הביתה

יום שבת, אנחנו בלב ים, כ-291 מייל מהארץ.

כאשר תקראו פרק סיום זה, תדעו שאנחנו בארץ.

דינה תעביר את מה שאני כותב לבלוג.

יצאנו אתמול מרודוס לאחר שני אירועים "מענינים".

הלכתי למשטרת הנמל להשלים את היציאה, לאחר שיום קודם, אחד השוטרים האנטיפטים שם, אמר לי לחזור כמה שעות לפני היציאה ולא יום קודם. למה ? ככה.

חזרתי.

קדמה את פני מפלצת במדי שוטרת, כלבה אמיתית. האמת שאם הייתי נראה כמוה, גם אני הייתי כלב. חיטטה בדרכוני, חיטטה וחיטטה, יש שם הרבה חותמות. אני ישבתי בשקט והמתנתי.

בסוף מצאה. הודיעה לי שאני שוהה בגוש האירופי מעל לשלושה חודשים, מה שנכון.

אז מה ?

מתברר לי שזה אסור.

הסברתי לה שקיבלתי אישור הפלגה, "טרוול לוג" לחודשיים המסתיימים בנובמבר אבל זה לא עזר.

מה עכשיו, היא מתחילה למלא טופס, "תשלם קנס". כמה קנס ? 600 יורו.

התעצבנתי. אני לא משלם. המפלצת לא מתרגשת. טוב, אז כאשר תחזור לגוש היורו תידרש לשלם.

תחתום היא אומרת ומראה לי טופס ממולא ביוונית צחה, אני גם לא חותם. "את רוצה שאני אחתום לך על משהו ביוונית ? "

טוב אל תחתום. נותנת לי עותק ואני משוחרר. התעצבנתי קשות.

תיכננתי לקחת מונית חזרה למרינה, אבל הוצאתי את העצבים בהליכה. כבר חסכתי 5 יורו לקראת ה-600.

אז מה יהיה ? טוב ששאלתם. אני מתכונן לכתוב לשגריר יוון בישראל ולהתלונן שהטעו אותי בזה שנתנו לי טרוול לוג עד לנובמבר. אולי זה יעבוד. אם למישהו יש רעיונות אשמח לשמוע.

בכל מקרה, עד שנה הבאה שיחכו לכסף.

חזרתי למנהלת הנמל, לאישור אחרון, ביקשתי צילום של הדף הרלוונטי בטרוול לוג, הם בדרך כלל לוקחים את זה ביציאה, הבחורה קישקשה מה שקישקשה אצלה.

מה עם הטרוול לוג ? תמסור את זה במשרדנו במרינה. המשרד סגור אבל תחליק את זה מתחת לדלת. טוב.

אני מגיע למשרד הסגור, אין חריץ מתחת לדלת. לקחתי את הטרוול לוג איתי. 

חזרתי למרינה רגוע, לאחר ההליכה.

עכשיו נותר רק לצאת.

הסירה הכינה לי מתנת פרידה, כך אני מקווה, והכננת עוגן אינה עובדת. זה אומר שצריך להרים את השרשרת ביד. דינה תנהג את הסירה.

ליתר בטחון אני מחכה לשני שכני היוצאים גם כן, שיצאו קודם, יהיה בפחות סירות לפגוע.

הם יוצאים ועכשיו אנחנו.

קיבלתי פעם אימון אצל גדעון חלמיש איתו הפלגתי בעבר הרחוק, בהרמת שרשרת עוגן ועוגן. זה לא כל כך קל אבל בהחלט אפשרי.

יצאנו, דינה נוהגת טוב, שלום לכל הסירות בסביבה, ואני מרים שרשרת עד שנהיה קשה מידי.

גם לזה יש פיתרון, אני מחבר חבל לכננת התורן מחבר לשרשרת ומושך עם הכננת.

סיבת הקושי מתבררת מייד. אני מרים עוד שני חבלים מהמים שהיו זרוקים ומחוברים שם השד יודע למה. לא שייכים לאף אחד.

סכין, חיתוכים, עוד משיכות עם הכננת ואנחנו חופשיים. נשמע פשוט לקח שעה.

החדשות הטובות מכל הסיפור הן שכנראה אני במצב טוב ועדין רחוק מהתקף לב. עבדתי קשה.

לא קרה כלום. חסכתי בדיקת א.ק.ג. למכבי.

יצאנו, יום חמישי  11:30 ה-5 לחודש.

למועד כתיבת דברים אלו אנחנו בים כמעט 24 שעות, עברנו כ-126 מייל, ונותרו רק 288 מייל הביתה. אין כמעט רוח. אנחנו על מנוע ומיפרש החלוץ שפתחתי משמש כסוכך שמש יעיל.

אנחנו נוסעים מזרחה בדיוק אל תוך השמש העולה.

הכול כשורה אהובותי ואהובי. נתראה בקרוב.

נשיקות.

יום ראשון בבוקר, 0730, ה-7 לחודש.

עוד יום שקט מאד עובר עלינו.

אין רוח. המפרשים פתוחים לקישוט ולהסתרת השמש ואנחנו על מנוע.

הסירה מתנהגת להפליא, אין הפתעות חדשות.

כדי שיהיה מעניין, אני שט על מגבלות הדלק, לא תכננתי שניסע על מנוע דלק במשך כל ההפלגה.

לפי חשבוני נידרש ל-6-10  שעות רוח ללא מנוע. נראה.

המרחק לארץ כעת כ-166 מייל שזה נראה לנו קרוב מאד.

אם לא יהיו הפתעות, זה אומר מחר בבוקר, עד 1200.

יום שמחת תורה וזה מאפשר לדינה לדאוג שתחנת הגבול במרינה הרצליה סגורה ונצטרך לשוט לחיפה. נראה.

יום שני ה-8 לחודש, חג שמחת תורה ושמחת זקנתי. 0643 לפי שעון ישראל.

התעוררתי קודם בשל ההטיה החזקה של הסירה. דינה הייתה במשמרת.

עבר ענן שחרחר, הכניס רוח חזקה, הסירה נשכבה.

דינה לא התרגשה, הורידה מהירות המנוע וקראה לי.

אני כבר הייתי ער בשל ההטיה. כמו שבאה הרוח ככה הלכה. שוב אנחנו ברוח שקטה ומתקדמים, הביתה. עוד כ-26 מייל.

אתמול בלילה היה מעניין. אנחנו עוברים ליד מקור אור גדול ויש שם ספינה המתקדמת ישר אלינו.

היות וזה מול חופי לבנון, פחות או יותר, אני כבר מריץ לי בראש תסריטי חזבללה.

ברור שלא אתן להם לעתות על הסירה. יש לי את רובה הדיג של גיא אבל זה נשק חד פעמי.

יש, אמצעי הפירוטכניקה יכולים לשמש כפגזים טובים. התלבטות קלה לגבי שימוש באלו החדשים או באלו שפג תוקפם ואני מחליט על החדשים. זהו אני מוכן, מנטלית. אם אתם חושבים שאני מתלוצץ, אתם טועים.

אני בהיכון, הסירה מתקדמת אלינו ואני שומע בקשר קריאה לסירה הנמצאת במיקומי. עוברים לעברית.

מסתבר שזה האבטחה של אסדת הגז, אחת משלוש שנראה אחר כך בדרך.

הוא מבקש שאשנה קורס לדרומית יותר ואני כמובן נענה.

יש להם רדיוס ביטחון של 4 מייל.

אני מבטל כוננות חיזבלה וחוזר לשיגרה.

יתרת הלילה עוברת בשקט, שקט מידי , ללא רוח, עד ההשכמה הבוקר בהטיה.

אנחנו עוד כ-4 שעות מהארץ.

רודוס-- חזרנו אליך שנית

יום חמישי ה-4 לחודש.
אתמול חזרנו לרודוס לאחר שהיינו במפרץ לינדוס כמה ימים.
התברר כהחלטה טובה.
הפלגה קלה,  מעט רוח. הילדים ניצלו את הזמן ביעילות וישנו במרבית הדרך.
הדינג'י, המנוע, עובד להפליא.
שלשום ירדנו לחוף, לאכול קינוח. ההסעה כרגיל בשתי נגלות אבל אנחנו כבר מנוסים והכל הולך חלק.
הילדים הלכו לטייל בעיר העתיקה שם, לכל עיירה כאן יש עיר עתיקה, ואני התמקמתי בבית הקפה למנוחה.
לידי ישבו שתי הולנדיות נחמדות וכמובן שהוזמנתי לשולחן שלהן.
סיפרו סיפור מדהים.
שתי אחיות, בשנות ה-45 שלהן, באול לרודוס, עם האפשר של   הוריהן, בקנקן, כדי לפזר את אפרם ברודוס. ההורים נהגו לנפוש ברודוס בשלושים השנים האחרונות במלון קבוע.
שניהם נפטרו בשנה ששעברה, בהפרש של חודש זה מזה, האב נפטר והאם בעקבותיו תוך חודש.
הם בקשו לפזר אפרם ברודוס והאחיות מילאו את בקשתן.
הודיתי להן על הסיפור.
ישבנו קישקשנו, עד שהילדים חזרו מהסיור ונפרדנו בידידות.
אתמול יצאנו לעיר לארוחת-מסיבת סיום.
עוד קודם, בבזמן העלאת העוגן בלינדוס, כדי שיהיה מעיין, המנוע של העוגן איבד קשר עם התמסורת שלו, או במילים אחרות הפסיק לעבוד.
אסף העלה את העוגן ביד. די קשה אבל אפשרי.
דינה כמובן דאגה איך נעגון ברודוס אבל לאחר הסבר קצר והכנות, הגענו ועגנו ללא בעיות מיוחדות.
עכשיו יש לה לדאוד איך ענלה את העוגן ביציאה. אין דאגה. אני אעלה אותו והיא תנהג. יהיה מעניין.
חזרה ליציאת אתמול, הבנים קיבלו כפרס על התנהגות טובה, מתנה בתקציב של 10 יורו לכל אחד.
גם נעמה.
הילדה בחרה בלינדוס איזה כדור ב-3.5 יורו, ללא כל היסוסים.
אתמול מצאה איזה תוף, ב-6 יורו, לקחה הראתה לי וכמובן קניתי לה. יש לה עוד חצי יורו לבזבז לי.
הבנים התלבטו, התלבטו ובסוף הוחלט שהאשראי עובר לארץ.
היום הילדים  נוסעים. השבוע חלף ביעף.
אנחנו נישאר כאן עוד יום, להתארגנות והתאוששות ומחר, אם מזג האוויר ירשה, ישירות לארץ.
ענין של כ-4-5 ימים, הפעם נלך גם עם מפרשים.
מטעמי עגינה, אנחנו מוותרים על קסטלוריזון.
4-5 ימים בים, קטן עלינו.
אלו התוכניות. god willing and weather permitting.הכול כשורה אהובותי ואהובי.
מתגעגע. להתראות בארץ.

לינדוס אחה"צ

עדין יום שני ה-1 לאוקטובר.
בזמן שהילדים היו עם החמורים, במעלה ההר, מצאתי מכונאי. בחור נחמד, בעל סירת טיולים ענקית, קטמרן ואישה פוניה עם ילדה בת 3.
הסכים להסתכל על המנוע, גילה את הבעיה, הצפה של הקרבורטור בגלל שלא סגרתי את הברז דלק בהפוגות שבין הפעלת המנוע.
סידר.
עשה נסיעת נסיון עם אישתו והילדה, חזר וסירב לקחת כסף.
התפשרנו על שתי בירות. היניקן. הבאתי לו 4.
אחר הצהרים, לאחר שכבר חזרנו לסירה על מנוע, אנחנו בלינדוס העיר, בשתי נגלות והכול נהדר.
מחר עוד כאן ומחרתיים נחזור כנראה לרודוס.
ביי בינתיים.
נעמה כמו חדשה. טירטריסטית כרגיל.

לינדוס - והחמורים

יום שני ה-1 לאוקטובר
נעמה התאוששה פלאים ועסוקה עכשיו בלנהל את הענינים. היא אמנם עוד קצת משתעלת אבל החום ירד והאנרגיות חזרו. יש לה כוח לבכות אם  לא נותנים לה את חפצה, בעיקביות מעוררת הערכה. אני עוד מתלבט אם לקרוא לה טרוריסטית או מכשפה. נראה.
אתמול ירדנו לחוף, לסיור, קניות וארוחת ערב.
המנוע בדינג'י גמגם כל הדרך אבל נסע.
בדרך חזרה, בנגלה השניה, אסף סטלה נעמה והנהג, בתחילת הדרך שבק המנוע חיים ועברנו למשוטים. ים שקט מרחק לא גדול והגענו.

היום בבוקר החלטנו, אסף ואני שנחתור לחוף, יש להם מבצר יפה מעל למפרץ, והם יעלו עליו. יש חמורים לעליה.
אני התמקמתי בבית קפה לארוחת בוקר, קפה, וחיפוש אחרי מכונאי.
הילדים עלו על חמורים, חמור לכל ילד, ואסף איתם ברגל.
הכל טוב.
איתי התאושש מהמפגש שלו עם מדוזה במים, משהו שצרב לו מאד. הוא עמד בזה בגבורה, בעזרת חומץ ומשחות. היום הכל נשכח.
הגברות בסירה.
אם אצליח לגייס מכונאי, אביא גם את הגברות לחוף ולא, אז לא.
הכול כשורה אהובוי ואהובי.
בקרוב בבית.
מתגעגע.

לינדוס

ה-30 לספטמבר יום א'.
אנחנו בלינדוס, על עוגן במפרץ, החל מאתמול.
יצאנו אתמול, הפלגה קצרה, עם הרוח הקלה ואחרי שלשו שעות אנחנו במפרץ לינדוס.
הטלנו עוגן, נעצנו אותו היטב בסלעים, נראה איך להוציא אותו אחר כך, והתמקמנו.
הילדים במים והכל טוב.
נעמה קודחת מחום ואנחנו מודאגים.
אם לא יהיה שיפור נלך לרופאץ
עבר עליה ועל ההורים שלה לילה מאד לא שקט.
הלילה הזה, היה הרבה יותר טוב ונראה שהתיקנוקת התאוששה.
אני זרקצי את איתי למים, ישר על איזה שהיא מדוזה שעשתה לו צריבה מאד כואבת. אחר הרבה חומץ ומשחות הילד נרגע והכל טוב. אני כמובן מרגיש אשם. בצדק.
היום גם ירדנו עם הדינג'י לחוף, בשתי נגלות, אסף, סטלה והנעה בראשונה, אני הנהג, ודינה עם שני הבנים בשניה. הלך בסדר. מניע הדינג'י מתנהג בסדר. עושה קצת בעיות אבל נדלק.
יש כאן עפר יפה ומבצר יפה עוד יותר על ההר.
אפשר להגיע אליו בטיפוס או על חמורים.
מחר ננסה. תנחשו על מה אני הולך.
המפרץ כאן עם מים צלולים והרבה דגים קטנים.
אנחנו נשהה כאן כנראה עד יום רביעי וביום רביעי נפליג חזרה לרודוס למנדרקי.
נבלה שם את הלילה ולמחרת הילדים, ביום חמישי טסים לארץ.
אנחנו כנראה נפליג מידית או אחרי יום לקסטלו או לארץ, ישירות.
ב-28 המשפחה הצעירה נסעה לפאארק המים כאן. חזרו עייפים אך מרוצים, מאד.
זה כבר סוף העונה ואסף מדווח שאים תורים ובלגן.
אנחנו פוגשים הרבה ישראלים. נחמדים.
ברודוס עוד הספקתי לפגשו את הקטור. איזה שם.
הבחור סקיפר מקצועי, הביא סירה לכאן ממרמריס והעוגן שלו לא עובד.
עזרתי לו לעגון ולהיקשר לידינו.
לבקשתו,,, עליתי על הסירה שלו ללא נעלים, בניגוד למדיניות הנעלים שלי, ותוך כמה דקות הייתה לי אצבע פצועה.
מה שלא ליכלכתי לו בנעלי, ליכלכתי לו בדם. מסקנה, רק נעלים.
פגשנו גם את הנס, גרמני נחמד עם אמל מדהימה,  והזמנתי אותו לארץ.
זה כל החדש אהובותי ואהובי.
בקרוב בבית.
מתגעגע לכולכם.
לא יהיה לנו אינטרנט ביטמיים שלושה הקרובים. נדווח מרודוס לפני שנצא.

רודוס היום השני כאן

יום שישי ה-28 לספטמבר
הילדים הגיעו אתמול בצהרים. אני כמובן ישנתי וקיבלתי השכמה נהדרת משני הנכדים. איזה אושר.
היום המשפחה הצעירה נסעה לפארק המים הנמצא קרוב לעיר.
אני שלחתי שוחד מותנה איתם. אם האבא, הבן שלי, ידווח על התנהגות טובה, נצא הערב לעיר ונקנה להם מתנות. נראה.
מחר נצא למפרץ לינדוס, ושם נטיל עוגן ונעבור לנוהל דינג'י חוף.
הבנים מתפוצצים מאנרגיה וצריך להעסיק אותם על הזמן. כיף.
מאחר והם לא הכי ממושמעים בעולם, בנים, הודעתי להם שהעונש על חוסר משמעת יהיה "פליק" בטוסיק. הפ עדין מספיק קטנים בשביל זה. בינתיים לא היה צורך.
הודעתי להם גם שאם משהו יפול מהרציף למים, אני אוציא אותו ואחר כך אפליק לו. גם בזה טרם היה צורך.
חוץ מזה יש כאן המון ישראלים, בסירות והם גם נחמדים.
הכול כשורה אהובותי ואהובי. בקרוב בארץ.
מתגעגע.

רודוס

יום חמישי, ה-27 לספטמבר.
מחכים לאסף   והמשפחה. עוד כשעתיים.
אתמול הגענו לרודוס אחרי שהזמנו מקום אצל גורג'.
גורג' קידם אותנו בצעקות מהרציף שאין מקום. הזמנו לא הזמנו, אין מקום. עצבני.
יצאנו.
הדרמתי כחצי מיל למקום שהיה מפרץ קטן ועזוב בו עגנו פעם קודמת כאשר לא היה מקוםם כאן.
התקששלגורג' בקשר והוא היה יותר רגוע, אולי ב-1800 יהיה מקום.
בינתיים הגענו למפרץ, לשעבר, שבינתיים הפך למרינה ענקית,  לא גמורה. רציפים גמורים, כולל "פיתות" וטבעות קשירה נהדרות מנירוסטה, אבל ללא חשמל ומים וררלגמרי. נקשרנו לרציף,  עומק כ-7 מטר, והלכנו לנוח.
דינה התרכזה ב"לדאוג", ואני בלישון.
ב1745 התקשרתי לגורג', מה קורה ?
תבוא אבל רק ללילה אחד.

טוב. נכנסנו, נקשרנו, הכניסה קצת קשה בשל העדר חרטומן ורוח שתמיד נושבת כאן.
לידנו זוג ישראלים נחמד לשמאלנו גרמנים, נחמדים. הנס ושות'.
הלכתי לשוחח עם גורג ולשאול אותו למחירים ובכלל.
הבחור נרגע ויסדר לנו מקום גם למחר. אולי.
דינה "דואגת".
נסענו לקניות לקראת האורחים, קנינו, כולל הובלה. בחורה נחמדה מעובדות המרכות שהסיעה אותנו וסרבה בסוף לקחת אפילו טיפ.
בדך עוד הספקנו לשוחח וללמוד שסבא שלה היה איטלקי ונרצח על ידי הגרמנים באי כאן.
הסכמנו שהגרמנים מנוולים.
הבוקר גורג' הגיע, אמר שיש מקום חדש ונוכל להישאר כאן כמה שנרצה. נחמד.
זזנו, נקשרנו מחדש ואנחנו מסודרים ומחכים שהשעתיים יעברו.
אנחנו שוב ליד ישראלים נחמדים, מחיפה והכול טוב.
דינה כבר לא דואגת.
אני הלכתי לסדר דברים חשובים, לשלם ולדווח לכם ודינה מסדרת ו"תולה וילונות".
מחכים לילדים.
הכול כשורה אהובותי ואהובי, עוד כשבועיים בארץ.
מתגעגע לכולכם. 

תילוס

יום שלישי ה-25 לספטמבר ואנחנו בתילוס.
הפלגה של כ-60 מייל, שוב מפרש חלוץ ומנוע ומהירות ממוצעת של 6 קשר. לקח 10 שעות רובן נוחות.
הגענו.
אין מקום במרינה. יש מקום על המזח החיצוני, אבל זה שמור למעבורת. המעבורת תגיע ב-1830 ואנחנו ב-1630. יש זמן לרוץ וקנות סיגריות שאזלו לי בדרך. כמו נרקומן אמיתי אני בקריז.
בדרך אני רואה מקום בין שתי סירות.

אני פונה לגרמניה המנהלת את המרינה וזו קובעת בבטחון שהמקום צר מידי. בכל זאת, אני מבקש לנסות והיא נעתרת. נכנס ללא כל בעיות. לימיני סירה של ישראלים נחמדים, הדסה ושמולק מהרצליה. לשמאלי, גם ישראלים, אלי והלן מחיפה.
נחמד.
הלן היא "פרושה פאני" אמיתית. עלתה לארץ מורשה בגל 14. הערה מזלזלת שלי באינטלגינציה הפולנית נענית ב" אל תזלזל באינטיליגנציה הפולנית" , הכוונה למעמד לא לרמת המישכל שגם היא לא משהו, ואנחנו "לא חברים".
אלי מייעץ לנו להתקשר לרודוס לגורג' לבדוק אם יש מקום.
עיצה טובה.
אין מקום. יהיה רק ביום רביעי, כך שהתוכניות שלנו להפליג היום נדחות ליום רביעי.
אז זהו, התוכנית להפליג ביום רביעי לרודוס. הפלגה של 40 מיל.
הכל כשורה אהובותי ואהובי. מתגעגע.
אסף מגיע עוד יומיים ואנחנו מלאי ציפיה.

שלום לנקסוס

יום ראשון ה-23 לחודש. 0700
היום אנחנו אומרים שלום לנקסוס ויוצאים לקסטרי.
זה משהו כמו 65 מייל ונצא מוקדם.
אי נחמד נקסוס.
בילינו שני ערבים ויותר עם מוישה שבין יתר מעלותיו מדבר פולנית טובה ואנחנו נהנים להחליף משפטי מפתח.
ארחנו ביום שיש את שכנינו הניוזילנדים למשקה וקפה אחר ארוחת הערב ויש לציין את קיבולת השתיה המרשימה של פיט.
מזג האוויר עדין קצת רוחני אבל, קטן עלינו.
אנחנו מתכננים להיות ברודוס יום-יומיים קודם ולהתארגן.
הכל טוב אהובותי ואהובי.
עוד 4 ימיםם אסף ומשפחתו ועוד פחות מחודש בבית.
מתגעגע לכולכם.

נקסוס

יום שבת, ה-22 לחודש.
לפני שאספר לכם על נקסוס, סיפור קטן על קיטונוס.
ערב היציאה אכלנו באיזה מסעדה. נחמדה כרגיל.
שאלתי את הבעלים, מהיכן הוא. הוא היה כהה ושונה קצת מהיוונים הרגילים.
תשובתו, חצי אלגיראי וחצי יווני.
עניתי לו שאנחנו ישראלים בשני החצאים. הוא הבין, וענה לי
"אנחנו כולנו בני אדם. אנשנטה". הבחור לחץ לי את היד בחום.
אז הפלגנו לנקסוס, הפלגה נעימה עם הרוח והגלים.

הגענו לנקסוס וקידם את פנינו ניקוס, מנהל המרינה. הפנה אותנו לכניסה בין מנועית גדולה לבין סירת ברזל, מפרשית, של ניו זילנדים נחמדים.
נכנסתי עם החרטום ונקשרנו. דינה מטפסת על העוגן טוב מאד.
אפרופו דינה, היא כבר לא בעונש ומותר לה להכין קפה.
אתמול שכרנו רכב ונסענו לטייל באי.
המשכירה, בחורה נחמדה עם מימדים נדיבים ביותר, ביחוד בחלקה התחתון, עוד ייעצה לי לא למלא דלק ביותר מ-15 יורו, כ-8 ליטר, מה שהתברר כעיצה טובה.
כל הסיבוב כ-100 ק"מ.
הצענו גם למוישה, ישראלי מאד נחמד שפגשנו במרינה, עוגן מולנו באותו רציף, להצטרף לטיול.
שמח. רק ביקש רכב עם 4 דלתות. שכרנו רכב עם 4 דלתות.
ביום הטיול, כאמור אתמול, הודיע מוישה שאינו יכול להצטרף. מרגיש לא טוב.
גנטלמן הציע להשתתף בהוצאות בכל זאת וכמובן סרבתי.
האי עצמו נחמד. לא יותר.
יש כאן עשרות חנויות להשכרת רכב והמון תיירים.
בערב כאשר חזרנו מהטיול הזמנו את מוישה לארוחת ערב ואת הניו זילנדים למשקאות לאחר ארוחת הערב.
הניו זילנדים הגיעו בהרכב מלא,  פיט, בחורציק צעיר בן 65, אשתו פטי, בנם רוגר, ענק , ואשתו שהיא מסמואה, לוסיל. הנכד נשאר בסירה ושמח להיפטר מהמבוגרים. הוא בן 14.
בילינו ערב נחמד עם הרבה שתיה וצחוק.
כמו ששמתם לב, אני אוסף חויות עם אנשים. תיאורי האיים וכו' תקראו בפילוט בוק או תסתכלו בגוגל
מזג האוויר כמובטח, קצת סוער.
סירה שיצאה לכיוון צפון, חזרה אחרי כשעה עם סיפורים על משבי רוח של 40 קשר. בטח היה פחות אבל דגים ורוחות יש להם נטייה לגדול, בסיפורי מפליגים.
היום אנחנו עדים כאן ומחר כנראה נצא עם הרוח לרודוס, עם עצירת ביניים או שתים בדרך.
התוכנית היא להיות ברודוס ב-26 לחודש.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
עוד פחות משבוע להיפגש עם אסף ומשפחתו  ועוד פחות מחודש לארץ.
אני מתגעגע לכולכם.
המרינה כאן מלאה לגמרי וניקוס  כבר העמיד סירות בצמידות של 4 סירות על מקום אחד.
כמובן אינו שולח סירות שמגיעות לכאן "בזחילה" החוצה.

נקסוס

יום חמישי ה-20 לחודש ואנחנו בנקסוס.
אבל לפני נקסוס ספיח אחד מקיטונוס.
לפני היציאה, הלכתי למאפיה לקנות לחם ובעיקר קורואסונים.
פגשתי בדרכי חזרה את הספרדי השכן שלי וה"מטפלת"
התישבנו לרגע לשוחח. הוא הראה לי אתר חיזוי מזג אוויר חדש ודיברנו.
המטפלת מרינה, מרוסיה כמובן, החלפנו כמה מילים ברוסית, והספרדי אומר לי כן, זו יש לה סבתא יהודיה. בחיי. ל א ממציא.
כמות הסבתותהיהודיות  המסתובבת בעולם מתחילה להיות מדהימה.
בדרך למאפיה היו כמובן שלטי הכוונה עם ציון מרחקים. כל קשר בין המרחק המצוין לאמת מיקרי.
השלט האחרון, עוד 50 מטר, ספרתי צעדים. הגעתי ל110 צעדים שלי שזה בערך, כ-90 מטר.
האופה שמחלקראתי כמובן, הייתי הלקוח הראשון שלו לאותו יום וקיבלתי בונוס. (עוד קורואסון בחינם).
יצאנו לנקסוס.
רוטח  טובה 10-12 קשר, גבית ואנחנו עם מפרשים ומנוע.
הגענו לנקסוס למרינה, כמובן שיש קצת רוח, מכוונים אותי   למקום די צר בין שתי סירות, ניו זילנדי אחד ומצד שני מנועית גדולה למדי, כ-12 מטר עם פיליפיני אחד,
נכנסתי עם החרטום, נקשרנו והכל טוב.
ה

היעד נקסוס

יום רביעי ה-19 לחודש.
עוד כמה ימים אסף ומשפחתו איתנו. מחכים.
המקום כאן קיתונוס כמדומני, מאד נחמד.
התחלנו את היום בשיפור עמדות, לאחר שבילינו לילה במעגן החיצוני, מתנדנדים.
נכנסנו פנימה למקום מובחר, "אלונג סייד".
המעגן התרוקן בבוקר לגמרי.
ניקוס, מנהל המעגן, "הרבור מסטר" כפי שהציג את עצמו, ויתר לנו על יום תשלום, (14 יורו לא גבוה), כפיצוי על הדייג היווני העיוור.
אחר הצהרים התחילו להגיע סירות והמעגן התמלא עד מהרה.
הגיע ספרדי אחד עם "מטפלת", ספרדי בגיל 70 פלוס שמן, נחמד, עם מטפלת צעירה בת 30. בלונדה שמנמונת שלא פתחה את הפה ומילאה הוראות. נחמד.
עברו ליד הסירה שלנו 3 הולנדים, גון מרקו וחרפ. מקרקו נווט ברוטרדם ושני האחרים נווטי סירות - דוברות, בנהרות הולנד.
הם  עשו טעות ושאלו איך ישראל,  (לאחר שאני שאלתי מאיפוא הם ועניתי מאין אני), וקיבלו הזמנה לעלות לסירה, קיבלו בירה, למעשה שתים כל אחד, והרצאה ארוכה מאד על ישראל.
האמת הם מאד שמחו לשמוע, מה גם שמרקו, הנווט מרוטרדם, (לא הגיבן מנוטרדם),
היה באזור כמה פעמים.
אגב, הם קוראים לתעלת סואץ, תעלת מרלבורו על שם הקרטון סיגריות שצריך לתת לנווט המצרי.
הלכנו לטבול במעינות החמים שיש כאן.
המעין נשפך לים, מים חמים מאד  ונחמדים כאשר הם נמהלים במי הים.
לשם שינוי, לא היו פולנים.
 אני קורא להם פולקים, שזה לדעת דינה כינוי גנאי, היא צודקת לגבי ארה"ב.
בכל מקרה הם לא נעלבו, חבל, ואחד מהם אפילו בא לומר שלום לפני שנסעו.
אלו על החדשות. מזג האוויר טוב וצפוי להיות טוב ביומיים הקרובים.
תיקנתי את הסדק שעשה הדייג היווני העיוור, זה יחזיק עד הארץ ואז ממילא צריך לתקן את האזור עם פיברגלס כי גם מוט המעקה רופף, התרופפות בשל בלאי טבעי.
אנחנו בדרך לנקסוס, מדלגים על מיקונוס.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
מחכים לאסף, מתגעגעים לכולם. 

לוטרה באי קיטונוס

ה-17 לספטמבר  יום שני.
יום שיגרתי ושקט שהסתיים באירוע.
יצאנו בבוקר מקורפוס, די מוקדם, לדרך ארוכה למדי, כ-60 מייל לקיטונוס.
הייתה נסיעה שקטה מאד, הרבה אוניות משא שדינה התמודדה איתן בהצלחה.
אני נימנמתי די הרבה.
בכניסה למרינה, תימרון שדורש מיומנות, ללא החרטומן, דינה על העוגן, אני ברוורס למזח ומשמאלי מגיחה סירה דיג די גדולה הנוסעת ישר אלינו.
אני מסתכל ושלושת הליצנים על הסירה עסוקים כל אחד בדדבר אחר, למעט הסתכלות קדימה לאן שהם שטים.
צעקתי אליהם, וברגע האחרון הכניס ה"נהג" לרוורס, לא עזר הסירה נחבטה בנו במרכז הסירה בעוצמה די רבה.
למזלנו הוא כבר הספיק לבלום קצת אבל לא מספיק.
על המזח היה קהל רב שיצא עוד קודם לראות את התמרונים לאחור.
גמרתי לנסוע לאחור, כרגיל יש רוח בכניסה, אבל לא חזקה במיוחד.
נקשרנו.
ניגשתי לראות את הנזק, יש סדק בספיון למעלה,  אבל לאל משהו רציני. הדופן לא נפגעה.
מנהל המרינה ניקוס, שאל אותי אם לקרוא למשטרת הנמל, ואמרתי לו שלא צריך.
כמובן שלאחר הההתנגשות, היווני שעל הסירה החל לצעוק משהו ביוונית שוטפת והבנתי ממנו שאני אשם שאני בכלל ביוון. מילא.
נקשרנו, התחברנו לחשמל ויצאנו לאכול.
אוכל  טוב.
הכל שכשורה אהובותי ואהובי. כנראה נישאר פה יום. נראה.

המעבר בקוריתוס

יום ראשון ה-16 לספטמבר ועברנו את הקורינתוס.

היה יום מעניין.

יצאנו מגלקסידי עם עננים וקצת גשם אבל הסתמכנו על תחזית מזג האוויר שהורדנו המרשת.

שקט, רגוע, בקושי תהייה רוח.

הרוח התחילה לעלות ומצאנו את עצמנו די מהר שטים ברוחות של 15-25 קשר, למזלנו גביות.

החלטתי לא לשחק עם מפרשים ואני במנוע עם הרוח ועם הגלים שעולים ועולים.

התחלנו מים חלק ואנחנו כבר בשני מטר גלים, שוב למזלנו מאחור.

על שינה אין מה לדבר.

גשם יורד ואנחנו מוציאים את המעילים האדומים החדשים שקנינו, לפי דינה לא היה צריך, אבל היום הם ממש לעניין.

בדרך אנחנו חטפים גשם זלעפות, דינה נכנסת פנימה ואני נרטב עד לתחתונים.

כאשר הגשם שוכך, אני מחליף. כן, גם תחתונים.

דינה כרגיל מודאגת איך נעבור בקורינתוס בחגיגה כזו. נראה.

מגיעים, בקשר אומרים לנו לזרוק עוגן מצפון לתעלה ולהמתין כשעה.

איזה עוגן, רוחות עד 20 קשר ואני ב  -   - heave too

אבל עם מנוע. מחכים. היווני אמר שעה והזמן שלהם, כמו המרחק, מאד גמיש ואינו בהכרח קשור למציאות.

אחרי שעה, למרבה הפליאה, אני מקבל אישור לעבור. נכנסים, נוסעים, אחרי סירה צרפתית של 9 מטר שעשה סיבובים במפרץ על מפרשים מצומצמים, כמעט קיבל סחרחורת.

היווני אינו יודע מי מאיתנו ווסט וינד, מחליט שזה הצרפתי ומדרבן אותו כל זמן הכניסה,

פול ספייד ווסט וינד, פול ספייד. אני ב-7 קשר והוא מתכוון לצרפתי.

כל הזמן גשם ורוחות.

הרוח מפסיקה בתעלה, הגשם מתגבר.

אני עוד מבטיח לדינה שאחרי התעלה יהיה מזג אוויר אחר.

עוברים, כבר אחר הצהרים ואני מתגעגע לשנת צהרים.

עוברים, מזג אוויר אכן משתנה ואני מביט בדינה בניצחון והולך לישון.

אחרי כשעה אני מתעורר מהטילטולים.

הים עולה. ועולה. אנחנו בדרך לעיירה בשם קורפוס או משהו דומה. מקום האמור להיות מוגן.

היינו כאן לפני שלוש שנים בדרך מאלבניה.

הרוח ב-25 קשר, גבית אומנם אבל עדיין רוח.

נכנסים למפרץ המוגן והוא סוער. אין גלים אומנם אבל רוח לא חסר.

דינה כרגיל דואגת איך נתקשר לרציף. אני כרגיל "יהיה בסדר".

לקראת המסעדה שבה ביקרנו פעם אחרונה, הרוח נרגעת קצת, הבעלים עומד עם חבל קשירה ל"סינקר", אני מסמן לו שאבוא בעגינה צידית, עם הדופן, הוא מסרב, מטלטל את החבל של הסינקר ואני מקבל את הדין. אין לי חרטומן, (פרש עד לתיקון המנוע), אבל הנסיעה לאחרו עוברת בקלות יחסית, ואנחנו נקשרים.

הרוח יורדת, הגשם פסק והכול טוב.

עד כדי כך טוב שדינה פותחת חלונות בחדר השינה לאוורור.

ואז,

מתחיל גשם שהופך לברד של כדורי גולף, לא אני לא מגזים, מלווה ברוח חזקה וראות אפס.

אנחנו כמובן שמחים על מזלנו, הקדמנו את המהומה בצי שעה אבל דינה נזכרת שהחלונות פתוחים.

כמובן שאני רץ בברד לסירה, בעצם הולך בזהירות הכל חלק, חוטף כמה כדורים בראש, כואב אבל לא נורא, ואני בסירה סוגר חלונות.

הברד מתגבר ואני בסירה מחכה. בינתיים רצפת הקוק פייט מתמלאת קרח.

בהפוגה קלה אני חוזר לבית הקפה, זה בעל חבלי הסינקר, רטוב למישעי. אני גם מביא, על פי ההוראות הנצעקות אלי מבית הקפה את המעיל שלה. קר ורטוב.

מזמינים ארוחת ערב. הגשם נמשך אבל הברד פסק. לשאלתי, גם הבעלים לא ראה דבר כזה מימיו.

יש מרק דגים. מזמינים.

יש כאן ורסיה מקומית של מרק ודג שלם בצד שאותו מכניסים, חתיכות חתיכות למרק. מצויין.

מגיע דג ענק, איזה קילו, אבל קודם, הבעלים ביוזמה פרטית מביא "סטרטרים" מצויינים.

מזמינים יין מקומי לבן. (לדגים לא ? ).

מוזגים שותים ודינה הופכת כוס יין על המחשב שלי. הכישרונות של הגברת בזמן האחרון מתפתחים לכיוונים משונים.

הכול מצוין. היין נגמר, בין היתר כי דינה שופכת עוד כוס, הגשם ממשיך, אבל הארוחה נהדרת.

גם החשבון, אבל שווה כל יורו. עשינו לו את היומית ואנחנו אפילו לא כועסים על היוזמה והחשבון.

המסעדה ריקה, יש עוד זוג יווני, קצת חרש שצועק בטלפון הנייד שלו על מישהו שעה ארוכה. אישתו לידו, מחייכת.

אנחנו כמובן מברכים ומבורכים על ידם לגבי מזלנו בהקדמת הברד וה"גייל" שבא איתו.

חזרנו לסירה, נרדמנו מייד. יום ארוך ומעניין, שנגמר טוב.

היום בבוקר אנחנו קמים, עדין גשום, מתחיל להתבהר ואני מחליט להישאר כאן עוד יום. יש לנו זמן. אנחנו במרחק של כ-300 מייל מרודוס ויש לנו כ-10 ימים עד המפגש עם אסף ומשפחתו.

היוונים מאד מסודרים כאן. הפתעה.

מיד לאחר הברד, שהעיף הרבה עלים מהעיצים, מופיע מטאטא כביש ומנקה. יפה.

היום נישאר כאן ומחר נראה.

הכול כשורה אהובותי ואהובי.

מתגעגעים.

יום גשום בגלקסידי

יום שישי ה-14 לספטמבר.
בסוף הגשם וקצת רוח חזקה החליטו בשבילנו.
אנחנו נשארים עוד יום בגלקסידי, מטפלים בסירה.
כדי שלא יהיה משעמם, החרטומן שבק חיים.
בדקתי.
מסקנה, המנוע, כנראה הפחמים, הלכו.
זה כבר סיפור לטיפול בארץ. נמשיך להיכנס ברוורס אבל קצת יותר קשה. ניתן לביצוע.
החדשות הטובות הן שניתן לפרק את המנוע לתיקון ללא הוצאת הסחירה מהמים.
קודם חשבתי שאדרש להוצאת הסירה מהמים. אז. לא.
חוץ מזה הכל טוב.
מחר נצא לקורינטוס, god willing and weather permitting.
יש עוד איזה תיקון קטן במשאבת אחד השירותים, של דינה, שאתקן.
יהכל כשורה אהובותי ואהובי.
חלקנו בינינו את חדרי השירותים-אמבטיה.

גלקסידי

יום שישי ה-14 לחודש.
הגענו אתמול לגלקסידי, בצהרים, 1500 בשיא החום.
כמובן שהלכנו לנוח.
פגשנו את מכרנו השמן המוכר דלק עם מיכלית ברציף. (לא צריך הגענו מתודלקים מפטרס).
צרפתי נחמד עזר לנו להיקשר. קידם אותנו איזה יוני תימהוני, רזה להחריד ששאל אם אנחנו רוצים מים וחשמל, (לא תודה) ואחר כך טרח לרשום לי את כתובתו, טלפונו וגם את הטלפון של אחותו. היא משהו במכירת ירקות.  (לא אאאין שום קשר לרחב מיריחו ועל ההסבר שנתתתנו לי בכיתה ב' אוג' בבית הספר היסודי).
ביררתי איפוה אנגלו והשמן מהדלק סיפר לי שקיבל עונש מהמשטרה ואסןר לו להסתובב יותר על הרציף.   ההסבר, הוא היה דורש "מיזה" מבעלי עסקים כאן על כל מי שהוא הפנה אותו אליו.
מיזה לידיעתכם, המילה הכי פופולרית ביון, משמעותה שוחד, אצלהם דמי התחלה, סטרטר.
 היום אנחנו מתכננים לחצות את הקורינתוס.
מאחר וההפלגה די ארוכה, המעבר בקורינתוס כרוך בעיכוב ובתור, החלטנו שנצא עם הזריחה.
כאן זה כעת בסביבות 0730.
קממתי ב-0600 ויש גשם. נראה מה האדמירלית תחליט.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.

פטרס

יום רביעי ה-12 לספטמבר ואנחנו בעיר הגדולה, באמת, פטרס.
מרינה נחמדה, הגובה 32  יורו עבור יום או יומיים.
מדיניות מענינת. הם מעונינים שתישאר כאן כמה שיותר.
שכנים לא מענינים במיוחד, למעט 8 פולנים, איתם החלפתי מילים מנומסות.
יש שיר ילדות שלמדתי בגן יחד עם מיכאל על:
אחד מקרקקוב, שהיו לו 7 סוסים, נסע למלחמה ונשאר לו סוס אחד.
שבע שנים נלחם, וכאן נגמר הזיכרון שלי.
שאלתי אותם להמשך, אחד לא ידע, אבל השני, דווקא כן.
ההמשך, שבע שנים נלחם, חרבו לא שלף. חרבו החלידה, מלחמה לא ראתה.
כן, אני יודע את זה בפולנית, אבל כאמור רק מיכאל ויולה יבינו. דינה נזקקה לתרגום חלקי.
מי שיבקש אשמח לדקלם לו את זה בפולנית. זה נשמע מצחיק.
חוץ מזה החלפתי שמן ופילטרים, דלק ושמן בסירה. עבודה בהחלט לא קשה בהשוואה למבצע שהיה נדרש בפיאט הישן שלי.
דינה צבעה שיער.
כמו הסיפור הישן, דינה יפה כמו ביום שנישאנו. זה רק לוקח לה יותר זמן.
באמת אין חדש.
אנשים נחמדים, במיוחד גורגיה השוטרת ממשטרת הנמל.
הוצאתי "travel log" אחרי שלא קיבלתי את הערכת היוונים לגבי 10 דקות הליכה למשרד ההגירה והמכס.
למדתי כבר בעבר שאצל היוונים אין הערכת מרחק. 150 מטר זה כל מרחק עד שני קילומטר ו10 דקות הליכה יכולות להיות גם שעה.
לקחתי מונית, ביקשתי ממנו לחכות עד שאסיים וחזרתי. לא סיפור יקר.
מחר אנחנוולגלקסידי  ועוד כיומיים נעבור את הקורינתוס.
הכל כשורה אהובותי ואהובי. מתקרבים למועד הביקור של אסף ואחריו לארץ.
האמת כבר מתגעגעים לארץ ולבית המשוגעים.

קפלוניה, יום שני.עבר על ידינו אפולו צעיר

ה-11 לספטמבר יום שלישי ואנחנו נצא הבוקר למרינה פטרס ביבשת.
האי כאן מקסים וברצון הייתי נשאר עוד יום, אבל האדמירלית החליטה.
היה יום נהדר כאן, הרבה אנשים מענינים.
פגשנו את רוב מהקטמרן המפלצת. דינה לא אוהבת את התיכנון והצבע, מין בז' מכוער, אבל הסירה, כ-70 -80 רגל, נבנתה בדרום אפריקה והיא בת שנה. מופעלת עם שני אנשי צוות.
הבעלים אוסטרלי, הפליג מדרום אפריקה לברזיל, לקריביים וחצה את האוקינוס. עכשיו לקראת החורף מתכונן לחזור לקריבים. )חורף זה העונה שם). הזמנו אותו לארץ, החלפנו כרטיסים ושלום.
הלכנו לטייל באי. מקסים כבר אמרתי.
עבר לידינו אפולו, על אופנוע. בחור גבוה  שרירי מאד וקרח. דומה ליול ברינר רק 190 ס"מ.
עצר. דיברנו.
שמו קווין והוא אנגלי בכלל.
פשט את הרגל באנגליה, בגיל 36, אשתו עזבה אותו והוא נפלט ליון לכאן, למקום ה"אומלל" הזה.
התחתן עם יוניה מקומית,   יש לו ממנה שלושה ילדים בנוסף לשנים מהקודמת והוא עוסק בצילום ימי. איש מרתק.

השכנים שלנו למעגן הם גיסון, אישתו המבוגרת קצת ממנו איליי
וחבר שלהם גון.
כמובן שלאישה, אילי יש אבא של סבא שהייה יהודי.
אנגלים. אכלנו איתם ארוחת ערב במסעדה הצמודה לנו והיה מאד מעניין.
הוא מהנדס בקרת איכות היא עורכת דין עם 4 ילדים משלה. הם זוג טרי יחסית.
לבעלה הצעיר גייסון, זה היה מפגש ראשון עם ישראלים.
דווקא התרשם לטובה, אמר ושאל אם אנחנו ישראלים ממוצעים, אמרנו לו שלא, הדרך כלל הישראלים האחרים הרבה יותר משכילים ומנומסים מאיתנו
סתם, הודינו בענווה רבה שאנחנו מעל לממוצע.
זה כל החדש.
האי כאמור מקסים, תבדקו ב"פלנט".
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
יוצאים לדרך ליבשת.
עיקר שכחתי, בכניסה, שמתי את השרשרת עוגן שלי  על השרשרת של גייסון, הבחור לא התרגש כלל והבוקר נראה.

האי פיסקרדו

ה-10 לספטמבר יום שני ואנחנו מתעוררים באי הנ"ל.
;אנחנוברציף העירוני, שני מטר מהמסעדה עם החיבור לרשת.
אתמול הלכנו לאכול "בחוץ", ירדנו מטר מהסולם, ה"כבש", והתישבנו. יציאה קצרה.קודם כמובן הלכנו לסבוב בעיירה.
משהו מקסים לגמרי, וקבלו תיקון. האי נקרא קפלוניה, אנחנו בעיירה פיסקרדו.
למדנו מילה חדשה, "גירי" לאט,  והכל טוב.
קידם אותנו ברציף אנגלי נחמד, גייסון, שעזר לקשור חבלים, בקטע הזה האנגלים מקצועיים.
אפילו לא התרגש שהנחתי את השרשרת שלנו על שלו. הבוקר כאשר הוא ירצה לצאת, נשחרר.
אתמול הגענו אחר הצהרים אחרי הפלגה קצרה, בים מאד שקט, כמובן על מנוע.
הלכנו לנוח קצת. משום מה, למרות ההפלגה הקצרה והנוחה, עייפנו. היה חם.
ניסיתי להירדם אבל דינה, שהייתה עייפה גם כן, פרצה בשורה של פיהוקים\אנחות, קולניות, וכל פעם שנרדמתי היא העירה אותי באנחה קורעת לב.
תזמון מדהים, אני כמעט נרדם ובא פיהוק\אנחה קולני ואני מתעורר בבהלה. בסוף ביקשתי ממנה שתפהק בשקט. יש גבול.
ניסת, הצליחה, נרדמתי.
העיירה נראית ממש מקסימה, ונשאר כאן, לפחות עוד יום. החניה על הרציף העירוני, חינם. מים חשמל ודלק אנחנו עוד לא צריכים.
לידינו עומדת מפלצת של קטמרןןמשהו כמו 60-70 רגל, מאוסטרליה, עם צוות.
איך אני יודע שזה צוות, מישהו כבר מהבוקר מצחצח את הסירה.
אז נישאר כאן היום, לפחות, ונראה.
הכל כשורה אהובותיי ואהובי.

ג'ימי מפרבזה

הסיפור הוא בעיקר על הנק ומרים ונ דר "משהו".

זוג, הולנדי ובלגית, שפגשנו על הרציף. אבל השם ג'ימי הרבה יותר יפה.

זוג עם בווריה 38 רגל שפגשנו על הרציף. התחלנו לדבר.

המרגל ואשתו, החתיכה בת ה-72 ויום הסתלקו בבוקר ואפילו לא אמרו שלום.

מסתבר שהנק יודע המון היסטוריה, בעיקר על יהודי אמסטרדם אבל גם על ישראל.

הזמנו אותם למשקה אחר הצהרים, הנק שתה רק 3 בירות, מריה רק חצי בקבוק יין לבן, והיה נחמד.

הם גרים באמסטרדם, בדירה עם מה שנקרא אצלם דמי שכירות מוגנים, כמו אצלנו דירה בדמי מפתח, רק שאצלם החוקים שונים במקצת מאלו שלנו.

הנק היה בין היתר מלצר ברכבת "אוריינט אקספרס" בצעירותו.

מאחר והם מאספנים את הסירה שלהם כאן באחת המספנות, הם בקיאים באזור ומרים אפילו מדברת יוונית.

המליצו ולקחו אותנו לג'ימי.

הבעלים דיבר איתי באנגלית, אני כמו טמבל, מחמיא לו על המבטא והאנגלית הטובה, והוא עונה לי

"בטח אני נולדתי וגדלתי בקונטיקט".

אז מה הוא עושה כאן, אבא שלי החליט לחזור למולדת וכמובן, הילדים חזרו איתו.

יש גם אחות, לא נשואה אבל עם ילד בן 10 חודשים. לא שאלתי יותר. גם לי יש גבולות.

זה לא אומר שלא שאלתי אותו למה אינו נשוי, הוא בן 36 והוא ענה שהוא עסוק מידי במסעדה. הוא השף. בחור גדול וחסון ונחמד, בנוי כמו סלוניקאי ענק.

הארוחה עצמה הייתה נהדרת, איזה דג גדול ל-4 איש.

יש לו התלבטויות לגבי המגורים כאן. הוא אוהב את הארץ ואת העובדה שהוא עובד וחי עם משפחתו. תמכתי בהחלטתו, וסיפרתי לו על החברים של י אלו שנסעו לארה"ב איתנו או אחרינו כסטודנטים, ונשארו שם.

להנק ומרים, הוריה לא רצו לקרוא לה מריה, היו יותר מידי, מריה הייתה בתולה, מרים הכריזה בשמחה שהיא כבר לא, וקראו לה מרים.

דיברנו על הכל, כולל המצב הפוליטי בארץ. מדהים כמה הם בקיאים בנושא, כולל נושא מיגרון.

סיפר על בית כנסת עתיק באמסטרדם, בו עדיין מאירים את המקום בנרות.

סיפר על ביקורו של נתניהו באמסטרדם ובבית הכנסת הזה.

גילינו לו בסוד שאנחנו לא בדיוק "מתים" על נתניהו, והוא הוסיף שגם בהולנד התקבל בקרירות.

(כמובן שהם התאהבו בשרה, לא זה אני סתם מוסיף מרשעות).

היה ערב מאד מהנה.

ניסיתי לארגן פרובוקציה על הגרמני עם הדגל הגבוה לידינו אבל טרם הצלחתי.

היוונים, אלו שדיברתי איתם, פשוט מפחדים מהגרמנים. ממש כך. הם מבינים שהם תלויים בגרמניה ומתייחסים אליהם בכבוד רב. ממש מעצבן.

היום כאשר נצא אני כנראה לא אתאפק ואעיר לו.

התוכנית להיום היא לצאת להפלגה קצרה יחסית, כ-35 מייל לאי קפלונייה, לעיר פיסקדה.

מזג האוויר לימים הקרובים מבטיח להיות טוב.

אנחנו עדין כ-100 מייל מהקורינתוס.

אתמול גם דיברנו עם הילדים, בעיקר דינה, והכל טוב.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

מחכים לאסף ומשפחתו. עוד כשבועיים.

עיקר שכחתי,

דינה החליטה להתלבש על ניקיון הסירה אתמול. מים יש כאן בשפע.

המרינה עצמה זולה מאד, 12 יורו ללילה, כולל מים וחשמל.

עשתה שטיפה ומירוק מאד רציניים והסירה בהחלט נקייה יותר.

אני אפילו עזרתי קצת. זה המקום היחידי בינתיים בו אני לא מרגיש אשם כאשר אנחנו שופכים מים בכמויות.

המרגל ממטאורה

כרגיל, אתחיל מהסוף.

אתמול נסענו כ-600  קילומטר כדי לראות כמה מנזרים תלויים באוויר.

היה שווה.

למזלנו היוונים לא ידעו בדיוק להגיד לנו איזה מרחק מהמרינה שלנו, נמצאים מנזרים אלוף משהו כמו 170 ק"מ אמרו לנו, מה שנכון אבל בקו ישר במעוף הציפור.

הציפור במקרה שלנו נסעה בדרכים עקלקלות בהרים וזה היה יותר כמו 300 ק"מ בכל כיוון.

את ה"ציפור" גנבתי מסיפור על אמריקאי שנתקע בניו מכסיקו ללא דלק. הוא לקח גריקן והתחיל ללכת. בדרך פגש אינדיאני. שאל אותו מה המרחק לתחנת הדלק הקרובה ונענה, כשעתיים במעוף הציפור. האמריקאי שלא ממש הבין את התשובה שאל אותו  "וכמה זמן ייקח אם הציפור המחורבנת הולכת ברגל וסוחבת גריקן ריק".

בכל מקרה היה שווה והמנזרים על ההרים המיוחדים האלו הם מחזה מרשים ביותר.

שכרנו רכש מאולגה, ילדה נחמדה ביותר, סוכנות אוויס, קנינו עוד יום קודם מפה של החלק ביון בו אנו נמצאים ויצאנו די מוקדם לדרך.

המפה היוונית היא משהו גדול מפורט, עשוי מניר חד פעמי, אחרי שימוש של יום המפה עם המון קרעים, בגלל הניר הגרוע, אבל הסתדרנו. כמעט.

האדמירלית הנווטת טעתה באיזה מקום בפניה, ובמשך השעתיים הקרובות בנסיעה, מרטה את שערותיה. טעיתי, וחבל ואני מצטערת וכו'.

הגענו אחרי נסיעה של 303 ק"מ.

נסיעה די מעייפת, הרים ופיתולים.

הסתובבנו בין המנזרים, מאד מיוחד ומרשים כבר אמרתי, נכנסנו לאחד, זה בלי המדרגות הרבות לטיפוס, יש להם סידור כיסוי רגלים, לנשים, רוצים שנשים עם מכנסים ילבשו חצאית ארוכה שהם מספקים שם, מזכיר משהו מה"חברה" בארץ.

דינה טיפסה לאחד אחר, אני שמרתי על האוטו,

ראינו המון איקונות, הרבה ישו, בעיקר על הצלב, סדיסטים הנוצרים, אוהבים לצייר בן אדם סובל, וחזרנו.

הסתכלתי על מד המרחק, כדי למדוד בכמה דינה טעתה. (תחמושת לעתיד).

חזרנו, נסיעה ארוכה שוב עם כמה עצירות בדרך.

הגענו בחשכה, עייפים. הפעם ללא כל טעויות. המרחק, 286 ק"מ. בגלל פחות מ-20 ק"מ, דינה כעסה על עצמה יותר משעתיים. (שלא לדבר על השערות שהלכו לאיבוד).

כבר מזמן לא נהגתי כ-600 ק"מ ביום אחד. וללא שנת צהרים.

הגענו, אני נרדמתי אחרי רבע שעה.

הפור הנ"ל מזכיר לי שני משפטים החביבים עלי.

הראשון,

אל תמעיט בערך עצמך. אחרים ישמחו לעשות זאת עבורך. זה בקשר ל"טעות" של דינה שלמעשה לא הייתה טעות כלל.

השני, של רוני,

אם לא ננסה איך נדע.

ניסינו להגיע למטאורה. לולא ידענו את המרחק, בוודאי היינו מוותרים. טוב שניסינו, טוב שלא ידענו מראש. היה שווה.

אז כשיו אתם תוהים מה עם המרגל.

אתמול שהגענו לרציף עזר לנו להיקשר אנגלי ג'ינג'י שנראה בכושר טוב. הזמנתי אותו לבירה, כמובן אבל אמר לי שהוא מתארגן לצאת עם אשתו לחגוג את יום הולדתה ה-72. הוא בעצמו בן 74.

נראה טוב לגילו ושמחתי לראות שעוד יש לנו עתיד. (אולי).

הארווי ואשתו גיין, היו סביב העולם, בסירתם, משהו מאד מרשים כ-50 רגל, סירה אמריקאית שנבנתה בפלורידה.

בנעוריו היה בצבא הבריטי, והיה מוצב בקפריסין כנראה במודיעין אוויר שלהם. תפקידו היה פענוח תצלומי אוויר שנעשו בעיקר מעל לתימן שם חיפשו את פריסת טילי סאם שהתימנים קיבלו מחברינו הרוסים.

כשהשתחרר היה לעיתונאי ברויטרס וטייל בעולם.

בשלב מסוים פרש, פתח סוכנות ידיעות משלו וסייר בעולם. היית מרגל, שאלתי אותו בנימוס האופיני לי, כן באה התשובה.

הם השלימו את הקפת העולם שלהם ב 2006  כאשר עלו מהאוקיינוס ההודי דרך סומלי וסודן, למצרים ומשם לאשקלון בארץ.

בגיבוטי עוד הספיקו להיתקע עם מנוע שנדרש לשיפוץ, שאיזה מכונאי ביצע עבורם בהצלחה.

היו תקועים שם שבועיים, שניהם לבד, במקום שלדבריהם היה מגעיל במיוחד.

בארץ, הוא שמח ללמוד שהמוסד עדין זוכר אותו לטובה. הם מאד התרשמו לטובה בארץ כמובן שאחרי הביקור בכל ארצות העולם השליש בדרך, הם שמחו מאד להגיע לציוויליזציה.

אז זה המרגל.

היום ה-8 לספטמבר, ננוח כאן ממסעות אתמול ונראה.

אנחנו כאמור ב-PREVEZA     -        ש 38.55 צפון, 20.43 מזרח.

נשאר כאן עוד יום, המרינה נחמדה ריקה וזולה.

יש כאן גרמני אחד עם דגל גרמני גדול וגבוה.

בא לי לריב איתו היום ואשתדל להתאפק נראה. אני רוצה להעיר לו שהדגל שלו גדול מידי ומונף מעל לגובה הדגל היווני שזה אינו מקובל ונוגד את כללי הנימוס.

אצל הגרמנים האלו שוב, דוייטצלנד דוייטצלנד איבר אלאס.

נראה אם אצליח להתאפק

הכל כשורה אהובותי ואהובי.