עדכון ל-10 למאי

ואני חשבתי שאצליח לתחמן את המחשבים היוונים.

הגיעה איזה גברת נחמדה וביקשה שאעשה "כניסה".

הלכתי לעשות "כניסה".

חשבתי לתומי שהם לא מעודכנים ואכן העסק עבד וקיבלתי יומן מסע ואישור מנהל הנמל. (תמורת תשלום סמלי של 55 יורו.

עד שהגעתי לביקורת דרכונים והבחור הנחמד קרא במחשב שאני רשום כבעל קנס של 600 יורו.

שיחה לרודוס, הצגתי בפניו מכתב שכתב לי השגריר היווני בארץ, (סתם בבל"ט, בסה"כ כתב שהעביר מכתבי לרודוס), וכלום.

אפילו ההבטחה שאסע לתורכיה לא עשתה עליו רושם.

סה"כ בחור נחמד שהציע לי לנסוע לרודוס ולבלבל להם את המוח.

שאלתי אותו אם יש סיכוי, והוא אמר שכן. קרוב לודאי כדי להיפטר ממני.

בכל מקרה, שווה לנסות.

מאחר והמדיניות של "לא להיכנס בלילה לנמלים" עדין בתוקף, החלטנו לצאת מחר השכם בבוקר ולנסות להגיע לרודוס לפני השקיעה. זה מרחק של כ-70 מייל ובהחלט ניתן, (אם הים רוצה ואלוהים מרשה).

מעבר לזה אין חדש.

אני נאבק עם הספר על סטאלין, נכתב על ידי היסטוריון אנגלי-יהודי, מונטיפיורי, הספר מעולה ומראה זווית חדשה עבורי על המלחמה ורוסיה. מה שבטוח, לסטאלין לא הייתה בעיה לחסל רוסים מימין ומשמאל.

לפני ספר זה עוד גמרתי בדרך ספר על לנינגרד, שוב על ידי היסטוריונית אנגליה, אנה ריד.

המון רוסיה ברצף אחד. גם בלנינגרד לא הייתה לסטאלין ושליחיו לחסל רוסים בלי חשבון.

למזלנו, הקרבות נגמרו לפני שנגמרו לסטאלין הרוסים. בעצם נשארו לו עודפים שאותם המשיך לחסל אחרי המלחמה ועד מותו.

טוב, לפני שזה הופך לבלוג בהיסטוריה, אציין ששכננו כאן הוא מיכאיל, הרופא המנתח ממוסקבה.

 מין המשך לאווירת הספרים שאני בתוכה.

המפרץ הצמוד למעגן העירוני של קטלוריזון

זהו להפעם.

מחר השכם בבוקר ננסה להפליג, בהנחה שהעוגן לא תפס לו איזה חבל נחמד במים.

נעדכן, אי"ה, מרודוס.

שלמה בטח יתפלא שלא לראות אותנו בסימי, לאחר שקבענו להיפגש שם. מאחר והשארתי לו את כתובת הבלוג, הרי ההסבר לעיל.

  

עדין בקסטלוריזון

10  למאי  2013

בוקר. דינה כרגיל עדין ישנה. אני ער כבר מ-0600.

אתמול בילינו במנוחה והתאוששות. (לא ברור בדיוק ממה מאחר והייתה לנו הפלגה קלה מאד).

כמו שאני מספר לכם, אנחנו מפליגים כדי לפגוש אנשים חדשים.

אתמול היה יום מוצלח במיוחד.

זה התחיל עם השכן שלנו, מיכאיל צורילוב,  וחברתו. זוג רוסים ממוסקבה, באו בסירה קטנה של 30 רגל מפיניקה, שם הם מחזיקים את הסירה.

הבחור הוא רופא, מנתח. ניהלנו שיחה על כל הנושאים שבעולם, בעיקר פוליטיקה, ברוסית שלי ובאנגלית שלו.  מאחר והוא יודע אנגלית כמו שאני יודע רוסית, (ממש מוגבלים שנינו), הסתדרנו יפה.

המזל הוא שיש מפות מנייר במסעדות כאן ובעזרת שרטוט של מפה של המזרח הקרוב הצלחתי להסביר לו את הברדק הכללי השורר כאן.

הבוקר הם עזבו, לאחר שהחלפנו כרטיסי ביקור. מסתבר שהוא רופא מנתח נירו כירורגי. כשאחזור לארץ איעזר בחברי הרוסים לכתוב לו ולהזמין אותו לישראל. איש ממש נחמד.

 בצהרים בערך ראיתי את שלמה, (מכרנו הטוב מאלבניה), עם האופנים שלו על הסיפון.

יש לו שני אנשי צוות נחמדים על הסירה, טוביה ועמיחי והחלפנו תוכניות וחויות. מסתבר שאנחנו באותו כיוון, לסימי.

דינה ושלמה החליפו טיפים על מקומות שהיינו בהם ועל מקומות שכדאי שנהייה בהם.

מזל שדינה איתי, לא הייה לי מושג שהייתי בכל כך הרבה מקומות.

אתמול בבוקר הגיעה לכאן מנועית גדולה שנראתה לי מוכרת ממרינה הרצליה.

ואכן, הם ישראלים. ישבנו לקפה ומתברר שהם הגיעו בלילה אחרינו וחטפו בחלק האחרון רוח חזקה בפנים. בכניסה הם גם הצליחו ל"הישען" קלות על חיל הים היווני וכופפו לו מעקה.

זה נראה משהו שבשתי מכות פטיש אפשר לישר אבל, היוונים הזמינו שמאי מתורכיה, מקאש, ובינתיים הם שותים קפה איתנו.

שני אנשים נחמדים, יוסי שגב וגבי אורון. שניהם נראו לי מוכרים אבל לא זכרתי את שמותיהם. עכשיו אזכור.

השווינו גילים ומספר נכדים, גבי ניצח בגדול, יליד 1943 עם 4 בנות, 10 נכדים ועוד אחד בדרך. כל הכבוד. כן ירבו.

יוסי עצמו עוד ילד, נולד ביוני 1945, צעיר ממני לפחות בחודש.

בצהרים היוונים גמרו את הבירוקרטיה של עצמם והמנועית נסעה. (כולל שני אנשי צוות, איליה וטבחית).

אחר הצהרים כמובן שדינה לא ויתרה על הפטרול האלים ועל בדיקת א.ק.ג. שלי.

חיפשנו מקום גבוה ועלינו אליו. שרדתי.

קסטלו, כרגיל, מקום נחמד מאד ונעים כן מאד. אנחנו אוכלים אצל ונגיליס שנשאר השמוק הנחמד כשהייה. האוכל מצוין. דג חרב, מרק דגים ומלצרית רוסיה הדוברת יוונית.

שקלנו היום להפליג למערה הכחולה כאן. זה מקום נהדר להיכנס אליו בשחייה.

לאחר שיקול ממושך החלטנו שנעשה זאת בדרך חזרה באוגוסט. כרגע המים עוד קרים.

התוכנית היא לצאת אחר הצהרים לסימי. הפלגה של כ-18 שעות. נצא אחר הצהרים כך שנגיע בבוקר.

כל זה בתנאי שהעוגן שלי לא תפוס כאן במשהו. זה נראה רק כאשר נתחיל להרים עוגן.

(אני זוכר את הסיפור של אבי שנדרש לצוללן כדי לשחרר את העוגן).

נראה. שיהיה לכם "מתח" לקראת העדכון הבא שיהיה בעוד יומיים שלושה.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

דינה עדיין ישנה.

 הוכחה שיוסי עלה במעלה "ההר", עד המבצר המגן על המעגן.

8.5.13

קסטלו ריזון חזרנו אליך בשנית, או בחמישית. מי זוכר.

אחרי הפלגה שקטה מאד, עם 60 שעות מנוע ו-3 שעות מפרש, הגענו.

הגענו לפני עלות השחר ובהתאם להבטחתי לדינה, חיכינו עד לאור יום לכניסה.

הכנתי מצוף בקצה בעוגן, עם חבל הארכה-סימון, באורך של כ-8 מטר.

המצוף טבע ולא נודעו עקבותיו. כנראה שהחבל שהכנתי קצר מידי.  נראה מה קורה ביציאה.

עדין לא הלכנו לעשות "כניסה" ואנחנו מתלבטים. נראה מחר.

לא דגנו בדרך, מה יש לנו נגד הדגים ?

בדרך זכינו לביקור של כנראה, עיט מותש שבא לנוח על הסירה.

בא, נחת, ישב, בסוף באה כנראה אימא שלו ולקחה אותו.

למחרת שב, הפעם לבד. שוב, נח, והמשיך לדרכו.

הימים נעימים, הלילות קרים והחליפה החדשה ממש במקום, עושה את עבודתה.

נכנסנו כאמור בבוקר, ואת היום בילינו בעיקר, אני, בשינה והשלמת שעות.

דינה התנפלה על הסירה, ניקיונות.

האמת, כבר נראה יותר טוב.

מחר, אולי, ניסע עם הדינג'י למערה הכחולה. תלוי במזג האוויר. עד עכשיו הים ממש חלק ונעים.

אין לי שום תלונות על העובדה שאני בעיקר מנועית. עדין מניף מפרש ראשי ליצוב וקישוט.

דינה מפעילה את הראדאר בלילה והוא עובד מצוין. (תודה מיכאל).

אדון ונגליס, בעל המסעדה מהצד המזרחי של הרציפון, נראה כרגיל. כנראה נאכל אצלו הערב.

השכן שלנו רוסי, מיכאיל, הסירה יוצרה בפולין בגדנסק, סירה קטנה 30 רגל.

החברה שלו, צעירה יחסית, יוצרה באוקראינה.

רופא מנתח במוסקווה.

מאחר והאנגלית שלו פחות טובה מהרוסית שלי, דיברנו ברוסית והבנתי בערך 2/3 ממה שאמר.

הבוקר עזר לנו להיקשר, מוקדם יחסית, שתיין הכפר. אחר כך קניתי לו בירה וחבר לחיים. זול יחסית.

זהו בערך. דינה תיקח אותי לפטרול אלים עוד מעט, ארוחת ערב אצל ונגליס ומחר אלוהים גדול. נראה.

נשיקות לכולכם, אני כבר מתגעגע.

הכל כשורה אהובותי ואהובי. אין תקלות. עדין.

הנץ (ממלטה) שבא לנוח

הביתה

יום שבת, אנחנו בלב ים, כ-291 מייל מהארץ.

כאשר תקראו פרק סיום זה, תדעו שאנחנו בארץ.

דינה תעביר את מה שאני כותב לבלוג.

יצאנו אתמול מרודוס לאחר שני אירועים "מענינים".

הלכתי למשטרת הנמל להשלים את היציאה, לאחר שיום קודם, אחד השוטרים האנטיפטים שם, אמר לי לחזור כמה שעות לפני היציאה ולא יום קודם. למה ? ככה.

חזרתי.

קדמה את פני מפלצת במדי שוטרת, כלבה אמיתית. האמת שאם הייתי נראה כמוה, גם אני הייתי כלב. חיטטה בדרכוני, חיטטה וחיטטה, יש שם הרבה חותמות. אני ישבתי בשקט והמתנתי.

בסוף מצאה. הודיעה לי שאני שוהה בגוש האירופי מעל לשלושה חודשים, מה שנכון.

אז מה ?

מתברר לי שזה אסור.

הסברתי לה שקיבלתי אישור הפלגה, "טרוול לוג" לחודשיים המסתיימים בנובמבר אבל זה לא עזר.

מה עכשיו, היא מתחילה למלא טופס, "תשלם קנס". כמה קנס ? 600 יורו.

התעצבנתי. אני לא משלם. המפלצת לא מתרגשת. טוב, אז כאשר תחזור לגוש היורו תידרש לשלם.

תחתום היא אומרת ומראה לי טופס ממולא ביוונית צחה, אני גם לא חותם. "את רוצה שאני אחתום לך על משהו ביוונית ? "

טוב אל תחתום. נותנת לי עותק ואני משוחרר. התעצבנתי קשות.

תיכננתי לקחת מונית חזרה למרינה, אבל הוצאתי את העצבים בהליכה. כבר חסכתי 5 יורו לקראת ה-600.

אז מה יהיה ? טוב ששאלתם. אני מתכונן לכתוב לשגריר יוון בישראל ולהתלונן שהטעו אותי בזה שנתנו לי טרוול לוג עד לנובמבר. אולי זה יעבוד. אם למישהו יש רעיונות אשמח לשמוע.

בכל מקרה, עד שנה הבאה שיחכו לכסף.

חזרתי למנהלת הנמל, לאישור אחרון, ביקשתי צילום של הדף הרלוונטי בטרוול לוג, הם בדרך כלל לוקחים את זה ביציאה, הבחורה קישקשה מה שקישקשה אצלה.

מה עם הטרוול לוג ? תמסור את זה במשרדנו במרינה. המשרד סגור אבל תחליק את זה מתחת לדלת. טוב.

אני מגיע למשרד הסגור, אין חריץ מתחת לדלת. לקחתי את הטרוול לוג איתי. 

חזרתי למרינה רגוע, לאחר ההליכה.

עכשיו נותר רק לצאת.

הסירה הכינה לי מתנת פרידה, כך אני מקווה, והכננת עוגן אינה עובדת. זה אומר שצריך להרים את השרשרת ביד. דינה תנהג את הסירה.

ליתר בטחון אני מחכה לשני שכני היוצאים גם כן, שיצאו קודם, יהיה בפחות סירות לפגוע.

הם יוצאים ועכשיו אנחנו.

קיבלתי פעם אימון אצל גדעון חלמיש איתו הפלגתי בעבר הרחוק, בהרמת שרשרת עוגן ועוגן. זה לא כל כך קל אבל בהחלט אפשרי.

יצאנו, דינה נוהגת טוב, שלום לכל הסירות בסביבה, ואני מרים שרשרת עד שנהיה קשה מידי.

גם לזה יש פיתרון, אני מחבר חבל לכננת התורן מחבר לשרשרת ומושך עם הכננת.

סיבת הקושי מתבררת מייד. אני מרים עוד שני חבלים מהמים שהיו זרוקים ומחוברים שם השד יודע למה. לא שייכים לאף אחד.

סכין, חיתוכים, עוד משיכות עם הכננת ואנחנו חופשיים. נשמע פשוט לקח שעה.

החדשות הטובות מכל הסיפור הן שכנראה אני במצב טוב ועדין רחוק מהתקף לב. עבדתי קשה.

לא קרה כלום. חסכתי בדיקת א.ק.ג. למכבי.

יצאנו, יום חמישי  11:30 ה-5 לחודש.

למועד כתיבת דברים אלו אנחנו בים כמעט 24 שעות, עברנו כ-126 מייל, ונותרו רק 288 מייל הביתה. אין כמעט רוח. אנחנו על מנוע ומיפרש החלוץ שפתחתי משמש כסוכך שמש יעיל.

אנחנו נוסעים מזרחה בדיוק אל תוך השמש העולה.

הכול כשורה אהובותי ואהובי. נתראה בקרוב.

נשיקות.

יום ראשון בבוקר, 0730, ה-7 לחודש.

עוד יום שקט מאד עובר עלינו.

אין רוח. המפרשים פתוחים לקישוט ולהסתרת השמש ואנחנו על מנוע.

הסירה מתנהגת להפליא, אין הפתעות חדשות.

כדי שיהיה מעניין, אני שט על מגבלות הדלק, לא תכננתי שניסע על מנוע דלק במשך כל ההפלגה.

לפי חשבוני נידרש ל-6-10  שעות רוח ללא מנוע. נראה.

המרחק לארץ כעת כ-166 מייל שזה נראה לנו קרוב מאד.

אם לא יהיו הפתעות, זה אומר מחר בבוקר, עד 1200.

יום שמחת תורה וזה מאפשר לדינה לדאוג שתחנת הגבול במרינה הרצליה סגורה ונצטרך לשוט לחיפה. נראה.

יום שני ה-8 לחודש, חג שמחת תורה ושמחת זקנתי. 0643 לפי שעון ישראל.

התעוררתי קודם בשל ההטיה החזקה של הסירה. דינה הייתה במשמרת.

עבר ענן שחרחר, הכניס רוח חזקה, הסירה נשכבה.

דינה לא התרגשה, הורידה מהירות המנוע וקראה לי.

אני כבר הייתי ער בשל ההטיה. כמו שבאה הרוח ככה הלכה. שוב אנחנו ברוח שקטה ומתקדמים, הביתה. עוד כ-26 מייל.

אתמול בלילה היה מעניין. אנחנו עוברים ליד מקור אור גדול ויש שם ספינה המתקדמת ישר אלינו.

היות וזה מול חופי לבנון, פחות או יותר, אני כבר מריץ לי בראש תסריטי חזבללה.

ברור שלא אתן להם לעתות על הסירה. יש לי את רובה הדיג של גיא אבל זה נשק חד פעמי.

יש, אמצעי הפירוטכניקה יכולים לשמש כפגזים טובים. התלבטות קלה לגבי שימוש באלו החדשים או באלו שפג תוקפם ואני מחליט על החדשים. זהו אני מוכן, מנטלית. אם אתם חושבים שאני מתלוצץ, אתם טועים.

אני בהיכון, הסירה מתקדמת אלינו ואני שומע בקשר קריאה לסירה הנמצאת במיקומי. עוברים לעברית.

מסתבר שזה האבטחה של אסדת הגז, אחת משלוש שנראה אחר כך בדרך.

הוא מבקש שאשנה קורס לדרומית יותר ואני כמובן נענה.

יש להם רדיוס ביטחון של 4 מייל.

אני מבטל כוננות חיזבלה וחוזר לשיגרה.

יתרת הלילה עוברת בשקט, שקט מידי , ללא רוח, עד ההשכמה הבוקר בהטיה.

אנחנו עוד כ-4 שעות מהארץ.

רודוס-- חזרנו אליך שנית

יום חמישי ה-4 לחודש.
אתמול חזרנו לרודוס לאחר שהיינו במפרץ לינדוס כמה ימים.
התברר כהחלטה טובה.
הפלגה קלה,  מעט רוח. הילדים ניצלו את הזמן ביעילות וישנו במרבית הדרך.
הדינג'י, המנוע, עובד להפליא.
שלשום ירדנו לחוף, לאכול קינוח. ההסעה כרגיל בשתי נגלות אבל אנחנו כבר מנוסים והכל הולך חלק.
הילדים הלכו לטייל בעיר העתיקה שם, לכל עיירה כאן יש עיר עתיקה, ואני התמקמתי בבית הקפה למנוחה.
לידי ישבו שתי הולנדיות נחמדות וכמובן שהוזמנתי לשולחן שלהן.
סיפרו סיפור מדהים.
שתי אחיות, בשנות ה-45 שלהן, באול לרודוס, עם האפשר של   הוריהן, בקנקן, כדי לפזר את אפרם ברודוס. ההורים נהגו לנפוש ברודוס בשלושים השנים האחרונות במלון קבוע.
שניהם נפטרו בשנה ששעברה, בהפרש של חודש זה מזה, האב נפטר והאם בעקבותיו תוך חודש.
הם בקשו לפזר אפרם ברודוס והאחיות מילאו את בקשתן.
הודיתי להן על הסיפור.
ישבנו קישקשנו, עד שהילדים חזרו מהסיור ונפרדנו בידידות.
אתמול יצאנו לעיר לארוחת-מסיבת סיום.
עוד קודם, בבזמן העלאת העוגן בלינדוס, כדי שיהיה מעיין, המנוע של העוגן איבד קשר עם התמסורת שלו, או במילים אחרות הפסיק לעבוד.
אסף העלה את העוגן ביד. די קשה אבל אפשרי.
דינה כמובן דאגה איך נעגון ברודוס אבל לאחר הסבר קצר והכנות, הגענו ועגנו ללא בעיות מיוחדות.
עכשיו יש לה לדאוד איך ענלה את העוגן ביציאה. אין דאגה. אני אעלה אותו והיא תנהג. יהיה מעניין.
חזרה ליציאת אתמול, הבנים קיבלו כפרס על התנהגות טובה, מתנה בתקציב של 10 יורו לכל אחד.
גם נעמה.
הילדה בחרה בלינדוס איזה כדור ב-3.5 יורו, ללא כל היסוסים.
אתמול מצאה איזה תוף, ב-6 יורו, לקחה הראתה לי וכמובן קניתי לה. יש לה עוד חצי יורו לבזבז לי.
הבנים התלבטו, התלבטו ובסוף הוחלט שהאשראי עובר לארץ.
היום הילדים  נוסעים. השבוע חלף ביעף.
אנחנו נישאר כאן עוד יום, להתארגנות והתאוששות ומחר, אם מזג האוויר ירשה, ישירות לארץ.
ענין של כ-4-5 ימים, הפעם נלך גם עם מפרשים.
מטעמי עגינה, אנחנו מוותרים על קסטלוריזון.
4-5 ימים בים, קטן עלינו.
אלו התוכניות. god willing and weather permitting.הכול כשורה אהובותי ואהובי.
מתגעגע. להתראות בארץ.

לינדוס אחה"צ

עדין יום שני ה-1 לאוקטובר.
בזמן שהילדים היו עם החמורים, במעלה ההר, מצאתי מכונאי. בחור נחמד, בעל סירת טיולים ענקית, קטמרן ואישה פוניה עם ילדה בת 3.
הסכים להסתכל על המנוע, גילה את הבעיה, הצפה של הקרבורטור בגלל שלא סגרתי את הברז דלק בהפוגות שבין הפעלת המנוע.
סידר.
עשה נסיעת נסיון עם אישתו והילדה, חזר וסירב לקחת כסף.
התפשרנו על שתי בירות. היניקן. הבאתי לו 4.
אחר הצהרים, לאחר שכבר חזרנו לסירה על מנוע, אנחנו בלינדוס העיר, בשתי נגלות והכול נהדר.
מחר עוד כאן ומחרתיים נחזור כנראה לרודוס.
ביי בינתיים.
נעמה כמו חדשה. טירטריסטית כרגיל.

לינדוס - והחמורים

יום שני ה-1 לאוקטובר
נעמה התאוששה פלאים ועסוקה עכשיו בלנהל את הענינים. היא אמנם עוד קצת משתעלת אבל החום ירד והאנרגיות חזרו. יש לה כוח לבכות אם  לא נותנים לה את חפצה, בעיקביות מעוררת הערכה. אני עוד מתלבט אם לקרוא לה טרוריסטית או מכשפה. נראה.
אתמול ירדנו לחוף, לסיור, קניות וארוחת ערב.
המנוע בדינג'י גמגם כל הדרך אבל נסע.
בדרך חזרה, בנגלה השניה, אסף סטלה נעמה והנהג, בתחילת הדרך שבק המנוע חיים ועברנו למשוטים. ים שקט מרחק לא גדול והגענו.

היום בבוקר החלטנו, אסף ואני שנחתור לחוף, יש להם מבצר יפה מעל למפרץ, והם יעלו עליו. יש חמורים לעליה.
אני התמקמתי בבית קפה לארוחת בוקר, קפה, וחיפוש אחרי מכונאי.
הילדים עלו על חמורים, חמור לכל ילד, ואסף איתם ברגל.
הכל טוב.
איתי התאושש מהמפגש שלו עם מדוזה במים, משהו שצרב לו מאד. הוא עמד בזה בגבורה, בעזרת חומץ ומשחות. היום הכל נשכח.
הגברות בסירה.
אם אצליח לגייס מכונאי, אביא גם את הגברות לחוף ולא, אז לא.
הכול כשורה אהובוי ואהובי.
בקרוב בבית.
מתגעגע.