אתמול היה ליל הסדר.
קדמו לו כמובן הכנות רבות.
למשל, דינה ואני הלכנו לקנות
ירקות. אני בתור הסבל.
שוק הירקות פה מאד עלוב. נראה
שמגדלים כאן ירקות בחלקות משפחתיות קטנות
והתוצאה בהתאם. מצאנו, סחבתי,
והכול בא על מקומו בשלום.
לפנות ערב הייתה לנו דרמה קטנה
לצפות בה. אחת מהאוניות הגדולות, המשמשות לתיירים, זרקה עוגן בין הסירות של
ה"צי" שלנו והתברברה עם העוגן.
כאשר הוא החליט לזוז מפרשית
אחת, מכוחותינו, בבעלות תורכית, עמדה בדרכו.
התורכי במקום לזוז מהדרך, דהיינו להרים את העוגן
שלו ולזוז, התחיל לת מרן משהו, ועד שהספינה הגדולה עמדה לו מעל לראש, לא הבין מה עליו לעשות.
בסוף הוא הבין. הרים עוגן וזז.
מסקנה, בים הגודל קובע והגדול תמיד צודק.
לני ניהל סדר למופת. זה התחיל בשתי הגדות שלני קיבל בפנמה
סיטי, מבית דפוס, בבעלות יהודית, שבדיוק הדפיסו הגדות לפסח. ההגדות הגיעו בעיברית, עם תרגום ספרדי.
היו להם אורחים, זוג הכולל ישראלית, לשעבר ובעלה שהוא מצאצאי
המייפלאוור. הבחור סיפר על חציית נהר הדלוואר, נדמה לי בחורף, על ידי וושיגטון,
כדי להתחמק מכיתור בריטי, שכמעט הצליח. מאחר והיה חורף, נהר גדול,
כמקובל בארה"ב, חלק מהסירות טבעו.
הסירה של גנרל וושינגטון, הצליחה לא לטבוע מאחר והיו לה חותרים מעולים, ממשפחתו.
קריאת ההגדה עברה בשלום, אפילו
שרנו חד גדיא ואחד מי יודע. זכרתי רק 12
מי יודע ומתברר שיש 13. 13 מדיא. עכשיו רק נותר לברר מה
זה מדיא.
הבוקר קיבלתי טלפון מאבי וזה
היה נחמד מאד.
אירוע נוסף נחמד היה אתמול עם
מד המהירות וכיוון הרוח שלנו.
כיוון הרוח אינו עובד. לא
מראה. אבל מראה מהירות.
איש האחזקה של
"הצי", גווין היה. הועלה על ידי לני לראש התורן, הכול בלחיצות כפתורים
כמובן, חזר עם אבחנה. המגעים שרופים.
צריך מכשיר חדש. מסתבר שלאחד
הידידים של לני בצי יש כזה. קיבלנו אותו בהשאלה והיום גווין יבוא להתקין. יש גם רעיון שלני
יעלה להחליף אבל הסברתי לו שאני מעדיף לעלות
ושהוא יהיה אחראי על התוצאה . נראה. כרגע הוא רוצה להלות למעלה ואני ממש ממש לא
מתלהב מזה.
זהו לבינתיים.
אתמול גם תדלקנו.
מגיע מונית ים, עם 6 מיכלים
גדולים, כ-60 ליטר כול אחד, הבחור מפעיל גנרטור קטן, שמפעיל משאבה גדולה והכול
עובד, די בנס. מיכלי התדלוק נשארים על הטקסי מים.
דלק עולה בעיר 1.5 דולר לגלון. ובסירה בשיטה
הנ"ל, 3.5 דולר. מעניין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה