הנסיעה לפורט מונטה נגרו

יום שני ה-30 ליוני
היום אנחנו מתכננים יום מלא פעילות.
כמובן, "אם    אלוהים ירצה ומזג  האוויר ירשה."
בינתיים לא ברור.
אחרי שהסביר לי פקיד מקומי שאפשר לקנות רק 4,000 ליטר בפטור ממיסים, דינה שלחה דוא"ל לסוכן המממממממקומי שאמר שבנמל הראשי, שעתיים הפלגה מכאן אפשר גם 700 ליטר.
גם את "היציאה" נעשה שם. אי"ה.
אני מייחס הרבה מקום לכוח עליון כי הרוח עלתה.
לפי העננים יהיה גם גשם.
נקבע לנו תור ל1400 בתחנת דלק והוסבר לנו כי התדלוק והסידורים יקחו בין 60 ל-90 דקות.
נראה.
המאמץ להפליג לפורטו נגרו שווה כי ההפרש הוא יותר מחצי יורו לליטר.
אנימתכנן למלא כ-700 ליטר, שווה.


אחר כך נפליג לצותת. 6 שעות ונגיע עם חשכה.
היו לנו שכנים נחמדים, גף ואשתו, בסירה של 72 רגל בבעלות פרטית, גף רק הסקיפר, המושכרת גם לצרטרים.
לא בררתי מחירים.
אם משהו מעוניין שיגיד ואבדוק.
הסקיפר מבלה את יומו בצחצוח הסירה . דינה ממליצה לי ללמוד ממנו.
נו.
זהו בינתיים.
נצא ב-1200 , אי"ה, נגיע לפורט, אי"ה, נתדלק, בזול, אי"ה ונפליג לצוותת. אי"ה.
אני נהייה מאד דתי כאשר מזג האוויר מדרדר.



זה הכול לבינתיים, נאסוף, אי"ה, את טלי מחר.
הכול כשורה אהובותי ואהוביי.
נשיקות.

ההר הגדול

יום שבת ה-28 ליוני
היום עומד בסימן ההעפלה של דינה למבצר הגדול המצוי כמה קילומטרים מעלינו.
בבוקר, בבוקר, היא העירה אותי להודיע לי שהיא הולכת.
המשכתי לישון בדאגה רבה.
התעוררתי כעבור שעתיים והלכתי למוזיאון  הימי שיש כאן.
בדרך נפגשנו.
דינה קצת אדמדמה אבל במצב טוב.
הלכנו לאכול ארוחת בוקר.
ממזרים החברה כאן.
ארוחת בוקר 2.5 יורו.
כוס מיץ סחוט טרי, 3.75 יורו.
תמחור מעניין. כנראה לתיירים.
אני כמובן עבדתי קשה בסירה.
מילאתי מים, לא היה חסר הרבה, החלפתי טבעת אבטחה של הכבל מעקה על הסיפון, ועוד.

מסלול העליה

הטבעת הזו הגזימה. היא פתוחה בקצה אחד וכל פעם שמישהו עובר

מפרץ קוטור

העיר העתיקה, מוקפת חומה.

הסירה שלנו, מבט מלמעלה (זום). רואים כמה אנחנו קטנים?

 על ידה היא מנסה לשרוט אותו.
היום היא תפסה את מכנסי היצוג שלי בכיס, וקרעה אותם.
יש גבול.
החלפתי את הטבעת.
ונשאר עוד גוב אחד גדול.
המחזיק כוסות קפה שלנו מותאם  לשתי כוסות קפה גדולות ואחת קטנה.
דינה כבר קנתה לטלי כוס גדולה ונותר רק להתאים את הפתח לכוס.
עבודה מקצועית עם המסור, 30 שניות, וגמרתי עם העבודות היומיות.
כנראה שנישאר כאן עוד יום.
העיר הבאה ממנה  ניתן לעשות יציאה ולקנות דלק ללא מיסים, מתכבדת במרינה הלוקחת מחיר כפול לעגינה.
מאחר והעיר היא במרחק של כשעתיים הפלגה, נישאר כאן, נפליג לשם רק ל"יציאה, ודלק ולא נישאר שם לילה.
טוב אני מגיע לעיקר,
דינה תכלול תמונות מההעפלה שלה היום.
כאשר אתם מתפעלים מהתמונות, תזכרו את המילוי המים, הטבעת והגדלת הפתח לכוס קפה של טלי.
הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.
נשיקות.

הוכחה שהגעתי לפסגה

קוטורהעיירה יפה מאד.

יום שישי ה-27 ליוני
אנחנו בקוטור, בקצה המזרחי של הפיורד של מונטנגרו.
הפלגה קצרה ושקטה לגמרי.
העיירה יפה מאד.
לדינה יש אתגר לעלות מחר למבצר החולש על העיירה. עניין של אלף מדרגות או יותר.
אני אלך למוזיאון הימי.
אנחנו בתוך מפרץ-פיורד, הנשלט על ידי הרים מאד גבוהים ומאד ירוקים.
איןלהתפלא, הם או אלוהים, משקים את ההרים האלה פעמיים בשבוע.

ישוב אופייני לחופי אגם קוטור

שימו לב למנזר בלב העיר מעל העיירה

אחרי סיור אחר צהריים, חזרנו לסירה, נחנו עוד קצת ויצאנו לאכול.
ואכן, אכלנו אותה.
יש מסעדה יפה ליד כנסיה יפה בעיר העתיקה. בנוייה לתירים.
הציעו לנו את המנה המיוחדת של פירות ים ודגים, לשנים.
הדג הגיע קפוא.
הפרוסות דגים הגיעו שרופות.
הטבח בטח יווני.
ממליץ לנו ולכם לא להזמין מנות קומבינציה מיוחדות ל-2.
והעיקר, אני בחרתי את המסעדה והמנות.
קינחנו בגלידה במקום אחר. את הגלידה לא הצליחו לקלקל.
הולכים לישון.
מקווה שדינה לא תתעקש על ההר.

הדוכס החדש

הרצוג נובי
יום חמישי ה-26 ליוני.
הגענו ב1400 לאחר הפלגה נהדרת במהירות 7-8 קשרים, עם הזרם. רוח בקושי הייתה.
יום מעונן אבל ללא גשם.
הלכתי לישון.
התעוררתי לקול צעקות של " כמה אפשר לישון ?" של דינה כמובן.
התשובה היא כמה שצריך, אם לא מפריעים. לי הפריעו. (דינה).
בזמן שישנתי דינה חרשה את העיר.
הלכנו לטייל, למצוא מסעדה ולראות תוצאות כדורגל.
מצאנו.
מסעדה ממש טובה.
האוכל פה זול יחסית, מחצית מהעלות בארץ.
את הקשירה לרציף עזר לנו לבצע קרואטי אחד שביקש וקיבל טיפ. 3 יורו. שיהיה בריא.
קשר אותנו באלכסון. שיהיה.
עתה חזרנו מהטיול, אגב במעלה ההר, בחיפוש אחרי בנקומט.
שאלנו קודם לכן איפה יש כזה ואמר לנו בחור נחמד שזה במרחק של 200 מטר.
שכח לציין שהתכווון לגובה נוסף של 200 מטר.
בהליכה ומדרגות זה יצא יותר.
הזזנו את השעון כאן. שעה מאורח יותר כאן מאשר בארץ.
דינה כבר מחכה לטלי שתוכל לטייל איתה.
גם אני.
אוכל לישון בשקט יותר.
הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.
נשיקות.

סוללות

יום רביעי ה-25 ליוני
לא תאמינו.
הלכנו לחנות  אחת בעיר,  שהפנתה אותנו לחנות אחרת ובינגו. יש.
הכניס בדק, עובד.
מסרנו לא את הסוללה הישנה וקנינו שתי סוללות.
המחיר "מופקע" כמובן, רק 9 יורו לסוללה. בערך חצי ממה ששילמתי בארץ.
עכשיו נגמרו התירוצים לחיפושים בערים והעיירות השונות אליהן אנחנו מגיעים.
דינה גם קנתה סים מקומי להעברת נתונים דרך הטלפון ואנחנו מסודרים.
המקומיים נחמדים. גבוהים וחסונים.
ראינו אפילו מחצית כדור רגל בין איטליה לאורוגווי, כולל הנשיכה-נשיקה של הנושך הידוע מאורוגווי.
ישבנו בקפה שהקרין את המשחק וגמרנו חצי ליטר בירה כל אחד.
עלינו מתנדנדים ונשענים זה על זה לקומה השניה שהייתה קומת המסעדה.
היום החלטנו שאנחנו נשארים כאן וההחלטה במקום. גשם.
בסביבות דוברובניק התחזית מראה ים - בופור 10, משבים. זה משהו שעוד לא ראיתי עד עתה בתחזיות.
לימים הקרובים, אחרי היום, שקט.
נצא מחר לפיורד הגדול של מונטנגרו.
האוכל כאן זול יחסית, ליוון לארץ.
גם אין להם TRADITIONAL יווני, זה מה שהיוונים קוראים למנות ישנות המתיבשות בתנור יומים, לפחות.
זה שהם גבוהים וחסונים אמרתי לכם, זה כנראה בגלל שארוחת בוקר כוללת 3 ביצים, עין, לא שאלו אותנו, כנראה TRADITIONAL מקומי.  עם פרושוטו.
היה טוב.
גם  סלט יווני אין להם, זה שכולל פרוסת גבינה, עגבניה חתוכה ל-4 ומלפפון חתוך, איך לפעמים.

זה שלא תבינו שהיוונים לא נחמדים. נחמדים. טבחים - לא משהו.
כדי להיות טבח יווני צריך להיות זקן, ואחד שעבד פעם על אוניה, לא חשוב במה, וכמובן שהיה בחיפה או אשדוד.

מונטנגרו

מונטנגרו-באר, 24 ליוני, יום שלישי.

הגענו לכאן אחרי הפלגה חלקה במיוחד של כ-25 שעות.

בחלק מהזמן, מנוע, פלוס מפרשים פלוס זרם או משהו, ורצנו על 8 קשר.

הגענו בדיוק נכונים לתדלוק, אבל התברר שאיזה גרמני אחד עם סירה ענקית עומד ליד תחנת הדלק.

נדחקתי בין שתי יכטות גדולות, מנועיות, והלכתי לישון.

העירו אותי, דינה, מבקשים שנזוז כי אנחנו במקום פרטי של מישהו, שאיננו.

אני ממש לא נחמד כאשר מעירים אותי.

מסתבר שצריך לחכות בכול זאת עד שהגינגי יחזור עם המפתחות, במקרה הזה הדרכונים של הגרמני.

עברה איזה חצי שעה.

יכולתי לישון בינתיים.

חזר. הגינגי.

כן, אפשר לקנות כאן דלק ללא מיסים, כ75 סנט במקום 1.27 יורו.

אבל, רק ביציאה. אנחנו רק באנו.

הפתרון היוא לקחת 100 ליטר, והיתרה ביציאה עוד כמה ימים.

הלכנו להסדיר  רישום כניסה.

יש 4 תחנות לענין ואנחנו התחלנו בתחנה האחרונה.

במשרדי המרינה שלחו אותנו למשטרה ההגירה, במשטרת ההגירה שלחו אותנו למשטרת הדרכונים, שם שלחו אותנו למנהלת הנמל.

מנהלת הנמל איננה.

שנינו די עייפים.

המנהל איננו.

אחרי כ-חצי שעה, מגיעה הצפצולה. בלי התנצלות, בלי כלום, מבקשת ניירות.

מה אורך הסירה, אני מעגל, 12 מטר, זה כרוך בתשלום של 120 יורו.

דינה מזכירה לי שהסירה רק 11.95 מטר, גברים אוהבים להגזים, והמחיר יורד ל-40 יורו. 

חסכה לנו 80 יורו.

עכשיו, הולכים לבנק, תחנה חמישית, מעבר לרחוב, משלמים, 40 יורו, פלוס 5 יורו עמלה על ה-40 יורו פלוס עמלה של 40 סנט על העמלה של ה5 יורו.

יש.

בשלב זה החלטנו לנוח ולאכול ארוחת בוקר.

ארוחה טובה דווקא.

מאוששים, הולכים למשטרה, להגירה ולמשרדי המרינה.

שלא תקבלו רושם מוטעה.

אנשים נחמדים. גם גבוהים. במיוחד הבחורות.

במרינה מסבירים לנו שזה כ-70 יורו ללילה, חשמל ומים כלול.

כדאי להתקלח בסירה. אם כי יש גם מקלחות.

שילמנו ליומיים.

חזרנו לסירה ונפלנו שדודים.

עכשיו קמנו ואפשר לקטר.

התוכניות הן כרגיל, ללכת לעיר, לחפש סוללה לדינה, לא למצוא,

לאכול ארוחת ערב ומחר נראה.

המחירים כאן, למעט המרינה, עושים רושם זול יותר מאשר ביוון.

זהו בינתיים.

יציאה מקורפו

י
יום ראשון ה-22 ליוני.
אחרי יום של בטלה, מנוחה, נסענו אחר הצהרים לעשות "יציאה" מיוון לטובת מונטנגרו.
כמובן שזה נסיעה במונית, הליכה ממשרד אחד למשנהו ותותמות.
עברנו את זה.
מחר אנחנו מתכננים לצאת למונטנגרו, נסיעה של כ-170 מייל, כולל הפלגת לילה.
זה אומר שלא נהייה בקשר .
גם במונטנגרו לא בטוח מה מצב הרשת כך שלא תשמשעו מאיתנו קרוב לשבוע.
מחר עוד נעצור בדרך להצטידות ולדרך.
נשיקות

קורפו

יום ראשון, ה-22 ליוני
אתמול היה יום הפלגה קצר ונוח.
בדרך, לקראת הכניסה לקורפו, ראינו מגה יאכטה עם חידוש.
על הסיפון שלה הייתה קשורה מפרשית של 36-40 רגל. מוכנה להרמה והורדה למים.
אין גבול להמצאות האנשים.
דינה צילמה ואולי תצליחלהעביר לכם.
הבוקר התעוררנו לטילטולים חזקים של הסירה שביקשה להתנתק מהחבלים ולזוז.
החבלים ניצחו.
כנראה האונית נוסעים הענקית שנכנסה כאן לנמל העבירה לנו כמה גלים.
נרגע.
אתמול הלכנו לטייל בעיר, במקום אחד לא הייתה סוללה המקום השני סגור והיום בכלל יום ראשון כך שהעניין סגור.
מחכים שאריאל יקנה ויתן לטלי להביא לנו. אולי אפילו שתי סוללות.
הטיול בעיר כרוך בעלייה מהמבצר לעיר. עמדנו בזה. בקושי.
הספקנו אפילו לאכול פיצה ולראות את ארגנטינה מתמזמזת עם אירן.
נמאס לנו והלכנו.
בדקה ה-80.
מסי, הממזר הקטן נזכר להכניס גול בדקה ה-93. באמת.
אנחנו כמובן עוקבים אחרי החדשות ובעיקר אחרי האין חדשות. טרגי.
העגינה כאן היא עם החרטום לרציף.
בקושי אפשר לקרוא לרציף הזה רציף. הוא צר ונמוך.
בים עם קצת רוח, הרציף יהיה רטוב ואולי גם מתחת למים.
בינתיים שקט.
הסיבה לעגינת החרטום היא הרדידות של הקרקעית ליד הרציף. הסירה פחות במים בצד החרטום.
זה מצריך אקרובטיקה מסויימת בירידה, יש לנו סולם מתאים, ומסתדרים.
דינה מצאה לה פרוייקט לניקוי השירותים ואני ממלא מים.המים כאן זורמים מאד לאט וזו עבודה לקצב שלי.
התוכנית היא לצאת מחר למונטנגרו,  תוך דילוג על אלבניה.
הפלגה של כ-150 מייל.
מזג האוויר מבטיח להיות בסדר, עם רוחות דרומיות. נראה.
הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.
נשיקות.

בשנה קודמת ראינו מסוק נוחת על מנועית
השנה מפרשית על מנועית

נגד הרוח

היי לכולם
אנחנו בפאקסוס. לעיירה קוראים גאיוס.
קמנו בבוקר מוקדם, אחרי לילה גשום מאד.
הסירה מבהיקה, כמו אחרי שטיפה.
השמים מעוננים והחלטנו להישאר.
חזרנו לשינה.
אני טוב בזה במיוחד.
לקראת צהרים הכול התבהר והחלטנו בכל זאת לצאת.
הייתה הפלגה מענינת, נגד הרוח והגליים.
רוחות עד 20 קשר, על האף.
דינה בחרה יעד קצר וזה עזר.
בכול אופן 7 שעות מול הרוח, לא היה כייף.
הגענו.
נכנסנו, זו מין תעלה בין שני איים והיינו פה בעבר.
זרקנו עוגן ומייד גרמני אחד דאג שהעוגן שלנו על שלו.
התלבטתי אם לשלוח אותו למקום רחוק ובסוף עניתי בנימוס. יהיה בסדר הבטחתי לו.
מתברר שהמנוע עוגן שלו מושבת והוא מרים עוגן ידנית.
לכן הדאגה. התידדנדנו.
יצאנו לארוחת ערב והיוונים לא הכזיבו. סטייק שרוף.
מילא.
מחר בבוקר נמשיך לקורפו שזו הפלגה קצרה יחסית של כ-35 מייל.
נקווה שלא נגד הרוח.
הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.
נשיקות

יום חמישי ה-19 ליוני 2014
אנחנו בלפקדה.
דבר ראשון הלכנו לחפש סוללה לטלפון. אין, בשתי חנויות.
קיבלנו אזהרות משני החברים הטכניים שלנו, מיכאל ודני, על הסוללה שיכולה להיהפך לרימון.
היה לנו יום מעניין היום, במובן החיובי של המילה.
התחלנו ברוח קלה, 2 קשר, אחרי כמה שעות הייתה לנו סערת ברקים באופק, עם "ענני-נמו", (עננים נמוכים).
הצלחנו להישאר בשולי הסערה, עם מעט גשם ועם משבי רוח של 20 קשר.
הכניסה למרינה כאן היא דרך תעלה, די רחבה, ודי רדודה.
עברנו את זה בשלום ואנחנו כאן.
הרעיון היא להפליג מחר מוקדם לקורפו.
שם כנראה נשהה  יומיים. ושוב נחפש סוללה.
הדרך לכאן הייתה בין איים ומאד יפה.
כדי שהביקור כאן לא יהיה לשוא, עצרנו בחנות למשקפיים לחפש לדינה בורג. (ז"א למשקפיים שלה).
המוכרת סידרה לה בורג, ניקתה את המשקפיים שלה ולא בקשה תשלום.
הצענו. אמרה לא צריך.
היוונים נחמדים מאד אם כי המסעדות שלהם כבר יוצאות לי מהאף.
אז זהו, מחר אם מזג האוויר יאפשר זאת.
אז הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.
נשיקות.

יום רביעי ה-18 ליוני.
לשי יש יום הולדת.  מזל טוב מתוקה שלנו.
אנחנו בקפלוניה, לאחר הפלגה נוחה של כ- 10 שעות.
אנחנו עדיין בחיפוש אחר סוללה לטלפון של דינה.
מחר מתכננים להגיע ללפקדה ואולי שם.
דיברתי עם מיכאל, יש סיכום עקרוני
קיבלתי דוא"ל מאברמיק ויש הבטחות לסיכום.
נקווה.
קיבלתי תמונות של נורית מהמפגש המצומצם, קודם למפגש הגדול.
לאה הייתה אני מבין שאברמיק היה אי שם באירופה.
אני מנסה לעקוב אחרי המונדיאל ללא הצלחה.
יש לנו המצאה חדשה בסירה. המאפרה החדשה שלנו היא בקבוק פלסטיק, חצי מלא מים, במתלה מיוחד שדינה סרגה.
המתלה הוא באדום.
יש מתלה נוסף למי  שתייה במתלה כחול.
ניסיתי פעם אחת להגניב לדינה בדל סיגריה למי השתיה שלה. לא הלך.אנחנו במסעדה סבירה לשם שינוי עם אוכל סביר.
אני לא בררן גדול באוכל אבל בימים האחרונים, היוונים הגזימו, לרעה.
אתמול פגשנו זוג אמריקאים מאורוגון. גארי וקארול. נחמדים.
היום אנחנו במרינה שכרגע מלאה לחלוטין, מה שלא קרה עד היום.
מחר ל-לפקדה לחיפוש אחר סוללה.

יום שני ה-15 ליוני 2014–06–16

אנחנו בפילוס. עיר נחמדה.

אתמול הצלחתי לשבור שיא, של הארוחה הכי גרועה שלי ביוון עד כה.

בתחנה הקודמת הזהיר אותנו המסעדן שעיר זו ידועה במסעדותיה הגרועות. הצלחתי למצוא אחת.

עד עכשיו האמנתי שמשהו בתנור יהיה טעים ומקומי.

היה. הבעיה היא שהעוף שהזמנתי היה בתנור יותר מיום והטעם בהתאם.

אתמול היה לנו יום ארוך של 13 שעות הפלגה בתנאים נוחים מאד, ראשי בחוץ ומנוע גם.

רצנו כ-13 שעות במהירות ממוצעת של 6 קשר והיה נחמד.

הגענו למרינה נטושה, בה כול אחד עוגן על פי רצונו.

הלכנו לעיר הנמצאת במרחק הליכה נאה, מצאנו את המסעדה הנ"ל, והמתקנו את מר גורלנו בגלידה בדרך חזרה לסירה.

למרות תנאי ההפלגה הטובים היינו עייפים ונרדמנו.

הבוקר הלכנו לחפש סוללה לטלפון של דינה.

הסוללה הנוכחית פיתחה סימני הריון היסטרי, מנופחת  נגמרת מהר מאד.

כמובן שגם כאן לא היה.

נאלץ להסתפק בקיימת עד התחנה הבאה. שם נחפש שוב.

יש לנו ביקור אחד, מאושר, של טלי שיתחיל ב-1 ליולי, בדוברובניק. נהדר.

יש מקום לעוד.

לידינו עגן טרי מרן קטן, 8 מטר, עם זוג גרמנים. סירה קטנה ומהירה מאד, כאשר יש רוח, עם מנוע עזר חיצוני של 8 כ"ס. עכשיו יצאו.

התחנה הבאה שלנו היא קטקולון, עוד כ-50 מייל. מזג האוויר מבטיח להיות טוב.

שלשום עגנו במפרץ.

דינה טוענת שאנחנו, (במיוחד אני), לא יודעים לעגון.

לעומת זאת ידידינו האוסטרים, עוגנים נהדר.

עגנו.

לידינו עגנו האוסטרים. כמובן באופן מושלם.

הבחור שחה אלינו, אנחנו עוד לא טעמנו את המים למרות שהם 24 מעלות, בתחום הסביר.

הוא בדק את העוגן שלו ושלנו והכריז שהכול טוב.

ישבנו בסירה שלנו, הם באו אלינו עם הדינג'י שלהם, לארוחת ערב אכלנו ונגררנו בשקט.

ניסיתי להטיל עוגן עוד פעם, בפיקוחו של האוסטרי, (אריך), הכול טוב.

התחלנו להיגרר שוב.

גם האוסטרי המומחה נגרר.

הרמנו עוגנים ועברנו לשכונה אחרת.

כנראה שהקרקע לא מתאימה. )הרצפה עקומה).

המקום החדש, במרחק של כ-2 מייל, נראה הטוב.

עגנו קרוב זה לזה, והלכנו לישון.

לא הייתה גרירה.

עוד בערב אריך הודיע לנו שהם יוצאים ב-0530.

קמנו ב-0600 והם אינם. בהתחלה חשבתי שנגררנו לאמצע המפרץ אבל מד העומק והמראה הקרוב של החוף, והסתכלות נוספת בתוויין, הראתה שאנחנו במקום. רק האוסטרים זזו.

אז אנחנו כאן. נחים.

הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.

נשיקות..

מונמוסיה, פלופנז

יום שישי ה-13 ליוני 2014

צהרים.

חזרנו מסיור בעיר הונציאנית הדבוקה לסלע אדיר.

מאד יפה. מאד שונה ממה שראינו עד כה.

הצבעים כאן הם חום, צהוב ולא הלבן כחול המסורתי.

עוד יתרון שיש לעיר הקטנה הזו הוא הגודל שלה. קטן.

אין הרבה ללכת.

מעל עיירה יש צוק ענק ועליו חומה. לא ברור איך מגיעים לשם אבל לא נורא. לא הייתה לנו שום כוונה לטפס חצי קילומטר לגובה.

אנחנו כאמור נשארנו כאן להיום ומחר נצא עם שחר לעקוף את הקצה הדרומ מזרחי של הפולופונז.

מזג האוויר מבטיח להיות נוח.

אנחנו מוקפים בדוברי גרמנית.

מצד אחד ידידינו האוסטרים, דינה בילתה איתם את יתרת הערב אתמול וקיבלה מידע להמשך ההפלגה.

הבוקר הגיע גרמני עם אשתו ההולנדית.

שני הזוגות בלי ילדים. לא שאלנו, אבל ברור שאין להם.

הגרמני - הולנדית בדרך כלל עוגנים במרמריס והם גרים על הסירה.

אין ילדים אבל יש להם גולדן צעיר

אחר כך האירופאים בוכים שיש להם יותר מידי מוסלמים. בתאבון שיהיה להם.

עכשיו צהרים. אוכל ומצוות. (שלאפ-שטונדה).

בקרנו בבית מרקחת וקנינו וולטרן.

עושה רושם שעוזר.

הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.

אם יהיה משהו מעניין בערב אוסיף.

ויהי לפנות ערב.

כמה הערות כלליות.

היוונים דייגים רבים וחרוצים. יוצאים לדייג בסירות הקטנות שלהם כול הזמן, בבוקר.

או שזה התחביב שלהם. לא נראה לי שיש פרנסה בזה.

אנחנו כבר כמעט במחצית יוני ויולי קרוב.

חברינו המתכוננים להגיע, וכמובן שנשמח מאד לכך, כדאי שתתחילו לתכנן ולהודיע לנו. אפילו בערך. פשוט נשמח לדעת.

חזרה למקומנו.

עדיין חם.

דינה מתכננת את המסלול ואת מזג האוויר. שניהם נראים לי בידיים בטוחות.

היא קצת מתעצבנת שאני לא מגלה עניין רב יותר בכך.

מה יש לי להתעניין. שניהם בידי שמים. (דינה).

הגב שלי מתחיל להפסיק להציק לי.

אני נועל נעלים לבד, למרות הפיתוי לתת לדינה לעשות זאת.

זהו לעכשיו.

העיירה הקטנה מוקפת חומה, מבט מהים

צבי הים החיים במפרץ, הדייגים המקומיים מאכילים אותם

הרחובות הצרים בעיירה, אין כניסה לרכב

מילוס והטיול

יום רביעי ה-11 ליוני.

אתמול דילגתי.

קצת קשה לנסות לשעשע אתכם עם גב תפוס.

אתמול החלטנו להישאר במילוס יום אחד, לשכור אוטו ולסייר באי.

הסירה מספקת לנו אירועים. הפעם, המוליך של העוגן תפוס, מה שמאלץ את דינה להלום בו בפטיש 2 קילו כדי שיזוז למקומו הראוי. היא לא נהנית מזה. אתמול שמה שמן, ואולי הוא ישתחרר קצת. נראה.

העגינה פה היא חבלים הקשורים לקוביית בטון בתחתית ואין צורך בעוגן.

הלכנו למנהלת הנמל והם אמרו לנו לחזור לפני היציאה ואז נשלם.

התחברנו לחשמל, ועדין היום, לא באו לקחת כסף. שאננים.

אתמול אחר הצהרים שכרנו רכב.

קיבלנו סיאט עם מזוג אוויר מפוקפק ונסענו לעיירה שמעלינו.

דינה עשתה סיור ב-3 חנויות למכשירי טלפון ובשלושתם לא הייתה להם הסוללה שהיא צריכה למכשיר הטלפון.

אולי בעיר הגדולה הבאה.

הסיאט, (פיאט מחופש למשהו ספרדי), עצבן אותי, דלת בקושי נפתחת, מזגן דפוק, חזרתי כעוס למשכירה.

בחורה איטלקיה עבה.

היו לי כבר כל הנימוקים והטענות להחלפה.

לאכזבתי, אמרה, טוב קח את האוטו שלי, סקודה אוקטביה, ללא כל תואנות ומענות.

נחמד.

 הבוקר נסענו לסיור באי.

אי לא גדול, נחמד. כמו כול האיים היווניים.

הגב שלי משתפר. אני כבר נועל סנדלים לבד.

כעת אחר הצהריים.

עוד מעט ניסע שוב לסבוב קטן בעיר הגדולה ואחר כך נחזיר את האוטו.

אני אלך לחפש את מנהלת המרינה כדי לשלם להם ולמנהלת הנמל. צריך לרדוף אחריהם לתשלום.

אני שמח שקיבלנו ליצן כנשיא. לפחות יהיו בדיחות. אני גם שמח בשמחתה של שרה – צרה.

חבל ששיטרית לא נבחר, למרות ששמו היה יכול לעשות לנו בעיות בחו"ל. (שיט-רית).

לגויים יש נטייה לבלוע את ההברה האחרונה.

התוכנית למחר היא להשכים ולשוט לכיוון הפלופונז, ללא שימוש בתעלת קורינטוס, לעיירה שנקראת מונהוסייה.

זו הפלגה של כ -  70 מייל. מזג האוויר מבטיח להיות סביר עם רוחות צפוניות.

הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.

נשיקות.

המפרץ הגדול בלוע הר געש

SARAKINIKO
סלעים לבנים (כנראה גיר) שונה מהסלעים האחרים באי

חדשות טובות, חדשות רעות

איוס,  2014–06–09

הגענו היום אחר הצהריים לאחר הפלגה נוחה במיוחד. שקט.

מנוע וראשי ומהירות ממוצעת של 6.5 קשר.

יש לי חדשות טובות וחדשות פחות טובות.

החדשות הטובות הן שדינה נועלת לי נעלים, במקרה שלי, סנדלים.

הפחות טובות, קמתי הבוקר עם גב תפוס מאד.

אני הולך בצורה מצחיקה. אם אני לא הייתי הבדיחה, הייתי גם צוחק. יעבור.

דינה נאלצה לבטל את הטיול המתוכנן במעבורת לסנטוריני. המעבורת יוצאת ב-12 וחוזרת ב  -1700, כולל שעה נסיעה בכול כיוון.

הסירה מתנהגת טוב מאד. הגב שלי קצת פחות.

המטרה מחר היא מילוס, מרחק של כ-50 מייל. מזג האוויר מבטיח להיו נוח.

הכול כשורה אהובותיי ואהובי.

נשיקות.

בהצלחה לשכטרמן. נראה מחר.

מפרץ MALTEZANA באי אסטפליה 8/6/14

אסטפלייה

יום ראשון ה-8 לחדש.

יצאנו מוקדם בבוקר, בערך בשבע.

התוויין – גי.פי.אס., התעורר לחיים, לאחר מנוחת לילה טובה.

עבד כסדרו כול היום. ממשיך בסדר.

רוב ההפלגה  עברה כמעט ללא רוח ועם מנוע. לקראת הסוף הרוח קצת עלתה, אבל קטן עלינו.

אנחנו בקשר ממוחשב, לאחר ההתקנה של דינה לסים מקומי דרכו ודרך הטלפון, גם המחשב והחדשות בפעולה.

מיכאל כנראה שלח תיקון טלפתי והתוויין עובד. (כן, כבר כתבתי).

בינתיים הסירה לא ממציאה לנו אתגרים חדשים.

אנחנו עוגנים במפרץ די פתוח. הרוח איתנה, 5-10 קשרים, ללא גלים. העוגן נראה מחזיק.

דינה עסוקה בארוחת ערב, מי רעב, וזהו.

ראינו תמונות נהדרות מדיאנה ואריאל. ממש ממש שמלות יפות.

מחר התוכנית היא להפליג לאייוס. הפלגה של כ-60 מייל.

נקום מוקדם ונצא.

הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.

נשיקות.

נ.ב.

בקצר לגי.פי.אס.

אולי האתר, מערכת הלווינים נפלה או שותקה למספר שעות לסירוגין, לקראת התקיפה באירן של האמריקאים.

יש לכם הסבר אחר לתחיה של הקשר שלנו דרך התוויין לג.פ.אס. ??

טוב, העוגן נגרר. מה עושים ??

מרימים ומטילים אותו מחדש.

דינה ביצעה, תוך תלונות על ההפרעה בשתית הבירה שלה.

עכשיו שוב, סימנו בתוויין ונראה.

   

סימי 7.6.14

יום שבת. הגענו לפנות בוקר לסימי.

עוד לפני הכניסה התגנבה אלינו סירת משמר החופים היוונית, בשקט ללא אורות, וללא קריאה בקשר בערוץ 16.

הגיעו קרוב ובקשו שאעלה מולם בערוץ 10.

כנראה בדיקה אם אני ער.

מעניין מה היה קורה לו הייתי ישן.

לאחר חילופי דברי נימוס, המשיכו להגן על מולדתם מפני התורכים.

סימי הוא האי הכי קרוב לתורכיה שיש להם. בעצם אולי גם קסטלו.

ההפלגה היית די שגרתית, הרוח על הפנים, בתחילה 10-15 קשר, שירדה בלילה ל-5-10  קשר.

כדי שלא יהיה משעמם, התוויין מפות הודיע לי כי אין לו קשר ללוויני הניווט.

אין תצוגת נתוני הפלגה.

הפעלנו את התווין הישן, (דינה כמובן), והכול טוב.

ניסיתי ספריי מגעים, ללא שיפור.

בסדר. אפשר בלי.

בדרך הוא חזר לחיים.

עבד כמה שעות ושוב, "מת".

בכול זאת הגענו עם אור ראשון, לא כול תקלות.

יש לי שתי חלופות למצב זה. אחד התוויין הישן והשני גי.פי.אס. ידני ומפה.

לאחר שנת בוקר חטופה, הלכנו לסדר ניירת.

כאן שלושת הנציגויות, משטרה, נכס ומנהלת הנמל, מפוזרות בין כול קצוות המעגן.

התחלנו במנהלת המעגן, הסבירו לנו שצריך להתחיל במשטרה, מהלך של קילומטר וקצת משם, עשינו את הסיבוב ואנחנו מסודרים.

כול משרד עם 2-3 חותמות שהם מרביצים על הניירות שהם ממלאים. די מצחיק. משתדלים לא לגחך. לא יפה.

שנת צהרים נהדרת, וכותבים.

התוכנית לצאת מחר בבוקר מוקדם לאסטפלייה. משהו כמו 72 מייל.

נראה לפי הים.

התחזית טובה.

זהו לבינתיים אהובותיי ואהוביי. הכול כשורה.

  

קאש יוני 5 2014

יום חמישי, אנחנו במרינה קאש, קשורים לשובר הגלים, מבפנים, רוח מערבית חזקה מרחיקה אותנו מהמזח.

הרוח במרינה  20-25 קשר. בחוץ מעניין אף יותר.

הגענו הבוקר, ב-06:00, בליווי גשם זלעפות.

כל טיפה מלון. כל מלון, מלמיליאן.

קראנו למרינה בקשר והופיע בחור נחמד שעזר לנו להיקשר, נרטב, כמונו עד לשד עצמותיו.

הניסעה הייתה בסך הכול די סבירה.

יומיים ראשונים, נגד הרוח, אבל רוח 5-10 קשר,  סבירה.

היום השלישי הפך למעניין.

רוח מזרחית חזקה, 10-15 קשר, בגב, מה שגורם לטילטולים של הסירה בכול הכיוונים.

ההתרעות הן ל"גייל" ולים 8 בופור, אבל אנחנו שמחים להחמיץ את זה.

כול עכבה לטובה, ? יש בזה משהו.

אחרי יום אני מגלה כי האלטרנאטור, למרות כול הסימונים הנכונים, אינו מטעין את הסוללות.

טוב שיש גנרטור והוא נכנס לפעולה ועושה את העבודה.

השיגרה הא של 3 שעות גנרטור לכול 4 שעות הפלגה. בלילה עם אורות הניווט, זה נהייה קצת יותר צפוף.

אתמול, כ-10 שעות מקאש, הגנרטור אינו מתניע. מלחיץ.

אני עושה חישוב שאצרך לעבור לגי..פ.אס. ידני, לאחר שיגמרו הסוללות.

אני מחפש מפסקים – הכול כשורה.

אני בודק מגע של המצבר של הגנרטור ואאוריקה.

מגע לא טוב.

הידוק הבורג והגנרטור מתניע.

אתם בוודאי שואלים למה קאש.

שאלה טובה.

קאש זו מרינה חדשה ומסודרת ויש בה, להערכתי, גם שירותי תיקונים.

זה גם מתאים לרוח המערבית שמקדמת את פנינו מההתחלה ומאלצת אותנו לעלות צפונה.

במקום לעבור מתחת, מדרום, לרודוס, אנחנו מצפינים. אם וכאשר נעבור את רודוס זה יהיה מצפון.

הסטייה הזו עושה לנו מספר טובות.

הנסיעה מתקצרת ל- 66 שעות. תיכננו לחלקי ב- 96 שעות.

אנחנו מצפון לבלגן העיקרי ולא מקבלים ים 8 בופור אלא משהו כמו 5. הבדל גדול.

מגיעים למרינה קאש שהיא חדשה לגמרי, יקרה למדי, כ-50 יורו ללילה.

הבטיחו לנו חשמלאי אחר הצהרים.

אז, גומרים סידורי הרשמה, המנהל זוכר אתי מפיניקה, לפני כ-10 שנים, והולכים לאכול ארוחת בוקר. נחמדה. המחירים כמו בארץ, כ-50 ש"ח לארוחה.

(עלה כפול, הזמנתי גם את דינה).

לידינו סינים, קבוצה של כ-15 איש ואישה. סיני אחד מבקש להצטלם איתי. שיהיה.

זה קרה לי גם בסין.

בטח הזקן. אולי הם אוהבים לאסוף תמונות של אנשים משונים.

חזרנו לסירה, הרוח כאמור מנשבת בעוצמה.

הכפלתי חבלים, ונלך לישון.

אני כמובן עוד בבוקר ניסיתי לנבור בנבכי האלטרנאטור בתקווה למצוא איזה חוט חופשי. לא מצאתי.

קצת מוזר כול הסיפור.

האלטרנאטור נותן חשמל ללוח השעונים, מראה על טעינה, כלומר יוצא זרם מהאלטרנאטור אבל למצברים לא מגיע.

כאמור, בזכות התקלה הזו אנחנו במרינה קשורים במקום להיות בלב ים עם ים 8 מכיוון מערב.

כול עכבה לטובה כבר כתבתי.

הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.

ערב.

החשמלאי הבטיח לבוא ב-1630 ואכן בא. לא פסו ניסים מן העולם.

חיפש, חיפש, אולי שעה. בסוף מצא.

חיבור של המינוס היה רופף ולא  העביר זרם לסוללות.

כמובן שהחיבור מוחבא היטב והיה לו קשה למצאו.

סודר. ה"נזק" בהחלט צנוע, 50 יורו.

מחר מבטיח להיות יום שקט וכנראה נצא בצהרים לסימי.

מרחק של 90 מייל, כ-18-20 שעות הפלגה.

מאחר והאדמירלית אינה מאשרת כניסות בחשכה, נצא בצהרים, נעשה לילה ונגיע לשם בבוקר.

לפני כחצי שעה נכנסה סירה עם 3 אוסטרלים. הגיעו מפיטייה.

בכניסה למפרץ קאש, הלך להם ההגה.

הצליחו במהירות לעבור להיגוי חרום עם "תיילר", ועם עזרה של המרינרוס כאן עגנו לידינו.

זהו. אנחנו לארוחת ערב.

דינה החלה לי בדיאטה והשאירה את הלחם בבית.

אכלנו מציות פסטה בימי ההפלגה.

דרך טובה להתחיל להשיל את הכרס שצברתי בחורף בארץ.

לא ראינו חדשות ואני מקווה שהכול בסדר. בייחוד עם הצרה שרה.

דינה תנסה להעביר לכם דיווח זה.

נשיקות לכולם.