מנוחה יום ראשון

ה-26 למאי.
יום עבודה מפרך עבר עלי ואנחנו רק בשעה 0930.
ניצלתי את השקט כדי לפתוח ולמתוח מפרש ראשי. הוא גילה סימני התרופפות וירד קצת במורד המעלן.
פתחתי, דינה עזרה, מתחתי והכול טוב. כן, כמובן גם גוללתי את המפרש חזרה.
דינה צילצלה למנוליס, משכיר הרכב וקבענו שאשאיר לו מפתחות ברכב.
הלכתי, השארתי, ביקש אוטו פתוח. כנראה שאין לו מפתח נוסף.
לא פלא שאחרי כול הפעילות הזו אני מרגיש אחרי יום עבודה מפרך.
אתמול בלילה נסענו להרים למסעדה "אוטנטית ומקומית".
אחרי נסיעה לא ארוכה, 15 דקות או חצי שעה,  היה ויכוח בנושא בין הנוסעים, (אני מה אכפת לי נוהג), הגענו לכפר קטן ושומם אכן בהרים ודי ריק.
עצרנו ליד מסעדה אחת והבעלים התנצל עמוקות על זה שהוא נוסע הבייתה ושנלך למקום אחר.
הלכנו.
קיבלה אותנו אפרודיטה,שם ממוצא,  עם שן זהב, זוג שדיים ענקי וחיוך שמח.
המליצה על מה שיש לה בתנור, כבש, ציפס, ממולאים, גפן וכאלה ולדינה בשר עז.
היה נהדר.
היה שווה לטפס בהרים.
חוץ מזה תרמנו רבות לכלכלת הכפר.
שתינו בסוף הארוחה גרפה, והריכוז הגבוה של האלכוהל עזר לפתוח את הסתימות.
היום מצפה לנו יום קשה.
בא אלינו אנגלי שכן, מוותיקי המרינה והזמין אותנו למנגל השבועיי הקורה כאן ביום ראשון ב-1400.
זה כבר מחייב הערכות מיוחדת לגבי סידורי שינה וקיום מצוות.
נראה.
ליד משרדי המרינה יש שלט המבקש משוכני המרינה לא לעבוד בין 1430 ל1730 מאחר ואלו השעות של - common  peace.
טוב זהו בינתיים.
פגשנו כאן אנגלי שעבר דרך ים סוף וסומלי ב-2011 והם הותקפו על ידי פירטים.
האמריקאים באו לעזרתם ובנסיון החילוץ הרגו את הפירטים, כולל 4 אנשי הסירה שנחטפה.
אולי נשמע יותר פרטים בפגישת המנגל.