(הסרבר של הבלוגר לא עבד אתמול ולכן לא העברתי את הרשימות של יוסי עד היום)
הגענו. הפלגה נעימה עם מנוע ומפרש ראשי
אנחנו בנמל של הרקליון, החלטנו לוותר על המרינה הנמצאת קצת יותר מוגנת
ובפנים.
מתנדנדים אבל זה די נחמד
נפרדנו לשלום מרמי ולינדה והאחרים.
אחד מהם, ניל, דני, (מדנמרק), מוכר את הסירה שלו והיא ממש ממש נהדרת.
אלבר ראסי, שנת יצור 1976, שני תרנים, שני מפרשי חלוץ, בתי וונטות
נפרדות ונראית נהדר.
אני מנסה לזכור מי ממכרי שאל על סירה לרכישה אבל זו ממש משהו. מבקש, כ-100,000 דולר, מחיר פתיחה.
הסיבה למכירה עצובה, מצב בריאות נסוג וגיל מתקדם. בדרך כלל זה הולך
ביחד.
חוץ מזה אין הרבה מה לחדש.
קניתי לפני כיומיים שתי חגורות ממיטב המעצבים, הוגו בוס ואמני,
(אלק), בהשקעה כבדה של 3 יורו לכל חגורה.
אחת מהן הייתי צריך לקצר.
הפתעה, החגורה עשויה משכבת דמוי עור פנימי, שכבת עור חיצונית ובאמצע
לבד.
בטח גם לא מקורי של ארמני והוגו בוס.
אתמול בצהריים הייה המנגל המסורתי של המרינה של ה"וותיקים".
דיברנו על כל הדברים עליהם לא רצוי לדבר. פוליטיקה, סקס ובריאות.
היה נחמד. אני אפילו הצלחתי לצלות סטיקים של עוף שדינה קנתה ותיבלה,
בלי לשרוף אותם. יצא טוב.
זהו. מחר נצא לעיר הגדולה. מרוב שלא עשינו דבר, עייפנו.
ה-28 למאי. יום שלישי.
אנחנו מתנדנדים במעגן העירוני הפתוח לנמל הראשי.
מתנדנדים רק כאשר נכנסות מעבורות. גדולות למדי.
קמתי מוקדם כרגיל, הלכתי לסיבוב, מצאתי קפה עם אינטרנט והתעדכנתי.
חזרתי לסירה, ואני מציע לדינה להמשיך. העיר נראית כמו אתונה. שזה אומר
די מגעילה.
יש אישור.
אני הולך לסבב תשלום והלאה ל-רטימון או משהו דומה, בדרך לחנייה.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
נעדכן בהמשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה