סרדיניה

28 לאוגוסט 2010–08

נ"צ 36 40 צפון 45 09 מזרח. זה בקצה הצפוני מזרחי של סרדינייה.

LA CALETTA אנחנו במרינה

בדרך לעיר הגדולה באזור שנקראת אולביה.

אתמול היה לנו יום הפלגה נחמד, עם הרוח והזרם והקצת גלים והגענו לכאן מהר יחסית.

הכניסה למעגן הייתה די קשה, רוח של 5-10 קשר, אבל בעזרת הסביבה הקרובה, עוגנים אחרים, עשינו זאת. אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

יצאנו לעיר הגדולה, (שני רחובות וחצי), עשינו קניות, חיפשנו בנק ולא מצאנו, (אנחנו לפני פשיטת רגל), וחזרנו לסירה.

יצאנו לאכול בפיצרייה הנחמדה שהייתה מלאה לגמרי במקומיים. זה תמיד סימן טוב.

האמת היה טוב.

בדרך חזרה ליד הכניסה לרציף שלנו, דינה שמעה מישהי אומרת לילה טוב באנגלית והחליטה שהיא ישראלית. אכן כך.

עקבנו אחריהם עד שעלו לסירה, וזיהיתי את פיני ואשתו. פגשנו בהם בשנה שעברה, בקרואטיה ואלבניה.

קיבלנו המון טיפים ורעיונות איפוא ואיך לעגון, במקומות שהעגינה בהם חינם.

הם בילו את מרבית החורף בארץ ובמלטה. לדעתם מלטה נהדרת וסרדיניה עוד יותר. במיוחד במקומות בהם טרם ביקרנו. קבענו שנגש אליהם היום ונקבל טיפים. (גם נרשום כדי שנזכור).

אתמול גם התחברנו באינטרנט ודיברנו עם כולכם, חוץ מאריאל שלא היה אצל אסף.כולכם נראים נהדר ואנחנו מתגעגעים. אבל הדיבור איתכם ברשת הוא הכי קרוב שיש כרגע.

הורדנו מהרשת תחזיות מזג אויר ומתברר שהיום יש ים גבוה, אז נשארים במקומנו.

אכן, הרוח כבר נושבת 5 - 10 קשר, במעגן.

ביו יתר הטיפים שקיבלנו מפיני ואשתו, (אלית), הם עוגנים קרוב אלינו אבל ללא תשלום. שקלנו לעבור קרוב אליהם אבל הרוח נושבת ולא בא לי להסתבך.

חזרנו מפטרול, (לא אלים), בעיר הגדולה.

הכי חשוב הוצאנו כסף ואנו שוב עשירים. קנינו גם מתאם הטענה ל-12 וולט לטלפון שלי, אינו מתאים, אבל זה אפשר לגלות רק אחרי שחותכים את העטיפה ואז אי אפשר להחזיר. נפלאות השיווק.

הרוח במעגן עולה ל – 18 קשר וזה נחמד שאתה קשור טוב במעגנה. כמו שאנחנו עכשיו.

זהו עשינו את היומית.

אני בדקתי קודם שמן ומים, גירזתי את הציר המדחף והכל במקום.

אתמול בביקור שלי במשרדי המרינה הלא נכונה, גיליתי בפעם הראשונה באיטליה, ספריה להחלפה.

מקובל לקחת ספרים ולתת כאלו שאין כבר צורך בהם לספריה.

הפעם הסתפקתי בלקיחה בלבד, להם לא אכפת. במיוחד אני מרוצה מספר שלקחתי של גקי קולינס, חבל רק שהוא באיטלקית. קורה.

היתר באנגלית.

צהרים.

זה זמן טוב להירדם קצת כדי שיהיה כוח לבטלה של אחר הצהריים

40.55.39N 09.34.39E OLBIA 29 לאוגוסט 2010

עוד יום נפלא עבר על כוחותינו.

הפלגנו בבוקר, לא מוקדם מידי, ברוח, תוך אמונה שלמה בתחזית מזג האוויר האמור להשתפר.

זה חלון הזדמנות לקפוץ צפונה מאחר ומחר ומחרתיים אמור להיות מזג אויר סוער. פה קוראים לזה מינסטרל. שם אחר אותו עקרון, רוח וגלים. במזג אוויר כזה, החכמים נשארים רתוקים לחוף מוגן.

הגענו לעיר הגדולה, ולפי הטיפים שקיבלנו מפיני ואלית, חיפשנו ומצאנו את המזח העירוני. ניסינו במקום אחד ואיזה איטלקי דובר איטלקית שוטפת הפנה אותנו לרציף סמוך.

עגנו ליד איטלקים, דוברי גרמנית משום מה, אמרנו שאנחנו מישראל והם מייד הזדהו כחברים של פיני ואלית. מיד אחרינו התחילו להגיע עוד סירות שביקשו להיקשר במקביל, כמובן שהסכמנו ויש לנו כעת סירה של ילדים גרמנים שקשורה אלינו.

מזג האוויר מתקרר יש קצת עננים וכנראה שהתחזית תתממש.

אבל, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

אנחנו מתכננים להישאר כאן יומיים שלושה עד שיהיה שיפור במזג האוויר.

מחר אני מתכנן להחליף שמן ופילטרים לשמן ולדלק. עברנו כבר 400 שעות מנוע מהארץ ואם חיים ישמע על כך, יהיו בעיות. אם הבנתי את ספר המנוע נכון, (האיטלקית שלי משתפרת ויש מילון איטלקי אנגלי בסירה), אז צריך להחליף שמן כל 200 שעות ופילטרים כל 400 שעות.

הלכנו, כמובן, לטיול בעיר. אותם דוכנים, עם כמה חידושים.

מחר נטייל שוב, אם לא ירד גשם.

אני עדיין צריך למצוא מטען לטלפון שלי.

עגנה בסמוך לנו ירה עם פולנים ופולניות. הסתובבו שעתיים חיפשו מקום עד שהגיעו להחלטה שצריך רק לבקש. נקשרו לא רחוק מאיתנו. עזרתי להם להיקשר וזו הייתה הזדמנות להפגין את ידיעותיי בפולנית.

עבר בסדר.

זהו, ארוחת ערב, טובה כרגיל, אני שוטף כלים, גם כרגיל. מה שנשאר זה לגמור את הספר היפני שלי וללכת לישון.

היום כמעט לא ישנתי בצהרים. הדרך הייתה "מורכבת", היה צריך להימנע מכל מיני סלעים, ודינה החליטה שזה לא מתאים לה.

כשהגענו, וסוף סוף אפשר היה לישון, באו איזה שוודים שביקשו להיקשר, דינה העירה אותי כדי שאחליט, (כמובן בחיוב).

יש לי עכשיו מלאי חדש של ספרים. נתנו להם, (פיני ואלית), חלק מהספרים בעברית וקיבלנו בתמורה ספרים באנגלית. אז אנחנו מסודרים ומחר יום חדש.

30 לאוגוסט 2010

איזה כף שאנחנו כאן קשורים לרציף.

הרוח מנשבת במהירויות עד 22 קשר, והיא גם מרחיקה אותנו קצת מהרציף. (שזה יותר עדיף מאשר להידפק ברציף).

אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

היום היה יום מלא פעילות. החלפתי שמן ופילטרים ואי בהחלט מרוצה מההישג.

כמובן שקודם היה צריך לטייל בעיר ולמצוא את החנות שמוכרת פילטרים ושמן. מצאנו. קנינו.

הבאתי דוגמא מהסירה אז הם גם התאימו.

בדרך לשם עוד מצאנו חנות שמכרה לנו מטען לטלפון שלי אז בכלל מצבנו טוב.

כולם עומדים, בשתי שורות ליד הרציף.

אלינו כמובן קשורים הילדים הגרמנים, הם מקייל. נחמדים ומנומסים.

ברציף ניצב אלינו עומדות שלוש מגה יאכטות, (בתי מלון צפים), ומפרשית אחת ענקית, שני תרנים, התורן הקדמי עם חמישה מצלבים. (תורן של 30 מטר לפחות).

שלחתי אי מייל עם חוש הומור למיכאל. חוש הומור נכשל. מסתבר שיש לו בעיות אמיתיות.

נאחל בריאות לכולם.

היום נלך עוד מעט לעיר להוריד תחזית מזג אוויר מהאינטרנט. מדהים איך שזה עובד.

במפרץ לידינו עוגנות שתי מפרשיות על עוגן. איך שהם מתנדנדות, ממש לא נעים. לא מבין למה לא ביקשו להיקשר אלינו בשורה שלישית. היינו מסכימים ברצון.

הסירה מלאה אבק מהרציף המועף ישירות לתוך הסירה. מסתבר שהשואב אבק הגדול מביא ויביא תועלת.

התוכנית שלנו היא לעבור בקורסיקה, (בונפיצו או משהו דומה), שזו אמורה להיות עיר של "אסור להחמיץ".

הכל כמובן מותנה במזג האוויר.

יש בסירה איזו רוח מסתורית המחביאה לי דברים. היו לי פילטרים לדלק ששמתי במקום והם נעלמו. הם כנראה הצטרפו לפנס הנטען שגם הוא נעלם לפני כמה חודשים בנבכי הסירה.

החשמל בסירה מחזיק, בינתיים, אבל כנראה מחר אדרש להפעיל את הגנרטור. טוב, הגיע הזמן שיעבוד קצת.

העיירה כאן יפה. כמובן המון חנויות ודוכנים. גם גלידה טובה.

בכניסה לכאן עברנו על פני "שדות" של מצופים. הסבירו לנו עוד קודם שלמצופים האלו קשור חבל שיורד לקרקעית ועל החבל מתחברות וגדלות צדפות, מולים, בקצב מדהים. השדות האלו מכילים מאות אם לא אלפי מצופים וזה מראה מוזר למדי.

אנחנו קשורים לרציף ב-6 חבלים. עד עכשיו היינו קשורים "רק" בארבעה חבלים. אלינו קשורים הילדים הגרמנים. החלטתי להוסיף עוד 2 שיהיו.

יש פתגם שמרבים להשתמש בו והוא מאד מתאים. "אם יש ספק אין ספק"

דהיינו, אם נדמה לך שאולי, (ספק), צריך לנקוט באיזה שהוא אמצעי זהירות אז נקוט בו.

אולי כדאי להוסיף עוד חבלי קשירה, אז לא אולי, מוסיפים.

זה אולי נשמע דבילי אבל זה שיעור מאד חשוב בימאות וגם בחיים.

אני ממשיך בתסביך הגניבות שלי. פרקתי את התוויין מפות ושמתי אותו בתא. אנחנו קשורים לרציף וכל אחד יכול לגשת. אני ממש לא רוצה לחשוב על הסיפור העצוב של לני שנגנב לו התוויין בגלקסידי.

 

ISOLA VULCANO

16 לאוגוסט 2010–08–16

ISOLA VULCANO 38.24.93E 14.57.80E

אנחנו עוגנים, על עוגן, ללא מרינות וכאלו.

אנחנו באי וולקני לגמרי ומעשן קמעה. הר געש לא לגמרי כבוי.

בכניסה למפרץ, פרצה איזו להבה מאחר החורים של ההר, ההר נוזל קמעה.

הכל כשורה אצלנו, אהובותי ואהובי.

אתמול עוד היינו במרינה מסיינה. עיר מענינת.

הרחובות היו מלאים לגמרי.

לא מצאה חן בעינינו הצפיפות וחזרו לסירה. הלכנו לישון.

ב2300 נשמעו קולות פיצוץ עזים. החלטתי לא לקום מהמיטה. אם האיטלקים פתחו במלחמה, שילחמו לבד. לא עזר לי הפיצוצים נמשכו ויצאנו לראות מה קורה.

מסתבר שמרי, (הבתולה כבר אמרתי), חוגגת בזיקוקי דינור. הצגה מרהיבה.

המרינה היא למרגלות הטיילת העירונית.

אנחנו יושבים בבגדי שינה, אני בתחתונים והגיסות בקצת יותר, בסירה, מעלינו במרחק של כ-150 מטר טייילת מלאה אנשים שמסתכלים לשמים.

השמים מלאים בזיקוקים. אין להם מגבלות תקציב שזה מגיע לבתולות, והשמים היו מלאים בזיקוקים מאד יפים, קרוב לשעה.

לידינו הסירות מלאות אנשים, זה בכל אופן המקום הכי טוב לחזות בזיקוקים, בסירה על ידינו מישוה צועק ויוה מריה, ויוה מריה, נכנכסה בו רוח הקודש.

בסירה אחרת יש כלב פינצר קטן שמשתגע מהפיצוצים ונובח כל הזמן. מסכן.

סוף סוף זה נגמר ואפשר ללכת לישון. היא עלתה. (מריה, לשמים, מה לא ברור).

היום התחיל בצליעה. יצאתי מהמרינה, בדרך פגשתי איזה סירה, מכה קלה ללא נזק, האיטלקי לא התלהב במיוחד אבל עבר בשלום.

אנחנו למייצרי מסיינה.

כן, יש זרם, נסענו חלק מהזמן ב – 8 קשר, 5.6 שלנו והיתר הזרם. יש מערבולות, הסירה זזה קצת כאשר אנחנו נכנסים לאחת, אין הידרות. המעבר עובר בשלום ביחוד לאור המדיניות שלי לוותר לכל מי שיותר גדול ממני. (רובם).

במעבר רצות אוניות גדולות וקטנות.

עברנו.

הפלגה שקטה לאי הוולקני הזה. (קוראים לי "האי הוולקני – אבל באיטלקית).

ISOLA VOULKANOׁ

דינה בחרה במפרץ מאד פופולרי, יש כאן המון סירות, ברובן על עוגן.

נכנסה גם סירה עם שם כמו גננה. אני מכיר אותה. זו סירה המופעלת על ידי "דרך הים".

צועקים שלום, שלום והם הולכים לעגון רחוק מאיתנו. (הפסד שלהם).

כמובן שעגינה על עוגן מאפשרת רחצה בים. במרינות לא נכנסים למים. מלוכלך מיידי.

אז קפצנו למים. נהדר.

הצטברו מעט מאד שבלולים על הסירה ואני מגרד אותם עם שפכטל.

מחר נידרש לחקור את האי. נפעיל את הדינגי ונצא למסע הרפתקאות.

כל זה בתקווה שההר לא מתפוצץ הלילה. בינתיים הוא נראה שקט. גם מזג האוויר.

שרק ימשיך ככה.

אני הולך לישון, אני מקווה ללא השכמות פיצוצים. אני לא יודע מה הנוהג פה. אם מרי לא עלתה האם היא מנסה היום שנית, מקווה שעלתה.

17 לאוגוסט 2010–08–17

איזה יום מלא וגדוש היה לנו.

ולא תאמינו, אנחנו שוב באותו מקום. למרגלות הר הגעש המעשן.

רואים מפעם לפעם תמרות עשן קלות. ההר מעשן.

הכל כשורה אהובותי ואהובי. (לא חשבתם ששכתי את הסיסמה).

יום מלא פעילות.

הרכבתי את הדינגי, מנוע והכל, ויצאנו לדרך.

לאחר הפלגה קצרה, בדינגי שמתברר לוקח גם שלושה אנשים,

ואנחנו בעיר הגדולה.

מידי כמה דקות מגיעות מעבורות ופולטות עשרות איטלקים חביבים. אם הם באים לכאן,

אנחנו לא נפקפק בנפלאות המקום.

אני הושארתי בבית קפה לא סימפטי והגיסות הלכו לטייל.

נתקעתי עם מלצר שלא התייחס אלי, כנראה החליט שאני איטלקי סנוב שמדבר רק אנגלית.

ישבתי וישבתי, עד שנמאס לי. התחלתי להסתובב ובסוף מצאתי לי מחסה אחר.

אני יושב לי ומחכה ומחכה. לקח להן זמן ולא נותר לי אלא לשמוח שאני יושב והן הולכות.

חזרו.

החלטנו לעשות הקפה סביב האי.

לקח כ-3 שעות והיה מעניין. חזרנו לאותה נקודת עגינה. עגנתי קרוב מיידי לחוף.

שיניתי מקום עגינה. רחוק מידי מהחוף.

זהו לא משנה יותר.

מזג האוויר שקט מאד. כל זמן שמזג האוויר שקט, אפילו לא צריך עוגן.

העליתי את המנוע והסירה שוב, בדרך כמעט עפתי למים, לא נורא, ואני מוכן ללילה.

אני כבר במיטה עם צבי ינאי, (הספר), ומתברר שיש איזה סירה שמתמרנת קרוב מיידי אלינו לעגינה. סימנתי לו בזרקור שהוא קרוב מיידי, הבין את הרמז והוא עדיין מתמרן בסביבה.

אני הולך לישון. מחר חזרה לסיציליה.

 

19 לאוגוסט
2010

אתמול חזרנו לסיציליה מהאי הוולקני, ונכנסנו למרינה נחמדה מאד המנוהלת על ידי גוספה. בחור צעיר ונחמד. למרינה קוראים סנטה אגטה די מיליטלו והיא משמשת בעיקר לסירות להשכרה של אחת החברות. לא שמנו לב איזה. מאחר והיה יום רביעי, הן כולן בחוץ, כ-15 סירות ויש מקום בשפע.

SANTE AGATA DI MILITELLO 38.04.5N 14.37.E

הגיסות נסעו לעיר לקניות, יש במרינה סידור שלוקחים ומחזירים לסופרמרקט. לעיר אין טעם לצאת, רחוקה ולא מעניינת כנראה.

היום מילאנו מים ודלק, ולדרך. אנחנו בדרך לצפלו בו יש מעגנה קטנה בעיר והעיר אמורה להיות מעניינת. נראה אם יהיה מקום.

ההפלגה שקטנה רוח 4-5 קשרים, צד, ואנחנו מתנהלים לאט במהירות של 5 קשרים. חלוץ ומנוע.

אני דואג להיות רענן וטרי מה שאומר שאני ישן כשאפשר.

אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

היום ננסה בית קפה אינטרנט בעיר ונראה. קשר טלפוני יש לנו עם מישה ואבי.

אז הכל שיגרתי, וזה יופי. אין תלונות. מזג האוויר מבטיח להיות טוב בימים הקרובים. נקווה.

אגב לעניין מרינות, המרינה של אתמול, שוב מרינה שהתחילה בגדול, שובר גלים ענק, ולא הושלמה.

זו כבר המרינה השלישית או הרביעית שאנחנו מבקרים בה שלא הושלמה. יש להם כנראה בעיות בהערכות תקציביות. או שחלק נעלם בדרך ולא מגיע לתקציב הבנייה. סיציליה.

נראה מה מצפה לנו בנמל היעד ממנו אנחנו רחוקים כשעה.

לעומת זה, שלא ייצא שאני רק משמיץ, הכבישים כאן תענוג. אנחנו רואים מהים כבישים שרצים לאורך ההרים. (סיצילייה הררית). כביש ישר ואופקי. איפוא שצריך קודחים בהר מנהרה, אם מגיעים לעמק, בונים גשר מעליו בגובה עשרות מטרים ובאורך של מאות מטרים. מרשים.

20 לאוגוסט 2010–08–20

בוקר. לילה שקט עבר על כוחותינו.

אתמול יצאנו לפטרול, לא אלים, בעיר הגדולה.

עיר יפה מאד, טיילנו, טיילנו, בסוף התיישבנו במסעדה נחמדה עם שירות איטי להחריד.

אכלנו. אוכל טוב, אבל רגיל.

הכל כשורה אצלנו אהובותי ואהובי. אני מתחיל להתגעגע וזה רק ההתחלה.

אתמול ביציאה לעיר הזמנו מונית.

הגיע איזה פיאט קטן רגיל, עשה קולות של טקסי ונסענו.

בסוף דרך קיבלנו טלפון מנהג המונית אותה הזמנו, מסתבר שתפסנו "חאפר" שלקח אותנו טרמפ. בתשלום כמו מונית. תרגיל איטלקי. דינה לא התבלבלה ואמרה לנהג שצילצל שזו טעות. לא נעים.

היום בבוקר גילינו שניתקו אותנו מהחשמל. מישהו חשב שהתקע שלנו הוא שלו. מצאתי תקע אחר.

היום גם דינה עשתה חישוב מרחק לגיברלטר.

כ -1,200 מייל.

לסרדיניה ולבלריים זה הפלגות של יומיים כל אחת, והיתר בדילוגים יומיים. זה סיפור בערך לחודש. התוכנית היא להגיע לגיברלטר בסוף ספטמבר. משם הפלגה של שבוע לכנריים.

כמו כל תוכנית, זה בסיס לשינויים וכמובן מותנה במזג אוויר.

התוכנית להיום היא נמל קטן נוסף ועיירה קטנה נוספת. נחמדות העיירות האלו.

די מעניין לראות מקומות עם בנינים בני כמה מאות שנים, שגרים בהם ברציפות.

החנויות מאד דומות אחת לשנייה. אבל טלי בודקת את כולן.

יש לנו הפלגה קצרה היום כ – 20 מייל עיירה הנקראת סאן ניקולה

לא היה לנו קשר אינטרנט בימים האחרונים ואנחנו צוברים חומר למשלוח לכם.

אתמול הסתובבתי צמוד למחשב כל הערב כדי לגלות שאין בנמצא נקודת אינטרנט.

היוונים היו הרבה יותר מפותחים בנושא הזה.

לעומת זאת האיטלקיות הרבה יותר יפות.

סטנדרד הלבוש כאן הוא מאוד מינימלי. מכנסי גינס ארוכות, או כל לבוש ארוך אחר, נחשב לאלגנטי, זאת לעומת משהו קצר ברוב הזמן.

לא לקחתי חליפה וכנראה שגם לא אזדקק לאחת.

לידינו עוגנים גרמנים. כמו כל גרמני טוב, הם כמובן עוסקים בניקיון וסדר. חלק מהחלונות שלנו פתוחים ואנחנו מקבלים קצת מים, גם על המחשב הזה. לא קרה דבר.

דינה בהתקף סדר, ממיינת חוברות ומגזינים לזריקה.

מזה זמן רב אני לא פוגש בג'וקים הקטנים והנחמדים שהיו נפוצים בסירה. אולי נפטרתי מהם.

בימים האחרונים, גם יתושים לא באים לבקר בלילה. בקיצור הכל טוב.

התחברנו לקו של המרינה במקום (סן ניקולה) ואני אפרסם את הבלוג. היתר בפעם הבאה)

 

 

מסינה

14 לאוגוסט 2010–08–14

יום קשה וגדוש פעילות עבר על כוחותינו.

אבל, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

בבוקר קמנו בהחלטה לעזוב את המרינה היקרה הזו, (96 יורו לא כולל חשמל ומים), ולנסוע למרינה אחרת. הרעיון, (לא שלי), היה לשכור אוטו ולנסוע לראות אתת אתנה מעשנת מקרוב ועוד כמה עיירות שנראו יפות מאד מהים.

בבוקר ביררתי כמה תעלה המרינה האחרת, עשינו חשבנו, והתברר שההפרש, והיה הפרש, לא שווה את המאמץ.

אז שכרנו אוטו ונסענו.

הסיציליאנים בנו את הכפרים שלהם גבוה בהרים והדרך לשם תולה ומעוקלת. נוף נהדר.

אתנה לא מעשנת. יותר נכון מעשנת על אש קטנה ולא רואים לבה והתפרצויות. (לא בטוח אם צריך לשמוח או להצטער). נסענו לכל מיני כפרים, בגובה, עם כל מיני מבצרים, עוד יותר גבוהים, מעל לכפרים ובאמת היה יפה.

 

חזרנו לסירה עייפים אך מרוצים.

נסענו להרים, עיירות יפות. היינו בעיירה CASTIGLIONE DE SICILLIA עיירה שהוקמה ב-500 לפנה"ס. על הר, יפה מאד. יוסי נהנה מנסיעה ולקח אותנו לעיירה גובה מעל הים, CASTELMOLA

שם ישבנו במסעדה הצופה לנוף ואכלנו פיצה. כן היינו בעיירה TAORMINA שהיא יותר קרובה לים, גם עתיקה, יפה מאד.

את הר הגעש אתנה פספסנו, לא הייתה שום התפרצות, היה מעט עשן שהיתמר לפנות ערב.

אני הלכתי להשלים שעות. (שינה אלא מה), כשהתעוררתי, טלי כבר הייתה בסיור בעיר ודינה הייתה בכוננות להליכה. לא מספיק שחרפתי נפשי בנהיגה במהירויות מטורפות, בהשוואה ל10 ק"מ של הסירה), עוד צריך ללכת.

לדינה כואבת קצת הברך ואני לא יודע אם לשמוח או להצטער על כך.

חזרנו אחרי סיבוב קצר ויצאנו שוב לשתייה קטנה.

הזמנו בירה, מרגריטה וגלידה שוקולד.

המלצר צחק כאשר התברר לו שהשוקולד הוא בשבילי.

טלי החליטה שהם יודעים לעשות מרגריטות ופעלה בהתאם. (היא בקשה לא לכתוב שהזמינה עוד אחת).

אז עכשיו הגיסות במצב רוח טוב ואני יכול ללכת לישון. האלכוהוליסטיות האלו.

לידינו התיישבו כחמישה זוגות איטלקים, בסביבות גיל השבעים, מהצד הלא נכון, והגיסות ישבו והעבירו ביקורת על הגברות. הן באמת חושבות שהן יותר צעירות. (בנות שישים). טלי באמת יותר צעירה, עדין לא בת 60.

המחשופים גדולים מיידי, שזופות, לא מפחדות שיתקמטו, לטעמי זקנות נחמדות.

אז זהו להיום.

אתמול היה יום הפלגה ארוך יחסית, כ-79 מייל ב11 שעות, כולל מפרשים ומנוע. יצאנו מוקדם יחסית, הגענו באור יום ולא ניסינו לדוג. אחרי הדגים זילזלו בנו ביום קודם החלטנו להתעלם מהם אתמול.

למחר אנחנו בפני מיצרי מסינה.

עוד לא החלטנו אם נעצור במסינה, במרינה, או במרינה אחרת, המתוארת כיותר זולה או נראה.

היום ביציאה ביקשתי מהמרינה כאן לבדוק מחירים במסינה, והתברר שזה פחות יקר מכאן.

למחירי כאן, (ריפוזו), כבר התרגלנו.

אז למרינה במסינה.

אחרי כ – 6 שעות הפלגה, רגועה, הגענו. MESSINA 38.11.7N 15.33.7E

כניסה ללא אירועים מיוחדים, נקשרנו.

מקלחת וסידורים ואנחנו מוכנים לחג הגדול. מסתבר שמרי הבתולה הקדושה חוגגת היום את עלייתה לשמיים. זה אירוע, במיוחד בסיציליה. בכפר סבא זה לא כזה "ביג דיל".

הרחובות מלאים בצפיפות. איזה פסל רב שכבתי ענק נוסע על פלטפורמה, לפניו ואחריו רצים כל מיני סיציליאנים.

התחככנו בכולם, ראינו, הבנו וחזרו לסירה.

יש לציין שהקהל האיטלקי רגוע מנומס ואין בעייה מיוחדת להסתובב ברחובות.

מחר אנחנו חוצים את המייצרים. דינה מלאה באזהרות לגבי זרמים, מערבולות, הידרות (מפלצות ים), ושאר מרעין. בררתי במשרד, עד הצהרים, הזרם איתנו, זורם צפונה ואחה"צ, מתחיל לזרום דרומה.

נצא בבוקר.

טלי עדיין מתכננת לקרוע את העיר.

אז מחר חוצים ונחפש איזה אי לעגון בו על עוגן ולרדת למים. כבר לא עשינו את זה הרבה זמן.

זהו. פיפי ולישון. מחר עוד יש למלא מים, לבדוק שמן וגירוז ולדרך.

 

 

 

 

 

 

 

ים רגוע ושקט

13 לאוגוסט 2010–08–13
אנחנו בדרך. יום הפלגה ארוך לפנינו, לסיציליה ולכן יצאנו מוקדם.
הפעם היציאה סטנדרטית, ללא אירועים מיוחדים.
אנחנו עם הזרם, מהירות בסביבות 6-7 קשר, עם הזרם, רוח אין.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
לא דילגתי על אתמול, ה – 12 לאוגוסט 2010 שהיה יום רב מעללים.
הוצאנו את החכה לדייג.
כדי שלא תהיו במתח אכתוב, לחגה, לנו ולדגים שלום.
להרכיב את החכה דרש מיומנות וידע שאין לי וזה לקח קצת זמן והרבה קללות.
החכה הורכבה ונזרקה למים.
הדג מפלסטיק התחיל לקפץ על המים כאילו חייו תלויים בזה.
מסר לאבי לקבלת יעוץ וכמו יועץ טוב, הוא חזר עם שאלות הבהרה. מה המהירות מה עומק ועוד.
החלטנו להוסיף משקולת, (אום מנירוסטה) והדג שקע. גררנו אותו כמעט כל היום, יום שקט, נסיעה במהירות של 4.5 קשר, נגד הזרם, ודגים אין.
לקראת ההגעה התחלתי לגלגל את החוט וזה הלך קשה. מזל שלא תפסנו דג לא הייתי מצליח לאסוף אותו.
לאחר ומאמצים ועזרה מהצוות, (הגיסות), מסתבר שתפסתי ניילון, לבן, אם אתם חייבים לדעת.
החכה נארזה, מפרשים קופלו ונכנסנו למרינה, בזהירות.
מאחר ודינה דאגה שלא יהיה מקום, זה עבד, הדאגה שלה, והיה מקום בשפע.
עגנו לאורך הרציף.
המקום אליו הגענו, דינה תוסיף את שומו אחר כך, הוא עוד אחד מהפרויקטים הממשלתיים בו התקציב נגמר לפני השלמתו.
37.19.45N 16.25.55E ROCCELA IONICA המקום שהגענו אליו:
מרינה ענקית, שובר גלים נגד הוריקנים, (ענק וגבוה), רציפים רחבים, חיבורי חשמל ללא חשמל. חיבורי מים במקומות בודדים.
במקום מסעדה ענקית וזהו.
לא עובד כל העסק ואיש הישר בעיניו יעשה.
התלבטנו אם ללכת לעיר, מרחק של כ – 3 ק"מ, או לאכול במקום.
תנחשו מה החלטנו.
היינו בטוחים שיש איזה אירוע במקום מאחר וערכו שולחנות למאות אנשים.
הזמנו, כרעבים, הזמנו יותר מיידי.
האוכל היה נהדר, דגים.
בינתיים המקום התחיל להתמלא במקומיים שיצאו לאכול.
יש בכלל תופעה איטלקית, בערב, בסביבות 2100 הם יוצאים לטייל עם טפם ונשותיהם.
כנראה שזו מסעדה פופולרית והתושבים מהעיר באים אליה.
חזרנו לסירה והלכנו לישון. במקום גם אין יתושים. נחמד.
הבוקר השכמה מוקדמת, ואנחנו בנסיעה.
אני חייב לשמור על טריות ורעננות ולכן אלך לישון.
אחד הדברים הנחמדים בהפלגה הוא שאפשר ללכת לישון מתי שמתחשק.
הגיסות שומרות.
1107
קמתי משנת הבוקר.
אנחנו חולפים על פני עיירות קטנות על שפת הים, בקצה המגף האיטלקי.
עוד מעט נחצה את הגולף של מסינה, מדרום למייצר מסינה.
התוכנית היא לבקר קצת בחלק הדרומי של סיציליה, אולי אפילו לקחת רכב ולטייל, (רחמנא ליצלן), ואחר כך לחזור למייצר מסינה, לאחר שנוריד את טלי בפלרמו או לידה.
יוסי בכלל לא יודע מה התוכנית. אנחנו בדרך למרינה ליד ההר אתנה, משם נפליג צפונה למייצר מסינה, ומשם לאורך החוף הצפוני של סציליה עד פלרמו. משם לאחר שנוריד את טלי, נפליג לסרדיניה.
זה נכון ולא באמת אכפת לי, כל זמן שמפליגים ואני לא נדרש ללכת ברגל.
אנחנו נוסעים עם שתי סירות די במקביל, אולי לאותו מקום, או שהם יחתכו צפונה למסינה.
הים שקט מאד, ללא רוח, חם, ואני אפילו לא טורח לפתוח מפרש ראשי. לא שאני מתלונן.
1640
אנחנו כשעתים ממחוז חפצנו, עיירה קטנה עם מרינה, ריפוזו משהו , הים חלק לגמרי. לא שאני מתלונן.
הר אתנה באופק. לא רואים את הפסגה מכוסה ערפל, עננים, אובך.
כולנו קוראים, כאשר לא ישנים. אני מתקרב לסוף הקולקציה העיברית של הספרים שקיבלנו מאסף וסטלה. נידרש לספרים חדשים. בחלק מהמרינות יש ספריות להחלפה. נשאיר להם ספרים בעיברית במקום.
לא רואים דולפינים. בים כזה חלק זה אמור להיות שגרתי.
הבטחתי לכם הרצאה משעממת על שעוני הסירה. והרי היא לפניכם.
מהמכשירים הישנים עדין פעיל המד רוח, לאחר שמיכאל תיקן בו נתק בחוטים. הוא מראה כיוון רוח ועוצמת רוח, יחסית. (ממוצע בין הרוח שמייצרת הסירה והרוח האמיתית). זה אמור להראות גם רוח אמיתית אבל זה לא קורה.
יש גם שעון המורה על עומק אבל הוא עובד לעיתים. לא משהו שניתן לסמוך עליו.
בתווין מפות הישן של ריימרין, יש תצוגה של עומק ו"גלאי דגים" בו אנו משתמשים. זה מכשיר טוב ואמין וממנו דינה מקריאה לי עומק בכניסות למרינה. הבעיה אצלה ש-10 מטר זה כבר רדוד. אני יכול לעבור במים עד עומק של 1.5 מטר מאחר והמכשיר מכוון לתחתית הסירה.
חוץ מזה מכשיר מראה טמפרטורת מים. זה מזכיר לי שכבר מזמן לא טבלנו בים.
המכשיר העיקרי, עליו גאוותינו ובטחונינו היא ההמכשיר החדש של "גרמין" והוא מראה הרבה דברים ויכול להראות עוד.
יש לו 4 פינות, בהן מוקרן מידע.
פינה עליונה ימינית, קורס ההפלגה.
פינה עליונה שמאלית מהירות ההפלגה המוחלטת. (על פי גיפיאס), פינה תחתונה ימנית הקואורדינאטות ובפינה השמאלית התחתונה השעה.
בטור העליון ליד קורס ההפלגה יש מספר המורה על קורס ההפלגה הנדרש, קורס זה נקבע על ידי הנתיב בו בחרנו. במקרה שלנו, דינה מתכנתת אותו. ליד מרחק הסטיה מהקורס הנדרש, ולידו המרחק מהיעד ושעות הגעה ליעד הסופי.
על כל המסך מופיעה המפה של האזור, בקנה מידה הרצוי לנו ועליה ניתן להשתית את תמונת הראדאר. שוב משהו שמיכאל סידר.
יש עוד שעון נפרד למד סל"ד, שעון נפרד לזווית הטיית ההגה, ושעון נוסף של ההגה האוטומטי.
יש כמובן לחצן לזמבורה, (צפצפה), שקע 12 וולט למצת סיגריות או משהו דומה המצריך 12 וולט כמו מטען, ומתגים לזרקור ולתאורת התא. נראה הרבה אבל זה לא.
בתוך הסירה יש לוח השעונים, אבל עליו בפעם אחרת.
בכל מקרה, אנחנו כ – 8.5 מייל מהיעד עניין של שעה וחצי.
אנחנו בדרך למרינה מסודרת, לפחות לפי המחיר וכנראה שנתפוס שם חיבור אינטרנט וננסה לדבר איתכם ב-סקייפ.
37.44.13N 15.12.6E RIPOSTO הגענו לריפוסטו, יש מקום עגינה .

דרום איטליה

8 באוגוסט 2010

40.09.1N 18.29.6E OTRANTO

איזה יום נפלא היה לנו. שברנו שיאי מהירות ובסוף כמעט שברנו את הסירה.

אבל, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

יצאנו מברנדיזי די מוקדם, 099 שעון מקומי ותפסנו רוח גבית של 10-15 קשר. הסירה עפה.

בהתחלה התפעלנו ממהירות של 7-8 קשר אבל אחר כך התחלנו להתרגש רק שהמהירות עברה את ה – 9 קשר. השיא היה 9.8 קשר.

כל זה עם מפרש חלוץ פתוח מלא וכמובן מנוע.

הסירה רצה טוב בגביות וזה אינדיקציה טובה לחציה.

דינה כרגיל דואגת שלא יהיה מקום לעגון, אני תמיד אופטיבי ויש מקום.

היום היא פלטה באדישות ש"בטח יהיה מקומות בשפע" וישר ידעתי שיהיו בעיות.

הגענו. לנ"ל. כמובן שאין מקום ובסוף נקשרנו לאורך הרציף ברוח די חזקה, אבל עם עזרה מהחוף.

אני הלכתי לישון וכשהתחלתי לנמנם העירה אותי מכה חזקה בסירה. איזה גל שובב, כנראה מאוניה שעברה, הטיח אותנו ברציף. יש אפילו סימן על הסירה. (אחד מני רבים).

עבר לי החשק לישון. ואז, הגיע גם משמר החופים האיטלקי.

הלכתי איתו, יותר נכון הוא הסיע אותי למשרדים שלהם ומילאנו טפסים.

מסתבר שצריך גם רישיון נהיגה לסירה וחסר הדרכון של טלי.

חזרתי והבאתי אותו. הוא גם הודיע לי כי מחר ב – 0600 מגיעה אוניה מסחרית לרציף בו אנו עוגנים ונצטרך לזוז לפני כן. שיהיה.

חוץ מזה שנשאר בסירה ונחכה למשטרת הגבולות שתגיע ב – 1900. כל זה קרה ב – 1730.

הלכתי. חזר שוב, צריך למלא עוד טפסים ובכלל הגעתי לאיטליה בברנדיזי ושם הייתי צריך להירשם.

מילאנו עוד טפסים. היה כיף.

הוא התחיל להסיע אותי חזרה וקיבל טלפון. חוזרים.

ראשית, חסרה חותמת על המסמכים, שנית, אני אקבל את הטופס הנוסף מחר בבוקר, לקראת יציאה.

את רוב השיחה שהתנהלה באיטלקית שוטפת הבנתי. את החלקים המסובכים תירגם לנו "מלח" אחר שיודע אנגלית.

אחרי כל זה, הוא התנצל על הבלבול ביצים והחזיר אותי לסירה. אנחנו עדיין מחכים למשטרה. רק 1923 ויש זמן.

אני בכלל מתכונן להישאר בסירה, (לשמור), ולשלוח את הגיסות לעיר. שישתוללו.

הרוח עדין נושבת, די בעוצמה, ובכיוון הנכון. נראה מה התוכניות שלה למחר. אנחנו מתוכננים לגליפולי, האיטלקית, שהיא בתוך עקב המגף האיטלקי.

אתמול במרינה היה כיף לדבר עם כולכם ב"סקיפ".

היום, אין לנו קשר ונשלח את חוויותינו בהזדמנות הראשונה.

המשטרה הגיעה. הם הודיעו לי שהם לוקחים את עותקי הניירות למשרדם, לצלם, ויחזרו מתי שהוא.

האם מותר ללכת לעיר בינתיים, בעיה. התקשרו למשרד וזה לוקח זמן, הצעתי להישאר ולחכות להם, זה דווקא נראה להם. גם לי.

הגיסות הלכו לעיר לבדן. שקט.

המשטרה הגיעה לפני כמה דקות. אמרו לי שאני יכול ללכת לעיר.

לא רוצה.

האיטלקים, להפתעתי, מצטיינים באי ידיעת אנגלית.

לך תסביר להם שאני לא רוצה. אמרתי טוב תודה. ונשארתי בסירה. הגיסות עדין לא חזרו.

הגיסות חזרו. היה כף. גם לי.

10.8.2010

דילגתי העל יום ואפרט קורותיו.

מאחר והוזהרנו לעזוב ב – 0600 קמנו ב – 0500. הייתה השכמה. הלכתי למשמר החופים, הערתי מישהו, שניסה להסביר לי לחזור ב – 0800. התעקשתי, לאחר חילופי דברים באיטלקית שוטפת, בעיקר מצידו, בא אותו בחור נחמד של אתמול, (שמחתי להעירו), ומסר את הטופס.

יצאנו. רוח 10-15 אבל, בכיוון הנכון. רצנו 6-8 קשר והיה כיף. עד שהתחלפה הרוח לקידמית ורצנו 4-5 עם פחות כיף.

הגענו אחר הצהרים, נכנסנו למרינה לתדלק תוך בטחון מלא שיהיה מקום. לא היה.

לא אלמן ישראל, יש מרינה סמוכה, הפלגנו אליה, ויש מקום. מרינה פתוחה, רוח חזקה, ובסוף נאלצתי להיכנס עם החרטום ובעזרת שנים מהמרינה. הגענו.

אלתרתי עם סולם הירידה למים, סולם מהחרטום וגם הגיסות יכלו לרדת.

הלכנו לקרוע את העיר. משהו כמו 10 דקות הליכה, לפי הערכת האיטלקי שהפעם הייתה מדויקת.

לקחתי את עגלת הזקנים, לקניות.

הלכנו קנינו, ראינו, נסחבנו חזרה ולישון.

תחזית מזג האוויר שקיבלתי במרינה, (הראה לי את אתר מזג האוויר והמפות), הייתה טובה.

שאל אם אני רוצה לראות עוד אתר. סירבתי. למה לקלקל דבר טוב.

היום יצאנו, בשעה סבירה. היות והיינו תקועים בין שתי מנועיות יקרות עם צבע חדש, ביקשתי עזרה ביציאה, (הייתה רוח די חזקה שהפילה אותי עליהן), לא בא לי להתחיל לשלם עבור תיקוני צבע.

חוץ מזה, היו הרבה חבלים במים וגם לא בא לי לצלול לחתוך חבלים מהמדחף, (ה"לא בא לי" בא לי מרן ואיתי).

יצאנו ללא תקלות ואנחנו בדרך למרינה סירו או קירו. דינה תחליט אחר כך איך קוראים לה.

כרגע, אנחנו בהפלגה עם ים נוח, 6-9 קשר, המפרשים פתוחים, המנוע מתקתק, ואנחנו ב 6-7 קשרים. עוד כ3 שעות ו20 מייל, בס"ד נגיע.

העיר בה בילינו אתמול נקראת גליפולי, אבל, זו אינה גליפולי המפורסמת של טורקיה וצרציל.

GALLIPOLI , 40.03.5N 17.59.4E

(צרציל היה שר הימיה במלחמת העולם הראשונה ואירגן שם פשלה רצינית. היה גם סרט).

אז כמו שאתם רואים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

יש המון אנשים ונשים שאני מתגעגע אליהם אבל אין כרגע טעם להתקשר ולדבר על זה שנתראה עוד 3 חודשים. אלוהים גדול.

ראינו איזה דג גדול שקפץ מהמים ושאל איפוה החכה. אמרנו לו, טרם.

ההפלגה נמשכת כסדרה. הרוח איתן קטן. 7-8 קשר, המפרשים פרושים ואנחנו כמעט מפרשית. (למעט המנוע שעוזר למהירות.

38.54.51N 17.01.73E
LE CASTELLA 11.8.10 העיירה

הגענו אחר הפלגה קצרה יחסית, כ-6 שעות, למרינה שהיה בה מקום הפעם.

39.22.33EN 17.08.19E CIRO אתמול הגענו לאחר הפלגה ארוכה של כ-10 שעות ל

בספר כתוב שהמרינה בהקמה, הספר פורסם ב-2006. ובכן, המרינה עדין בהקמה. יש שובר גלים גדול, כמה רציפים, אך זהו. סירות מקומיות וסירות דייג עוגנות לאורך הרציפים,נכנסנו ולא היה מקום עגינה עבורנו. פתאום אני רואה ילד קטן מסמן לי לבוא ולעגון לאורך סירת דייג. הם היו מאד נחמדים ועזרו לנו להקשר.

טלי ואני הלכנו לעשות קניות, יוסי נשאר לשמור על הסירה. כשחזרנו ראינו שעומד להיות מופע של ילדות, נערות הלומדות בלט. ראינו חלק מההופעה.

נחזור להיום. היום הגענו למרינה מסודרת, זאת אומרת שהיה מקום, הראו לנו היכן לעגון, וגם לקחו חבלים.

יש מקום!!, יופי. יש מקלחות, עוד יופי, טלי צבעה לי את השער ואוכל לשטוף אותו במקלחות.

המקלחות נעולות. יש כאן שומר הדובר איטלקית שוטפת המקפיד להחזיק את המקלחות נעולות.

דינה עם צבע בשיער הטעון שטיפה, אחרת השערות יפלו לה ואני אהיה אשם.

אז היא כמובן מזעיקה אותי, אני הולך למשרדי המרינה, 200 מטר ובעליה, מדבר עם האחראי שמצלצל לשומר, שמגיע לאחר כמה דקות ועכשיו אני מחכה במתח לראות אם דינה תחזור עם שערות או בלעדן.

הבעיה במרינות לא מסודרות, לעומת מרינות שבנייתן נפסקה באמצע זה הברדק.

במרינה מסודרת עומדים עם ירכתיים לרציף, הסירה תופסת רק את רוחב הסירה ויש מקום.

כזו היא המרינה של היום.

המרינה של אתמול לא הייתה כזאת ולא היה מקום.

למזלנו אחת מסירות הדייג הרשתה לנו לעגון בצמוד אליה. כדי להגיע לרציף יש לעבור דרך הסרה שלהם. זה גם פיתרון.

בכלל, המרינה של אתמול נראית כמו פרויקט ממשלתי שתקציבו אזל לפני השלמה.

שובר גלים ענק, גבוה, רחב, מתאים לאוקיינוסים ובפנים, התחלה של רציפים וכלום.

המרינה מלאה דייגים העוגנים לאורך הרציף כך שכל סירה תופסת 3 מקומות שהיו יכולים להספיק לסירות כמו שלנו.

קראתי על כל מיני פרויקטים כאלו שתוקצבו לבניה אבל בדרך חלק מהכסף אזל-נזל, למקומות אחרים.

טוב, בעיות של איטלקים.

אצלנו, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

הגיסות הלכו להתקלח, המלצתי לטלי גם ללכת לפני שהאיטלקי ינעל את המקלחות.

(זה קצת דומה לג'ינג'י עם המפתח של אפרים קישון).

היום נצא לעיר, נחפש חיבור אינטרנט ונעביר לכם את הגיגינו.

הגיסות חזרו. השערות עדיין על דינה. נראה.

אני יכול לחזור לישון. נראה על מה יעירו אותי הפעם.

עוד דבר שנזכרתי בו,

לעיירה של אתמול, עם מופע הריקודים, היה עוד מופע. מופע של יתושים.

החרקים האלו העירו אותי, לאחר שריססתי את עצמי קודם לכן.

כנראה שרצו עוד ספריי נגד יתושים. היה מעצבן. ריססתי את עצמי שוב, הם אמרו יפה תודה ונרדמתי.

 

 

 

מקורפו לאיטליה

3 לאוגוסט 2010

אנחנו בקצה הדרומי מזרחי של האי קורפו.

אני כותב בזמן הפלגה מה שמורה על רוח קלילה, כמעט בלתי קיימת והפלגת מנוע שקטה.

הכל כשורה אהובותי ואהובי. אני מתגעגע אליכן ואליכם.

אתמול היה לי שיעור תזכורת באומדן מרחקים יווני.

הלכתי לזרוק אשפה. יש סדר ויש שלט המודיע על פחי אשפה במרחק של 90 מטר. אחרי 200 מטר יש עוד שלט המורה על פחי אשפה במרחק של 80 מטר. אחרי עוד 150 מטר יש שלט המורה על פחי אשפה במרחק של 50 מטר. בשלב זה השאיפה למצוא פחי אשפה נהפכה לאובססיה. ואכן, במרחק של עוד 300 מטר יש פחי אשפה. אוריקה. זרקתי את האשפה.

טוב, אני די מכיר את השיטה היוונית למדידת מרחקים. מלון 150 מטר מהים יכול להימצא במרחק של קילומטר וחצי מהים. שיהיה.

הבוקר יצאנו מאוחר, לכבוד מנועית שמנה עם בעלים שמן שזרק עוגן, גדול, על העוגנים שלנו ושל השכנים האנגליים.

חיכינו. לבסוף לאחר שהאנגליה השכנה נגשה אליו, הואיל להרים עוגן לצאת ולשחרר אותנו.

שוחררנו ויצאנו.

הנסיעה כאמור ללא אירועים מיוחדים. הים חלק. אני מניף ראשי בשביל הקישוט.

אני לא מתלונן. עדיף נסיעה משעממת מאשר הפלגה מעניינת.

טלי מגיעה עוד כמה ימים ודינה הכינה תיכנון נסיעה מפורט. עד עכשיו הייתי במיעוט, עם הגעתה של טלי אהפוך למיעוט בסכנת הכחדה, בין שתי הגיסות.

דינה כבר מחפשת לקנות יין לבן קר ואני צריך להרגיע אותה שכנראה נמצא משהו באיטליה. נדמה לי שהם מייצרים יין.

התוכנית היא להגיע לנמל יציאה בקורפו, בחלק המרכזי מזרחי של האי, לעשות "יציאה" ולהמשיך קצת צפונה לאיזה שהוא מעגן. נראה.

יש לנו עוד שעתיים הפלגה ליעד זה וזה זמן טוב ללכת לישון קצת. (כבר מזמן לא ישנתי).

אחד התפקידים החשובים של הסקייפר זה שינה. סקייפר טוב, ישן הרבה, ואז הוא רענן וטרי לקראת אירועים מיוחדים.

הגענו בסביבות 1600 למועדון היאכטות של קורפו, לא למרינה, למרגלות חומות העיר. נכנסנו, נקשרנו, הלכתי לנוח מכובד האחריות.

דינה הלכה לחוף הרחצה הצמוד.

השמש יורדת ואנחנו מתכוננים לפטרול החובה שלנו בעיר.

ננסה גם לסדר את נושא היציאה מיון. אני לא מבין למה אנחנו טורחים, אבל זה הנוהג.

המועדון שקט, עם הרבה מקום. אני מניח שהמקומיים נסעו לטייל.

בבית הקפה הסמוך יש אינטרנט וננסה אחר כך, לאחר המסע ההישרדות, להתקשר.

הנהיגה בסירה היא על פי לחיצות על לוח ההגה האוטומטי.

זה לא פשוט כל כך כמו שזה נשמע.

צריך אצבעות יציבות, צריך להחליט על המספרים וצריך להימנע ממספרים לא טובים.

אני עובד בשיטת המספרים הטובים שזה 0, 3, 5, 8, לא עם המספרים 1,2,4, 6,7,ו-9

למשל, אם אנחנו מפליגים בקורס 350, אני אעלה ל - 353 או ארד ל- 348 . משם הדרך פתוחה ל355 או 345. יש הגיון בניווט מסוג זה. בין היתר מדלגים על 4 שזה בסינית מספר לא טוב.

אם אתם חושבים שאני מתלוצץ, טעות בידכם. אני עובד בשיטה זו כבר הרבה זמן עם תוצאות טובות. עובדה.

כמובן לדילוגים גדולים, משמע החלטת יותר משמעותיות בנושא הכיוון עובדים עם לחצן ה-10 לפלוס או למינוס. ללחיצה על אלו צריך תמיד לצאת ממספר המסתיים ב – 0 או 5.

בכניסה לנמלים, (לחניה), אני כמובן עובר לנהיגה ידנית, לא על הגה אוטומטי. במצב זה המספרים לא נחשבים. לא מסתכלים עליהם.

אני מתכוון לתת לכם גם הסבר על השעונים הרבים שבסירה, אבל בהזדמנות אחרת.

דינה חזרה מהמקלחת והפטרול עומד לצאת.

חזרנו. אם הבדיחה לא הייתה על חשבוננו, היינו צוחקים.

שאלתי את העובד במרינה באיזה מרחק ביקורת הדרכונים וקיבלתי תשובה, " 5 דקות"

זה כבר הייה צריך לעורר חשדות, למה שידייקו בזמנים אם יש להם בעיות בספירת מטרים, אבל לא, לא קלטתי.

ה-5 דקות היו משהו כמו 6 קילומטר ו-60 דקות של הליכה. אפילו דינה הפסיקה לההנות מהמסע.

עברנו שני נמלים, מקומי ובינלאומי ובסוף הנמל האחרון פגשנו בחור גבוה ורזה, עם חוש הומור.

הוא הסתכל על הדרכונים, רשם משהו במחברת, והודיע לנו שאת ה"טרוול לוג" יבוא לקחת מישהו אחר.

אחרי כמה דקות, לאחר עוד טלפון לאיש השני, הוא הודיע לו שנשמור את הלווג אצלנו. (במקום בטוח, חשוך וחמים). בקיצור, כל נושא היציאה מעניין אותם כשלג דאשתקד.

את הדרך חזרה כבר עשינו במונית. יש גבול למסעות.

הבנו את העיקרון ואנחנו לא נעשה יותר "יציאות" רק כניסות. את הטרוול-לוג מבקשים במרינות.

עכשיו אנחנו מתאוששים מהאירועים, דינה מכינה ארוחת ערב, ומנוחה.

עוד יום שימוש בפיילוט בוק היווני. מזל. מרוב עיון בו הוא מתחיל להתפרק.

חבל יהיה לקנות חדש מאחר והוא משנת 2001. לפי המסופר בו הרבה לא מתחדש ביון בעניין המרינות.

בהרבה מקומות היה כתוב בשנת 2001, מרינה בהקמה ואכן היא עדיין בהקמה בשנת 2010.

זהו ברבורים להיום. מחר יום חדש. ראו הוזהרתם. יש לי הרצאה על שעונים, משהו משעמם ב"רמות".

4 לאוגוסט 2010

השכמה כרגיל, מילוי מים ויצאנו.

רוח קלילה, ים שטוח.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

OTHONI אנחנו בדרך לאיטליה, לאי קטן בשם

משהו של כ-30 מיל. קטן עלינו.

מתארגנים ואני הולך לנוח. צריך להתכונן.

אחרי כ - 6 שעות הפלגה, האי מקדם את פנינו ברוח של 15-20 קשר וגלים. כל זה אחרי יום ממש שקט. הפתעות.

אנחנו על עוגן ומסתובבים סביב הזנב , (עוגן), של עצמנו.

דינה כבר מתכננת מה לבשל לארוחת ערב.

יש איזה קישואים שהיא מנסה למכור לי כבר שבוע. עד עכשיו הצלחתי להתחמק אבל היום כנראה כלום לא יעזור. יהיה קישואים.

למחר אנחנו (דינה), מתכננים 82 מייל, לברנדיזי. זה נמל, שדה תעופה ועיר באיטליה.

צריך להכין את הדגל האיטלקי.

הטייסת שלי, אז, ושל קובי היום היו טסים לצרפת ועוצרים לתידלוק בברנדיזי. זה מה שהנורד יכול היה לעשות. מעניין אז "זקנות" ברנדיזי עדיין זוכרות את "בחורי הברזל במטוסי העץ."

אנחנו מקווים שהרוח תרד עד מחר. מעניין, תמיד שאנחנו מתחייבים לתאריך, נפטון מחליט על הפתעות.

מסקנה, בים יודעים מתי יוצאים אבל לא תמיד מתי מגיעים.

יכול להיות שהיום נעבוד על משמרת עוגן, (מסתכלים כל שעה אם העוגן נסחף), ולכן זה זמן טוב להתכונן. יש לי גם ספר לסיים אז בינתיים, הפסקת נימנום.

1714 אחרי הפסקת נימנום.

דינה מכינה ארוחת ערב מוקדמת, לקראת שינה מוקדמת כהכנה להשכמה מוקדמת לקראת ה"לג" הארוך יחסית מחר, לאיטליה.

הרוח יורדת. העוגן מחזיק יופי, כמנהגו ברוחות חלשות יחסית. כנראה שלא יהיו משמרות עוגן. אנחנו גם GPSמנהלים רישום

וזה מורה לנו שאנו לא זזים מהמקום, למעט סיבובים סביב הזנב.

היום דינה הצליחה להוריד את תאורת הסיפון שממילא לא עבדה וטעונה תיקון.

חילוף מפנה לא מוצלח התבטא בליפוף החלוץ סביב הפנס ושליחתו לסיפון. פנס טוב. נחת ולא נשבר.

האמת, ההרכבה לא הייתה מוצלחת וזו גם שיטה לארגן את זה לתיקון. אני אדרש לעלות לאמצע התורן בשביל זה. עלה נעלה. אני עדין חלק מהנוער העובד , גרעין אייל, וזו הסיסמה. כבר לא זכור לי לאן בדיוק אנחנו צריכים לעלות אבל עלה נעלה זו הסיסמא. (במקרה שלי על התורן).

אנחנו לקראת הזזת השעון מאחר ואנו נעים כל הזמן מערבה. מחשיך כאן בסביבות 1000 בערב.

התפריט היום כולל אורז וקישואים. אין מנוס.

דווקא היה לא רע. (כשמתרגלים לטעם).

8 לאוגוסט 2010–08– 06

אנחנו בברנדיזי. הגענו אתמול בסביבות 2200 אחרי הפלגה די ארוכה, כ – 15 שעות, אבל ללא אירועים מיוחדים.

קצת חלוץ, קצת זרם, והרבה מנוע והלך מהר יחסית.

אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי. אני מתגעגע אליכם.

במרינה קיבל אותנו איטלקי נחמד שכיוון אותנו למקום, מרינה ריקה למדי, נקשרנו, הלכנו לטייל ובעיקר לקנות סיגריות. הצלחתי לארגן לעצמי כמעט יום מלא ללא סיגריות וזה עבר די בסדר.

אחרי סיגריות, ארוחת ערב איטלקית, חזרה למרינה למסיבה שהייתה כאן, אנחנו לא השתתפנו, משהו פרטי של איטלקים ולישון.

היום לשם שינוי לא הייתה השכמה. הלכנו למרינה לשלם, טלי הודיעה שהיא כבר בברנדיזי ודינה כמובן רצה לחכות.

אני מנצל את שעות, רגעי , השקט האחרונים לפני ששתי הגיסות יתפסו פיקוד.

המליצו לי לנסוע בדינגי לקפטן אליאס, שזה הנהלת הנמל לצורך כניסה לאיטליה.

השכן לידי, גף, סיפר לי שהוא לא טרח להיכנס ואינו טורח לצאת. נראה. אולי גם אני לא אטרח.

במחשבה שנייה, אני כן, מאחר ואנו ניכנס להרבה מרינות ומישהו בטח ירצה ניירת.

ניסינו להתחבר לאינטנט היום אבל מתברר שהם לא מספקים כבל חיבור ולנו אין. נראה מה לעשות.

טלי הגיעה. אין יין לבן. יש אוזו עם פנטה תפוזים. יצא לא רע. הולך. נראה.

הפשרנו את המקרר, אנחנו מאד חסכוניים ואת המעט שנשאר העברנו לפריזר שנהנה מ -220 וולט.

התוכנית היא למסע בדינגי לנמל ולעיר ולקניות. אני לא בטוח שהדינגי מתוכננת ל – 3 מבוגרים ולקניות.

יש דרך אחת לבדוק. נראה. אני לוקח בגד ים לכל מקרה.

בדקתי שמן, הוספתי מסימון המינימום , לסימון האמצע. כ – 2 ליטר. שיהיה. המנוע מתנהג נפלא שימשיך ככה.

המרוץ אחר האינטרנט

הייתם מאמינים שבמרינה חדשה כמו זו שאנו נמצאים בה, בעיר די גדולה ומדינה מתקדמת, אין אינטרנט אלחוטי.

שאלתי במשרד, יש להם אינטרנט קווי למטה בכניסה. יופי, אני הולכת בשימחה, אין כבל. שואלת במשרד איפה הכבל, אין. לכי ותמצאי אחד, נזפתי בהם אבל לא זז.

החלטנו אחר הצהרים ללכת למרכז העיר, שם בודאי נמצא אינטרנט אלחוטי באיזה בית קפה.

יצאנו מהמרינה, אמרו לנו שיש אוטובוס כל חצי שעה. נכון הגיע בדיוק בזמן. לקח לנו שלשת רבעי השעה וביקור בכל השכונות בעיר, שני אוטובוסים והגענו למרכז העיר. מדרחוב יפה ארוך המגיע עד לנמל, חנויות בגדים ונעלים רבות, מעט בתי קפה, באף אחת אינטרנט אלחוטי. שאלנו, יש אינטרנט קווי ברחוב השני משמאל. טוב עלינו וירדנו ברחוב כמה פעמים, כל פעם הופנינו לרחוב אחר. טלי כבר צחקה ואמרה שהאנשים סופרים כמה פעמים עברנו על פניהם. בסוף בבית קפה אחד ספרו לנו שלשה רחובות וימינה. הלכנו, הגענו לרחוב, אין שום סימן לאינטרנט. הפעם התעקשתי והלכתי במעלה הרחוב והצצתי לכניסות. ובכן יש אינטרנט. אני שמחה, נכנסת, אי אפשר. האיש עומד לסגור את החנות. ביקשנו לחמש דקות רק להוריד מיילים.בסוף הוא הסכים לחמש דקות. הורדנו את הדואר, שלחנו תשובה למיקי וסגרנו את המחשב.

בדרך למונית (הפעם החלטנו לוותר על סיור בעיר) מצאנו חנות מחשבים וקנינו כבל. ועכשיו אנסה להתחבר לאינטרנט

הייתם מאמינים, גשם ב -7 לאוגוסט.

הגשם הגיע כענן שחור עם משב רוח חזק והוא שוטף את הסירה. היה נחוץ.

אצלנו, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

אנחנו עגונים ומחוזקים במרינה של ברנדיזי וכנראה שיום בטלה מאומץ בפנינו.

בברנדיזי יש בתי זיקוק ויתושים. לא נמרחנו, דינה עטופה מעל ראשה, כך שהיתושים נאלצים להיסתפק בי. אכן באו על סיפוקם.

הגיעה כביסה,מדהים, הבטיחו ב-10000 ואכן הגיעו. על פי החשבון, היה כדאי לקנות הכל חדש. מילא.

קראתי באיזה ספר של שייטים כי 85% מהזמן מבלים בעגינה, 15% מהזמן מפליגים ומתוך אחוזי הפלגה אלו, 3% הם סערות. (פחות מחצי אחוז מזמן ההפלגות).

אז, נגזר עלינו להתבטל כאן עוד יום. נעמוד בזה.

 

גמרתי את הספר של שלו, (היו לו טובים יותר), אבל מה שבולט, ללא מספיק חשיפה וחשיבות בספר, לדעתי, זה החיים הקשים שהיו להם, העבודה הקשה והעוני. בין יתר התוצאות היה גם העניין של חוסר השכלה.

בספר על יגאל אלון, (אניטה שפירא), זה בולט עוד יותר. "המשכילים" היו בוגרי בית ספר כדורי.

הגשם משתנה מטפטוף לזלעפות ולטפטוף. וואלה.

 

האי המלא

 

2 לאוגוסט 2010

אנחנו באי שנקרא פקסטון או משהו דומה.

20.11.3E 39.11.8N GAIOS בעיירה PAXOS או PAXOI

אי כזה צפוף וגדוש בסירות עוד לא היה לנו.

הגענו בהפלגה אחר הצהרים וראיתי מקום ריק בין שתי סירות. נכנסנו. אנחנו כבר צוות מאומן.

לקח עוד 10 דקות והתחילו להגיע סירות מכל הכיוונים. המקום התחיל להתמלא בקצב מדהים.

במקומות מסוימים עומדות סירות במקביל אחת לשנייה ב4 ו- 5 שורות. אנשים עוברים מסירה לסירה לסירה וכו' כדי להגיע לרציף.

אבל אצלנו הכל כשורה אהובותי ואהובי.

סגרו עלינו שתי מנועיות גדולות והן יושבות על העוגן שלנו. עד שהן לא זזות אנחנו במקום.

זה אולי ייתן לי השכמה מאורחת מחר.

האי, בחלק בו אנו נמצאים בנוי בצורת "ח" ועל הצורה הזאת סוגר אי קטן יותר המייצר תעלה בצורת "ח".

יש לנו תעלה די צרה שבצידה אחד עוגנות כל הסירות בזויות שונות לכל הכיוונים.

בלגן אמיתי.

עד עכשיו העסק התנהל ללא כל בעיות או עימותים. כולם נחמדים לכולם.

נראה מה יהיה בבוקר כאשר ננסה להתיר את הפלונטר.

כמובן שערכנו פטרון אלים בעיר הקטנה ובסופו אכלנו גלידה והלכנו לישון. יותר נכון אני הלכתי לישון.

אחרי יום עבודה, הפלגה של 8 שעות, צריך לנוח.

דינה אומנם חושבת שזה לא עבודה, אבל האחריות וכובד המשימה מעייפים אותי.

יש גם כל מיני החלטות כבדות משקל בדרך, לפתוח מפרשים, לשנות זווית לרוח, לעקוב אחרי השעונים, בקיצור יש כבודה.

כל זה לא נחשב בעיני האדמירלית וצריך לעשות סיורי חוף עם ההגעה. אז עושים.

העיירה נחמדה. אבל מה שמרשים זה גודש הסירות.

האי כבר קרוב יחסית לאיטליה ויש יותר איטלקיות כאן. הן פחות מכוערות מהיווניות, אבל לא בהרבה.

אז זהו להיום. בהזדמנות אני אכתוב עוד על מטלות ה"סקיפר", כמו ללחוץ על כפתורי ההגה האוטומטי, (יש לזה הגיון שיטה ואמונות תפלות), אבל על זה בפעם אחרת.

אז עד מחר, נשיקות ולהשתמע

אנו עוגנים מול קפה האינטרנט. ואפשר לפרסם מיד את הבלוג .

 

תעלות

30 ליולי 2010

בוקר טוב אהובותי ואהובי. הכל כשורה.

בילינו לילה שקט, עם מעט יתושים בעיירה הנ"ל והבוקר אנחנו לפני מסע את המערה.

מבצע די מורכב. מונית למקום ושם בסירות מיוחדות לתוך המערה. נראה מסעיר ונקווה שנשרוד את האתגר.

קמתי מאוחר, ביליתי את הלילה בקריאה של כל מיני ספרים מופרעים. מה שידיעות אחרונות מפרסם, לא מובן. אולי זה יצירות מופת ואני לא מבין.

מקריאת כל ה"יצירות" האלו אני מגיע למסקנה כי כולם מופרעים במידה זו או אחרת. טוב נפסיק עם הביקורת הספרותית.

פרויקט המערה שלנו, נכון לכרגע, הסתיים בכישלון.

מונית זה יקר, 35 יורו, האוטובוס מגיע עד לקרבה של 3 קילומטר מהמערה, מה שהופך את כל העניין למסע הישרדות. כל זה בשביל חור באדמה.

במקום זה נמשיך במה שעשינו עד עכשיו. קריאה ובטלה.

לידינו סירה של 8 ילדים איטלקיים נחמדים. נראה שהם באותו עניין. רק ללא קריאה.

דינה עדיין בקטע של צריך לעשות משהו. בטלה זה חטא. אני כבר השתחררתי מזה.

צהריים. 1230. חמים. כל אדם שפוי בשעה כזו בצל וללא תנועה.

דינה דיברה עם אבא בבוקר.

אני דיברתי עם מיכאל, הכל כשורה אצלו ואנחנו צריכים לתכנן כבר את המפגש הבא. בקנריים.

38.36 N 20.41 E נ"צ SIVOTA העיירה LEVKAS, 31/7.10 האי

הגענו. בערך ב-1430 שזו שעה טובה להיקשר וללכת לישון.

התיכנון היה הרבה יותר קצר, אבל עם ים שקט וללא גלים המשכנו עוד כשעתיים עד ללפקס. בחלק הדרומי.

תיכננו לעמוד על עוגן וגם זה שונה לעגינת חוף עם עוגן בחרטום וקשירת ירכתיים.

כמובן שאחרי מנוחת הצהרים הלכנו לסיור בעיר הגדולה.

אז מכל התוכניות רק הנושא של ארוחת ערב בסירה היה על פי התיכנון.

אנחנו ספונטניים.

מעניין להיות קשור בירכתיים ברציף. העיירה עוברת על פנינו, אנחנו גם מוצגים בחלון הראווה של הסירות וגם מסתכלים במוצגים הנעים על פנינו.

גמרתי עוד ספר, הפעם של דורית זילברמן. שער הרחמים. ספר טוב. ממש מפליא איך היא כותבת טוב הפעם, לאחר שאני זוכר ספר אחר שלה, איזה בלש משטרתי שהיה ממש גרוע.

גם למחר יש תיכנון שיהיה כרגיל בסיס לשינויים.

גם הפלגה, גם מסע, גם גמרתי ספר, נראה לי שעשינו את היומית ואפשר ללכת לקרוא במיטה.

עיירה נחמדה, קטנה. המפרץ מלא במפרשיות, בעיקר מפרשיות של צ'רטרים. ביום ראשון בבוקר מחזירים את סירות הצ'רטרים ומפליגים חדשים מגיעים ושוכרים אותם לשבוע או שבועיים.

(נ"צ לבקשתו של אסף, כדי למצוא בקלות בגוגל) 20.45.3E 38.57.4N הנמצאת ביבשה צפונית מהאי לקבקס PREVEZA העיירה 1/8/10

היום הייתה לנו הפלגת תעלות.

כדי שלא נפליג באזור רדוד מדי. ראשונה הפלגה בתעלה המפרידה בין האי לבקס ליבשה. תעלה של בערך 4 מייל ימי. כולה מסומנת

זה טוב עבורי, הדאגנית. כך אני יודעת שלא נפסס. הייתה שיירה של סירות שיצאה דרומה ושיירה של סירות שיצאה צפונה (אנחנו בצפונה).

. לשימחתי גם הוא מסומן (GULF OF AMVRAKIAהתעלה השניה מובילה למעין אגם גדול , קוראים לו גולף אמראווקיה (

כמובן שמצאנו עגינה ללא בעיה, ואפילו לא דאגתי.

המחשב החליט לשגע את דינה ונעל את העכבר. נעל, משמע העכבר לא זז.

כל נסיונות השיכנוע שלה כולל קריאת כל ספר ההוראות לא עזרו.

מרוב תיסכול היא השאירה את המחשב בטעינה והלכה להתעצבן בשקט בצד.

ניסיתי את השני סנט שלי, הוצאתי אותו מטעינה והדלקתי. עובד, למה? לא יודע. הפתגם שגם תרנגולת עיוורת לפעמים מוצאת גרגר, נכון.

הנסיעה בתעלת לפקס הייתה נחמדה. כמו בלונה פארק. הפטנט הוא לא להיכנס למסלול הנגדי, התנועה היא דו כיוונית, להמשיך בקצב של השיירה.

אכן יש שיירות לכל כיוון.

המהירות הנדרשת היא של 4 קשר, זו כנראה המלצה בלבד. כולם נוסעים 5-6 קשר.

מאחורינו התמקמה סירה אנגלית עם זוג זקנים, בטח בגילנו. הוא לא משהו והיא גברת עם זוג שדים אדירים הנתמכים על ידי בטן מותאמת לתמיכה.

שיגעו אותנו. הוא נסע מהר, הוא נסע לאט, הוא ניסה לעקוף, בסוף החלטתי שהסירה שלנו יותר גדולה ושיעשה מה שהוא רוצה. אני מתעלם.

גם לאחר התעלה התקרב יותר מידי, הגברת העבה שלו באמת לא משהו, בסוף פנה לכיוון קצת שונה ויצא לו מחיינו.

העיר עצמה נחמדה. אני טוען שכבר רואים אפיונים איטלקיים.

נמל גדול, די ריק, חלק מהסירות עומדות במקביל לרציף, ורובן כמונו, עם עוגן לים וחבלי קשירה לחוף בירכתיים.

השכן שלנו ניגש לעזור לי בקשירה כדבר מובן מאליו ואחרי כמה דקות אני עזרתי לאחרים, אנגלים, להיקשר. זה מה שנקרא נימוסי חוף בסיסיים.

היום יש לנו אירוע משמח, גמרנו את הגזית הראשונה. יש עוד 3 ברזרבה.

עם הדגים, טרם, עניין החכה, אתם כבר יודעים.

העיר בה אנו נמצאים, הפעם השם מתאים, נמצאת במעין אגם פנימי עם גישה לים דרך חוף רדוד למדי.

כדי לאפשר גישה לאוניות, מעבורות וכדומה, נחפה תעלה לים דרך החוף הרדוד יחסית וסומנה במצופים. עמדנו בזה.

יש לנו עוד יומיים ביון, לפי התיכנון של דינה.

מחר הפלגה של כ-30 מייל לאי איזה שהוא ולמחרת הפלגה באורך דומה לקורפו. שם נעשה "יציאה" ונלך להפלגה קצת יותר ארוכה לאיטליה. סיצילייה.

יום ראשון היום והעיר די סגורה, למעט המסעדות. כנראה שנאכל בחוץ.