יום שני ה-15 לדצמבר

היום היינו אמורים להפליג.
זה לא יקרה. לבירוקרטיה פתרונים.
יש התקדמות והניירות זזו משולחן אחד לשולחן שני.
צ'טורה, המכונה על ידי חצטוריאן, סוכננו לעניני ים ונשק הודיע לזולו שיש תקווה שנפליג מחר. נראה.
חוץ מזה אין חדש. יצאנו אתמול, שוב, למסעדה ההודית ואכלתי שוב עוף טנדורי. היה שוב טוב ומפולפל.
מאחר ואין לי מה לדווח לכם אספר לכם על ה"זולה" שלי.
על החוף, לאחר שאני הולך על הפומטון הצף, קופץ לרציף בטון קטן ומטפס במעלה מדרגות, יש עץ עם צל טוב, ותחתיו, המדרגות אני יושב ומעשן.
בחוץ חם ולח מאד.
אני גומר לעשן, אם לא מציקים לי, וחוזר לסירה בדרך החתחתים שתיארתי.
יש גם הפרעות.
עצר לידי חייל מקומי, מהצי, השומר ומאייש תחנת מכ"ם בכניסה לנמל.
הוא למעלה אני במדרגות למטה.
סימנתי לו שירד אלי. (קצין או לא ), ביקש שאעלה אליו כדי שלא יראו שאני נותן לו סיגריה.
עליתי. ביקש שתים. נתנתי. (כן אני יודע שאומרים נתתי).
חזרתי לסירה.
כשעה מאוחר יותר חזרתי על ההליכה לזולה.
החייל הופיע שוב.
שוב ביקש.
הפעם היה מתוחכם. הניח את מכשיר הקשר שלו לידי, ירד  יותר למטה לרציף לקבל את ארוחת הבוקר שלו המושטת אליו מספינת האם העגונה בתוך הנמל.
ביקש שאשים לו שוב שתי סיגריות ליד המכשיר. (שיטת - שים לי בכיס ושלא ארגיש),
שמתי. בסוף אני ארעיל את כול הצי של סרי לנקה.
אמרתי לו שזהו זה. לא יקבל יותר. העישון מזיק לבריאות.
זהו בינתיים, מחכים לטלפון מחצטוריאן.

עולם שלישי

יום ראשון ה-14 לחודש.
יום עמוס, כרגיל, עבר עלינו.
זולו הלך לסידורי בירוקרטיה, עם הסוכנים.
זה אולי הזמן להציג בפניכם את צ'טורה, סוכנינו לעניני הים.
זה כמובן בתוספת למרלן סוכנינו ביבשה ולעניני תעבורה.
הוא רק ממונה על הכביסה, לקח אתמול לכבס, ועל הטוק טוק הנהוג בידיו הנאמנות של אופה. 
הבוקר אנחנו מרימים עוגן, (עוגן נירוסטה מדהים), ומפליגים 200  מטר לרציף.
כל זה לאחר שהכנו במראש קרש הגנה על הפנדרים ששימנע מהם להיזדהם מהצמיגים הענקיים התלויים על הרציף.
התחברנו לרציף, אני ממונה על חבל חרטום,  רוח קלילה מדביקה אותנה לרציף.
אני זורק חבל לרציף, הנהג קושר,  ואנחנו מוכנים לקבלת מים.
הצינור מגיע.
הגרוויטציה עובדת.

הגרוויטציה עובדת אבל ֵ לאט. מזל שאנחנו לא ממהרים.
בסוף מגיע הסוף, מתנתקים, חוזרים למקומנו הקודם לעגינה.
בנסיון ראשון זולו דג טייר גדול על העוגן.
דרור משחרר, לא בקלות, אבל מתגבר, וחוזרים לנסיון נוסף.
הכול הולך נהדר, עוגן הוטל, הכול במקום, מגיעים לרציף, כמעט.
השרשרת קצרה מידי. רק 83 מטר.
וזו ההזדמנות הראשונה שלי להגיד לזולו ששלי ארוך יותר. בווסט וינד יש לי שרשרת של 100 מטר.
יש כאן סידור גאוני, להפלת השרשרת לתא האיחסון.
אצלנו תא איחסון השרשרת אינו עמוק דייו. זה גורם לשרשרת להערם ולהסתבך ולדינה לעצור ולפזר אותה ברחבי התא.
כאן, ברולס רוייס - אמל, השרשרת מורדת עמוק לתא איחסון תחתון ועמוק, ואין בעיות בפיזור השרשרת. חכם.
טוב, איסוף שרשרת. ללא טיירים, ונסיון שני מוצלח. אנחנו עגונים, נקשרים לפונטון הצף ומוכנים למקלחת.

אנחנו כאמור עגונים, ונותר להתקלח וללכת לישון.

בוצע.
הערב אנחנו הולכים למסעדה הודית. 
 הולכים, זה די קרוב ואנחנו צריכים קצת תנועה.
נחמד טנדורי והכול.
אני מזמין 4  חתיכות תרנגולת שמתבררות כטעימות מאד, סוף סוף הצליח לי, והרבה מעבר לקיבולת שלי.
למזלי אני מקבל סיוע מדרור.
הגשם  של אחר הצהריים מגיע הפעם בערב וזה מבול.
אנחנו במסעדה נהנים ומחכים לסוף הגשם.
אני שמח שלא לקחנו את אופה כנהג צמוד.
על פי הנוהג, הוא היה יושב בחוץ, ומחכה.
הגשם חולף כעבור כשעה ואנחנו חזרה לסירה, פיפי ולישון.
הבוקר, זולו הלך להילחם בטחנות הרוח המקומיות, ענייני נשק, ואני מקשקש לכם.
בחוץ חם ולח, שם אני מבלה בענייני עישון.
בסירה מיזוג אוויר ונהדר.
אני כבר מעשן פחות.

יום שישי ה-13 לדצמבר 2014

איזה כייף לחזור לסירה לאחר שיטוט בוקר,      ליוותי את זולו לשער למשימתו הגורלית, ולהתיישב בסלון הממוזג של הסירה.
אתמול שוב היה ניסיון מעניין.
הלכנו לקניות.

אני צריך רק חולצות טי לנכדים, עם הכיתוב  sri lanka  וכמובן שיהיו מכותנה, וסיגריות.
אופה, נהגנו הצמוד לקח אותי לחנות  אחת. גדולה.
ביקשתי, הם מדברים אנגלית די טובה, הראו לי חולצות מאקלילן, יפות וזולות.
התעקשתי על תווית המורה על 100 אחוז כותנה, אין. אבל זה בטוח אקרילן.
כך המוכר. והמנהל שלו והמנהל של המנהל שלו.
הלכנו לחנות נוספת, אותו סיפור.
הלכנו לעוד חנות, שוב, כנ"ל.
ביקשתי מאופה שיעשה סקר שוק וננסה שוב בערב.
הלכנו לקניות. המרכול מבוסס על שרות התעסוקה. מעסיקים כמה שיותר אנשים.
יש אחד שפותח את דלת הכניסה.
בכול שורה במרכול יש מפקחת, ביציאה יש בחור שמתעקש לקחת את העגלה להסעה.
הבחור מקבל טיפ של 20 רופי. כ- 15 סנט.
ליד הטוק טוק אנחנו מבצעים את הנס היומי ודוחסים שלושה פילים בתוספת כמה עשרות קילו מצרכים לטוק טוק.
חוזרים לסירה, נעצרים ליד השער, לביקורת כניסה, 4 דפים מודפסים, כולל תצלום של הדרכון, ופותחים בצעדה לסירה כמה מאות מטרים.
לטוק טוק אסור להיכנס לנמל.
זולו ודרור סוחבים שני תרמילי גב כבדים ואני שני סלים קלים.
היות ואני הכי זקן, הם מתחשבים בגילי המופלג.
בערב, אתמול, יצאנו לארוחת ערב.
אופה עשה שיעורי בית, יש חנות עם חולצות אי, לילדים ומכותנה.
למרבה הפלא זה שוב התחיל עם חולצות אקרילן מכותנה, לדברי המוכר, ורק כאשר התעקשתי שיראו ליתווית, עברנו סוף סוף לכותנה.
יש.
סיגריות זה סיפור אחר ויש מבריח אחד שמוכר קרטונים בזול, אבל בתנאי מחתרת.
הגענו גם אליו.
וקדימה אוכל.
הגענו למסעדה הזכורה לזולו לטובה מביקורו הקודם כאן. נחמדה.
הם הזמינו משהו עם קארי וחריף, הזיעו כהלכה, ואני כרגיל הצלחתי למצוא את המנה הכי מזופתת במסעדה.
ניחא.
חזרנו עם נהגנו הצמוד, חיכה כל הזמן בחוץ, ונגמר הדלק.
הטוק טוק יכול לנסוע ממטולה עד אילת על בקבוק קוקה קולה ממולא בנזין, אבל נגמר לו הדלק ומחסני החרום שלו, עוד שלושה בקבוקי קוקה קולה היו ריקים.
סיכמנו שנלך ברגל עד שיתארגן על דלק. יתארגן, יאסוף אותנו בהמשך הדרך.
בדרך כמובן נעצרו על ידנו כמה טוק טוקים אחרים, שהציעו את שירותיהם, אבל נשארנו נאמנים למקור.
לאחר כ-15 דקות הליכה אופה, הגיע.
תידלק. (כנראה עצר טוק טוק אחר שלקח אותו לתחנת דלק).
חזרנו עייפים אך מרוצים.
הבוקר, כאמור לעיל, זולו הלך למשימה גורלית.
מסתבר שאת הנשק שלנו נקבל בים, 7 מייל מהחוף, אבל,
לצורך העניין דרור ואני נוסמך, כבר קרה כנראה, כשל הים, נחתום על נשק כאן באוניית המחסן נשק שעוגנת בנמל, נחזיר לארגז שינעל, נפליג לים ושם נחבור לזולו שישיט את השפירית לבדו ויפגוש אותנו.
עד כאן הכול פשוט יעיל ונחמד.
אבל,
הנשק שלנו מצוי במחסני הצי בעיר.
צריך קודם להעבירו לאוניית הנשק בנמל.
את זה יכול לעשות רק נציג ממשלה בכיר שצריך לבוא מקולומבו הבירה.
מתי יבוא נציג הממשלה הבכיר?
בטוח לא בסוף השבע.
הוא יתחיל לתכנן את הנסיעה שלו ביום שני,  למלא טפסים, לשים חותמות נחוצות, ורק אז יצא לדרך.
סביר לקוות שעד סוף השבוע המשימה תושלם.
דהיינו כנראה נצא רק ב-20 לחודש. ואולי קודם.
אתם תוהים? ?
זו אינה משימה פשוטה.
ניירת, נסיעה מקולומבו, הגעה למחסן הצי, הוצאת הנשק, מצריך ניירת, נסיעה לנמל, הפקדת הנשק באונית הנשק בנמל, ונסיעה חזרה לקולומבו, כול זה לפני שהשבוע יגמר שוב.
היום זולו הלך לטפל בהפיכת כולנו למרשלים של הצי ואולי גם לשכנע את הנציג הממשלתי הבכיר, מאד, מקולומבו להגיע לכאן כמה שיותר מהר, או אולי אפילו להסמיך מישהו טלפונית להוציא את הנשק במקומו.
נראה.
מסקנה, תאריך היציאה שלנו עדיין אינו ידוע.
זה הכול לעכשיו.
נשיקות.

קשה קשה.

יום שישי

הלכנו לקניות, שוב. אנחנו נעזרים בשירותי ההסעה של מרלן.
כול האחרים יודעים וכבר לא מתקרבים אלינו.
לא ברורה לי השיטה בה שוייך מרלן אלינו אבל בטח יש שיטה.
לטוק טוק של מרלן אנחנו משתחלים בשיטת הארבעה פילים בחיפושית.
שנים קדימה ושנים אחורה.
זולו באמצע, דרור ואני על קצה הספסל בצדדים אחורה.

הקניות בתא המטען ועל הברכיים.
כול החצי טון הזה, כולל הנהג, ששוקל רק 50 קילו, נסחב על ידי מנוע של טוסטוס.
הכול בטווח שלנו שטוח אז זה עובד.
ביקשתי לקנות חולצות טי לנכדים.
מרלן לקח אותי לחנות אחת, אין לילדים, לחנות שניה, כולן מאקרילן ואני רוצה רק כותנה, הבטיח בערב חנות שלישית. נראה.
חזרנו לסירה עייפים אך מרוצים ובדיוק בזמן לשנת הצהריים שלי.
קשה קשה כבר אמרתי.
בסירה יש מיזוג אוויר מלא וממש נחמד.
לאחר שנת הצהרים, עכשיו, יורד הגשם היומי של אחר הצהרים, עכשיו.
מה שקובע לי שאני לא יכול לעשן.
וזה מסביר את הכתיבה האובססיבית שלי.
אתמול בדרך, עברנו ליד אונית הנשק, מחסו נשק אזורי על אוניה, בקונטיינרים סגורים וממוזגי אוויר, ובדיוק שני אנשי אבטחה, צעירים, חסונים ושחומים, החזירו נשק.
אמרתי שלום, חשבתי שישראלים, שאלתי מהיכן, אמרו אירן, אמרתי שאני מישראל ולחצנו ידים בידידות.
הייתי בטוח שפתחתי דף חדש ביחסי אירן ישראל עד שזולו העיר לי שכנראה לא שמעו טוב מאיפוא אני. נשאר פתוח.
יש כאן בנמל מגה יאכטה אחת, עם מגה יאכטה נוספת המשמשת כאוניית משא לצעצועים של המגה יכטה. דהיינו, סירות מנוע, אופנועי יש ולפי מנחת המסוקים עליה גם מסוק.
כנראה מוחבא מתחת לסיפון.
נחמד.
זהו. אני בטוח שיש גבול גם לסבלנות שלכם.

יום שישי ה-11 לדצמבר

יצאנו אתמול לאכול עם הנהג הצמוד שלנו, אופה ,ובפיקוח הסוכן שלנו מרלן.
נתנו לי לבחור במסעדה ונחשי במה בחרתי.?

כו, צדקת, קנטקי פרייד ציקן.
היה כרגיל, נהדר.
העיר נראית כמו עולם שלישי אבל קצת יותר טוב.
העיר, גול,  הייתה מרכז ליאכטות שעצרו כאן בדרך לתעלת סואץ, מהמזרח הרחוק.
קצת מצב בטחוני במיצרים, קצת-הרבה שחיתות וגזירת קופונים מצד הממשלה והסוכנים המקומיים,  והברווזים מטילי ביציי הזהב, היאכטות, נעלמו להם.
הפרנסה של הסוכנים בשפל.
הסוכן של זולו, מרלן, איבד בני  משפחה בצונמי, הממשלה הפקיעה את ביתו, לא ברור בדיוק על מה ולמה, והוא מסכן.
הבן לומד, הוא חי בשכירות והכול טוב.
ערכתי קניות מאד חשובות הכוללות ראי נייד וספל קפה גדול.
הראי מיועד למספרה שאני מתעתד לפתוח על הסירה. (יהיו לי שלושה לקוחות מובטחים).
הראי הנייד נדרש כי במשטר הנקיון על הסירה, (מוצדק וטוב), אנחנו נסתפר על החרטום, רצוי בים גלי עם רוח חזקה, כדי שהזיפים יעופו ישר לים.

לגבי תוכניות הפלגה.
אנחנו נחבור לעוד יאכטה, עם אמרייקאים וישראלי אחד, ויחד נעבור את מיצרי באב אל מדב.
זו גם הסיבה להמתנה שלנו בגול, עד ה-15 לחודש.
אלו החדשות בינתיים.
יש לי כאן קליטה טובה של הרשת ואני כמובן דבוק לחדשות.
זולו ביקש להעביר לו רק חדשות טובות.
למשל, מחירי הנפט יורדים, ש"ס מתפצלת, לבני הרצוג מתאחדים והכושים שלנו במכבי נצחו את הקרואטים.
אז מה רע.
ניסיתי לספר לו שתפסו את מציתי הבית ספר בירושלים, כחדשות טובות,
התברר לי שלא ידע על ההצתה.

אז נשיקות לכולכם.
אשמח לדו"אלים עד ה-15 לחודש.
אחר כך לא ברור לי אם יהיה קשר, מעבר לדיווחי מיקום והתקדמות.

יומי השני בסרי לנקה

נחמד.
זולו ובנו דרור, בחור צעיר בן 34, נחמד מאד, כבר מעורים בחיי המקום.
יש להם סוכן מקומי הדואג לכול דבר, כולל לנהג טוק טוק שהוצמד אליהם למשך השהייה כאן.
הסוכן עצמו, בחור נחמד מאד, צוללן ימי, עוסק גם בעבודות הנצלה ימיות.
אלוהים דואג לו לפרנסה ויש מספיק אוניות שניזווקות וטובעות באזור הסמוך.
את פני בשדה התעופה קיבל נהג עם שלט גדול באנגלית.
רציתי להרגיש חשוב אבל הייתה שם שורה ארוכה מאד של נהגים שכול אחד מהם החזיק שלט דומה בגודלו לשלי.
הנהג הציע שתי חלופות לנסיעה לגול.( מבטאים כמו גול בכדורגל).
דרך העיר, או בדרך המהירה החדשה שנסללה על ידי הסינים.
ביקשתי דרך העיר כדי להתרשם.
אחרי שעה של נסיעה בין המון רכבים, קטנועים, טוק טוקים, ואוטובוסים מעשנים ישנים מתוצרת לילנד, הבנתי את העקרון וביקשתי ששנחזור לדרך המהירה.
הדרך המהירה טובה מאד, ברמה שלנו, ועוברת דרך שדות מעובדים, אורז, ומטעים.
תה, קינמון, קאוצוק וכדומה.
ארץ כמעט טרופית, קו רוחב 6-7.
הנוף דומה מאד לגרנדה שבקריביים אבל הבתים והשדות נראים טוב יותר. כאן הם עובדים.

הגענו עם המונית לבית הסוכן.
כאן מסדרים ניירות כניסה לנמל.
הליך מורכב המצריך סוכן מקומי, 6 דפים עם 8 חותמות והמתנה של כשעה.
לא ממהרים.
הסוכן מכין תה ומספר סיפורי גבורה (צללתי, משיתי הצלתי והרווחתי המון כסף).
בדרך, הנהג סיפר לי שבשנתיים האחרונות מאז שנגמרה המלחמה עם הטמילים, הם נפרדו למדינה אחרת, מזרח טימור, הכול פורח.
התיירות מתחדשת וגם ההשקעות.
בדיוק עכשיו יש בחירות והנשיא הקיים כנראה יבחר שוב.
בכול, מקרה ראיתי רק כ-1000 תמונות שלו על שלטי חוצות בדרך לגול.
מאחר שהייתי די מותש מהטיסה, ביקשתי מהנהג שיעצור לקפה.
עצרנו.
הזמנתי קפה, לקח 20 דקות, קיבלתי ממשקה דלוח שמזכיר קפה. גועל נפש.
במחשבה שנייה, הגיע לי. להזמין קפה בציילון, ז ה לא פסגת החוכמה.
בעצירה הבאה הזמנתי תה.
מחייה נפשות.
השיטה אנגלית, הרבה חלב והרבה סוכר.
נהדר.
אחרי מקלחת ומנוחה, כמובן לאחר שקיבלתי אישור כניסה ויציאה לנמל, מסמך בן 4 דפים וחותמות למכביר,
יצאנו לארוחת ערב במלון בסגנון קולוניאלי, מחירים גבוהים יחסית לכאן, 100 ש"ח לאדם לארוחה מלאה כולל הרבה בירה. (לא אני - הם).
חזרנו לאיטנו, הכול ברגל, המלון קרוב לנמל, ונפלתי שדוד.
היום היה יום עבודה גדול של זולו ודרור, אני כמשקיף ועוזר לעוזר, והכול טוב.
מסתמנת לי רק תלונה אחת וכבר העברתי אותה להנהלה.

התנאים לעישון כאן קשים. קשים מאד.
הסירה מצריכה שלושה סוגי הנעלה שונים.
בחוץ, נעלים, יש כאן גם בוץ בעקבות הגשם שיורד כאן יומית.
על הסירה, נעלי קרוקס, קניתי חדשים לגמרי, וכמובן בסירה פנימה יחפים.

לגבי עישון, על הסיפון, רחוק ככול האפשר מהקוקפייט, ובמורד הרוח.
כול זמן שהסירה עוגנת, רצוי לרדת מהסירה.
הסירה עצמה קשורה בקצה הנמל לרציף צף ומתנדנד באורך של כ-50 מטר ורק לאחר מכן ניתן לטפס ליבשה ולעשן בשקט.
קשה. קשה.
קצב העישון שלי כבר ירד פלאים.
לדברי זולו, זה רק לטובה.
נלך לנוח והיום בערב כנראה נצא לאכול בקנטקי פרייד ציקן.
זהו בינתיים.
נשיקות

דיווח ראשון

.
ראשית קרה נס. המזוודה שלי במשלוח ישיר מהארץ, עם העברה ברומא מאלאיטליה, לסרי לנקה,  וראה זה פלא המזוודה הגיעה.
את הדרך ביליתי ליד בריטי נחמד בן גילי, סדריק, שסיפר לי שהוא מבקר תכופות בסרי לנקה את בעלו, my husband בפירוש כך אמר, מסרי לנקה.
מייד סיפרתי לו כי כמה מחברי הטובים הם עליזים מתרוממים והיה נחמד.
סרי לנקה עושה רושם טוב.
אנשים נחמדים חייכנים.
הארץ דומה מאד לגרנדה, ירוקה מאד, אבל עם אנשים חרוצים. הרבה שדות מעובדים.
אלוהים משקה את המקום פעמיים ביום.
אנחנו נמצאים בקו רוחב 7 קרוב לקוו המשווה.
ישנתי אולי עשרים פעם ביממה האחרונה, כל פעם 15 דקות. 
מעייף.
אין זמן לארגן חלום טוב.
התוכניות הן לצאת מכאן ב-15, לחבור לעוד סירה באוקינוס ההודי ולעבור את המיצרים ביחד.
כרגע, מה שמעניין אותי זה מקלחת טובה ולישון קצת.

נשיקות לכולם.