ניסרוס

הגענו אתמול לניסרוס לאחר הפלגה קצרה ונוחה..
הפיגלשטיינים עד עכשיו מביאים מזל.
אמנם התחלנו מוקדם כדי שלא ליפול ברוחות הצהרים אבל התברר שלא היה צורך  בהשכמה הברוטלית של דינה.
ההשכמה ברוטלית בכול זאת הועילה. הגענו מוקדם. בערך בחצי היום והמעגנה חיכתה לנו עם שפע מקומות פנויים. כול זה התמלא מהר  מאד.
ארוחת בוקר בצהרים זה דבר נחמד.
הלכנו לשכור רכב כדי לבקר בלוע הר הגעש. המשכיר הוא מייק, יווני,  שעשה כסף בארה"ב וחזר לאי מולדתו עם אישה שניה אמריקאית מניו יורק. קיבלנו את סיפור חייהם אבל נדלג עליו.
בערב נסענו לעיר קטנה ליד, מנדרקי, לאכול גלידה. לא משהו מיוחד.
כמובן לא לפני שהזמנו מקומות לארוחת הערב מול הטלוויזיה. בלגיה צרפת. משחק טוב.
הבוקר שוב השכמה מוקדמת ונוסעים לראות את לוע הר הגעש. ראינו. עישן  מעט.
הלאה למנזר יפה בראש גבעה. קודם עוד עצרנו בכפר היפה של מייק. וארוחת בוקר.
החזרנו את הרכב ללא פגע. 50 קילומטר כול הדרכים הסלולות  באי.
הערב שוב הזמנה במסעדה למשחק השני אנחנו בעד אנגליה.
גמר אנגליה צרפת יכול להיות מעניין.
מחר בבוקר. מוקדם נצא לקוס.
יש כאן סידור מוזר באי.
יש חשמל ואנחנו עם מיזוג אויר נהדר. ותודה לאמיר איש ה המזגנים ולחיים  שמצא את התקלה בצנרת. העסק עובד נפלא.
מה שכן אין מים וגם לא מחייבים על חשמל. 
זו בערך.
כנראה שנדווח כבר מקוס. מהמרינה.

טילוס

אנחנו בטילוס. אחרי הפלגה של כ- 6 שעות שהייתה אמורה להיות סוערת. דינה העיר האותנו ב-05:30 כדי לדלג על חלק מהסערה.  סתם.
אבל זה הועיל לנו בכניסה למעגן לטילוס .  המעגן היה די ריק והתמלא תוך חצי שעה.
מחר אנחנו מפליגים לניסרוס. שיהיה.
אני נוהג לאן שאומרים לי. את הזוית לגלים אני מכוון אבל דינה עושה זאת לבד ובהצלחה.
בילינו ברודוס יפה. ראינו את משחקי הכדורגל והיה טוב. גם המסעדות.

הסירה לא מספקת דרמות חדשות.טוב שכך.
זהו לבינתיים.

במרינה ברודוס.

יום שבת. ה 7 ליולי. המזגן עובד נעים בפנים. חם בחוץ.
הדרך לכאן הייתה מעניינת במובן הסיני של המילה.
יצאנו  מוקדם בבוקר ביום חמישי ה 5 ליולי. תפסנו כמה שעות של רוח קידמית סבירה.
יש לי שתי משאבות שיפוליים כנגד הנזילה בציר. מה שנקרא ציר רטוב. האמת הציר כבר רטוב  מידיי אבל סביר.  מאחר והמשאבה הראשונה  התחתונה  עובדת יותר מידיי החלטתי לעבור למשאבה המישנית שהיא יותר חזקה ונמצאת מעליה.
הכול טוב. הים עולה.
התחיל איזה ציפצוף מוזר מלמטה אני פותח את המכסה שיפוליים  והסירה  מלאה מים.
לא משהו דרמטי אבל בכול זאת הרבה.
המשאבה המישנית לא עבדה. אני מפעיל את המשאבה הראשונה החלשה בהספק ואת המשאבה השלישית שזה ניר.
דינה בודקת מקומות החפה לטורקיה. שיהיה.
המשאבה הראשונית ובעיקר ניר עם המשאבה הידנית מתגברים על ממים ואנחנו שוב יבשים.
אין מה לדאוג. מה שברור שנידרש לתקן את האטימה של הציר ברודוס.

הים עולה ועולה. כנראה שהיה בנוער העובד כמוני. עלו נעלה.
התזי מים ושמח. אנחנו מזגזגים עם הרבה מנוע וחצי מפרש ראשי.מתקדמים יפה. המשאבה הראשית עובדת יפה. במישנית אטפל ברודוס.
הגענו. 14 שעות הפלגה נגד הרוח   לא כייף.התקלחנו. היה הרבה מלח להוריד והלכנו לישון.
למחרת יום שישי הלכתי להתייצב אצל בקורת גבולות ובמרינה. וגם להזמין מכונאי.
הבטיחו לי מכונאי ב- 16:00. נו זמן יווני.
16:00 והמכונאי מגיע.. הפתעה. אני מסביר לו מה הבעיה.  צריך להוציא את הגנרטור כדי להגיע לציר. חתיכת עבודה.
הבחור הולך ל מרינה לדווח ויחזור עם הצעת מחיר. זו  הקומבינה כאן.
חוזר. די מהר.  העבודה תעלה 500 יורו. אבל...
הבחור עושה עמידת ראש בתוך השיפוליים  ואמר שינסה לסגור בלי לפרק את הגנרטור. וכן לאחר כמה עמידות ראש כאלה. הבחור צעיר וחסון. הוא  התגבר על הבעיה. כשעה עבודה.
מסכמים שהוא יודיע למרינה שאני לא מסכים למחיר.
אני נותן לו 50 יורו. הוא אומר  שזה ייתר מיידי. הייתם מאמינים. ואני מאושר.
מסכמים שבעוד חודשיים בדרך חזרה אני עוצר כאן. מתקשר אליו שירות ונראה מה המצב.
מסקנה. לכול קומבינה  יש  רה קומבינה.
בינתיים אני מתקן גם את המשאבה המישנית. חיבור חשמלי תפס קורוזיה והחליט לנתק מגע. חיברתי עם מהדקים חדשים.
אתמול עוד הספקנו ניר ואני לראות את ברזיל מפסידה לבלגיה. לא בצדק. ניימר היה חושך אבל הם ישבו עליהם רוב המשחק. בכול מקרה ניר ואנ י ניחשנו נכון.
גם היום בערב הימרנו על אנגליה וקרואטיה.  זהו לבינתיים.
הכול טוב.המזגן עובד.

יום שלישי ה 3 ליולי 2018

אנחנו כ 10 שעות מקסטלו.
כול מה שכתבתי אתמול, בעמל רב לא נשמר. ננסה שנית.
התחלנו ביום ראשון ברגל שמאל.
החגיגה התחילה עוד בשבת כאשר דינה ואני הבאנו דברים לסירה. הסירה מטילה מימיה באופן רציף. משאבת השיפולים עובדת אבל ....
אבי השכן בודק, מים מתוקים. אני פותח את המכסים ואכן צינור אחד של המים המתוקים השתחרר ומזרים מים לשיפוליים. חבק   החליד. לא   בעיה גדולה ואני מחליף.
יום ראשון מגיעים בדיוק -12 00 לביקורת גבולות. אבל זה, נסיון הצמדות שלי לרציף מצליח חלקית, מאד, חבל רתיקה מסתבך באור ניווט, דינה מנסה להציל ומשפשפת את היד, השעון קופץ לה מהיד, במזל לסירה, ואור הניווט נתלש.
יופי של התחלה לסקיפר  זה אני.
יצאנו. לא לפני הרצאה שלי לדינה וניר שהם יותר חשובים מהסירה ולא לנסות להזיז אותה בכוח. זה לא עובד ונפצעים..
יצאנו לים. כ -800 מטר מהחוף המנוע מדומם. משהו נתפס במדחף. מתחילה פניקה ורצף של עצות, נחשו ממי,  אני מחליט לפתוח מפרש  להתרחק החוף ולשלוח את ניר למים  לבדוק.
לפני הכול, נסיון נוסף להתניע, מניע וובד. קצת קדימה קצת אחורה וסדין נילון גדול נפרד מהסירה.
שוב ניצלו.
הרוח לא בדיוק איתנו ואנחנו שטים צפונה. מול חדרה עוגנת אוניה אדומה. מטען מסוכן.
מגיע מידית סירת מנוע עם רובים על הסיפון במצב היכון לירי. מסתבר שזה שטח סגור ואני בתוכו.
מקבל הוראה לשוט החוצה, לצאת מהאזור. מציית. מתנצל ומשוחרר.
טוב מספיק התרגשויות להתחלה.
יתר הזמן עובר בנחת, כולל הלילה עד שניר תופס טונה של כ 14 קילו. השמחה גדולה.
ניר מבצע וידוא הריגה, דג בלי ראש וזנב לא ממשיךלחיות.
בערב הפילטים שניר חותך ומטגן נהפכים למאכל נהדר. ואנ בכלל לא אוהב דגים.

הים מתנהג איתנו בסדר, יחסית ואנחנו עם מנוע וראשי..
וזה מביא אותנו להיום בבוקר.ניר תופס עוד טונה, גדולה יותר. היא מגיעה לסירה  אחרי עבודה קשה שלו. מאמץ אחרון, טונה גדולה בטח 6 עד 8 קג. גם הטונה עושה מאמץ אחרון, קופצת באוויר ולוקחת את הזורזרה איתה לים. חבל. אני עדין. לניר היה אוצר מילים יותר גדול.
זהו עד כאן. צהרים. יום שלישי.
עוד כ- 10 שעות לקסטל. איה.

ערב הפלגה

הרהורים ערב הפלגה
30 ליוני.  2018..
יום שבת בערב.
חזרנו מחגיגת יום הולדת 15 לשי קצת לפני משחק אורגווי פורטוגל.
התבקשתי לכתוב לבלוג  ביחוד לאור העובדה שזו כנראה תהייה ההפלגה האחרונה שלנו.
הגיל. הסיפור מתחיל להיות כבד עלי.
האחיין שלנו ניר מצטרף וזו תהייה עזרה  גדולה.
מחר עוד חצי יום סידורים ויציאה.
כרגיל תחנה ראשונה תהייה קסטלו רייזון. כ 70 שעות אם הכול הולך כשורה אשתדל לכתוב בדרך ולשלוח  כאשר נגיע.

יום שני ה-22 לחודש.

טוב, צריך לסכם לנו את השהייה כאן, אחרת נשכח.

במילה אחת נפלא.

גיורא ודינה מארחים אותנו יוצא מהכלל. תענוג לשהות בארמון הקטן, סליחה, לא קטן, שלהם.

הגענו בטיסה מאד נוחה עם אייר פרנס.

הגיע נהג מגיורא ולקח אותנו לביתו, הקטן. לא יותר מ-600-700 מ"ר.

נהדר.

למחרת גיורא הקפיץ אותנו לשדה התעופה ושכרנו רכב. נוסעים בכביש המהיר, כאן קוראים לזה "פרי וואיי,  בדרך כלל 5 מסלולים לכול כיוון. התנועה מאד יעילה ומהירה, גם כאשר יש עומס.

כאשר יש עומס, הם קוראים לזה פקקים, אבל זה ממש מהיר בהשואה לכביש 4 בבוקר ביציאה מכפר סבא.

נסענו לטייל. משדה התעופה בכיוון אליו הביתה. אנחנו נווטים מושלמים בעזרת הוויס.

היה קטע מביך בהשכרה כאשר לא ידעתי להתניע את המכונית.

ביטלו את המפתח. יש רק לחצן המשמש כמתנע. לא נדלק.

קראתי לזה שהביא לנו את הרכב והוא הסביר לי בחיוך קצת לגלגני שצריך ללחוץ על הבלם כדי להתניע. לחצתי. הותנע.

הרושם הראשון כאן, שוב, הכול בענק.

הכביש המהיר, 5 מסלולים לכול כיוון.

יש מסלול נפרד למכוניות שיש בהן 2 נוסעים או יותר והוא מסלול די פנוי.

לא ראיתי שלטים להגבלת מהירות ונוסעים בדרך כלל 130 קמ"ש. נראה סביר וכמו כול התנועה.

רוב המכוניות, תוצרת חוץ.

הלכנו בערב למסעדה, לבקשתי לא יותר מידיי מהודרת, אבל עדיין מהודרת, בבעלות פרסים, על זה מאוחר יותר.

בחניה גיפים גדולים, כולם מתוצרת חוץ. בחזית המסעדה, רולס רוייס, מסראטי, האוטו של גיורא, במוו, ועוד מרדצסים, אודי וכדומה. אים מכונית אמריקאית לרפואה. אני מודאג.

למחרת נסענו למוזיאון פול גטי, הנמצא 10 דקות מביתו של גיורא. מדהים.

הסתובבנו שם כחצי יום, הצטרפנו למדריכה שהסבירה הרבה מאד והיה מרשים.

כמובן שאפשר היה לבלות שם שבועות אבל היה צריך ללכת לנוח. זקנים אנחנו.

בשבת אחר צהרים, נסענו לגרי ודנקה בוודלנד היילס. שוב ניווט מושלם בעזרת הוויז.

לא התראינו 25 שנים, אני, דינה נפגשה איתם לפני כ-13 שנים, כאשר הייתה כאן ללידת רן, והפגישה הייתה כאילו רק נפרדנו אתמול.

כנ"ל היה עם גיורא למרות שראינו אותו בחתונה שלו שהייתה "רק" לפני כ-7 שנים. כנראה שעם חברים טובים, הזמן לא משנה קירבה.

את יום ראשון בילינו עם גיורא שלקח אותנו לסיבוב ב-3 מהבתים אותם בנה.

בתים יפים, לא יקרים במיוחד, רק בסביבות 3 מיליון דולר לבית. אלה לא נחשבים לבתים יקרים כאן. יש יותר יקרים.

בכלל, כמו כול דבר בחיים, כולל סירות, תמיד יש יותר. כן יש גם פחות, אבל תמיד מסתכלים על  היותר.

גיורא גר בשכונה סגורה, עם שער ואנשי ביטחון בכניסה. קיבלנו אישור כניסה מיוחד לרכב השכור שלנו ואנחנו מציגים אותו בכניסה.

הבית שלו עולה הרבה יותר מהנ"ל.

אבל, בשכונה הסגורה שלו יש כ-300 יחידות.

בעיתון על נדל"ן שקראתי כאן, אני עדיין מתעניין בנדל"ן, יש 3 בתים למכירה.

אחד בשווי של 2 איקס, לצורך  השוואה שווי הבית של גיורא "איקס", אחד בשווי של 3 איקס ואחד בשווי של 5 איקס. תמיד יש יותר.

היום  נסענו לטייל בונציה של המקום. "ווניס", בשפה המקומית.

עיר על שפת הים, עם תעלות כמו בונציה, והמון בתים על שפת התעלות, עול אחד בסגנון אחר. מקסים.

משם להנטיגטון בייץ, עם מזח ענקי לתוך הים.

 הכול כאן כאמור בענק.

חוף הים רחב מאד, כמה מאות מטרים. המצילים עם מכוניות אדומות, שוב טנדרים טיוטא,  והחוף מתחיל באופק ונגמר באופק.

אמריקה ארץ גדולה. גם פיזית.

אתמול בערב, יום ראשון גיורא לקח אותנו ל"סין".

אזור ענק המאוכלס על ידי סינים. כולל סופרמרקט ענק, הכול כאן בענק, עם מאכלים סינים, כולל דגים חיים באקווריומים. כמעט קנינו לובסטר. רק כמעט.

המסעדה הייתה כמובן סינית, עם הרבה מגשים, ובאמצע פלטה חשמלית עליה סיר מחולק לשניםף מדור חריף מאד, לא נגעתי בו, ומדור נורמלי, בתוכו מבשלים לעצמנו את המגשים  השונים. היינו כמעט ה"לבנים" היחידים במסעדה.

אני חוזר להיום, אחרי הנטינטון בייץ, עצרנו בקומפלקס מכירות, שוב ענק, אני נשארתי באוטו ונימנמתי, דינה הלכה לקניות.

הייתי פרייר, שכרתי רכב עם מיכל דלק מלא, ששילמתי עבורו מראש. אולי אחזיר את האוטו עם שליש מיכל. יצאתי "שליש" פרייר.

אבל להירדם באוטו, דולק, עם מזגן עובד, תענוג.

חזרנו.

מרחק של כ-60 ק"מ, חצי שעה נסיעה.

בדרך עוד עצרנו אצל הפרסי החביב עלינו, מני.

הבחור פרסי שעוד הספיק להפגין נגד השאח, ומצטער על כך עד היום.

קנינו פיצה אצלו לפני יומיים או שלושה והיום חזרו לעוד פיצה.

טוב, עכשיו אנחנו כבר קרובי משפחה. התקבלנו בחביבות רבה.

הוא גם הספיק לספר לי על אחותו שעברה טיפולי פוריות בארץ. כן זה הצליח. שני הילדים בני 25 היום וגרים באיראן.

אביו היה סוחר בתה והיה קונה ציוד השקיה בארץ.

שנינו הסכמנו שאר"הב מדינה נהדרת ונפרדנו בחיבוקים.

כן, הוא פרסי שיעי, אבל אוהב לשתות.

ולסיום סיפור קצת עצוב מבחינתי.

כאשר טיילנו בוניס, באזור בו יש המון חנויות, בעיקר חולצות טי המיוצרות בסין כמובן, שמענו מישהו בעיברית.

בחור צעיר. כמובן שדיברנו איתו.

הוא בעלים או משהו דומה של חנות להשכרת אופנים, הגיע לכאן לפני 4 שנים מיפו והם קבוצה של 15 חברים מיפו.

מאושר כאן.

היה בארץ ו"פיצץ"  20,000 דולר בשבועיים. החברה שלו בטח השתגעו.

אמר, וכאן החלק העצוב.

"בארץ כולם עם פרצוף כועס ולחוצים. כאן כולם לא לחוצים ומחייכים אחד לשני".

עצוב הוא צודק.

אחר כך שמענו עוד 3 צעירים צועקים אחד לשני ועל השני. כמובן, ישראלים.

אנחנו עושים משהו לא נכון עם הדור הצעיר שלנו. אנחנו מפסידים יותר מיידי צעירים טובים לחו"ל.

זהו לבינתיים. מחר אי"ה בבית.

לוס אנגלס

יום חמישי ה-18 לחודש, אני חושב.
הגענו אחרי טיסה מאד נעימה באייר פרנס.
כ-8 שעות עברו די מהר.
למרות שאנחנו במחלקת תירות, משופרת, היה מאד נוח ועם הסרטים שהם מציעים ממש עבר מהר.
בלוס אנגלס חיכה לנו הנהג של גיורא, והביא אותנו לארמון שלו בבל אייר.
מקום מדהים. בית מדהים. הייתי כאן בתחילת שנות התישעים כאשר הבית נבנה. הזמן רץ.
כאשר אני לא על המים, המוזה עוזבת אותי. כך שאין לצפות לפרסומים חדשים מכאן והילך.
אני חוזר להרגלי להתעורר מוקדם, יושב בגינה בחוץ, מעשן, ומקשקש לכם.
המראה מהגינה מדהים, עם נוף פתוח לכיוון לוס אנגלס.
אנחנו מתכוננים לשכור רכב היום ולהסתובב.
מארגנת הטיול עדין לא החליטה לאן ונראה.
חוץ  מזה הכול טוב מאד.
התקבלנו נהדר.
האמת, מתגעגעים והיינו שמחים כבר להיות בבית איתכם.
עוד שבוע.