מונטנגרו

מונטנגרו-באר, 24 ליוני, יום שלישי.

הגענו לכאן אחרי הפלגה חלקה במיוחד של כ-25 שעות.

בחלק מהזמן, מנוע, פלוס מפרשים פלוס זרם או משהו, ורצנו על 8 קשר.

הגענו בדיוק נכונים לתדלוק, אבל התברר שאיזה גרמני אחד עם סירה ענקית עומד ליד תחנת הדלק.

נדחקתי בין שתי יכטות גדולות, מנועיות, והלכתי לישון.

העירו אותי, דינה, מבקשים שנזוז כי אנחנו במקום פרטי של מישהו, שאיננו.

אני ממש לא נחמד כאשר מעירים אותי.

מסתבר שצריך לחכות בכול זאת עד שהגינגי יחזור עם המפתחות, במקרה הזה הדרכונים של הגרמני.

עברה איזה חצי שעה.

יכולתי לישון בינתיים.

חזר. הגינגי.

כן, אפשר לקנות כאן דלק ללא מיסים, כ75 סנט במקום 1.27 יורו.

אבל, רק ביציאה. אנחנו רק באנו.

הפתרון היוא לקחת 100 ליטר, והיתרה ביציאה עוד כמה ימים.

הלכנו להסדיר  רישום כניסה.

יש 4 תחנות לענין ואנחנו התחלנו בתחנה האחרונה.

במשרדי המרינה שלחו אותנו למשטרה ההגירה, במשטרת ההגירה שלחו אותנו למשטרת הדרכונים, שם שלחו אותנו למנהלת הנמל.

מנהלת הנמל איננה.

שנינו די עייפים.

המנהל איננו.

אחרי כ-חצי שעה, מגיעה הצפצולה. בלי התנצלות, בלי כלום, מבקשת ניירות.

מה אורך הסירה, אני מעגל, 12 מטר, זה כרוך בתשלום של 120 יורו.

דינה מזכירה לי שהסירה רק 11.95 מטר, גברים אוהבים להגזים, והמחיר יורד ל-40 יורו. 

חסכה לנו 80 יורו.

עכשיו, הולכים לבנק, תחנה חמישית, מעבר לרחוב, משלמים, 40 יורו, פלוס 5 יורו עמלה על ה-40 יורו פלוס עמלה של 40 סנט על העמלה של ה5 יורו.

יש.

בשלב זה החלטנו לנוח ולאכול ארוחת בוקר.

ארוחה טובה דווקא.

מאוששים, הולכים למשטרה, להגירה ולמשרדי המרינה.

שלא תקבלו רושם מוטעה.

אנשים נחמדים. גם גבוהים. במיוחד הבחורות.

במרינה מסבירים לנו שזה כ-70 יורו ללילה, חשמל ומים כלול.

כדאי להתקלח בסירה. אם כי יש גם מקלחות.

שילמנו ליומיים.

חזרנו לסירה ונפלנו שדודים.

עכשיו קמנו ואפשר לקטר.

התוכניות הן כרגיל, ללכת לעיר, לחפש סוללה לדינה, לא למצוא,

לאכול ארוחת ערב ומחר נראה.

המחירים כאן, למעט המרינה, עושים רושם זול יותר מאשר ביוון.

זהו בינתיים.