יום חמישי ה-16 לחודש.
יש הרבה חומר להשלים.
עזבנו את סאמוס עם שחר.
צוות מאומן וממושמע. ב-0600 מרימים עוגן, ועוד עוגן. מסתבר שהשכן שלנו שם את העוגן שלו על שלנו. קורה.
כמובן שעם מתיחת השרשרת שלו, הוא מתעורר ונמצא מיד על הסיפון. דרך מגעילה להתעורר. מצטער. אשמתו.
כמובן שאני מקבל מיד מבול של הצעות ועצות. קטן עלי.
אני משלשל חבל למים, עוטף את העוגן שלו, משהו יפה וקל יחסית, מנירוסטה, גורר אותו עוד קצת הצידה, וזורק אותו על עוד 2-3 עוגנים אחרים. שיהיה להם מענין.
נסענו. בטח קיבלנו הרבה ברכות לדרך "צלחה".
הפלגה כרגיל, על מנוע, נגד הרוח. רגילים כבר.
מגיעים לאי חסר הדר ותואר, איוס או משהו דומה לזה, נכנס לסיבוב בנמל הגדול, הריק והפתוח לרוחות, שלהם ומחליט לבחור באפשרות השניה. מרינה בסמוך.
המרינה, במיטב המסורת הי ב
וונית, התחילו, אי שם בעבר, גמרו לשפוך לאדמה את כול הבטונים, רציפים, רחבות והכול, ועצרו.
יש שם הרבה סירות החונות במקביל לרציפים, along side ויש מקום גם לנו.
ההפלגות האלו נגד הרוח מעייפות. אכילה בסירה, ושינה.
בבוקר למחרת, קצת יותר מאוחר, מפליגים ללסבוס.
שוב נגד הרוח, מפרש ראשי מצומצם ורח קידמית חדה.
אני מזגזג קצת כדי לשמור זוית של 30-45 מעלות לגלים ורצים לא רע.
הרוח בין 15 ל-30 קשר, המנוע עובד יופי.
אין גלים גבוהים. מקסימום חצי מטר. המרווחים בין האיים מונעים הווצרות גלים גדולים.
מגיעים ללסבוס למרינה.
איזה יופי של מרינה.
קבלת פנים יפה עם יאניס והרמס, העוזרים בקשירה.
הרוח במרינה עדים בסביבות 15 קשר אבל לספן כמוני, עם חרטומן חדש, אין בעיה. מצליח להרשים את היוונים בכניסה חלקה ובעיקר בהוראות שלי ביוונית צחה, "סיגה סיגה". (לאט לאט).
הפלא ופלא, השכן שלי ממרינה הרצליה, מרחק של שלוש סירות ברציף J עוגן לידינו ממש. זה גם הזמן לברר את שמו, שלא היה ידוע לי עד כה, טוד.
המחיר במרינה סביר, אם גם מביאים בחשבון שיאניס והרמס הביאו לי קפה, מים וירקות מהגינה האורגנית שלהם. חצילים, מלפפונים ופלפל חריף. טלי כבר לעולל לזה משהו.
המחירים כאן מאד סבירים. במסעדות בערך חצי עד שליש מהעלות בארץ.
בסאמוס הלכנו לאותה מסעדה פעמיים, ערב אחר ערב והיה כמובן מצוין וזול.
לא רציתי ללכת פעם שלישית מאחר ובעל המסעדה החל לגלות כלפי סימני חיבה מופרזים.
מי יודע אם הייתי מופיע בפעם השלישית, לאן זה היה מוביל.
השווצתי שאין תקלות בסירה אז קרתה אחת.
המשאבה להוצאת מי המקלחות הפסיקה לעבוד. חשדתי במפסק ציפה שהיה בעייתי ולא ממושמע לאחרונה.
בכול מקרה הלכתי לסאמוס לחנות של חלקים לסירה, דימיטרי מהמסעדה הסמוכה לעגינה שלנו הוליך אותי לשם, (היוונים נהנים להמליץ ולהוביל אותך למקום הקניה שלך. אני מניח שזה תורם ליחסים הטובים בינהם),
יש הרבה חומר להשלים.
עזבנו את סאמוס עם שחר.
צוות מאומן וממושמע. ב-0600 מרימים עוגן, ועוד עוגן. מסתבר שהשכן שלנו שם את העוגן שלו על שלנו. קורה.
כמובן שעם מתיחת השרשרת שלו, הוא מתעורר ונמצא מיד על הסיפון. דרך מגעילה להתעורר. מצטער. אשמתו.
כמובן שאני מקבל מיד מבול של הצעות ועצות. קטן עלי.
אני משלשל חבל למים, עוטף את העוגן שלו, משהו יפה וקל יחסית, מנירוסטה, גורר אותו עוד קצת הצידה, וזורק אותו על עוד 2-3 עוגנים אחרים. שיהיה להם מענין.
נסענו. בטח קיבלנו הרבה ברכות לדרך "צלחה".
הפלגה כרגיל, על מנוע, נגד הרוח. רגילים כבר.
מגיעים לאי חסר הדר ותואר, איוס או משהו דומה לזה, נכנס לסיבוב בנמל הגדול, הריק והפתוח לרוחות, שלהם ומחליט לבחור באפשרות השניה. מרינה בסמוך.
המרינה, במיטב המסורת הי ב
וונית, התחילו, אי שם בעבר, גמרו לשפוך לאדמה את כול הבטונים, רציפים, רחבות והכול, ועצרו.
יש שם הרבה סירות החונות במקביל לרציפים, along side ויש מקום גם לנו.
ההפלגות האלו נגד הרוח מעייפות. אכילה בסירה, ושינה.
בבוקר למחרת, קצת יותר מאוחר, מפליגים ללסבוס.
שוב נגד הרוח, מפרש ראשי מצומצם ורח קידמית חדה.
אני מזגזג קצת כדי לשמור זוית של 30-45 מעלות לגלים ורצים לא רע.
הרוח בין 15 ל-30 קשר, המנוע עובד יופי.
אין גלים גבוהים. מקסימום חצי מטר. המרווחים בין האיים מונעים הווצרות גלים גדולים.
מגיעים ללסבוס למרינה.
איזה יופי של מרינה.
קבלת פנים יפה עם יאניס והרמס, העוזרים בקשירה.
הרוח במרינה עדים בסביבות 15 קשר אבל לספן כמוני, עם חרטומן חדש, אין בעיה. מצליח להרשים את היוונים בכניסה חלקה ובעיקר בהוראות שלי ביוונית צחה, "סיגה סיגה". (לאט לאט).
הפלא ופלא, השכן שלי ממרינה הרצליה, מרחק של שלוש סירות ברציף J עוגן לידינו ממש. זה גם הזמן לברר את שמו, שלא היה ידוע לי עד כה, טוד.
המחיר במרינה סביר, אם גם מביאים בחשבון שיאניס והרמס הביאו לי קפה, מים וירקות מהגינה האורגנית שלהם. חצילים, מלפפונים ופלפל חריף. טלי כבר לעולל לזה משהו.
המחירים כאן מאד סבירים. במסעדות בערך חצי עד שליש מהעלות בארץ.
בסאמוס הלכנו לאותה מסעדה פעמיים, ערב אחר ערב והיה כמובן מצוין וזול.
לא רציתי ללכת פעם שלישית מאחר ובעל המסעדה החל לגלות כלפי סימני חיבה מופרזים.
מי יודע אם הייתי מופיע בפעם השלישית, לאן זה היה מוביל.
השווצתי שאין תקלות בסירה אז קרתה אחת.
המשאבה להוצאת מי המקלחות הפסיקה לעבוד. חשדתי במפסק ציפה שהיה בעייתי ולא ממושמע לאחרונה.
בכול מקרה הלכתי לסאמוס לחנות של חלקים לסירה, דימיטרי מהמסעדה הסמוכה לעגינה שלנו הוליך אותי לשם, (היוונים נהנים להמליץ ולהוביל אותך למקום הקניה שלך. אני מניח שזה תורם ליחסים הטובים בינהם),
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה