27 ליולי 2010
אנחנו בטריזוניה , נ.צ38.22.06. צפון TRIZONIA
2204.77 מזרח.
אחרי נסיעה של כ-4 וחצי שעות, מול הרוח, 15-20 קשר. הגענו.
היה שווה.
העגינה הייתה מעניינת, מאחר והגענו רוח די חזקה וניסינו לעגון "מתחת לרוח" כלומר, הרוח הנושבת מרחיקה אותנו מהמזרח, העגינה נעשתה בשלבים.
קודם הגעתי עם החרטום ודינה זרקה חל לחוף לגורגיו, (לא ארמני), ואז הסירה נעמדה ניצב לרציף. חבל נוסף מהירכתיים הועבר על ידי דינה לאותו גורגיו ואז הם משכו את הירכתיים לרציף.
אז הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אנחנו עוגנים במרינה שהוחל בבנייתה לפני יותר מ-10 שנים ולא הושלמה.
התוצאה היא שעוגנות פה יותר מ-100 סירות, בכל מיני זוויות לרציפים. רובן לאורך הרציף, מקצתן בעגינת עוגן, ירכתיים לרציף.
נפרדנו בצער רב ממיכאל הבוקר. ליווינו אותו לאוטובוס, האוטובוס של 1000 שהגיע ב-1035 נפנפנו לו לשלום וקבענו להיפגש עימו בקנריים באוקטובר.
יצאנו לים הפרוע, לאחר שלא רצינו עוד יום בטלה על המצפון.
אנחנו עדיין בהרגשה שצריך לעשות משהו אחרת "זה לא בסדר".
היה שווה להתאמץ. המרינה הנטושה אבל מלאה בטרמפיסטים מכל הסוגים והאיכויות של סירות מאד מעניינות. יש לה אווירה.
דינה כהרגלה לקחה אותי לפטרול אלים, לאחר שנתנה לי לישון כשעה, (אולי קצת יותר), ומסתבר לי שאנחנו במפרץ אחד העורפי, מתוך שנים. המפרץ השני מאוכלס במסעדות, ריקות, המחכות לתיירים.
רואים שהעונה הזו ביון חלשה. כנראה יש משבר כלכלי באירופה.
במרינה יש בתוך המים, יאכטה דו תרנית גדולה השקועה במים, זה מוסיף למראה הביזרי של המקום.
אנחנו לא נצא לאכול בחוץ מאחר ויש לנו את הפסטה בשקשוקה של מיכאל שנשארה מאתמול ולא נרצה שייעלב.
אסף ןליאת שיצאו איתנו, ספנים אמיתיים, הפליגו על מפרש בלבד וכרגע נכנסו למרינה. צפרנו להם אבל הם הולכים לעגינה בסמוך.
בין לבין אנחנו קוראים המון ספרים. קיבלנו ארגז של ספרים בהוצאת ידיעות אחרונות, דרך אסף וסטלה וחלקם טובים.
חלקם לא ברור לי איך יצאו לאור. כנראה שזה פשוט מאד וזול יחסית להוציא ספרים היום והכל הולך.
לכל אחד מאיתנו, (לפחות לי), יש איזו שאיפה לכתוב ספר.
אבל, יש כל כך הרבה ספרים, וכל כך הרבה כותבים שזה מדהים. אז כנראה שאני אוותר.
בכל מקרה, הבלוג הזה משמש לי מוצא למוזה הקופצת עלי מפעם לפעם וזו גם דרך טובה לעדכן אתכם במתרחש.
חיי נוודים מפליגים אינם אמורים להיות סוערים יותר מיידי. רצוי שבכלל לא יהיו סוערים.
ההתרגשות או העניין הוא להתנתק מהרציף באיזה שהוא מקום בבוקר, להתפלא שהעוגן לא מסובך עם מישהו אחר, לצאת בלי לגרום נזק סביבתי ולהפליג בים.
אם לנפטון יש מצב רוח טוב, ולא שרקנו, בטעות, לסירנות שלו, אז הים טוב. אם יש בעיה עם אל הים הפלגה עלולה להיות קצת מעניינת יותר מהרצוי. בדרך כלל היא מעניינת במידה. (כמו היום).
אז מגיעים ליעד, ודינה מתחילה לדאוג אם יהיה מקום עגינה, איך הרוח וכאלה.
אני אופטימי. יש מקום עגינה, יעזרו להיקשר, אגב, זה אחד המנהגים היפים של שייטים. עוזרים לחדשים להיקשר. כמו היום.
נקשרים ואז אפשר להגיד שעשינו את היומית.
אז היום עשינו את היומית.
מחר תהייה עוד יומית.
שכחתי, (כבר לא), לכתוב לכם על טביעתו, טרם עת, של הכובע הכי יפה והכי אופנתי של דינה.
בעת הגישה, כאשר דינה הייתה עסוקה בהכנת הסירה לגישה לרציף, הכובע עף ומאחר והוא לא יודע לשחות, טבע.
לא תאמינו, השמש שקעה, עדיין אור יום ב2030 אבל נהייה קריר.
יהיה נחמד לישון מכוסים הלילה.
סירות עדיין נכנסות למרינה הנטושה-מלאה, עדיין יש מקום במפרץ ולאורך המזחים.
האחרון הוא עוד צרפתי, בטח נודניק, אבל הוא נכנס יותר פנימה לחפש מקום.
29 ליולי 2010
הצלחתי לפתוח את המחשב ללא עזרא של דינה.
אנחנו בהפלגה על ים פלטה ואני כותב.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אתמול הייתה לנו הפלגה די שקטה לפטרקס.
PATRAS 38.15.7 N 21.44.2 E
זו עיר על שומו של גיבור יוני שמרד בתורכים והם כתגמול החריבו את כל העיר. מין בר כוכבא שלהם. גם הם מעריצים אותו וקראו את העיר על שמו.
עיר לא משהו. הרבה בתים חדשים, בקומות, והרבה לא.
הייתי אומרת שהעיר ממש לא יפה, ריח ביוב קיבל את פנינו. מזל שהיתה רוח חזקה כל הערב והריח פג.
הגענו ביום רביעי, אתמול, אחר הצהרים ונקשרנו ברוח קלילה. אחרי זה באו נידנודים, המרינה קצת פתוחה לים, אבל במידה נסבלת.
הסתובבנו בעיר, במיטב המסורת הפטרול האלים של דינה, ולאחר מספר קילומטרים האדמירלית החליטה שהבנו את העיקרון. לא משהו.
היום הייתה השכמה מוקדמת, בבוקר הים יותר חלק, ואני הגבתי מהר מיידי. דינה חשבה שיקח לי שעה להתעורר ואני זזתי תוך 10 דקות. רמת המשמעת אצלי עולה והיא עוד מתלוננת.
אני מתלוננת כי בדרך כלל לוקח לו שעה להתארגן בבוקר. היום תוך רבע שעה היינו בחוץ. זה אומר שלא הספקתי לשתות קפה, כי יוסי הוציא את הפלג של החשמל לפני שהמים רתחו.
לא לדאוג, אחרי שיצאנו לדרך, ונמנעתי ממסלול של כמה אוניות מהירות, הלכתי לישון.
לשאלה של דינה איך אני יכול לישון כל כך הרבה כבר לא עניתי. שתראה בעצמה.
קמתי. היה נחמד.
דינה הלכה לישון. לא שאלתי שאלות.
הים היום שטוח לגמרי ואנחנו במהירות של 6 קשר ללא גלים וכמעט ללא רוח.
אני יושב בסיפון וכותב.
הרוח המדומה היא 5 קשר אבל את רובה אנחנו מייצרים בעצמנו. אולי עם תעלה אני אטרח לפתוח איזה מפרש. (בכל זאת זה מפרשית) עד היום זו בעיקר מנועית. עדין לא הפלגתי רק על הרוח. (בושה).
היעד היום הוא שאפתני. כ – 55 מיל מערבה לאי שנקרא – דינה תשלים.
CEFALONIA
יש באי הזה מערה או מנהרה או משהו ששווה לראות. נראה. יש באי אגם תת קרקעי שעובר מתחת לכל רוח האי, נראה לי מענין.
אני קורא יותר מיידי. בעיקר זבל מתוצרת ספריית ידיעות אחרונות, הספרים שסטלה ואסף נתנו לו.
אחד מתוך שלושה מתגלה כספר נחמד.
דינה מתעוררת מפעם לפעם שואלת "אתה מסתכל" וממשיכה לישון.
הים חלק זה לא שאני מתלונן אבל הרוח מתחילה לעלות ואולי כדאי שארים איזה מפרש. נראה.
ראיתי. הרוח עולה על האף, כרגיל.
אני בתוך ספר "קולומביאני" של ששוני יצחק והוא קריא ומעניין. (זה אחד מתוך השלושה.
הוא מזכיר את יאיר קליין בספר שלו ואני זוכר שנפגשתי או שעשיתי עבודה בשבילו.
העבודה הייתה על שיווק מים קדושים מהירדן, בתוך בקבוק מהודר משוקע בתבנית בתוך עטיפת ספר קודש. המים באמת היו קדושים, מהירדן, (לאחר שעברו ניקוי), באישור הכומר דניאל משהו שהיה יהודי והתנצר.
קצת קשה היה לעשות תחזית של שיווק מאחר והתחלנו ממיליארד ומאתיים מיליון נוצרים, מכאן היה צריך לחזות כמה מהם יקנו מים קדושים.
אני הייתי מאד מודאג כי אם זה היה מצליח וכולם היו קונים, מי הירדן היו נגמרים.
מזל, נדמה לי שכל העסק שבק והירדן ניצל.
נחזור לספר.
דינה ישנה, הים עולה, ואני לקולומביה.
טוב, הפלגה שקטה וגמרתי את הספר.
לקראת כניסה הרוח עלתה, ל-15 קשר, אבל רק לשעה.
הגענו. נכנסנו, עזרו לנו בקשירה, למרות הרוח החזקה יחסית, 9 קשר, ללא אירועים מיוחדים.
כמובן שדינה דאגה שלא יהיה מקום לעגינה. כרגיל היה.
מסתבר שזו מרינה, יעני, מחיר נמוך יחסית, עם מים וחשמל. שווה.
היום, לעומת אתמול, נצא לאכול בחוץ. מוקדם מיידי ולכן זה זמן טוב לנמנם קצת.
יש יחבור אינטרנט חופשי ודינה תיכף תפעיל את הקשרים שלה לארץ.
עוד יום של הפלגה נהדרת. אנחנו נעים מערבה.
יש כאן איזה מערה ימית גדולה וכנראה נישאר כאן יום ונלך לבקר אותה. אדע יותר מאוחר.
דינה תוסיף את שם העיר הגדולה ואת הנ"צ.
, AYIOS EUFIMA 38.18.2 N 20.36.1E

גלקסידי

25 ליולי 2010

אחרי התלבטויות, בין התנתקות מהמזגן, מהמים ומהחוף, לבין הפלגה לים החם למקום בלתי נודע, ללא חשמל מזגן ומים.

ישנתי על זה כל הלילה. קמתי והצוות הודיע לי ברוב קולות שנשארים עוד יום במקום. רווח לי.

אתמול היו לנו אורחים. אסף וליאת. זוג צעיר ונחמד שפגשתי במספנה בהרצלייה בתחילת השנה. יש להם סירה אמריקאית ישנה יחסית, שהם שיפצו ומתכננים לחצות איתה את האטלנטי. הם בעיקרון מפליגים בכיוון שלנו לכנריים.

עופר וליאת, (אינפלציה "ליאתית") הזוג המתוכנן לחצות איתנו אמור להצטרף אליהם לסבוב באיטליה ספרד ואחר כך לעבור אלינו.

כמו שמיכאל מספר לי, עופר וליאת בחרו באופציה היותר קשישה, (אני), לחציית האוקיינוס.

גלקסידי נחמדה במיוחד בלא לעשות כולם. לדינה זה קשה, עדיין לא נכנסה לקצב, אז היא מנקה ומצחצחת,

לידינו עומדת אויסטר חדשה 56 רגל עם ניקלים ונירוסטה ממש מסנוורים. כנראה שזו ההשראה שלה.

עלה לי הגיג להוריד את הדינגי למים להרכיב מנוע ולצאת לסיור רחצה בחופים. אני אשתדל להילחם בזה. נראה.

בינתיים אני תקוע באיזה ספר מתח שוודי עם רוצח סידרתי והרבה גופות. מטורפים השוודים האלה.

טוב, תפסו את הרוצחים, היו כמה, ואפשר לעבור לספר הבא.

26.7.2010

הכל כשורה, אהובותי ואהובי.

אחרי לא הרבה התלבטויות, באמת לא הרבה, החלטנו להישאר עוד יום בגלקסידי. לא היו התנגדויות.

טוב לנו להיות בקשר איתכם ולשמוע ששי משתפרת.

היום בחצי היום הראשון היו לנו המון פעילויות. הלכנו לקנות מזון ושתיה.

אחר כך הלכנו למוזיאון המקומי שהוא נחמד וקטן ואפשר היה לכסות את הנושא במהירות ויעילות.

הצגנו את עצמנו כפנסיונרים, ואפילו קיבלנו הנחה על הכרטיסים.

נעמדו על ידנו צרפתים בקטמרן גדול וכמו צרפתים נודניקים, ביקש שאמתח את השרשרת כי הסירה שלי נשענת על שלו.

בשביל זה יש פנדרים, יה דביל. בכל מקרה יצאתי ומתחתי מטר. שיהיה

.בדרך כלל הניסיון שלי עם הצרפתים הוא שהם נודניקים.

שאלתי איך הים ונעניתי בטוב, טוב. אחרי הוא הוסיף, 20-25 קשר. זה להראות שזה קטן עליו. אבל הנודניק פה. ועוד מעיר לי על מתיחת השרשרת.

למה לא נשארת בים הטוב בחוץ.

אחרי כל כך הרבה פעילות ובמיוחד לאור ההשכמה המוקדמת שעשה לי האנגלי שהיה פה בבוקר, השרשרת שלי הייתה על שלו והוא ביקש שארים ואשחרר אותו. לא מסוגל להסתדר לבד. במחשבה שניה גם האנגלים נודניקים. אם זה ימשך ככה אנחנו נעבור השכונה הזאת.

בכל מקרה מיכאל מתכנן מחר לנסוע לאתונה בבוקר, בסביבות 1000 ואז נזוז הלאה מערבה.

כבר עבר שבוע מאז שהוא הגיע. הזמן רץ.

אז כמו שהתחלתי וקפצתי נושאים, אחרי כל כך הרבה פעילות, אני הולך לבחור ספר חדש ולקרוא. אם אירדם בזמן הקריאה, שיהיה.

הפתעה. נרדמתי. התעוררתי.

הרוח נושבת והצרפתי מנדנד. האמת היא שלא הוצאתי מספיק שרשרת ואני נשען על הצרפתי. לא שזה מפריע למשהו, חוץ מאשר לצרפתי.

הזקן ממול הציע למשוך עוד חבל מהחרטום לחוף וזה עושה את העבודה. למדתי עוד משהו.

אנחנו בסירה. מיכאל התנדב להיות השף לארוחת פרידה ונראה.

מניסיון קודם זה בטח יהיה טוב.

אנחנו מנסים לשכנע את עצמנו שטוב עשינו שלא יצאנו. לא צריך לעבוד הרבה על זה. הצלחנו. טוב שלא יצאנו. יש רוח.

עד היום לא אכלנו דגים מתוצרת עצמית. דהיינו מדייג שלנו.

אולי זה קשור לעובדה כי עדיין לא הרכבתי את החכה והיא עדיין בחלקים בסירה.

אם נרצה דגים, נצטרך לשנות את הגישה.

אני לא רואה את עצמנו יוצאים לדייג. נראה.

 

 

.

רדאר

22/7/10 KORFOS

אנחנו באי שנקרא, מה זה משנה, קופוס, שזה בעצם לא אי אלא מקום שזה חלק מהפלופונס.

אבל מה זה חשוב. העיקר שהכל כשורה אהובותי ואהובי.

היום בבוקר השלמנו את מבצע הראדאר. קורינתוס. הפלגה קצרה יחסית. אחרי זה נראה.

אתמול עסקנו בעבודות הגסות. מיכאל העלה אותי לחצי התורן וביליתי שם כשעתיים בחיבורים ומשיכות.
עשינו הכנות בארץ שכללו הכנת צינורות הולכה, חוטי משיכה וחורים למכשיר, לפי שרטוטי ההתקנה.
למרבה הפלא בכל התאים. מיכאל דאג לסמן על קרש את החורים, שדאג לבדוק שהם ממאימים כאשר קיבלנו את הראדאר, ודאג באופן כללי.
על התורן הבנתי למה. לקדוח חורים חדשים בפסי נירוסטה על התורן זה תענוג מפוקפק מאד שנמנע ממני.
היו כל כך הרבה מכשולים ומהמורות בדרך שאני עדיין מופתע שהכל עובד כיאות.
הכבל הסטנדרטי באורך 15 מטר היה לפי התחזית קצר מיידי. לקחנו כבל ארוך יותר, 20 מטר במקום 15 אבל זה הצריך התקנה מיוחדת של מחברים. המחברים דורשים כלי מהדק מיוחד שקנינו אבל לחבר איתו נראה לי משימה בלתי אפשרית. מיכאל התגבר על משימה זו.
הכבל הארוך שהזמנו היה בדיוק קצר מיידי במטר או שנים. בעזרת תרגילים מיוחדים וקיצורי דרך, הגענו ליעד.
למרבה הפלא זה גם עובד וגם נראה טוב.
אם זה נראה לכם תיאור ארוך ומיותר על פרטים טכניים, תתארו לכם שזה היה לנו מאד חשוב.
עכשיו דינה ומיכאל משחקים בכל מיני הדמיות עם הראדר. לאחר שהם יגמרו לשחק עם הצעצוע החדש, הם בטח ילמדו אותי מה לעשות עם זה.

לידינו במסעדה יושבים שני זוגות צרפתים שמתעקשים להיות ידידותיים ומפריעים לכתיבה.

היום בסביבות 1500 יצאנו מהמרינה והגענו לכאן. דינה כרגיל, קובעת את יעדי ההפלגה ואני שמח להגיע לשם. היום ישנתי רוב הזמן, לאחר שהצלחתי לעבור את כל האוניות והמעבורות שרצו או עמדו במפרץ פיראוס.

המפרץ באמת עמוס באוניות ומיכאל צילם ללא הרף. במיוחד את ההידרופויילים שנראים מיוחדים.

מחר אנחנו מתוכננים לעבור את קורינטוס.

24/7/10 גלקסידי

אז אנחנו בגלקסידי אחרי יום של מעבר בקורינטוס והפלגה נוחה.דינה ומיכאל הלכו לקניות. אני נאבק עם המחשב כדי לגרום לו לכתוב בעיברית. הצלחתי להגיע לכתב אדום ומודגש. (אני באתי ותיקנתי כמובן)

Ahvhaשיהיה.

חם בגלקסידי. פרשנו כיסויי בד.

תידלקתי את הסירה, 357 ליטר, המנוע צורך 4.5-5 ליטר לשעת הפלגה בסל"ד של כ-2000 אין הפתעות.
כדי שלא יהיה משעמם, המזגן הפסיק לעבוד. הזמנו טכנאי. מה שטוב שלא היה קר בלילה.

אנחנו בהתכתבות עם תמר ודואגים לשבר של תמר. לשי יהיה פרוייקט רציני להשמיש את היד.

כדאי שתעבור לשחיה במסגרת שיעורי הפיזיותרפיה שעוד צפויים לה.

היום החלטנו להישאר בגלקסידי ולהתבטל. היה רעיון לנסוע לדלפי שזה לא רחוק מכאן אבל מתברר לי שכבר הייתי שם, עם יוסי ויולה וחוץ מזה חם.

אולי נלך לשחות. בים קר, רק 30 מעלות. בחוץ הבטיחו 40 וקצת.

יש משהו יפה בהפלגות, בין היתר. עוזבים שכונה בבוקר, שמחים לברר שהעוגן לא תפוס, מפליגים, שמחים שיש ים נוח ואז נחים.

לקראת היעד, דינה מתחילה לדאוג שלא תהיה חניה. )מקום לעגינה). אני כרגיל אופטימי.

מגיעים, תמרוני עגינה ויש מקום בשפע.

דינה על העוגן במיומנות רבה ואנחנו במקום.

בגלקסידי יש את אנגלו שהוא שר התיירות. אנחנו מכירים אותו והוא אותנו, מעצירות קודמות כאן בשנה שעברה.

אתמול, יצאנו למסעדה לחגוג את יום החתונה ה43 שלנו. וואלה.

כילינו את בקבוק השמפניה שאריאל שלח איתנו. מיכאל צילם תמונות והיה אוכל טוב. הבקבוק הביא אותנו מהר מאד למיטה ולנחירות קולניות. לא שלי. אני לא נוחר.

מיכאל ודינה חזרו ממסע קניות ורכש. אנחנו מסודרים.

אני עוד צריך לעבור על המנוע ועל מערכת התמסורת לבדוק ולגרז.

די מדהים לחשוב על כל המערכות בהם אנחנו תלויים. עוד יותר מדהים שבדרך כלל הכל עובד ואנחנו גם צפים וגם מתקדמים עם כל הדירה שלנו למחוזות חפצנו.

הגענו לחום וללחות של הקיץ

21 ליולי 2010

מחכים לגודו. )מיכאל). הוא צלצל לפני כ-20 דקות והודיע שנחת.

אנחנו בזיאה מרינה החל מאתמול בערב.

אתונה קיבלה אותנו בחום רב, אפילו רב מידי.. הצעתי לדינה את המעיל ששימש אותה בימים האחרונים אבל אפילו בתור בדיחה זה לא היה מצחיק. חם. חם מאד.

אנחנו במרינה מחוברים לחשמל ולמזגן יש אפשרות להוכיח את ההשקעה בו. ממש מחייה נפשות.

אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

היומיים האחרונים היו שלווים יחסית והפלגנו די הרבה מיילים ליום, 55 ביום אחד (לקח לנו בערך 11 שעות להגיע. הגענו למפרץ בפלפונס מול האי אידרה. עיירה בשם ארמיוני) ו-45 ביום השני ואנחנו באתונה.

אתמול אכלנו ארוחת ערב טובה ,לשם שינוי, הבחירה שלנו במסעדות בימים האחרונים לא הייתה מוצלחת במיוחד,

זיאה זו מרינה גדולה מאד עם המון סירות. יש פה כמה מפרשיות ענקיות ממש מדהימות. אורך 30-40 מטר רחבות מאד עם תרנים לשמיים.

יפה להסתכל. על מנועיות אנחנו לא כל כך מסתכלים. לא מעניין.

אנחנו בעיקר מפליגים עם מנוע ברוחות קדמיות. המפרשים הם בעיקר לקישוט וקצת כוח עזר.

כאשר מפליגים יש בדרך כלל רוח נעימה, לפעמים נעימה מידי, אבל לנוכח החום כאן, נשמח לגמור את ענינינו, (ראדר כבר אמרתי), ולהמשיך לתעלת קורינטוס.

1024 וגודו עוד לא בא.

דינה עסוקה בלסדר, אני עסוק בלקשקש.

מיכאל הגיע, והבנים יצאו לקחת את הרדאר. התכנון הוא להרכיב אותו אחר הצהרים כשכבר לא כל חם.

האמת שמאד חם. אני מניחה שכמו בארץ. 33 מעלות ולחות גבוהה.

כבר שכחנו שיכול להיות חם ולח בקיץ. כל הימים שהפלגנו נגד הרוח הצפונית הקרה, היה נעים מאד עד קר (היו ימים שישבתי עם מעיל על הסיפון כי היה לי קר מדי).

כרגע אני יושבת בסירה, המזגן עובד ונעים מאד.

אחרי שניקיתי, סידרתי, שלחתי כביסה למכבסה (סדינים, מגבות). החלטתי שצריך לעשות הפסקה

.2.

22/7/10 זיאה מרינה

אתמול בערב יוסי ומיכאל עבדו על הרדאר. מיכאל העלה את יוסי עם הוינץ הידני (כשהחלפנו את מתכן העוגן , אבד לנו גם המנוע שהעלה עד אז את יוסי לתורן.) אז אתמול, מיכאל היה צריך להעלות את יוסי לתורן, ידנית. עבודה די קשה.

הכל הצליח אתמול. יוסי הועלה לתורן, הצליח להרכיב את הרדאר. החורים שנקדחו עוד בארץ כאשר הסירה היתה מחוץ למים, התאימו. בקיצור הכל הלך טוב. הכבלים הושחלו בתורן.

בסביבות -9 בערב הוחלט לעצור ולהמשיך מחר.

י

יוסי תלוי על התורן, מיכאל מכין את החוטים כל הסיפון.

 

 

 

עכשיו מיכאל ויוסי מושכים את החוטים שעל הסיפון, וזה כבר פחות מסוכן. יש בעיות באורך הכבלים, אך מכיוון שאני לא יכולה לעזור, החלטתי ללכת לחפש אינטרנט ולפרסם את הבלוג היומי.

.

 

 

 

 

 

 

 

 

הרוח נושבת

 

Serifos- Ormos Livadhi 18/7/10

תיכננו לעצמנו הפלגה קצרה להיום. במעלה הרוח ולכן קצר.

עבד לפי התוכנית. אחרי כ-4 שעות של תיכנונים מתונים יחסית, אנחנו מתרגלים כנראה, הגענו.

את העיקר הרוח שמרה לסוף ובתוך המפרץ שמחה וששון. רוח במשבים עד 20 קשר ושמח.

אבל לא צוות כמונו ייבהל מכך.

בחירת מקום מוצלחת של דינה, הטלת עוגן עוד יותר מוצלחת ושליטה עילאית בהגה ובשני מנועים, חרטומן ומנוע הסירה, אנחנו במקום, עגונים וקשורים יופי.

אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

הלכנו לטיול קצר באי והגענו כמובן לקפה אינטרנט.

התחברנו. קראנו, שלחנו דואר.

לעניין תגובות לדואר,

 

נורית תודה על ההערות וההצעות. ננסה.

לראובן תודה על התגובה.

לדני, אתה כמובן צודק. הבעיה היא במנוע וכנראה פחמים או אפילו סליל ניתן לתקן. הבעיה היא שלא יכולתי ולא רציתי להתעכב כל כך הרבה זמן שם ולחכות לתיקון או ליפוף. גם אין טעם לסחוב איתי את המנוע עד לקריביים.

בכל מקרה, נתתי את המנוע לשכן שלנו, גדעון, שכנראה ייתן אותו לחבר התורכי שלו ויהיה לו שימוש. בארץ הייתי נוהג בדיוק כמו שהצעתה.

היום אנחנו מתקלחים וזה נחמד להוריד שכבות מלח, כן מלח, של כמה ימים.

הרוח עדיין נושבת וזה מאד נעים כאשר אנחנו קשורים ועוגנים טוב. כאשר אני חושב על מחר, זה פחות משמח. נראה.

ננסה לדבר איתכם גם בסקייפ.

אז זהו בינתיים. אנחנו מתכננים להגיע לאתונה ביום שלישי ונקווה שמזג האוויר יאפשר זאת. על פי התחזיות זה מה שצריך לקרות. הרוח תהייה פחות נושבת.

תחזיות מזג אויר לפעמים נכונות

15/7/10 AMARGOS –ORMOS AYIOS ANNAS

קיבלתי מלבנה דף מעוטר של תפילת הדרך. קיבלתי ממנוחה ספר תהילים קטן ואבן שחורה האמורה להביא מזל.

לאחר הבעיות של שבוע שעבר, החלטתי לקחת את המתנות ברצינות. את תפילת הדרך קראתי ושמתי במקום מכובד. את ספר התהילים והאבן השחורה תליתי ליד החמסה שקיבלתי בשנה שעברה.

אז מה יש לנו בסירה? שלוש חמסות, ספר תהילים, אבן שחורה, תפילת הדרך, מחרוזת שעשתה שי שלנו (לקישוט ולמזל), ואיחולי כולם.

אם לא יועיל, לא יזיק.

היום הועיל.

יצאנו בבוקר מוקדם, די הימור. מזג האויר לא אמור להשתפר בשלושת הימים הקרובים. ולנו נמאס לחכות. יוסי החליט, ואני הסכתי, לצאת לדרך ולראות מה קורה.

תחזית מזג האוויר הייתה לרוחות של 20-25 קשר וגלים בהתאם.

בפועל היה לנו רוב הדרך רוח של 10-15 ומשבים מעטים של 20 קשר.

רוב הדרך הייתה בסדר. השעתיים האחרונות היו מטלטלות מאד, אבל רוח לא חזקה מדי.

הגענו לעיירת דייגים קטנה, המעגן מלא כולו. אנחנו מנסים לעגון במקום של המעבורת, האנשים מהסירה שעוגנת לי יוצאים, לעזור ולהודיע לנו שאסור לעגון שם כי המעבורת אמורה להגיע בשבע (השעה חמש).

ביניהם אני שומעת שהם מדברים פולנית, ואכן על התורן מתנוסס דגל פולני.

טוב, בסוף לא עגנו במקום של המעבורת, אלה נקשרנו לסירה הפולנית, הם הסכימו ועזרו לנו להקשר.

מתברר שהבחור עובד עם ישראלים, והיה מספר פעמים בארץ .

נקשרנו וישר יצאנו לעיירת לאכול ולשתות משהו. עכשיו יוסי ישן, הוא לא ישן כל היום , לא נתתי לו כי הים לא היה הכי טוב ורציתי אותו על הסיפון.

16.7.10 PAROS – OROMOS ALIKI

תחזיות מזג אויר לפעמים מתגשמות. היום כן.

לאחר שראינו שאתמול הצליח לנו, החלטנו לנסות את מזלנו היום להגיע לנקסוס.

תחילת הדרך הייתה סבירה, רוח עד 20 קשר וגלים די גבוהים, אך לא נורא.

כשהגענו לדרום נקסוס, ניסינו לעלות צפונה בין נקסוס ופארוס, יש תעלה.

לא הצלחנו. היו רוחות של עד 28 קשר וגלים מתנפצים. יוסי רטוב לגמרי, אני רק הרגלים כי הייתי לבושה במעיל. הכריות ספוגות.

כשיוסי ראה שאי אפשר להתקדם צפונה, פנה דרומה. מיד חיפשתי מקום מחסה בפיילוט בוק של יוון. כתוב שיש מפרץ קטן בצד הדרומי של פארוס, והוא נותן הגנה טובה לרוחות המלטמי (כך נקראות רוחות אלו של חודש יולי אוגוסט, רוחות צפון מערביות ערות).

אז אנחנו עוגנים במפרץ אלקי, שהוא מפרץ פתוח לדרום. אין בו גלים, אך הרוח נושבת בחוזקה. ואני כל הזמן עוקבת אחר המיקום שלנו בתיוון המפות, לבדוק שהעוגן שלנו לא זז ממקומו ואנו נסחפים.

ביניים הכל בסדר, אנחנו עוגנים טוב, רק קצת מפחיד לשמוע את שריקות הרוח בחוץ.

יש עוד כמה סירות שעוגנות במפרץ זה, גם הן זזות קצת ברוח אבל נראות עגונות טוב.

יוסי כמובן ישן, שוב היה ער כל הדרך כי היא הייתה יחסית קשה.

אז דינה כיסתה את הנושא. אתמול עגנו ליד פולנים שהיו נחמדים מאד מסתבר שהם מלודג' ועוסקים בכמו שהוא אמר בעניני השמטס. הוא קונה חוטים מנילית ועוד מיצרנים אחרים בארץ.

המזג אויר לרעתינו אבל מתרגלים.

ביום הראשון 15 קשר נראו כמו רוח קשה, אתמול זה כבר היה רגיל. היום 15 קשר נראים כמו שלווה ו20 קשר זה רגיל. הבעיה היא שמגיעים גם ל-28 קשר.

אז הם בבוקר שמנו נפשנו בכפנו, ואמרנו על החיים ועל המוות ויצאנו לדרך. בדרך כלל התקדמנו לא רע אבל השלב האחרון היה כמו שדינה מתארת.

אי אפשר להפליג ברוח 25=28 קשר על האף ונאלצנו לוותר.

 

17/7/10 SIFANOS- ORMOS VATHI

אתמול עבר עלינו לילה שקט. העוגן התנהג יוצא מן הכלל, ננעץ והחזיק, למרות הרוח וזה טוב.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

היום לאחר הפלגה קצרה יחסית, 4 שעות, בים נוח יחסית כי הפלגנו בניצב או עם הגלים, הגענו לאי הנ"ל.

היינו כאן בשנה שעברה ועדיין הכל נחמד.

קיבל אותנו למעגן, ניקולס, יווני צעיר, עם גם סירת פרטי, מנועית. הבדל של כמה מליון יורו.

היה נחמד, הסכמנו בדעתינו על המוסלמים, ועוד כמה נושאים.

העוגן שלי היה על שלו, הוא יצא קודם, לא התרגש, הרים, הוריד ונופף לשלום.

קודם עשיתי שחיית עוגן והזהרתי אותו.

במקומו נצמדה אלינו ספייד בואט קטנה ועוד מפרשית עם בעיות עוגן.

עזרנו לשניהם להיקשר, כמקובל בין ספנים. (וואלה העליתי את עצמי לדרגת "ספן") שיהיה.

אכלנו ארוחת צהרים טובה, ישנו שנת צהרים טובה ודינה מוכנה להרפתקאות.

נלך לחפש קישור לאינטרנט.

אז זהו בינתיים.

דינה ראתה את תחזית מזג האוויר אצל השכן, ניקולס ונראה שיהיה קצת שיפור.

היום בצהרים עוד התלבטנו אם להמשיך עוד צפונה או להיכנס למעגן. הים פתר לנו את ההתלבטות. העלה גלים ורוח וכיוון אותנו למעגן נחמד זה.

 

 

 

.

 

KALIMNOS 14/7/10

14 ליולי 2010–07–14

הכל כשורה אהובותי ואהובי

אנחנו תקועים זה היום השלישי בקלימנוס. הגענו כאמור ב-11 לחודש, עם מנוע כננת עוגן לא עובד. עגנו בעזרת כל מיני אנגלים והלכנו לישון.

למחרת הלכנו לחפש כננת עוגן חדשה.

יש, באתונה ואם נזמין תגיע למחרת. הזמנו. למרבה הפלא אכן הגיעה למחרת. אפילו הביאו אותה לסירה, לאחר שהלכתי לשלם את היתרה. (חצי בהזמנה וחצי במסירה

המכונאי בא בערב, לאחר שכבר פירקתי את הכננת הישנה והתחיל במלאכת ההרכבה. 3 שעות אחר כך יש לנו כננת עוגן חדשה. את הישנה מסרתי לגדעון, שכן שלנו במעגנה עם סירת אלומיניום ובית מלאכה נייד. עוד בסוף יתברר שהכננת מתוקנת. בל מקרה עדיף לי עם כננת חדשה.

אנחנו אמורים להיפגש עם מיכאל ב-19 באתונה אבל, כרגע מזג אוויר סוער יחסית ואנחנו בעגינה.

הרוח אכן נושבת 10-15 קשר במעגן ובחוץ בוודאי יותר שמח.

הצפי הוא שביום שישי, ה-16 לחודש הים ירד ואז "נרביץ" ישר לזיאה מרינה בפיראוס לקראת מיכאל.

קראתי באיזה שהוא מקום כ-85% מהזמן בהפלגות מבלים בעגינה במרינות ובעגינות אחרות. נראה נכון.

הם גם כותבים על 3% מהזמן מהפלגות יש סערות-ים גבוה. גם נראה מספר נכון.

בינתיים כל מה שישי לעשות זה לכתוב לכם וליהנות מהרוח הערה שגם מקררת את האוויר..

.אחד הדברים הנחמדים בהפלגות הוא שמכירים אנשים חדשים.

אז בהתחלה פגשנו את בני והילית, ישראלים שעובדים בזמביה, עם סירת "אמל" יפה פיה,

את גדעון עם סירת אלומיניום גדולה, כ-60 רגל שנראית כמו אוניה עם שני מנועים והכל מכל בה.

כמו שזה נראה, נבלה פה עוד יומיים, היום ומחר ואז נטוס לאתונה.

בינתיים אפשר לשבת על הסיפון ולהסתכל בתהלוכת המקומיים והתיירים כאן.

מימי לא ראיתי כל כך הרבה שמנות. כן, יש גם חתיכות אבל פחות משמנות.

יש גם הרבה נשים מבוגרות שכבר הצליחו לקבור את בעלן, ולאות ניצחון הן לבושות בשחור. (בלי שפם הנהוג בעיקר בכרתים).

מולנו על גג אחד הבתים התנופפה אתמול כביסה "צבעונית" רבה כולה בשחור. עוד אלמנה שוויצרית אחת.כל כמה ימים אני מקבל שאלה מנחה מדינה בסגנון, " מתי התקלחת פעם אחרונה" אני מייד מבין את הרמז ומדליק את הדוד לקראת מקלחת. היום הייתה כזאת שאלה והדוד כבר דלוק.

דינה הלכה לקניות, חסר איזה סיר ומחבת ועוד כל מיני.

אני כמו שאתם קוראים מזבל לכם.

אז מה עשינו היום ? האמת כלום. עשיתי קצת סדר בכלים בהם השתמשנו לכננת עוגן, בגרתי עוד בורג של מד העומק החדש, שהיה מחוזק במברג, ו"מכרתי" את הכננת הישנה לגדעון.

גדעון יסדר את המנוע וייתן מתנה לחבר הטורקי שלו שרוצה להחליף כננת עוגן. יופי.

חלק גדול מהווי ההפלגות זה הבטלה. מי שלא אוהב להתבטל, שיישאר לעבוד ביבשה.

אנשי הסירות גם לא מגלים הרבה התעניינות בסביבה ורוב הזמן מבלים על הסירה.

היו לי יחסית די הרבה תיקונים.

המוט של מד העומק נשבר. החלפתי אותו בחלק הגדול יותר של הצינור שנשאר שלם.

היה צריך, (ושוב יהיה צריך), למתוח את המפרש הראשי. על כננת העוגן כבר דיברנו.

צריך להחליף עוד מנורה בסלון. נשרפה. תאורת הסיפון עם מגע רופף. את זה אתקן כאשר אעלה למחצית התורן כדי להתקין הראדאר.

הגיע לשכונה עוד קטמרן של זוג צרפתי. הם מדברים על ים בופור 7 בחוץ. זה אומר רוחות של 30 קשר.

הנוסחה היא הרוח פלוס 5 וחילוק ל-5. רוח 30 פלוס 5 שווה ל-35. חילוק ל-5 זה הבופור 7.

הלכנו לשחות פה בחוף הסמוך. דינה כרגיל שחתה לאמצע הים אני רק לחצי. חזרה. היה מרענן. מים בטמפרטורה של 25 מעלות נקיים.

מחר צפוי יום נוסף של רוחות בחוץ מה שאומר שנתעכב פה עוד יום וביום שישי צפויה רגיעה ונתחיל לרוץ לכיוון אתונה.

מיכאל אל תדאג אנחנו באים. ובזמן.

צריך לתת לים את הכבוד המגיע לו. אנחנו רק אורחים על פניו ומי ששוכח את זה עלול למצוא את עצמו לא על פני הים. (סתם).