יום
שישי. ה-7 לחודש, כנראה.
הלכנו
הבוקר למרכז דרווין. מקום מאד יפה עם הליכה , לשם, ארוכה. עמדנו בזה. החום לא
הועיל והלחות גם לא. המקום יפה.
במקום
קיים מבנה – מוזיאון, ממוזג, עם סרט הסברה בחדר עוד יותר ממוזג.
וזה
היה חידוש מרענן.
פגשנו
שוודי לבנוני, נשוי ליהודיה שוודית והיה מעניין.
שרדנו
עד הצהרים, וחזרנו במונית כול נסיעה כאן היא דולר לאדם..
לא
שווה ללכת ברגל. לא חוסכים כלום.
אחרי
קניות ושנת אחר צהרים, מצווה, יצאנו לעיר.
הלכנו,
הלכנו ובסוף התישבנו לאכול גלידה.
בא ישק, כן, ישק, לא יצק, עם בתו הרופאה. שאלתי
אותו מה עשו הוריו במלחמה וקיבלתי סיפור.
וכאן
מתחיל הסיפור:
אביו
היה יליד אזור גדנסק, והיה בן 14 לקראת סוף המלחמה, נחשב לגרמני
וגוייס לוורמכט.
הילד
נשלח לנורווגיה שהייתה בכיבוש גרמני. האוניה הוטבעה בדרך ורוב הנוסעים טבעו. אביו של ישק, ניצל. (מת על השם) הילד הופקד לשמור על
גשר בנורוגיה.
הנורווגים
כמו הצרפתים, התחילו להיות גיבורים לקראת סוף המלחמה ותכננו לפוצץ את הגשר שעליו
שמר אבא של ישק.
אחד
הנורווגים, ריחם על האבא של ישק. ואמר לילד.
להתרחק. הילד התרחק הגשר פוצץ ואבא של ישק
חזר לקראקוב, שם פגש את האמא של ישק.
האמא
עברה את המלחמה בקרקוב. יום אחד נגשה אליה אישה יהודייה, נתנה לה שני ילדים קטנים
וכתובת על פיסת נייר ובקשה ממנה להעביר את הילדים לכתובה הכתובה בפתק.
האמא
עשתה תספורת "פולנית" לילדים, העבירה אותם לכתובת שנמסרה לה, הדלת נפתחה, הילדים ונכנסו. וזה לא
סוף הסיפור.
אחד
הילדים איתר את אימו של ישק, (מת על השם), איתר אותה לאחר המלחמה והזמין אותה אליו
לישראל.
התרגשתי.
בקשתי ממנו, כן, מישק, רשות לפרסם את זה כאן והוא נתן את הסכמתו.
וחוץ
מזה כול בסדר.
צבים,
ציפורים, כלבי ים, (מסריחים) והכול טוב.
היום
שבת.
קמנו
מוקדם, החום כאן מעיק, והלכנו 3 ק"מ בשמורת טבע יפה מאד לחוף יפה מאד.
היה
חם מאד.
חזרנו
לקיום מצווה.
עכשיו
מעונן, שזה טוב, לא חם, עם הענננים באה רוח ונעים.
לני
ושרון בטיול שלהם.
מחר
אנחנו לטיול של יום ואחר כך נראה.
די
תפסתי את העקרון של גלפגוס. ויש גבול לכמה אני יכול להתלהב מציפורים ואיגואנות.
אני
מאד מתפעל מהאנשים הנחמדים כאן, ומעצם הרעיון שהם מנסים לתקן את
ה"האונס" האקולוגי שהאיים עברו כאן.
מסתבר,
בין היתר שאם הופכים צב ענק על הגב, הוא
לא הולך יותר לשום מקום, חי עוד כשנה במצבו ההפוך, ויכול לשמש למאכל. הספינות
שהגיעו לכאן השתשמשו בקופסאות שימורים החיות האלו עד שכמעט חיסלו את אוכלוסית
הצבים כאן.
עכשיו
יש להם חוות לגידול הצבים האלו והחזרת האוכלוסיה לטבע.
מרשים.
בונוס נוסף. אני נחשב כאן למקומי ואין ברירה, אני מדבר ספרדית.
פוקו
(מעט).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה