מנוחה יום ראשון

ה-26 למאי.
יום עבודה מפרך עבר עלי ואנחנו רק בשעה 0930.
ניצלתי את השקט כדי לפתוח ולמתוח מפרש ראשי. הוא גילה סימני התרופפות וירד קצת במורד המעלן.
פתחתי, דינה עזרה, מתחתי והכול טוב. כן, כמובן גם גוללתי את המפרש חזרה.
דינה צילצלה למנוליס, משכיר הרכב וקבענו שאשאיר לו מפתחות ברכב.
הלכתי, השארתי, ביקש אוטו פתוח. כנראה שאין לו מפתח נוסף.
לא פלא שאחרי כול הפעילות הזו אני מרגיש אחרי יום עבודה מפרך.
אתמול בלילה נסענו להרים למסעדה "אוטנטית ומקומית".
אחרי נסיעה לא ארוכה, 15 דקות או חצי שעה,  היה ויכוח בנושא בין הנוסעים, (אני מה אכפת לי נוהג), הגענו לכפר קטן ושומם אכן בהרים ודי ריק.
עצרנו ליד מסעדה אחת והבעלים התנצל עמוקות על זה שהוא נוסע הבייתה ושנלך למקום אחר.
הלכנו.
קיבלה אותנו אפרודיטה,שם ממוצא,  עם שן זהב, זוג שדיים ענקי וחיוך שמח.
המליצה על מה שיש לה בתנור, כבש, ציפס, ממולאים, גפן וכאלה ולדינה בשר עז.
היה נהדר.
היה שווה לטפס בהרים.
חוץ מזה תרמנו רבות לכלכלת הכפר.
שתינו בסוף הארוחה גרפה, והריכוז הגבוה של האלכוהל עזר לפתוח את הסתימות.
היום מצפה לנו יום קשה.
בא אלינו אנגלי שכן, מוותיקי המרינה והזמין אותנו למנגל השבועיי הקורה כאן ביום ראשון ב-1400.
זה כבר מחייב הערכות מיוחדת לגבי סידורי שינה וקיום מצוות.
נראה.
ליד משרדי המרינה יש שלט המבקש משוכני המרינה לא לעבוד בין 1430 ל1730 מאחר ואלו השעות של - common  peace.
טוב זהו בינתיים.
פגשנו כאן אנגלי שעבר דרך ים סוף וסומלי ב-2011 והם הותקפו על ידי פירטים.
האמריקאים באו לעזרתם ובנסיון החילוץ הרגו את הפירטים, כולל 4 אנשי הסירה שנחטפה.
אולי נשמע יותר פרטים בפגישת המנגל.

הרקלייון -קנוסוס

יום שבת.
התחלה מאוחרת, ונוסעים להרקלייון, שוב, אבל הפעם ברצינות.
דבר ראשון אנחנו רוצים לבחון את המרינה-המזח העירוני, מאחר וזו התחנה הבאה שלנו.
המרחק כ-40 מייל.
אחרי שנשהה שם יום או יומיים, נמשיך לכנייה.
המזח והמרינה מתגלים כמקום נחמד, עם מקום, כניסה בלילה ללא בעיות, דרך הנמל הראשי וזה נראה טוב.
התישבנו לקפה והגברות הלכו לראות את המצודה
המצןודה בשיפוצים החל משנת2007 והשיפוץ יסתיים בעתיד.

קנוסוס

נוסעים לקנוסוס. היוונים מבטאים את ה-K, שלא כמו באנגלית. שיהיה.
מקום יפה. ארמון ישן מהתקופה המינואית, כ-2000 לפני הספירה.
למזלם, אנגלי אחד החל בחפירות ושיחזור בשנת 1900 ושיקם חלקים גדולים מהחורבות.
זה לא מתאים לשיטה היוונית הדוגלת בלהשאיר את האבנים במקומם.
זה כמובן מתאים ליוונים מאחר וזה אומר לא לעשות דבר.
האנגלי קצת הגזים ביציקות בטון שלו אבל בסךהכול התוצאה יפה ולא  מגיעה לקרסוליים של מצדה או עכו או בית שאן או קיסריה ......וכו'.
אני תמיד מתפלא ומקנא איך הם מכל כך קצת אבנים, מפוזרות, שבורות ולא מרשימות הם הצליחו לייצר תעשית תיירות אדירה.
אולי הסוד הוא היוונים. הם באמת נחמדים.
חזרנו בזמן. (מצוות אתם יודעים).
הערב אנחנו נוסעים להרים לאיזה טברנה שרמי יבחר.
מחר מנוחה, מחרתיים להרקלייון.
חיים קשים.


הכול כשורה אהובותי ואהובי.

יוסי יוצא לבוש לארוחת ערב

דינה מתקשה עם הרשת והתמונות, דווקא יש, אבל לרשת אין סיכוי.
בסוף היא תתגבר עליה.

קריצה- kritsa

יום שישי ה-24 לחודש.
אני נחפז לכתוב חוויותינו מהיום לפני שאשכח.

העיירה קריצה

היום התחלנו בזמן,  0900 ללא החלפת מכוניות ועם מיזוג אוויר עובד.
נסענו לכפר שנקרא קריצה. כן.
מקום ידוע בשמן הזית שלו, כמו כל כרתים.
מסתבר שיש חברה להפקת שמן מקומית, לה מוסרים המקומיים את הזיתים ומקבלים שמן או כסף עבורם.
רמי עשה סקר שוק וקנינו 10 ליטר שמן במחיר טוב. עם שמן זית אנחנו מסודרים.
קנינו גם ראקי מקומי עם ציור יפה  על הבקבוק. זה מצטרף לראקי היווני שיש לנו עוד מקדמת דנא.
הסוחר המקומי שלח אותנו ל"קואופרטיב הנשים האופות" 17 נשים לדבריו האופות ומוכרות עוגיות וכדומה. קנינו, אלא מה.
משם נסענו להר מעל אי המצורעים, ספינה לונגה, דינה צילמה תמונות יפות שעשויה אפילו לצרפן לדיווח זה.
שתי שאלות עלו.
מה זה צרעת ואיך הדבירו את המחלה ?
כמה ק"ג זיתים נדרשים כדי לייצר ליטר שמן זית.
חזרנומ בזמן, בסביבות 1330, לקיום מצוות שינה.
הערב אנחנו נוסעים לאכול בטברנה - דגים.
אני עדין מאושר מהעוגיות השונות שקנינו נשות כרתים העליזות.
אני מאוכזב לראות שכל השפמים המפורסמים של נשות כריתים נעלמו ועוד לא פגשתי "עלמה" עם שפם.
מדדות כאן הרבה גברות באות בימים עם מקל הליכה ובגדים שחורים.
מעניין מה הן עשו לבעלים שלהן.
מחר שוב ננסה להגיע להרקליון.
אלא אם יהיה שינוי בתוכניות.
אני נוהג, לשביעות רצוני ולשביעות רצון הנוסעות.
קראתי היום באחד העיתונים שיש תוכנית, (סודית כרגע), לבחור בנתניהו להיות נשיא המדינה ומה שחשוב עוד יותר, לשרה לנשיאת המדינה.
אחרי קצב, כנראה נשבור שיא חדש בהשפלה, אבל מסוג אחר.
אבל, צריך להביא בחשבון ששרה תתפלץ אם היא תתחיל לשלם עבור הגלידה והתסרוקות שלה בעצמה.
אז, אולי זה ענין של פקוח נפש ?
טוב, אני מתחיל לבבל"ט. (למי ששכח, " בלבול ביצים ללא תכלית".
למה ה"ט" במקום "ת", לא זוכר.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
מקווה שהתמונות טובות יותר מהטקסט.
לגו

לגונת ספינלונגה

טיול בהרים

יום חמישי ה- 23 חמאי
צילצלתי למנוליס, קצין הרכב שלנו והוא אמר לי שאמילי, בלונדינית צעירה, עם האוטו כבר בחוץ מחכה לי.  כמו שהבטיח, טיוטה קוורולה, הגיע יונדאי אקצנט. שיהיה.
בחוץ רוח חמה וחזקה, דרומית, והמזגן באוטו נושב אוויר חם. לא עובד.
נסענו למנוליס והוא התישב, בדק את הרוח, אישר את הממצאים והבטיח אוטו אחר תוך דקות.
לא תאמינו אכן הגיע.
אוטו זהה.
גם בו המזגן לא עובד.
בחוץ חם ועדיין בוקר.
עברנו לטיוטה יאריס, יותר קטן, יותר נחמד והמזגן עובד.
נסענו להרים.
רמי ואני הנהג בחזית הגברות מאחור.
עלינו להרים. נוף נהדר.
היינו בכל מיני מקומות יפים, כולל ארוחת צהרים נהדרת במקום יפה.
אני בכוונה איני מזכיר שמות כי אני לא יודע אותם.
גם אם אכתוב איזה שם יווני זה לא משנה.
בשלב מסויים, נהייה אחר הצהרים, כמעט שתיים, וחזרנו לסירות לקיים מצוות.
זה שגם אני וגם רמי אדוקים בקשר למצוות שנת אחר הצהרים, כבר כתבתי לכם.
חזרנו.
ברציף ציפתה לנו הפתעה.
מסתבר שהדינגי שלי ניסתה להרוס את הרציף הצף והעוגנים כאן העלו אותה על הרציף.
זה אינו אומר הרבה על כישורי הקשירה שלי אבל העסק עבר בשלום.
הלכתי לישון ואחה"צ ביצעתי שוב מקצה שיפורים בקשירה. את הדינגי השארתי על הרציף לבינתיים.
הכוונה הייתה להגיע היום להרקליון, לא הגענו.
ננסה מחר.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
דינה תוסיף תמונות, אולי ואחר כך.

"גייל" סופה

ה-23 למאי ואנחנו במרינה. טוב שכך.
התעוררתי הבוקר לקול הרוח ונידנודי הסירה.
וואלה, כרתים מתקנת את הדימוי של עצמה.
לא עוד חם ואוויר עומד. סופה.
אנחנו כאמור קשורים במרינה אבל כדאי לבדוק ולחזק קשיקות.
הרוח דרומית.
החלטתי להכפיל קשירות מכיוון הרוח.
עוד חבל לרציף, בוצע בקלות.
עוד חבל לסירה שמימיני, זה כבר מצריך אתלטיקה.
אני לוקח חבל, שם נפשי בכפי, קופץ לסירה השכנה, וואלה נחתתי בשלום.
קושר החבל.
עכשיו נותר רק לחזור לרציף.
זו כבר קפיצה יותר מסובכת.
קופץ, רגל אחת במים, נאחז ועובר.
וואלה הזקן עוד יכול לקפוץ מעל למרווח של 80 סנטימטר. טוב, אולי קצת יותר. לא מדדתי.
המבצע מסתיים בסריטה קלה על אחת הרגלים. דינה מתקנת עם ספריי פלסטר.
אני מיישר את הסירה, מהדק את החבל ואנחנו מוכנים להרפתקאות היום.
הרוח במרינה, בסביבות 20 קשר.
בחוץ, השימחה הרבה יותר גדולה.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
היום כנראה יהיו תמונות. אנחנו נוסעים לטייל ודינה תצלם.

איוס ניקולאוס

בוקר שלו בכרתים  באיוס ניקולאוס
יש לנו תוכניות לימים הקרובים, שכרנו רכב עם רמי ולינדה ניסע לטייל.
הרכב לשלושה ימים,  שילמתי חשבון במרינה עד יום שני ויש תוכנית. אפשר לנוח.   מכעט.
צריך, כמדומני, ללכת למשטרת הנמל.
זה מאד נוח, נמצא בקצה השנישל העיירה,  ומצריך הליכה של 20 דקות. הלכתי.
הגעתי. השוטר שאל אותי מה אני רוצה ממנו, ועניתי לו ש"כלום".
אז למה באת ? כך השוטר, אמרו לי במרינה להגיע לכאן. כך, אני.
אה.
ביקש רשימת צוות, התיעץ   עם הממונה, והתחיל לחפש טופס חדש למלא. אין.
בעיה.
למזלנו עברה במקום פקידה,  לקחה טופס ישן, צילמה  אותו ויש טופס למא.
מילאתי. אותם פרטים.
הבחור פתח ספר גדול,  למעשה מחברת גדולה, לקח מחבבאחרת, לשימוש כסרגל, ועשה הרבה טורים.
סיים.
מילא את הפרטים שלנו והחזיר לי את הטופס המקורי.
כל זה לקח איזה חצי שעה שביליתי בלבהות בקירות.
הבחור התנצל על העיכוב,  סיגה סיגה, לא ממהרים לשום מקום.
נותר לי לשרך דרכי חזרה למרינה. שוב 20 דקות.
מאחר והבחור לא לקח ממני שום דבר, אני מבין שלא צריך לחזור אליו.
דינה הספיקה לעשו שתי מכונות, מכבסת, תולה. מזל שאין יונים.
אסור להישתמש בחוטים זולים.
חוט שקניתי, במחיר מבצע, לחיבור הרשתות למעקה החוטים, פשוט    מתפורר.
החוט שקנה אריאל, לבןןלא ציבעוני, מחזיק ומאחר ונותר ממנו די הרבה, דינה מלפפת את החיבור מחדש.
אני חושב שההליכה שלי למשטרת הנמל תהווה את עיקר הפעילות שלי להיום.
עכשיו ננוח.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
מחר יוצאים לטייל ובוודאי יהיו תמונות.

סנט ניקולאוס

ה-21 למאי ואנחנו בסנט ניקולאוס
שם המקום - איוס ניקולאוס (אני חושבת שהמשמעות זהה לקדוש, אבדוק)

היום לאחר הפלגה קצרה, שקיצרתי עוד יותר בתנומה נעימה הגענו למרינה בסנט ניקולאוס.
משהו כמו 4 שעות. כרגיל, מנוע ום מפרש ראשי לקישוט.
פגשנו כאן יווני חייכן שאמר לנו לנוח, סיגה סיגה, ואחר הצהרים יביא אותנו למקום העגינה שלנו.
לא סרבנו.
לאחר קצת מנוחה, בכל זאת ביקשתי  מקום עגינה והוא הוליך אותנו לרציף C שהוא רציף קצת קצר עלינו אבל הסתדרנו.
התחברנו לחשמל, מילאנו מים, התקלחנו, ואחרי עוד מנוחה קצרה, בתוספת לקודמת,   הלכנו לעיר.
הפתעה. פגשנו את לינדה ורמי, מהמקומות הקודמים (פגשנו אותך ברודוס)

והחלטנו לשכור רכב ביחד לתור את האי.
מחר יום סידורים וביום חמישי בבוקר, נתחיל לטייל.
הלכנו לעיר, לינדה הצטרפה ואני מהר מאד יכולתי להשתחרר ולחזור לסירה.
אז, זהו, אנחנו כאן, הכל כשורה אהובותי ואהובי ודינה תוסיף תמונות בהמשך.

האגם הקטן במרכז העיירה. רק ספינות דיג יכולות להכנס

רציתי ללכת למשרד המרינה לגמור סידורים אבל היווני הבטיח לי שמחר זה גם יום. המילה לממחר היא משהו כמו אבריטו, או משהו דומה. שיהיה  (קרוב, "אביראו")