ORIKUM בדרך הביתה

29.8.2009
אנחנו במצב הצבירה האהוב עלי, הפלגה.
יצאנו בסיבות 1215 אחרי שהשלמתי את המטלות שלי. (שמן, מים גירוז וכדומה).
תדלקתי בתחנה מחוץ למרינה, חישוב צריכת הדלק שלי, לפי שעות מנוע די מדויק. חישבתי בין
250 ל-300 ליטר. לקחנו 263 ליטר.
נסענו לעיירה סמוכה לעשות "יציאה".
נכנסתי למשרדי המשטרה כהרגלי, לבוש כדבעי עם בגד ים וחולצה. שוטר קטן, לא יותר משני מטר, שלח אותי להתלבש. (מכנסיים). חוץ מזה הוא היה אדיב.
אני לא רב עם שוטרים, בייחוד לא בגובה כזה. חזרתי לסירה, התלבשתי.
גמרתי את הסיבוב, חזרתי למשטרה, זהו ? כן זהו. אני יכול להוריד את המכנסים ? כן.
יש לו חוש הומור. אפילו חייך.
כל זה קרה עד 1400. בסך בכל הקרואטים נחמדים ואדיבים.
עכשיו כבר 1700 ואנחנו מפליגים כ – 3 שעות מתוכן ישנתי שעה. אני מתכונן ללילה, ממלא מצברים.
הים עד עכשיו היה חלק לגמרי. פתחתי ראשי, רק בשביל הקישוט. ים חלק לגמרי.
הרוח עכשיו מתחילה קצת לעלות, (5-6 קשר), ואפתח חלוץ.
"לג" ראשון, קורפו ביון. כ – 200 מיל.
מי אמר שהפלגות הן דבר משעמם.
חלפנו על פני ספינת דיג, גוררת רשת, ואכן, כמו שאביעד שיינין מלמד, (עושה דוקטורט על דולפינים בארץ, יצאתי איתו למספר הפלגות), דולפינים מזנבים ברשת ומפעם לפעם גם קופצים מעל למים. נחמד.
משום מה, צפייה בדולפינים מעוררת התרגשות, לא רק אצלי.
פתחתי חלוץ, הרוח שינתה כיוון, סגרתי חלוץ.
עכשיו, הרוח בכיוון השני, מגיעה כבר ל – 4-5 קשר, כמעט "הוריקן", ופתחתי חלוץ שנית. עובד.
אנחנו ב – 6-7 קשר, נחמד. אם הרוח תעלה עוד, אפחית סיבובי מנוע. בינתיים, זה נותן לנו 1-2 קשר נוספים. בכל מקרה, אנחנו עדיין כ-30 שעות מקורפו.
שעת בין ערביים. (ביטוי יפה, מה לעשות), פחות חם. אנחנו מפליגים וקוראים.
משהו לבן צף על הגלים. לא ברור מה. אני משנה כיוון מתקרב ונוכח שזה קל קר שנפל מאחת מסירות הדייג. הלך המטמון.
מאחורינו במרחק, אחד מאותם "בתי מלון צפים", צריך לשים לב אליו. הם "טסים" במהירות של 15-20 קשר ואני לא בטוח שהם מסתכלים לאן. (הגזמתי כמובן). בכל זאת אני שם עליו עין.
הלילה עובר. אני במשמרת, דינה במשמרת, זריחה בערך 530 יום חדש.
29.8.2009
0630, אני גומר משמרת. דינה קמה, קצת כיווני מפרש ואי הולך לישון.
יצאנו לקורפו, אבל בהחלטה משותפת, אנחנו פונים לאוריקום אלבניה. בעצם לא פונים, זה בדרך.
לקורפו עוד כ-75 מיל ימיים וזה אומר שנגיע בחצות וקצת. הכניסה למרינה, לא משהו. חוץ מזה, להגיע בשעה כזו אומר שנישן עד מאוחר והלך היום.
לאוריקון, עוד כ – 45 מייל ימיים וזה אומר שנגיע לפנות ערב, נלך לאכול בחוץ, נראה אולי את מגדלי הדגים הנחמדים שארחו אותנו בסוף טיול הרד מד. נראה.
בינתיים עוד כ-8 שעות הפלגה.
הרוח עולה קצת, שזה יופי, כ-5-7 קשר. בינתיים הרוח קדמית ואני נאלץ לזג זג קצת.
אנחנו לא על נתיב אוניות והמעט אוניות שראינו בלילה, בעיקר "בתי מלון צפים" עברו במרחב 2-3 מייל מאיתנו ובכיוון אחר.
גמרתי לספר על הרוח והיא שינתה כיוון. "על הפנים". דהיינו, נושבת בדיוק על האף. החלוץ מתנפנף ורק מפריע. קופל.
אני מסתכל על הדינגי בנחת. לאחר קיצור "קרנות המזבח", היא יושבת בדיוק על התומכות, (דומות לקרנות מזבח, מכאן שמן), בגובה המתאים ובעיקר ללא הרבה מאבקים בהרמה והורדה. הייתי צריך לעשות זאת קודם. (מישהו ייעצה לי לעשות זאת רק בארץ).
נותרה בעיה להסביר לויקטור על השינוי האמנותי ליצירה שלו. נתמודד עם זאת כשנחזור, על בקבוק וודקה. (אל דאגה, אם בכלל יש, אני אעשה רעשים של שותה וויקטור ואילן יגמרו את הבקבוק).
ניווט ימי.
מדהים עד כמה השתנה ונהייה קל הניווט הימי.
פעם היה סקסטנט ומערכת של טבלאות כוכבים. כל זה לפני זמני ולמזלי לא נדרשתי לזה.
עם עידן הגי.פי.אס. כל מה שהיה צריך זה לקבל מיקום ולסמן אותו על המפה. זה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע.
צריך "שולחן ניווט", לפרוס עליו את המפה, (בכל סירה יש גרסה כזו או אחרת של שולחן ניווט וכסא לשבת עליו), לסמן עם סרגל מקביל את הנקודה בה אנו נמצאים, לשרטט קו למיקום הקודם ולקבוע את הכיוון במעלות, אליו ממשיכים.
כמובן שמסע היה מתנהל בזיג זג מסוים מאחר והסירה נוטה לסטות מהכיוון בשל גלים, רוח זרם וכדומה.
אפשר היה להקטין את הסטייה על ידי קריאה תכופה של הגי.פי.אס וסימון על המפה.
כל זה נשמע פשוט אבל לעשות זאת כל שעה שעתיים, במזג אויר סוער, היה תענוג מפוקפק. מה שכן, זה נתן תעסוקה "מקצועית" לשייט שהיה במשמרת.
כל זה התייתר היום. יש מסך, גדול או קטן בהתאם למכשיר, עליו יש מפה, יש ציון היעד, יש ציון כיוון וכל מה שנותר זה ללחוץ על הנווט האוטומטי לתקן במעלה אחת או שתים, או אפילו ארבע, את הכיוון.
ואם כבר אני מזכיר נווט אוטומטי, המצאה זה חסכה למעשה איש צוות. שייט במשמרת אינו צריך להחזיק הגה, להסתכל במצפן, (עם הדיוק המוקטן שלו), וכמובן אחרי שעתיים להתחלף בגלל עייפות.
הניווט היום, פשוט יותר קל יותר ומדויק יותר.
זה מזכיר לי הפלגה עם גדעון מקרפטוס לכריתים, נסיעה שהייתה צריכה לקחת 10 שעות וארכה 24 שעות, ברוחות קדמיות של 25-35 קשר. (היו גם משבים של 48 קשר).
רק הוא ואני היינו יכולים להחזיק הגה בתנאים כאלו והתחלפנו כל שעתיים. אחרי שעתיים, הייתי מותש ונרדמתי מייד כדי להתעורר מייד למשמרת נוספת. הגענו לכרתים, בסטייה גדולה מאד מהיעד, (קצה האי במקום להרקליון). כמובן שההגה האוטומטי של גדעון לא עבד ואני מסופק אם היה תקין היה עובד בתנאים כאלה. (תנוח דעתכם, ההגה האוטומטי של הוא הידראולי ויעבוד בכל מצב כל עוד יהיה שמיש).
אז, זהו, במקום להסביר לכם עד כמה ניווט ימי מסובך ומורכב, האמת היא שכל אחד עם אצבע, ולא חשוב איזה, יכול לנווט היום ברמת דיוק גבוהה.
1235
דינה הלכה לנוח קצת. הרוח לא משתפת פעולה. לפחות היא אינה מפריעה. קדמית, 3-4 קשר.
ים חלק. למרות זאת, אנחנו אמורים להגיע לאוריקום עוד כ – 5-6 שעות. לפני חשיכה.
הגענו לאוריקום בסביבות 1830, עדיין אור ונכנסנו בזהירות. בפעם שעברה, קצת חוסר תשומת לב מצידי והתיישבתי על שרטון.
הפעם הכל הולך כשורה.
בדרך היה לנו קצת נחת רוח. רוח של 8-10 קשרים ובכיוון הנכון. היה נחמד.
סה"כ "לג" ראשון של 30 שעות. מחר נחליט לאן מפליגים כ"לג" שני.
נשארו לנו כ – 900 לק (המטבע האלבני), אני שוכח כמה זה אבל נראה.
אנחנו מתכוונים לצאת לאכול וללכת לישון מוקדם. מחר אולי נתחבר לאינטרנט, נברר מזג אוויר ונמשיך. (או שלא).
סגרתי את התשלום והדיווח עם מנהל המרינה כך שאנחנו חופשיים לצאת. יש אולי פרוצדורה של יציאה, אבל, נוותר על זה. נחסוך לאלבנים עבודת ניירת.
יצאנו לארוחת ערב. בשער פגשנו את חן והזמנו אותו להצטרף.
ארוחת כבש טעימה, לילה טוב ולישון מחר נחליט מה הלאה.

30.8.2009
בוקר טוב פעם שנייה. התעוררתי ב – 0500 בגלל מתקפת יתושים אלבנית. היתושים האלבניים יותר תוקפניים מאלו שבקרואטיה. כנראה בגלל שזה עדיין ארץ עולם שלישי.
התעוררתי שנית ב – 0830 ותיכף דינה תתפנה מהכביסה ונחליט על היעד הבא.
לידינו עוגנים איטלקים, אחד מהם כבר שר משהו על הבוקר, לא ממש שר אבל השפה שלהם, נשמעת כך. שפה יפה.
מולנו עוגנת עוד סירה איטלקית, עם גברת בבגד ים שני חלקים, אבל בחלק התחתון חסר כל החלק האחורי. אפילו דינה הפנתה את תשומת ליבי לכך. יש מה לראות.
אני צריך לבדוק את הברגים, אחרי 30 שעות הפלגה, למלא מים וגם נלך לאינטרנט לבדוק מזג אויר ולשלוח לכם את מנת הבבל"ט הנוכחית.
נהנינו מהסמס של סטלה ובמיוחד מהברכה "שלא תשתו מי ם" נשתדל למלא אחרי הברכה.
נראה לי שהתחנה הבאה תהייה זקינטוס. תיכף קצינת הניווט תבדוק מרחקים, זה נראה לי כ – 120 מיל ימיים, נראה.
קצינת הניווט בדקה. אנחנו נלך לאצטקוס, (אחרי לפקס). כ – 150 מייל ימיים.

יום לפני היציאה הביתה

21.8.2009 CAVTAT
08:30 היום הגדול הגיע.
אנחנו עוגנים מתחת למסלול ההנמכה של שדה התעופה של דוברובניק.
יש תנועת מטוסים ערה, לנחיתה ודינה קובעת שהנה, הנה, זה המטוס שלהם.
לילה לא שקט עבר על כוחותינו.
היתושים תקפו גלים גלים ושתו את הנוזלים נגד יתושים מיד אחרי שמרחנו אותם.
נרדמנו, ללא כוח וללא דם ב – 03:00 כדי להתעורר מיידית ב -08:00.
המצברים נמוכים. הטעינה דרך האלטרנאטור לא כל כך אפקטיבית.
כדי למנוע אי נעימויות, נניח הם על הרציף ואני לא מצליח להתניע, אני מפעיל את הגנראטור.
דינה מכינה ארוחת בוקר לרעבים, (אנחנו מקווים), שיגיעו. ביצים קשות נוסח צוותת.
(מרתיחים ביצים במים, מרתיחים שעה באש קטנה ואחר כך מצננים).
גילוח, צחצוח וכדומה.
אז ככה, יש פטור מצחצוח נעלים. אני הבאתי נעליים חצאיות, לריקודים סלוניים, והן עדיין באריזה המקומית.
גילוח, מתי שמתחשק. היום הילדים באים אז התחשק לי, עוד לפני שדינה שלחה אותי להתגלח.
ציפורניים, חשוב מאד. בפעילות היומיומית יש סיכוי טוב לתפוס ציפורן ארוכה מידי במשהו, לא מומלץ.
תספורת, זו פשלה שלי, תכננתי לקנות ולהביא מכשיר לתספורת.
שכחתי, אז אני נראה כמו בן גוריון הצעיר, רק עם קרחת חלקית מקדימה. זה חם ולא נוח.
להפליג במיוחד לאלבניה למעצב שיער שלי שם, נראה מוגזם. כנראה אגיע לארץ עם רעמה.
הרציף בו אנו אמורים לאסוף את הילדים מלא. תפוס בסירות הטיול לדוברובניק.
הם ממתינים בו לנוסעים.
אני מקווה שימצאו וייסעו, בינתיים הם שם.
זהו, הגיע הסיגנל המיוחל, "אנחנו במונית".
דינה נכנסה לנוהל חירום, מהר מהר.
אני מכבה גנראטור, מדליק מנוע, דינה מעלה עוגן ומתקרבים לרציף. בדיוק המונית ים יוצאת, עמודת שם מנועית די גדולה שגם מעלה נוסעים.
דינה עוד בשוונג ומחלקת לי הוראות בנוסח, "אתה לא יכול להתקרב, חכה שהיא תצא, אתה קרוב מידי" וכדומה .
וואלה תפסה פיקוד, (רציתי לכתבו תפסת תחת אבל לא יפה),
אני כמובן לא שם לב, מתקרב במיומנות ונקשרים לרציף.
הילדים עולים, איזה שמחה, באחורינו כרגיל כבר ממתינות מוניות ים, בעצם גולט אחד די קטן,
אנחנו מתנתקים, שוב במיומנות רבה, (אפילו אם אני אומר זאת), נכון, מגרדים קצת את קצה הדינג'י ברציף, אבל בשביל זה היא שם. (היא הולכת לשיפוץ ו"הרמת פנים" אצל אילן החורף.
הפלגה לפטר באיי מיליט.
ים שקט, שוב דבר מיוחד, רם ואיתי אחרי התפרעות בכל התאים, כמעט, נרדמים על הסיפון.
אני נרדם בתא שלנו. (אני רגיל לישון בחדר עם תקרה נמוכה במרחק מטר ממני. נצטרך לעשות שיפוץ בבית כשנחזור.
מתקרבים לאי, אני מתעורר כמתוכנן, נקשרים לפטר והקרפים, הפעם עם שוקולד וריבת תפוחי עץ מגיעים. הילדים מרוצים.
מתחברים לחשמל. מים אמלא לאחר שהמיכלים יתרוקנו. אני רוצה לרוקן אותם כליל.
הילדים הולכים לים, אני הולך להשלים שעות שינה.
18:00 קמתי.
טבילה קצרה, הילדים הלכו למסע היכרות בכפר.
איזה כיף הברדק חזר. ארגז הכלים שלי נעלם שוב תחת ערימות, כל מיני.
ארוחת ערב אצל פטר, כרגיל פשוט, הרבה וטעים.
הילדים נרדמים בישיבה.
הולכים לסירה, ולישון. הם לא אני. אני ישנתי אחר הצהרים.
22.8.2009
השכמה. הילדים קמו יחסית מוקדם. אני לא.
רן מזכיר לי את הבדיחה על שני הזקנים, אחד מתפאר\מתלונן לחברו, אני כמו שעון שוויצרי, משתין ב0700, מחרבן ב-. 0800. יופי לך עונה השני, איזה יופי, הראשון, אני מתעורר רק ב- 0900.
אז, זהו, רן התעורר מאוחר מידי וכל הסדינים והמזרון יוצאים לשמש ליבוש.
אכלנו ארוחת בוקר, דשנה. אני הלכתי לקנות עוד לחם, מקסימום יהיה לדגים.
מלאנו מים, הסוללות מלאות, מחשב, טלפון טעונים, כולם במים, מצטננים. עוד חצי שעה, בערך, נצא.
אני לא מצליח לגייס כותבים ואתם נאלצים להסתפק בבל"ט שלי. מצטער.
אחרי הפלגה של 3.5 שעות, הגענו.
הנכדים שלי, (וגם סטלה), ימאים אמיתיים.
איך שהתחלנו להפליג, נרדמו. גם אני אבל רק לשעה. כאשר הגענו לאזור האיים דינה העירה אותי לניווט המדויק.
עגנו, הרבה שרשרת במים ושתי קשירות לחוף. אסף עשה את עבודת הקשירה לחוף.
לידינו מנועית, די גדולה, עם גבר שמן ערום ושתי פטריוטיות שנראות לא רע.
רן, דג במים. איתי, לא אוהב מים עמוקים אבל משתכנע ונכנס. נכנס, ונהנה.
הם מנסים חגורות הצלה, מצופים, "תום וג'רי, עוד איזה פלטה מצוף ונהנים. בינתיים, הולך להם טוב.
אני חושב שזה זמן טוב להשלים את שעות השינה שלי לצהרים.
השכנים מעניינים. יש להם "מלצר". כאשר הוא מביא להם שתייה הם מתעטפים במגבת.
הילדים הלכו למים.
איתי כבר לא מפחד ממים עמוקים. רן בכלל כמו דג במים.
אני מקריא לנכדים את מה שאני כותב, והם מרוצים.
אני מאד מרוצה שהנכדים והילדים כאן ואני אוהב אותם מאד. הם שאלו ואני כתבתי להם תשובתי.
הנכדים היו היום המון במים. החכות שקניתי, לא מתאימות עוד. נחכה שהנכדים יגדלו. אולי בשנה הבאה נשתמש בהן.
אנחנו בסירה ומתכננים להיות במים גם מחר. איתי מבקש להוסיף שנהיה המון המון במים.
מחר נמתקן את הסירה, מרכיב מנוע, ונסע לחוף עם הדינג'י. נהיה גם המון בדינג'י.
עכשיו כבר לילה, איתי עדיין לא סיים את הסוכריות שלו. רן כבר גמר את כל הסוכריות שלו.
הנכדים עכשיו ילכו למיטות, אבא שלהם, (תכתוב "הבן שלך" כך הנכדים), יקרא להם סיפור על המפלצת מירושלים, של מאיר שלו.
זהו להים, אנחנו כאמור על עוגן, עם שני חבלים לחוף. המפרץ התמלא בסירות, כמעט כולם עם אורות עגינה. מראה יפה .
רן נתן לי חיבוק ואיתי ייתן לסבתא חיבוק.
לילה טוב


23.8.2009
שקט מוזר שורר בסירה. לא ברור לי מה קרה,אה כן, לקחתי את אסף סטלה והילדים לחוף, למסע שחרור לחצים.
לילדים משעמם קצת והם צריכים להוציא אנרגיה.
היום הרכבנו את הדינג'י, מנוע וכדומה, ונסענו לחוף בבוקר.
לקחנו אוטובוס ל"אגמים". הלכו איזה חצי קילומטר והגענו לחוף רחצה קטן ונחמד. נכנסנו למים. איזה כיף.
לא ברור לי למה טרחנו כל כך הרבה, אותם מים יש ליד הסירה, בלי המסע המפרך. ניחא, נפלאות דרכי ההנהלה.
המפרץ כרגיל, מתרוקן בבוקר, מתמלא בערב.
שכנות כמו אתמול לא קיבלנו אבל לא כל יום פורים.
רן טפח על איזה רמקול בסיפון והרמקול נעלב והפסיק לעבוד. פתחתי, בסך הכל נפל חוט חיבור. חיברתי. עובד.
רן בכלל פעיל היום,חזר על תרגילי אתמול, פעמיים, (ראה הסיפור על הזקנים), אחר כך הצליח להעיף את איתי על המדרגות בסירה, הנזק שריטות קלות בלבד לאיתי, ועכשיו הם הלכו לעיירה לחילוץ עצמות ואנרגיה.
שקט ונחמד. הרוח קצת עולה ואנחנו עדיין לא סגורים על מזג האוויר מחר.
אם נוח, נחפש מפרץ חדש, אם רוחות וגשם, (יש תחזית כזו), נשארים במקומנו, קשורים לחוף.
1836. קבעתי שאני אוסף אותם ב .1900
אספתי. גם הם וגם אני דייקנו.
הם חזרו עם שלל, שרימפס קפואים שסטלה הפכה למעדן.
אחרי ארוחת גורמה, הגיע זמן אשכבות.
רן מתעקש למלא את ה"מצברים" לקראת הלילה. ההורים, לא משתפים פעולה. הילד צמא.
הימים מתקצרים פה במהירות. עכשיו 2030 וכבר חושך. בתחילת הקיץ, עוד ב – 2115 היה אור.
רן מתעקש. נראה מי ינצח במאבק. לסטלה לכבס ולתלות סדינים כל בוקר, (מכבסת, תולה מכבסת, תולה).
החברה עייפים. זה מתבטא בבכיות.
היום אכלנו גלידה מספר לי איתי, היינו טובים, לפחות לפי איתי, איתי גם שחה עם מצופים במים עמוקים וגם נסע בדינג'י. רן לא רוצה לספר לי כלום. הוא רק רוצה מים.
נסענו בדינג'י עם סבא וההורים לטייל, בדינג'י. עכשיו, לילה, וכולם הולכים לישון. כך איתי.
עכשיו גם הוא רוצה מים ותכף נקבל מקהלה בשני קולות..
אני כמובן רוחץ כלים. אני מניח שזה תפקידו של כל סקיפר בסירת מפרש רצינית.
נהייתי שתיין בירה. בארץ בירה עושה לי כאב ראש ומרדימה אותי. כאן משום מה זה משקה נהדר.
אני רק מקווה שההרגל הזה לא ימשך לארץ.
רן עקשן לא קטן. עדיין בוכה לשתייה.
פגשנו היום שני זוגות ישראלים, צעירים מבנימינה, כל אחד עם שני ילדים קטנים, בעצם תינוקות. (אחד עוד יונק). נחמדים, שכרו כאן חדר לשבוע. באו כנראה באותה טיסה עם אסף וסטלה.
זהו. דממה. השנים ישנים. ההורים שלהם מותשים לא פחות.
הסיבוב הסתיים בניצחון ההורים, רן לא קיבל מים. נראה אם יהיה לו מספיק "תחמושת" ללילה.
מחר יום חדש ונחליט אם נשארים או ממשיכים למפרץ אחר.
האמת שאחרי כמעט שלושה חודשים כאן, המפרצים מתחילים להיות דומם זה לזה.
המפרץ מתמלא אורות עגינה. קל להבחין מי עובד עם לד, האור הוא בהיר מאד, ומי עובד עם מנורות ליבון רגילות, אור יותר צהוב וחם.
אחרי הבריזה של הערב המוקדם, עכשיו אין ניע. (סטיל).
לילה טוב, מחר יום חדש.
24.8.2009
טוב, רן ניצח. שמר "תחמושת" ושיחרר בלילה.
סטלה, מכבסת, תולה.
הילדים החליטו לנסוע שוב ל"אגמים". הקפצתי אותם למזח הקרוב, ייקחו אוטובוס וילכו לטייל קצת.
חזרתי לסירה לעבודות אחזקה.
מלאתי מים במצברי הגנראטור, הפעלתי גנראטור. יעבוד איזה שעתיים.
בסך הכל המצברים מחזיקים לא רע בכלל.
כמובן שטוענים כבר את המחשב, הפלאפון ומנורת התאורה.
דינה מנקה. אני חושב שכבר גמרתי את מכסת העבודה היומית שלי.
היום חם והתחזית היא לרמה. זה אומר שבשלב מסוים יבוא גם שקע. WHAT COMES UP MUST COME DOWN
השאלה היא מתי ואיפה זה יתפוס אותנו.
אני מנסה לשעשע את דינה בתקצירים מהספרים שקראתי, (די הרבה, ברובם גאנק), רק בעובדות מעניינות כמובן.
נראה לי שהיא מוכנה להיות כבר בבית.
אם הכל ילך כשורה, עוד כ – שלושה שבועות.
1820
פתחתי שוב גנראטור, הפעם לחימום מים. קיבלתי רמז, (לך להתקלח אתה מסריח), ואני רמזים כאלה מבין. מים חמים יותר טוב מקרים.
הילדים נסעו היום שוב לאגמים. אספתי אותם בערך ב - 1500 לאחר שטיילו ביערות.
איתי מצטרף אלי לכתיבה.
תכתוב, כך איתי, "שהיינו טובים וגם שהקאתי. הלכנו לטיול ובמקום הראשון שנכנסנו למים ראינו סרטנים ושרימפים.
הלכנו מכות, אל תכתוב את זה, כך איתי, זה משהו לא יפה.
איתי דואג אם יקבלו את הקינוח. כמו שהם מתנהגים, לגמרי לא בטוח.
אז איתי ורן יתנהגו יפה ונקווה לטוב.
אסף כרגיל, לא מאמין לי, אני תמיד ממליץ ללכת עם נעלים או קרוקס על הסיפון. זה חוסך פציעות.
אסף הולך יחף ואיזה בורג או משהו אחר, קילף לו קצת עור מהאצבע הקטנה. לפי איך שזה נראה זה כואב. יש כאלה שמתעקשים ללמוד מניסיונם ולא מניסיון של אחרים.
את ההשמצה הזו אני אתעקש שיראה, כדי שיסביר את עצמו.
אסף
כן אבא צודק, והדבר הראשון שאמרתי לילדים אחרי שדפקתי את האצבע היה "סבא יוסי צודק שהוא אומר ללבוש נעלים על הסיפון".
האצבע לא מממש כואבת אבל יש סיכוי סביר תכאב מחר.
אנחנו נהנים מאוד, הילדים גם, למרות יש להם שני מצבי צבירה ישנים ומשתוללים, הם מצליחים להטריף אותנו – אריאל הייתה צריך לראות כמה קרבות MMA שהילדים ניהלו על הסיפון (מסכן רן שנתיים שלוש ואיתי מנצח אותו בלי מאמץ).
לא משנה כמה אנחנו מעייפים את הילדים הם כל הזמן משתוללים ומפוצצים האנרגיה, אין לי מושג מאיפה יש להם כוח אנחנו התחלנו לעשות משמרות. היום אני וסטלה לקחנו אותם לאגמים + טיול ביער ושחזרנו אני וסטלה הלכנו לישון כדי שיהיה לנו כוח להמשך היום.
מקום מדהים קרואטיה הזאת הים נקי וצלול המים קצת קרים אבל מתרגלים.

טוב, הצלחתי לפתות את אסף להוסיף משהו משלו. עד עכשיו, אני התורם היחיד חוץ מדינה שמתקנת לי טעויות ומוסיפה שמות של מקומות. (מאלי סטארי קסטאלו).
רן מבקש שאוסיף, "אנחנו נהייה טובים כי אני רוצה. איתי ואני, הלכנו מכות, ובסוף איתי בכה ואני לא. הצטערתי שהוא בכה וזהו".
זו הייתה הכתבה קצרה.
הגנראטור מפתה את כולם להתקלח. שינוי מרענן.
המים מחזיקים מעמד בינתיים, אנחנו כבר 3 ימים בשימוש די חופשי, כולל רחיצת כלים, ומקלחות וכמובן סטלה שמכבסת ותולה.
טוב ארוחת ערב, ממיטב מטעמי דינה מוכנה. במיוחד התפוחי האדמה והנקניקיות.
ולילה טוב.
25.8.2009
1520 הגענו. הייתה הפלגה לא רעה. כ – 5 שעות, לסלנו. (המסעדה הטובה והיקרה).
רן ואיתי הולכים להיכנס למים. איתי כבר לא מפחד ממים. (זו הכתבה שלהם).
קמנו בבוקר, די מוקדם, 0830, הכנות עניינים, התרתי את הסירה מהחוף ונסענו.
קודם צילמתי בזום כמה תמונות בשביל מיקי, (ביקש דוגמאות לדיון אקדמאי רציני), קיבלתי מדינה על הראש, אבל בקשות והצעות מדעיות צריך לכבד. חבל שהיא לא מבינה את זה.
האמת היא שמרחוק, עם או בלי, נראה אותו דבר. (לא מעניין, פוי, גועל נפש).
הבוקר כמובן התחיל בסטלה, מכבסת תולה.
בהמשך ההפלגה, רן הקיא פעם פעמיים אבל התאושש מהר.
לאיתי זה לא מזיז. סטלה ואסף התאקלמנו.
לני ושרון בצוותת היום ונקווה לחבור איתם מחר. ז"א, אולי הם יפליגו אלינו. אנחנו נשארים כאן יומיים.
מקום נחמד, חוף רחצה קרוב, אנחנו קשורים לרציף, יש חשמל ומים.
בעניין המים, עדיין לא גמרתי את המלאי, המחזיק בינתיים כבר 4 ימים ממועד מילויי אחרון
סטלה ודינה צוחקות עלי, על ההתמכרות שלי לכתיבה. אני בסך הכל מדווח לכם מה קורה.
כולם, חוץ ממני, הלכו לחוף הרחצה הסמוך. אני יכול גם לשמור על הסירה, וגם לעסוק בתחביב האהוב עלי, (אחרי הפלגות), שינה. כן, אני יכול לעשות שני דברים בו זמנית.
רשימת התיקונים והשפצורים שלי לסירה מתארכת והיא עכשיו כבר עומדת על 40 סעיפים.
1840
שוב, דינה העירה אותי בברוטליות. במקום קפה, (תעשה לך לבד), במקום להעריך את העובדה שאני משקיע בשינה ותמיד מוכן למשמרת, (למרות שהיום לא צריך אבל לך תדע), שלחה אותי להתקלח.
ההסבר שלי שהתקלחתי רק אתמול, לא תופס. מה אני אגיד לכם, קשה, קשה.
רק הבלוג מבין אותי וסובל כל שטות שאני כותב. (אתם לא חייבים לקרוא).
לני הגיע עם תקלה בעוגן, מה שמנע ממנו לעגון בצוותת, (שם יש מקום לסירות עם עוגן משלהם במפרץ או יאכטות ענקיות, גם עם עוגן משלהן, על הרציף).
הילדים חזרו קודם מהחוף, התקלחו, (המים טרם נגמרו מהמילוי הקודם), בשקט, "כדי לא להעיר את סבא", שמעתי כל צעקה וכל טריקת דלת, והלכו לעיירה.
עכשיו, אחרי שאגמור להתבכיין בבלוג, גם אלך התקלח. המים בטח יגמרו לכשאגמור להסתבן. נראה.
אתם אולי לא תאמינו אבל, עכשיו, "לך תעשה לך לבד" אמרה לי לעשות לה קפה. אז מה אתם חושבים, עשיתי לה קפה ?
בטח שכן.
שקט מדאיג שורר בסירה. איפה הילדים ?,
אני מניח שהם יחזרו עם מציאות כמו לחם ועוגות.
אם אתם חושבים שהחיים בסירה, על פי התיאורים הנ"ל והקיטורים שלי משעממים, אתם טועים.
יופי כאשר שקט ומשעמם כביכול. בשביל זה אנחנו כאן, בשביל השלווה והקיטורים. מה הייתי עושה בלי דינה.
2127
חזרנו מהמסעדה עם הילדים. קשה להם לשבת במסעדה מהודרת לאורך זמן.
לפחות יזכרו אותנו אצלם.
לילה. המלאכים השובבים הולכים לישון.
מחר יום חדש.
26.8.2009
שוב, אי מתעורר לפני כולם. 0630
דממה.
אני מתאמן לקראת ההפלגה ארצה, מתעורר כל 3-4 שעות, לבדוק מה קורה, או לקום למשמרת.
אני מכין ל רשימת מטלות להכנה לקראת ההפלגה ארצה.
התוכנית להיום היא להישאר באותו מקום.
מחר בבוקר, נפליג למרינה בדוברובניק, נאפשר לילדים ללכת לטייל בעיר הגדולה, לנוח בצהרים בסירה, ובערב, נסיעה לשדה התעופה. (כמו עם תמר קובי והילדות).
קובי ותמר טיילו לבד בדוברובניק והילדות נשארו אצל דינה בבריכה. אני כנראה אגרתי כוחות, (שינה), או טיפלתי בסירה או שניהם.
נראה אם הילדים יסכימו להישאר איתנו בבריכה. (במרינה בדוברובניק יש בריכה). אם כן, אני אדרש לעזור לדינה.
טוב, נחזור לישון.
1530
קמתי משנת הצהרים.
קודם לכן קמתי משנת הלילה ב0930 ומיד התחילו העבודות. בסיפון, (סוף סוף נזכרתי במילה לקוקפייט), קטע מהרצפה התרופף. הדבקתי אותי מחדש, הצמדתי בעזרת בורג וקרש תמיכה וכנראה יחזיק. הבורג קצת בולט למורת רוחה של דינה, אבל מי שהולך עם נעלים על הסיפון, לא יינזק. (שילמד).
הילדים הלכו למים פעם שנייה.
דינה כבר מתכננת ארוחת ערב.
שיקרתי לנכדים ואמרתי להם כי לא הולכים למסעדה היום כ"פרס" על התנהגותם אתמול. האמת, ממילא לא תכננו ללכת למרות שזו מסעדה נהדרת, אבל יקרה מאד. (בעצם לא מאד, רק כמעט כפול ממסעדה רגילה).
הם קיבלו את זה די באכזבה. אסף מתנגד לבלוף שלי. למה לשקר לילדים.
יש לנו קצת חילוקי דעות באשר לחינוכם. אבל כמו שהזכירו לי, זה לא הילדים שלי.
אני את הנזקים שלי כבר עשיתי.
מחכים ללני ושרון. הם אמורים להגיע לכאן בסביבות 1700 מדוברובניק.
חם, אבל נושבת רוח ואנחנו מתעצלים ללכת למים.
גם את הלילה הזה גמרה סטלה מכבסת ותולה. הפעם, הפתעה, מצד הדור הצעיר יותר. איתי התקנא ברן וגם רצה סדינים מכובסים מחדש.
בצהרים הילדים הלכו לעיירה, איתי חזר עם עקיצה של דבורה כנראה ביד ועם שפה נפוחה, כנראה מסתם נפילה. הילד מרחם על עצמו, בצדק, והלך לישון.
רן מאושר.
עכשיו אסף לקח את רן לים שוב, לצנן לו את ההתלהבות.
אני קצת באחזקות, בדקתי ברגים, סה"כ נדרש הידוק קטן בשנים, האלכסוני המודבק בלוק טייט, במקומו, בורג אחד נראה לי עקום והחלפתי אותו. זה מהברגים מברזל, לא מנירוסטה. סה"כ לא נורא.
כמובן שמפתח אחד נפל לשיפוליים ואני צריך לחפש ולדוג אותו עם מגנט.
זה פטנט נהדר המגנט הזה. בתנאי שהחלק שנפל הוא מברזל ולא מנירוסטה.
איתי רוצה לישון, תחת השגחה ובסלון, ואני קוטע את העבודות וסוגר את הרצפה.
קודם לכן, גירזתי את הקרדן ונשאר לי לגרז את בית הציר של המנוע למדחף ולחלץ את המפתח שבינתיים נח בשיפוליים. נמשיך אחר כך.
למרות העבודות ה"מאומצות", אנחנו די מתבטלים היום. זה אגב לא כל כך שונה מימים אחרים.
לני ושרון מגיעים בסביבות 1830. נחמד מאד לפגוש אותם שוב.
מחדשים חדשות, קצת בירה ואנחנו הולכים לאכול בסירה.
לני ושרון מיצגים אותנו במסעדה.
אחרי ארוחת ערב, יציאה לגלידה.
הילדים נרדמים אחרי הגלידה, במסעדה נחמדה בחוץ, וההורים סוחבים אותם לסירה.
אנחנו חוברים ללני ושרון בסירה שלהם, דינה מעבירה מידע על מקומות לבקר, הם באו למספר מועט של ימים, מחליפים ספרים, ולילה טוב.
28.8.2009
קמנו השקם בבוקר, בערך ב – 0730, איתי לקח פיקוד מרן ועכשיו סטלה מכבסת, אסף תולה לטובת איתי. עשה עבודה יסודית, אפילו המזרון יוצא לאוורור.
0815 הפלגה לדוברוביק. ים חלק לגמרי ואני נוסע בערך 6 קשר, ב-2000 סל"ד, כדי לקצר להם את הנסיעה.
יש להם תוכנית עמוסה להיום שבסופו הם טסים הביתה. השבוע עבר ביעף.
התוכנית היא שאסף וסטלה ילכו לעיר ואנחנו לבריכה. הפעם לא אוכל להתחמק ואדרש לעזור לדינה.
הגענו. כניסה לרציף סי. יש זרם של הנהר במרינה וצריך כל הזמן לשמור על הכיוון. כמובן שזו לא בעיה לשייט כמוני ואנו מגיעים בשלום ושלום לכל הסירות האחרות במגנו.
אסף ואני הולכים לקניות, לחם, סיגריות, מצופים לן, שפיצץ את הקודמים שלו, (סתם ככה).
הולכים לבריכה אבל יש שינוי. הם הולכים לבריכה, עם ההורים ודינה, אני הולך לישון.
ב – 1400 אני אצטרף ואסף וסטלה ילכו, ייסעו לדבורובניק.
אני מתעורר בזמן, בחיי, והולך. הם חוזרים. היה קר, לאחר שעתיים במים. עכשיו הם משחקים טאקי עם דינה. אני כרגיל מבבל"ט.
היום כנראה נגיע לאינטרנט ונעביר לכם את יבול הבבל"ט האחרון.
מחר נפליג ולא תהיינה לנו הרבה הזדמנויות להתחבר לרשת וכנראה נהייה גם מחוץ לטווח הטלפון.
איתי החליט שהוא מוכן ללכת לישון, אחרי שעתיים בבריכה. איתי, לא פחות. אני מזדרז לתת לו דוגמא אישית ושנינו נרדמים בכיף.
רן משחק טאקי עם דינה, היא הולכת לרגע, וגם הוא נרדם בסלון.
אנחנו נמסור לסטלה ואסף שני ילדים רעננים לקראת הטיסה.
אסף וסטלה חזרו מדוברובניק. לדעתם לא משהו. בסירה במפרץ יותר טוב. צודקים.
השעה כבר 1900.
כולם הלכו להתקלח. ההכנות בעיצומם. עוד מאד יהיה יותר מידי מסודר ויותר מידי שקט בסירה.
הטיסה שלהם ב – 2300 וזה אומר שהם עוזבים ב – 2000.
זהו, חזרו ממקלחת.
היתושים פתחו במתקפה היומית שלהם. כרגיל אנחנו סוגרים את הדלתות אחרי הסוסים וכו'.
הילדים נסעו. ליווינו אותם למונית, שלום שלום ושקט.
כרגע השקט הזה מפריע. חסר לנו הבלגן.
אני הכנתי רשימת מטלות למחר לפני היציאה, (רק כ – 12 סעיפים), ואחר כך לים הגדול.
ננסה מחר להיכנס לקפה אינטרנט ולהעביר לכם את יבול הבבל"ט האחרון.
אנחנו חושבים, בעצם בטוחים שהילדים נהנו. גם אנחנו. הנכדים אנרגטיים מאד, ההורים שלהם מותשים.
הלכנו לסופר להצטיידות לאחר שליווינו את הילדים. יש יתרון בקניות בלילה. זה לא נגמר במרחץ זיעה. קנינו. ארוחת ערב קלה, שאריות, אבל טעימות ואני מוכן לספר.
קיבלו בהשאלה כמה ספרים מלני ושרון, עם הבטחה להחזיר בארץ.
רשימת המטלות והשיפצורים שלי גדלה ל 41 סעיפים ואני בטוח שזה לא מספר סופי.
חלק מהסיבה לכתיבה המרובה, (והטרחנית), שלי, היא כדי לאקלם אתכם לשגרת החיים בסירה.
ניסרתי היום עם מסור הדיסק חלק מ"קרנות המזבח", המתקן שויקטור בנה לי מעץ להחזקת הדינג'י למעלה.
בדרך כלל הדינג'י נתקעת לי מתחת ל"קרנות" ואני סוחב את הדינג'י מתחת למתקן. בים שקט זה לא משנה.
כהכנה לים גבוה, אם יהיה, אני רוצה להפליג עם הדינג'י במקסימום גובה. לכן מבצע הניסור. מחר נבחן אם הניתוח הצליח.
בכלל, חלק משגרת החיים על סירה זה תיקונים, שינויים ואחזקות. זה קורה לא רק לי, גם לאחרים.
זהו, הפעם באמת זהו להיום. לילה טוב.

שוב CHAVTAT

14.8.2009
שלחנו הבוקר את המשלוח.
הגיע הזמן להעמסה חדשה.
הגענו. לאי SIPAN מפרץ SIPANSKA LUKA
איזה אי קטן מרחק של כארבע שעות מדוברובניק. הרוח כרגיל על הפנים. ברוך בורא מנועים.
ניסיתי להחזיר משמעת וסדר לסירה, (היררכיה), ואכן נשלחתי לעשות קפה.
מזל שזה פשוט לעשות, קפה ומים. ללא חלב ללא סוכר. בתוספת שני ביסקוויטים, ואני חופשי.
המקום בו אנו עוגנים נחמד מאד.
לאחר שגמרנו להטיל עוגן, ואני קפצתי למים לראות שהשרשרת לא הלכה לאיבוד, הגיע נציג המקום וביקש שנזיז את הסירה. אנחנו במסלול המעבורת המגיעה בלילה, (עם נהג שיכור כנראה).
זזנו עוד כחמישים מטר לכיוון החוף ואנחנו בטווח חתירה לחוף ולטיול רגלי בעיירה. (כנראה מחר בבוקר).
המנהג הקרואטי של ללכת ערום מוצא חן בעיני. לא בעיני דינה. אז נשלחתי ללבוש תחתונים. (היא טוענת שאנחנו קרובים לחוף וזה מוגזם).
ההכנות בבוקר היו רבות והתנהלו ביעילות.
קנינו מים, שתייה, (בעיקר תה קר וסודה), ומצרכים.
לקחנו את הכביסה, מילאנו מים, שילמנו עבור עגינה, קיפלנו צינורות מים וחשמל ולדרך.
על הדרך סיפרתי.
המים כאן נהדרים ואני ביצעתי את התרגיל הלא נורמאלי שלי, (קפיצה למים קרים בשיטת ההלם), לשחייה ובדיקת החוף. החוף כאן די עמוק ממש עד לטיילת. שנים שלושה מטר לפני הטיילת הקרקעית "עולה" והיא מאבנים וחול.
גם אם "נתיישב" על זה, לא יקרה כלום. (כבר "בדקתי" את זה בעבר באלבניה כאשר התיישבתי על שרטון חול).
תחתית הסירה מאד חזקה ויפה.
לסירה יש קוער לאורך הסירה, כחלק מהגוף, ולכן אין סכנה לנזק אם "מתיישבים" על הקרקעית.
מדף ההגה והמדחף גבוהים יותר והקוער מגן עליהם. חוץ מזה יש לקוער צורה סקסית מאד ואם הייתי סיר בוודאי הייתי מתאהב בה.
זה זמן טוב להשלים את שנת הצהרים שלי שנקטעה באכזריות קודם לכן כאשר התקרבנו לאי.
בקושי הצלחתי. כמה רעש דינה עושה.
קיבלנו שיחת טלפון מסטלה ואסף, כיף.
יש יתושים בגן עדן. בדוק.
דינה כבר נעקצה, אליה הם מגיעים ראשונים.
אני מתמרח ליתר בטחון.
זהו להיום.
15.8.2009
יום חדש בגן העדן. קמנו מוקדם. 07:30. לאחר שתית קפה המשכתי בשינה. דינה לא.
דינה עסקה בתכנון הדרך חזרה.
ההתלבטות היא אם להפליג דרך תעלת קורינתוס, עולה דמי מעבר וקצת מאריך את הדרך, או לרדת לכיוון כרתים ולפנות מזרחה בקצה החצי אי.
דרך "קורינתוס" מאפשרת מחסות בדרך ממזג אוויר לא ראוי.
דרך "כריתים" יותר חשופה לרוחות חזקות וללא הרבה אפשרויות בריחה למחסה.
נראה. נחליט כנראה באי קורפו.
אותי זה עדיין לא מטריד, לכן דינה מוטרדת יותר.
יש עוד הרבה שעות שינה עד להחלטה.
קמתי ב - 10:30 ולאחר עוד קפה, הלכנו לטייל. (מסע להכרת החגור).
עיירה נחמדה. שתינו קפה קר, (טוב לשם שינוי), וחזרנו בחתירה לסירה.
אנחנו עוגנים די קרוב לחוף ואין צורך במנוע.
המקרר מתנהג יפה יותר היום. הטמפרטורה בבוקר במקרר היא 12.6 מעלות. סביר.
שגרת החיים בסירה מחייבת בדיקת מערכות כל הזמן.
יש חשמל ? (עדין יש אבל הטלפון והמחשב כבר בקצה), מה עם המקררים, (בסדר, תודה)
האם הבית, סליחה, הסירה זזה ?, (לא, אין רוח כמעט והעוגן מחזיק).
מים ודלק יש,
צריך לבדוק ברגים, שמן ומים במנוע ובגנראטור. (בגנראטור רק שמן, כאשר אפעיל אותו אחה"צ).
ההתלבטות כרגע אם להיכנס למים עכשיו או כאשר אקום. קשה עם ההחלטות האלה.
בנושא העגינה אני עדיין מתלבט.
פתרון בית ספר מורה על הורדת שרשרת ביחס של 1:3.5 לעומק.
לי זה נראה ארוך מיידי.
נניח שעל פי משפט פיתגורס השרשרת תהייה באלכסון אזי היחס יהיה בסביבות 1.5 לעומק.
עוד כמה מטר להשכבת השרשרת , הגענו לפי 2 מהעומק.
לדוגמא,
עגינה בעומק של תשעה מטר, (עומק עגינה טוב וסביר), במצב מתיחה למשולש שווה שוקיים, היתר יהיה כ- 13 מטר. תוספת של עוד כמה מטר ל"השכבת" השרשרת והגעתי ל-18 מטר.
אם אוריד עוד כ – 13.5 מטר, (31.5=3.5 כפול 9), השרשרת תשכב על הקרקעית באורך של 13.5 מטר.
זה אומר היסחפות סביב העוגן, (בהנחה שהוא תופס משהו), ברדיוס נוסף של כ – 13.5 מטר ויותר. ברוח חזקה, הסירה, אפילו אם תעבור למצב של, 9 מטר עומק ו – 15 מטר בניצב השני,
(הנחה קצת מוגזמת אבל נניח), היתר, שהוא השרשרת המתוחה המתקבלת, יהיה באורך של,
שורש ריבועי של 225 + 81, דהיינו כ- 17.5 מטר. שוב אני בסביבות ה"כפול 2" מהעומק.
איך הם מגיעים למכפלה של 3.5 ?
דני, (ואו כל פיזיקאי או בעל הגיון אחר), מה דעתך ?
סוככים:
סביב הבימיני, (סככה מעל הקוקפיט), ממותקנים אצלנו שלושה סוככים אנכיים מתקפלים.
זה מאד מועיל בסככה נגד השמש כאשר היא באלכסון לבימיני.
אנחנו כרגע סגורים בשלושת הצדדים מאחר והסירה מסתובבת עם הרוח כל פעם בזוית אחרת לשמש.
זה אומנם נראה כמו מעברה, אבל יעיל מאד.
ולאחר שחלקתי איתכם מחשבה עמוקה זו, הגיעה שנת הצהרים. 1315
טוב, קמתי. טוב שקמתי.
דינה הלכה לשחות, סירת מנוע העוגנת ליד החוף לידינו נכנסה די מהר, כמו סירת מנוע, התקרבה מאד לדינה, צעקתי להם שיזהרו ורק אז הבחינו בדינה וסטו קצת.
דינה גם לא שמה לב שמתקרבים אליה, למרות שהרעש במים צריך להזהיר.
עכשיו, כמה דקות אחר כך, הם באו להתנצל שוב. השמש הייתה להם בעיניים וכו'.
יפה שבאו להתנצל.
בקיצור, "כמעט שנפגעה". צריך להיות זהיר כל הזמן.
עכשיו לאחר שבאו להתנצל אני מתרגש קצת.
קודם שצעקתי להם זה בא כאינסטינקט.
טוב, חזרה לשגרה.
דינה שוחחה כרגע עם מישה. הכל טוב. יופי.
אנחנו מתקרבים לסוף החופשה אבל זה עדיין לא מרגיש כך.
עברתי על הברגים ושיפרתי עמדות.
בורג אחד החלפתי עם סגירה יותר טובה. את שני האחרים הידקתי, הרביעי, האלכסוני, הפרובלמאטי, נראה שלא זז. לא נגעתי בו. שמתי עליו פעם אחרונה "לוק-טיט" שקיבלתי מפיני. אולי זה מחזיק.
בכל אופן שלושה מארבע מקובעים היטב.
הגנרטור עובד, מטעין בעיקר את סוללת המחשב ואת הטלפון. מצברי הסירה נהנים מההפקר.
המפרץ שהיה ריק הבוקר, מתמלא בכל מיני עוגנים. יש גם כמה סירות גדולות, גדולות מיידי למרינה.
הכל כאן כל כך רגוע ושקט שכנראה נישאר עוד יום.
השיא שלנו עד עכשיו במקום אחד הוא ארבעה ימים. זה עדיין לא נחשב בעיני מפליגים ותיקים. אחד מהם סיפר לי ש פעם הם שהו במקום אחד שלושה שבועות. כרגע הוא מתכנן שהיית חורף בפלמה דה מיורקה. זה רמה.
היום ארוחת ערב בסירה. ממיטב מטעמי דינה.
קיבלנו היום החלטה לחזור דרך תעלת קורינתוס, לא דרך מעבר כריתים.
דינה לא רוצה הפלגות ארוכות ללא הפסקות ואני לא חושב שצריך להעמיס עליה ים שיכול להיות סוער, בצוות מצומצם כמו שלנו.
אז דינה החליטה ואני אמרתי כרגיל את שתי המילים האחרונות. כן יקירתי.(נדוש אבל אמיתי).
סיימנו ארוחת ערב. מרק נהדר של דינה. אי אפשר היה להשאיר, אז אכלתי שלוש מנות.
קיבלתי הוראה להתקלח היום. אני מחמם לי מים, דרך הגנרטור. (הוא כמו הנשיא פורד, יכול לעשות רק פעולה אחת בו זמנית).
המקפיא עובד על מינוס 7.5 מעלות. יופי. הקור "גולש" ממנו למקרר. יופי.
המשקה שאבי הביא, וודקה וקפה, נבדק. לא רע בכלל.
לפני כל שתית אלכוהול, אנחנו מאד מקפידים על הברכה, "שלא נשתה מי ים".
עובדה, עד עכשיו זה עובד.
טוב, מספיק בבל"ט ליום אחד. מחר יום חדש.

16.8.2009
יום חדש.
חזרנו מסיור הצטיידות בעיירה. מקום יפה, שלו וגם היה לחם.
מעניין איך דברים קורים.
חשבתי בדיוק על העובדה שלא נפל אף אחד למים במעברים בין הסירה לדינג'י, לחוף וכדומה.
אז, במעבר עכשיו מהחוף לדינג'י, דינה עשתה "כמעט".
הבעיה היא בשינוי החשיבה לגבי העברת המשקל מרגל לרגל.
אנחנו רגילים לשים את המשקל על הרגל האחורית ולדחוף איתה את עצמנו קדימה.
אז במעבר בין סירה לדינג'י זה עובד הפוך. ברגע שאתה רוצה לעבור, המשקל צריך להיות על הרגל הקדמית. אין להשתמש ברגל האחורית לדחיפה. במידה ועושים זאת, אתה דוחף את המשענת שלך אחורה, ומאחר והיא אינה קבועה, מתחילים ב"שפגט" שנגמר במים.
אני חושב גם מה יקרה אם נאבד את הטלפון התאי. זה הקשר שלנו לילדים שיבואו ונשתדל שלא לאבד אותו, או להטביע אותו.
חם, זה הזמן להגיע למים. נראה.
אני מדביק תחתית "שטיח" לארגז הכלים. זה ימנע שריטות לרצפת הסלון. (רעיון של דינה, כמו כל הרעיונות הטובים שלי).
הקטע הקשה בהדבקה עם דבק מגע הוא הציפייה של 10 – 5 דקות עד שהדבק יתייבש קצת ואפשר להצמיד את החתיכות המודבקות. טוב, עבורו 7 דקות. יותר מזה אני לא מסוגל לחכות.
הודבק. נראה.
אני בהתלבטות קשה אם להיכנס למים או סתם לשכב ולקרוא. החלטות, החלטות.
אנחנו כנראה נשאר במפרץ הזה עד שיגיע הזמן לאסוף את אסף סטלה והילדים. אני יודעת שזה לא מתאים לי, אך התעייפתי מלחפש מקום עגינה חדש כל פעם, המפרץ הזה מאד יפה, לא מלא מדי בתיירים, והמים נקים לשחייה.
בהתחלה תכננתי להפליג לסטון, הנמצאת ביבשה במרחק קצר מפה. אבל כפי שאני מרגישה כרגע, נוותר. יכול עדין להשתנות, נראה.
אז אני מבלה את ימי בשחייה, קריאה וסיבוב יומי בעיירה, בישול קצר לארוחת ערב. היום כנראה נצא למסעדה הנמצאת בצד שלנו של המפרץ לאכול ארוחת ערב.
אחה"צ.
יש תוכנית להערב.
קוראים.
עשינו את שחיית אחה"צ שלנו. מים קרירים מרעננים.
סידורים עניינים והולכים לארוחת ערב.
מסעדה ראשונה, אין מקום הכל מוזמן. מסעדה שנייה, מוצע לו מקום לא טוב. תודה לא. מסעדה שלישית, וואלה בסדר.
מסתבר שלקרואטים יש איזה חג היום וכולם בחופש. שיהיה.
שתינו, נהיינו שתייני בירה שנינו, אכלנו, טוב וסביר.
מסע מזורז לגדה מול הסירה, הדינג'י מחכה, חתירה מאומצת של 69 מטר ואנחנו "בבית”.
המפרץ התמלא בינתיים בעוד סירות. כל הגדלים והסוגים.
דינה ואני מנהלים עוד דיון בנושאי עגינה, עומק אופטימאלי וכדומה. מסקנה, כשאין רוח העוגן מחזיק יופי.
עכשיו אין רוח.
אני חוזר לספרים שלי. דווקא שנים לא רעים. אחד על הבלגן שלנו, אחד על הבלגן במדינות ברית המועצות לשעבר. לפעמים מרענן לקרוא על צרות של אחרים.
יתושים יש. מתמרחים. כרגיל, חלק לאחר מעשה מגונה שעשו בנו. (היתושים).
17.8.2009
לילה מלא במאבקים עבר עלינו.
בסביבות 02:00 התעוררתי. הייתה רוח. בדקתי אם אנחנו נסחפים. לא נסחפים העוגן מחזיק.
בסביבות 06:00 התעוררנו שנינו. היתושים ארגנו מתקפה חדשה, די מוצלחת מבחינתם. התמרחנו שוב, התכסינו, ונרדמנו עד 09:30.
עכשיו בוקר, שותים קפה, מנסים להתעורר. הגנראטור שוב ייקרא לתפקד. הסוללות בטלפון ובמחשב דורשות טעינה חדשה.
החלטנו להישאר כאן עוד יום, ולנוח מהבטלה.
בטלה זה דבר מאד מעייף.
מחכים לילדים.
זהו, הגנראטור עובד. ההפעלה שלו נעשית כל פעם יותר קלה. צריך להרים מכסה מנוע, לפתוח ברז דלק ואחר כך להרים מכסה הגנראטור ולהתניע. הדממה נעשית בתהליך הפוך.
הגנראטור הוא כלי חשוב מאד בסירה. כדי לטעון מצברים, טלפון, מחשב, צריך להפעיל אותו לפחות שעה שעתיים. הוא טוען מאד ביעילות מאחר והוא נותן 220 וולט למטענים.
להפעיל מנוע, צורך יותר דלק, באופן משמעותי, וטוען באופן פחות אפקטיבי מאחר והוא טוען דרך האלטרנאטור.
דינה שוחה. מסגרת המשקפים שלה נשברה עוד בתחילת המסע. אלה משקפי צלילה עם עדשות אופטיות שלה.
הצלחתי להדביק את זה עם הדבק המיוחד שיש לי בסירה וזה מחזיק מעמד כבר מספר חודשים.
לתחרות יופי לא הייתי שולח את המשקפת אבל היא מתפקדת יופי.
אנחנו מתחילים לחשוב על המסע הביתה. זה בערך כ-1,000 מיל ימיים. לפי קצב של 4-5 קשר, זה 200-250 שעות. בערך 10 יממות.
מאחר ודינה רוצה הפסקות בדרך, הגיוני לגמרי, ויש גם תלות במזג האוויר, אני מניח שנפליג משהו כמו שבועיים, שבועיים וחצי. זה צריך להביא אותנו לראש השנה הביתה, בהנחה שנצא לדרך ב-28-29 לאוגוסט.
המפרש "קוד זירו" הורוד שלי, (של שי), טרם נבחן בהפלגה זו. הוא מיועד לרוחות גביות.
זה לא בעיה להרים מפרשים. הבעיה היא בצמצום מפרשים ובמיוחד במפרש זה הדורש עבודה מהסיפון הקדמי וקיפול המפרש לגמרי. זה גם כרוך בהעמדת הסירה מול הרוח. עבודה ל 2-3 איש.
נראה. לא נעים לראות "השקעה" גדולה במפרש מקופלת ללא שימוש.
שיטת הכניסה של דינה למים תמיד מעוררת אצלי התפעלות. איזה אומץ. היא טובלת לאט לאט, סובלת כל סנטימטר של מים קרים הנוגעים בה ולא מתחרטת עד שהיא לגמרי במים.
לי אין אומץ לסבל כזה. הייתי נשבר באמצע.
אני עומד על המעקה, מחזיק את המשקפת והשנורקל ביד וקופץ. אין זמן לסבול, אין זמן להתחרט, כשאני חוזר להכרתי, אני כבר במים.
הטמפרטורה כאן די יציבה. 30 מעלות. במים, בערך 25 מעלות. אני מתקרב לקפיצה למים.
העיירה כאן מאד נחמדה. כמו כל העיירות שהיינו בהן וקצת יותר.
יש כאן מלון, חדרים להשכרה, (צימרים), כמה מסעדות, 2-3 חנויות מכולת, בעצם מינימרקטים, וכמובן כנסייה.
הכנסייה הפעם ללא בית קברות צמוד אבל כמובן במקום גבוה. אתמול הלכו לטייל ונהנינו.
בכלל, בשל האימונים המפרכים שאני עובר, ההליכה קלה עלי יותר ויותר.
כל זה ועדיין לא צילמנו כאן ולו תמונה אחת. סתם הזנחה שנתקן היום.
קראתי את הספר אפולו 13, על המשימה לירח שלא צלחה. זה ספר עובדתי, ומתאר בין היתר את משטר האמפרים, מצב הסוללות, אצלם. הם היו צריכים חשמל יותר ממה שנשאר להם והיה צורך לנהל את יתרת האמפרים שנשארו להם בסוללות באופן מושכל.
אני נזכר בזה כעת כאשר אני מקשיב לגנראטור עובד, לי אין בעיה כזו.

שירותים.
ניסיתי להימנע מהנושא עד עכשיו אבל זה חלק חשוב משגרת החיים על הסירה.
יש כמה שיטות לפינוי פסולת מהאסלה.
השיטה החשמלית, מנוע חשמלי המופעל על ידי לחיצת כפתור ומטרטר ברעש די חזק עד לניקוי האסלה.
השיטה הידנית, משאבת מים המופעלת ביד, עם בורר לכניסה ויציאה של מי שטיפה, שהם מי ים.
בסירה כאשר קיבלתי אותה היו שתי משאבות חשמליות בשני השירותים.
למשאבות אלו יש גם נטייה להתקלקל או להיתקע אם נופל פנימה משהו התוקע את המנוע. זה קורה.
פעם יצא לי לתקן משאבה כזו אצל, תענוג מפוקפק למדי, וחילצתי משם גרעין, (גלעין), של זית.
מישהו, בלע כנראה זית שלם כולל הגרעין.
חוץ מזה, המשאבות החשמליות צורכות המון זרם ועושות רעש איום.
לפי משך השטיפה, אפשר גם לדעת מה היה לנו שם. בקיצור מטרד.
בהזדמנות הראשונה, החלפתי את המשאבות למשאבות ידניות שיש להן פחות נטייה להיתקע.
עובדה, עד עכשיו לא היו לי תקלות. הן לא צורכות זרם, עושות רעש, אבל פחות, ומתרגלות את הידיים לשאיבה. (אם הסירה תתחיל להתמלא מים, יש כבר ניסיון ואימון מוקדם בנושא).
כמו כן, נראה לי שיש פחות מבוכה להשתמש במשאבה הידנית. (פחות רעש).
בכלל, לנוסעים חדשים בסירה, יש נטייה להימנע מביקור בשירותים. טעות.
אין דומה להפלגה עם עצירות להפלגה ללא מעצורים. (מומלץ ללא מעצורים).
בסירות יותר חדשות יש שיטה חדשה של וואקום, בדומה לשיטה במטוסים. לא מכיר כל כך שיטה זו.
טוב אני חושב שהנושא כוסה.
זה עתה חזרתי מהים.
שמתי נפשי בכפי, קפצתי למים, כאמור, לאחר ההלם הראשוני, המים נהדרים.
ביצעתי עבודות צלילה מסוכנות בעומקים בין 40 ל- 90 (סנטימטר), וקרצפתי קצת את התחתית.
מדהים כמה ירוקת הסירה צוברת בכמה ימי מנוחה. הברנקלס כבר טופלו בעבר.
נקווה שבהפלגה הירוקת תיסחף.
בכלל, יום פעילות עמוס עובר עלי. סידרתי וניקיתי את ארגז הכלים, מדדתי את הטמפרטורה במקרר, 11.6 מעלות שזה טוב, קרצוף כבר הזכרתי, לא נותר אלה ללכת לישון.
כבר 13:30.
16:50
קמתי. דינה הלכה לשחות, אני מכין קפה. חם.
צריך לאהוב את המים המלוחים כדי ליהנות בסירה. אני כרגע מטפטף וכנראה אלך למים גם.
אחר כך נלך לטיול\מסע שלנו בעיירה.
אז זהו חזרתי בשלום מהמצולות. מדהים איזה זקן ירוק מהיר הסירה צוברת בעמידה.
אני שולח מסרים לכל מיני חברים, רק טובים. אפילו מקבל תשובות.
המפרץ מתמלא בדיירים חדשים. אנחנו כבר מהותיקים.
הגיעה לאזור סירה גדולה, דו תרנית, כ-20 מטר, עם דגל פולין, גארודה. מה זה בפולנית ?
הלכנו לטיול אחר הצהרים. ראינו גם חברה מהסירה ה"פולנית". שאלתי אותם אם הם מפולין, לא נעלבו, (דווקא היו צריכים להיעלב), אמרו לי שהם ממונקו.
בדקנו בספר הדגלים שלנו.
מונקו, דגל מרובע, חצי עליון אדום, חצי תחתון לבן.
פולין, דגל מבלני, חצי עליון לבן חצי תחתון אדום. שיהיה.
יש כאן מסעדה המוזכרת לטובה בספר על קרואטיה. לגם היום לא היה שם מקום. הפסד שלהם.
דינה מכינה ארוחת ערב ואני חולק מחשבות עמוקות אלו איתכם.
עברה כאן המעבורת היומית, מגיעה בסביבות 1930, עשתה גלים. חיכינו שתעבור לעגינה. חיכינו שהגלים ירדו. ירדו.
נכנסנו לדינג'י, חתרתי לסירה ונזכרתי בדרך שהיא יוצאת מידית ועושה אותם גלים בדרך החוצה.
חתרתי בעוז והגענו לסי
רה. עלינו, והמעבורת עברה. השגנו אותה. יש הרפתקאות בחיים.
אני קורא לסירוגין ספר "מקצועי" על הפלגות בסערה.
הם מספרים שאין מה להתרגש, צריך להיות מוכן ולהתאמן לפני זה. אחד האתרים עליו הם ממליצים זה הים האגאי. תודה רבה.
בכל מקרה, הם מציינים שבתולדות ההפלגות שלהם, רק 3% מזמן ההפלגות היה בתנאי סערה.
לידינו עוגנת סירת מפרשים גדולה, כ- 20 מטר, עם תורן ענק. 4 זוגות מצלבים. אני מנחש משהו כמו 25 מטר. בסירות כאלו פרישת המפרשים ובייחוד קיפולם, (זה מה שחשוב), נעשה באופן חשמלי או הידראולי.


דגים.
דייג אוהב דגים ? אני באמת לא יודע את התשובה. הנושא אצלנו עלה פעמים רבות והוחלט ברוב קולות להניח לדגים לנפשם.
קודם צריך לתפוס אותם, אחר כך להרוג אותם על הסיפון, (הרבה דם אדום), אחר כך לחתוך ולזרוק לים את כל החלקים המיותרים ואז, אז מה באמת אז ?
לטגן, לבשל, לאפות במטבח לא נראה לי.
ויקטור פעם בישל אצלי דגים במטבח ולקח לי חודשיים להיפטר מהריח. אז מה נשאר,
נניח להם לנפשם.
אצל חלק גדול מהמפליגים אכילת דגים שנתפסו בים מתקרב לאמונה דתית.
נכון, גם לי יצא. דגים טריים העוברים תוך חצי שעה מהים לצלחת הם באמת טעימים ובעיקר, אין להם אפילו טעם של דג. אבל הפרוצדורה,לא מתאימה לנו.
אז זהו, הדגים יכלים להיות רגועים. אנחנו לא נגדם.
אז זהו זה להיום, מחר יום חדש. אנחנו עוברים שכונה.
18.8.2009
קמנו. לילה לא שקט עבר על כוחותינו.
הייתה קצת רוח והסתובבנו סביב העוגן קמעה.
אני קמתי כל שעתיים, בגלל הרוח או הפרוסטאטה, כנראה שניהם.
דינה לא ישנה בכלל, בטוח בגלל הפרוסטאטה.
היום אנחנו מחליפים שכונה. משהו במרחק שעתיים מכאן.
קודם נלך לקניות.
בינתיים הגנראטור עובד. אנחנו צורכים חשמל. הגנראטור זו המצאה נהדרת, כבר כתבתי על כך.
היתושים כאן הם מזן נדיר וקטלני. קטנים, שקטים ומכאיבים. הם מתקיפים פעמיים ביממה, לפנות ערב ולפנות בוקר.
אנחנו מתמרחים אבל זה עוזר חלקית.
עוד 4 ימים הילדים מגיעים. אנחנו כבר חסרי סבלנות. מחכים.
הסירה לידינו כל כך גדולה שבלילה הוא מדליק אור אדום בראש התורן, נגד מטוסים מנמיכי טוס.
הוא עדיין כאן.
"הפולנים" ממונקו כבר נסעו.
מזג האוויר ממשיך להיות טוב. מה שאומר שה – 3% מזג אוויר גרוע מחכה לנו בהמשך.
אנחנו ממשיכים לכלות ספרים בקצב. כנראה נידרש לספריית החלפה בהמשך.
טוב, הגנראטור גמר לעבוד שעה.
נסגור, נלך לקניות, קצת טיול רגלי לא יזיק, בטח נחזור מזיעים, אז ניכנס לים וניסע.
התוכנית בוצעה במלואה, כולל הכניסה לים.
נסענו.
נסיעה קצרה של כ - 3 שעות ואנחנו בסטון.
הכניסה מעניינת. זו תעלה רחבה ברוחב של כ – 100 מטר ויותר אבל, רק באמצע יש עומק של 5-3 מטר למעבר. המעבר מסומן בעמודים בצבע ירוק ואדום. ביום, קל מאד.
הגענו.
עזרו לנו להיקשר לאורך הרציף, חניה קלה. העוזר הראשי ביקש תשלום עבור החנייה, מטעם העירייה המקומית. שיהיה.
הולכים ברגל, מסע של כ – קילומטר במעלה ובמורד ההר. מגיעים למאלי סטון. קודם היינו בסטון הלא מאלי.
העיירה באמת קטנה. הלכנו מהר מידי ופספסנו את העיירה. חזרנו עוד פעם ולאט. יש.
העיירה מאד מפורסמת מכל מיני סיבות, לא משכנעות, אבל, ממליצים על מולים. הכי טובים בקרואטיה.
וואלה נכון. באמת טובים, גם סוגים שונים. בכלל הייתה ארוחה טובה.
מסע מפרך בדרך לסירה ואנחנו כאן.
הצטרף אלינו שכן חדש, מפרשית מהשכרה שהגיע כנראה עם חשיכה.
מאוחר כבר. מחר יום חדש. יום אחד פחות לחכות לילדים.
19.8.2009
יום חדש. ישנו בכף. החומר החדש נגד יתושים עובד טוב.
הלכנו לבקר בסטון. (לא המאלי סטון). יותר קרוב יותר גדול. ארוחת בוקר, סופר לקניות אחרונות לפני שהילדים באים, (עוד יומיים יא מאנאייק).
חזרנו.
כבר 11:20 ואנחנו מתכוננים להפליג לשכונה חדשה. או שניסע כבר ישר לצוותת או שנמצא איזה אי קטן בדרך.
חם מאד היום. אין את האופציה להיכנס כאן למים מאחר והמים כאן רדודים למדי ועם הרבה אצות וירוקים מגעילים אחרים.
הבר חוסל לטובת מקום אכסון לשימורים וכאלה. את החמישה בקבוקים המייצגים את הבר אצלנו אפסנתי במקום אחר. אנחנו משתכללים כל הזמן.
העיירה סטון הייתה בעבר מרכז לייצור מלח. היום פחות. העיירה נראית קצת כעיר שירדה מגדולתה בעבר.
יש כאן חומה, בדומה לחומה הסינית המטפסת על ההר עד למאלי סטון שבצד השני של הרכס.
שמענו מדריכת תיירים, המסבירה באנגלית, שהמקום היה גם הגבול בין ממלכת דוברובניק הנוצרית לבין בוסניה הרצגובינה העותומאנית.
זהו, דינה סיימה לאפסן את הקניות החדשות ואנחנו מוכנים לדרך.
יצאנו.
עוברים את התעלה לאט ובזהירות ואנחנו בדרך.
אפשר ללכת לישון.
13:30 קמתי. דינה עייפה מרוב תצפיות ושכנעתי אותה ללכת לנוח.
אנחנו במצב הצבירה החביב עלי – הפלגה.
פתחתי חלוץ, בכל זאת אנחנו מפרשית וקיבלתי עוד קשר אחד מהירות.
אנחנו מפליגים ב"תעלה" שבין סטון לדוברובניק. נעצור באחד האיים לפני וכנראה נעגון ללילה.
בתחילת ההפלגה, עוד בתעלה עברנו על פני סירה אחת של נודיסטים.
הפטריוטית הייתה כל כך חמוצת פנים שבמקום חלב נתנה יוגורט. בן הזוג היה סתם שמן.
עכשיו הים ריק לגמרי. אין סירות.
אני יכול לכתוב תוך כדי נהיגה.
הנוף כרגיל נפלא. עדיין יש תחושה של הפלגה בפלנטה אחרת.
חם מאד היום ועדיין לא יצא לנו לטבול בים. נקווה שזה יקרה כאשר נגיע ליעדנו. (איזה אי קטן בדרך ששמו ?? – דינה תוסיף).
חם. נקטתי בהליך חירום, פתחתי את המקלחת על הסיפון ועשיתי מקלחת. זה עוזר.
ההפלגה עוברת מהר, דינה קמה, לא ישנה. נחה. קצת.
באופק הגשר התלוי של דוברובניק. יפה.
עוד כ - 2.5 מיל למפרץ שלנו. חם.
עוד 2 מייל.
תמיד יש התרגשות קלה לפני הגעה למקום חדש.
איפה ואיך נעגון, למה, כמה וכו'.
דינה החליטה לקפל את החלוץ. באמת חוץ מקישוט הפסיק להועיל. בקשה וקיבלה רשות לקפל. טוב ללמוד מניסיון.
זהו, הכנות לעגינה.
עגנו. קפיצה למים, שחייה קצרה, העוגן אכן הגיע לרצפה ועוד כמה מטרים לעודף, אם יידרש.
קריר. איזה יופי. כריך, ממיטב מטבחה של דינה, ואני הולך להשלים שעות שינה.
גמרתי לקרוא על הצרות שלנו, ואני עובר לספר חדש על הצרות של ברית המועצות המתפרקת, למועד העלילה בספר.
הספר עלינו היה מטופש למדי ועוסק בצוואתו של אברהם המחלק את הר המוריה בינינו לבין הערבים.
כל זה על קוביית חרס בכתב היתדות, שנשדדה מהמוזיאונים בעירק.
הדבר היחידי שלמדתי זה על שוד העתיקות הגדול שהיה בעירק, לאחר הכיבוש. כמובן על ידי העירקים.
לידינו עוגנת מפרשית מגרמניה.
הזונות האלו מניפים את הדגל שלהם כאילו אין להם במה להתבייש. שיתביישו. (זונות כבר אמרתי).
20:00
הפעלתי גנראטור והפעם בעיקר עבור המצברים. הם לא נטענים כל כך טוב דרך האלטרנאטור של המנוע.
אחה"צ שקט עבר אלינו. דינה דיברה עם מישה.
הייתה רוח קצת והסתובבנו סביב העוגן. קצת כמו מסעדה מסתובבת, הנוף משתנה כל הזמן.
אנחנו עוגנים ב-DONJE CELO מפרץ באי קטן הנקרא OTOK KOLOCEP אחד מאיי ELAPHITE הנמצאים על יד דוברובניק . עגנו בעוד אי בקבוצת האיים הזו, SIPAN.
היום יום חם מהרגיל, ואפילו בשעה זו שבדרך כלל נושבת בה רוח קלה ונעימה עדין חם. הייתה קצת רוח לפני שעתיים אבל גרמה לטלטולים גדולים של הסירה, עכשיו היא מיטלטלת פחות. זה אומר שהמפרץ הזה לא הכי מוגן ונכנסים גלים מהים. לא נורא. נעגון פה לילה ומחר נצא לצוותת לאסוף את אסף סטלה והילדים.
דינה גילתה בקבוק יין לבן אלבני. אומרת שהוא טוב.
אני נהייתי מכור לתה קר, לא דייאט.
עברו על ידינו קודם כל מיני מנועיות, כולל מעבורת גדולה וגדושה. עזבה את האי תוך כמה דקות, שוב מלאה וגדושה. המנועיות האלו מייצרות גלים ונדנודים מעצבנים למדי.
ככל שדינה מתקדמת עם הבקבוק, היין נעשה טוב יותר, לה. יופי. עוד מעט יהיה "צחוקים".
אוכל בסירה היום. אחרי יום מסעדה, אתמול היא הייתה טובה מאד, מגיע גם יום מנוחה למערכת.
יש להם קינוח של קרפים, (בלינצס עם מתוק, ריבה או שוקולד), שאני מאד אוהב.
אנחנו קוראים המון. לי זה מעייף את העיניים ואני הולך לישון כאשר העיניים מתעייפות לי. זה משאיר לי עוד זמן להרהורים ואני בדרך כלל מתכנן לי איזה תיקון או שפצור בסירה. עד עכשיו יש לי רשימה של כ -30 סעיפים לבצוע.
טרם נתנו דעתנו, על מה נעשה שנחזור לארץ.
אני מניח שלא אוכל כל הזמן לעבוד בסירה, בכל זאת צריך גיוון. נראה. שמאויות למיניהן, ממש לא מעניינות אותי יותר. נראה.
אנחנו אחרי ארוחת ערב. טובה. קלה. בדיוק מה שצריך.
חיים צריך להיות גאה בתלמידו. אני. בדקתי שמן בגנראטור והוספתי כקילו שמן. אוהב שמן הגנראטור.
מעניין אם מנוע דיזל עם בוכנה אחת צורך יותר שמן ממנוע רב בוכנות. אצטרך לברר.
דינה לא מתלהבת מהמקרר שלנו ואני כמובן אשמח לקנות חדש. כנראה שנעשה הפרדת כוחות. בור הקירור, (המקפיא), יישאר עם המערכת הקיימת והמקרר החדש יעבוד על 220 או 12 וולט, עם מדחס וארגז חדש משלו. הנה עוד פרויקט לרשימת ה - 30

20.8.2009
06:00, השחר עלה ואני משום מה התעוררתי. אולי משב רוח או משהו אחר.
יש קצת רוח וזה נחמד.
אנחנו מסתובבים סביב העוגן, פחות או יותר באותו מקום.
דינה הלכה לישון מאד מאוחר, משהו כמו 0300. מעניין מתי תתעורר היום.
אני שותה תה, עם חלב, מדבר קצת עם המחשב, ועוד מעט אלך לישון שוב.
זהו, היום לצוותת ומחר הילדים מגיעים.
השמים ללא ענן או עננה והיום מבטיח להיות חם כרגיל.
השקט מסביב ממש מדהים.
לא יצא לי לבקר אצל ספר מאז מעצב השיער המהולל מאלבניה. אני נראה בהתאם. כמו אחרי הפצצה.
חלק מציוד החובה בסירה צריך להיות מכונת תספורת. רשמתי לפני
זה זמן טוב ללכת להשלים שעות שינה
09:30 קמנו, הפעם שנינו, שנית.
אני כרגיל, עושה קפה לדינה ולי ומנסים להתעורר.
אין כמו לפתוח את הבוקר עם קרואטית פטריוטית נחמדה. עברו על ידינו בסירת מנוע קטנה.
הסירה אולי קטנה, הפטריוטים שלה לא.
בדיקות מנוע, שמן, הוספתי קילו, מים, הוספתי ליטר, בדיקת ברגים, כולם במקומם.
אנחנו מוכנים לתזוזה. מחכה להוראות.
במשך הלילה הסתובבנו קצת סביב העוגן, יש שרשרת ארוכה, על פי נוסחת בית ספר, וזה מאפשר תזוזה לסירה. אי עדיין מאמין שצריך להשאיר מרווח בטחון להיגררות סביב הסירה. כך, אם נגררים קצת או אם השרשרת מאפשרת תזוזה, לא קרה דבר. זזנו קצת. לא עלינו על כלום, ולא על החוף והכל טוב.
אז זזנו.
פטריוטית נחמדה על החוף מקשה קצת על הפרידה אבל התגברנו.
הפלגה שקטה, כמעט ואין רוח והמעט שישנו, כמובן על הפנים.
אנחנו מתקרבים לדוברובניק, נעשה סיור ימי של החומות ולצוותת.
13:30. הגענו.
ניסינו לעגון ליד הרציף אבל, אנטוניו המליץ לנו לעגון במפרץ. מגיעות עוד כמה סירות גדולות, (5), וכמעט בטוח שהם יזרקו עוגן עלינו. זה בטח לא טוב למחר. חוץ מזה, שוב אנטוניו, זה הרבה יותר בזול.
אז זהו אנחנו עוגנים.
נשארת ההתלבטות אם להיכנס למים עכשיו, (נורא חם), או אחר כך או גם וגם. החלטות החלטות.
הייתי במים. העוגן אכן מגיע לקרקעית. בדקתי.
שחיה סביב הסירה, הקוער שלה כרגיל יפה ביותר.
קצת אוכל, קצת בבל"ט ולמנוחת הצהרים.
אחה"צ נחתור לעיר להשלמות אוכל ושתייה.
צוותת כבר נראית מקום מוכר. היינו כאן מספר פעמים.
ראינו לפני כמה ימים מפרשית ענקית, גורג'יה, אדומה, (אוליגרך גרוזיני ?), בטח 40-50 מטר עם תורן בהתאם. 5 זוגות מצלבים.
צילמנו אותה כבר בעבר. משהו.


קמתי. 1700.
עשיתי קפה לדינה ולי. בקפה של דינה שמתי סוכרזית, בקפה שלי רק חלב.
אז יש לי שתי כוסות קפה. דינה לא נוגעת בחלב או סוכרזית. כנראה עוד לא התעוררתי.
עדיין חם. עוד כחצי שעה נלך לעיר.
זו תהייה גם הזדמנות להעביר לכם את "התוצרת" האחרונה שלנו.
להוריד מנוע לדינג'י או לחתור. החלטות החלטות.
לא נוריד מנוע. אחתור. הגיע הזמו שאלמד.

דוברובניק

6.8.2009 CAVTAT
לילה מאד תרבותי עבר עלינו.
היה משחק כדור מים, הקרואטים אוהבים כדור מים.
אחר כך בצד אחד של המפרץ בו אנו עוגנים, (על עוגן ובהמשך), נפתחה הופעה של שירי עם מקומיים – מסורתיים. אחרי השיר השלישי הם נשמעים אותו דבר.
בצד השני שלל המפרץ, מסיבה אחרת, עם שירי עם קרואטים מודרניים. איך אנחנו יודעים, העוצמה הרבה יותר חזקה. חזק זה מודרני.
מאד נהנינו. עד 2300 בערך. אחר כך נהיה קשה לסנכרן את שתי התזמורות.
להקלתנו, המסורתיים סיימו בערך בחצות ונשארנו עם המודרניים. וואלה טובים. ב0100 חשבנו שיסיימו. האקוסטיקה במפרץ נהדרת ואפילו אני מתקשה להירדם.
ב-0200 היינו בטוחים שנגמר. הזמר דיבר, הייתה "פאוזה" ואז הוא נתן הדרן עד -0300. הייתה חוויה אבל לא נרדמנו מעוצם המעמד.
עם שחר, (0830), כאשר כל האזור בתרדמה, דינה העירה אותי. נגררנו.
נכון, נגררנו, אבל אנחנו די במקום, לא מתקרבים לאף אחד. העיקר שאני ער וקודר. חסרות לי כמה שעות שינה.
הייתה רוח הלילה, בעצם גם עכשיו. 6-10 קשר והסירה מסתובבת סביב השרשרת. מרחק בטוח מכולם ומהחוף.
יש לנו היום תוכנית עמוסה מאד. לעשות קניות. זה ייקח בטח איזה שעתיים, כולל העברות והעמסות.
אני אנסה לקבל מדינה אישור להשלמת שעות שינה. אפילו בצבא נותנים 6 שעות ללילה.
לידינו עוגנת סירה מבוסטון. הבחור הפעיל מנוע ומילא לעצמו את הדינג'י במי ים וקצת סולר. עכשיו הוא עומד בדינג'י ומנקה. מצחיק, אבל רק כשזה קורה אצל אחרים. הוא בטח לא צוחק.
הסירות הגדולות ממש, עוגנות ליד המזח. יש כאן שיטה של העדפה מתקנת לסירות גדולות-ענקיות. מפרשיות רגילות – בחוץ.
עכשיו חלקן מתחילות לצאת. אנחנו מחכים שהרוח תרד ונלך לקניות.
בלילה, כאשר קמתי לבדיקת מיקומנו, הירח התחבא תחת ענן קטן. צילמתי. יצירת מופת.
חזרתי לישון.
העירו אותי בברוטלייות מעודנת, הולכים לקניות.
אז ככה, יורדים לסירה, נוסעים לסופר. יש להם, לאחר מאמץ.
מעמיסים שני טון מצרכים, המים הסודה התה הקר, שוקלים.
מגלגלים עגלת סופר כמאתיים מטר, להעמסה לסירה. הים קצת קופצני. צריך להחזיק את הסירה במקום ולהוריד את המצרכים אליה. (זה קצת כמו הפרה מעפולה).העמסנו. דינה מחזירה את העגלה לסופר, יורדת לסירה, (בזה היא כבר טובה מאד), מתניעים ונוסעים.
באמצע פרץ הכתיבה שלי דינה מבקשת ממני להוריד את התחתונים. (לא, באמת לא מה שחשבתם),
היא עושה כביסה. (מכבסת תולה).
נמשיך.
מגיעים לסירה. אם ההעמסה הייתה הפרה מעפולה, הפריקה קשה עוד יותר.
אני בדינג'י , דינה בסירה אני מושיט לה דברים, ועכשיו שתי סירות מתנדנדות.
למרבה הפלא, הכל עובר לסירה ללא נפילות למים, של ציוד או אנשים. למזלי, דינה מאד חזקה. זה כנראה משהו מהפייגלשטיינים.
היום בבוקר, לקראת הנסיעה, דינה שמה את הפלאפון בתרמיל שלה והטלפון קפץ החוצה. למרבה המזל בתוך הסירה. (אם לא סוגרים את הריצרץ זה מה שהוא עושה).
לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הוא היה קופץ למים. מעניין כמה נהיינו תלויים בקופסא הקטנה הזו.
טוב, עוד לילה מוסיקלי מחכה לנו ומחא מחזור ראשון.נהדר. אנחנו כבר לא יכולים לחכות.
היום לאחר שנת הצהרים נפעיל גנרטור. המצברים בסדר. המחשב והפלאפון זקוקים לטעינה.
1430. זמן טוב לקריאה ושינה. גמרתי אתמול את הטיגריס הלבן. אז הודו ארץ מסריחה. ידענו.
יש כנראה 50 מיליון "מערביים" ועוד 950 מיליון אנשי עולם שלישי.
מה ש"מלבב" זה עד כמה הם "טובים" אחד לשני.
מכל מה שקראתי על עמים אחרים, רק אנחנו, היהודים באמת עזרנו ועוזרים אחד לשני.
כל יתר העמים מתמחים בלדפוק אחד את השני.
עננים על ראשנו, הרוח איתן. כנראה שירד גשם.
נקווה לגמור את כל הגשם לפני בואכם ולהכין לכם ימי שמש נעימים. גם עכשיו נעים. לא קר.
אני ממש לא נלהב להמשיך לקרוא את הכלה המשחררת. סופר גדול וכו' ומחרטש ללא סוף. מה הוא רוצה.
צריך לחפש ספר אחר.
אחר צהרים מטלטל עבר עלינו. הים עלה, הגלים מטלטלים את הסירה, דני בטח היה נהנה כאן ומצדיק את כל דעותיו הקדומות על הים.
הייתה כמובן גם רוח, זו המעלה את הים. בסוף אפילו לדינה נשבר וביקשה לטייל בחוף.
בטלטולים המעבר מסירה לדינג'י דורש קצת חוש קצב. צריך לתזמן את המעבר כאשר שתיהן בקרבה מקסימליות, לפני שהדינג'י תופסת צלילה.
עבר בהצלחה. גם הירידה לחוף.
ברכנו את עצמנו שעשינו קניות בבוקר,ללא הטלטולים.
בכלל, בים צריך לעשות מה שצריך, קודם ולא אחר כך. אחר כך התנאים משתנים. בדרך כלל לרעה.
בדקתי ברגים, שלושה בסדר, חוץ מהממזר שנכנס באלכסון.
נצטרך להמשיך במעקב ובהידוק. לארץ נחזור על מפרשים. (או שלא).
היה מעניין לראות את הסירות הגדולות נכנסות לעגינה. עם רוח וקצת גלים, עדיין בשליטה מלאה.
הם בטח למדו על פי תוכנית ההדרכה של משרד התחבורה שלנו.
אתמול ראינו מפרשית יפהפייה, אדומה, בטח 80 רגל, מפליגה במערך מלא. שם הסירה גיאורגיה. (גרוזיה לשעבר).
דינה צילמה.
יש לי עוד מטלות להערב. להרים את הסירה ולהכין לגישה לרציף מחר לקחת את המחזור הראשון.
אני מחכה שהים ישתטח.
הים השתטח. הרמתי את המנוע ואת מיכל הדלק, קשירה והרמה בעזרת דינה ואנחנו מוכנים למחר. בטח נקום לפנות בוקר. מתרגשים.
זהו להיום. לילה טוב להתראות מחר.
7/8/2009
היום הגדול הגיע.
דינה העירה אותי עם שחר, (0830), צריך להתכונן.
לפי החישוב שלה הם יהיו פה כל רגע.
כבר 0912 שעון מקומי ועדיין לא.
אנחנו אמורים להיצמד לרציף הטיוליות לדוברובניק, סירות פתוחות שנוסעות כמו מונית לעיר הגדולה.
בינתיים הטיוליות צמודות למקום שלנו. איזה חוצפה. נצטרך לחפש אלטרנטיבה.
אני רואה פתח בין הסירות הגדולות, וכנראה אכנס לשם. עוד לא ברור לי איך אבל, הכי הרבה, נדפוק להם משהו. מה יש.
שנינו מסתכלים על הפלאפון כעל מכשיר קסמים האמור להודיע על בואכם כל רגע. נדה. שותק.
הטיסה עוד לא יצאה מהארץ ואנחנו כאן בהיכון.
כבר 0916 שעון מקומי ועדיין לא.
היום בהיר לגמרי, השמים כחולים, רוח קלילה מנשבת ואפוא אתם ?
על פי בודהיזם, טוב שעוד לא הגעתם. הרציפים תפוסים ועדיין לא התפנה לנו מקום להיצמד.
טוב, הגיעו. בדיוק התפנה מקום ברציף ואנחנו משתחלים פנימה.

מאחרינו מחכה גולט להיכנס. מהר, מהר, אין אפילו זמן לנשיקות, מעמיסים,מתנתקים מהרציף וגולט משתחלת פנימה.
אחרי לילה ארוך ואינסופי שהתחיל בערב אריזה עצבני, הקפצה של אריאל מתל אביב אלנו, ופרידה מגינגינית, הדגה האחרונה שהצליחה לשרוד אצלנו מאז חנוכה, הגענו סופסוף. טיסה מעניינת באייר קרואטיה, מזל שקצרה. קובי נרדם לפני שהמראנו. אריאל הצליח להירדם אחרי ששי סיימה לדחוף לו את הכיסא מאחורה, והגמדות הצליחו גם הן לתפוס איזו תנומה קצרה.
שכחתי לשלוח SMS לפי ההוראות כשניכנס למונית ועשיתי את זה כשהיינו קרובים כבר לנקודת המפגש. צחקנו שאימא בטח התעוררה היום כבר עם עלות החמה ושהיא שלחה את אבא לתצפת מטוסים לראות איזה מטוס שלנו. לא היינו רחוקים... אימא אמרה שקמה מוקדם (הגרסאות סותרות לגבי השעה), ושהיא בטוחה שהיא ראתה את המטוס שלנו שנחת בסביבות 8:20... היה כיף לפגוש את אבא ואמא. אני לא זוכרת שאימא היתה מעולם שזופה כל כך... (תמר)
מפליגים לאוקולוקו, (שם מקורב), לפטר, מסעדה, מעגן, שהיינו בה כבר פעמיים.
בדרך עוברים ליד דוברובניק מהים, ליד שתי אוניות גדולות, יפות וקדימה ברוח קלילה, כרגיל בכיוון הלא נכון לאוקולוקו.
הגענו. חמים והולכים למים. לקטנות יש ציוד רב וזה עובד.
אני לטקס היומי, בצהרים, (שינה).
מתעוררים. דינה הלכה לטייל עם תמר והילדות.
ארוחת ערב, כרגיל טובה, עם גרפה בסוף, (מאכלת הכל כולל חלודה), ולישון.
הילדים הביאו עיתונים מהארץ, נראה המשך טבעי לבבל"ט הרגיל.
גם התשבצים.
מחר לפולאצה. אני אדע אפוא זה אחרי שדינה תסמן לי בפלוטר.
התכנון הוא על עוגן במפרץ מוגן. (ובתנאי שהעוגן לא ייגרר) אם לא תהייה רוח העוגן לא ייגרר. אם תהייה רוח, ניגרר קצת. מה יש.
יש לי שמונה שקעים של 220 וולט. כולם תפוסים. רובם בטעינה של מחשב, טלפונים, מנורת תאורה ומה לא.
דינה עבדה כל אתמול לעשות סדר בסירה. רואים. בלגן כזה של תיקים, נעלים ומה לא, כבר לא ראיתי מזמן.
היה לנו ויכוח אם להשאיר את ארגז הכלים החביב שלי בסלון, בפינה בצד. הסכמתי כמובן, להחביאו כאשר הילדים יבואו באחד מהתאים החיצוניים.
טוב, אין צורך, לא רואים אותו מרוב תיקים ובלגנים.
העיקר שהילדים כאן וזה אושר. ילדים ובלגן זה כיף.
8.8.2009
קמנו. בנחת לשם שינוי. הילדות העירו את דינה מוקדם והן הלכו למים.
התוכנית היום להגיע למפרץ פולצה.
ממלאים מים, נפרדים מפטר ולדרך.
הרוח כרגיל נגדו. אני קונה רק בתנאי שלארץ הרוח תהיה מאחרינו ואוכל להפעיל את המפרש הגדול.
הפלגה של כ-4 שעות ואנחנו במפרץ.
עוגן, הטלה של דינה, (בקרוב תעבור לביצים), שחיה לחוף של אריאל לקשירת חבלים, אין קיפודים.
אני קופץ למים, להצטנן, לבדוק קשירת חבלים ומיקום עוגן. הכל טוב.
השעה היא השעה, ואני לשינה.
קמתי.
המפרץ די מלא. כ-30 סירות. המקום נחשב כגן לאומי וזה אומר שגובים כאן כסף על כל מבוגר. אנו כבר היינו כאן ויש לנו כרטיסים. זה כרטיסים לשנה.
את הלילה נבלה על עוגן וחבלים לחוף. מחר נמתקן את הסירה וניסע לפארק.
קובי מבשל.
הילדות אוהבות מים. בעיקר שי.
קובי היה עם שי במים. אריאל יצא קפוא.
החלטנו למתקן את הסירה מחר. היום ערב גיבוש בסירה.
ארוחת ערב בסירה. פסטה עם רוטב עגבניות חם, (אני יודע דינה שפכה עלי קצת), לפתן אננס שאף אחד לא אוהב, חוץ ממני ולחלק האמנותי של הערב.
שי וקרני נותנות הופעה. מאד יצירתי.
אנחנו מבלים בשיחה בטלה.
שי הזכירה לנו להתקשר לסבא.
קרני ביקשה פנס.
אז גם שי. מזל שיש לי שניים. פלאי הטכניקה, כבר לא צריך לנדנד לילדים לכבות את הפנס כי מבזבזים סוללות. אלה פנסי דינמו-לד חדשים וכאשר האור יורד, מפמפמים את הדינמו ויהי אור.
שי באה להגיד שלום לסבא וגם קרני. (גם אני, גם אני).
זהו.
דינה וקובי דנים בתוכנית למחר ולימים הקרובים. אני פטור. כבר יגידו לי מחר.
אצלנו כבר 2030 שזה 2130 אצלכם. עוד מעט למיטה ומחר יום חדש.
9/8/2009
יום גדול ועמוס עבר עלינו.
יום עמוס בערך: שייט עם הדינגי לחוף עגינה , נסיעה במיניבוס 15 ד ל"אתר המדהים" האגמים עם האי שבו נמצאת הכנסייה/מנזר/למי איכפת . נסענו בסירה עם עוד 50 אנשים (סירה ל-30 גג) אמא כעסה מאד על הנהג שמכניס כל כך הרבה אנשים וציינה את זה מספר פעמים עד שהפסיקה(כנראה עקב פנטזיות על הטבעת הנהג). כאשר הגענו הכנסייה המדהימה הייתה בינונית מינוס במקרה הטוב, כמו גם הנשים אשר השתזפו( גם כן סיפורים על קרואטיות חשופות וחטובות...) . במסגרת הנקמה בגויים + למה מי אתם גם ככה ישו היה משלנו #131 , אבא נכנס לכנסיה עם הספידו ממש לפני תחילת מיסת יום ראשון או שקר כלשהו של הכנסיה. תמר ביקשה והוא יצא לחכות לנו בחוץ(ראיתי ניצוצות שמחה בעיניו)(עוד 5מיליון ומשהו לשוויון). לאחר סיבוב חסר תכלית סביב הכנסייה חזרנו חזרה לאתר האגמים. קובי ואני שכרנו אופניים ויצאנו לסיבוב סביב האגם. היה נחמד וכמעט הזעתי. בדרך (שהייתה נחמדה אני חייב להודות) היו עוד הרבה רוכבי אופניים שבאים ממול על דרך של נתיב מכונית(3 מטר רוחב) קובי דוגל בעיקרון התנועה היחיד שתופס בהודו: מי שגדול יותר ממשיך בנסיעה , כל השאר זזים. קובי גדול יותר והיו מספר אירועים של כמעט ונפגע (אירופיים תמימים שמסתכלים בחוסר הבנה אחורה אחרי כמעט התרסקות ולא מבינים) (#132)
לאחר הסיבוב חברנו , קובי ואני, לאמאבא תמר והבנות לרחצה כאשר במהלכה כולם היו עצבניים עד שהבנו שכולם רעבים. הלכנו למסעדה שמצאנו באגמים אוכל לא רע בכלל וכולם דיברו איתנו איטלקית . בכלל זה כיף שאף אחד לא חושב שאנחנו ישראלים , איטלקים יותר מגניב בחול.(וגם פחות מזיינים להם את השכל על : מה הבעיה שם בעצם?. )
חזרנו לדינגי, לקחתי את אבאמא והבנות לסירה וחזרתי לעשות קניות עם קובי ותמר. קובי קנה את המכולת שהייתה וחזרנו לסירה.
זה הדיווח של אריאל.
אריאל קיבל הסמכה כנהג דינג'י. הוא מבצע את ההסעות.
קובי מכין ארוחת ערב. לאחר אתמול, כאשר נאלצנו לסרב לשי, לקבלת לחם עבור הדגים, היום קובי קנה מספיק לחם גם עבור הדגים.
התכנון היום קצת לקה בחסר. החמצתי את שנת הצהרים שלי ואני כבר לא מצליח להירדם.
אנחנו היחידים העוגנים בקצה המפרץ עם חבלים לחוף. (סידור בטיחות עבור דינה).
התוצאה היא שכל הסירות האחרות העומדות על עוגן בלבד, מסודרות מולנו במסדר חרטומים. נחמד.
הקטנות גמרו לעשות חוברות עבודה, כל אחת ורמתה, ועכשיו הן קוראות לבד ספרים, על הסיפון.
תמר נחה. אריאל הלך לנוח ודינה חזרה לקרוא יחד עם הבנות.
אני חוזר לספר של מקורמק, בעברית שאריאל הביא. כרגיל לא רע ומדכא, פחד.
אחרי ארוחת ערב, טעימה, באדיבות השף קובי.
אני מתכבד ברחיצת כלים. זו הסירה היחידה שאני מכיר בה הסקייפר רוחץ כלים.
האמת, זה ממש מדהים לבלות בסירה עם הילדים, (מחזור ראשון).
שיחקתי שח עם אריאל. לצערי אני אפילו לא אתגר קטן בשבילו. (בעצם לשמחתי). אריאל מקווה להכשיר את שי למשחק וכבר מעביר לה את חוקי המשחק.
הקטנות כבר ישנות. אחרי שדינה שוחחה עם שי, הן תמיד משוחחות לפני השינה וקרני רצתה את אמא.
החלטתי להפעיל את הגנרטור לשעה, המצברים ירדו. פעם ראשונה שזה לטובת המצברים ולא לטובת מחשב או טלפונים.
אז זהו, מחר למרינה של לומברדי, בקורצולה. קצת עיר, קצת מקלחות אינטרנט וטלפונים.
10/8/09
אז אנחנו בעגינה בסמוך מאד לקורצולה.
הילדים, כולם, נסעו עם הדינג'י לחוף וילכו ברגל לקורצולה. זה בערך חצי ק"מ.
אנחנו במפרץ עמוס סירות. כולן על עוגן.
איך הידרדרנו.
הגענו למרינה לומברדי והיינו הסירה החמישית (שראינו), שנפנפו לה בידיים להתחפף. אין מקום.
טוב, נסענו למרינה היותר יקרה ונוחה, צמודה לעיר העתיקה של קורצולה, וגם שם נפנפו אותנו.
חזרנו למפרץ סמוך המשמש מקום מפלט לכל המנופנפים.
אנחנו על עוגן, רוח חלשה מאד ואז העוגן מחזיק טוב. העוגן במיטבו בדממה מוחלטת. עם התגברות הרוח, יעילותו יורדת והוא מתחיל לטייל.
אני רגוע. דינה פחות.
הילדים מתקנו את הדינג'י, עברו תדרוך וקלטו מהר, ונסעו לטיול רגלי.
דינה ואני בסירה. הזקנים נחים.
יש לנו התלבטות לגבי המשך המסלול. אני לא מוטרד, דינה תתכנן.
מבחינת דלק וחשמל אנחנו בסדר. המים לרחצה ולכלים אמורים להיגמר באיזה שהוא שלב. נראה מתי.
חשמל אנחנו יכולים לייצר בעצמנו.
עושה רושם שהילדים והילדות מאד נהנים.
קרני התגברה על הרתיעה שלה ממים קרים והים. לשי לא הייתה כזו בכלל.
ההפלגה לכאן הייתה שקטה. רובנו ישנו.
בשלב מסוים כאשר כולם ישנו, דינה וקובי ראו דולפינים.
המפרץ בו או עוגנים מכיל אולי מאה סירות. אנשי הסירות.
מישה עכשיו צלצל. שמחנו. נשמע מתגעגע. גם אנחנו.
ראינו היום ביציאה ממקומנו אתמול, (תסתכלו למעלה אם השם מעניין אתכם), אוניה, יאכטה, מנועית ענקית אולי 100 מטר אורך.
משהו דימוי צוללת, עם סיפון בגובה של 6-7 קומות, שתי ארובות ענקיות, חרטום ממש כמו של צוללת.
מאחור, בירכתים שני פתחים גדולים דרכם מכניסים ומוציאים את סירת המירוץ שלהם, שני אופנועי ים ועוד כמה גלשנים וקיאקים. משהו מדהים בצורתו. חבל שהצבע הוא לבן שמרני, אחרת זה היה נראה, באיזה שהוא צבע מיטלי כמו חללית.
עבר על ידנו הגובה העירוני. גם עבור עגינה במפרץ שלהם צריך לשלם.
סירה של 12 עד 15 מטר, 150 קונה. שאל אם אני בדיוק 12 מטר והורדתי 5 ס"מ. הוריד לי 10 קונה.
נפרדנו בחיוכים.
כל עיר ועיירה כאן מנסה להגדיל את הכנסותיה מתירות עד כמה שאפשר. המע"מ כאן הוא 23% וההתרשמות שלי היא, (לא מבוססת דיה), שהמדינה חיה מהמע"מ, לא ממס הכנסה, והערים חיות מעגינות.
כולם מחזיקים פנקסי קבלות. יש לנו קבלות על הכל.
מיסי העגינה נגבים על ידי רשויות הנמל.
שקט מידי בסירה. החברה עזבו רק לפני שעה כך שיש לנו לפחות עוד שעתיים לחכות.
בין יתר הדברים המיותרים שהבאנו יש לי נעלים, שני זוגות גינס ועוד חולצות עם כפתורים.
נדמה לי שבחודשיים האחרונים אני לובש רק בגד ים. אמנם יש לי שנים ואני מחליף בינם למען הגיוון.
אני הולך להפעיל את הגנרטור לאיזה שעה שעתיים לייצר קצת חשמל.
הילדים לא מתים על הרעש והריח וזו הזדמנות טובה לעשות זאת בהעדרם.
2000. עברו בערך שעתיים מאז שהילדים נסעו. שקט מידיי.
הגנרטור עושה רעש ודינה ברחה ממנו לחרטום. החרטום מהווה מקום מקלט למי שרוצה להתרחק מהמולת הסירה.
הערב יורד. הרוח יורדת. העוגן מחזיק.
אני כבר לא מתגלח מספר ימים. בינתיים מרשים לי. הבעיה תהייה עם התספורת. בעוד חודש, תהייה לי בלורית של אלביס.
אני לא יודע אם ציינתי זאת קודם, אבל חשוב שתדעו,
הגנרטור משמש למספר משימות.
הוא נותן מתח 220 וולט לשמונה שקעים, מהם טוענים כל הדרוש טעינה, (בדרך כלל זרמים נמוכים), הוא משמש לטעינת מצברים, ואו, לחימום הבויילר – דוד מים, ואו לחימום הקומקום החשמלי. ה-ואו, חשוב מאד. בגלל מגבלות הספק, הגנרטור יכול לספק רק צרכן אחד עיקרי, (מטעני מצברים, בויילר קומקום חשמלי).
חשבתי גם לחבר את המזגן לאופציה הזו אבל אבי הטיל וטו. לדעתו המזגן "גדול" על הגנרטור. כמובן שדעתו התקבלה.
בכלל, יש לנו מזל עם מזג האוויר. בערב קריר ונעים. ביום לא יותר מיידי חם. המזגן, הטעון שיפור, אינו בשימוש כלל.
2100 הילדים חזרו. כמובן שהיו להם הרפתקאות בדרך.
נקראתי לדווח את עלילותינו בעיר העתיקה קורצולה.
יצאנו בדינגי לחפש איפה אפשר לקשור אותה. מצאנו. ביציאה כמעט ועפתי למים, קובי כמעט הוציא לי את היד מהמקום בניסיון להשאיר אותי יבשה.
הליכה של כ-20 דקות לעיר העתיקה, בצד אחד חורש, בצד השני בתים שצופים למפרץ ולהם חופים קטנים, או יותר נכון מזחי עגינה. עליה מתונה וירידה תלולה קצת יותר. פתאום רואים תיירים מסביב, אפילו שנייה אחרי שחשבתי שלא ראינו ישראלים, שמענו ישראלים.
העיר יפה. אני אוהבת ערים עתיקות. הן נותנות לי הרגשה שהרבה סיפורים מסתתרים בין הסמטאות. העיר הספציפית הזו די קטנה. תוכננה בצורה מרשימה מאוד – הרחובות ערוכים כמו שלד של דג, סמטאות במקצב מהיר יחסית מערב-מזרח לאפשר לבריזה הקיצית שנושבת מכיוון זה לקרר את העיר, וקצב מתון הרבה יותר (נדמה לי שהיו 10 רחובות מערב-מזרח ו- 3 צפון-דרום), כדי להתמודד עם הבריזה החורפית שמגיעה מצפון. אכלנו גלידה. קרני כיבדה גם את החולצה בצורה נדיבה, שי רק את הפנים שלה. ביקרנו בכנסייה, חשבנו לעלות למגדל שסמוך לביתו של מרקו פולו (הוא נולד בקורצולה), אבל זוג קרואטים נחמדים אמרו לנו שאין שום טעם לעלות למעלה. פשוט עולים ויורדים ולא רואים כלום למעלה. אז החלטנו להקשיב וויתרנו. עשינו סיבוב סביב העיר ועצרנו לאכול פיצה לארוחת ערב.
יצאנו חזרה. הפעם עליה תלולה קצת וירידה מתונה. היה לי הרבה יותר קל להתגלגל בירידה המתונה מאשר לקרטע בעליה. קרני תפסה טרמפ על הכתפיים של קובי ושי שק קמח על הגב של אריאל. בסוף גם אני הגעתי.
הגענו לדינגי, הפעם הצלחתי להיכנס בצורה חלקה יחסית לדינגי (ככל שאפשר לדמיין לוויתן נכנס לסירה...), אריאל גילה שלא לקחנו איתנו מסירת האם את המשוטים של הדינגי, והפעיל את המנוע. הסתבכנו בחבל.
אין סכין ואין משוטים. קובי קפץ למים, מים עד החזה בערך להתיר את החבל מהמנוע. המסקנה הסופית הייתה שכנראה מישהו שיפר את העגינה שלנו למזח, או שאולי הפרענו לו, והוא החליט לקשור עוד חבל לדינגי כדי ליישר אותנו, רק שהוא העביר אותו דרך המנוע. קובי הצליח להתיר את החבל, צחק שאין שייט שהוא לא צריך בו באיזשהו שלב להתיר חבל מהמנוע, עלה לסירה ויצאנו לכיוון סירת האם.
העלייה לסירה הסתיימה בהצלחה, אני כבר מיומנת בסולם.
זהו. אני מסכם את היום.2200 הולכים לישון. הנכדות מתבכיינות קצת לפני השינה, כרגיל.
מחר יום חדש.
באופק ברקים, נראה מה יהיה מזג האוויר מחר.
בסירה, נושא מזג האוויר בהחלט חשוב. אני כרגיל לא צריך לדאוג. יספרו לי מחר. לילה טוב.

11.8.2009
1700. יום מלא וגדוש חוויות עבר עלינו.
יצאנו מהמעגן שלנו, ללא אירועים מיוחדים. החלטנו שצריך למלא מים ועצרנו במרינה לומברדיה, ואכן תמורת 40 קונה, כ-30 ₪), מילאנו מים. פגשנו את פיני מחיפה, מציאה קטנה, בקושי עובר את מפלס הסביר. חיפאי.
השמים קצת מעוננים. נראה.
פתחנו מפרשים. יש לנו הפלגה ארוכה ואני מריץ מנוע ומפרשים ומגיעים ל-6-7 קשר.
הרוח לטובתנו לשם שינוי.
מרוב שימחה הלכתי לישון.
קמתי. הרוח עוד יותר לטובתנו, גבית לגמרי, סידרתי את המפרשים לפרפר וכיף.
השמים מתקדרים, הרוח גבית מלאה. המד רוח מראה 5-8 קשר שזה אומר יחד עם ה6-7 שלנו בערך 12 קשר גבית. כיף.
כ-8 מיל מהכניסה שלנו הרוח מתגברת ולאחר היסוס קטן אני מחליט לקפל חלוץ. מזל. אחרי שהחלוץ מקופל הרוח עולה.
ועולה, היא עולה, לה לה לה.
וואלה בורה. (רוח מהיבשה).
אנחנו נאלצים לקפל גם ראשי. בעזרתו של קובי זה קל מאד.
אריאל מכין את העוגן לעגינה, (למד מהאימא), ואנחנו במפרץ.
הרוח בעוצמות של 25-15 קשר. רוח.
אני מקבל עצות מכולם לגבי מקום עגינה ובוחר במסעדה, עם עגינה חופשית ואוכל.... נראה בהמשך.
עוגנים ליד לאקי לוציאנו, איטלקי נחמד שלא נלחץ יותר מידי מהעובדה שאנחנו נלחצים אליו.
יש גם מצופי עגינה במפרצון אבל קשירה לרציף עם חבל עגינה, יותר עדיף.
מאחורינו מגיעות עוד שתי סירות והן על מצופים. מסתובבים עם הרוח.
אני מציע לפיני, ראה איזה פלא החיפאי הנחמד מהבוקר, (אולי הוא סתם ביישן), להיצמד אלינו ולהיקשר אלינו.
פיני מסרב בנימוס. החברה שלי לא מתלהבים מהצעתי אליו ושמחים לשמוע. הם פחות סלחנים ממני.
זהו עד כאן. היום אני אאלץ להתגלח. בעל זאת יוצאי למסעדה.
אני מקווה שהחברה יוסיפו מחוויותיהם. כולם התנהגו למופת ונתנו עצות טובות.
במשך כל הסערונת, הילדות היו בפנים, שזה טוב, ושיחקו להן.
קצת אקשן במיני סערה+ גשם קל , נחמד גשם באוגוסט .
נוהל ברקים בזמן הסערה- מסקנה אין מקום כמעט בסירה שלא מוליך , סביר שהתורן יקלוט הברק והמכה שנקבל בסירה לא תהיה קטלנית. כמו כן עם עוצמה של 1.2 ג'יגוואלט יהיה אפשר לחזור בזמן,
יהיה אפשר לתקן מספר טעויות. (אני אלך על הימורים...)
תמר קובי אמא והבנות הלכו לעיר, אני וויתרתי על תענוג ונשארתי לשמור על הסירה,אל קפיטנו ישן ..
אני מוצא שיותר ויותר לא בא לי לרדת מהסירה, יש אנשים בחוץ ואני באתי במטרה לדבר עם כמה שפחות. בינתיים הולך לי לא רע.
מסקנות לגבי קרואטיה:
הסיפורים על הנשים מוגזמים עד מאד, גבוהות כן , מזרח אירופיות כן אבל לא ליפול על הרצפה. הצ'כיות עדיין מנצחות. חוץ מזה הם די נחמדים , לא חופרים וחמים’ (באופן יחסי) ,אולי כי לגור ליד המקומות שהיינו בהם זה לא כל כך חוכמה ובנוסף הים עושה את שלו בכל מקום. הארץ יפה מאד יש להם הרים , ים ואיים מדהימים והמים כל כך כחולים. חארות. יחד עם זאת התחושה היא עדיין של עולם שלישי(יתרון כן) או לפחות כמו ישראל, בטח לא של אירופה, קובי נאלץ להגיד לי כל פעם שאנחנו באירופה. אולי זה בגלל המקומות שאנחנו עוגנים בהם ובכלל כל דרכי העגינה והלך הרוח בים הוא שכונה, (יתרון כן), אז אולי בגלל זה לא מרגיש לי אירופה, (לא שהייתי אבל מהסיפורים...)(יתרון אמרתי?)
יצרו איתי קשר. חבר של אבא? שאל איפה כל החברה בעברית!!! הנהנתי שאני לא מבין מה הוא אומר ומלמלתי באיטלקית . סתם’ אבל זה מה שרציתי לעשות. אמרתי שהם נסעו ל??? ושאל-קפיטנו ישן. אמרו למסור לו שינופף להם שהוא מתעורר ושאולי הם יבואו(מזה אולי תבואו , אולי תקבלו הזמנה) אני מתחיל לפחד שיהיה לי קשה לדבר עם אנשים . (אריאל).
12.8.2009
אתמול היית לנו ארוחת ערב טובה מאד וגם לא זולה. בשביל איכות משלמים.
היית רוח מרבית הלילה.
הרוח עברה גם לבוקר וזה די נעים כל זמן שקשורים כהלכה.
פיני והחברה שלו, (מישהו שהכרנו במשט), קיבלו את ההזמנה שלי אתמול להיקשר לאורך הסירה שלנו, לסירה שלנו, ולהסתמך על החבלים שלנו.
זה איפשר להם להתחבר לחשמל ולקחת מים. יופי. אני בעד טובות ועזרה לאנשים.
היום, הרוח נושבת קרירה, דינה הלכה לעיר לקנות לחם, לשכור אופנים ? ולהוציא כסף. צריך לחדש את המלאי.
התוכנית היא להיות פה עד מחר בבוקר ואז, בתקווה שהרוח תרד, לשוט לדוברובניק.
הרעיון הוא להוריד אותם בבוקר לעיר, לאפשר מנוחה בצהרים ואחר הצהרים – ערב מוקדם, הם ייסעו לשדה.
השבוע חלף במהירות מדהימה. אני כבר צופה מצב רוח מדוכדך ליומיים ואז נתחיל להתרגש לקראת המחזור השני.
יום רגוע, עד עכשיו עובר עלינו.
כולם הלכו למים בבוקר, ישנו בצהרים, במיוחד אני, ומתעסקים בכלום. יופי.
שרשרת הקשירות של סירה לסירה מתארכת.
קודם פיני נקשר אלי, עכשיו איזה בחור הולנדי נקשר אליו.
מצד שני שלנו, הגיעה אמל חדשה 54 רגל, מיליון וחצי יורו, ועוד גרמנים.
הסירה יפהפייה ויש הרבה דברים מעניינים עליה. (למעט הצוות, גרמנים מבוגרים. בטח בגילנו).
לידה עומדת סירה הולנדית גם יפה מאד.
מאחוריהם, גם בצמוד עומדת סירה משכירות, צרפתית. הם עמדו עם הירכתיים לחוף, עם הפרש גובה של 10 ס"מ מהקרקעית. הערתי להם והם שינוי קשירה, חרטום לחוף. הצלתי אותם. מילא. (יצפן, יצפן).

דוד אריאל לקח את הילדות ואת תמר בדינג'י לעיירה הסמוכה.
צריך להבהיר, עיירה זה בדרך כלל מקבץ של 20-30 בתים, שתי מסעדות, לפעמים מיני מינימרמרקט.
כמובן שאנחנו במתח, פולני טבעי, עד שיחזרו.
חזרו. נרגענו.
ארוחת ערב בסירה אחרי ההתפקרות אתמול. השכנים שלנו מחזיקים את ה"פאסון".
הגרמנים השכנים שלנו שרים. אפילו גיטרה יש להם. האמת שירים לא תוקפניים. אבל... לא סובל אותם.
הילדות במיטות, תמרוני השינה הרגילים, אימא, אימא, מוצץ , מי יבוא להגיד לילה טוב, ...
למחר יש תוכנית. קמים ויוצאים מוקדם לדוברובניק, בתקווה שיש מקום עגינה. הילדים ילכו לטייל בעיר, (הפעם באמת עיר), יחזרו לסירה לנוח ויצאו לשדה התעופה בערב.
אנחנו קשורים לכל השכנים ונצטרך להתיר פלונטר בבוקר. מקסימום ניתן גז.
אף אחד לא רוצה להשתתף האחריות הכבדה המוטלת עלי, לדווח לכם על כל "פיפס" שלנו.
אז, לילה טוב.
13.8.2009
אז אנחנו במרינה "אצי" בדוברובניק.
קמנו מוקדם בבקר, התארגנו ויצאנו לדרך. ההתנתקות עברה ללא תקלות.
אפילו לא הצלחתי להדאיג את הגרמנים עם ה"אמל".
הפלגה קצרה של כשעתיים וחצי למרינה בדוברובניק, יש מקום ואנחנו קשורים.
דינה הולכת לבריכה עם הילדות, אריאל תמר וקובי נוסעים לדוברובניק.
אני נשאר לשמור על הסירה. (הולך לישון).
היום נגיע לאינטרנט ונעביר לכם הבבל"ט החדש. הצטבר הרבה.
אז לא.
ליווינו את הילדים למונית נפרדנו בדמעות, (יהיה שקט מה נעשה ?), והמשכנו לאינטרנט. היה סגור.
מחר בבוקר ננסה שוב.
אנחנו כאמור במרינה אצי של דוברובניק.
המרינה שוכנת בנהר, מים מתוקים, מאחר ויש זרם של הנהר השוטף את מי המרינה כל הזמן.
לקרואטים, או יותר נכון לכנסיה הקרואטית יש מנהג לתפוס את הגבעה השלטת על העיר או עיירה, למקם שם את הכנסייה ואת בית הקברות. יוצא למתים הנוף הכי יפה בעיר והם אפילו לא מתבוננים. (או אולי ..).
התכנון, הצעה של אריאל, היה מצוין.
הגענו מוקדם למרינה, יש מקום, זה נושא מעורר דאגה תמיד, ועגנו. המבוגרים הלכו לעיר לתיור, דינה והילדות לבריכה, כן, יש בריכה כאן במרינה, אני לשנת הצהרים.
המבוגרים חזרו מהעיר, דינה ומהבריכה עם הקטנות וגם אני קמתי.
סידורים, עניינים, ארוחת ערב והליכה למונית שהייתה זמינה מיידית, לשדה התעופה.
הסתדר עוד יום חופש מלא ואת הלילה יבלו בטיסה ובשדות תעופה.
אני חוזר לישון במיטה שלי. דינה ואני נידבנו את חדר השינה שלנו לזוג הגדול. (תמר לא נכנסת ברווח שבין שתי המיטות בתאים),.
אריאל לא נרדם בקלות ומתעורר מכל רחש. אני התנדבתי לישון בסלון. (אין לי בעיות רחש והתעוררות, רק שיתנו לישון).
עכשיו אחרי שכולם נסעו, אני רוחץ כלים.
כל זה באשר למעמדי בסירה.
מחר אנסה להשליט סדר חדש. עם דינה, סיכויי קלושים. לפחות אישן בחדר איתה.
זהו, גמרתי כלים. גם הארגז כלים שלי התגלה לאחר הפינוי.
יש במרינה ספריית החלפה. החלפתי שישה ספרים. יחד עם הספרים שהחלפתי עם פיני, עוד שלושה, אני מסודר לשבוע הקרוב.
באשר לפיני,
בחור נחמד עם עוד שני זוגות ישראלים כולם.
כאשר פגשנו אותם לראשונה הפגין קרירות, לאחר שהעתי לו לעגון בקשירה אלינו, הפשיר. התגלה בחור נחמד שגם הנכדות, במיוחד קרני, התחנחנו איתו. (יש לו נכדה בארה"ב שלא ראה שנים).
אני הסברתי לדינה עוד בהתחלה שהוא ביישן וזהו. היא חשבה אחרת. היא גם העירה משהו, משהו שקרני סיפרה לו אחר כך בסגנון סבתא שלי אמרה ...
אני פועל מתוך מחשבה שאם אני נחמד למישהו אזי אני "עושה לו טובה”.
מישהו המראה ריחוק, כנראה נבוך וביישן.
אני לא זה ולא זה ויכול לעשות את ה"צעד הראשון" ללא כל חשש.
בכל מקרה, מקרה פיני מוכיח. התגלה איש נחמד ואולי גם קצת ביישן.
עברנו על התמונות שצילמנו. לא כולל את התמונות שתמר צילמה.
יופי של תמונות, בחלקן. אני עדיין מאמין שבצילום כמות היא איכות, בחלקה הקטן. צילמתי את אריאל כמה תמונות ובחלקן הקטן יצא נהדר. החלטנו שיש לנו ילד יפה.
מסתבר שלא מוקדם מיידי להתחיל להתגעגע. התגעגענו.
זהו, מספיק בבל"ט ליום אחד. מחר יום חדש.
לא מצליח להירדם. גמרתי איזה ספר גאנק אחד ואתחיל שני.
החלטתי לבדוק את המקררים. הם התחילו לא לקרר לפני יומיים. הפיתרון נראה לי הפשרה.
הם די בסדר אבל כאשר חם בחוץ, נהיה גם חם יותר בפנים.
אחרי הפשרה ויום עבודה בקירור הם מראים:
המקרר- 19.6 כאשר הטמפרטורה בחוץ 24.5 מעלות. הישג קטן מאד.
המקפיא – 7.8 שזה התחלה טובה. כנראה שבעוד יום גם המקרר ירד קצת. נקווה.
נבדוק מחר בבוקר שוב ונראה אן יש התקדמות.

OKUKLJE

31.7.2009 LASTOVO
קמנו משנת הצהרים.
יצאתי עם התחתונים הכי יפים שלי לסקור את הסביבה והופ, הגיעו אורחים.
קריס וקתלין מיורקשייר, על בוואריה 36 שכורה. קצת רוח והם על חבלי העגינה שלנו
הבחור לא בפניקה, גם קתלין לא. אני מוריד חבל, הם משתחררים ועם קצת עזרה מהשכנים, (אנחנו ואחד מהמסעדה) הם בפנים. אנגלים נחמדים.
הלכנו לסיבוב בעיר. חזרנו אחרי 10 דקות. עיר קטנה.
דינה מרוצה שאנחנו עם חבלי עגינה. היא צריכה לילה שקט, אחרי הבוקר.
אני מודד דברים על פי פוטנציאל הנזק שלהם. בבוקר לא היה פוטנציאל לכלום. מקסימום קצת בוץ. את דינה זה לא משכנע.
בדקתי את הברגים. וואלה. לא זזים. גם אנחנו לא זזנו הרבה ובכל זאת, סימן מעודד.
היית לי שיחה עם דני קו שחצה את האטלנטי עם הסירה שלו. (אוקיניס 43 רגל-סירה קלה יחסית).
הוא לא התקין מכשיר קשר, לקח, (קנה), טלפון לוויני, קנה גנרטור המופעל על ידי זרם מים, (נמשך על ידי הסירה מאחור והפרופלור במים מייצר חשמל). לא זוכר אם קנה מתפיל מים.
אשתו הצטרפה אליו בקרייבים. זה מתאים גם לדינה.
אני מתחיל לחשוב על זה, אני לא נעשה צעיר יותר. (לצערי גם לא חכם יותר).
ערב בא.
היום אנחנו הולכים למסעדה הצמודה לרציף בו אנו עוגנים. (הסידור התורכי. עוגנים – אוכלים).
היום גם סוף החודש ועוד 6 ימים למחזור הראשון. כבר אין לנו סבלנות.
אנחנו צמודים גם למקור מים כך שדינה מנצלת את ההזדמנות ושולחת אותי להתקלח. צריך, לא צריך, יותר פשוט להתקלח מאשר לנהל ויכוח שבסופו אפסיד.
הנוף והשקט כאן מדהימים. אני חושש מהתגובה שלנו לרעש המקובל בחיים ה"מודרניים".
יוצא לנו לקרוא המון ספרים. בחלקם אפילו טובים. בחלקם זבל. עד עכשיו רק ספר אחד לא יכולתי לסיים. גם ל יש גבולות.
אנחנו מתכננים סיור מקדים במקומות בהם נהייה עם הילדים. החל ממחר.
חזרנו מארוחת ערב חזירית. היה מצוין. דינה קיבלה חצי קילו של קלמרי – יצור אחד שלם. נראה מגעיל. די טעים.
כבש בתנור יותר טוב אבל זה עניין של טעם.
מחר אנחנו יוצאים די מוקדם לכיוון דוברובניק.
חבלי העגינה של האנגלים ושלי כל כך צמודים שאם לא נזרוק אותם ביחד, אחד מאיתנו בטוח יתפוס חבלים במדחף. (לא רצוי במיוחד).
אני מבזבז מים חופשי ומנסה לא להרגיש אשם. אין להם בעיה של מים כאן. רגשי האשמה הם מהבית.
לפי המלצר, (הנחמד), אנחנו הישראלים הראשונים אצלו. (השנה או בכלל לא ברור), אולי. ביקש לדעת איך אומרים בתיאבון בעברית. אמרנו לו. (לך לעזאזל). שינסה את זה על האורחים הבאים שלו. נראה. (לא, סתם).
אם כבר אנחנו כאן, דינה מעירה לי כל הזמן שאני מגרד בביצים או מחטט באף. הסברתי לה שזה מה שעושה גורילה מצוי. (הבינה וקיבלה). עכשיו אולי יהיה לי שקט ואוכל לגרד ולחטט בשקט.
טוב, זמן לישון. אני נועל את המבצר, מכניס תה למקפיא, מכבה אורות ולמיטה. (המקום החביב עלי בסירה).
מחר יום חדש ויום אחד פחות לחכות לילדים. כן, אנחנו מתגעגעים.
1/8/2009 עדיין LASOVO
התעוררתי השכם בבוקר, (09:00), לקול צעקת ילד המשתכשך עם אביו במים. איך אפשר לכעוס עליו.
דינה, גם התעוררה והקפה שלה כבר מוכן.
אני כמובן מקטר כל הזמן, דינה, דינה, אבל האמת היא שלא יכולתי לקוות לצוות יותר טוב.
בעצם למפקדת יותר טובה. אדיבה, מתחשבת וגם נחמדה.
היום מבטיח להיות חם. אין רוח. המקום הכי טוב לבלות יום כזה זה בהפלגה.
צריך למלא מים, להעלות את הדינג'י ולחכות לאנגלים. נראה.
יצאנו. התסבוכת עם האנגלים הייתה פחות משחשבנו.
מסתבר שקריס הוא ארכיטקט. בנו, ארכיטקט ימי עובד על צוללות חילוץ והצלה בעומקים גדולים. מקצוע מעניין.
אחרי הפלגה של כ-4.5 שעות אנחנו בפומאנה באי מייט. זה היעד עליו אנחנו מתכננים אתכם. (שני המחזורים כנראה).
הפעם על פי קביעת האדמירלית, אנחנו נקשר לחוף.
זו הזדמנות טובה לספר לכם על התרגולת.
דבר ראשון מקפלים מפרש ראשי בערך כמיל מהיעד ומורידים פנדרים. (אני מקפל מפרש, דינה זורקת פנדרים).
מכינים את העוגן לטבילה. אצלנו זה הפך לנושא מאחר והמגביל נשבר, (עוד פרויקט לעבודה בארץ), והוא נתקע בהרמה.
כמה מכות בפטיש 2 קילו משכנעות את העוגן לרדת המנעילה ולעבור למצב היכון להורדה.
מגיעים לנקודה אותה בחרתי, בין שתי סירות במרחק סביר מהן, דינה מורידה עוגן ואני נוסע לאחור.
הורדו את מרבים השרשרת, כ-60 מטר.
עכשיו מגיע הקטע של השחייה לחוף וקשירה לסלע או עץ.
דינה נותנת לי חבל, אני יורד עם מסכה והנעלים של אבי, (אנטי קיפודים), ומגיע כמעט לחוף. החבל קצר מידי.
דינה נותנת רוורס, והחבל מתארך למידה הנדרשת. אני קושר אותו לסלע די רציני, נמצא מחוץ למים, וכאשר הסירה מתיישרת, הסלע זז. טוב, שיזוז. מקסימום הוא ייפול למים, הסירה לא תיסע רחוק עם סלע כזה קשור אליה.
לכל מקרה, אני לוקח עוד חבל, שוב קצר מיידי. זו תמיד הבעיה עם חבלי קשירה לחוף. לא משנה עד כמה הם ארוכים, הם תמיד קצרים מידי. דינה מאריכה אותו בחבל נוסף. כמובן שכל מה שחסר זה כמטר אחד מתוך חמישים אבל מטר חשוב.
בשני המקרים צריך לעלות לחוף תוך חירוף נפש, (טוב רק רגלים), בין הקיפודים. הם נראים די שמחים לקראתי אבל אני איתם גמרתי. נזהר, מקלל והכל עובר בשלום.
סיבוב במים סביב הסירה, עדיין יש ברנקלס ותהייה לי עבודה מחר בבוקר לקרצף את השאריות.
נכון שבדרך ישנתי קצת, (לא יותר משעתיים), אבל השעה כבר ארבע ועכשיו אפשר ללכת לישון קצת על אמת.
כשנקום נעשה סיבוב עם הדינג'י ונברר פרטי עגינה במלון או לידו לקראת הביקור שלכם.
קמנו. קראנו. דינה שחתה, מצאנו לחם עבור הדגים.
מתחוללים כאן תמרונים ימיים רחבי היקף של שלוש אניות גולט.
שתים עגנו, דופן אל דופן. באה שלישית לפרוק אנשים ושתי האחרות יצאו למפרץ לפנות מקום. השלישית נכנסה ועכשיו הראשונה והשנייה מתכנסות לדופן השלישית.
19:30 בין ערבים. פחות חם ושלווה. חשבנו לרדת עם הדינג'י לחוף ודינה בחרה במחר. סוף סוף היא נכנסת לאווירה. מה שאפשר לעשות מחר אין סיבה לעשותו היום דווקא.
20:15
ערב. דינה מכינה פסטה עם נקניקיות ורוטב עגבניות.
דינה עקוצה לגמרי. אלי אף יתוש לא בא. אני לא יודע אם להיעלב או לשמוח. החלטתי לא להיעלב.
נצטרך להזכיר לילדים להתמרח. ראו עצמכם מוזכרים.
בכלל, במקום שיש יתושים אנחנו מתמרחים וזה עובד. אבל, בדרך כלל אנחנו מחכים לעקיצות ואז זה לסגור את האורווה אחרי שהסוסים ברחו.
יש שני שליש ירח. מה שאומר שיהיה ירח מלא לכשתבואו. בעצם רק למחזור של קובי ותמר. נשתדל לשמור קצת ירח בשביל סטלה ואסף.
אני חושב שמספיק בבל"ט ליום אחד. אנחנו לארוחת ערב ולקריאה. אני ישנתי הרבה היום מה שאומר הרבה קריאה בלילה.

2.8.2009
12:13, חזרנו משייט לעיירה הסמוכה. זו עיירה קטנה עם מלון גדול. ביררנו מחיר עגינה והקרואטים "המריאו".
בנוסף לתשלום על כל מטר סירה, משלמים תוספת עבור חשמל ומים. אויר בחינם.
קנינו ירקות "אורגניים", לפי המחיר הם בטח אורגניים.
המים כאן נהדרים ונסתפק בעגינה עם חבלים לחוף.
ירדתי בבוקר להאכיל את הדגים בברנקלס שהצטברו על הסירה.
נהנינו. המלון והחוף נחמדים ונגיע אליהם בדינג'י.
שקט ורגוע כאן. החלטנו לבלות כאן עוד יום. (עוד 4 ימים להגעת מחזור ראשון).
קנינו לחם במסעדה של המלון. מסתבר שהם אופים לעצמם את הלחם ומוכרים גם לאחרים.
מה שממשיך להפליא אותי זה האנשים הנחמדים כאן. כולם מחייכים, שקטים ומשתדלים לעזור.
אני קופץ החוצה לקול ההערה, בשקט של דינה, "היא הולכת לדרוס אותו".
סירה נכנסה לעגינה על ידינו האיש במים, האישה ברוורס והיא כמעט עולה עליו. דינה הרבה יותר טובה בתמרונים האלה. (ניסיון).
טוב, היא לא דרסה אותו והוא קושר את הסירה לחוף. יש להם חבלים קצרים מיידי וקשה להם לתמרן.
חם. דינה כבר הצטננה במים ואני הולך שוב.
המים בטמפרטורה של 25-27 מעלות. בדיוק במידה הנכונה.
היה טוב. בסוף היה קר.
כמו שסיפרתי לכם, הנוף מתחלף. נעמדה על ידינו עכשיו גולט, ולאחר תמרונים, הואיל גם לסגור את המנוע. שוב שקט.
בנושא זן ואחזקת הסירה, יש לי שיגעון אחד שעליו אני מקפיד. גז. (בישול).
לאחר כל שימוש אני מקפיד יסגרו את הבלון. זה נובע מכמה סיבות.
פעם, לפני שאיתרתי את זה, הייתה לי דליפת גז באחד מהצינורות בתנור.
בשימוש, זה לא הורגש, אבל לאחר השימוש, אם לא הייתי סוגר את הבלון, אפשר היה להריח גז.
תיקנתי את זה והחלפתי את צינור הגומי, (צריך להחליפו כל שנה-שנתיים).
בכל אופן ההרגל נשאר. ראיתי גם באיזה שהוא ספר מקצועי, תוצאות של פיצוץ גז בסירה. היתה דליפה ובאיזה שהוא שלב הגז התפוצץ. זה לא נראה נחמד.
השילוב של הנ"ל גורם לי להקפיד על סגירת הבלון לאחר כל שימוש. אני מפרט את זה כהדרכה לבאים.
חוץ מזה אין לי שיגעונות נוספים ואני (כמעט), סקיפר מושלם.
דינה החליטה שהכתיבה היא בעצם התרפיה שלי בסירה. כרגיל היא צודקת.
13:00. זמן לסיים את הספר ולהירדם קצת. מזמן לא ישנתי.
טוב, שנת הצהרים והצהרים מאחורינו. 17:35.
הגולט יצאה. בא איטלקי עם סירה קטנה. נקשר לחוף. אשתו תמרנה לא רע. הוא עם החבל הרבה פחות. זה לא מנע ממנו להעיר לה בחריפות על ביצועיה. גיבור גדול. היא לא ענתה לו. הגיע לחוף עם דינג'י, חבל קצר מיידי, (בעיה של כל הגברים), והיא עוד אשמה.
גמרתי סוף סוף את אדום עתיק. יופי של ספר. מתוסבך כרגיל לספרים הכתובים בעברית אבל עדיין טוב.
היום דינה החליטה להתמרח לפני העקיצות. לא אחריהן.
החלטנו שאין מספיק מקומות אחסון סירה. מזווית אחרת ניתן לומר שאני עם חלקי החילוף שלי והכלים שלי תופס יותר מידי מקום. שתי התשובות נכונות.
זה עוד לא מביא בחשבון התקנת מערכת קולנוע, או סתם מערכת הקרנת סרטים. זה נמצא בעדיפות נמוכה מאד אצלנו.
נראה לי שנעביר את ה"בר" לאיזה שהוא מקום ונפנה את המקום לאחסון דברי אוכל. יש שאלה לאן לתקוע את הבקבוקים המעטים שיש. נראה. זה כנראה יוחלט בדרג אחד מעלי. (דינה, תמר).
זה הזמן להרצאה קצרה על מערכות הסירה.
אפשר לסקור את הסירה בחתכים שונים.
למשל, קומות:
קומת הסיפון, קומה עליונה, קומה חשופה, מיועדת לשיזוף ולניהול ההפלגה.
קומה מתחת, קומת המגורים, קומה סגורה ומוגנת, עם חלק אחד מהסלון המוקצה ללוחות המכשירים ולהגה שני.
קומת מרתף: קומת המערכות והמנוע.
כל הבניין הזה יושב כמובן במים, בדרך כלל. (למעט אחזקה ותאונות).
הסירה נושאת במיכלים כ-800 ליטר מים ואותה כמות דלק. הפתחים למיכלים אלו הם בסיפון. הפתחים דומים, מסומנים בכתב למים ודלק ורצוי מאד לא לבלבל ביניהם. (כבר היו כאלה דברים – אבל לא אצלנו, עדיין).
הדלק מספיק בערך ל-125-150 שעות הפלגה. למרחק של 750-900 מייל ימיים. תלוי במהירות ההפלגה.
המים מספיקים בהתאם למידת השימוש בהם. בדרך כלל לא חוסכים מאחר וכל 2-3 ימים אנחנו ליד מקור מים וממלאים מחדש.
הסירה גם "נושאת" חשמל של 720 אמפר, ב-4 מצברים שווים בגודלם. קיים מצבר חמישי המיועד להפעלת הגנרטור בלבד.
כאן שוב, הזרם, ניתן להתייחס לזאת כאל מצבור זרם, יספיק בהתאם למידת השימוש בו.
הצרכן הכי קבוע הוא המקרר ובהפלגה ההגה האוטומטי.
גם כאן בתנאי הפלגה ועגינה רגילים, ללא מקורות חיצוניים, יש לנו אספקה ל 12 – 36 שעות. בעגינה ל-36 שעות, בהפלגה על מפרשים בלבד כ-12 שעות. אחרי זה מפעילים מנוע או גנרטור.
בדרך כלל ניתן להוציא מהמצברים כ-240 אמפר לפני שנדרשת טעינתם. (כ-שליש מהקיבולת שלהם). בניגוד למים ולדלק, כאן לא ניתן להשתמש עד שמתרוקן לגמרי. (זה נכון למצברים שיש לי).
כל מערכות האספקה הנ"ל נותנות לנו אפשריות שימוש נוחות מאד ל- 2-4-ימים, (דלק להרבה יותר),
מה שבשדרך כלל מצריך את השימוש בגנרטור זה טעינת המחשב או הטלפון.
אחד הדברים מהם אני מרוצה זה צריכת החשמל בסירה. בהפלגות שלי עם אחרים, אני שומע זאת גם היום מאחרים, נושא החשמל הוא תמיד מקור להוראות. תכבה, אל תדליק, אין חשמל וכו'.
אצלנו הנושא לא קיים. יש חשמל.
חלק מה"שפע" נובע מהחלפת אורות הניווט בלדים, (ירידה בצריכה מ-7 אמפר לשעה ל-1 אמפר לשעה), אך בעיקר בגלל כמות המצברים הקיימת וגודלם. אני גם מתכוון להחליף את אורות הקריאה, (3 במספר, כ-2 אמפר שעה כל אחד), ללדים. (זה פרויקט לאבי).
בסירה יש גם שני צרכני זרם ענקיים, החרטומן והעוגן, אותם יש להפעיל רק כשהמנוע עובד וטוען את הסוללות. בהפלגה רגילה הם אינם בשימוש רק בעגינה.
השכנה על ידינו, איטלקייה פטריוטית ונחמד להסתכל.
אז גמרנו, בינתיים, את נושאי אספקת התשתיות.
בסירה אצלנו, שלושה חדרי שינה, שי חדרי שירותים ומקלחת, מטבח וסלון מאוחדים ו"גשר פיקוד" המהווה חלק קטן ומוגבה מהסלון.
הירידה לסלון מהסיפון היא ב-3 מדרגות לא תלולות, יתרון גדול לנכדים שיש להם נטייה להתגלגל במדרגות.
מי השטיפה בשירותים הם מי ים נשאבים. מי המקלחת הם ממאגר המים המתוקים של הסירה.
מקלחת רגילה, נורמאלית, צורכת בערך 50 - 60 ליטר.
3.8.2009
כתיבה בהפלגה. חידוש.
התחזית להיום היא ים גבוה יחסית. לא משהו, אבל יחסית לים-ראי של הימים האחרונים, קצת יותר.
כרגע אנחנו בדרך לסורבט, (משהו כזה), לתדלוק. אחר כך או שנישאר במקום או נמשיך למפרץ סמוך. תלוי בגובה הים וברוח.
הרוח כרגע 10-12 קשר כמו בתחזית.
הנווטקס, (מכשיר רדיו גלים קצרים שמקבל ומדפיס על מסך את תחזית מזג האויר באזור, (רדיו ספליט), עובד נהדר, לאחר טיפול של דינה ושלמה.
היום התחיל טוב בניתוק חבלים מהחוף, העלאת הסירה ולדרך. יצאנו ב-0930 שזה מוקדם בסטנדרטים מקומיים.
רק האיטלקיה הערומה ובעלה יצאו לפנינו. חבל.
האמת אנחנו כבר מתים שהילדים יבואו. הייתי צריך לשאול את דינה אם במקומנו האחרון נשארנו יום או יומיים. (יומיים). יותר מיידי שלווה זה גם לא טוב. צריך קצת, אבל רק קצת, "אקשן".
הייתי באמצע הרצאת היכרות על הסירה אבל זה יחכה לחנייה.
הגענו לפטר, באי מילייט בעיירה אוקוקלי. OKUKLJE
זכרנו אותו. זכר אותנו, קיבלנו שתי עוגות תפוחים ודינה ויתרה לי על חלקה.
ההפלגה הייתה די מעניינת. רוח 12-18 קשר אבל כמובן על הפנים. אפילו לא פתחתי ראשי.
תדלקנו בסוברה, (עוד עיירה), והמשכנו לכאן. זה מפרץ מוגן מאד, אנחנו קשורים לרציף של המסעדה של פטר וסבבה.
כבר 15:15 וזמן השינה הגיע.
נמשיך כשאחזור.
אין כמו שנת אחה"צ. היתושים התחילו איתי מוקדם היום. התמרחתי. נקווה לטוב.
עשינו, כהרגלנו פטרול סביב העיירה. הרוב צימרים ומסעדות. לא נראה שיש פה הרבה תושבים בחורף.
אני עדיין מתפעל מהשלווה של האנשים כאן. לא נראה שהם טייקונים מתוסכלים או סטודנטים בדרך לפוסט דוקטורט.
בעצם אין כאן הרבה אנשים צעירים, חוץ מהנופשים. סיפרו לנו שרובם מתנקזים לערים הגדולות. (תל אביב וכאלה).
בחוץ עדיין רוח ומבטיחים יותר למחר. כאן במפרץ המוגן, שקט.
צברתי לי רשימה של כ-20 תיקונים ושיפורים לעשות בסירה כשנחזור. זה עיסוק שאני נהנה ממנו ויהיה עבודה לחורף.
חזרנו מארוחת ערב טעימה. כנראה נהייה כאן גם עם הילדים.
הירח כמעט מלא ואנחנו עובדים למלא אותו עד לביקור המחזור הראשון.
דינה כבר מתכננת את החזרה, איך ולאן, אצלי זה עדיין לא נושא.
היא לא יודעת שאפשר בהפלגה ישירה של כ-10 ימים להגיע ישר ארצה. זה כנראה לא יקרה ונעשה תחנות בדרך.
הרבה בירה וקצת גרפה שיפרו לדינה את המצב רוח והיא החליטה לצלם את הירח. זה סוג תמונות שטרם נוסה קודם. יצא יופי.
02130, זה זמן טוב להתכנס לשינה.
הבטיחו לנו "בורה" מחר. היום היה "הוגו". אולי גם קצת גשם. נחליט לגבי תזוזה ולאן מחר על פי מזג האוויר.
רחוקה השינה מעיני ונמאס לע לקרוא על עלילות מגדלי כבשים בניו זילנד, (ספר שאני קורא כרגע), אז כותבים.
יש לנו שכנים איטלקיים. זוג קטן פיזית וכנראה צעיר מאיתו בקצת. לפי דינה הם מבוגרים מאיתנו. למרות אנחנו ביחד כבר עברנו את ה-125, לדינה נדמה שאנחנו צעירים בשנות השלושים המאוחרות, מקסימום.
בכל מקרה, הוא נראה לי מהשייטים החששנים, כרגע הוא בודק חבלי עגינה ומשפר קשירות. יש קצת רוח עם הבטחה לעוד יותר.
שייט דורש איזה שהיא אמונה בעצמך, במה שעשית ובציוד שלך. אחרת כל רגע תחשוש שמשהו יתפרק, או ינתק או יטבע. ה לא אומר שלא צריך להיזהר. (גם אני יצאתי לבדוק את הקשירות שלי. שיהיה.
נתקלתי כבר בשייטים שרואים בהפלגה איזה שהוא סיכון שצריך לסיים ומהר, ונרגעים רק כאשר מגיעים לעגינה בנמל. (רצוי מרינה עם 4 חבלי קשירה).
אני עצמי נהנה מההפלגה.
בכלל, 10-15 קשר בחוץ זה רוח נהדרת. אותה רוח בתמרון היקשרות לרציף, זה בעיה.
נושא אחר בסירה שהינו חשוב ביותר, חיפוש אחר דברים שאינם במקומם.
עד כמה שהסירה קטנה, היא ענקית בלהחביא דברים. דבר שלא שמת במקום, יתחבא בסירה ולא תמצא אותו ימים. הכלל הוא לשים כל דבר, משקפים, מצת, תחתונים, כל דבר שהוא במקומו. לא החזרת למקום, יברח הבנז.. ויתחבא. ואז לך תמצא. אם זה סכין או פנס שעלולים להידרש אליו בדחיפות זה יכול להיות לא נעים.
אפשר לראות בבירור מי חדש לחיי סירה ומי ותיק ויודע רק על פי כלל זה. החדש מחפש. הוותיק והמנוסה מחזיר דברים למקום.
טוב, אלו כל דברי החוכמה שלי להערב ואני חוזר לגדל כבשים בניו זילנד. השנה היא בערך 1930 ודי משעמם שם.
4.8.2009
קמנו. לילה שקט יחסית עבר על כוחותינו. קצת רוח, קצת חם, קצת יתושים שגילו את המקומות הבלתי מכוסים שלנו.
דינה כרגיל קמה עם "רוחס", (מרץ בלתי נדלה), אני כרגיל עוד לא קמתי.
לאן נוסעים היום ?
מה רע לנו פה ?
באמת מעגן מוגן, חשמל מים וארוחת ערב טובה, כל זה במחיר מאד סביר.
מחר ה-5 לחודש ניסע לצוותת ונישאר שם כבר עד לבוא המחזור הראשון.
לבקשתי, דינה בדקה במקורב את המרחק לארץ. בערך כ-1,000 מיל ימיים. כ-200-250 שעות הפלגה. כ-10 ימים בהפלגה ישירה. נצטרך לתת לזה כ-15-18 יום.
ענני גשם. רוח. אנחנו קשורים ובעל המסעדה, פטר, מציע לי עוד חבל עגינה. וואלה.
טוב שאנחנו כאן ולא בים.
לא להאמין. לקרואטים יש איים בשפע, ים נהדר ועד גשם באוגוסט.
אתמול היה יום חם, רוח חזקה, חמה. בדקתי בספר (התנ"ך שלנו להפלגה) הפיילוט בוק של קוראטיה. אתמול הייתה רוח הנקראת JAGO מבוטא יאגו. זו רוח חמה המגיעה מאפריקה. בספר כתוב שאחרי יאגו מופיעה בדרך כלל בורה. הבורה היא רוח קרה הנושבת מהצפון. והבוקר, השמים מעוננים, ולהקלתנו החלה לנשוב רוח קרה. ממש תענוג. היה קשה לישון הלילה. הרוח הייתה חמה, היתושים חגגו. כדי להתגונן מהיתושים, התכסיתי כולי, כדי להלחם בחום, הפעלתי את המאוורר. לא תנאים אידיאליים לשינה. אני מקווה שהאוויר יתקרר ויהיה דומה למה שחווינו בחודש האחרון. גם אם חם ביום, בלילה נעים וקריר.
כנראה שיתחיל גשם כי השמים מעוננים בעננים כהים ושומעים רעמים מהצפון. את כל הכביסה שעשיתי הבוקר הכנסתי לסירה ותליתי על חוטים אם לא יתייבש לפחות לא יסריח.
חזיז ורעם. אפילו קרוב. יורד גשם. איזה כיף שאנחנו פה במעגנה. טיפות גדולות, שוטפות את הסירה. בכיף.
לעניין הנוף המתחלף, הגיעו שלושה גולטים שחיפשו מסתור מהרוח. תמרנו, עגנו, עם חבל מהחוף.
בנשוא זן ואחזקת הסירה,
הסוכך שלנו דולף. (הבימיני). הוא עשוי מברזנט ולאחר שהבד סופג את המים הוא מתחיל לטפטף אותם לסיפון ההגה. (קוקפייט). הכיסוי מתוכנן להחלפה ב"שימשונית"
דברים מיותרים בסירה:
יש נטייה לצבור דברים בסירה. ספרים, כלים, בקבוקים בקיצור – שמונצס".
החוכמה היא להיפטר מאלו. זה סתם תופס מקום ומצופף את הסירה ללא תכלית.
ספרים למשל.
בכמה מרינות יש "ספריה" בה אנשים שמים את הספרים שגמרו ואינם רוצים בהם. ניתן לקחת אותם, חופשי. כדאי גם לשים שם ספרים שגמרו את שימושם בסירה.
אנחנו נהנים מכמה ספרים כאלה וגם שמנו כמה משלנו. גם עכשיו יש לי ערימה קטנה להחלפה.
את הספרים בעברית אין טעם להשאיר. אולי אשאיר אחד בתחנה הקרובה, בשביל ה"פיקנטריה".
למשל, נושא ה"בר משקאות". זה פטנט מסורבל התופס אצטבה שלמה עם חורים לבקבוקים שיעמדו ישר.
כל הזמו ידענו שזה בזבוז מקום. היום, כנראה בהשפעת הגשם, (פסק, יצאה השמש), העברתי את הבקבוקים למקום אחר, על חשבון משחקים שלא משחקים בהם ובקבוק אויר ללא אוויר ונוצרה אצטבה גדולה לאיחסון מזון.
מה שהכי חשוב, זה קיבל את האישור של דינה. בכל זאת זו טריטוריה שלה.
אוורור ואבק.
הסירה תופסת ריחות עובש. בכל זאת, יש הרבה לחות בסביבה. לכן, בכל הזדמנות כדאי לאורר ומפעם לפעם, להוציא את המזרנים החוצה לחיטוי בקרני השמש. (לא מומלץ כאשר יורד גשם).
חוץ מזה, משום מה, הסירה שואבת אליה אבק. חשמל סטטי ?. צריך שואב אבק רציני בסירה הבעיה היא ששואב אבק רציני, תופס מקום ואינו נוח לאחסון. שואב אבק קטן אינו אפקטיבי. בעיה.
בינתיים, יש אבק.
מזכרות ממרינות.
בשל חוסר דמיון, כל מרינה כמעט, מדפיסה כובע משלה ומחלקת אותם לכל סירה מבקרת.
התוצאה היא שיש כמויות כובעים בכל סירה בכמות בלתי מוגבלת.
כאשר קניתי את הסירה, אספתי כמה עשרות כובעים ואחסנתי אותם במחסן בבית.
עכשיו שוב יש לי מצבור חדש,ואני בכלל לא חובש כובעים.
חלק מהמרינות מחלקות עטים, ועכשיו עם פריצת השימוש בלדים, מחזיקי מפתחות עם פנסי לד. (אבי הביא לי אחד עם לדד הנטען מקרני השמש. ציוותי אותו עם מפתחות הסירה. שיהיה.
יש גם פנסי כיס בסגנון דינמו. כבר מחלקים אותם כאמצעי פרסום. מאד פרקטי ונחמד. (אבי הביא לי אחד הוא שמור עם האחרים שלי. תמיד טוב שיש).
חסר רעיון חדש לאמצעי פרסום למרינות.
אולי סכין לחבלים או אקדח זיקוקים. הבעיה היא שזה יקר מידי.
16:00
אחרי שנת הצהרים.
המארח שלנו הביא בלינצ'ס שוקולד, כמו שהזמנתי אתמול. תענוג להתעורר.
הולכים לשחות. צריך להתעורר.
לפני זה מבקש המארח להודיע לו מה אוכלים היום. החלטות, החלטות. כל הזמן החלטות.
הלכתי להאכיל את הדגים. לא, חס וחלילה, לא מה שאתם חושבים.
הלכתי לשחות ולגרד את תחתית הסירה. זה שאני אוהב לעשות את זה אתם כבר יודעים. גם הדגים אוהבים את זה ובאים לאכול את הברנקלס והירוקת שאני מוריד, עם שפכטל.
דינה גמרה להוריד את התמונות שצילמנו. חלקן טובות.
מאז המצאת המצלמה הדיגיטלית, כולנו מצלמים, בלי חשבון, וניתן לבחור את הטובות יותר.
לנוף המתחלף שלנו הגיעו שתי מנועיות עם איטלקים בגיל העמידה. (כן, צעירים מאיתנו).
מזג האוויר משונה קצת. חם, קר, גשם, שמש, עננים. אותה תחזית יש למחר.
מחר אנחנו לצוותת להצטיידות. נבלה שם יומיים ונחכה למחזור הראשון.
גמרתי את הספר על מגדלי הכבשים בניו זילנד. נחמד. ארץ גדולה פי עשר, (268,700 קמ"ר), מישראל עם כ-4 מיליון תושבים.
אני חושב שלקסיקון בסירה זה ציוד חובה. (בהיעדר גישה ישירה לאינטרנט).
רוב הנושאים שעולים, אפשר למצוא עליהם פרטים בלקסיקון. לא באמת חשבתם שאני יודע כמה תושבים ושטח יש בניו זילנד.
חיים בסירה מצריכים מידה מסוימת של הרג. (יתושים, ג'וקים, סתם ברחשים קטנים).
את היתושים אם אני תופס, זה בדרך כלל לאחר מעשה. הם שבעים, איטיים ומעצבנים.
את הג'וקים, קטנים ונחמדים, אני תופס בלילה בשעת מעשה. הברחשים לא חטאו ולא פשעו, סתם אני הורג.
דינה עדיין מתקשה להסתגל לחיי בטלה. אצלי זה כבר דרך חיים. אחרי שחיה קצרה וקצת קרצוף אני מרגיש שעבדתי מספיק ליום עבודה מלא.
נראה לי לא מוסרי לא לעשות משהו. אני מתבטלת קצת ומרגישה מיד אשמה. אז אני עושה כביסה, מנקה אבק, שוטפת כלים (אפילו שזה תורו של יוסי. הוא מחכה, לא בוער כלום), עושה סדר, שוחה, מתכננת מסלול, כבר מתחילה לתכנן מסלול חזרה ארצה, העיקר לעשות משהו. אני יודעת שזה טיפשי, הרי אני בחופשה ואמורה לא לעשות דבר. טוב, אני מתבטלת גם, בעיקר קוראת הרבה. יש ימים שאני מרגישה פחות טוב עם זה, כמו אתמול. היום עבר לי, כנראה בגלל שכן עשיתי משהו היום.
מזג האוויר היום הרבה יותר טוב. החום עבר, ומפעם לפעם יש משבי רוח קרירים. השמים מכוסים שוב בעננים, אולי ירד גשם בלילה ויהיה טוב לישון.
הנוף מתחלף. נכנסה קטמרן, שני זוגות צעירים, מברצלונה, עם 5-6 ילדים קטנים.
נראה מה יאכילו אותם במסעדה.
שלוות הנפש של פטר "שלנו" די מפליאה. מאחר והמסעדה שלו בתוך המפרץ, המסעדות הקודמות לו מצליחות לפתות את הסירות. שיטת הפיתוח כאן היא בלהרים חבל עגינה ולחכות לרוורס של הסירה. מספר פעמים מרימים חבל והסירה הולכת למקום אחר. שום כעס, שום אכזבה, אפילו לא קללה קטנה, (איזה כוס אמק קטן), שקט.
אני כבר לחוץ יותר ממנו לכל סירה נכנסת ומוכן להרים חבל ולנפנף בידיים.
בכל מקרה, המעגן הקטן שלו מתמלא ואני נרגע.
זהו אוכל. 2000 שעון מקומי. הימים מתקצרים וממש אפשר להבחין בזה מיום ליום.
חזרנו. רעמים וברקים ורוח מרעננת. במעגן טוב כמו שלנו זה נחמד.
מתמרחים שוב נגד יתושים ומקווים לטוב. לילה טוב.
5.8.2009
בוקר. 0730. אמצע הלילה. התעוררתי. לא ברור לי למה. כנראה הדממה העירה אותי.
שקט מוחלט. אני מרתיח לי כוס תה. רעש המים המתחממים נשמע קולני ביותר. ממש חילול הקודש.
לא יאומן אבל הממרח נגד יתושים עבד הלילה. משהו מקומי שקנינו.
נצטרך להקפיד למרוח את הילדות ואת עצמנו ביסודיות. זה עובד. נראה איך דינה תקום. אולי כולם חגגו עליה הלילה. מקווה שלא.
עוד יומיים. אנחנו כבר חסרי סבלנות. בעיקר דינה.
הלילה ירד גשם. עכשיו השמים כחולים ובהירים.
המטרה – צוותת. עיר, (לא עיירה), שם יהיו לנו יומיים להצטיידות ולסידורים.
אני קורא את "הכלה המשחררת" ושוב, ספר מתוסבך כמיטב הספרות העברית.
למה אי אפשר למצוא משהו נורמלי, לא כמו רם אורן, שהוא "נורמלי" מידי אבל משהו סביר ופשוט.
וואלה, נהייתי מבקר ספרותי.
אני חושב שאחזור לישון. יש עוד כשעה-שעתיים לזמן השכמה הרגיל שלי.
דינה העירה אותי ולדרך. חם.
הפלגה שגרתית של 4-5 שעות לצוותת. אז לא.
לקראת צוותת, הרוח המתגברת, עננים על ראשינו ומתחיל לרדת גשם. יופי הסירה נשטפת לקראתכם.
עד הכניסה הרוח יורדת, הגשם נפסק ואנחנו במפרץ. הסירות הגדולות מקבלות עגינה, (בתשלום), ליד המזח. אנחנו על עוגן במפרץ.
מאחר ודינה איבדה כליל את אמונה בעוגן, מכשיר הגי.פי.אס. פתוח והיא רושמת מיקום.
אני צריך להסביר לה שכל זמן שאין רוח הכל בסדר. הגרירה מתחילה רק כאשר הרוח מתגברת.
(זה קצת כמו החולים של שרת הבריאות לשעבר גברת ארבלי אלמוזלינו – "מערכת הבריאות בסדר זה החולים שעושים את הבעיות". בחיי, זה מה שיחסו לה).
העוגן בסדר כל זמן שאין רוח חזקה מיידי. כרגע אין ואני הולך לישון.