עזבנו את פנמה סיטי ב-1100 בדיוק לפי התיכנון של לני.
קודם לכן, תדלקנו, 114 גלון, שזה לפי 3.83 ליטר לגלון, כ 440 ליטר. מחיר הדלק כאן מפתיע, כ-2.5 שקל לליטר. מעניין. הפלגנו. הפלגה קצרה של כ-40 מייל, שהסירה עושה באצילות רבה. הסירה מחליקה על המים, כמלכה. מפרשים נפתחים ונסגרים בלחיצת כפתורים פשוט מדהים.
הים חלק, כמעט, הרוח קלילה אבל מספיקה למלכה, זה יהיה הכינוי של shalen מעכשיו, לעשות 6-7 קשר והכול אידאלי. לא נותר לי אלא לעבור לעיסוק החביב עלי, שנת אחר הצהרים.
,לני פותח שתי חכות וכלום. עוברת עוד שעה, ואנחנו מתקרבים כבר לאי, הכול הולך מהר בין 40 מייל, 7 קשר ושנת צהרים, ופתאום, החכה מתחילה לטרטר. יש דג על החכה. עוברים לנוהל דייג. לני גלגל את החכה, אני לידו מחכה להוראות. הדג מגיע, משהו שדומה למאי מאי, כ-2 ק"ג. אני יודע שיש נטיה להגזים בגודל הדג, אבל אשתדל לדייק, באמת כ-2 ק"ג, הדג מגיע לסיפון, לני משחרר אותו מהקרס והדג מתחיל להחליק לכיוון המים. מזל שיש לדג זנב גדול ונוח לתפיסה, אני מצליח לתפוס את הזנב והדג חוזר לדלי. מכאן מתחילה אופרציה בה לני מטפל בדג, ןאני שואב מים לניקוי. אני מבקש ומקבל את הדרגה של עוזר דייג דרגה א', מתלמד, ונראה בהמשך. מתקרבים לאי ולהקה של "מנטה רייס" קופצת מעל המים ועושה "שפריצים", מדהים.
לני מחזיר את שתי החכות למים, לא לפני שאני מתיר את התסבוכת בינהן, עוזר דייג כבר הזכרתי, ואנחנו שוב דגים. החששות שלי שנדוג עוד דג מתבדים. יופי.
קרוב לאי, בעומק של 24 מטר, אנחנו נתקבלים במשהו שנותן מכה מפחידה לסירה, וממשיכים. לא ברור מה זה היה והבוקר נצלול לראות אילו סימנים נותרו על הקוער, אם בכלל. בכול אופן, מכה בקוער בלב ים זה מפחיד.
מגיעים לאי, מטילים עוגן, נסיון שני בלבד, ואנחנו כאן. אני לא מתאפק ומכניס רגל למים, כ-22 מעלות, נדמה לי.
הדג מופיע בצלחות והוא טעים להפליא. היתרון הכי גדול שלו הוא שאין לו ריח וטעם של דג. אני לא בדיוק מת על דגים אבל דג שמגיע מהים לצלחת תוך שעה -שעתיים, הוא בדרך כלל טעים.
אחרי ארוחת ערב, כולנו נופלים שדודים. פשוט יום נפלא. חוץ מ..... יש לי מנהג מגונה לשתות את הקפה שלי בלגימות קטנות, על פני מספר שעות. כוס הקפה יכולה לעמוד לידי שעה או יותר וכול פעם לגימה קטנה ואני מאושר. אז זהו, כאן זה לא ניתן. הספלים הקיימים לא מתאימים לאוחז הכוסות שעל הסיפון ואני נאלץ לגמור את הקפה באחת. או שלוקחים לי את הכוס החצי מלאה. נורא. הפתרון הוא להשתמש בכוס מוארכת, לא בספל עם ידית, שיכינס למחזיק הכוסות שעל הסיפון. אין כזו בסירה. הכוסות המוארכות המתאימות לאוחז הספלים שעל הסיפון הם מפלסטיק ואינן מתאימות למשקה חם. בעיה, בעיה קשה, אני מקווה לקנות כוס מתאימה כזו בהזדמנות הראשה שתיקרה על דרכנו. היום נרד לחוץ וישר לחנות, אם יש כזאת כאן. התוכנית להיום היא שנורקלים באי.
האופרציה להורדת הדינגי בסירה, קשה להפעלה, כמו יתר הדברים במלכה הזו, לוחצים על כפתור והסירה יורדת למים, מדהים.
עוד לא לימדו אותי לעשות קפה כאן בלי להעיר את כולם ואני מחכה שמישהו יתעורר. ולסיום, מלבד עוזר דייג אני גם שוטף הכילים הרשמי של הסירה. כי, ככה אני רגיל מהבית ובכלל לא היה לי חלק בהכנת הארוחה או בתפיסת הדג. תפיסה אחת בזנב לא נחשבת. אתמול גמרתי לרחוץ את הכילים לאחר שכולם הלכו לישון, הבוקר יהייה מסדר כילים ואני מקווה שאקבל תואר נוסף.
יום שבת. היום יום שבת, מה שאומר שאתמול היה יום שישי ואני מתאר לעצמי מה היה אתמול. הגענו לאי הפנינים, או לפחות לאחד מהם. הדבר החשוב הראשון היה לבדוק את מסכת השנורקל הגדולה והיקרה שקניתי. המסכה מכסה את כול הפנים ומיתרת את השימוש בשנורקל. הצינור מורכב על המסכה. נכנסתי למים ו-הצלחה. הפטנט החדש עובד להפליא. איזה יופי.
ירדנו בדינגי באי. ממש נחמד, כמו הקריביים אבל ללא עולם שלישי. מסתבר שהאי בו אנו נמצאים מלא בבתי מלון ובתים פרטיים מפוארים אבל גרים בו באופן קבוע רק כ-200 איש. התחלנו לצעוד למרכז העיר, ועצר לנו איש נחמד עם מכונית -טרקטורון, והביא אותנו למרכז. שזה אומר חנות להכול ועוד מסעדה אחת. בחנות להכול מצאתי הכול. כוס קפה מואכת ושומרת חום. מתאימה בול לפתחים במחזיק כוסות על הסיפון. ביקשתי וקיבלתי רשות להשתמש וךהשאיר אותה על הסיפון. היה גם בגד ים נחמד וחולצה מקומית, ואני מסודר. הטרידה אותי המחשבה שקניתי סיגריות בפטור ממכס בניו יורק, שני קרטונים, ויתברר לי שכאן זול יותר. אז זהו, לא. קניתי קופסה לנסיון והיא עלתה כ-25 שקל. לעומת 16 שקל בפטור ממכס. ממש דן חסכן אני.
אגב באי יש גם שדה תעופה למטוסים קלים. טוב לדעת. בדרך חזרה לסירה, עצרה לנו איילין, כן זה שמה, לטרמפ. בכול זאת הולכים 4 זקנים בדרך. הקפיצה אותנו עד החוף. נחמדה. עוד קודם בדקנו השכרת רכב, 40 דולר לשעה, והוחלט שזה מוגזם.
הגענו למלכה, והפלגנו לאי שכן. לא אלאה אתכם ואת עצמי בשמות, עוד אי. כ-5 שעות הפלגה מה שאומר שאחרי שהרמנו עוגן, בלחיצת כפתור של שרון, ופתחנו מפרשים בלחיצת כפתור של לני, אפשר ללכת לישון. הלכתי. התעוררתי, לאחר שינה טובה ואנחנו עדיין בדרך עם רוח חלשה. לני מציע שניפתח גיניקר ואני מצטרף בתור עוזר. הרבה חבלים, בלי כפתורים הפעם, לני מתעקש לעשות את העבודה הקשה של העלאת השרוול לראש התורן, פורשים ויש מפרש. אבל כמעט ואין רוח. אחרי כשעה חוזרים על התרגולת אבל לקיפול, ואנחנו על מנוע.
עכשיו, יום שבת, אנחנו עוגנים באגם גדול, אליו נכנסנו דרך תעלה ועוגנים ליד מספר סירות מהמשט. בערב, יום שישי בערב, הוזמנו לסירה שכנה, אוסטרלי בשם גימס על סירה בשם מיס טיגי. אני מזכיר לעצמי שזה לא מיס פיגי. הגענו, אנשים נחמדים, יצא לי לדבר עם איש צוות של שני שוודים, אירי שגילה בורות רבה בקשר להיסטוריה שלהם. שאלתי אותו על סינט פטריק ועל קרב האורנג', ידע מעט על הנושא ומה שידע הייה מעורפל למדיי. אבל בחור נחמד, שיט מקצועי ונגר שלמד 4 שנים נגרות. אני מעריך כאלה אנשים. יצא לי לדבר עם עוד שני שוודים, לא משהו,
קצת עם גיימס שהשתדל להיות מארח טוב, הצליח, והיה נחמד. אני נשארתי על הסיפון מאחור ועישנתי להנאתי.
הבוקר שוב התעוררתי ב-0600 ואני כותב. ב-0700 לני מצטרף אלי ואנחנו מקשקשים עד, דייג מקומי עם ילד נמד עוצרים לידנו ומציעים דגים למכירה. דולר לדג, כולל ניקוי ופילוס הדג. הדייג עושה עבודה מקצועית, ולני נותן לו 5 דולר. מחיר מציאה ל-3 דגים בגודל של כ-800 גרם כול אחד, נטו לאחד הניקוי. מדהים.
זהו להבוקר.
המשך יבוא בוקר חדש לאחר יום נחמד. הפלגנו ל אי נוסף, ברוח שקטה שהצריכה קצת זיגזגים והרבה מנוע. הגענו והטלנו עוגן במפרץ נחמד. אני שוב בודק את המים, נעימים ועכורים, מלאי חול, ונעימים, ואת המסכה. מסכה נחמדה.
בינתיים פרץ אצלי משבר רפואי קשה. כפות הרגליים שלי, החלק העליון, בשתיהן, אדום וקצת נפוח. שתי הרופאות על הסירה, דינה ושרון, מאבחנותבעיות מחזור דם, עם השלכות קשות ללב ולאורך חיי בכלל. ההערה שלי שאני כבר מסודר, ולא אכפת לי למות מתקבלת בבקורת קשה,. מסתבר שיש לי אחריות לסביבה, וחוץ ממזה איך אני מדבר.. תחת איומים אני מבטיח שאם וכאשר נגיע לגלפגוס, והתופעה לא תעלם, אלך לרופא. צודקים. אף אחד לא רוצה להיתקע עם חולה או גופה באמצע האוקינוס. ואין בסירה גם bodybag. התיאוריה שלי היא שזה פשוט כווויה מאחר והתחלתי ללכת עם סנדלים אחרי חורף בו רגלי לא ראו אור יום. דינה שמה לי משחה להקלת סימני כוויה והבוקר נראה שהתיאוריה של היא כנראה הנכונה. יהיה מסדר רופאות ונראה. זה כמובן לא מונע משרון לשלוח אותו לשחיה סביב הסירה, פעילות להסדרת ה"צירקולציה". אנחנו במקבץ של 4 סירות. יש להם מנהג נחמד של התקבצות על אחת הסירות ל drink/ התקבצנו. אני יושב בצד, לאחר שאני מברר את מדיניות העישון בסירה. מותר, בקצה הסירה, ובשקט. האנשים נחמדים מאד וידידותיים גם לאורחים. אני מקבל קולה מאחר ואני לא שותה, מה שכבר מסמן אותי כקצת מוזר. ה"חברה" שותים בירה ברמה של 2-4 פחיות לאיש, והגברות יין. מתישב על ידי אוסטרלי, שמן, כנראה מבירה, מלקולם, ואנחנו משוחחים קלות, עד הקטע שיש לו חברים יהודים והם אנשי משפחה טובים וגם מעונינים מאד בכסף. נו, נו, מצא לו למי להגיד. הוא קיבל הרצאה ארוכה על שרידות, פרנויה שלנו לשרידות, ולכן המשפחתיות והכסף, אבל הסברתי לו די באריכות, המסכן, שאנחנו בעניין של ידע, השכלה. אבל, הסברתי לו גם שיש לנו נשק גרעיני וגמרנו לסמוך רק על כסף והשכלה. כול זה נעשה בנעימות אני מקווה, אבל המסר שלי אליו היה די ברור. דיברנו גם קצת על ילדים ונכדים, כדי להפיג את המתח, ונפרדנו בידידות. אני מקווה שלמד משהו, השמוק. הלכתי לעשן, והבחור שמח לברוח לשיחה עם היתר בעניני מרינות, תיקונים ובבלט כללי של אנשי סירות.
התוכנית היום היא לשוט עם הדינגי במעלה נהר, עם זרם הגאות, לחזור לסירה עם זרם השפל, כנראה ולהפליג לגלפגוס. נראה טוב.
יום שני ה-27 לחודש. אנחנו בים לכיוון גלפגוס החל מאתמול בצהרים. אתמול היה יום מלא אירועים. בסירה השכנה, נוצרה בעיה אלקטרונית. הפיוז של ההגה האוטומטי נשרף להם ולני נסע לעזור. חזר, לא עזר. הסתובב שם מקומי, עם סירה מגזע עץ, ממש כמו בימים הטובים, ומכר בננות, אננס מנגו ופאפיה. לני קנה הכול במחיר האסטרונומי של 4 דולר. ביקש וקיבל, ממתקים לילדים, ונסע.
התוכנית היא לעלות במעלה נהר, שכמעט ואינו קיים בשפל, ונהייה נהר בעומק של 3-4 מטר בשיא הגאות. שיהגאות מתחילה ב-12, שיא הגאות ב-1500. נכנסים ב-1300 עם הזרם. לני ואני חותרים ומישרים את הסירה, רק כשצריך, בשיטת הוואי, יושבים על הדופן המתנפחת ובראש המוזיקה מהוואי 5 אפס. הגאות לוקחת אותנו פנימה וכול מה שאנחנו צריכים זה לישר את הסירה מפעם לפעם. אחרי כשעה במעלה הנהר, מסתובבים, עכשיו המים בעומק של כ-200 מטר ואנחנו עם מנוע "קורעים" את המים. בדרך החוצה אנחנו פוגשים את הדינג'י, משהו כמו סירת מרוץ קטנה, של מלכת המשט של אוייסטר. וזה הולך כדלקמן. כמובן שכולם עסוקים בלמדוד של מי יותר גדול, אז הסירה הזו, ללא ספק הכי גדולה. עליה אישה, הבעלים, לעת עתה, עם בעלה הטרי, בנה וצוות. הגברת הייתה נשואה לאיש עשיר, שכרה מאמן אישי לצורך חיטוב וכושר, והתאהבה בו. כנראה שהבחור היה שימושי בעוד מספר נושאים. הזוג התגרש, האישה במסגרת חלוקת הרכוש נותרה עם הסירה והיא מטיילת. הבעל הגיש ערעור, ומכן ההערה שלי לגבי "לעת עתה". זו סירה של 4-6 מיליון דולר. פגשנו כמו סירות של 57.5 רגל, 2 מליון דולר כ"א, ואנחנו בסירה שעולה "רק", מיליון דולר. קשה קשה. חזרנו כאמור מהנהר, ולדרך. רוח חלשה אבל הסירה משייטת במלכותית ב-4 קשר. לני פורש חכות, עוברות שעה שעתיים, לני נשכב לנמנם, מצליח להרדם ו"בינגו" רעש גלגלת החכה נשמע. כולנו קופצים לנוהל קרב שבמקרה של לני זה החגורה של החכה, ואני עם הדלי, למתן עיצות. אני לא מבין בדיג כלום ולכן, כן תתפלאו אני שותק. דג גדול, לפי ההתנגדות, ולני עובד קשה. הדג מגיע אני מנסה להזיק לו עם הדוקרן, עושה את זה לא נכון ומחטיא, מפספס, אבל זה לא מונע מלני להעלות את הדג על הסיפון. באמת דג גדול. הנוהל בסירה הוא לתת לדג כמה לגימות של וודקה, טובה, בטח שטובה, והוא מת שיכור. עכשיו מתחילה מלאכת הניקוי והחיתוך. לני לא סומך עלי שאוכל לעשות זאת, איזה מזל. הדג של כ-7-8 ק"ג, באמת, הופך לשני סטייקים ענקיים של 2 ק"ג כול אחד. ועכשיו תורי אני שואב מים ומקרצף את הסיפון. סבון, מים, עוד סבון ועוד מים. מקווה שאעבור מסדר המפקד.
לילה. מחלקים משמרות. במשמרת שלי כבר נהייה קריר. אין רוח בשעות האחרונות, לאחר מופע הדג, ואנחנו על מנוע. הרוח עולה ואני מוריד סיבובי מנוע יורד בהדרגה מ-1800 עד 1100. לני מתעורר ועוברים למפרשים. מכבים מנוע ואנו על מפרשים.
יש בעיית תדלוק בגלפגוס. הספר של אוייסטר מזהיר מבעיות ואיטיות ובלגן. כולם נחושים לא לתדלק בגלפגוס אבל אם הרוח לא תהייה, נגיע לגלפגוס עם חוסר של כמה מאות ליטרים. יש לי רעיון מבריק שאני מעביר ללני, והוא מספר לי שכבר חשבו עליו ועובדים על זה. הרעיון, שצוות אוייסטר המלווה את המשט, יתארגן בגלפגוס, הם טסו לשם, ווידאג לדלק לכול המשט. זה כ-30 יאכטות וכול אחת תידרש לכמה מאות ליטר של דלק. אז גם הם חשבו על זה ונותר רק לראות ביצוע.
דינה מחליפה אותי ב-2400 ואני מחליט לישון על הסיפון, לארח לה לחברה. מלכת האוייסטרים עוברת על פנינו בסביבות 0100 דירה מעירה אותי כיד לראות שהכול בסדר והיא לא תעלה עלינו. בסירות הגדולות באמת, 82 רגל, יש צוות מקצועי, ומהם אני לא מוטרד. הרוח והמים עושים קר, אני מתחיל לרעוד ויורד לתא השינה. ועכשיו בוקר נעים, רוח קלילה כ 7- קשר מה שמספיק לסירה שלנו להפיק 5 קשר. כאמור חוסכים בדלק. וחוץ מזה מי ממהר. זהו להבוקר. נחמד.
