יומי השני בסרי לנקה

נחמד.
זולו ובנו דרור, בחור צעיר בן 34, נחמד מאד, כבר מעורים בחיי המקום.
יש להם סוכן מקומי הדואג לכול דבר, כולל לנהג טוק טוק שהוצמד אליהם למשך השהייה כאן.
הסוכן עצמו, בחור נחמד מאד, צוללן ימי, עוסק גם בעבודות הנצלה ימיות.
אלוהים דואג לו לפרנסה ויש מספיק אוניות שניזווקות וטובעות באזור הסמוך.
את פני בשדה התעופה קיבל נהג עם שלט גדול באנגלית.
רציתי להרגיש חשוב אבל הייתה שם שורה ארוכה מאד של נהגים שכול אחד מהם החזיק שלט דומה בגודלו לשלי.
הנהג הציע שתי חלופות לנסיעה לגול.( מבטאים כמו גול בכדורגל).
דרך העיר, או בדרך המהירה החדשה שנסללה על ידי הסינים.
ביקשתי דרך העיר כדי להתרשם.
אחרי שעה של נסיעה בין המון רכבים, קטנועים, טוק טוקים, ואוטובוסים מעשנים ישנים מתוצרת לילנד, הבנתי את העקרון וביקשתי ששנחזור לדרך המהירה.
הדרך המהירה טובה מאד, ברמה שלנו, ועוברת דרך שדות מעובדים, אורז, ומטעים.
תה, קינמון, קאוצוק וכדומה.
ארץ כמעט טרופית, קו רוחב 6-7.
הנוף דומה מאד לגרנדה שבקריביים אבל הבתים והשדות נראים טוב יותר. כאן הם עובדים.

הגענו עם המונית לבית הסוכן.
כאן מסדרים ניירות כניסה לנמל.
הליך מורכב המצריך סוכן מקומי, 6 דפים עם 8 חותמות והמתנה של כשעה.
לא ממהרים.
הסוכן מכין תה ומספר סיפורי גבורה (צללתי, משיתי הצלתי והרווחתי המון כסף).
בדרך, הנהג סיפר לי שבשנתיים האחרונות מאז שנגמרה המלחמה עם הטמילים, הם נפרדו למדינה אחרת, מזרח טימור, הכול פורח.
התיירות מתחדשת וגם ההשקעות.
בדיוק עכשיו יש בחירות והנשיא הקיים כנראה יבחר שוב.
בכול, מקרה ראיתי רק כ-1000 תמונות שלו על שלטי חוצות בדרך לגול.
מאחר שהייתי די מותש מהטיסה, ביקשתי מהנהג שיעצור לקפה.
עצרנו.
הזמנתי קפה, לקח 20 דקות, קיבלתי ממשקה דלוח שמזכיר קפה. גועל נפש.
במחשבה שנייה, הגיע לי. להזמין קפה בציילון, ז ה לא פסגת החוכמה.
בעצירה הבאה הזמנתי תה.
מחייה נפשות.
השיטה אנגלית, הרבה חלב והרבה סוכר.
נהדר.
אחרי מקלחת ומנוחה, כמובן לאחר שקיבלתי אישור כניסה ויציאה לנמל, מסמך בן 4 דפים וחותמות למכביר,
יצאנו לארוחת ערב במלון בסגנון קולוניאלי, מחירים גבוהים יחסית לכאן, 100 ש"ח לאדם לארוחה מלאה כולל הרבה בירה. (לא אני - הם).
חזרנו לאיטנו, הכול ברגל, המלון קרוב לנמל, ונפלתי שדוד.
היום היה יום עבודה גדול של זולו ודרור, אני כמשקיף ועוזר לעוזר, והכול טוב.
מסתמנת לי רק תלונה אחת וכבר העברתי אותה להנהלה.

התנאים לעישון כאן קשים. קשים מאד.
הסירה מצריכה שלושה סוגי הנעלה שונים.
בחוץ, נעלים, יש כאן גם בוץ בעקבות הגשם שיורד כאן יומית.
על הסירה, נעלי קרוקס, קניתי חדשים לגמרי, וכמובן בסירה פנימה יחפים.

לגבי עישון, על הסיפון, רחוק ככול האפשר מהקוקפייט, ובמורד הרוח.
כול זמן שהסירה עוגנת, רצוי לרדת מהסירה.
הסירה עצמה קשורה בקצה הנמל לרציף צף ומתנדנד באורך של כ-50 מטר ורק לאחר מכן ניתן לטפס ליבשה ולעשן בשקט.
קשה. קשה.
קצב העישון שלי כבר ירד פלאים.
לדברי זולו, זה רק לטובה.
נלך לנוח והיום בערב כנראה נצא לאכול בקנטקי פרייד ציקן.
זהו בינתיים.
נשיקות