קשה קשה.

יום שישי

הלכנו לקניות, שוב. אנחנו נעזרים בשירותי ההסעה של מרלן.
כול האחרים יודעים וכבר לא מתקרבים אלינו.
לא ברורה לי השיטה בה שוייך מרלן אלינו אבל בטח יש שיטה.
לטוק טוק של מרלן אנחנו משתחלים בשיטת הארבעה פילים בחיפושית.
שנים קדימה ושנים אחורה.
זולו באמצע, דרור ואני על קצה הספסל בצדדים אחורה.

הקניות בתא המטען ועל הברכיים.
כול החצי טון הזה, כולל הנהג, ששוקל רק 50 קילו, נסחב על ידי מנוע של טוסטוס.
הכול בטווח שלנו שטוח אז זה עובד.
ביקשתי לקנות חולצות טי לנכדים.
מרלן לקח אותי לחנות אחת, אין לילדים, לחנות שניה, כולן מאקרילן ואני רוצה רק כותנה, הבטיח בערב חנות שלישית. נראה.
חזרנו לסירה עייפים אך מרוצים ובדיוק בזמן לשנת הצהריים שלי.
קשה קשה כבר אמרתי.
בסירה יש מיזוג אוויר מלא וממש נחמד.
לאחר שנת הצהרים, עכשיו, יורד הגשם היומי של אחר הצהרים, עכשיו.
מה שקובע לי שאני לא יכול לעשן.
וזה מסביר את הכתיבה האובססיבית שלי.
אתמול בדרך, עברנו ליד אונית הנשק, מחסו נשק אזורי על אוניה, בקונטיינרים סגורים וממוזגי אוויר, ובדיוק שני אנשי אבטחה, צעירים, חסונים ושחומים, החזירו נשק.
אמרתי שלום, חשבתי שישראלים, שאלתי מהיכן, אמרו אירן, אמרתי שאני מישראל ולחצנו ידים בידידות.
הייתי בטוח שפתחתי דף חדש ביחסי אירן ישראל עד שזולו העיר לי שכנראה לא שמעו טוב מאיפוא אני. נשאר פתוח.
יש כאן בנמל מגה יאכטה אחת, עם מגה יאכטה נוספת המשמשת כאוניית משא לצעצועים של המגה יכטה. דהיינו, סירות מנוע, אופנועי יש ולפי מנחת המסוקים עליה גם מסוק.
כנראה מוחבא מתחת לסיפון.
נחמד.
זהו. אני בטוח שיש גבול גם לסבלנות שלכם.