ואני חשבתי שאצליח לתחמן את המחשבים היוונים.
הגיעה איזה גברת נחמדה וביקשה שאעשה "כניסה".
הלכתי לעשות "כניסה".
חשבתי לתומי שהם לא מעודכנים ואכן העסק עבד וקיבלתי יומן מסע ואישור
מנהל הנמל. (תמורת תשלום סמלי של 55 יורו.
עד שהגעתי לביקורת דרכונים והבחור הנחמד קרא במחשב שאני רשום כבעל קנס
של 600 יורו.
שיחה לרודוס, הצגתי בפניו מכתב שכתב לי השגריר היווני בארץ, (סתם
בבל"ט, בסה"כ כתב שהעביר מכתבי לרודוס), וכלום.
אפילו ההבטחה שאסע לתורכיה לא עשתה עליו רושם.
סה"כ בחור נחמד שהציע לי לנסוע לרודוס ולבלבל להם את המוח.
שאלתי אותו אם יש סיכוי, והוא אמר שכן. קרוב לודאי כדי להיפטר ממני.
בכל מקרה, שווה לנסות.
מאחר והמדיניות של "לא להיכנס בלילה לנמלים" עדין בתוקף,
החלטנו לצאת מחר השכם בבוקר ולנסות להגיע לרודוס לפני השקיעה. זה מרחק של כ-70
מייל ובהחלט ניתן, (אם הים רוצה ואלוהים מרשה).
מעבר לזה אין חדש.
אני נאבק עם הספר על סטאלין, נכתב על ידי היסטוריון אנגלי-יהודי,
מונטיפיורי, הספר מעולה ומראה זווית חדשה עבורי על המלחמה ורוסיה. מה שבטוח,
לסטאלין לא הייתה בעיה לחסל רוסים מימין ומשמאל.
לפני ספר זה עוד גמרתי בדרך ספר על לנינגרד, שוב על ידי היסטוריונית
אנגליה, אנה ריד.
המון רוסיה ברצף אחד. גם בלנינגרד לא הייתה לסטאלין ושליחיו לחסל
רוסים בלי חשבון.
למזלנו, הקרבות נגמרו לפני שנגמרו לסטאלין הרוסים. בעצם נשארו לו
עודפים שאותם המשיך לחסל אחרי המלחמה ועד מותו.
טוב, לפני שזה הופך לבלוג בהיסטוריה, אציין ששכננו כאן הוא מיכאיל,
הרופא המנתח ממוסקבה.
מין המשך לאווירת הספרים שאני
בתוכה.
 |
| המפרץ הצמוד למעגן העירוני של קטלוריזון |
זהו להפעם.
מחר השכם בבוקר ננסה להפליג, בהנחה שהעוגן לא תפס לו איזה חבל נחמד
במים.
נעדכן, אי"ה, מרודוס.
שלמה בטח יתפלא שלא לראות אותנו בסימי, לאחר שקבענו להיפגש שם. מאחר
והשארתי לו את כתובת הבלוג, הרי ההסבר לעיל.
רק הבוקר נזכרתי שבודאי החייתם את הבלוג - בינגו.
השבמחקנחמד לקרוא על ההרפתקאות שלכם כאשר יושבים על כסא מוצב על רצפה יציבה.
המשיכו לבלות ולתעד
דני