ושאים ברומו של עולם.

עדיין ה-18 לחודש. 1645 שעון מקומי.
דרור יצא להשלים קניות אחרונות. אנחנו מצוידים להקפת העולם, ללא עצירות.
זולו ישן, לאחר מלחמת ההתשה שלו עם הביורוקרטיה, אני קורא, משתעמם ולכן גם כותב.
אני נמצא בסירה שתוכננה על ידי גאון, מר אמל זצ"ל, ושוכללה עוד במשך השנים.
למשל,
לסירה יש רק כניסה אחת של מי ים לסירה. בסירה שלי יש 4, לפחות.
כמובן שכניסה אחת, עדיפה על 4 "חורים" בסירה.
הכניסה הזו מצוידת במסנן טוב המונע מפסולות למיניהן להיכנס למערכת מי הים.
מי הים אם אתם תוהים, משמשים לשטיפת אסלות, למי קרור למנוע ולגנרטור, למי קרור למזגנים, יש כאן שלושה מזגנים נפרדים וגם למתפיל מי ים.
כל זה מתפצל מאותה כניסה אחת.
בבוקר, מי הים לא נשאבו יותר לסירה.
זולו בסידורים.
התייעצות של דרור עם זולו בטלפון, מוליכה אותו למסנן של כניסת מי הים, הנמצא סתום בזבל ופתיתי נילונים המצויים כאן בשפע במי הנמל.
המסנן מנוקה על ידי דרור והכול תקין.
מה שמביא אותי לתחביב ולנושא הבא.
אני אוהב להתקלח על הסיפון.
זה חוסך שאיבות מים מתוך הסירה, ניקיון המקלחות וגם את הצורך בהתנגבות אחרי המקלחת.
זה גם חוסך ניקוי מסנן המים המצוי בתחתית המקלחת העוצר את השערות מלהיכנס לאגן הניקוז. (על אגן הניקוז בהזדמנות אחרת).
אני מתקלח בעירום על הסיפון, מתייבש ברוח, מעשן סיגריה בינתיים, ונהנה.
כל זה לעיניהם של המקומיים המצויים במרחק די ניכר ואשר לא ראו אחוריים לבנים כשלי מימיהם.