שבת במרינה

יום שבת ה-29 ליוני.
יום עבודות קשה בסירה.
דינה שוטפת את כל הסירה מאחר ולטענתה לא עשיתי את זה בשבועיים בהם לא הייתה כאן.(במקרה זה גם נכון).
אני בחרתי לברוח מתחת למים, עם שפכטל חדש שקניתי, ולגרד קצת ירוקת מהתחתית.
יש לזה כמה יתרונות. אני אוהב מים, דינה לא יכולה לתת לי הוראות מתחת למים. אני עם שנורקל.
התוכנית שלנו היא לעזוב כאן ביום שני אחה"צ ולהפליג לסנטוריני-תירה, מרחק של כ- 73 מייל.
מאחר ולא מומלץ להיכנס לשם בלילה, נצא אחה"צ   ונגיע, אי"ה, בשעות הבוקר.
זו התוכנית.
הרוחות כאן די חזקות, 5-7 בופור, ובכיוון הלא נכון.
נראה.
בכל מקרה, אני לא מתכוון להילחם בים ונתאים את עצמנו למזג האוויר.

היו לי חוויות מענינות בשדה התעופה.
היה לי זמן, חיכיתי לדינה מספר שעות.
יש כאן המון טיסות נכנסות מכול מקום בעולם.
בעיקר משוודיה ומרוסיה.
כן יש גם טיסות מישראל.
מגוון האנשים העוברים הוא מדהים. בכול הצורות והגדלים.
היה מעניין להסתכל.
כן, היו גם נשים יפות.
יש לנו שכנים חדשים במרינה.
זוג משוודיה, בסירת אמל 50 רגל. הסירה משהו.
הזוג הוא גבר בגילי עם אמזונה צעירה יפה וגדולה. או ביתו או חברתו. תתפלאו, לא שאלתי.
הגיע עוד זוג אנגלי עם כלב. גולדן שחור. אנשים בגילנו.
הנוהג הוא לעזור לאנשים להיקשר, גם עם המרינרו המקומי מגיע.
השמש יורדת ואפשר יהיה לצאת לסיבוב בעיר.
כל זמן שהשמש זורחת, חם. אבל לא לח.
זהו אז אתם מעודכנים.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
מתחיל להתרגש לקראת ביקור אאסף ומשפחתו.
עוד פחות משלושה שבועות.

המשך לחזרתה של דינה

עזרתי לפולנים להיקשר ולאזן את הסירה.
חוץ מזה הכול טוב. דינה היום בהתקפת מרץ, מנקה את הסירה.
לטענתה המבוססת מאד, לא ניקינו את הסירה בשבועיים האחרונים.
אני התנדבתי ללכת למכונת הכביסה.
אני מחכה בתור ובינתיים מברבר לכם.
אתמול נאלצתי להיפרד מבגד הים הספידו שלי ששירת אותי בנאמנות כ-20 שנה.
אריאל צילם כמה תמונות לא מחמיאות, (כמובן שהוצאו מהקשרן), המראות התרופפות מדאיגה של בגד הים או התח.... שלי.
בכול מקרה מאחר והילדים הכריזו על מגבית חרום לקניה של בגד ים חדש עבורי, (לא צריך יש), נאלצתי לזרוק את הישן לפח ולעבור לגזרות מתאימות יותר לגילי.
מסתבר שאני לא בן 43 כפי שהיה נדמה לי.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
קראתי את הבלוג של דני על תעלולי היבואנים בארץ. דני, אנחנו גם משתמשים במוצר הנזכר אצלך, הוא נהדר גם לניקוי שירותים.
סליחה על הההקבלה וההקשר.
הגיע תורי למכונת הכביסה ואני מפסיק לברבר.
נשיקות

החזרה של דינה

יום שישי ה-28 לחודש
דינה חזרה אתמול בצהרים.
בימים האחרונים הרצתי שירות מסירה וקבלה של תיירים לשדה התעופה הרקליון.
היוונים התחילו לחשוד בי שאני מריץ להם שירות מתחרה.
כישורי הניווט שלי בימים האחרונים לא היו "משהו".
אפילו הצלחתי למתוח את אברמיק ואותנו בטעות בדרך מהעיר, לאחר ארוחת ערב, לשדה.
בסוף לא הייתה ברירה ושאלתי.
מסתבר שהם הזיזו את שדה התעופה ומיקומו ממש לא היה בהתאם לציפיות שלי.
בכל מקרה הגענו בזמן. אפילו אברמיק דיווח שחיכה לפתיחת הדלפק.
הנסיעה לשדה התעופה התחילה בפנצר שמאל,  לא מצאנו את הג'ק, מסתבר שהוחבא מתחת למושב הנוסע ולא בארגז מטען כמקובל.
אריאל הלך למנוליס שלנו, למזלנו נתקענו מיד ביציאה, וחזר עם נהג, עם רכב חלופי  גדול יותר, טיוטה קורולה, ויצאנו לדרך.
אכלנו בהרקליון, התברברתי בדרך לשדה התעופה, ראה לעיל, ואברמיק המריא.
חזרנו, אריאל ואני לא . ניקולאוס לשינה קצרה ויצאנו לדרך שוב, ב0600   .
אריאל הופקד בשדה ב-0700 ואני נשארתי בשדה לחכות לדינה, עד 1400.
נמנמתי, קראתי, פתרתי תשבצים ודינה הגיעה.
אתמול יצאנו לאכול עם שכנים אנגליים, פאול ודריי, מבירמינגהם אנגליה.
הם גמרו להקיף את העולם, כאשר מעומאן ועד מרמריס העבירו את הסירה על אוניה.
מסתבר שהם היו חלק מפלוטילה שהייתה אמורה לעבור ליד חופי סומליה.
צוות אחד, 4 אמריקאים, נלכדו על ידי פירטיים סומליים.
האמריקאים היו בסביבה ובצעו מבצע חילוץ שבסופו נהרגו 4 אנשי צוות, כמה פירטים וחלקם נשבו והועמדו לדין.
האמריקאים קודם יורים, אחר כך שואלים שאלות.
המסקנה, הם בילו 3 חודשים בעומאן, בנמל המסחרי, הגיעה אוניה שהעמיסה את היאכטות, כ-20,  ולקחה אותם למרמריס. הם עצמם טסו לשם.
היה ערב מעניין.
ובלי פולנים אי אפשר.
שלשום, עוד לפני שהחזרתי את אריאל לשדה,  הגיעה סירה פולנית, מברזל, בצבעי אדום לבן, ועם 6 פולנים זקנים.  (בגילי). הייה איירק והיה בוגדן, (לא שאלתי לשם משפחה אולי חמלניצקי), לשמחת, התברברו בקשירה, (מי שלא ראה  שמחה לאיד לא ראה שמחה מימיו), 

חזרה ל"נמל " הבית

יום שני ה-24 לחודש.
חזרנו למרינה באיוס ניקולאוס, לאחר יומיים של הרפתקאות "מסמרות שיער" בלגונה של ספינלונגה.
ההפלגה לשם הייתה נגד הרוח, שהגיעה לעיתתים ל-25 קשר. קטן עלינו.
הגענו.
הורדנו את הדינג'י. הורדנו את המנוע ה"חדש" הגונסון.
התנעה או שנים והכול עובד. לאחר כמה גימגומים,
עכשיו המנוע עובד ללא כל בעיות וממש תענוג.
המנוע גם יותר חזק וזה ממש כיף.
אריאל הפתיע אותי בביקורו.
אנחנו היינו בלגונה, אריאל הגיע ואספנו אותו מהחוף.
לאברמיק היה רעיון לנסוע לחוף, בהנחה שאריאל יגיע בערך בשעה שנגיע לחוף.
ואכן, כך  היה.
אנחנו מגיעים לחוף ןאריאל שם. תזמון מצויין.
למחרת אחרי שהשתכנעתי שהמנוע אמין, (תודה  חיים), נסענו לאי המצורעים. אחרי הצהרים.
אחרי כחצי שעה נסיעה, הצלחנו להרטיב את אברמיק כליל, הגענו לאי. סגור.
הסתכלנו, ארינו חזרנו.
בדרך חזרה שוב כחצי שעה, הרוח שינתה כיוון ומה שלא הרטבנו את אברמיק קודם, הצלחנו עכשיו.
זה לא הלך חלק, גם אני נרטבתי.
הסירה לוקחת אותנו בלי בעיות, כל זמן שמאזנים את המשקל בסירה.
אברמיק ישב מקדימה בתור עוצר שפריצים.
חזרנו לסירה, החלפנו בגדים ושוב יצאנו לשייט לארוחת ערב.
עבר בהצלחה וללא הרטבות. הרוח ירדה.
היום בבוקר קיפלנו ענינים ןחזרנו למרינה.
הרוח קצת הפריעה ונכנסתי עם החרטום.
אריאל יורד ועולה בלי בעיות.
כנראה שגם אנחנו הזקנים נצליח.
הולכים לאכול, ננוח, קיום מצוות, ובערב נראה.
התוכנית היא מחר לקחת רכב ולטייל ומחרתיים, יום רביעי, אברמיק חוזר, ביום חמישי אריאל חוזר ודינה מגיעה.
יש תוכנית.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.

יום בשתיקה

יום חמישי ה-20 לחודש
מיכאל נסע היום.
נסענו לשדה התעופה בבוקר, כ-60 ק"מ מכאן.
אני כבר מכיר את הדרך בעל פה.
מחר אני אוסף את אברמיק משם.
בילינו כמה ימי בטלה מוחלטת, חוץ מטיול אחד ברכב בהרים.
אבל, לא התבטלנו, עסקנו בפיתרון בעיות עולמיות למרות שמיכאל אל כל כך גילה עניין בהן.
אתמול גם שחיתי סביב הסירה עם צנרן, (שנורקל), וגירדתי קצת ירוקת.
השארתי די הרבה אבל היה נחמד להיות במים.
הטמפרטורה כאן 24 מעלות, במים.
בחוץ בסביבות ה-30.
אתמול גם יצאנו לאכול, כרגיל, במסעדה "שלנו"  ופגשנו שתי אמריקאויות ממונטנה.
שוחחנו באריכות.
ספרו על מונטנה. קר שם.
אנחנו בדיוק בגיל של האבא שלהן כך שהיה להן נחמד לקבל תשומת לב הורית.
בחיי שאנחנו זקנים.
היום אני אתבטל, לנוח מהבטלה של הימים האחרונים.
אנחנו אכלנו בחוץ כול יום וכנראה שמשקלנו עלה.
המקום נהדר.
רגוע. סיגה סיגה.

יום שישי ה-14 לחודש.

בלחץ  דעת הקהל, דינה, הריני מעדכן את קורותי ומעשי, הלא רבים, מאז שעזבה אותי אישתי.
אחרי שהורדתי את דינה בשדה התעופה, חזרתי לניקולאוס ולקחתי את זוהר ואוולין לטיול בהרים.
היה נחמד.
עצרנו במסעדה, טברנה, "אוטנטית" ואכלנו בשר כבש.
הרוחה הזו נתנה לי לילה עם מעט שינה והרבה ריצות.
אני צמחוני לימים הקרובים.
היום נפגשתי שוב עם זוהר ואוולין לקפה בוקר, כמובן שבבית קפה "אוטנטי".
לזוהר הייתה אבחנה מענינת.
יששלידינו מיטב הנוער המקומי, גילאי 70-80.
לבושים באופן מהודר, חולצות מגוהצות, מכנסים יפים, לא גינס, ושתו קפה.
נראו מאד מסודרים, רגועים ונחמדים.
"מחכים למוות".
לדעתי זו דרך לא רעה בכלל לחכות. רצוי כמה שיותר זמן.
אחר הצהרים וקיום מצוות התחלתי לעבור על רשימת התיקונים שלי.
ראשית, ה    sea cock  של שרותי האורחים שהחליט להתאבד ונתקע. במצב סגור אמנם, לאחר תימרונים שלי אבל בכל זאת לא תקין.
החלטתי להחליף אותו, ולהפתעתי הכול הלך חלק.
פרקתי את הישן, נזלו קצת מים, הרכבתי חדש והכול טוב.
אני יודע זה סיפור מאד מעניין את ה.............. שלכם, כדברי הבדיחה של דני.
קיבלתי גם שכנים חדשים.
אנגלים, פאול ודארי. אנגלים קצת צעירים ממני שהשלימו הקפת עולם.
מעומן ועד למרמריס הם נסעו על אונייה שהעבירה כ-20 יאכטות עליה.
הפיראטים של סומליה, גרמו לקו נסיעות חדש.
זהו בערך.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.

עוד יום של חול

יום רביעי ה-12 לחודש.
הבוקר שקט מאד במרינה.
אתמול היה יום סוער.
ראיתי אתמול שייט יוני מעולה בפעולה.
הרוח במרינה 15-25 קשר, האיש נכנס עם מפרשית, במהירות רבה, מה שמחוייב המציאות לאור הרוח החזקה, תימרן, תימרן, ובסוף הגיע למקום אליו רצה להגיע.
אפילו רצתי לעזור לו בתפיסת חבל וקשירתו.
אני לא מכיר הרבה שייטים שהיו מצליחים לעשות זאת ברוח כזו חזקה. לחצתי ידו בהערכה.
חוץ מזה פגשנו ישראלי נחמד, זוהר וחברתו הבלגית, ובילינו שעה בקישקושים. היה נחמד.
דינה נוסעתמחר.
אניי לוקח רכב היום בערב ואסיע אותה לשדה התעופה מחר בבוקר.
חוץ מזה אין חדש.
אני ממתין למיכאל האמור להגיע ב-16.  אני אפילו אסע לאסוף אותו, אם ישלח לי פרטי טיסה.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
לדינה אין תמונות להוסיף, הפעם.

איוס ניקולאוס

יום שני ה-10 לחודש.
הגענו אתמול לפנות ערב למקומנו הקודם.
אני מתכונן להיות כאן עד לבואו של המבקר הראשון שלי, מיכאל.
דינה טסה ב-13 לחודש.
האמת, היינו עיפים אתמול לאחר ההפלגה שהייתה עם רוח גבית טובה ומעט מאד מנוע.
הכניסה לעגינה לא הייתה משהו.
נסיון ראשון הלך טוב, כמעט, אבל נגמר ביציאה לנסיון נוסף.
אחרי עוד כמה נסיונות ועזרה מהרציף, נקשרנו.
תירוצים, יש.
רוח חזקה למדי וחרטומן שבקושי משפיע.
הבוקר, היתושים העירו אותי, דינה עדין ישנה.
אולי אפילו יהיו תמונות בהמשך.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.

המפרץ הפרטי

יום ראשון ה-9 לחודש.
את יום שבת בילינו בהפלגה ארוכה למדי, כ-10 שעות מחנייה ועד למפרץ סודי, מול הרקליון.
בשבת עוד הספקתי ללכת למטרת הנמל הגובה את דמי החניה.
היו שם שלושה שוטרים. אחד כותב, אחד קורא ואחד שנותן יעוץ.
עשו לי חשבון לימי עגינה, וכמובן טעו ביום או יומיים.
מאחר והסכום אינו גדול, 7 יורו ליום כבר הייתי מוכןם לשלם אבל, הם התעקשו לתקן.
אחרי הרבה חישובים תיקנו.
הסתכלתי על החשבון, ושוב טעות. בחישובי הימים.
לא היה נעים לי לתקן להם שוב ושילמתי.
הפלגנו.
רוח נחמדה, גלים בסדר ואנחנו על מנוע, ראשי וקצת חלךוץ.
היה נחמד.
הגענו למפרץ שהומלץ על ידי רוג'ר וקיקי, השוודים.
כמובן שנפרדנו בהתרגשות תוך הבטחות ל"שמור על קשר".
הגענו הטלנו עוגן, בדקנו מקימים וגרירה  ונראה די בסדר.
אחרי כחצי שעה זה נראה פחות בסדר והרמנו עוגן, דינה היא המרימה,  וזזנו למיקום יותר מרוחק מהחופים.
שוב הטלנו עוגן, דינה היא ה"מטילה",  והפעם הרגתי הרבה יותר טוב.
זה בדיוק היה טוב ובזמן כדי ללכת לישון.
כמובן שבלילה קמתי לבדוק, הכול במקום.
הדבר הכי חשוב להחזקת העוגן במקום זה הרוח.
אם אין רוח העוגן לא זז.
אם יש רוחות חזקות העוגן לפעמים מתחיל להיגרר.
הלילה היה שקט.
הבוקר קמתי מאוחר, המים קרים מידי לשחיה, ונליג עוד מעט לאיוס ניקולאוס.
סיפור של 40 מייל.  כ-88 שעות.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
תמונות בבלוג הבא.

גשם

נמל כניה

מחסני הארסנל של שלטון ונציה

אחד הבנינים בעיירה

יום שישי ה-7 ליוני
אתמול נחנו מהנהיגות בהרים.
היום תיכננו לצאת לכיוון ריתמוס, חזרה על עקבותינו.
חגגנו בארוחה טובה עם שכננו השוודים ונפרדנו לשלום, תוך הבטחות לקשר טוב וידידות נצח.
זה לא קורה, מניסיון קודם שלנו וכל החברויות הטובות באמת, נגמרות כאשר מפליגים איש איש לדרכו.



קמנו מוקדם היום, והשמים מעוננים.
יש אפילו טיפות המבשרות על גשם.
זה מתאים לנו כי הסירה ממש מלוכלכת.
בדיקה של מזג האוויר מראה כי תהייה רוח מזרחית, מבחינתנו בדיוק "על האף"  והים יעלה גם ל4-6 בופור.
זה  רוחות של 15-25 קשר על הפנים, דהיינו ממזרח, לשם אנחנו רוצים להפליג וקיבלתי החלטה של
"אם יש ספק, אין ספק".
דהיינו, לא בטוח שיהיה נחמד ולכן נישרא בחנייה, בעגינה.
לא מכיר מישהו שהתחרט על שלא יצא לים.
קראתי על הרבה אחרים.
מחר הרוח תהייה מערבית וזה מתאים יותר.
קשה.
עוד יום מנוחה ואני אמצא מה לעשות בסירה.

בית הכנסת "עץ החיים"

אתמול גם היינו בבית הכנסת המקומי. מרשים. קטן ומרגש.

יהדות חנייה, הושמדה במלחמת העולם השניה.
הרובע היהודי ובית הכנסת  נשאר ושופץ.
זהו בינתיים.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
דינה תוסיף תמונות,  אולי אחר כך.

ה"גורג' הגדול"

יום רביעי ה-5 ליוני.
עוד יום יפה של נסיעה בהרים מעל חנייה.




יש כאן בקע, שקע, קניון, גדול מאד, הנמצא בהרים שמעלינו.
נוסעים לשם כשעה, בדרך הררית יפה מאד המצוייה בעבודות הרחבה ושיפוץ.

העיירה לאקי בכניסה להרי סמריה

הם עובדים בכמה נקודות בכביש, מרסקים סלעים ומרחיבים את המדף עליו יושב הכביש.

עובדים בכביש

זה גם אומר שצריך לפעמים להמתין למחפר שמעמיס משאית בשברי סלעים עד שהמשאית מתמלאת, נוסעת והמחפר מפנה את הדרך.
הדרך יפה מאד.
עלינו לגובה של כ-1300 מטר משם מתחיל מסלול הליכה נהדר לכיוון הים.
הסתכלנו על מסלול ההליכה ממסעדה המצוייה בדיוק מעל למשעול ותפסנו את הפרינציפ.
נראה שהעבודות בכביש מבוצעות במרץ וביעילות לא אופינית ליוונים.
אולי כריתים זה אי אחר.
בכניסה לקניון ראינו גברת "לא רזה" יושבת על חמור המט ליפול, עם רגל חבושה לנקע רציני או שבר.

הקניון שלא הלכנו בו

הבעייה הייתה איך להוריד אותה מהחמור לאלונקה ולאמבולנס שכבר המתין לה.
החמור עמד,  בקושי.
אחרי הרבה תמרונים הגברת גלשה לאלונקה ומשם כבר היה קל להעמיס אותה על האמבולנס.
מסקנה, לא לכל מקום צריך ללכת.
זהו בערך.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
יש המון תמונות שדינה צילמה ואם הרשת תרשה הן אפילו יצורפו לכאן.

עוד הרים בסביבות חנייה

יום שלישי ה- 4 לחודש
גם היום נסענו לחפש את עמק הערמונים או משהו דומה לזה.
לא מצאנו.
נסענו בדרכים הרריות, סלולות הפעם, לעיתים צרות למדי אבל בלי הסבות לג'פאות.
גם הלו"ז היה סביר וחזרנו בזמן למצוות.
דינה עשתה הרבה תמונות ונקווה שתצליח להוסיף.
מה אומר לכם, אנשי כרתים גם נחמדים וגם חרוצים.
הרבה חלקות שדה מעובדות יפה,   גם חממות וגם עיזים.
והעיקר, זיתים, זיתים זיתים.
בגלל המשטר הקשוח באוטו, אני לא יכול לעשן באוטו.
ההזרקות שלי נעשות בהפסקות בנסיעה כאשר עוצרים להיסתכל על הנוף.

זה גם הזמן להטיל מים. (לא יפה לכתוב להשתין וילדותי לכתבו לעשות פיפי).

בגלל שאני עושה שתי פעולות בו זמנית, ושתיהן דורשות שימוש ביד ימין, בדרך כלל, צריך להתרכז ולא לבלבל בין הפעולות אחרת זה עלול להיסתיים בכוויה.
עד עכשיו, לא היו תאונות עבודה.
הצעירים בקפה איפנימה שלנו, בערך 20 מטר מהסירה, ממשיכים להסתובב ולשמוע מוסיקה ברעש די סביר.
יש יתרונות לשמיעה פגומה במקצת.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.

מבט על החוף המערבי של כריתים

ההרדוף פורח לצידי הדרך

מטעי זיתים בכל העמק

פטרול בהרים

יום שני.
הלכתי בבוקר לשכור מכונית.
לאחר בירורים מספר, מחירים נעים בין 90 ל-75 יורו לשלושה ימים, כולל ביטוח עם השתתפות עצמית של 400 יורו, חזרתי לסירה עם הרכב.
לשימחתי קיבלתי שברולט קטן מאד, בתקווה שהאמריקאים למדו לייצר מכוניות קטנות.
להד"ם.

אחד מהשערים לפני שפתחנו

ואחרי שפתחנו (כמובן שסגרנו את השער אחרינו)

 הדרך בה נסענו

לצערי, כן אני אוהד אמריקה, המכונית אינה משתווה ליפניות-קוריאניות באותם גדלים.
חבל.
נסענו להרים.
יש דרך אחת, שאינה סלולה אבל מבטיחה להיות בסדר.
אנחנו בדרך עפר בהרים, והדרך נהיית גרועה יותר ויותר.
איתנו הרבה עיזים וכמה שערים בדרך שצריך לפתוח וגם לסגור.
אחרי עוד כמה ק"מ, הדרך נהיית ממש גרועה והשברולט הופך לג'יפ.
בשלב מסויים מתברר שטוב זה לא יהיה וחוזרים.
לחזור מצריך סיבוב הרכב כאשר מצד אחד מדרון תלול ומצד שני מעלה תלול לא פחות.
מה שבטוח אני מבקש מדינה שתצא מהרכב, כדי שיהיה מי שיספר לילדים איך הם התיתמו  מאב.
הצליח.
חוזרים.
אותם שערים, אותן עיזים ואנחנו על דרך המלך.
השברולט לא משהו אבל לא התפרק.
בדרך חזרה לחנייה, שוב מחסום, היוונים מנקים דרדרות על הכביש.
צריך ונוסעים בדרך הארוכה.
חזרנו מאוחר, כבר לא היה זמן אפילו לישון.
דינה הלכה לעשות כביסה.

היה גם נוף יפה 

מחר נתכנן יום פחות מאתגר לנו ולרכב.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
אסף שלנו בן 41 היום כאשר אנחנו בקושי בני 43, איך זה יכול להיות.
המדהים הוא שאני זוכר בדיוק את לידתו, כולל הברית מילה שנערכה על ידי המיילד כחצי שעה לאחר הלידה.
זה שאני דיברתי "חופשי" בעיברית וזה שהמיילד מסתבר יודע עיברית זה כבר סיפור אחר.

והגענו גם לפליחורה שנמצאת בצד הדרומי של האי, מקום מאד יפה כפי שרואים

אמרתי את הברכות, על פי הכתבת המיילד, רופא יהודי מכובד והכול עד היום ברוך השם טוב.
מזל טוב בני הבכור.

איפנימה בחנייה

עדין יום ראשון, לפנות ערב.
אנחנו כאמור במעגן העירוני, מול בית קפה הנקרא איפנימה. או משהו דומה.
זה מרכז בילוי - בית קפה גדול, לצעירים.
המוזיקה בהתאם.
הבוקר סיירנו בעיר, רובה סגורה, יום ראשון.
שתינו קפה הבוקר עם שכננו רוג'ר, העסוק רוב הזמן בקשירת הסירה.
הרוח עולה ל-15 קשר ויורדת ל5 קשר, לסירוגין.
מאחר ואנחנו בניצב לרוח, מתנדנדים קמעה. דני היה נהנה.
יש כאן בית מלון לשוודים בעיקר, מאד אקסלוסיבי,  המרשה לקחת למלון ילדים מעל לגיל 18 בלבד.
רוג'ר עובד שם.
חוץ מזה, הוא הראה לדינה שלל תוכניות למזג אוויר במחשב והיא מאושרת.
עשכיו נוכל לקבל תחחזיות מזג אוויר מכמה מקורות. לא 5, 10.
הערב אנחנו נשארים בבית.
יש מוזיקה, מסתובבות ילדים וילדיםבתצוגת אופנה מרהיבה, אחת עם גינס קרוע בדיוק כמו שלי, אלא שלה זה עלה הרבה ולי די
מס

כנסיה שהמוסלמים הפכו למסגד וחזרה לכנסיה
שימו לב למגדל הפעמונים והמינרט באותו בנין

נה לא מרשה ללבוש לאירועים מיוחדים.
מחר יש תוכנית, נשכור רכב ל-3 ימים ונטייל בהרים.
הסירה קשורה טוב, כולל תמיכה בסירה של רוג'ר.
יש לו 9 חבלים על הסירה בקשירות כפולות וכדומה.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
דינה תנסה להוסיף תמונות.

המגדלור בכניסה למעגן

יום ראשון, יום שני בחנייה.

ה-2 ליוני יום ראשון.
התעוררתי מוקדם בבוקר לקול רוח וטילטולים.
יש רוח ברמות של 15-20קשר במרינה ואנחנו מתנדנדים.
יש לנו שכן שוודי נחמד עם אישתו, רוגר וקייטי.
הם היו בחוץ מעבירים חבלים מאן לשם ובחזרה.
נגשתי לעזור.
החבל קשירה שלהם שבמים, "סינקר", זז. כנראה.
העוגן שהוא שם לפני כמה ימים לא מחזיק.
הסירה קצת נסחפת.
קשרנו חבל גם לסירה שלי שיש לה סינקר טוב ואני במעלה הרוח ממנו.
נראה בסדר.
הזמנו אותם לקפה.
באו.
קשקש ו.
הלכנו שוב לישון.
הרוח ממשיכה אבל הכול כשורה אהובותי ואהובי.
לא הגיעו  לי דואלים חדשים מהארץ.
חברי הטוב אבי הבטיח לכתוב,  כנראה יש לו תקלה טכנית במחשב.

חנייה

הקטנוע של האיש השמן מהפוסט הקודם

ה-1 ליוני יום שבת.
היום הגענו לחנייה, בנסיון שני.
רוח על הפנים כל הדרך, אבל במגבלות של 5-15 קשר, בהחלט סביר ובעיקר קצר.
הגענו למעגן העירוני או שזה המרינה.
עייפנו.
העיירה נראית יפה מאד.
אני הלכתי לקיים מצוות.
דינה הלכה לפטרל.
נעדכן בהמשך.
הרעיון הוא להיות כאן מספר ימים, לשכור רכב ולהתקיף את ההרים הגבוהים שמסביב.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.

כניה , תמונה משובר הגלים ממול

כן, ממול סוסים וכרכרות, בעיקר ילדים רוכבים בהם