רודוס 7/7/19

יום שקט עבר על כוחותינו.

 קמתי מוקדם, גם הלכתי לישון מוקדם, אבי נשאר בבית קפה.
טיול בהיקף המרינה מגלה המון גרוטאות שהיו פעם מחפרים צפים. צמודים לקיר החיצוני, המזרחי של המרינה. מחלידים בנחת.
שכרתי רכב לכל השבוע. יוצא יותר זול. גם נחמד לנסוע למקלחת באוטו.  אנחנו עוגנים ליד תחנת הדלק בכניסה למרינה. רחוק.
נסענו לטייל. למזלי אבי לא אוהב לנהוג. חזרנו בזמן לשנת צהרים.
נמשיך מחר. תלוי בתופר מפרשים. יש לי את המפרש הרזרבי הישן ובמקרה הכי גרוע, נעלה אותו.
עוד לפני שנסענו, אבי הכין ארוחת בוקר. 

אני רחצתי כלים. הצעתי לאבי שירחץ כלים ואני אכין ארוחת בוקר. הצעתי נדחת.
עכשיו אבי ישן קצת, לקראת הערב הגדול ואני כותב. אחרי מקלחת נהדרת.
המרינה עדין עם אותו מבנה יחיד.

לדלת יש כמובן קוד כניסה. אבל.... צריך קודם למשוך ואחר כך לדחוף. פטנט יווני כזה שמכשיל את כולם.
מישהו תקע מטף כיבוי אש בכניסה ועכשיו הכל פתוח. יופי קוד הכניסה 9977 אבל אל תגלו לכולם.

יש כאן מגרש משחקים נהדר לילדים בגיל של איילון. כנראה שירצה להישאר במרינה.

למדתי סוף סוף את סיפור המרינה. מהמתדלק. עישנו ביחד סיגריה ליד משאבת הבנזין. לא לא באמת.
המרינה נבנתה על ידי העיריה של רודוס. כמובן שהתקציב נגמר לפני סיום הבניה. כך זה עמד שנים.
קנה את המרינה מהעיריה איזה יווני, נניח מנוליס. לא קלטתי את השם.
הוא התחייב לגמור את המרינה.  מסתבר שבחורף יש סערות מצפון והגלים נכנסים  ישר למרינה.
טוב אז גם הוא לא גמר.
עדיין מחכים.
זהו לבינתיים.
נשיקות לכולם.