המפרץ הפרטי

יום ראשון ה-9 לחודש.
את יום שבת בילינו בהפלגה ארוכה למדי, כ-10 שעות מחנייה ועד למפרץ סודי, מול הרקליון.
בשבת עוד הספקתי ללכת למטרת הנמל הגובה את דמי החניה.
היו שם שלושה שוטרים. אחד כותב, אחד קורא ואחד שנותן יעוץ.
עשו לי חשבון לימי עגינה, וכמובן טעו ביום או יומיים.
מאחר והסכום אינו גדול, 7 יורו ליום כבר הייתי מוכןם לשלם אבל, הם התעקשו לתקן.
אחרי הרבה חישובים תיקנו.
הסתכלתי על החשבון, ושוב טעות. בחישובי הימים.
לא היה נעים לי לתקן להם שוב ושילמתי.
הפלגנו.
רוח נחמדה, גלים בסדר ואנחנו על מנוע, ראשי וקצת חלךוץ.
היה נחמד.
הגענו למפרץ שהומלץ על ידי רוג'ר וקיקי, השוודים.
כמובן שנפרדנו בהתרגשות תוך הבטחות ל"שמור על קשר".
הגענו הטלנו עוגן, בדקנו מקימים וגרירה  ונראה די בסדר.
אחרי כחצי שעה זה נראה פחות בסדר והרמנו עוגן, דינה היא המרימה,  וזזנו למיקום יותר מרוחק מהחופים.
שוב הטלנו עוגן, דינה היא ה"מטילה",  והפעם הרגתי הרבה יותר טוב.
זה בדיוק היה טוב ובזמן כדי ללכת לישון.
כמובן שבלילה קמתי לבדוק, הכול במקום.
הדבר הכי חשוב להחזקת העוגן במקום זה הרוח.
אם אין רוח העוגן לא זז.
אם יש רוחות חזקות העוגן לפעמים מתחיל להיגרר.
הלילה היה שקט.
הבוקר קמתי מאוחר, המים קרים מידי לשחיה, ונליג עוד מעט לאיוס ניקולאוס.
סיפור של 40 מייל.  כ-88 שעות.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
תמונות בבלוג הבא.