יום שני, 16 ביוני 2014

יום שני ה-15 ליוני 2014–06–16
אנחנו בפילוס. עיר נחמדה.
אתמול הצלחתי לשבור שיא, של הארוחה הכי גרועה שלי ביוון עד כה.
בתחנה הקודמת הזהיר אותנו המסעדן שעיר זו ידועה במסעדותיה הגרועות. הצלחתי למצוא אחת.
עד עכשיו האמנתי שמשהו בתנור יהיה טעים ומקומי.
היה. הבעיה היא שהעוף שהזמנתי היה בתנור יותר מיום והטעם בהתאם.
אתמול היה לנו יום ארוך של 13 שעות הפלגה בתנאים נוחים מאד, ראשי בחוץ ומנוע גם.
רצנו כ-13 שעות במהירות ממוצעת של 6 קשר והיה נחמד.
הגענו למרינה נטושה, בה כול אחד עוגן על פי רצונו.
הלכנו לעיר הנמצאת במרחק הליכה נאה, מצאנו את המסעדה הנ"ל, והמתקנו את מר גורלנו בגלידה בדרך חזרה לסירה.
למרות תנאי ההפלגה הטובים היינו עייפים ונרדמנו.
הבוקר הלכנו לחפש סוללה לטלפון של דינה.
הסוללה הנוכחית פיתחה סימני הריון היסטרי, מנופחת  נגמרת מהר מאד.
כמובן שגם כאן לא היה.
נאלץ להסתפק בקיימת עד התחנה הבאה. שם נחפש שוב.
יש לנו ביקור אחד, מאושר, של טלי שיתחיל ב-1 ליולי, בדוברובניק. נהדר.
יש מקום לעוד.
לידינו עגן טרי מרן קטן, 8 מטר, עם זוג גרמנים. סירה קטנה ומהירה מאד, כאשר יש רוח, עם מנוע עזר חיצוני של 8 כ"ס. עכשיו יצאו.
התחנה הבאה שלנו היא קטקולון, עוד כ-50 מייל. מזג האוויר מבטיח להיות טוב.
שלשום עגנו במפרץ.
דינה טוענת שאנחנו, (במיוחד אני), לא יודעים לעגון.
לעומת זאת ידידינו האוסטרים, עוגנים נהדר.
עגנו.
לידינו עגנו האוסטרים. כמובן באופן מושלם.
הבחור שחה אלינו, אנחנו עוד לא טעמנו את המים למרות שהם 24 מעלות, בתחום הסביר.
הוא בדק את העוגן שלו ושלנו והכריז שהכול טוב.
ישבנו בסירה שלנו, הם באו אלינו עם הדינג'י שלהם, לארוחת ערב אכלנו ונגררנו בשקט.
ניסיתי להטיל עוגן עוד פעם, בפיקוחו של האוסטרי, (אריך), הכול טוב.
התחלנו להיגרר שוב.
גם האוסטרי המומחה נגרר.
הרמנו עוגנים ועברנו לשכונה אחרת.
כנראה שהקרקע לא מתאימה. )הרצפה עקומה).
המקום החדש, במרחק של כ-2 מייל, נראה הטוב.
עגנו קרוב זה לזה, והלכנו לישון.
לא הייתה גרירה.
עוד בערב אריך הודיע לנו שהם יוצאים ב-0530.
קמנו ב-0600 והם אינם. בהתחלה חשבתי שנגררנו לאמצע המפרץ אבל מד העומק והמראה הקרוב של החוף, והסתכלות נוספת בתוויין, הראתה שאנחנו במקום. רק האוסטרים זזו.
אז אנחנו כאן. נחים.
הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.

נשיקות..

יום שישי, 13 ביוני 2014

מונמוסיה, פלופנז

יום שישי ה-13 ליוני 2014
צהרים.
חזרנו מסיור בעיר הונציאנית הדבוקה לסלע אדיר.
מאד יפה. מאד שונה ממה שראינו עד כה.
הצבעים כאן הם חום, צהוב ולא הלבן כחול המסורתי.
עוד יתרון שיש לעיר הקטנה הזו הוא הגודל שלה. קטן.
אין הרבה ללכת.
מעל עיירה יש צוק ענק ועליו חומה. לא ברור איך מגיעים לשם אבל לא נורא. לא הייתה לנו שום כוונה לטפס חצי קילומטר לגובה.
אנחנו כאמור נשארנו כאן להיום ומחר נצא עם שחר לעקוף את הקצה הדרומ מזרחי של הפולופונז.
מזג האוויר מבטיח להיות נוח.
אנחנו מוקפים בדוברי גרמנית.
מצד אחד ידידינו האוסטרים, דינה בילתה איתם את יתרת הערב אתמול וקיבלה מידע להמשך ההפלגה.
הבוקר הגיע גרמני עם אשתו ההולנדית.
שני הזוגות בלי ילדים. לא שאלנו, אבל ברור שאין להם.
הגרמני - הולנדית בדרך כלל עוגנים במרמריס והם גרים על הסירה.
אין ילדים אבל יש להם גולדן צעיר
אחר כך האירופאים בוכים שיש להם יותר מידי מוסלמים. בתאבון שיהיה להם.
עכשיו צהרים. אוכל ומצוות. (שלאפ-שטונדה).
בקרנו בבית מרקחת וקנינו וולטרן.
עושה רושם שעוזר.
הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.
אם יהיה משהו מעניין בערב אוסיף.
ויהי לפנות ערב.
כמה הערות כלליות.
היוונים דייגים רבים וחרוצים. יוצאים לדייג בסירות הקטנות שלהם כול הזמן, בבוקר.
או שזה התחביב שלהם. לא נראה לי שיש פרנסה בזה.
אנחנו כבר כמעט במחצית יוני ויולי קרוב.
חברינו המתכוננים להגיע, וכמובן שנשמח מאד לכך, כדאי שתתחילו לתכנן ולהודיע לנו. אפילו בערך. פשוט נשמח לדעת.
חזרה למקומנו.
עדיין חם.
דינה מתכננת את המסלול ואת מזג האוויר. שניהם נראים לי בידיים בטוחות.
היא קצת מתעצבנת שאני לא מגלה עניין רב יותר בכך.
מה יש לי להתעניין. שניהם בידי שמים. (דינה).
הגב שלי מתחיל להפסיק להציק לי.
אני נועל נעלים לבד, למרות הפיתוי לתת לדינה לעשות זאת.

זהו לעכשיו.
העיירה הקטנה מוקפת חומה, מבט מהים


צבי הים החיים במפרץ, הדייגים המקומיים מאכילים אותם

הרחובות הצרים בעיירה, אין כניסה לרכב

יום רביעי, 11 ביוני 2014

מילוס והטיול

יום רביעי ה-11 ליוני.
אתמול דילגתי.
קצת קשה לנסות לשעשע אתכם עם גב תפוס.
אתמול החלטנו להישאר במילוס יום אחד, לשכור אוטו ולסייר באי.
הסירה מספקת לנו אירועים. הפעם, המוליך של העוגן תפוס, מה שמאלץ את דינה להלום בו בפטיש 2 קילו כדי שיזוז למקומו הראוי. היא לא נהנית מזה. אתמול שמה שמן, ואולי הוא ישתחרר קצת. נראה.
העגינה פה היא חבלים הקשורים לקוביית בטון בתחתית ואין צורך בעוגן.
הלכנו למנהלת הנמל והם אמרו לנו לחזור לפני היציאה ואז נשלם.
התחברנו לחשמל, ועדין היום, לא באו לקחת כסף. שאננים.
אתמול אחר הצהרים שכרנו רכב.
קיבלנו סיאט עם מזוג אוויר מפוקפק ונסענו לעיירה שמעלינו.
דינה עשתה סיור ב-3 חנויות למכשירי טלפון ובשלושתם לא הייתה להם הסוללה שהיא צריכה למכשיר הטלפון.
אולי בעיר הגדולה הבאה.
הסיאט, (פיאט מחופש למשהו ספרדי), עצבן אותי, דלת בקושי נפתחת, מזגן דפוק, חזרתי כעוס למשכירה.
בחורה איטלקיה עבה.
היו לי כבר כל הנימוקים והטענות להחלפה.
לאכזבתי, אמרה, טוב קח את האוטו שלי, סקודה אוקטביה, ללא כל תואנות ומענות.
נחמד.
 הבוקר נסענו לסיור באי.
אי לא גדול, נחמד. כמו כול האיים היווניים.
הגב שלי משתפר. אני כבר נועל סנדלים לבד.
כעת אחר הצהריים.
עוד מעט ניסע שוב לסבוב קטן בעיר הגדולה ואחר כך נחזיר את האוטו.
אני אלך לחפש את מנהלת המרינה כדי לשלם להם ולמנהלת הנמל. צריך לרדוף אחריהם לתשלום.
אני שמח שקיבלנו ליצן כנשיא. לפחות יהיו בדיחות. אני גם שמח בשמחתה של שרה – צרה.
חבל ששיטרית לא נבחר, למרות ששמו היה יכול לעשות לנו בעיות בחו"ל. (שיט-רית).
לגויים יש נטייה לבלוע את ההברה האחרונה.
התוכנית למחר היא להשכים ולשוט לכיוון הפלופונז, ללא שימוש בתעלת קורינטוס, לעיירה שנקראת מונהוסייה.
זו הפלגה של כ -  70 מייל. מזג האוויר מבטיח להיות סביר עם רוחות צפוניות.
הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.

נשיקות.
המפרץ הגדול בלוע הר געש


SARAKINIKO
סלעים לבנים (כנראה גיר) שונה מהסלעים האחרים באי

יום שלישי, 10 ביוני 2014

חדשות טובות, חדשות רעות

איוס,  2014–06–09
הגענו היום אחר הצהריים לאחר הפלגה נוחה במיוחד. שקט.
מנוע וראשי ומהירות ממוצעת של 6.5 קשר.
יש לי חדשות טובות וחדשות פחות טובות.
החדשות הטובות הן שדינה נועלת לי נעלים, במקרה שלי, סנדלים.
הפחות טובות, קמתי הבוקר עם גב תפוס מאד.
אני הולך בצורה מצחיקה. אם אני לא הייתי הבדיחה, הייתי גם צוחק. יעבור.
דינה נאלצה לבטל את הטיול המתוכנן במעבורת לסנטוריני. המעבורת יוצאת ב-12 וחוזרת ב  -1700, כולל שעה נסיעה בכול כיוון.
הסירה מתנהגת טוב מאד. הגב שלי קצת פחות.
המטרה מחר היא מילוס, מרחק של כ-50 מייל. מזג האוויר מבטיח להיו נוח.
הכול כשורה אהובותיי ואהובי.
נשיקות.
בהצלחה לשכטרמן. נראה מחר.




יום ראשון, 8 ביוני 2014

מפרץ MALTEZANA באי אסטפליה 8/6/14

אסטפלייה
יום ראשון ה-8 לחדש.
יצאנו מוקדם בבוקר, בערך בשבע.
התוויין – גי.פי.אס., התעורר לחיים, לאחר מנוחת לילה טובה.
עבד כסדרו כול היום. ממשיך בסדר.
רוב ההפלגה  עברה כמעט ללא רוח ועם מנוע. לקראת הסוף הרוח קצת עלתה, אבל קטן עלינו.
אנחנו בקשר ממוחשב, לאחר ההתקנה של דינה לסים מקומי דרכו ודרך הטלפון, גם המחשב והחדשות בפעולה.
מיכאל כנראה שלח תיקון טלפתי והתוויין עובד. (כן, כבר כתבתי).
בינתיים הסירה לא ממציאה לנו אתגרים חדשים.
אנחנו עוגנים במפרץ די פתוח. הרוח איתנה, 5-10 קשרים, ללא גלים. העוגן נראה מחזיק.
דינה עסוקה בארוחת ערב, מי רעב, וזהו.
ראינו תמונות נהדרות מדיאנה ואריאל. ממש ממש שמלות יפות.
מחר התוכנית היא להפליג לאייוס. הפלגה של כ-60 מייל.
נקום מוקדם ונצא.
הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.
נשיקות.
נ.ב.
בקצר לגי.פי.אס.
אולי האתר, מערכת הלווינים נפלה או שותקה למספר שעות לסירוגין, לקראת התקיפה באירן של האמריקאים.
יש לכם הסבר אחר לתחיה של הקשר שלנו דרך התוויין לג.פ.אס. ??
טוב, העוגן נגרר. מה עושים ??
מרימים ומטילים אותו מחדש.
דינה ביצעה, תוך תלונות על ההפרעה בשתית הבירה שלה.
עכשיו שוב, סימנו בתוויין ונראה.


   

יום שבת, 7 ביוני 2014

סימי 7.6.14

יום שבת. הגענו לפנות בוקר לסימי.
עוד לפני הכניסה התגנבה אלינו סירת משמר החופים היוונית, בשקט ללא אורות, וללא קריאה בקשר בערוץ 16.
הגיעו קרוב ובקשו שאעלה מולם בערוץ 10.
כנראה בדיקה אם אני ער.
מעניין מה היה קורה לו הייתי ישן.
לאחר חילופי דברי נימוס, המשיכו להגן על מולדתם מפני התורכים.
סימי הוא האי הכי קרוב לתורכיה שיש להם. בעצם אולי גם קסטלו.
ההפלגה היית די שגרתית, הרוח על הפנים, בתחילה 10-15 קשר, שירדה בלילה ל-5-10  קשר.
כדי שלא יהיה משעמם, התוויין מפות הודיע לי כי אין לו קשר ללוויני הניווט.
אין תצוגת נתוני הפלגה.
הפעלנו את התווין הישן, (דינה כמובן), והכול טוב.
ניסיתי ספריי מגעים, ללא שיפור.
בסדר. אפשר בלי.
בדרך הוא חזר לחיים.
עבד כמה שעות ושוב, "מת".
בכול זאת הגענו עם אור ראשון, לא כול תקלות.
יש לי שתי חלופות למצב זה. אחד התוויין הישן והשני גי.פי.אס. ידני ומפה.
לאחר שנת בוקר חטופה, הלכנו לסדר ניירת.
כאן שלושת הנציגויות, משטרה, נכס ומנהלת הנמל, מפוזרות בין כול קצוות המעגן.
התחלנו במנהלת המעגן, הסבירו לנו שצריך להתחיל במשטרה, מהלך של קילומטר וקצת משם, עשינו את הסיבוב ואנחנו מסודרים.
כול משרד עם 2-3 חותמות שהם מרביצים על הניירות שהם ממלאים. די מצחיק. משתדלים לא לגחך. לא יפה.
שנת צהרים נהדרת, וכותבים.
התוכנית לצאת מחר בבוקר מוקדם לאסטפלייה. משהו כמו 72 מייל.
נראה לפי הים.
התחזית טובה.
זהו לבינתיים אהובותיי ואהוביי. הכול כשורה.


  

יום חמישי, 5 ביוני 2014

קאש יוני 5 2014

יום חמישי, אנחנו במרינה קאש, קשורים לשובר הגלים, מבפנים, רוח מערבית חזקה מרחיקה אותנו מהמזח.
הרוח במרינה  20-25 קשר. בחוץ מעניין אף יותר.
הגענו הבוקר, ב-06:00, בליווי גשם זלעפות.
כל טיפה מלון. כל מלון, מלמיליאן.
קראנו למרינה בקשר והופיע בחור נחמד שעזר לנו להיקשר, נרטב, כמונו עד לשד עצמותיו.
הניסעה הייתה בסך הכול די סבירה.
יומיים ראשונים, נגד הרוח, אבל רוח 5-10 קשר,  סבירה.
היום השלישי הפך למעניין.
רוח מזרחית חזקה, 10-15 קשר, בגב, מה שגורם לטילטולים של הסירה בכול הכיוונים.
ההתרעות הן ל"גייל" ולים 8 בופור, אבל אנחנו שמחים להחמיץ את זה.
כול עכבה לטובה, ? יש בזה משהו.
אחרי יום אני מגלה כי האלטרנאטור, למרות כול הסימונים הנכונים, אינו מטעין את הסוללות.
טוב שיש גנרטור והוא נכנס לפעולה ועושה את העבודה.
השיגרה הא של 3 שעות גנרטור לכול 4 שעות הפלגה. בלילה עם אורות הניווט, זה נהייה קצת יותר צפוף.
אתמול, כ-10 שעות מקאש, הגנרטור אינו מתניע. מלחיץ.
אני עושה חישוב שאצרך לעבור לגי..פ.אס. ידני, לאחר שיגמרו הסוללות.
אני מחפש מפסקים – הכול כשורה.
אני בודק מגע של המצבר של הגנרטור ואאוריקה.
מגע לא טוב.
הידוק הבורג והגנרטור מתניע.
אתם בוודאי שואלים למה קאש.
שאלה טובה.
קאש זו מרינה חדשה ומסודרת ויש בה, להערכתי, גם שירותי תיקונים.
זה גם מתאים לרוח המערבית שמקדמת את פנינו מההתחלה ומאלצת אותנו לעלות צפונה.
במקום לעבור מתחת, מדרום, לרודוס, אנחנו מצפינים. אם וכאשר נעבור את רודוס זה יהיה מצפון.
הסטייה הזו עושה לנו מספר טובות.
הנסיעה מתקצרת ל- 66 שעות. תיכננו לחלקי ב- 96 שעות.
אנחנו מצפון לבלגן העיקרי ולא מקבלים ים 8 בופור אלא משהו כמו 5. הבדל גדול.
מגיעים למרינה קאש שהיא חדשה לגמרי, יקרה למדי, כ-50 יורו ללילה.
הבטיחו לנו חשמלאי אחר הצהרים.
אז, גומרים סידורי הרשמה, המנהל זוכר אתי מפיניקה, לפני כ-10 שנים, והולכים לאכול ארוחת בוקר. נחמדה. המחירים כמו בארץ, כ-50 ש"ח לארוחה.
(עלה כפול, הזמנתי גם את דינה).
לידינו סינים, קבוצה של כ-15 איש ואישה. סיני אחד מבקש להצטלם איתי. שיהיה.
זה קרה לי גם בסין.
בטח הזקן. אולי הם אוהבים לאסוף תמונות של אנשים משונים.
חזרנו לסירה, הרוח כאמור מנשבת בעוצמה.
הכפלתי חבלים, ונלך לישון.
אני כמובן עוד בבוקר ניסיתי לנבור בנבכי האלטרנאטור בתקווה למצוא איזה חוט חופשי. לא מצאתי.
קצת מוזר כול הסיפור.
האלטרנאטור נותן חשמל ללוח השעונים, מראה על טעינה, כלומר יוצא זרם מהאלטרנאטור אבל למצברים לא מגיע.
כאמור, בזכות התקלה הזו אנחנו במרינה קשורים במקום להיות בלב ים עם ים 8 מכיוון מערב.
כול עכבה לטובה כבר כתבתי.
הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.
ערב.
החשמלאי הבטיח לבוא ב-1630 ואכן בא. לא פסו ניסים מן העולם.
חיפש, חיפש, אולי שעה. בסוף מצא.
חיבור של המינוס היה רופף ולא  העביר זרם לסוללות.
כמובן שהחיבור מוחבא היטב והיה לו קשה למצאו.
סודר. ה"נזק" בהחלט צנוע, 50 יורו.
מחר מבטיח להיות יום שקט וכנראה נצא בצהרים לסימי.
מרחק של 90 מייל, כ-18-20 שעות הפלגה.
מאחר והאדמירלית אינה מאשרת כניסות בחשכה, נצא בצהרים, נעשה לילה ונגיע לשם בבוקר.
לפני כחצי שעה נכנסה סירה עם 3 אוסטרלים. הגיעו מפיטייה.
בכניסה למפרץ קאש, הלך להם ההגה.
הצליחו במהירות לעבור להיגוי חרום עם "תיילר", ועם עזרה של המרינרוס כאן עגנו לידינו.
זהו. אנחנו לארוחת ערב.
דינה החלה לי בדיאטה והשאירה את הלחם בבית.
אכלנו מציות פסטה בימי ההפלגה.
דרך טובה להתחיל להשיל את הכרס שצברתי בחורף בארץ.
לא ראינו חדשות ואני מקווה שהכול בסדר. בייחוד עם הצרה שרה.
דינה תנסה להעביר לכם דיווח זה.
נשיקות לכולם.