הנסיעה עברה ללא אירועים מיוחדים. למעט....
אבי אוהב להפליג עם מפרשים. בסדר. העיקר שיהיה מרוצה.
בכניסה לקסטל, הרוח מתרוממת ל 25 קשר ואנחנו עם מפרשים מלאים. הסירה באלכסון, השוליים נוגעים במים. הולכים באלכסון חד. מאוד.
מתחילים לצמצם חלוץ. אצלי בסירה זה קשה. במיוחד ברוח חזקה.
מצליחים. שוב ניצלנו..
חושך מצרים. אני הולך לפי המפה, הראדר והיכרותי את המקום. אבי פחות מרוצה ויוצא לחרטום עם פנס כיס. שיהיה.
ניכנסים ללא בעיות.
עוגנים.
העוגן לא תפס.
שוב יציאה והפעם העוגן תופס. רק בפעם השניה. השיא שלי ושל דינה זה 5 נסיונות שלא צלחו.
התישבנו אצל ונגיליס. ממזמינים בירה. גם אני. לא נעים להיות פוסי.
אני גומר חצי בקבוק והחצי בקבוק גומר אותי. מזל שיש אבי לעזרה.
הצעירים יוצאים לסיבוב ברים. אני יוצא להסתובב במיטה.
התעוררתי בבוקר מוקדם. כרגיל. הצעירים ישנים. הצעירים זה אנגליקה בת 33 ואבי בן 59. צעירים.
השכן הנחמד לזרוס, מתלונן שהסירה הישנה שלי מבריחה לו לקוחות. אני מתעלם והוא צועק על ונגיליס.
ונגיליס עצבני ומותש. יש לו אשה חדשה ביבוא אישי מאוקראינה. עשה טרייד אין על המודל הישן שהיה לו.
אנגליקה מדברת איתה ברוסית והבחורה לא לגמרי מאושרת. עובדת קשה ביום ובלילה והגבר לא משהו. היא בת 34 הוא בן 63. היא גם גבוהה ממנו בראש. גוף יפה פרצוף פחות. הרבה פחות. אבל, היא מרגישה בטוחה. מסתגלת. בטח בונה על זה שונגיליס ימות לפניה.
נסענו, טסנו, למערה הכחולה עם ניקוס. הפעם באנו מוקדם ונכנסנו למערה בנחת, ניקוס עשה לנו סיור למעמקי המערה, בלי לחץ של גאות, וטסנו חזרה. המחיר עדיין קבוע 10 יורו לאדם.
ארוחת בוקר, מקלחת, ואני לספורט האהוב עלי, שינה.
הצעירים שוב הלכו לטייל. קבענו ב 17:00 במסעדה.
אוכלים ויוצאים לרודוס ב19:00 בערב. מזג האוויר אמור להיות טוב.
אבי כל הזמן מתקן ומשפר את הסירה.
החלוץ לא מספיק למעלה. מותח.
חבלי החלוץ בלויים. מחליף.
אני העוזר. מגיש כלים. באהבה.
האי התקדם מאז היינו פה בשנה שעברה. גם מחירי יוון. גובים עוד 33 יורו לחודש.
לסירות עד 12 מטר. פעם ראשונה שאני שמח שחסרים לי 5 סנטימטר..(אנחנו 11.95).
הסוכן מסדר הכל. קפטן או לא קפטן. מצחיק.
כרגע עומדת כאן אוניית נוסעים גדולה
.
אני מחובר לחשמל הפעם המזגן עובד. כייף.
זה הכל לבינתיים. .
קראתי!!!!!
השבמחק