לקראת סיום

22 לפברואר 2011–02–22

עזבתי אתכם באמצע הסיפור על השכרת האופנים.
השכרנו אופנים ליום שלם לתור את האי.
מיד בהתחלה הייתה עלייה קשה שבקושי התגברתי עליה. מיד אחרי באה עוד עליה ובשלב הזה התחלתי לראות כוכבים. עצרנו למנוחה. דינה ואריאל הסתכלו עלי והחליטו שאני צריך לחזור זה לא בשבילי העליות האלו. קיבלתי את קביעת הרפואית בהבנה. אני בקושי נשמתי. ממש מביש.
החלטתי שאני צריך להפסיק לעשן או להפסיק לנשום. מה שבא קודם. רצוי הפסקת העישו.
יש לי תוכנית גמילה המבוססת על הורדת שתי סיגריות כל יום מהכמות שאני מעשן. (התחלתי אתמול ב-20 ליום. זה היה קל. היום ההקצבה היא 18 נראה.
אריאל נסע היום לניו יורק. הודינו לו על עזרתו בהפלגה ועל חברתו. היה נהדר. אנחנו קצת עצובים וכבר מתגעגעים. החזיק מעמד יפה עם ההורים שלו.
אתמול יצאנו למסעדה לחגוג את הפרידה מאריאל. פגשנו אמריקאים נחמדים מניו יורק, לא העיר צפון ניו יורק. אחד מהם גון, אמר שאריאל לא יודע איזה פריבילגיה זו היא להורים שהבן מפליג איתם וידע זאת רק כשיהיו לו ילדים. כמה נכון.
אנחנו פה בבקווי כבר שבוע והוא עבר כהרף עין.
קיבלנו היום הצעת מחיר לגנרטור חדש וזה סיפור של כ-10,000 דולר. לא נראה לי. אולי ננסה להשמיש את הישן שוב על ידי אוברול.
אז כמו שכתבתי, מחר ליוניון ומחרתיים לגרנדה.
בגרנדה ננסה שוב לראות מה עושים עם גנרטור ולהזמין מפרש חלוץ.
את העוגן הצלחתי לסדר. אחרי שפרקתי חצי מקופסת הרייליים, התברר לי שבסך הכל יש לי בעיה של מגע באחד הכבלים. חיברתי שוב הרכבתי את כל מה שפרקתי והעוגן עובד.
בכל מקרה אנחנו מתכננים על מרינה מחר.

האי כאן נחמד מאד. דינה ואריאל חזרו מרוצים ועוד חיזקו את דעתם שזה היה מעבר לכושרי הנוכחי.
מאחר וכבר הפסקתי לעשן עשרות אם לא מאות פעמים נראה לי שיהיה קל מאד. (אני סתם גונב אימרה של מרק טווין שאמר שלהפסיק לעשן זה קל מאד. הוא כבר עשה את זה עשרות פעמים).
זהו לבינתיים. הכל כשורה אהובותי ואהובי. אם יהיה לנו קשר אינטרנט נמשיך מחר.


26 לפברואר 2011
זהו, אנחנו בגרנדה.
עצרנו בדרך ביוניון, במרינה קטנה ונחמדה.
הגענו לשם בגשם זלעפות מהמרינה יצאו לעזור לנו להיקשר ולא רק אנחנו נרטבנו.
לגשם כאן יש יתרונות. הוא לא קר, הטמפרטורה כל הזמן בסביבות 29 מעלות, אבל הגשם רטוב.

בילינו ביוניון במרינה הקטנה יומיים. רובם בגשם. המקומיים טוענים שזה די נדיר.
היינו במסעדה שהציגה אקווריום ענק עם מורנו ענק, מעל למטר וחצי. יותר נחש מדג.
גם האוכל היה טוב.
בדקנו, יותר נכון דינה בדקה מזג אויר וראינו שמתקרבת חזית.
החלטנו לצאת יום קודם מוקדם, ב-0600 בבוקר כדי להגיע לגרנדה באור יום.
עמדנו בזה. ב0630 כבר היינו בדרך. גשם.
לזכותה של דינה יאמר שהיא מוותרת לי כאשר יש גשם אני יכול לעמוד בחוץ ולהתרטב כאוות נפשי.
יש לנו שעווניות, צהובות כמו מהסרטים וזה לבוש טוב לגשם. באמת עוצר מים.
הרוח הייתה גבית בסביבות 10-15 קשר והגענו לגרנדה בסביבות 1500 כמובן בגשם.
אני עוד הספקתי לא להבין את סימני הכניסה למרינה ועברנו מעל לשרטון עם חבטה קלה בקוער.
מי אמר ששכל יותר חשוב ממזל.
נכנסנו ונקשרנו. אנחנו פה.
היום, במכס ובהגירה, באותו משרד, קיבלו אותנו יפה. סיפר שטרם היו לו מבקרים מישראל. לדעתי הוא לא זוכר, דני קו היה כאן לפני 6 שנים.
היום, לפי התחזית, גשם.
אנחנו הולכים לנצל את ההפוגות בגשמים וללכת להסתובב קצת.
התוכנית היא לאפסן כאן את הסירה, לנסות לסדר אוברול לגנרטור, להזמין מפרש גנואה חדש ולתקן את הראשי ואת מפרש הסערה שיש בהם קרעים קטנים.
זהו לעכשיו, הכל כשורה אהובותי ואהובי. נעדכן בהמשך.

הרפתקאות בבקויי

11 לפברואר 2011
טוב, אז הגענו אתמול לאחר הפלגת לילה, עם מנוע ומפרשים.
ההפלגה הייתה בסדר, עם קצת גשם, קצת רוח וקצת משמרות בלילה.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
קרני מותק, יום הולדת שמח. מצטער שישנתי כאשר סבתא דיברה איתך. נחגוג כשתגיעו לטרינידד.
האי בקייה, יפה ביותר. אנחנו עוגנים במפרץ, על עוגן. הלכנו לסידורי מכס וכאלו. חזרנו לסירה, הכל בדינג'י, אריאל משיט, והלכנו לנוח.
בערב יצאנו למסעדה עם תזמורת קליפסו, (לא רע אבל לא משהו), אוכל טוב, וחזרנו בלילה בניווט חושך לסירה.
היום, דינה ואריאל יצאו ל"עיר" לסיור ואני כאן שומר על הסירה, (לא שחייבים, התנדבתי).
הרוח כאן במפרץ ערה. 5-15 קשר. העוגן מחזיק נהדר והכל טוב.זהו בינתיים.

13 לפברואר 2011
טוב אנחנו באיי טבגו קיי. אי צבים וכאלו.
הגענו לכאן אחרי הפלגה די סוערת אתמול. גשם, גלים, בלגן. מזל שההפלגה היתה קצרה יחסית כ-5 שעות. ההפלגה הייתה קצרה יחסית אבל ההמשך היה יותר ארוך.
הגענו לאי קניון, לחניית לילה כדי להגיע לאיי הצבים בבוקר שלמחרת.
הטלנו עוגן, הים סער, גם במפרץ אבל הכל בסדר.
לידינו עגן איזה צרפתי. יותר מאוחר בלילה, הסירות שלנו כמעט נפגשו. אנחנו כמובן לא התבלבלנו ואמרנו לו שהוא זז.
נתתי לו גם עצה להיקשר למצוף. (מה שעולה כסף).
אחרי כמה דקות שמתי לב שאנחנו בעצם נגררים. טוב, צריך להרים עוגן והתחיל מהתחלה.
להטיל עוגן בלילה זה לא נחמד.

ניסינו לתפוס מצוף, לא הלך, נסענו לפה, הטלנו עוגן, לא תפס, נסענו לשם, הטלנו עוגן, לא תפס אחרי כשעתיים של סיבובים, החלטתי שנחזור ונתפוס מצוף. ויהיה מה.
הבעיה קודם הייתה שבגלל הרוח, קשה היה להגיע קרוב למצוף בכדי לתפוס אותו.
הסירה שלנו גבוהה, ללא מדרגה שאפשר לרדת אליה, בקיצור, קשה להתמקם לתפיסת מצוף במיוחד ברוח חזקה.
חזרנו למצופים, שוב תמרונים לכאן ולכאן, תפסנו.
למרות הרוח החזקה, היה לנו לילה שקט.
בבוקר, יוצאים.
השתהינו כמה דקות שעלו לנו בדמי עגינה, הקונדוקטור הגיע ואסף 15 דולר, ללא קבלה, עם קבלה עולה 20 דולר עזר לנו להשתחרר ויצאנו לדרך.
הפלגה קצרה, מזג אויר טוב יחסית, עדין רוח וכאלה ואנחנו לאיי טובגו.אחרי כשעה וחצי הגענו. הכניסה קצת מסובכת עם שוניות אבל באור יום ובמזג אויר טוב יחסית, אין בעיה מיוחדת.

פגשנו בכניסה סירה עם שני מקומיים, גקסון והטלומג, (כובע ארוך אבל בסדר הפוך- ככה אני זוכר את שמו), עשינו כבר חשבון שברוח הקיימת יהיה קשה לתפוס מצוף, אבל, הטלונג הוביל אותנו למקום, עזר לנו להיקשר והמחיר, ארוחת לובסטרים אצלו בחוף.
זה כזה חוף ציבורי שיש ל"חברה" המקומיים מ תקן צלייה ושולחנות פיקניק.
הוא גם יבוא לקחת אותנו בסביבות אחת.
בינתיים הספקנו לפגוש את אסף וליאת, הנמצאים גם הם כאן ויופי.
הטלונג, בא, לקח אותנו, ארוחה טובה, אכלו לובסטר, (שניצל יותר טוב – לבעלי טעם מוגבל כמוני), והחזיר אותנו.
שחינו קצת, דינה יותר, ראתה איזה צב והיא מרוצה.
אריאל יוצא הערב אל אסף ליאת ועוד כל מיני שנפגשים בחוף.
דינה ואני מבלים ערב שקט בסירה.אני כרגיל, קורא, מתקן עוד משהו שנשבר, (הפעם חיבור של הסולם עליה מהמים – תוקן – 3 ברגים חדשים במקום אלו שנשברו). והו.

אנחנו מתחילים להבין שזה הקריביים.
כאן בעצם חורף. חורף נעים. טמפרטורת המים כ – 29 מעלות. מים צלולים וכן גם טורקיז, בגלל החול בתחתית.
הערב יורד, השקיעה כאן מוקדם ב1830. אסיים להפעם.
הכל כשורה אהובותי ואהובי. (לא שכחתי את הסיסמה).



17 לפברואר 2011
את ה-14 וה-15 בילינו באיי הצביר. טבגו קייס.
שחינו לחוף על ידינו לראות צבים ואיגואנות. צבים ראינו בדרך. איגואנות לא. מילא.
היה לנו יום גשום שבילינו בבטלה, כאילו שבימים האחרים אנחנו עובדים קשה. היום שלאחר הגשם היה יפה ואז שחינו וכל זה. אריאל פגש חברים שלו מספרד, פגשנו את אסף וליאת שהתארחו אצלנו לארוחת ערב והיה נחמד.
ב-16 יצאנו השכם בבוקר, (בערך ב7 וחצי), בחזרה לבקויי. הסיבה, מר סימפסון החי ועובד באי אמור להיות מכונאי על ואולי יצליח לתקן לנו את הגנרטור.
הגענו אחרי הפלגה לא משהו ברוח קידמית וגלים בינוניים, אחרי כ-7 שעות, הספק עלוב ל-20 מייל אבל הגענו בסביבות הצהרים.
הטלנו עוגן, לא תפס, הטלנו עוד פעם עוגן, לא תפס, אבל כדי שיהיה מעניין, גם לא רצה לעלות למעלה.
טוב, העלנו ביד ובעזרת הווינץ שעל התורן ונסענו לעגון על מצוף. (בתשלום). פגשנו את מר סימספון שהבטיח לבוא למחרת, (היום בסביבות 11). נקווה.
דינה ואריאל נסעו הבוקר לקניות ולהוציא כסף בבנק. אני מחכה למר סימפסון.
אתמול עוד יצאנו לארוחת ערב טובה אצל טומי. היה נחמד.
הסירה מדאיגה אותי. כל פעם מתקלקל משהו אחר וכולם נלחצים.
נכון לעכשיו חסר לנו גנרטור, מפרש חלוץ והעוגן שלא מתפקד. חוץ מזה הכל טוב.
נעדכן אתכם לגבי ההמשך כשנדע מי נגד מי.
אז בינתיים, הכל כשורה אהובותי ואהובי. אנחנו על מצוף והכל טוב.


20 לפברואר 2011

אנחנו כבר כמה ימים בבקווי, קשורים למצוף.

הגענו כאמור ביום רביעי. חיכינו יומיים לסימפסון, הוא קודם שלח את העוזר שלו שהקשיב לגנרטור והחליט שהבוס צריך לשמוע גם.


לקח עוד יום הבוס בא ושמע ואמר:

הוא יוכל לסדר את הגנרטור, בעלות של כ-850 דולר. החלקים לא יודע כמה ומתי יגיעו.

אפשרות שניה היא להזמין גנרטור חדש, פישר פנדה, בהספק דומה, וזה גם לא ברור לו מתי יגיע. יברר ויחזור אלינו. זה היה ביום שישי. בינתיים יום א' עוד לא חזר.

נראה לו שלחכות פה על מצוף, שבועיים שלושה זה לא הכי נוח ונמשיך לגרנדה. עם עצירה ביוניון. (עוד אי שבדרך).

אריאל טס ביום שלישי לברבדוס ומשם לניו יורק.

אנחנו כנראה נפליג באותו יום חזרה לגרנדה.

בינתיים יש לנו בעיית עוגן. אחד הריילים, זה של העלאת העוגן לא עובד. בפעם האחרונה אריאל ואני העלינו את העוגן בידיים וזה לא כיף גדול.


נחכה למחר ונראה.היום החלטנו להיות תיירים ולסייר באי עם אופנים.

נפרדים מסנט לוציה בדרך לטרינידד

8 לפברואר 2011–02–08
טוב, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אנחנו מתכננים לצאת מחר דרומה לכיוון סנט וינסט ודרומה ממנו.
רצינו לצאת לפני יומיים אבל נכנסה חזית עם רוח חזקה שגם עושה גלים והחלטנו להישאר במרינה עד שיחלוף.
בכלל יש רתיעה צאת ממרינה מוגנת אל הים הפתוח, להיות נתון לחסדי גלים רוחות ונפטון.
אבל, מספיק זה מספיק. אנחנו כבר שבועיים כאן, התאוששנו, אנחנו די משתעממים וההרגשה היא שצריך להתקדם.
המטרה היא להגיע לטרינידד תוך שבוע שובעיים ושם להתמקם לחודש חודשיים. לתקן מפרש חלוץ, לפתור את בעיית הגנרטור לכאן או לכאן וגם לשייט קצת מסביב.
נעשה סיורים מוקדמים לקראת בואם של תמר קובי והילדים.
בתחילת מרץ אמור להיות קרניבל גדול בטרינידד. נראה אותו אני מקווה.
דינה ואריאל נסעו עם הדינג'י לקניות לקראת הנסיעה.
אני "שומר" על הסירה. לא נתקלנו בבעיות מיוחדות כאן, לא נגנב דבר בינתיים. נקווה להמשך כזה גם הלאה.
יש לנו בעיה פסיכולוגית עם הסירה ואנחנו כל הזמן מחכים לדבר הבא שיתקלקל.
בכל הספרות המקצועית זה בערך מה שקורה. מכל המכשירים, החיבורים, המכלולים והמנועים שיש בסירה, בעזרתו האדיבה של הים משהו צריך להתקלקל.
פעם זה חיבור , "בנד" של צינור המים המתוקים שנשבר בשיבה לא טובה, פעם זה האסלה שבאחד הטילטולים ניתקה יחד עם היושבת עליה, (כן, החלפתי לחדשה ודינה מרוצה).
שלא לדבר על גנרטור שכל פעם מפתח סימפטום אחר.
טרם הגענו ממש לקריביים שאצלי הטיירו כמפרצים שקטים, צלולים ומלאים באלמוגים ודגים.
בשביל זה צריך לעגון על עוגן במפרץ מבודד. טרם הספיקונו.
האנשים כאן נחמדים. דינה נסעה לטיול וחזרה עם חוויות, כפי שראיתם בבלוג.
אריאל מצא חברים, ואני בסירה חושב עליכם.
קיבלנו את התמונות של יעל ממסיבת יום ההולדת של אתוקה. נהדר. תודה יעל.
בין התמונות הייתה גם תמונה של סטלה ונעמה. איזה יופי.
הייתה לנו גם שיחה מקוטעת עם תמר והילדים. עופר נראה דומה מאד לשי וקרני. גדול.
אני לא מבין מה אני עושה פה במקום להיות איתכם בארץ.
הגשם כאן מתנהג כמו בקריביים. יורד ממטר לרבע שעה ומתבהר. קודם ירד, התבהר, דינה ואריאל נסעו ועכשיו מתקדר שוב. יחזרו רטובים.
יש לנו קשר אינטרנטי טוב כאן, בדרך כלל. בהמשך זה כנראה לא יקרה כך שהקשר יהיה פחות תכוף איתכם.
זהו בערך עד כאן. מצטער, בעצם שמח, שאיני יכול לכתוב לכם על גדולות ונצורות.
באחד הספרים קראתי ש-85 אחוז מהזמן מבלים בעגינה. מה 15 של הפלגות נתקלים ב – 3 אחוז סערות, (מה-15 אחוז).
זה די תואם את הקורות איתנו ואין לי בעיה עם זה להיפך. מוכן גם לרדת מה- 3 אחוז.
אני קורא ספרים ופותר תשבצים בכמויות. לא להאמין חלק מהזבל שאני מצליח לקרוא. דינה הביאה לי קינדל מלא בספרים אבל בינתיים אני משלים ספרי ניר והיא קוראת בו. (לא, אין תלונות).
חזרו מקניות. יבשים. מילא.
אריאל ואני עוסקים בהכנות למחר, סוגרים חבלים, ממתקנים חלוץ סערה, המשמש כגנואה לצורך העניין ונראה. אם מפליגים עם מפרשים "קטנים" ראשי וחלוץ סערה הרי שברוח חזקה לא יהיה הרבה מה לעשות. אם מפליגים עם מפרשים גדולים, צבעוניים וכאלו, הרי שברוח חזקה יש הרבה עבודה בתנאים קשים יחסית. אני בניגוד לרושם שלכם, מהזהירים. מפרשים קטנים, ולאט. בסך הכל זה לא מתבטא בהרבה זמן וכדאי להיות זהירים. (לאט אבל בטוח).
ובמילים מרגיעות אלו, עד הבלוג הבא, להשתמע. כאמור לעיל, זה יקח כמה ימים.
בכל מקרה, במקומות שבהם לא יהיה לנו אינטרנט, נפתח לוויני.

טיול באי ST. LUCIA

החלטתי להיות תיירת רגילה.

-אתמול הצטרפתי לקבוצה של חמישה אנגלים מאוניית פאר שעגנה ב-CASTRIES עיר הבירה של האי לטיול תיירים של החלק המערבי של במיניבוס מרווח, מדריכה צעירה בת 23, מצחיקה, דברנית.

התחלנו בעיר הבירה הקרובה למרינה (20 דקות נסיעה ), היה יום ראשון כך שכולם היו בכנסיה ולא נכנסו לראותה אבל הסתובבנו במרכז וראינו עץ גול ועתיק בן למעלה מ-400 שנה, שזה היה הדבר היחיד שהלכנו לראות. יום ראשון הכל סגור במיוחד השוק . עשינו סיבוב בעיר עם הרכב והמשכנו הלאה.

מה שהיה מעניין היו יערות הגשם שעברנו דרכם (אצרף תמונה)

ירוק, גבוה צמחיה עשירה. יורד פה הרבה גשם, כמעט כל יום יש טיפוף של רבע שעה לפחות. היום יום מעונן ונראה כמו חורף בארץ. ועכשיו העונה היבשה, ביוני מתחיל ממש לרדת גשם.

היה להם הוריקן בנובמבר והנזק הגדול נעשה בגין שיטפונות ומפולות בוץ שקברו כבישים וכמה בתים. אריאל הלך לטייל במפלים ואמר שכל הדרך למעלה הייתה הרוסה והיה מאד קשה לטפס, הכל נהרס בסופה המדריכה אמרה לנו שלפני ההוריקן המפלים היו אחת האטרקציות שאליהם היו נוסעים. עכשיו צריך לחכות שיתקנו את הכבישים וינקו את מפולות הבוץ. לפי הבנתי זה הולך לאט מאד.

PETIT PITON and GROSS PITON האטרקציה של סנט לוציה הם הפיטונים אלה שני הרי וולקנו ירוקים המגיעים עד הים, מרשימים . לא טיפסנו עליהם

יש אפשרות טיפוס, אך לא הפעם .אולי בשנה הבאה נעצור פה שוב ויהיה לי עם מי לטפס. אז הגענו רק לתצפית מולם.

נסענו דרך וולקנו שקרס פנימה ויש כביש דרכו, מוביל למעיינות גופרית רותחים ומעין חם. צפינו בנוף מקסים וירוק.

הראו לנו בגן מטופח ויפה את כל הפירות והירקות שמגדלים באי , כולל תבלינים שהכרתי רק כאבקה.

נסיון שני לחצות את האוקינוס האטלנטי

29 לינואר 2011
שלום לך יומני היקר.
מזמן לא כתבתי או שהיה קשה עד בלתי אפשרי לכתוב או שלא היה לי ראש לזה.
בכל מקרה, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
הגענו לפני כ 3 ימים ב – 26 לינואר, לפנות ערב. ממש בזמן.
כבר כשנכנסנו למפרץ רודני ביי, התנודות ירדו, והסירה התייצבה, מה שתרם לשינוי מאד מרענן מאד.
אתחיל מהסוף.
הגענו לכאן עם רשימת תיקונים של בערך 20 פריטים קטנים וקטנים פחות אבל שום דבר רציני כמו המנוע שהיה לנו בכף וורדה.
המרינה כאן נחמדה מאד.
אנחנו עדיין מתנדנדים קצת אבל זה רק במחשב הפנימי שלנו. הקרקע והמרינה כאן שקטים ויציבים.
אתמול יצאנו ל"מסיבת רחוב" שעיקרה מוזיקה ואוכל. נסיעה לשם וחזרה עם מונית.
את רוב הזמן אנחנו מבלים בתיקונים ובמנוחה.
אז נתחיל עכשיו מההתחלה.
יצאנו מכף ורדה ב צהרים ב-8 לחודש.
המעבר הוא בין האיים ויש אפקט וונטורי המעלה את הרוח ל20-25 קשר.
היה נחמד, פתחתי חלוץ ואנחנו ,טסים במהירות של 6 ו7 ו8 קשר.
הרוח עולה והגיע הזמן לצמצם מפרש חלוץ. המפרש חושב אחרת, מתנופף לכאן ולכאן ובסוף גם נקרע.
התחלה "נהדרת".
הצוות מודאג ואני מסביר שדווקא לחוץ יש לי 3 חלופות. מפרש סערה, מפרש קוד 0 וגיניקר.
אחר הצהרים, מאוחר יותר, אין רוח ואין ציפורים, רק גלים מאחור וטלטולים שנרגיש במשך השבועות הקרובים. פותחים מנוע, כדי לתת קצב לעניין.
אנחנו מתחילים את המסע שלנו לסנט לוצייה עם מד מרחק שמראה 2083 מייל ימיים ליעד
אחרי יממה למחרת, ה-9 לחודש, עברנו כ-83 מייל. מד המרחק מראה 2,000 מייל. זה רק עוד כ – 400 שעות.
אנחנו נותנים לסוללות לרדת וכשהם מגיעות למתח של 11.3 וולט, מפעילים גנרטור.
עד עכשיו, לא צריך מנוע.
ה – 10 לחודש, מסתבר כיממה טובה, עוברים 136 מייל. הגנרטור מופעל כל 4-5 שעות, כדי למלא מצברים. ההגה האוטומטי עובד קשה עם הרוח והגלים מאחור.
מה שקורה זה שהסירה תופסת גל, הגל לוקח את הסירה קצת הצידה ואז ההגה האוטומטי מחזיר אותה לכיוון.
אנחנו מפליגים ברוח גבית קהה, לא בגבית מלאה מאחר וגבית מלאה תתרום לטלטולים עוד יותר חזקים ולנפנוף של המפרש מצד לצד. גם ככה צריך לאבטח את המנור שלא ישנה מפנה לרצונו החופשי מה שמתורגם למעבר חד וקולני שלו מד לצד ולמכה חזקה במנור. אם מתמידים עם זה לאורך זמן המנור מתעייף ונשבר. לא רצוי.
כדי למנוע את זה המנור קשור בקצהו עם חבל אבטחה לטבעת בסיפון והחבל מגיע עד תא הניווט שם ניתן לשחררו או למתוח אותו כפי שנדרש.
עוברת עוד יממה, עוד 116 ליעד, ואנחנו מחליטים להדליק מנוע, לוודא שהוא איתנו
ואכן ב1330, ב-11.1.2011 המנוע מסתובב כמה פעמים ולא נדלק. אין מנוע ? ועוד בהתחלת הנסיעה ?
אני מציע לטעון את המצברים למצב יותר מלא מאשר ה – 11.3 וולט שלנו ולאחר שעתיים לנסות שוב.
זה בערך גם הרעיון היחיד שיש לי. זה לא שאי אפשר לחצות אוקינוס ללא מנוע אבל,
עוברות שעתיים די מתוחות, המצברים נטענים ל-12.6 וולט, אריאל מנסה ויש מנוע. איזו הקלה.
אנחנו כמובן מקפידים עכשיו לסגור את ברז מי הים בכל הפסקת מנוע וכמובן לפתיחתו עם הפעלת המנוע.
מחליטים על מדיניות הטענת מצברים חדשה. נטעין מחדש כל פעם שהסוללות ירדו ל12.3 וולט ולא נחכה לירידה שלהן ל - 11.3 וולט.
נותנים למנוע לעבוד איזה שעתיים מכבים, נותנים למצברים לרדת קצת ומפעילים גנרטור לשעתיים.
זהו, נכנסים לרוטינה הזו ומחליטים להפעיל מנוע כל 12 שעות, לראות שהוא עוד איתנו.
הסירה ממשיכה להיטלטל, וזה מעייף. כדי ללכת בסירה אתה צריך להיאחז במשהו ובכל דקה, להישען על קיר אחר.
אני עוד מהיום הראשון עובר לישון בסלון. הסיבה העיקרית היא כדי להיות זמין לתא הניווט כאשר יש שינויים ברוח או מזג אוויר.
אנחנו מגלים מהר מאד, מה שהיה ידוע לנו מסיפורים ומהספרות. מגיע ענן גשם כהה יותר או פחות, הרוח עולה, ל20-25 קשר, גבית, אני מיישר את הסירה לגבית מלאה, רץ עם הרוח, מטלטל קצת יותר, סופג את הגשם, הענן עובר תוך 10-20 דקות וחוזרים לשיגרה. הפלגה בגבית כהה.
כדי להחליף את החלוץ שנקרע, אריאל ואני מעלים את מפרש הסערה, שגם מוסף לנו משהו במהירות וגם מאזן את הסירה.
באותו ערב של ה11 או ה-12 ה"צוות" שואל אותי מה יקרה אם אני לא אהיה זמין ובמצב תקין.
אני מסביר להם שיצטרכו לצמצם קצת את הראשי, למקרה של עלית רוח ובכל מקרה יש להם מנוע לכ-שליש מהדרך. לא בטוח שזה מרגיע אותם במיוחד. מחליטים שאשאר זמין וזהו.
אני הולך לישון בתא שלנו, מניח את הראש וקופץ בבהלה הסירה מתהפכת. רק בראש שלי. ברגע הראשון אני באמת חושב שהסירה מתהפכת אבל ברגע שהיא עושה שנים שלושה סיבובים אני מבין שיש לי סחרחורת. (מין קרוב רחוק של מחלת ים.)
לוקח כמה דקות והסירה מפסיקה להסתובב סביב עצמה. אני שוכב בשקט ולא מעיז להזיז את הראש. כל זמן שאני לא מזיז את הראש, הסירה נשארת יציבה.
זה היה השלב שבו עברתי לישון בסלון.
הסיפור הזה עובר תוך יום יומיים. מה גם שקל להתמודד איתו. נשכבים בשקט,עוצמים עיניים ולא מזיזים את הראש. בכל מקרה זה עובר.
אנחנו נכנסים לשיגרה די מייגעת. טילטולים, גלים די גבוהים, שפריצים מפעם לפעם ששוטפים את תא הניווט, שינה מקוטעת בלילה והסתכלות במד המרחק ליעד שיורד בקצב איטי של 100-120 מייל ליממה.
אנחנו מחכים לציון דרך של 1000 מייל ליעד ומחשב כל פעם כמה מהדרך נוכל לעשות רק עם מנוע אם נידרש.
מגיעים ל-17 לחודש ולסביבות ה – 1000 מייל ליעד.
17 זה מספר לא אהוב עלי. לא יודע למה.
ובאותו יום אנחנו מקבלים שלוש סערות גשם. כל אחת קצרה אבל אלימה ורטובה.
ה"צוות" מאד אדיב ומוכן להשאיר לי את ההיגוי והשהייה בחוץ לטובת סערות אלו. האמת שזה לא בדיוק סערות. זה "סקוויל" וזה משבי רוח חזקים מהרגיל מלווים בגשם הנמשכים 10-20 או קצת יותר דקות. לא מי יודע מה. (אבל רטוב).
דינה ואריאל מורידים תחזית מזג אוויר דרך הטלפון הלוויני והמחשב שלי ומייעצים לקחת יותר צפונה ולהימנע מסערות מדרום לנו.
ואכן עובד. אנחנו חולפים את העננים והגשם והרוח הנמצאים מדרום לנו לתאריכים 17-18 לינואר.
אנחנו כאמור ברוטיה. אני מחשב מרחק ליעד כל יממה מ-12 עד 12.
ב- 1400 אריאל שולח דיווח ומיקום לתמר שנבחרה להיות מרכז מיידע. ב-1500 אריאל ודינה מסמנים נ.צ. על תווין המפות ומשווים מרחקים. כרגיל בסביבות 120 מייל יממה.
אנחנו כבר ב-24 לחודש, הגנרטור מחליט שהוא היה משעמם מידי עד עכשיו ומתחיל לעשות בעיות.
הוא מתחיל לייצר 250 וולט, טוען ב-60 אמפר וכאשר אני נותן לו, הוא שורף נתיך ויוצא מהמשחק.
בשלב זה אנחנו כבר במרחק של כ-400 מייל מהיעד, ממש קרוב, אני מחליט להפעיל את המנוע עד שנגיע. יש לנו מספיק דלק ואין בעיה.
אני מברך את ׂאומברטו מכף וורדה, המכונאי שסידר לנו את המנוע אבל אריאל מציע לדחות את הברכות לאחר נגיע. מקבל.
במרחק של 30-40 מייל מבעד לעננים, אנחנו רואים את סנט לוציה. היום האחרון להפלגה הוא גם יום גשום אבל למי אכפת.
לפנות ערב, ה-26 לינואר 2011 אנחנו מגיעים. מתקשרים למרינה, מקבלים מקום עגינה ו"עשינו זאת,"
האדמה והרציף ממשיכים להתנדנד אבל מקווים שזה יעבור בימים הקרובים.
עכשיו כבר אפשר לברך את אומברטו ללא הסתייגויות.
ערב. איזה כיף ללכת לישון בלי טילטולים ובלי לקום לממרת באמצע הלילה.
סך הכל נסיעה ארוכה ומעייפת אם כי בסך הכל ולשמחתי הרבה די משעממת.
אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי אנחנו בקריביים.

2011–01–03

3 לינואר 2011–01–03

משונה לכתוב שנה חדשה אבל נתרגל.
יש אלוהים. המנוע עובד. יצאנו לנסיעת מבחן והכל טוב.
פיריקי, הלא הוא אומברטו ובנו דני, סידרו את המנוע והוא עובד טוב.
נסיעת המבחן עברה ללא אירועים מיוחדים, למעט העובדה שהיה משונה לשמוע מנוע עובד בשקט ובכלל.
דינה אמורה להגיע ב-5 לחודש וב-9 בעזרת השם, (יש אלוהים כבר אמרתי), נצא לדרך.
עוד לא החלטנו לאיזה אי אבל זה יתברר לי בהמשך.
אז, הכל כשורה אהובי ואהובותי. אני מוכן לשלב הבא.
אריאל ואני נסדר את הסירה ונקנה מזון לדרך.
מחר נבדוק את המצברים וכנראה נחליף אותם, נראה מה תעלה הבדיקה. צריך גם להחליף מים ברדיאטור המים המתוקים, (מי הים מתחלפים לבד), תיקון מפרש ראשי, עוד כמה דברים קטנים ולדרך.
בסך הכל כנראה נהייה כאן חודש מלא. עד היום "רק" 24 יום.
זה חודש שהעברתי בבטלה מוחלטת ובדאגות. מלבד כמה מטלות יומיות קטנות כמו לזרוק אשפה ותיקונים מאד קטנים בסירה, כל מה שעשיתי זה לקרוא ולישון. זה שני דברים החביבים עלי, אבל לא נהניתי במיוחד.
האי עצמו, המעט שראיתי ממנו, נחמד. האנשים נחמדים ו"סבלנו" כאן בתנאים מאד מאד נוחים.
אני כל הזמן נזכר בשיר "בכל בגלל מסמר קטן" כמה שזה נכון.
לפי המכונאי הבעיות היו בגלל משאבת מי הים שנזלה, בין היתר לתוך המנוע.
אני אמנם ניסיתי לסדר את זה בלאס פאלמס אבל ללא הצלחה. נתתי לזה להמשיך ליזול קצת, מה כבר יכול להיות, ו"המסמר הקטן" נפל והפיל את המנוע.
לך לא תאמין לשירים.

01.01.11

1 לינואר 2011–01–01
שנה אזרחית טובה לכולם. השנה שעברה לא הייתה מוצלחת במיוחד, איבדנו את ראש משפחתנו.
נקוה לשנה מוצלחת יותר השנה הזו.
אתמול, המכונאי שלנו החליט שעבד קשה מספיק לשנה אחת, מה שבהחלט נכון והלך הביתה.
הבטיח שיחזור ביום שני להשלים את הרכבת המשאבה החדשה ופרטים קטנים אחרונים.
נגזר עלינו לבלות עוד יומיים בבטלה. אנחנו כבר רגילים.
בלילה, בחצות הייתה כאן תצוגת זיקוקים נהדרת. עמדנו ממש לידה מה שהעצים את הרושם. כמו שאמר לנו קיי, מנהל ובעלי המרינה, זה האירוע היחיד שממש מתחיל בזמן כאן. חצות באמת היה חצות.
בדרך כלל שעה כאן היא בסביבות שעה שעתיים מהמועד הנקוב.
היום אריאל ואני ניסינו לעשות קצת סדר וניקיון אבל נידרש להרבה יותר מאמץ להחזיר את הניקיון של הרצפות לקדמותו.
ניתן להם לגמור ללכלך וננקה הכל לקראת דינה.
אז זהו בינתיים אהובי ואהובותי. הכל כשורה.
אסף צלצל והיה נחמד לדבר איתו ועם הבנים. מזמן לא דיברנו.