החזרה של דינה

יום שישי ה-28 לחודש
דינה חזרה אתמול בצהרים.
בימים האחרונים הרצתי שירות מסירה וקבלה של תיירים לשדה התעופה הרקליון.
היוונים התחילו לחשוד בי שאני מריץ להם שירות מתחרה.
כישורי הניווט שלי בימים האחרונים לא היו "משהו".
אפילו הצלחתי למתוח את אברמיק ואותנו בטעות בדרך מהעיר, לאחר ארוחת ערב, לשדה.
בסוף לא הייתה ברירה ושאלתי.
מסתבר שהם הזיזו את שדה התעופה ומיקומו ממש לא היה בהתאם לציפיות שלי.
בכל מקרה הגענו בזמן. אפילו אברמיק דיווח שחיכה לפתיחת הדלפק.
הנסיעה לשדה התעופה התחילה בפנצר שמאל,  לא מצאנו את הג'ק, מסתבר שהוחבא מתחת למושב הנוסע ולא בארגז מטען כמקובל.
אריאל הלך למנוליס שלנו, למזלנו נתקענו מיד ביציאה, וחזר עם נהג, עם רכב חלופי  גדול יותר, טיוטה קורולה, ויצאנו לדרך.
אכלנו בהרקליון, התברברתי בדרך לשדה התעופה, ראה לעיל, ואברמיק המריא.
חזרנו, אריאל ואני לא . ניקולאוס לשינה קצרה ויצאנו לדרך שוב, ב0600   .
אריאל הופקד בשדה ב-0700 ואני נשארתי בשדה לחכות לדינה, עד 1400.
נמנמתי, קראתי, פתרתי תשבצים ודינה הגיעה.
אתמול יצאנו לאכול עם שכנים אנגליים, פאול ודריי, מבירמינגהם אנגליה.
הם גמרו להקיף את העולם, כאשר מעומאן ועד מרמריס העבירו את הסירה על אוניה.
מסתבר שהם היו חלק מפלוטילה שהייתה אמורה לעבור ליד חופי סומליה.
צוות אחד, 4 אמריקאים, נלכדו על ידי פירטיים סומליים.
האמריקאים היו בסביבה ובצעו מבצע חילוץ שבסופו נהרגו 4 אנשי צוות, כמה פירטים וחלקם נשבו והועמדו לדין.
האמריקאים קודם יורים, אחר כך שואלים שאלות.
המסקנה, הם בילו 3 חודשים בעומאן, בנמל המסחרי, הגיעה אוניה שהעמיסה את היאכטות, כ-20,  ולקחה אותם למרמריס. הם עצמם טסו לשם.
היה ערב מעניין.
ובלי פולנים אי אפשר.
שלשום, עוד לפני שהחזרתי את אריאל לשדה,  הגיעה סירה פולנית, מברזל, בצבעי אדום לבן, ועם 6 פולנים זקנים.  (בגילי). הייה איירק והיה בוגדן, (לא שאלתי לשם משפחה אולי חמלניצקי), לשמחת, התברברו בקשירה, (מי שלא ראה  שמחה לאיד לא ראה שמחה מימיו),