16 לאוגוסט 2010–08–16
ISOLA VULCANO 38.24.93E 14.57.80E
אנחנו עוגנים, על עוגן, ללא מרינות וכאלו.
אנחנו באי וולקני לגמרי ומעשן קמעה. הר געש לא לגמרי כבוי.
בכניסה למפרץ, פרצה איזו להבה מאחר החורים של ההר, ההר נוזל קמעה.
הכל כשורה אצלנו, אהובותי ואהובי.
אתמול עוד היינו במרינה מסיינה. עיר מענינת.
הרחובות היו מלאים לגמרי.
לא מצאה חן בעינינו הצפיפות וחזרו לסירה. הלכנו לישון.
ב2300 נשמעו קולות פיצוץ עזים. החלטתי לא לקום מהמיטה. אם האיטלקים פתחו במלחמה, שילחמו לבד. לא עזר לי הפיצוצים נמשכו ויצאנו לראות מה קורה.
מסתבר שמרי, (הבתולה כבר אמרתי), חוגגת בזיקוקי דינור. הצגה מרהיבה.
המרינה היא למרגלות הטיילת העירונית.
אנחנו יושבים בבגדי שינה, אני בתחתונים והגיסות בקצת יותר, בסירה, מעלינו במרחק של כ-150 מטר טייילת מלאה אנשים שמסתכלים לשמים.
השמים מלאים בזיקוקים. אין להם מגבלות תקציב שזה מגיע לבתולות, והשמים היו מלאים בזיקוקים מאד יפים, קרוב לשעה.
לידינו הסירות מלאות אנשים, זה בכל אופן המקום הכי טוב לחזות בזיקוקים, בסירה על ידינו מישוה צועק ויוה מריה, ויוה מריה, נכנכסה בו רוח הקודש.
בסירה אחרת יש כלב פינצר קטן שמשתגע מהפיצוצים ונובח כל הזמן. מסכן.
סוף סוף זה נגמר ואפשר ללכת לישון. היא עלתה. (מריה, לשמים, מה לא ברור).
היום התחיל בצליעה. יצאתי מהמרינה, בדרך פגשתי איזה סירה, מכה קלה ללא נזק, האיטלקי לא התלהב במיוחד אבל עבר בשלום.
אנחנו למייצרי מסיינה.
כן, יש זרם, נסענו חלק מהזמן ב – 8 קשר, 5.6 שלנו והיתר הזרם. יש מערבולות, הסירה זזה קצת כאשר אנחנו נכנסים לאחת, אין הידרות. המעבר עובר בשלום ביחוד לאור המדיניות שלי לוותר לכל מי שיותר גדול ממני. (רובם).
במעבר רצות אוניות גדולות וקטנות.
עברנו.
הפלגה שקטה לאי הוולקני הזה. (קוראים לי "האי הוולקני – אבל באיטלקית).
ISOLA VOULKANOׁ
דינה בחרה במפרץ מאד פופולרי, יש כאן המון סירות, ברובן על עוגן.
נכנסה גם סירה עם שם כמו גננה. אני מכיר אותה. זו סירה המופעלת על ידי "דרך הים".
צועקים שלום, שלום והם הולכים לעגון רחוק מאיתנו. (הפסד שלהם).
כמובן שעגינה על עוגן מאפשרת רחצה בים. במרינות לא נכנסים למים. מלוכלך מיידי.
אז קפצנו למים. נהדר.
הצטברו מעט מאד שבלולים על הסירה ואני מגרד אותם עם שפכטל.
מחר נידרש לחקור את האי. נפעיל את הדינגי ונצא למסע הרפתקאות.
כל זה בתקווה שההר לא מתפוצץ הלילה. בינתיים הוא נראה שקט. גם מזג האוויר.
שרק ימשיך ככה.
אני הולך לישון, אני מקווה ללא השכמות פיצוצים. אני לא יודע מה הנוהג פה. אם מרי לא עלתה האם היא מנסה היום שנית, מקווה שעלתה.
17 לאוגוסט 2010–08–17
איזה יום מלא וגדוש היה לנו.
ולא תאמינו, אנחנו שוב באותו מקום. למרגלות הר הגעש המעשן.
רואים מפעם לפעם תמרות עשן קלות. ההר מעשן.
הכל כשורה אהובותי ואהובי. (לא חשבתם ששכתי את הסיסמה).
יום מלא פעילות.
הרכבתי את הדינגי, מנוע והכל, ויצאנו לדרך.
לאחר הפלגה קצרה, בדינגי שמתברר לוקח גם שלושה אנשים,
ואנחנו בעיר הגדולה.
מידי כמה דקות מגיעות מעבורות ופולטות עשרות איטלקים חביבים. אם הם באים לכאן,
אנחנו לא נפקפק בנפלאות המקום.
אני הושארתי בבית קפה לא סימפטי והגיסות הלכו לטייל.
נתקעתי עם מלצר שלא התייחס אלי, כנראה החליט שאני איטלקי סנוב שמדבר רק אנגלית.
ישבתי וישבתי, עד שנמאס לי. התחלתי להסתובב ובסוף מצאתי לי מחסה אחר.
אני יושב לי ומחכה ומחכה. לקח להן זמן ולא נותר לי אלא לשמוח שאני יושב והן הולכות.
חזרו.
החלטנו לעשות הקפה סביב האי.
לקח כ-3 שעות והיה מעניין. חזרנו לאותה נקודת עגינה. עגנתי קרוב מיידי לחוף.
שיניתי מקום עגינה. רחוק מידי מהחוף.
זהו לא משנה יותר.
מזג האוויר שקט מאד. כל זמן שמזג האוויר שקט, אפילו לא צריך עוגן.
העליתי את המנוע והסירה שוב, בדרך כמעט עפתי למים, לא נורא, ואני מוכן ללילה.
אני כבר במיטה עם צבי ינאי, (הספר), ומתברר שיש איזה סירה שמתמרנת קרוב מיידי אלינו לעגינה. סימנתי לו בזרקור שהוא קרוב מיידי, הבין את הרמז והוא עדיין מתמרן בסביבה.
אני הולך לישון. מחר חזרה לסיציליה.
19 לאוגוסט
2010
אתמול חזרנו לסיציליה מהאי הוולקני, ונכנסנו למרינה נחמדה מאד המנוהלת על ידי גוספה. בחור צעיר ונחמד. למרינה קוראים סנטה אגטה די מיליטלו והיא משמשת בעיקר לסירות להשכרה של אחת החברות. לא שמנו לב איזה. מאחר והיה יום רביעי, הן כולן בחוץ, כ-15 סירות ויש מקום בשפע.
SANTE AGATA DI MILITELLO 38.04.5N 14.37.E
הגיסות נסעו לעיר לקניות, יש במרינה סידור שלוקחים ומחזירים לסופרמרקט. לעיר אין טעם לצאת, רחוקה ולא מעניינת כנראה.
היום מילאנו מים ודלק, ולדרך. אנחנו בדרך לצפלו בו יש מעגנה קטנה בעיר והעיר אמורה להיות מעניינת. נראה אם יהיה מקום.
ההפלגה שקטנה רוח 4-5 קשרים, צד, ואנחנו מתנהלים לאט במהירות של 5 קשרים. חלוץ ומנוע.
אני דואג להיות רענן וטרי מה שאומר שאני ישן כשאפשר.
אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
היום ננסה בית קפה אינטרנט בעיר ונראה. קשר טלפוני יש לנו עם מישה ואבי.
אז הכל שיגרתי, וזה יופי. אין תלונות. מזג האוויר מבטיח להיות טוב בימים הקרובים. נקווה.
אגב לעניין מרינות, המרינה של אתמול, שוב מרינה שהתחילה בגדול, שובר גלים ענק, ולא הושלמה.
זו כבר המרינה השלישית או הרביעית שאנחנו מבקרים בה שלא הושלמה. יש להם כנראה בעיות בהערכות תקציביות. או שחלק נעלם בדרך ולא מגיע לתקציב הבנייה. סיציליה.
נראה מה מצפה לנו בנמל היעד ממנו אנחנו רחוקים כשעה.
לעומת זה, שלא ייצא שאני רק משמיץ, הכבישים כאן תענוג. אנחנו רואים מהים כבישים שרצים לאורך ההרים. (סיצילייה הררית). כביש ישר ואופקי. איפוא שצריך קודחים בהר מנהרה, אם מגיעים לעמק, בונים גשר מעליו בגובה עשרות מטרים ובאורך של מאות מטרים. מרשים.
20 לאוגוסט 2010–08–20
בוקר. לילה שקט עבר על כוחותינו.
אתמול יצאנו לפטרול, לא אלים, בעיר הגדולה.
עיר יפה מאד, טיילנו, טיילנו, בסוף התיישבנו במסעדה נחמדה עם שירות איטי להחריד.
אכלנו. אוכל טוב, אבל רגיל.
הכל כשורה אצלנו אהובותי ואהובי. אני מתחיל להתגעגע וזה רק ההתחלה.
אתמול ביציאה לעיר הזמנו מונית.
הגיע איזה פיאט קטן רגיל, עשה קולות של טקסי ונסענו.
בסוף דרך קיבלנו טלפון מנהג המונית אותה הזמנו, מסתבר שתפסנו "חאפר" שלקח אותנו טרמפ. בתשלום כמו מונית. תרגיל איטלקי. דינה לא התבלבלה ואמרה לנהג שצילצל שזו טעות. לא נעים.
היום בבוקר גילינו שניתקו אותנו מהחשמל. מישהו חשב שהתקע שלנו הוא שלו. מצאתי תקע אחר.
היום גם דינה עשתה חישוב מרחק לגיברלטר.
כ -1,200 מייל.
לסרדיניה ולבלריים זה הפלגות של יומיים כל אחת, והיתר בדילוגים יומיים. זה סיפור בערך לחודש. התוכנית היא להגיע לגיברלטר בסוף ספטמבר. משם הפלגה של שבוע לכנריים.
כמו כל תוכנית, זה בסיס לשינויים וכמובן מותנה במזג אוויר.
התוכנית להיום היא נמל קטן נוסף ועיירה קטנה נוספת. נחמדות העיירות האלו.
די מעניין לראות מקומות עם בנינים בני כמה מאות שנים, שגרים בהם ברציפות.
החנויות מאד דומות אחת לשנייה. אבל טלי בודקת את כולן.
יש לנו הפלגה קצרה היום כ – 20 מייל עיירה הנקראת סאן ניקולה
לא היה לנו קשר אינטרנט בימים האחרונים ואנחנו צוברים חומר למשלוח לכם.
אתמול הסתובבתי צמוד למחשב כל הערב כדי לגלות שאין בנמצא נקודת אינטרנט.
היוונים היו הרבה יותר מפותחים בנושא הזה.
לעומת זאת האיטלקיות הרבה יותר יפות.
סטנדרד הלבוש כאן הוא מאוד מינימלי. מכנסי גינס ארוכות, או כל לבוש ארוך אחר, נחשב לאלגנטי, זאת לעומת משהו קצר ברוב הזמן.
לא לקחתי חליפה וכנראה שגם לא אזדקק לאחת.
לידינו עוגנים גרמנים. כמו כל גרמני טוב, הם כמובן עוסקים בניקיון וסדר. חלק מהחלונות שלנו פתוחים ואנחנו מקבלים קצת מים, גם על המחשב הזה. לא קרה דבר.
דינה בהתקף סדר, ממיינת חוברות ומגזינים לזריקה.
מזה זמן רב אני לא פוגש בג'וקים הקטנים והנחמדים שהיו נפוצים בסירה. אולי נפטרתי מהם.
בימים האחרונים, גם יתושים לא באים לבקר בלילה. בקיצור הכל טוב.
התחברנו לקו של המרינה במקום (סן ניקולה) ואני אפרסם את הבלוג. היתר בפעם הבאה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה