פטרול בהרים

יום שני.
הלכתי בבוקר לשכור מכונית.
לאחר בירורים מספר, מחירים נעים בין 90 ל-75 יורו לשלושה ימים, כולל ביטוח עם השתתפות עצמית של 400 יורו, חזרתי לסירה עם הרכב.
לשימחתי קיבלתי שברולט קטן מאד, בתקווה שהאמריקאים למדו לייצר מכוניות קטנות.
להד"ם.

אחד מהשערים לפני שפתחנו

ואחרי שפתחנו (כמובן שסגרנו את השער אחרינו)

 הדרך בה נסענו

לצערי, כן אני אוהד אמריקה, המכונית אינה משתווה ליפניות-קוריאניות באותם גדלים.
חבל.
נסענו להרים.
יש דרך אחת, שאינה סלולה אבל מבטיחה להיות בסדר.
אנחנו בדרך עפר בהרים, והדרך נהיית גרועה יותר ויותר.
איתנו הרבה עיזים וכמה שערים בדרך שצריך לפתוח וגם לסגור.
אחרי עוד כמה ק"מ, הדרך נהיית ממש גרועה והשברולט הופך לג'יפ.
בשלב מסויים מתברר שטוב זה לא יהיה וחוזרים.
לחזור מצריך סיבוב הרכב כאשר מצד אחד מדרון תלול ומצד שני מעלה תלול לא פחות.
מה שבטוח אני מבקש מדינה שתצא מהרכב, כדי שיהיה מי שיספר לילדים איך הם התיתמו  מאב.
הצליח.
חוזרים.
אותם שערים, אותן עיזים ואנחנו על דרך המלך.
השברולט לא משהו אבל לא התפרק.
בדרך חזרה לחנייה, שוב מחסום, היוונים מנקים דרדרות על הכביש.
צריך ונוסעים בדרך הארוכה.
חזרנו מאוחר, כבר לא היה זמן אפילו לישון.
דינה הלכה לעשות כביסה.

היה גם נוף יפה 

מחר נתכנן יום פחות מאתגר לנו ולרכב.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
אסף שלנו בן 41 היום כאשר אנחנו בקושי בני 43, איך זה יכול להיות.
המדהים הוא שאני זוכר בדיוק את לידתו, כולל הברית מילה שנערכה על ידי המיילד כחצי שעה לאחר הלידה.
זה שאני דיברתי "חופשי" בעיברית וזה שהמיילד מסתבר יודע עיברית זה כבר סיפור אחר.

והגענו גם לפליחורה שנמצאת בצד הדרומי של האי, מקום מאד יפה כפי שרואים

אמרתי את הברכות, על פי הכתבת המיילד, רופא יהודי מכובד והכול עד היום ברוך השם טוב.
מזל טוב בני הבכור.