יום שישי ה-13 לדצמבר 2014

איזה כייף לחזור לסירה לאחר שיטוט בוקר,      ליוותי את זולו לשער למשימתו הגורלית, ולהתיישב בסלון הממוזג של הסירה.
אתמול שוב היה ניסיון מעניין.
הלכנו לקניות.

אני צריך רק חולצות טי לנכדים, עם הכיתוב  sri lanka  וכמובן שיהיו מכותנה, וסיגריות.
אופה, נהגנו הצמוד לקח אותי לחנות  אחת. גדולה.
ביקשתי, הם מדברים אנגלית די טובה, הראו לי חולצות מאקלילן, יפות וזולות.
התעקשתי על תווית המורה על 100 אחוז כותנה, אין. אבל זה בטוח אקרילן.
כך המוכר. והמנהל שלו והמנהל של המנהל שלו.
הלכנו לחנות נוספת, אותו סיפור.
הלכנו לעוד חנות, שוב, כנ"ל.
ביקשתי מאופה שיעשה סקר שוק וננסה שוב בערב.
הלכנו לקניות. המרכול מבוסס על שרות התעסוקה. מעסיקים כמה שיותר אנשים.
יש אחד שפותח את דלת הכניסה.
בכול שורה במרכול יש מפקחת, ביציאה יש בחור שמתעקש לקחת את העגלה להסעה.
הבחור מקבל טיפ של 20 רופי. כ- 15 סנט.
ליד הטוק טוק אנחנו מבצעים את הנס היומי ודוחסים שלושה פילים בתוספת כמה עשרות קילו מצרכים לטוק טוק.
חוזרים לסירה, נעצרים ליד השער, לביקורת כניסה, 4 דפים מודפסים, כולל תצלום של הדרכון, ופותחים בצעדה לסירה כמה מאות מטרים.
לטוק טוק אסור להיכנס לנמל.
זולו ודרור סוחבים שני תרמילי גב כבדים ואני שני סלים קלים.
היות ואני הכי זקן, הם מתחשבים בגילי המופלג.
בערב, אתמול, יצאנו לארוחת ערב.
אופה עשה שיעורי בית, יש חנות עם חולצות אי, לילדים ומכותנה.
למרבה הפלא זה שוב התחיל עם חולצות אקרילן מכותנה, לדברי המוכר, ורק כאשר התעקשתי שיראו ליתווית, עברנו סוף סוף לכותנה.
יש.
סיגריות זה סיפור אחר ויש מבריח אחד שמוכר קרטונים בזול, אבל בתנאי מחתרת.
הגענו גם אליו.
וקדימה אוכל.
הגענו למסעדה הזכורה לזולו לטובה מביקורו הקודם כאן. נחמדה.
הם הזמינו משהו עם קארי וחריף, הזיעו כהלכה, ואני כרגיל הצלחתי למצוא את המנה הכי מזופתת במסעדה.
ניחא.
חזרנו עם נהגנו הצמוד, חיכה כל הזמן בחוץ, ונגמר הדלק.
הטוק טוק יכול לנסוע ממטולה עד אילת על בקבוק קוקה קולה ממולא בנזין, אבל נגמר לו הדלק ומחסני החרום שלו, עוד שלושה בקבוקי קוקה קולה היו ריקים.
סיכמנו שנלך ברגל עד שיתארגן על דלק. יתארגן, יאסוף אותנו בהמשך הדרך.
בדרך כמובן נעצרו על ידנו כמה טוק טוקים אחרים, שהציעו את שירותיהם, אבל נשארנו נאמנים למקור.
לאחר כ-15 דקות הליכה אופה, הגיע.
תידלק. (כנראה עצר טוק טוק אחר שלקח אותו לתחנת דלק).
חזרנו עייפים אך מרוצים.
הבוקר, כאמור לעיל, זולו הלך למשימה גורלית.
מסתבר שאת הנשק שלנו נקבל בים, 7 מייל מהחוף, אבל,
לצורך העניין דרור ואני נוסמך, כבר קרה כנראה, כשל הים, נחתום על נשק כאן באוניית המחסן נשק שעוגנת בנמל, נחזיר לארגז שינעל, נפליג לים ושם נחבור לזולו שישיט את השפירית לבדו ויפגוש אותנו.
עד כאן הכול פשוט יעיל ונחמד.
אבל,
הנשק שלנו מצוי במחסני הצי בעיר.
צריך קודם להעבירו לאוניית הנשק בנמל.
את זה יכול לעשות רק נציג ממשלה בכיר שצריך לבוא מקולומבו הבירה.
מתי יבוא נציג הממשלה הבכיר?
בטוח לא בסוף השבע.
הוא יתחיל לתכנן את הנסיעה שלו ביום שני,  למלא טפסים, לשים חותמות נחוצות, ורק אז יצא לדרך.
סביר לקוות שעד סוף השבוע המשימה תושלם.
דהיינו כנראה נצא רק ב-20 לחודש. ואולי קודם.
אתם תוהים? ?
זו אינה משימה פשוטה.
ניירת, נסיעה מקולומבו, הגעה למחסן הצי, הוצאת הנשק, מצריך ניירת, נסיעה לנמל, הפקדת הנשק באונית הנשק בנמל, ונסיעה חזרה לקולומבו, כול זה לפני שהשבוע יגמר שוב.
היום זולו הלך לטפל בהפיכת כולנו למרשלים של הצי ואולי גם לשכנע את הנציג הממשלתי הבכיר, מאד, מקולומבו להגיע לכאן כמה שיותר מהר, או אולי אפילו להסמיך מישהו טלפונית להוציא את הנשק במקומו.
נראה.
מסקנה, תאריך היציאה שלנו עדיין אינו ידוע.
זה הכול לעכשיו.
נשיקות.