אחרי עוד יום מפרך של הפלגה, אנחנו
במפרץ קטן ונחמד, על מצוף, של מסעדה, בלארוס.
היום המפרך שלנו התחיל ב-1130 לאחר
שנפרדנו מהבנות הצעירות בקוס, והפלגנו ישירות ללארוס.
הכוונה הייתה לעגון במרינה בלארוס
שהתברר לנו כי היא מלאה.
אז בלי טובות, מצאנו מפרץ קטן בדרום
האי, התקשרנו למצוף של המסעדה ואנחנו כאן.
הפלגה קצרצרה, לא מפרשים ומול ים חלק,
מפרכת כבר כתבתי, ואנחנו כאן.
בעל המסעדה נזעק אלינו עם הסירה שלו
להראות לנו שנקשרנו לחבל הלא נכון.
ניסיתי להפיל את הטעות על דינה אבל
לדעתו האחריות היא שלי. קיבלתי. תוקן.
קבענו שיבוא לאסוף אותנו ב-20:00
למסעדה.
לידינו עגן שוויצרי.
ירד אל פני המים עם מד חום, מדד את חום
המים, הודיע כי תקין ואז הם ירדו למים.
שוויצרים.
אני ירדתי לסיור סביב הסירה ובעיקר
להסתכל על חבל המצוף. תקין.
המים נהדרים, 25 מעלות. (גם לי יש מד
חום). מד העומק שלי מראה גם טמפרטורה של
המים.
מאחורינו עגנו ישראלים. כנראה
סירה מחיפה.
את רוב היום אני מבלה בתשבצים ובשינה
כדי שלא אהיה עייף מידי ללכת לישון בלילה.
הקטע הזה נכתב לאור עידודו של מיכאל
המספר לי שנועם אוהב לשמוע על עלילות "סינבד המלח".
אני שמח לבשר לכם שאין הרבה חדש. אין
תקלות.(טפו טפו טפו) ואפילו תליתי דגל אמריקאי חדש שקנינו כאן. הישן התבלה.
הערב כאמור למסעדה כאן ומחר השכם בבוקר
לסמוס.
מזג האוויר, לפי התחזית מבטיח להיות
קצת יותר מעניין ונשתדל להגיע לסמוס, כ-6-7 שעות הפלגה מכאן, לפני שיתפתח למשהו.
זהו לבינתיים.
הכול כשורה אהובותי ואהובי. חושב עליכם.
בתודה מנועם!!!
השבמחקהיי נועם מותק.
מחקאני שמח שאתה עוקב עם סבא שלך אחרינו. כמו שאתה רואה אני משתדל לכתוב וחושב גם עליך בכתיבתי.