-10 ליולי.
אתמול, בלרוס ת חגגנו במסעדה ממש טובה וגם במחיר סביר.
המחיר כלל הסעה מהסירה למסעדה וגם חזרה.
הבוקר, לאור התחזיות, השכמנו קום ויצאנו לדרך ב-0700?
כיף לצאת מעגינה על מצוף. דינ
ה זורקת חבל ואנחנו מוכנים.
נסענו, שוב, כ-5 שעות מול ים חלק ושקט, והגענו למעגן העירוני בסאמוס.
מעגן כמעט מלא. נדחקנו בין שתי סירות, ושוב תודה לחרטומן שהקל על המלאכה ועזר לי לעשות רושם טוב על הצופים.חח
מיד הגיע אלינו הנציג המקומי שדרש וקיבל סכום ון דמיוני עבור מים, חשמל, ללא הגבלה, ועגינה. אה, הסכום הוא 10 יורו ליום. שערוריה.
מחר מחרתיים מבטיחים להיות ימים עם ים גבוה ורוחות צפוניות. הנטייה שלי היא להישאר כאן יום או יומיים לשכור רכב ולתור את האי.
נביא להחלטת האדמירלית ונראה.אתת


המקום נראה נחמד. כמו כול האיים היוונים.
כמובן שבכול מקום יש אוכל יווני  traditional . האי הקודם, לארוס אמור להיות מקום הולדתו של היפוקרתיס. )שבועת הרופא).
כמובן שגם סאמוס טוענת לכתר.
המנהג של היוונים לעמוד בפתח המסעדה ולהזמין אותך, כמובן תוך ברכות ערב טוב וחיוך, מביך.
אני עונה להם ב"קליספרה" ועדין מרגיש לא נעים.
יחד עם זאת, (איזה ביטוי מגעיל של הפוליטקאים שלנו), אי אפשר לאכות בכול מקום שמזמין אותך.
אני עוקב אחרי הy-net.
ואללה אנחנו ארץ היסטרית. טיפש אחד אמר משהו לא במקום וראש הממשלה מותקף. לא מספיק, הטמבל שלנו רץ להתנצל.
מול הסירה שלנו יש מסעדה עם קישור לרשת שעובד גם בסירה. אנחנו מסודרים.
הייתי כותב לכם גם שאין תקלות בסירה. אבל לא אכתוב, מחמת עין הרע.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
היוונים פושטים רגל והכול השלווה.  

יום חמישי ה-9 לחודש. לרוס

אחרי עוד יום מפרך של הפלגה, אנחנו במפרץ קטן ונחמד, על מצוף, של מסעדה, בלארוס.

היום המפרך שלנו התחיל ב-1130 לאחר שנפרדנו מהבנות הצעירות בקוס, והפלגנו ישירות ללארוס.

הכוונה הייתה לעגון במרינה בלארוס שהתברר לנו כי היא מלאה.

אז בלי טובות, מצאנו מפרץ קטן בדרום האי, התקשרנו למצוף של המסעדה ואנחנו כאן.

הפלגה קצרצרה, לא מפרשים ומול ים חלק, מפרכת כבר כתבתי, ואנחנו כאן.

בעל המסעדה נזעק אלינו עם הסירה שלו להראות לנו שנקשרנו לחבל הלא נכון.

ניסיתי להפיל את הטעות על דינה אבל לדעתו האחריות היא שלי. קיבלתי. תוקן.

קבענו שיבוא לאסוף אותנו ב-20:00 למסעדה.

לידינו עגן שוויצרי.

ירד אל פני המים עם מד חום, מדד את חום המים, הודיע כי תקין ואז הם ירדו למים.

שוויצרים.

אני ירדתי לסיור סביב הסירה ובעיקר להסתכל על חבל המצוף. תקין.

המים נהדרים, 25 מעלות. (גם לי יש מד חום). מד העומק שלי מראה גם טמפרטורה  של המים.

מאחורינו עגנו ישראלים.  כנראה  סירה מחיפה.

את רוב היום אני מבלה בתשבצים ובשינה כדי שלא אהיה עייף מידי ללכת לישון בלילה.

הקטע הזה נכתב לאור עידודו של מיכאל המספר לי שנועם אוהב לשמוע על עלילות "סינבד המלח".

אני שמח לבשר לכם שאין הרבה חדש. אין תקלות.(טפו טפו טפו) ואפילו תליתי דגל אמריקאי חדש שקנינו כאן. הישן התבלה.

הערב כאמור למסעדה כאן ומחר השכם בבוקר לסמוס.

מזג האוויר, לפי התחזית מבטיח להיות קצת יותר מעניין ונשתדל להגיע לסמוס, כ-6-7 שעות הפלגה מכאן, לפני שיתפתח למשהו.

זהו לבינתיים.

הכול כשורה אהובותי ואהובי.  חושב עליכם.

  

יום רביעי. 8 ליולי. קוס

אחר הצהרים. שקט.
4 נשים זה הרבה. אפילו שאני אוהב את כולן.
דינה טלי הלכו לרוקן את העיר.
יעל וטל נעלמו מהבוקר.
אנחנו בקוס. יש לדינה ולי חילוקי דעות לגבי המקום. אני לא זוכר אותו בכלל. לפי דינה היינו אבל לא במרינה בה אנחנו נמצאים אלא במקום אחר, לא ברור איפוא. רישומי המרינה מראים שהיינו פה לפני 3 שנים באוגוסט. אז למי אפשר להאמין ?
המרינה נחמדה מאד והגענו אליה אחרי הפלגה נחמדה מאד מסימי. שקט ורגוע. לא זוכר משהו מיוחד מסימי מלבד עיירה נחמדה, שכבר היינו בה מספר פעמים ואני זוכר אותה.
 ברודוס היה לנו שכן נחמד, אנגלי, מקס עם אשתו ג'ודי ועם סירת אוייסטר 58 רגל חדשה. משהו צנוע שעלה לו 1.3 מליון פאונד. לא שאלתי. סיפר לבד. בא לפגוש את ילדיו המפוזרים בין אוסטרליה להונג קונג.
 בסימי עשינו קניות. אני לארנק חדש, דינה כנ"ל וגם פגשנו את כריס ונירית. את הזוג הזה אנחנו פוגשים בכול מיני מקומות בעולם, כולל בקבו ורדה.
החברה נעימה מאד, היוונים נחמדים מאד, למעט נהג זקן אחד שהתעצבן שנסעתי באין כניסה. נו, באמת.
היום שכרנו רכב כאן ונסענו לקרוע את האי. (סה"כ 50 ק"מ). עצרנו בזיאה במסעדה נחמדה בה היה מלצר דובר עברית, מקומי, היה בארץ הרבה פעמים, חצי יהודי, ולרוע מזלו החצי הלא נכון. אביו יהודי ואימו בת המקום. אחרת היה עולה לארץ. (לדבריו).
גם ברודוס שכרנו אוטו ששימש, בין היתר להביא את האורחות משדה התעופה. אחר כך גם לטיולים.
היה לנו אירוע עם נהג מונית מקומי שהרשים אותי. נסענו מהמרינה החדשה לעיר, הזמינו לנו מונית ועלה 7 יורו. טוב. חזרנו מהעיר עם מונית ואני כותיק ומנוסה אומר לו "אז זה 7 יורו" יעני להראות לו שאני לא פרייר. ומיד בא תיקון של הנהג, לא 7 יורו רק 5. והסבר, אם אתה מזמין אותי בטלפון ואני נוסע אליך אז 7. אם אתה בא אלי, תפסנו אותו במרכז העיר, אז רק 5 יורו. לא התעקשתי.
שמעתי שגם בארץ יש כאלו נהגי מוניות – באגדות.
מחר אנחנו מתכננים לדלג עוד אי בדרכנו צפונה. משהו כמו לארוס. שיהיה. אני נוהג. הכול בסירה עובד, (חמסה, חמסה, טפו, טפו, טפו). הטפו זה בפולנית.
אפילו מיזוג האוויר עובד נהדר.
הגברות בעיר, הילדות נעלמו מהבוקר. שלווה.
 בין הדברים הנחמדים שקרו לנו, פגשנו את שבתאי לוי, עם הצוות שלו. נחמדים מאד.
 זהו לבינתיים. אין גדולו ואין נצורות וטוב שכך.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.

שבת ברודוס

יום שבת ברודוס- הרביעי ליולי. יום הולדת שמח -ארה"ב. הניוזילנדית עזבה למעבורת לאתונה. ילדה נחמדה. בת 24. עם ידע ממש ממש מצומצם על העולם. איזה כייף לה. כמובן שניפחנו לה את הראש עם ההיסטוריה ההירואית של העם היהודי. גם אמרנו כמה מילים טובות על האיסלם. (אוהבים להרוג וכדומה). בקסטל התידדתי עם דניאל. פליט מחלב סוריה. על פי דבריו, בערבון מוגבל, היה בעל קזינו בחלב, מכר, ברח. הוא לבדו בעולם נוצרי אורתודוכסי. האנגלית שלו והערבית שלי-באותה רמה. ובכול זאת שמענו אום כולתום ביחד, אנתא עומרי- ונהינינו. בעיניו עלו דמעות. יש בקסטל הרבה פליטים מסוריה. בדרכם לאירופה. ידידינו דניאל רוצה להגיע דרך סרביה ואנגליה. לא נכנסנו לפרטים. הציע שאקח אותו בעד כסף הלאה וסירבתי בנימוס. בכול אופן, ההזמין אותי לקפה, אני אותו לבירה, ונפרדנו בידידות. לא אתפלא אם כול הסיפור שסיפר לי הוא המצאה אחת גדולה והוא סוכן חשאי של החיזבאללה. ונגיליס שונא את כול המוסלמים. כולל את דניאל, שיושב אצלו, אוכל, שותה ומשלם. אז עזבנו את קסטל והגענו לרודוס. האתר שלנו לתחזיות השתגע וצפה הוריקן בארץ ובופור 12, כן, בשחור, בכרתים. ההפלגה הייתה שקטה. בערב שקדם לעזיבתינו את קסטל, הגיעה סירה מנועית גדולה, כ-60 רגל, עם קפטן ישראלי- עומרי- זה מהשיר של אום קולתום, עם בתו, נווט בנמל חיפה ואדריכל נוף כצוות, בדרכם לחיפה. יש לו מיכל של 2500 ליטר וצריכת דלק של 60-150 ליטר לשעה תלוי בים ובמהירות. בקיצור, הוא מוגבל לקפיצות של 200-250 מייל. קופץ מתחנת דלק אחת לשנייה. תחנתו הבאה תהייה מרינה לאצי בקפריסין ומשם לחיפה. מחיפה להרצליה. איש אשכולות. ימאי ומורה לימאות מקדמת דנא. היה מה לשמוע וללמוד. איש מאד אינטיליגנטי, הסכים עם כול מה שאמרתי. אז זהו, אנחנו ברודוס במרינה החדשה. מרינה נהדרת, ריקה ושקטה. זאת לעומת הברדק במנדרקיס. לא זול, 30 יורו ללילה, אבל שווה. עדין בשלבי גמר אבל נראה נהדר. מרוב שהמרינה ריקה ואין לה חבלי קשירה במים, (סינקרים), אנחנו עוגנים "אלונג-סייד". זה אומנם מרחיק מאיתנו את החוויה של עוגנים על עוגנים ותסבוכת במנדרקיס, אבל נאלצים לוותר על החוויה. שכרתי רכב שיגיע בצהרים. ניסע לטייל ולקניות ונאסוף את האורחות שלנו מחר משדה התעופה. אני הולך להיות מוקף. ולא אוסיף. הסירה האנגלית הקלאסית שעגנה בהרצליה נמצאת כאן בדרכה לאיטליה. עם צוות בלבד. יפגשו את הבעלים באיטליה. הסירה נבנתה ב-2003 באנגליה, מעץ, עם ציפוי אפוקסי, ובעלות כפולה ומכופלת מאשר סירה רגילה ונורמלית. זהו לבינתיים.

רודוס

אנחנו במרינה החדשה של רודוס, זו שבונים כבר כ-10 שנים, והיא עדין לא גמורה

הפלגה שקטה של 11 שעות ואנחנו בחום של רודוס. משחררים את הטרפמיסטית הניוזילנדית שלנו, לוקחת מעבורת לאתונה. ומקבלים את טלי יעל וטל המגיעות ביום ראשון.

קסטלו-יום שני

החלטנו להישאר עוד יום בקסטל.
מחמת הסערה, שמשתוללת ליד רודוס.
כבר מזמן לא ראיתי סימנים של 11 בופור בתחזית מזג האוויר שלי- בין רודוס לכריתים.
אני יושב ליד דניאל, פליט סורי-נוצרי-.
הוא לא יודע אנגלית. אני לא יודע ערבית. מדברים.
היה לו קזינו בחלב, סגר, ברח, הוא כאן בדרכו לאירופה.
מחר שט לאתונה, משם לצרפת ואנגליה. אפשר לדבר הרבה גם ללא שפה.
אנחנו נפליג מחר בבוקר לרודוס. נאסוף את טלי ביום א' ואלוהים גדול.
אתמול הלכנו לשחות במים הנפלאים כאן. צלול. הכול סלעים. אין מדוזות. מים בסביבות 26-27 מעלות. מה עוד צריך.
האורחת שלנו תמשיך איתנו לרודוס או שתפליג מחר לאתונה עם המעבורת. נראה מה שתחליט.
זהו לבינתיים.

עדיין קסטלו

יום רביעי אחה"צ.
יש אלוהים.
הדרכונים חזרו. הכול טוב. יחי היוונים עם הברדק שלהם.
מחר נפליג לסימי.
מזג האוויר לא משהו אבל ננסה. לא יצליח, נחזור או נעצור בדרך.
הטרמפיסטית שלנו נשארת איתנו עד סימי.
ילדה ניוזילנדית נחמדה בת 24.
דינה ואני תפסנו אבהות עליה.
חם.
אולי נלך לשחות קצת.

קסטלוריזון

ראשון ליולי יום רביע.

הגענו מוקדם בבוקר, לאחר שדינה ביקשה שלא ניכנס בלילה.
הפלגה  רגועה מאד.
סהכ 61 שעות מהן רק 10 שעות מנוע.

לקחנו איתנו טרמפיסטית צעירה מניו זילנד, שיחפשה טרמפ ליוון.
נחמדה.
בפעם הראשונה תפסנו אלבקור , גדול יחסית 8 קילו.
אחרי חיתוך וניתוח נשאר הרבה פחות.
אכלנו לשובע, והקפאנו את היתר.



מחר נפליג לסימי, אם מזג האוויר ירשה.
נעשה כאן גם את הצק אין ונקווה שלא יתפסו אותנו.
בפעם שעבה לא עשינו צקאוט.
נראה.
זהו לבינתיים.