סוללות

יום רביעי ה-25 ליוני
לא תאמינו.
הלכנו לחנות  אחת בעיר,  שהפנתה אותנו לחנות אחרת ובינגו. יש.
הכניס בדק, עובד.
מסרנו לא את הסוללה הישנה וקנינו שתי סוללות.
המחיר "מופקע" כמובן, רק 9 יורו לסוללה. בערך חצי ממה ששילמתי בארץ.
עכשיו נגמרו התירוצים לחיפושים בערים והעיירות השונות אליהן אנחנו מגיעים.
דינה גם קנתה סים מקומי להעברת נתונים דרך הטלפון ואנחנו מסודרים.
המקומיים נחמדים. גבוהים וחסונים.
ראינו אפילו מחצית כדור רגל בין איטליה לאורוגווי, כולל הנשיכה-נשיקה של הנושך הידוע מאורוגווי.
ישבנו בקפה שהקרין את המשחק וגמרנו חצי ליטר בירה כל אחד.
עלינו מתנדנדים ונשענים זה על זה לקומה השניה שהייתה קומת המסעדה.
היום החלטנו שאנחנו נשארים כאן וההחלטה במקום. גשם.
בסביבות דוברובניק התחזית מראה ים - בופור 10, משבים. זה משהו שעוד לא ראיתי עד עתה בתחזיות.
לימים הקרובים, אחרי היום, שקט.
נצא מחר לפיורד הגדול של מונטנגרו.
האוכל כאן זול יחסית, ליוון לארץ.
גם אין להם TRADITIONAL יווני, זה מה שהיוונים קוראים למנות ישנות המתיבשות בתנור יומים, לפחות.
זה שהם גבוהים וחסונים אמרתי לכם, זה כנראה בגלל שארוחת בוקר כוללת 3 ביצים, עין, לא שאלו אותנו, כנראה TRADITIONAL מקומי.  עם פרושוטו.
היה טוב.
גם  סלט יווני אין להם, זה שכולל פרוסת גבינה, עגבניה חתוכה ל-4 ומלפפון חתוך, איך לפעמים.

זה שלא תבינו שהיוונים לא נחמדים. נחמדים. טבחים - לא משהו.
כדי להיות טבח יווני צריך להיות זקן, ואחד שעבד פעם על אוניה, לא חשוב במה, וכמובן שהיה בחיפה או אשדוד.

מונטנגרו

מונטנגרו-באר, 24 ליוני, יום שלישי.

הגענו לכאן אחרי הפלגה חלקה במיוחד של כ-25 שעות.

בחלק מהזמן, מנוע, פלוס מפרשים פלוס זרם או משהו, ורצנו על 8 קשר.

הגענו בדיוק נכונים לתדלוק, אבל התברר שאיזה גרמני אחד עם סירה ענקית עומד ליד תחנת הדלק.

נדחקתי בין שתי יכטות גדולות, מנועיות, והלכתי לישון.

העירו אותי, דינה, מבקשים שנזוז כי אנחנו במקום פרטי של מישהו, שאיננו.

אני ממש לא נחמד כאשר מעירים אותי.

מסתבר שצריך לחכות בכול זאת עד שהגינגי יחזור עם המפתחות, במקרה הזה הדרכונים של הגרמני.

עברה איזה חצי שעה.

יכולתי לישון בינתיים.

חזר. הגינגי.

כן, אפשר לקנות כאן דלק ללא מיסים, כ75 סנט במקום 1.27 יורו.

אבל, רק ביציאה. אנחנו רק באנו.

הפתרון היוא לקחת 100 ליטר, והיתרה ביציאה עוד כמה ימים.

הלכנו להסדיר  רישום כניסה.

יש 4 תחנות לענין ואנחנו התחלנו בתחנה האחרונה.

במשרדי המרינה שלחו אותנו למשטרה ההגירה, במשטרת ההגירה שלחו אותנו למשטרת הדרכונים, שם שלחו אותנו למנהלת הנמל.

מנהלת הנמל איננה.

שנינו די עייפים.

המנהל איננו.

אחרי כ-חצי שעה, מגיעה הצפצולה. בלי התנצלות, בלי כלום, מבקשת ניירות.

מה אורך הסירה, אני מעגל, 12 מטר, זה כרוך בתשלום של 120 יורו.

דינה מזכירה לי שהסירה רק 11.95 מטר, גברים אוהבים להגזים, והמחיר יורד ל-40 יורו. 

חסכה לנו 80 יורו.

עכשיו, הולכים לבנק, תחנה חמישית, מעבר לרחוב, משלמים, 40 יורו, פלוס 5 יורו עמלה על ה-40 יורו פלוס עמלה של 40 סנט על העמלה של ה5 יורו.

יש.

בשלב זה החלטנו לנוח ולאכול ארוחת בוקר.

ארוחה טובה דווקא.

מאוששים, הולכים למשטרה, להגירה ולמשרדי המרינה.

שלא תקבלו רושם מוטעה.

אנשים נחמדים. גם גבוהים. במיוחד הבחורות.

במרינה מסבירים לנו שזה כ-70 יורו ללילה, חשמל ומים כלול.

כדאי להתקלח בסירה. אם כי יש גם מקלחות.

שילמנו ליומיים.

חזרנו לסירה ונפלנו שדודים.

עכשיו קמנו ואפשר לקטר.

התוכניות הן כרגיל, ללכת לעיר, לחפש סוללה לדינה, לא למצוא,

לאכול ארוחת ערב ומחר נראה.

המחירים כאן, למעט המרינה, עושים רושם זול יותר מאשר ביוון.

זהו בינתיים.

יציאה מקורפו

י
יום ראשון ה-22 ליוני.
אחרי יום של בטלה, מנוחה, נסענו אחר הצהרים לעשות "יציאה" מיוון לטובת מונטנגרו.
כמובן שזה נסיעה במונית, הליכה ממשרד אחד למשנהו ותותמות.
עברנו את זה.
מחר אנחנו מתכננים לצאת למונטנגרו, נסיעה של כ-170 מייל, כולל הפלגת לילה.
זה אומר שלא נהייה בקשר .
גם במונטנגרו לא בטוח מה מצב הרשת כך שלא תשמשעו מאיתנו קרוב לשבוע.
מחר עוד נעצור בדרך להצטידות ולדרך.
נשיקות

קורפו

יום ראשון, ה-22 ליוני
אתמול היה יום הפלגה קצר ונוח.
בדרך, לקראת הכניסה לקורפו, ראינו מגה יאכטה עם חידוש.
על הסיפון שלה הייתה קשורה מפרשית של 36-40 רגל. מוכנה להרמה והורדה למים.
אין גבול להמצאות האנשים.
דינה צילמה ואולי תצליחלהעביר לכם.
הבוקר התעוררנו לטילטולים חזקים של הסירה שביקשה להתנתק מהחבלים ולזוז.
החבלים ניצחו.
כנראה האונית נוסעים הענקית שנכנסה כאן לנמל העבירה לנו כמה גלים.
נרגע.
אתמול הלכנו לטייל בעיר, במקום אחד לא הייתה סוללה המקום השני סגור והיום בכלל יום ראשון כך שהעניין סגור.
מחכים שאריאל יקנה ויתן לטלי להביא לנו. אולי אפילו שתי סוללות.
הטיול בעיר כרוך בעלייה מהמבצר לעיר. עמדנו בזה. בקושי.
הספקנו אפילו לאכול פיצה ולראות את ארגנטינה מתמזמזת עם אירן.
נמאס לנו והלכנו.
בדקה ה-80.
מסי, הממזר הקטן נזכר להכניס גול בדקה ה-93. באמת.
אנחנו כמובן עוקבים אחרי החדשות ובעיקר אחרי האין חדשות. טרגי.
העגינה כאן היא עם החרטום לרציף.
בקושי אפשר לקרוא לרציף הזה רציף. הוא צר ונמוך.
בים עם קצת רוח, הרציף יהיה רטוב ואולי גם מתחת למים.
בינתיים שקט.
הסיבה לעגינת החרטום היא הרדידות של הקרקעית ליד הרציף. הסירה פחות במים בצד החרטום.
זה מצריך אקרובטיקה מסויימת בירידה, יש לנו סולם מתאים, ומסתדרים.
דינה מצאה לה פרוייקט לניקוי השירותים ואני ממלא מים.המים כאן זורמים מאד לאט וזו עבודה לקצב שלי.
התוכנית היא לצאת מחר למונטנגרו,  תוך דילוג על אלבניה.
הפלגה של כ-150 מייל.
מזג האוויר מבטיח להיות בסדר, עם רוחות דרומיות. נראה.
הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.
נשיקות.

בשנה קודמת ראינו מסוק נוחת על מנועית
השנה מפרשית על מנועית

נגד הרוח

היי לכולם
אנחנו בפאקסוס. לעיירה קוראים גאיוס.
קמנו בבוקר מוקדם, אחרי לילה גשום מאד.
הסירה מבהיקה, כמו אחרי שטיפה.
השמים מעוננים והחלטנו להישאר.
חזרנו לשינה.
אני טוב בזה במיוחד.
לקראת צהרים הכול התבהר והחלטנו בכל זאת לצאת.
הייתה הפלגה מענינת, נגד הרוח והגליים.
רוחות עד 20 קשר, על האף.
דינה בחרה יעד קצר וזה עזר.
בכול אופן 7 שעות מול הרוח, לא היה כייף.
הגענו.
נכנסנו, זו מין תעלה בין שני איים והיינו פה בעבר.
זרקנו עוגן ומייד גרמני אחד דאג שהעוגן שלנו על שלו.
התלבטתי אם לשלוח אותו למקום רחוק ובסוף עניתי בנימוס. יהיה בסדר הבטחתי לו.
מתברר שהמנוע עוגן שלו מושבת והוא מרים עוגן ידנית.
לכן הדאגה. התידדנדנו.
יצאנו לארוחת ערב והיוונים לא הכזיבו. סטייק שרוף.
מילא.
מחר בבוקר נמשיך לקורפו שזו הפלגה קצרה יחסית של כ-35 מייל.
נקווה שלא נגד הרוח.
הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.
נשיקות

יום חמישי ה-19 ליוני 2014
אנחנו בלפקדה.
דבר ראשון הלכנו לחפש סוללה לטלפון. אין, בשתי חנויות.
קיבלנו אזהרות משני החברים הטכניים שלנו, מיכאל ודני, על הסוללה שיכולה להיהפך לרימון.
היה לנו יום מעניין היום, במובן החיובי של המילה.
התחלנו ברוח קלה, 2 קשר, אחרי כמה שעות הייתה לנו סערת ברקים באופק, עם "ענני-נמו", (עננים נמוכים).
הצלחנו להישאר בשולי הסערה, עם מעט גשם ועם משבי רוח של 20 קשר.
הכניסה למרינה כאן היא דרך תעלה, די רחבה, ודי רדודה.
עברנו את זה בשלום ואנחנו כאן.
הרעיון היא להפליג מחר מוקדם לקורפו.
שם כנראה נשהה  יומיים. ושוב נחפש סוללה.
הדרך לכאן הייתה בין איים ומאד יפה.
כדי שהביקור כאן לא יהיה לשוא, עצרנו בחנות למשקפיים לחפש לדינה בורג. (ז"א למשקפיים שלה).
המוכרת סידרה לה בורג, ניקתה את המשקפיים שלה ולא בקשה תשלום.
הצענו. אמרה לא צריך.
היוונים נחמדים מאד אם כי המסעדות שלהם כבר יוצאות לי מהאף.
אז זהו, מחר אם מזג האוויר יאפשר זאת.
אז הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.
נשיקות.

יום רביעי ה-18 ליוני.
לשי יש יום הולדת.  מזל טוב מתוקה שלנו.
אנחנו בקפלוניה, לאחר הפלגה נוחה של כ- 10 שעות.
אנחנו עדיין בחיפוש אחר סוללה לטלפון של דינה.
מחר מתכננים להגיע ללפקדה ואולי שם.
דיברתי עם מיכאל, יש סיכום עקרוני
קיבלתי דוא"ל מאברמיק ויש הבטחות לסיכום.
נקווה.
קיבלתי תמונות של נורית מהמפגש המצומצם, קודם למפגש הגדול.
לאה הייתה אני מבין שאברמיק היה אי שם באירופה.
אני מנסה לעקוב אחרי המונדיאל ללא הצלחה.
יש לנו המצאה חדשה בסירה. המאפרה החדשה שלנו היא בקבוק פלסטיק, חצי מלא מים, במתלה מיוחד שדינה סרגה.
המתלה הוא באדום.
יש מתלה נוסף למי  שתייה במתלה כחול.
ניסיתי פעם אחת להגניב לדינה בדל סיגריה למי השתיה שלה. לא הלך.אנחנו במסעדה סבירה לשם שינוי עם אוכל סביר.
אני לא בררן גדול באוכל אבל בימים האחרונים, היוונים הגזימו, לרעה.
אתמול פגשנו זוג אמריקאים מאורוגון. גארי וקארול. נחמדים.
היום אנחנו במרינה שכרגע מלאה לחלוטין, מה שלא קרה עד היום.
מחר ל-לפקדה לחיפוש אחר סוללה.