מילוס והטיול

יום רביעי ה-11 ליוני.

אתמול דילגתי.

קצת קשה לנסות לשעשע אתכם עם גב תפוס.

אתמול החלטנו להישאר במילוס יום אחד, לשכור אוטו ולסייר באי.

הסירה מספקת לנו אירועים. הפעם, המוליך של העוגן תפוס, מה שמאלץ את דינה להלום בו בפטיש 2 קילו כדי שיזוז למקומו הראוי. היא לא נהנית מזה. אתמול שמה שמן, ואולי הוא ישתחרר קצת. נראה.

העגינה פה היא חבלים הקשורים לקוביית בטון בתחתית ואין צורך בעוגן.

הלכנו למנהלת הנמל והם אמרו לנו לחזור לפני היציאה ואז נשלם.

התחברנו לחשמל, ועדין היום, לא באו לקחת כסף. שאננים.

אתמול אחר הצהרים שכרנו רכב.

קיבלנו סיאט עם מזוג אוויר מפוקפק ונסענו לעיירה שמעלינו.

דינה עשתה סיור ב-3 חנויות למכשירי טלפון ובשלושתם לא הייתה להם הסוללה שהיא צריכה למכשיר הטלפון.

אולי בעיר הגדולה הבאה.

הסיאט, (פיאט מחופש למשהו ספרדי), עצבן אותי, דלת בקושי נפתחת, מזגן דפוק, חזרתי כעוס למשכירה.

בחורה איטלקיה עבה.

היו לי כבר כל הנימוקים והטענות להחלפה.

לאכזבתי, אמרה, טוב קח את האוטו שלי, סקודה אוקטביה, ללא כל תואנות ומענות.

נחמד.

 הבוקר נסענו לסיור באי.

אי לא גדול, נחמד. כמו כול האיים היווניים.

הגב שלי משתפר. אני כבר נועל סנדלים לבד.

כעת אחר הצהריים.

עוד מעט ניסע שוב לסבוב קטן בעיר הגדולה ואחר כך נחזיר את האוטו.

אני אלך לחפש את מנהלת המרינה כדי לשלם להם ולמנהלת הנמל. צריך לרדוף אחריהם לתשלום.

אני שמח שקיבלנו ליצן כנשיא. לפחות יהיו בדיחות. אני גם שמח בשמחתה של שרה – צרה.

חבל ששיטרית לא נבחר, למרות ששמו היה יכול לעשות לנו בעיות בחו"ל. (שיט-רית).

לגויים יש נטייה לבלוע את ההברה האחרונה.

התוכנית למחר היא להשכים ולשוט לכיוון הפלופונז, ללא שימוש בתעלת קורינטוס, לעיירה שנקראת מונהוסייה.

זו הפלגה של כ -  70 מייל. מזג האוויר מבטיח להיות סביר עם רוחות צפוניות.

הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.

נשיקות.

המפרץ הגדול בלוע הר געש

SARAKINIKO
סלעים לבנים (כנראה גיר) שונה מהסלעים האחרים באי