יום
שני ה-10 לחודש.
אתמול
היה יום טוב. גם האחרים היו טובים אבל אתמול הצליח במיוחד.
לקחנו
טיול לאי סיימור, אי קטן קרוב מאד לאי בו אנו נמצאים.
הפעם
הטיול כלל נסיעה באוטובוס, חצינו את האי, עניין של 50 דקות כולל טיפוס על ההר
וירידה ממנו.
הגענו
לקצה של האי, עלינו על סירת טיולים, זה קורה בשני שלבים, קודם ירידה לדינגי של 8
אנשים ועליה לסירה של כ-20 איש. סירת מנוע גדולה יחסית, 30 רגל, שני מנועי ינמאר
200 כ"ס כ"א. הגענו לאי, וכמובן
טיול קצר לראות "בוביס" עם רגלים כחולות, ופריגטות שזה ציפור יפה מאד עם
זנב ארוך וטיפוס ממש מגעיל. הפירטות חיות משוד.
הן
לא נכנסות למים, הבוביס, כן, ולכן הפריגטות מתנפלות על המזון שהבוביס מוציאות
מהים. לפי כמות הפריגטות, הם ממש חיות יפה מהשוד הזה.
ראינו
גם גוזלים של בוביס. גם לאלה יש מנהגים.
דוגרים
על 2-3 ביצים, יוצאים 2-3 גוזלים, ואחד מהם, משתלט על האוכל שמביאים ההורים, וגורם
לאחיו לגווע ברעב. זה הטבע. לא מוצא חן בעיניי.
אחרי
הטיול הקצר, תודה לאל, באי, הקטן, ושוב תודות, חזרנו לסירה. נסיעה קצרה לחוף רחצה,
הרבה חול, ראות אפס, הצטננו וחזרנו לאוטובוס.
על
האי הם הלכו לראות פלמינגו, ויתרתי. נשארתי במים ופתחתח בשיחה על איש בגילי כזה,
חטייאר, ומתברר ...
האיש
מדבר פולנית. נשוי ליהודייה, עזבו בשנת 1974 את פולין, בזכות החופשה שניתנה
ליהודים, והיגרו לקליפורניה.
קשקשנו.
הבחור התפעל מהאנגלית שלי, ביג דייל, ואני לא התפעלתי מהאנגלית שלו. מבטא פולני
חזק.
לשאלתו
למה לא נשארנו בקליפורניה, עניתי לו שאני ציוני ויהודים צריכים לגור בארץ. זה פחות
או יותר סגר את השיחה.
בערב יצאנו לעיר.
שרון
ולני הוזמנו על ידי החבר החדש שלהם, זה עם הסירה של 132 רגל, ושמחו לשמוע שאנחנו
לא מצטרפים.
היום
ערב פסח. יהיו להם אורחים בסירה, זוג הכולל ישראלית אחת, לשעבר ובעלה הגוי, מצאצאי
המייפלאוור. יש כוונה לעשת סדר כהלכתו, ויש לי הרגשה שאני לא אעמוד בזה. נראה.
מבחינתי,
די כיסינו את הנושא, כאן.
האיים
האלו מיועדים למיליונרים שבאים לכאן ומתחרים במי יוציא יותר כסף. למשל, ליווי של
מדריך צלילה או מומחה לטבע, עולה 1,000 ליום.
למרות
זאת מצליחים להגיע לכאן גם טיילים בטיסות רגילות, שלוקחים טיולי יום קצרים של
150-200 דולר ליום.
טיול
היום כולל נסיעה במנועית, טיול יבשתי בו רואים ציפורים, איגואנות, כלבי ים ושאר
ירקות, הטיול בדרך כלל מתיש, חם פה מאד. ארוחת צהרים קלה, שחיה באיזה חוף רחצה, מה
שמאד מרענן, וחזרה למקום היציאה.
למצטרפים
לסיורי הספינות, סדר היום דומה אבל חוזרים לישון באוניה.
אוניות
הקרוזים הגדולות לא מגיעות לכאן. התנפלות של 2000-3000 איש על אי כאן לא הייתה
עוברת בשלום, לכלבי הים והציפורים.
שלא
תחשבו שאני נגטיבי, רק לא מתלהב יותר מידיי מה"טבע" שודדים ורוצחי
גוזלים.
אני
מאד מתרשם מהאנשים, נחמדים מאד, מדברים ספרדית שוטפת, וחושבים שגם אני, ואני לא.
האיים
בנויים סביב שימור הטבע ותיקון כול הנזקים שנעשו כאן בעבר.
למשל,
ייבאו לכאן חזירים. זה לא עזר לאקולוגיה כאן ולכן חיסלו אותם. אין היום חזירים
באי. (חוץ מאלו המבקרים כאן בטיולים).
הצבים
הגדולים שכמעט נכחדו, קופסאות השימורים הראשונות על אוניות, מגדלים אותם היום
בחוות מיוחדות ומחזירים אותם לטבע.
המבנים
שלהם, מרכזי הדרווין למינהם, יפים, מרשימים, אינם בתשלום ומענינים.
בחלקם
יש אפילו מיזוג אוויר.
לסיכום
נחמד, אבל מיצינו.
מקווה
ליותר מפולינזיה הצרפתית, אם נגיע לשם.
היום יהיה תדלוק, חסר לנו כ-400 ליטר בהם השתמשנו
בדרך לכאן מפנמה.
השיטה
כאן פרימיטיבית להפליא.
ממלאים
מיכלים בתחנת דלק, ב1.5 דולר לגלון, שזה בערך 4 ליטר, ומביאים לסירה, הסוכן
המקומי, כאן זה כבר עולה 2.5 דולר לגלון.
המילוי,
על ידי הבעלים. יש תחנת תדלוק לסירות גדולות, יעני, מגה יכטות, שממלאות דלק
בטונות. אבל זה כרוך בהמון אישורים, והמון בירוקרטיה. לא מיועד עבורנו.
נראה.
 |
| פריגטה מחזר אחרי הנקבה, ניפח את הבלון האדום, הכין קן ומחכה שהיא תסכים |
 |
| בובי כחול רגלים ושני אפרוחים מתחתיה |
 |
| איגואנה ימית |
חג שמח
השבמחקבדקנו את הסירה שלך היא במצב טוב.
אני שמח לשמוע שאתה ממש מתלהב מהטבע באזור .
בדקנו את המייל שלני שלח וזה מעניין אפילו שחסרה לי קצת אינפורמציה.
שני דברים קצת מרתיעים אותי האחד הוא גיל הסירה והשני המיזן שסתם גורם להוצאות.
אני מחכה לתשובה של לני ומקווה להתקדם.
בנתיים מורגן התלהבה מהתמונות וביקשה על הדרך שתצלם את הסירה החדשה ותשלח לראות
אנחנו סקרנים.
תכתוב גם איזה דגם זה שנבדוק באינטרנט.
שכחתי לשאול אם יש לכם מצות?
בטח שייש מצות. גם אוכלים רק כשר בסירה.
מחק