טיולים באמורגוס

יום שני ה-15 ליולי.
אתמול הייתה לנו הפתעה נהדרת.
בשעות הבוקר כאשר התכוננו לנסוע לראות איזה מנזר בסביבה, עברה סירהה מוכרת במפרץ, ולאחר היסוס קל, ועזרה של חיים שצעק לי, היו לפני חיים ועופרה בסירתם.
כמובן שעזרנו להם להיקשר ובעזרת השכן וקצת הצטופפות, הם קשורים לידינו.
נהדר.
אכלנו ארוחת ערב ביחד, והיום נסענו לטייל.
הגענו לנמל הצפוני אליו יגיע אסף ומשפחתו.
אני אשכור רכב ביום חמישי ה18 בערב, וביום שישי לפנות בוקר אאסוף אותם.
הרוח המפרץ ובכללל ממשיכה כרגיל.
אחרי שנת הצהרים, היום, ניסע לראות את המנזר המפורסם, זאת אומרת אם  חיים ועופרה יתעוררו.
ועלי אומרים שאני ישן הרבה.
הנה חיים קם ועוד מעט ניסע.
נחמד.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
אי יפה מאד, גילינו גם חוף רחצה מתאים והכול טוב.
1

עוגנים מוצלבים

יום שישי ה-12 ליולי.

 דינה קמה מוקדם הבוקר לחגיגת עוגנים מוצלבים.

עגנה לידינו, במרחק כמה סירות, מפרשית גדולה מאד, 80-90 רגל, עם עוגן ושרשרת שכיסו על עוגנים ושרשרות של כמה סירות. בייחוד כאלו שרצו לצאת לכיוון דרום מזרח. עם הרוח.

הייתה שמחה גדולה.

שמעתי מתוך שינה צעקות של צרפתייה נחמדה והיסטרית של סטיופיד, סטיופיד, אבל החלטתי להמשיך לישון.

כל זמן שאין רעידות ומגעים עם הסירה שלנו, אין סיבה להתעורר.

בסוף בכול זאת קמתי וראיתי רק את סוף החגיגה. הצרפתים הנחמדים, שלושה זוגות צעירים, נאלצו להרים עוגן ולצאת, ולחזור, כמובן שעזרתי להם, בדרך הרימו עוד עוגן של סירה אחרת שהסתדרה יפה מאד לבד, יצאה וחזרה, וכול זה בדרך נס, ללא מגע עם העוגן שלנו.

אתמול כאשר הצרפתים הצעירים הגיעו ברוח חזקה, הם הגיעו לרציף עם עוגן רפוי, שרשרת מדלדלת.

זה סימן שהעוגן לא תפס או שהשרשרת לא מתוחה.

מהחוף מישהו אמר להם לצאת החוצה ולזרוק עוגן שנית. מבצע קשה ברוח החזקה שהייתה.

יצאתי לחרטום שלי, שאלתי את הסקיפר, כמה שרשרת זרק, 50 מטר, והצעתי לו למתוח את השרשרת.

העוגן תפס לרווחתו הגדולה. לא צריך לתמרן שוב, החוצה. זה מה שנקרא ניסיון.

(שלי, בכל הענווה).

הצרפתי הצעיר היה מאד מרוצה והודה לי, מספר פעמים.

אנחנו כל הזמן שמחים, שאנחנו כאן וללא תוכניות לצאת, בינתיים. יש עוד כמה ימים ונראה מה קורה.

במקרה כי גרוע, אסף יגיע לנקסוס ומשם יש מעבורות לכאן.

האי כאן נחמד מאד, במיוחד לאחר שהתורכים נסעו.

אימצתי לי בית קפה ממולנו, עם מלצרית צעירה בשם סלין (דיון), משם אנחנו "שואבים" קשר לרשת.

שלחתי היום דואלים ל"כול העולם ואשתו", ונקווה למענים.

זהו בינתיים נחים.

היום אוכלים בסירה לאחר ארוחת ערב מוצלחת, כמעט, אתמול.

במסעדה של אתמול בערב, הזמנתי את המאכל החביב עלי, אוקטפוס בחומץ והיה מגעיל.

הסביר לי בעל המסעדה שזו לא העונה למאכל כזה. העונה מתחילה באוגוסט.

 כפיצוי קיבלתי מנה גדולה של עוגת גבינה.

ההסבר כמובן בא רק לאחר שהמנה הוגשה, נטעמה והוכרזה כמגעילה.

זהו בינתיים. אם אני כותב על אוכל אז סימן שנגמרו לי הנושאים ומוטב שאעצור.

הכול כשורה אהובותי ואהובי.

מעגן קטלפולה באי אמרגוס

הכניסה למפרץ קטלפולה בשקיעה

אמורגוס

יום חמישי ה-11 ליולי.
אתמול אחרי הארוחה, הטובה, הלכנו לישון.
התעוררנו לקול דפיקות על הסירה. השעה - כחצות.
התורכי השכן שלנו מרגיש לא נוח כי הסירה שלנו נשענת על שלו, ברוח החזקה.
מאחר וכבר התנצלנו בפני תורכיה, לא רציתי לפתוח חזית חדשה וניסינו להגיע להבנה.
לא שמשהו הזיק לו. אבל זה מהספנים עם איזה דופור חדשה ושבירה והוא דואג.
שמתי עוד חבל, עוד פנדר, החלפנו כמה משפטים לא מחייבים, אבל עם רוח רעה, והלכתי לישון שנית.
התורכים ממש "נחמדים".
הבוקר הגיע סירה צרפתית.היו במעגן אכלו ים והחליטו להיקשר לרציף. עזרתי להם.ם למזלנו,התורכים ה"נחמדים" מהלילה יצאו, אני מקווה לים גרוע, והיה מקום. עזרתי להם להיקשר.
תורכיה אחת עדין שנארה כאן והתרומה שלה הייתה להסתכל ולהעיר הערות. נחמדים, כבר אמרתי.
הגיעה עוד סירה צרפתית, האבא של הסירה הראשונה עזרתי גם להם. התורכיה כמובן העירה עוד הערות.
הגיע המתדלק. מילאתי דלק, הפעם 326 ליטר, צריכת דלק נמוכה, יחסית לכ השעות.
אנחנו מתודלקים, נחים היום ואולי מחר נצא לנקסוס. נראה.
הכול כשורה אהובותי ואהובי. היום נחים.
דינה כמובן מצאה מכבסה, ועוסקת בכביסות.
הכול טוב.

אמורגוס-קטפולה

יום רביעי ה-10 לחודש
איזה יום.
יצאנו הבוקר מאסטפליה, בפעם השניה, (הסבר  בהמשך),  לאמורגוס.
יום קשה.
רוחות 15-27 קשר, בדרך כללל קידמיות. לא כייף.
לשם שינוי, הגענו, הטלנו עוגן, תפס בפעם הראשונה, וזוג שוודי צעיר ונחמד עזר לנו להיקשר.
אתמול עשינו אותו דבר, הפלגנו כמעט עד אמורוגס, היה צריך להקיף את האי מימין כדי להגיע לעיירה, ואיתי ים לבן לפני.
ים לבן, משמעותו 30 קשר ומעלה, להפלגה בקידמית זו בעיה.
ניסיתי איגוף משמאל, אחרי הפלגה ארוכה לאורך האי, ברוחות 20-25 קשר, בסיבוב שוב ים לבן.
לפעמים צריך לדעת לוותר לים וזה מה שעשינו.
חזרנו בגגבית, 15-25 קשר ללגונה המרוחקת כ-5 מייל מהמקום ממנו הפלגנו בבוקר.
הפלגה מפרכת של 50 מייל, וזזנו 5 מייל. יום מתסכל. זה אתמול.
היום זה  נגמר יותר בהצלחה.
הרוחות בסיבוב הגיעו רק עד 27 קשר והגענו.
האמת, נכון לכרגע, אנחנו מותשים.
כדי להתאושש, יושבים במסעדה נחמדה ומחכים לאוכל.
לפני שלושה ימים יצאנו מקרפטוס.
שוב הפלגה בקידמית, 10-15 קשר, גם לא כייף.
לסירה היה קשה להיפרד מקרפטוס.   במיוחד לעוגן.
מצא לו שרשרת בעומק, ונדבק אליה.
כל התימרונים שלי לא עזרו.
נאלצנו לקרוא לצוללן, ביקש 100 יורו, גמרנו על 50 יורו והבחור צלל, ללא ציוד, ושחרר את העוגן.
יצאנו מקרפטוס לים הפתוח ו"אכלנו" קידמיות.
ההפלגות שלנו מאז עזבנו את אייוס ניקולאוס הם בקידמיות,  והן די קשות.
צריך להחזיק את עצמנו ואת כל האברים הפנימיים במקום וזה מעייף.
את ה"לג" הבא נעשה בתנאים יותר טובים.
בכול התיכנונים שלנו שכחנו להביא בחשבון את משטר הרוחות שהוא בחודשים יולי אוגוסט, די עליז, רוחות צפון מערביות המנוגדות לכיוון ההפלגה שלנו.
זהו לבינתיים.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.

היחלצות מכריתים

אתמול, יום שישי ה-5 ליולי  החלטנו שצריך להתחיל לנוע מכריתים.

על פי הרוח, עוצמתה וכיוונה, סביר היה להניח שנוכל להפליג לכיוון צפון.

זה אפילו היה נכון בשעה הראשונה להפלגה.

יצאנו ב0600 רוח שקטה במרינה  ומשכנו צפונה.

אחרי כשעה כאשר אנחנו מוצאים עצמנו מול הגלים ורוח בין 15-20 קשר, הבנתי שצריך לשנות כיוון.

כמו שכול אחד עם מינימום ניסיון יודע,  עם הים לא רבים. הוא תמיד מנצח, לפעמים גם בצורה אכזרית.

פנינו מזרחה, לכיוון קרפטוס.

הרוח עלתה, עד  ל- 25 קשר, הגלים עד 4 מטר, אבל אנחנו איתם, מזרחה.

הרבה טלטולים אבל סביר.

אחרי הפלגה של 14 שעות, לא כיפית בכלל, אנחנו בקרפטוס.

בדרך ראינו סוחרת אחת בלבד. מלבדה אנחנו המשוגעים היחידים בים.

נכנסנו למעגן של קרפטוס, ונקשרנו בעזרתו האדיבה של יאני, בעל סירת טיולים מקומית, לאורך הרציף.

הבחור, (בגילי), אמר לי בעדינות, שכדי שאוכל לישון טוב הלילה, רצוי שאזרוק עוגן ואעגון בעגינה ים תיכונית. ירכתיים לרציף, עוגן רחוק מקדימה.

 ברור שהוא צדק. הודיתי לו על העצה הטובה, התנתקנו מהרציף ותימרנתי לאחור.

דינה על העוגן.

הרוח כבר עלתה קצת, החרטומן עובד כאשר אין רוח,  (נושא לטיפול בארץ), אבל נקשרנו.

הגיע שוטר הנמל שרצה ניירות, לא רצה לחכות למחר, גם זה טופל, ונפלנו שדודים.

אחרי כמה שעות אני מתעורר לקול ויכוח שמנהלת הדינג'י עם הרציף.  נראה שהדינג'י הולכת להפסיד.

הרוח כמובן התגברה ובמעגן יש 10-15 קשר.

הורדתי את הדינג'י לרציף, כך שתפסיק לשמש בולם לסירה, הוספתי עוד חבל קשירה לסירה, הפעלתי מנוע כדי למתוח את העוגן קצת ולהרחיק את הסירה מהמזח.

החלטנו לעשות משמרות עוגן אבל אחרי חצי שעה, ביקשתי מדינה שתלך לישון ואני אשמור על המנוע והעוגן.

כל זה היה כבר ב-0400 לפנות בוקר.

נרדמנו.

לא היו מריבות נוספות בין הסירה לרציף.

הבוקר התעוררנו ב0700 הרוח, איתנה. אנחנו עייפים.

מזג האוויר מבטיח להמשיך להיות מלטמי.

אחרי התייעצות קצרה, החלטנו שנישאר עוד יום כאן, כבר התרגלנו לעגינה, העוגן מחזיק, הסירה חייה בשלום עם הרציף, ואנחנו כאמור צריכים לצבור כוח להמשך.

אז התוכנית היא לנוח היום, ולצאת מחר צפונה, מערבה, אם אלוהים ירצה ומזג האוויר ירשה.

הכול כשורה אהובותי ואהובי. נחים.

החלטות

יום חמישי ה-4 ליולי. יווהולדת שמח לארה"ב.
מזג האוויר נותר בעינו. 4-6-7 בופור. כמובן מצפון מערב לשם אנחנו מיועדים.
החלטנו לצאת מחר עם שחר לכיוון מערב ונראה.
היום יש לנו פעילות רבה יחסית בסירה. סדר ונקיון.
זורקים דברים.
עזרתי לשתי סירות לצאת מכאן, לאותו כיוון.
יצאו יפה.
יש, או יותר נכון היה, כאם בחור צעיר, סקיפר מקצועי, עם זוג רומנים צעירים עם שני ילדים קטנים.
בקש עזרה ביציאה ולמדתי ממנו עוד משהו לגבי עיגון סירה ביציאה.
כמו שסיפרתי לכם האירופאים, אנגלים, שוודים, נוסעים הביתה. שלהם.
כאן חם מידי להם בקיץ ובארצות המוצא שלהם הקיץ יותר סביר.
התוכנית שלנו היא להפליג 24 שעות, לצאת מוקדם בבוקר ולמשוך מערבה או צפונה, על פי הרוח.
זה אומר שנרד מהרשת לימים הקרובים.
בטח נמצא מפרץ או משהו, מרינה, ונראה.הכול  כשורה אהובותי ואהובי.

עדיין בא. ניקולאוס

יום שלישי ה-2 ליולי.
אנחנו עדיין במקומנו.
מזג האוויר ממשיך להיות 4-7 בופור ואנחנו כאן.
מאחר ואין לנו אילוץ זמן, בינתיים, עד ביקורו של אסף והמשפחה, אנחנו כאן.
האמת היא שמזג האוויר הזה הוא די קבוע כאן.
נראה.
בינתיים אנחנו משולמים עד ה-8 לחודש ואין מה למהר.
יש בעיה של תעסוקה אבל אנחנו מתגברים על זה. דינה מכינה את התאים לביקור, אני עושה את עצמי עסוק, למשל כותב, והכול בא על מקומו בשלום.
בשלב מסויים נצא צפונה לנקודת המפגש.
אנחנו רק 160 מייל מהאי בו קבענו להיפגש עם אסף שזה יומיים שלושה של הפלגה כך שיש לנו זמן.
האנגלים במרינה עוזבים.
הם משאירים את הסירות לקיץ כאן, חם להם, וחוזרים לאנגליה למזג אוויר נורמלי של קיץ שם.
היינו במנגל המסורתי של יום ראשון ושמענו סיפורי חיים.
היה נחמד.