דפקתי את הלטביים

סימי מבט מלמעלה

ה-14 למאי שנה זו

אנחנו בסימי אחרי הפלגה קצרה של כ-5 שעות ומעט מאד רוח.

למנוע זה לא שינה הרבה.

סימי כרגיל נחמדה.

התיזמון שלנו היה מצוין. הגענו, אכלנו והלכתי לקיים מצוות שינה. (אחר הצהרים).

אנחנו מחוברים לרשת של הקפה שמולנו. כרגיל, הולכים לבית הקפה, אוכלים, מקבלים סיסמא ואנחנו עצמאיים.

זה עוד לפני הפטנט של אריאל ודינה.

הגיעה סירה לידינו ואני ניסיתי להיות נחמד. סימנתי להם מקום לידינו והם הגיעו. זרקו חבלים, עזרתי להם להיקשר ואז בא המנהל כאן ורצה שילכו למקום אחר. בעיה. העוגן שלהם נתפס.

הרגשתי מיד, כמו כל פולני טוב – אשם.

הלכתי לראות בספר הדגלים שלנו איזה דגל הם מניפים. אדום לבן, אדום. פסים לאורך  הדגל. לטביה. מייד הוקל לי. אנטישמיים. מצידי שיישארו תקועים.

אין חדש וזה נחמד.

בזמן שישנתי דינה כיסתה את העיר לבדה. טיפסה וצילמה תמונות שאני מניח היא תצרף לעדכון שגרתי זה.

מחר אנחנו לקליקי (אי קטנטן ממערב לרודוס). ולאחר מכן לקרפטוס.

המזג אוויר סביב כרתים הוא יום שקט ויום לא שקט. נכוון דרכנו לפי מזג האוויר.

שמחנו לקרוא ברשת על הוצאות הבית של שרהיהו. הוקל לי הם מאד נקיים ואוכלים טוב.

בסעיף התסרוקות והאיפור צריך להוסיף, כמה שיעלה. אני כבר לא יכול לסבול את מיס פיגי בתור ראשת הממשלה.  השתלת שיער וביצים לנתניהו גם אממן בשמחה.

זהו.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

חג שמח וכשר לכולם.

מת על עוגות גבינה.

tall ship - סירה שראינו בדרך לסימי

עדיין 13 למאי

אנחנו ברודוס ביום גשום.

הגיעו אחרינו לכאן רמי ולינדה מקדימה המתכננים מסע דומה לשלנו.

כאמור גשם.

החלטתי שלא לצאת היום לסימי. מי שיוצא בגשם, מחפש צרות. אני לא.

גמרתי את הפרק הרוסי שלי, אני מקווה להרבה זמן. אסביר.

קראתי לקרוא על לנינגרד בזמן המלחמה. היום סנט פיטרסבורג. מדהים איך כל הרוסים שאנחנו פוגשים, מקפידים לקרוא לזה בשם החדש, ישן. לנין מת.

בנוסף לכל הזוועות שנגרמו על ידי הגרמנים, המצור וההתקפות, ההנהלה הרוסית  שהייתה גרועה למדי, גרמה לקורבנות נוספים.

הספר על ידי ההיסטוריונית האנגליה, אנה ריד, כבר הזכרתי אותה, מעריכה שמתו ברעב כ-750,000 אנשים.

המפלגה הקומוניסטית ירתה בעוד אי אילו אלפים והגרמנים עשו את היתר.

לא פלא שלא היה לי תאבון בדרך לכאן.  מזג האוויר היה שקט וקראתי את הספר בדרך.

המלאים שצברתי בעיקר סביב המותניים, מתחילים להיעלם.

עוד כמה שבועות כאלו והכרס עליה עמלתי כה רבות, תיעלם.

אחרי  לנינגרד עברתי לסטלין.

לבחור היה הספק מדהים. הוא הצליח לחסל כמה מיליונים של בני אדם, בעיקר אוקראינים ומיעוטים,  לא יהודים, עוד לפני שהגרמנים  הגיעו.

הוא התחיל עם הרבה יהודים, טרוצקי,   קמנייב, זמיניב, כגנוביץ, (לזר), אבל בסוף נשאר רק עם לזר.

מסתבר שאת עלילת הרופאים היהודיים, הפסיק רק מותו.

ידידנו חרושצוב שהיה  הממונה על אוקראינה, עשה עבודה יסודית מאד על האוקראינים כל זה עוד לפני הגרמנים.

לא פלא שהאוקראינים הצטרפו לגרמנים נגד הרוסים.

טוב, סוף סוף, סטלין מת בשנת 1953.   כרושצוב דאג שיירו בבריה, תוך שנה.  מולטוב קיבל בחזרה את אישתו היהודייה שאהב, מהכלא, ורוסיה עברה לעידן ליברלי ומודרני של כרושצוב, ברזנייב ושות'.

ועכשיו יש פוטין אבל עליו עוד לא כתבו ספרים.

זה כל שיעור ההיסטוריה להפעם. תודה לאריאל על סטלין ולמיכאל על לנינגרד.

אני משאיר לדינה לצרף תמונות מתאימות לנושא.

נפלאות היוונים
יום שני ה 13 לחודש ואני מלא אופטימיותהולך לזבל ליוונים את המוח.

בקיצור . אין עם מי לדבר

חשבתי לספר לכם באריכות איך שכנעתי אותם לוותר לי אבל, זה לא מה שקרה.
שילמתי כמו ילד טוב, במקום אחר שהצריך הליכה ארוכה. נוסף לענין גם גשם כך שאני יכול ללכתוב די בקיצור שהשתינו עלי.
כאמור יורד גשם אז כנראה שנישאר כאן ברודוס לעוד לילה.
אולי נקרא שאין לי מצברוח מהם, אז זה לא נכון.
היה לי די ברור שנשלם. שילמנו.

2013–05–12 רודוס

תחנות הרוח של מנדרקי, רודוס

עולם קטן.

אני יושב לי לתומי, עד כמה שאפשר וניגש אלי, ניק, שוויצרי שפגשנו בגרנדה (הקריביים). הבחור סיפר לי שהוא מחזיק סירה בגרנדה וסירה בתורכיה. ואכן הוא כאן. הזמנו אותו לבירה. שיהיה.

אנחנו ממשיכים לפגוש אנשים נחמדים.

אתמול עגנו ברציף ליד העיר, והיום בבוקר עברנו, על פי ג'ורג', "הכל יכול", למקומנו.

אנחנו ליד סירה ישראלית מהמרינה בהרצליה. נחמדים.

הנסיעה לכאן ארכה כ-13 שעות, רובה ככולה מול הרוח. לא משהו. בחלקים מהדרך הרוח עלתה ל-17 קשר שזה לא הרבה אבל לא נעים כאשר הסירה מולה. זגזגנו קצת. הכל על מנוע.

היום תדלקתי ולהפתעתי צריכת הדלק הממוצעת שלנו הייתה מעל ל-8 ליטר לשעה. (או שהשעון של המתדלק עובד קצת אחרת).

רודוס כמו רודוס, נחמדה. היום בערב נצא לעיר לטייל ולאכול.

מחר אלך ליוונים לנדנד להם ומחרתיים או מחר נצא לסימי. כנראה.

"אם אלוהים ירצה ומזג האוויר ירשה"

 " God willing and weather permitting." זה תרגום שלי ל-  

העיר העתיקה של רודוס

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

עדכון ל-10 למאי

ואני חשבתי שאצליח לתחמן את המחשבים היוונים.

הגיעה איזה גברת נחמדה וביקשה שאעשה "כניסה".

הלכתי לעשות "כניסה".

חשבתי לתומי שהם לא מעודכנים ואכן העסק עבד וקיבלתי יומן מסע ואישור מנהל הנמל. (תמורת תשלום סמלי של 55 יורו.

עד שהגעתי לביקורת דרכונים והבחור הנחמד קרא במחשב שאני רשום כבעל קנס של 600 יורו.

שיחה לרודוס, הצגתי בפניו מכתב שכתב לי השגריר היווני בארץ, (סתם בבל"ט, בסה"כ כתב שהעביר מכתבי לרודוס), וכלום.

אפילו ההבטחה שאסע לתורכיה לא עשתה עליו רושם.

סה"כ בחור נחמד שהציע לי לנסוע לרודוס ולבלבל להם את המוח.

שאלתי אותו אם יש סיכוי, והוא אמר שכן. קרוב לודאי כדי להיפטר ממני.

בכל מקרה, שווה לנסות.

מאחר והמדיניות של "לא להיכנס בלילה לנמלים" עדין בתוקף, החלטנו לצאת מחר השכם בבוקר ולנסות להגיע לרודוס לפני השקיעה. זה מרחק של כ-70 מייל ובהחלט ניתן, (אם הים רוצה ואלוהים מרשה).

מעבר לזה אין חדש.

אני נאבק עם הספר על סטאלין, נכתב על ידי היסטוריון אנגלי-יהודי, מונטיפיורי, הספר מעולה ומראה זווית חדשה עבורי על המלחמה ורוסיה. מה שבטוח, לסטאלין לא הייתה בעיה לחסל רוסים מימין ומשמאל.

לפני ספר זה עוד גמרתי בדרך ספר על לנינגרד, שוב על ידי היסטוריונית אנגליה, אנה ריד.

המון רוסיה ברצף אחד. גם בלנינגרד לא הייתה לסטאלין ושליחיו לחסל רוסים בלי חשבון.

למזלנו, הקרבות נגמרו לפני שנגמרו לסטאלין הרוסים. בעצם נשארו לו עודפים שאותם המשיך לחסל אחרי המלחמה ועד מותו.

טוב, לפני שזה הופך לבלוג בהיסטוריה, אציין ששכננו כאן הוא מיכאיל, הרופא המנתח ממוסקבה.

 מין המשך לאווירת הספרים שאני בתוכה.

המפרץ הצמוד למעגן העירוני של קטלוריזון

זהו להפעם.

מחר השכם בבוקר ננסה להפליג, בהנחה שהעוגן לא תפס לו איזה חבל נחמד במים.

נעדכן, אי"ה, מרודוס.

שלמה בטח יתפלא שלא לראות אותנו בסימי, לאחר שקבענו להיפגש שם. מאחר והשארתי לו את כתובת הבלוג, הרי ההסבר לעיל.

  

עדין בקסטלוריזון

10  למאי  2013

בוקר. דינה כרגיל עדין ישנה. אני ער כבר מ-0600.

אתמול בילינו במנוחה והתאוששות. (לא ברור בדיוק ממה מאחר והייתה לנו הפלגה קלה מאד).

כמו שאני מספר לכם, אנחנו מפליגים כדי לפגוש אנשים חדשים.

אתמול היה יום מוצלח במיוחד.

זה התחיל עם השכן שלנו, מיכאיל צורילוב,  וחברתו. זוג רוסים ממוסקבה, באו בסירה קטנה של 30 רגל מפיניקה, שם הם מחזיקים את הסירה.

הבחור הוא רופא, מנתח. ניהלנו שיחה על כל הנושאים שבעולם, בעיקר פוליטיקה, ברוסית שלי ובאנגלית שלו.  מאחר והוא יודע אנגלית כמו שאני יודע רוסית, (ממש מוגבלים שנינו), הסתדרנו יפה.

המזל הוא שיש מפות מנייר במסעדות כאן ובעזרת שרטוט של מפה של המזרח הקרוב הצלחתי להסביר לו את הברדק הכללי השורר כאן.

הבוקר הם עזבו, לאחר שהחלפנו כרטיסי ביקור. מסתבר שהוא רופא מנתח נירו כירורגי. כשאחזור לארץ איעזר בחברי הרוסים לכתוב לו ולהזמין אותו לישראל. איש ממש נחמד.

 בצהרים בערך ראיתי את שלמה, (מכרנו הטוב מאלבניה), עם האופנים שלו על הסיפון.

יש לו שני אנשי צוות נחמדים על הסירה, טוביה ועמיחי והחלפנו תוכניות וחויות. מסתבר שאנחנו באותו כיוון, לסימי.

דינה ושלמה החליפו טיפים על מקומות שהיינו בהם ועל מקומות שכדאי שנהייה בהם.

מזל שדינה איתי, לא הייה לי מושג שהייתי בכל כך הרבה מקומות.

אתמול בבוקר הגיעה לכאן מנועית גדולה שנראתה לי מוכרת ממרינה הרצליה.

ואכן, הם ישראלים. ישבנו לקפה ומתברר שהם הגיעו בלילה אחרינו וחטפו בחלק האחרון רוח חזקה בפנים. בכניסה הם גם הצליחו ל"הישען" קלות על חיל הים היווני וכופפו לו מעקה.

זה נראה משהו שבשתי מכות פטיש אפשר לישר אבל, היוונים הזמינו שמאי מתורכיה, מקאש, ובינתיים הם שותים קפה איתנו.

שני אנשים נחמדים, יוסי שגב וגבי אורון. שניהם נראו לי מוכרים אבל לא זכרתי את שמותיהם. עכשיו אזכור.

השווינו גילים ומספר נכדים, גבי ניצח בגדול, יליד 1943 עם 4 בנות, 10 נכדים ועוד אחד בדרך. כל הכבוד. כן ירבו.

יוסי עצמו עוד ילד, נולד ביוני 1945, צעיר ממני לפחות בחודש.

בצהרים היוונים גמרו את הבירוקרטיה של עצמם והמנועית נסעה. (כולל שני אנשי צוות, איליה וטבחית).

אחר הצהרים כמובן שדינה לא ויתרה על הפטרול האלים ועל בדיקת א.ק.ג. שלי.

חיפשנו מקום גבוה ועלינו אליו. שרדתי.

קסטלו, כרגיל, מקום נחמד מאד ונעים כן מאד. אנחנו אוכלים אצל ונגיליס שנשאר השמוק הנחמד כשהייה. האוכל מצוין. דג חרב, מרק דגים ומלצרית רוסיה הדוברת יוונית.

שקלנו היום להפליג למערה הכחולה כאן. זה מקום נהדר להיכנס אליו בשחייה.

לאחר שיקול ממושך החלטנו שנעשה זאת בדרך חזרה באוגוסט. כרגע המים עוד קרים.

התוכנית היא לצאת אחר הצהרים לסימי. הפלגה של כ-18 שעות. נצא אחר הצהרים כך שנגיע בבוקר.

כל זה בתנאי שהעוגן שלי לא תפוס כאן במשהו. זה נראה רק כאשר נתחיל להרים עוגן.

(אני זוכר את הסיפור של אבי שנדרש לצוללן כדי לשחרר את העוגן).

נראה. שיהיה לכם "מתח" לקראת העדכון הבא שיהיה בעוד יומיים שלושה.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

דינה עדיין ישנה.

 הוכחה שיוסי עלה במעלה "ההר", עד המבצר המגן על המעגן.

8.5.13

קסטלו ריזון חזרנו אליך בשנית, או בחמישית. מי זוכר.

אחרי הפלגה שקטה מאד, עם 60 שעות מנוע ו-3 שעות מפרש, הגענו.

הגענו לפני עלות השחר ובהתאם להבטחתי לדינה, חיכינו עד לאור יום לכניסה.

הכנתי מצוף בקצה בעוגן, עם חבל הארכה-סימון, באורך של כ-8 מטר.

המצוף טבע ולא נודעו עקבותיו. כנראה שהחבל שהכנתי קצר מידי.  נראה מה קורה ביציאה.

עדין לא הלכנו לעשות "כניסה" ואנחנו מתלבטים. נראה מחר.

לא דגנו בדרך, מה יש לנו נגד הדגים ?

בדרך זכינו לביקור של כנראה, עיט מותש שבא לנוח על הסירה.

בא, נחת, ישב, בסוף באה כנראה אימא שלו ולקחה אותו.

למחרת שב, הפעם לבד. שוב, נח, והמשיך לדרכו.

הימים נעימים, הלילות קרים והחליפה החדשה ממש במקום, עושה את עבודתה.

נכנסנו כאמור בבוקר, ואת היום בילינו בעיקר, אני, בשינה והשלמת שעות.

דינה התנפלה על הסירה, ניקיונות.

האמת, כבר נראה יותר טוב.

מחר, אולי, ניסע עם הדינג'י למערה הכחולה. תלוי במזג האוויר. עד עכשיו הים ממש חלק ונעים.

אין לי שום תלונות על העובדה שאני בעיקר מנועית. עדין מניף מפרש ראשי ליצוב וקישוט.

דינה מפעילה את הראדאר בלילה והוא עובד מצוין. (תודה מיכאל).

אדון ונגליס, בעל המסעדה מהצד המזרחי של הרציפון, נראה כרגיל. כנראה נאכל אצלו הערב.

השכן שלנו רוסי, מיכאיל, הסירה יוצרה בפולין בגדנסק, סירה קטנה 30 רגל.

החברה שלו, צעירה יחסית, יוצרה באוקראינה.

רופא מנתח במוסקווה.

מאחר והאנגלית שלו פחות טובה מהרוסית שלי, דיברנו ברוסית והבנתי בערך 2/3 ממה שאמר.

הבוקר עזר לנו להיקשר, מוקדם יחסית, שתיין הכפר. אחר כך קניתי לו בירה וחבר לחיים. זול יחסית.

זהו בערך. דינה תיקח אותי לפטרול אלים עוד מעט, ארוחת ערב אצל ונגליס ומחר אלוהים גדול. נראה.

נשיקות לכולכם, אני כבר מתגעגע.

הכל כשורה אהובותי ואהובי. אין תקלות. עדין.

הנץ (ממלטה) שבא לנוח