שבת במרינה

יום שבת ה-29 ליוני.
יום עבודות קשה בסירה.
דינה שוטפת את כל הסירה מאחר ולטענתה לא עשיתי את זה בשבועיים בהם לא הייתה כאן.(במקרה זה גם נכון).
אני בחרתי לברוח מתחת למים, עם שפכטל חדש שקניתי, ולגרד קצת ירוקת מהתחתית.
יש לזה כמה יתרונות. אני אוהב מים, דינה לא יכולה לתת לי הוראות מתחת למים. אני עם שנורקל.
התוכנית שלנו היא לעזוב כאן ביום שני אחה"צ ולהפליג לסנטוריני-תירה, מרחק של כ- 73 מייל.
מאחר ולא מומלץ להיכנס לשם בלילה, נצא אחה"צ   ונגיע, אי"ה, בשעות הבוקר.
זו התוכנית.
הרוחות כאן די חזקות, 5-7 בופור, ובכיוון הלא נכון.
נראה.
בכל מקרה, אני לא מתכוון להילחם בים ונתאים את עצמנו למזג האוויר.

היו לי חוויות מענינות בשדה התעופה.
היה לי זמן, חיכיתי לדינה מספר שעות.
יש כאן המון טיסות נכנסות מכול מקום בעולם.
בעיקר משוודיה ומרוסיה.
כן יש גם טיסות מישראל.
מגוון האנשים העוברים הוא מדהים. בכול הצורות והגדלים.
היה מעניין להסתכל.
כן, היו גם נשים יפות.
יש לנו שכנים חדשים במרינה.
זוג משוודיה, בסירת אמל 50 רגל. הסירה משהו.
הזוג הוא גבר בגילי עם אמזונה צעירה יפה וגדולה. או ביתו או חברתו. תתפלאו, לא שאלתי.
הגיע עוד זוג אנגלי עם כלב. גולדן שחור. אנשים בגילנו.
הנוהג הוא לעזור לאנשים להיקשר, גם עם המרינרו המקומי מגיע.
השמש יורדת ואפשר יהיה לצאת לסיבוב בעיר.
כל זמן שהשמש זורחת, חם. אבל לא לח.
זהו אז אתם מעודכנים.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
מתחיל להתרגש לקראת ביקור אאסף ומשפחתו.
עוד פחות משלושה שבועות.

המשך לחזרתה של דינה

עזרתי לפולנים להיקשר ולאזן את הסירה.
חוץ מזה הכול טוב. דינה היום בהתקפת מרץ, מנקה את הסירה.
לטענתה המבוססת מאד, לא ניקינו את הסירה בשבועיים האחרונים.
אני התנדבתי ללכת למכונת הכביסה.
אני מחכה בתור ובינתיים מברבר לכם.
אתמול נאלצתי להיפרד מבגד הים הספידו שלי ששירת אותי בנאמנות כ-20 שנה.
אריאל צילם כמה תמונות לא מחמיאות, (כמובן שהוצאו מהקשרן), המראות התרופפות מדאיגה של בגד הים או התח.... שלי.
בכול מקרה מאחר והילדים הכריזו על מגבית חרום לקניה של בגד ים חדש עבורי, (לא צריך יש), נאלצתי לזרוק את הישן לפח ולעבור לגזרות מתאימות יותר לגילי.
מסתבר שאני לא בן 43 כפי שהיה נדמה לי.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
קראתי את הבלוג של דני על תעלולי היבואנים בארץ. דני, אנחנו גם משתמשים במוצר הנזכר אצלך, הוא נהדר גם לניקוי שירותים.
סליחה על הההקבלה וההקשר.
הגיע תורי למכונת הכביסה ואני מפסיק לברבר.
נשיקות

החזרה של דינה

יום שישי ה-28 לחודש
דינה חזרה אתמול בצהרים.
בימים האחרונים הרצתי שירות מסירה וקבלה של תיירים לשדה התעופה הרקליון.
היוונים התחילו לחשוד בי שאני מריץ להם שירות מתחרה.
כישורי הניווט שלי בימים האחרונים לא היו "משהו".
אפילו הצלחתי למתוח את אברמיק ואותנו בטעות בדרך מהעיר, לאחר ארוחת ערב, לשדה.
בסוף לא הייתה ברירה ושאלתי.
מסתבר שהם הזיזו את שדה התעופה ומיקומו ממש לא היה בהתאם לציפיות שלי.
בכל מקרה הגענו בזמן. אפילו אברמיק דיווח שחיכה לפתיחת הדלפק.
הנסיעה לשדה התעופה התחילה בפנצר שמאל,  לא מצאנו את הג'ק, מסתבר שהוחבא מתחת למושב הנוסע ולא בארגז מטען כמקובל.
אריאל הלך למנוליס שלנו, למזלנו נתקענו מיד ביציאה, וחזר עם נהג, עם רכב חלופי  גדול יותר, טיוטה קורולה, ויצאנו לדרך.
אכלנו בהרקליון, התברברתי בדרך לשדה התעופה, ראה לעיל, ואברמיק המריא.
חזרנו, אריאל ואני לא . ניקולאוס לשינה קצרה ויצאנו לדרך שוב, ב0600   .
אריאל הופקד בשדה ב-0700 ואני נשארתי בשדה לחכות לדינה, עד 1400.
נמנמתי, קראתי, פתרתי תשבצים ודינה הגיעה.
אתמול יצאנו לאכול עם שכנים אנגליים, פאול ודריי, מבירמינגהם אנגליה.
הם גמרו להקיף את העולם, כאשר מעומאן ועד מרמריס העבירו את הסירה על אוניה.
מסתבר שהם היו חלק מפלוטילה שהייתה אמורה לעבור ליד חופי סומליה.
צוות אחד, 4 אמריקאים, נלכדו על ידי פירטיים סומליים.
האמריקאים היו בסביבה ובצעו מבצע חילוץ שבסופו נהרגו 4 אנשי צוות, כמה פירטים וחלקם נשבו והועמדו לדין.
האמריקאים קודם יורים, אחר כך שואלים שאלות.
המסקנה, הם בילו 3 חודשים בעומאן, בנמל המסחרי, הגיעה אוניה שהעמיסה את היאכטות, כ-20,  ולקחה אותם למרמריס. הם עצמם טסו לשם.
היה ערב מעניין.
ובלי פולנים אי אפשר.
שלשום, עוד לפני שהחזרתי את אריאל לשדה,  הגיעה סירה פולנית, מברזל, בצבעי אדום לבן, ועם 6 פולנים זקנים.  (בגילי). הייה איירק והיה בוגדן, (לא שאלתי לשם משפחה אולי חמלניצקי), לשמחת, התברברו בקשירה, (מי שלא ראה  שמחה לאיד לא ראה שמחה מימיו), 

חזרה ל"נמל " הבית

יום שני ה-24 לחודש.
חזרנו למרינה באיוס ניקולאוס, לאחר יומיים של הרפתקאות "מסמרות שיער" בלגונה של ספינלונגה.
ההפלגה לשם הייתה נגד הרוח, שהגיעה לעיתתים ל-25 קשר. קטן עלינו.
הגענו.
הורדנו את הדינג'י. הורדנו את המנוע ה"חדש" הגונסון.
התנעה או שנים והכול עובד. לאחר כמה גימגומים,
עכשיו המנוע עובד ללא כל בעיות וממש תענוג.
המנוע גם יותר חזק וזה ממש כיף.
אריאל הפתיע אותי בביקורו.
אנחנו היינו בלגונה, אריאל הגיע ואספנו אותו מהחוף.
לאברמיק היה רעיון לנסוע לחוף, בהנחה שאריאל יגיע בערך בשעה שנגיע לחוף.
ואכן, כך  היה.
אנחנו מגיעים לחוף ןאריאל שם. תזמון מצויין.
למחרת אחרי שהשתכנעתי שהמנוע אמין, (תודה  חיים), נסענו לאי המצורעים. אחרי הצהרים.
אחרי כחצי שעה נסיעה, הצלחנו להרטיב את אברמיק כליל, הגענו לאי. סגור.
הסתכלנו, ארינו חזרנו.
בדרך חזרה שוב כחצי שעה, הרוח שינתה כיוון ומה שלא הרטבנו את אברמיק קודם, הצלחנו עכשיו.
זה לא הלך חלק, גם אני נרטבתי.
הסירה לוקחת אותנו בלי בעיות, כל זמן שמאזנים את המשקל בסירה.
אברמיק ישב מקדימה בתור עוצר שפריצים.
חזרנו לסירה, החלפנו בגדים ושוב יצאנו לשייט לארוחת ערב.
עבר בהצלחה וללא הרטבות. הרוח ירדה.
היום בבוקר קיפלנו ענינים ןחזרנו למרינה.
הרוח קצת הפריעה ונכנסתי עם החרטום.
אריאל יורד ועולה בלי בעיות.
כנראה שגם אנחנו הזקנים נצליח.
הולכים לאכול, ננוח, קיום מצוות, ובערב נראה.
התוכנית היא מחר לקחת רכב ולטייל ומחרתיים, יום רביעי, אברמיק חוזר, ביום חמישי אריאל חוזר ודינה מגיעה.
יש תוכנית.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.

יום בשתיקה

יום חמישי ה-20 לחודש
מיכאל נסע היום.
נסענו לשדה התעופה בבוקר, כ-60 ק"מ מכאן.
אני כבר מכיר את הדרך בעל פה.
מחר אני אוסף את אברמיק משם.
בילינו כמה ימי בטלה מוחלטת, חוץ מטיול אחד ברכב בהרים.
אבל, לא התבטלנו, עסקנו בפיתרון בעיות עולמיות למרות שמיכאל אל כל כך גילה עניין בהן.
אתמול גם שחיתי סביב הסירה עם צנרן, (שנורקל), וגירדתי קצת ירוקת.
השארתי די הרבה אבל היה נחמד להיות במים.
הטמפרטורה כאן 24 מעלות, במים.
בחוץ בסביבות ה-30.
אתמול גם יצאנו לאכול, כרגיל, במסעדה "שלנו"  ופגשנו שתי אמריקאויות ממונטנה.
שוחחנו באריכות.
ספרו על מונטנה. קר שם.
אנחנו בדיוק בגיל של האבא שלהן כך שהיה להן נחמד לקבל תשומת לב הורית.
בחיי שאנחנו זקנים.
היום אני אתבטל, לנוח מהבטלה של הימים האחרונים.
אנחנו אכלנו בחוץ כול יום וכנראה שמשקלנו עלה.
המקום נהדר.
רגוע. סיגה סיגה.

יום שישי ה-14 לחודש.

בלחץ  דעת הקהל, דינה, הריני מעדכן את קורותי ומעשי, הלא רבים, מאז שעזבה אותי אישתי.
אחרי שהורדתי את דינה בשדה התעופה, חזרתי לניקולאוס ולקחתי את זוהר ואוולין לטיול בהרים.
היה נחמד.
עצרנו במסעדה, טברנה, "אוטנטית" ואכלנו בשר כבש.
הרוחה הזו נתנה לי לילה עם מעט שינה והרבה ריצות.
אני צמחוני לימים הקרובים.
היום נפגשתי שוב עם זוהר ואוולין לקפה בוקר, כמובן שבבית קפה "אוטנטי".
לזוהר הייתה אבחנה מענינת.
יששלידינו מיטב הנוער המקומי, גילאי 70-80.
לבושים באופן מהודר, חולצות מגוהצות, מכנסים יפים, לא גינס, ושתו קפה.
נראו מאד מסודרים, רגועים ונחמדים.
"מחכים למוות".
לדעתי זו דרך לא רעה בכלל לחכות. רצוי כמה שיותר זמן.
אחר הצהרים וקיום מצוות התחלתי לעבור על רשימת התיקונים שלי.
ראשית, ה    sea cock  של שרותי האורחים שהחליט להתאבד ונתקע. במצב סגור אמנם, לאחר תימרונים שלי אבל בכל זאת לא תקין.
החלטתי להחליף אותו, ולהפתעתי הכול הלך חלק.
פרקתי את הישן, נזלו קצת מים, הרכבתי חדש והכול טוב.
אני יודע זה סיפור מאד מעניין את ה.............. שלכם, כדברי הבדיחה של דני.
קיבלתי גם שכנים חדשים.
אנגלים, פאול ודארי. אנגלים קצת צעירים ממני שהשלימו הקפת עולם.
מעומן ועד למרמריס הם נסעו על אונייה שהעבירה כ-20 יאכטות עליה.
הפיראטים של סומליה, גרמו לקו נסיעות חדש.
זהו בערך.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.

עוד יום של חול

יום רביעי ה-12 לחודש.
הבוקר שקט מאד במרינה.
אתמול היה יום סוער.
ראיתי אתמול שייט יוני מעולה בפעולה.
הרוח במרינה 15-25 קשר, האיש נכנס עם מפרשית, במהירות רבה, מה שמחוייב המציאות לאור הרוח החזקה, תימרן, תימרן, ובסוף הגיע למקום אליו רצה להגיע.
אפילו רצתי לעזור לו בתפיסת חבל וקשירתו.
אני לא מכיר הרבה שייטים שהיו מצליחים לעשות זאת ברוח כזו חזקה. לחצתי ידו בהערכה.
חוץ מזה פגשנו ישראלי נחמד, זוהר וחברתו הבלגית, ובילינו שעה בקישקושים. היה נחמד.
דינה נוסעתמחר.
אניי לוקח רכב היום בערב ואסיע אותה לשדה התעופה מחר בבוקר.
חוץ מזה אין חדש.
אני ממתין למיכאל האמור להגיע ב-16.  אני אפילו אסע לאסוף אותו, אם ישלח לי פרטי טיסה.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
לדינה אין תמונות להוסיף, הפעם.