חציית האוקינסו השקט.
יממה ראשונה. 14-15 לחודש.
יצאנו אתמול בצהרים אחרי התארגנויות
אחרונות כולל "מכירת" האשפה על הסירה בדולר לשקית. אנחנו שילמנו. יש
סירת איסוף אשפה שעוברת בין הסירות ואוספת
אשפה. יופי.
כך או כך, יצאנו בצהריים, מה שאומר
שכנראה נגיע בשעות הלילה ליעדנו, עוד כ-20 יום.
לני פרש חכות, לאחר שהתרחקנו כמה עשרות
מייל מהאיים. רוח נעימה קלילה ומתאימה לג'יניקר.
פרשנו גם אותו.
התחילה הליגה בינינו לבין הדגים.
סיבוב ראשון, תיקו.
עלה דג בחכה. נגס. אנחנו עם גניקר ויש
בעיית האטה. להיכנס עם המפרש מול הרוח, בלגן אדיר ומפרש "רגיש" שמתנפנף
לכול הכיוונים. לא רעיון טוב.
אחרי התלבטות קצרה על איך מאיטים, הדג
פותר לנו את הבעיה. הוא יורד מהקרס ונעלם. נקרא לזה תיקו.
ממשיכים. הגנקר מתנופף לתפארת ושטים יפה
ברוח של 8-10 קשר.
לילה, החכות פרושות, אין טעם לגלגלן
חזרה. דגים אינם אוכלים בלילה. כנראה. אולי.
ולפתע, מגיע דג שלא מכיר את הכללים, כנראה רעב וגדול.
מכה חזקה בחכה, והעמוד המחזיק את החכה
נשבר, החכה נותרת תלויה על חוט האבטחה והדג ממשיך לפרוס את החוט למרות המעצור המופעל של החכה.
איך מאיטים את הסירה ??
אני מנסה כניסה מול הרוח שמיד מיצרת
נפנוף ורעש אדיר של הגיניקר, וחוזרים מיד לקורס הרגיל. המפרש חשוב יותר מהדג.
מגלגלים את החכה השניה,
"הריקה", ואני מחזיק את החכה "המלאה" עם דג עצום, כנראה בקצה.
הדג שולף עוד חוט, למרות המעצור, הסירה
רצה קדימה ב-5-6 קשר, לא הצלחנו להאיט, והדג פותר לנו את הדילמה. הוא קורע את החוט
ונעלם עם ה"זורזרה.
זו כבר תבוסה מובהקת.
משהו כמו 3 על האפס בכדור רגל.
הרוח עולה קצת ומחליטים להוריד את
הגניקר. בכלל להפליג בלילה עם גיניקר, לא היה רעיון טוב.
למדנו.
זהו, היום יום חדש.
הרוח ירדה ואנחנו על מנוע.
לילה ראשון מתוך כ-20 עבר.
ה-16 לחודש ראשון.
עוד לילה שקט עבר על כוחותינו. כולו על
מנוע.
לפנות בוקר התחילה רוח קלילה, כ-8 קשר
ואנחנו על מפרשים. הסירה מחליקה על המים באלגנטיות, עם נדנודים קלים.
אתמול לפנות ערב שוב הדגים, בעצם דג
אחד, הנחיל לנו תבוסה. תפס את הפתיון, ז'ורזרה, קרע אותה והלך לדרכו. עם הפתיון.
המצב הוא שתי תבוסות ותיקו, לדגים.
העלינו את הג'יניקר במהלך היום, עשה קצת
רוח, והרוח ירדה. הורדנו את הג'יניקר. אנחנו נהיים טובים בזה. מתאמנים. הבוקר
אנחנו שוב עם חכה בחוץ. נראה.
ה-19 לחודש.
לא ברור לי איזה יום.
עברו עלינו 2 -3 ימים די שגרתיים, למעט,
הפלגנו בקדמית, אני ישנתי. החלון היה
פתוח לחריץ אחד, כדי שיהיה אויר וגם מקום לגל קטן-גדול להכנס.סידרתי, והרגשתי מאד
מטופש.
התעוררתי עם רגליים רטובות, וגם עם
סדינים רטובים.
דינה ממש לא התלהבה מזה. בלי כוס קפה,
בלי בוקר טוב, שלחה אותי לאסוף את הסדינים הרטובים ולהפוך את המזרון.
לא התלהבתי מזה.
היה דיון, רם קול.
כמובן שסגרתי את החלון, אבל רק על סוגר
אחד, קורה.
הגלים שמחו על ההזדמנות וגמרו להרטיב את
התא ביסודיות.
שוב דינה לא התלהבה מזה.
הפעם כבר שתקתי. פשלה שלי.
הרמתי הוצאתי, והרגשתי טיפש.
זה היה כמדומני שלשום.
אתמול היה יום שגרתי.
בלילה בסוף המשמרת שלי, בחצות, דינה
עולה להחליף אותי והרוח מתה.
מה עושים, עושים גשם.
אבל גשם זלעפות.
הראשי מסודר כך שישמש כמרזב, כול הגשם
שבסביבה נשפך על הסוכך, ומהסוכך לקוקפייט.
חוויה.
גשם גשם גשם. לני מצטרף אלינו, אמור לעלות למשמרת רק ב-03:00
אבל באמת גשם מצריך פיקוד.
יושבים שלושינו, דינה אני ולני בקוקפייט
ונרטבים יופי יופי. הסירה נשטפת לגמרי, במי המבול ואנחנו שמחים בשביל שרון. עד
שהיא מגיעה ומציעה שנוציא סבון וממש ננקה, עכשיו שיש מים בשפע. טוב, לא הוצאנו.
הסיפור הזה נמשך איזה שעתיים, וללא רוח.
שטים על מנוע.
בשלב מסויים, הענינים נרגעים, ולני
שצריך לעלות למשמרת ב-0300 מציע להישאר כבר עד הבוקר.
מתאים לנו. דינה ואני הולכים לישון. לא
לפני שמחליפים תחתונים שכמובן התרטבו גם.
הבוקר, 06:30 אני מתעורר, לני עוד ער
ומתחלפים. רוח עדיין אין. על מנוע.
בסביבות 08:00 סוף סוף יש רוח קלה, 8-10
קשר, צד, ואני מדומם.
יום שבת ה-22 לחודש. אנחנו כבר 9 ימים בים. הזמן עובר ביעף.
תנאים אידאלים. אנחנו מפליגים בפרפר כבר
ימים שלמים. הרוח מאחורינו והתנאים נפלאים.
מה שפוגע באידיליה זה שהדגים צוחקים
עלינו. בגדול. ביג טיים.
זה התחיל בדג שלקח זורזרה של 43 דולר עם
החוט, לא אמר אפילו תודה ונעלם.
זה ממשיך בדג תועה מפעם לפעם הנוגס
בחכה, מעורר מהומת אלוהים על הסיפון, מצמצמים מפרש פונים לרוח ועוד, והדג, בורח.
או נקרע או נעלם. לפחות משאיר את הקרס והפתיון על כנו.
חלק מהבעיה היא שאנחנו מפליגים ב—7-8
קשר וזה כנראה יותר קשה לדגים.
עברה אותנו סירה מהמודל 57.5 והיא יותר
מהירה. או בגלל הגודל, או שהם שייטים יותר טובים או שניהם.
אנחנו אמנם לא בתחרות, אבל הם חוצפנים.
סירת הכפתורים שלנו מתנהגת למופת. אפס
תקלות עד עכשיו. נפלא.
קיבלנו דיווחים בקשר על 3 או 4 סירות
שנשבר להן החיבור של המנור לתורן, מה
שמנטרל את המפרש הראשי. אפשר להפליג עם חלוץ ו"סטיי סייל" המפרש הקטן
מתחת לחלוץ אבל פחות מהר. מזל שנותרו להם רק עוד כ-2,000 מייל.
אנחנו מתקרבים לנקודת מחצית
הד רך. שימשיך ככה.
דינה ממשיכה לאפות לחם נהדר. זה אמנם מזיק לדיאטה שלי אבל טעים
מאד.
ה-23 לחודש, יום ראשון.
עברנו כמחצית הדרך. נותרו רק כ-1,500
מייל. קטן עלינו.
אלוהי הדגים שמע, אתמול לני תפס מאי
מאי, שניים, והיתה שמחה במעוננו.
הצוות מתפקד נהדר.
מקפלים את החלוץ, פונים קצת לתוך הרוח
או למורד הרוח, הסירה מאיטה והדג בידי לני.
הדג הראשון ששבר את הבצורת היה המוצלח
מכולם.
אני ישנתי, והם העלו את הדג, כולל האטת
הסירה ללא דופי ובמיוחד, מבלי להעיר אותי,
יפה.
הגלים והרוח איתנו. או גבית או צד.
10-15 קשר, לפעמים קצת יותר ורצים.
אם צריך לחצות את הפסיפיק, כמעט, הרי זה
מומלץ לעשות זאת לחצות את זה באוייסטר. בלי תקלות. הסירה בה מתארחים עונה על
הדרישות.
מים ללא הגבלה. קיפול ופתיחת מפרשים
בלחיצת כפתורים, כנ"ל הפעלת השירותים, גדול.
כמובן שיש כבר אחד מהחבורה המדווח על
מתפיל מים מקולקל וזו בעיה.
גם את המים בשירותים מורידים עם מותפלים.
לוקסוס.
אני כבר לא שומע חדשות כ-10 ימים ודואג
שמא ביבי או שרה בצרות. אלוהים וביבי ושרה ממשיכים להתל בנו.
כדי להיות על הצד הבטוח, אני אקנה להם
משהו יפה בטהיטי.
טוב, אני מתחיל לזבל.
עד כאן.
ה-26 לחודש.
לא כתבתי בימים האחרונים. לא היה על מה.
הימים עוברים בנעימים אבל, וטוב שכך,
בשיגרה.
לא ציינתי יום בשבוע כי אני לא יודע
מהו.
מזג האוויר מיטיב איתנו. נוח.
הסירה מחליקה על המים באצילות רבה.
אנחנו במערך פרפר, שזה ממש מערך יפה ודי
נוח.
לטילטולים התרגלנו.
יש כול יום ב09:00 וב-18:00 שידור משותף
של מיוחדים. משט ה"אוייסטרים", וכל אחד מדווח על מיקומו ועל
אירועים מיוחדים.
מתנהל דיון, האנגלים, ברובם במשט זה, לא
מתווכחים.
הדיון הוא אם להפליג דרומה בקורס 240
ברוח צד, ובמהירות טובה, או מערבה בקורס 270 שזה הקורס ליעד, אבל ברוח גבית חלשה.
וכמו בבדיחה על ההוא שהתחתן, חלק חושבים
ככה ןחלק חושבים אחרת.
הסירות האלה, שהקטנה בינהן היא 49 רגל,
עושות 6-7 קשר, בכול מקרה.
אנחנו כבר שבועיים ללא מנוע ומפעילים רק
גנרטור למילוי מצברים.
עם הדגיםלא הולך.
אתמול או שלשום, הוצאנו דג נחש, משהו
דומה לצלופח. נראה מגעיל ולני החזיר אותו למים, עם פה כואב.
הדווח המעניין מהמשט הוא שלאחת הסירות
התקלקל המתפיל והם עברו למשטר מים.
הבעיה העיקרית, תתפלאו, היא בריקון
האסלות המתבצע עם מים מתוקים. מים מתוקים לא מייצר משקעים במיכלי צבירת מים שחורים
וזה טוב.
אם אין מתפיל, זה כבר רע. לא ברור לי מה
הם עושים, יש כמה אפשרויות אבל לא ניכנס לזה.
סירה אחת שלחה שתי הודעות. זו סירה
המאויישת כמונו, על ידי שני זוגות.
זוג הבעלים וזוג חברים. אז זהו שכבר לא.
החברים הודיעו שהם יורדים באי הקרוב,
עוד כ-1,000 מייל ימיים. זוג הבעלים הודיע שהם מחפשים צוות להמשך הדרך.
זהו. אצל האנגלים אין פרוט יתר. מעניין.
אצלנו הכול טוב ואנחנו מסתדרים נהדר,
למרות שמתחילים לחזור על הסיפורים והבדיחות.
היום נגיע לקו ה-1,000 מייל, עוד מספר
שעות וזה אומר שנותרו לנו 6-7 ימים.
12 ימים כבר עברנו.
ה-27 לחודש. יום חמישי, אני חושב.
כמעט בטוח.
ירדנו מתחת לאלף מייל. משהו כמו עוד 5
ימים.
אנחנו כבר כמעט שבועיים בים ויש לנו רק
30 שעות מנוע הרבה שעות גנרט
הסירה מחליקה על המים, המתפיל מייצר
מים, באדיבות הגנרטור, ומתקלחים מתי שרוצים.
אתמול היה יום שגרתי משעמם, ויופי, עד
שלני המציא מערך חדש של מפרשים.
הפלגה בפרפר, מוט הרחבה בחוץ ועליו
החלוץ ומצד שני הגיניקר, בתפקיד חלוץ נוסף. נראה נהדר, מפליג טוב, מהירות נחמדה,
ברוח של כ-10 קשר, עד ש...
לני מצמצם קצת את החלוץ וזה מבלי להתבלבל
מפתח קשר אמיץ ביותר עם המעלן של הגיניקר, והם לא נפרדים.
שניהם כרוכים זה בזה, החבלים, המנוע של
החלוץ, מנוע הגלילה מרוב מאמץ מנתק.
ויש לנו שני מפרשים גדולים בחרטום שלא זזים לשום מקום.
מעניין, עניין מאד.
לני מחליט שצריך לעלות לראש התורן
ולהפריד בין החבלים.
אני מציע את שירותי ונדחה.
לני יעלה.
הים אמנם לא גבוה במיוחד אבל גם לא
נמוך. יש יופי של נדנדה בראש התורן.
מעלים את לני לראש התורן עם חבל אבטחה
כמובן, בפיוקדה של דינה, ואכן החבלים למעלה, מאוהבים.
לני חותך מה שצריך לחתוך והגיניקר צונח
מעדנות למים.
אנחנו מנסים להעלות את השובב מהמים, אבל
לני מתנדנד שם בראש התורן וזה נראה לי יותר חשוב.
אני מסכם את המצב ב"פאק דה
ספיניקר", באנגלית זה נשמע יותר טוב וחוזר להורדת לני.
ירד.
קצת חבול אבל בחתיכה אחת שלמה.
נחים קצת מהשמחה ופונים למשות את החלוץ
מהמים, קיפולו ואריזתו.
הבחור הזה סיים את תפקידו לחצייה זו.
אז זהו, משעמם לפעמים זה טוב. ביחוד
בים.
אגב, הספיניקר לא ניזוק, חוץ מחבל אחד
שצריך היה לחתוך.
מגולל החלוץ עדיין שובק ונראה היום מה
איתו.
בינתיים אפשר לגולל עם ידית שתקועה בו
באופן קבוע, תקעתי והשארתי אותה שם, בחרטום הסירה.
זהו עד עכשיו, כ-900 מייל ליעד. כ-5
ימים.
הראשון למאי, יום שני, עוד כ-310 מייל לאי הראשון.
לא כתבתי בימים האחרונים, כי לא היה על מה.
אפילו דגים לא באו
לבקר.
אני היום בן 72 שזה נשמע מדהים. כזה
זקן.
אבל, לא מרגיש כך, ואפילו ירדתי בכמה
ק"ג.
עליתי להפלגה הזו עם כ-10 ק"ג
מיותרים ונדמה לי שנפטרתי מחלקם. הגדול.
יש סירות שכבר הגיעו ליעד ומספרות על אי
מדהים.
יש גם אזהרה, בקשה, לא לסחור עם אנשי,
או יותר נכון גברי הכפר שמציעים סחורות עבור רום.
נשות הכפר לא ממש נלהבות לסחורה זו.
הגברים משתכרים.
זה אמור להיות כפר קטן של כמה מאות
אנשים, ועכשיו נופלת עליהם שייטת של מליונרים בסירות מפוארות ובכמות גדולה.
מתפיל המים עובד יפה, המקלחת חופשית
ואפשר לומר שאנחנו מפליגים בתנאי לוקסוס.
חוץ מהטילטולים.
אנחנו במערך פרפר, כבר מספר ימים, הסירה
רצה 6-8 קשר .
התרגשות.
דג נתפס בחכה.
מצמצמים מפרשים, לני מגולל את החכה, והדג בורח.
חוזרים לשגרה, פותחים שוב מפרשים ומחכים
לדג הבא.
ברשת מתברר שיש לגברת אחת, צעירה, יום
הולדת היום גם. נחמד.
זהו לבינתיים, עוד יומיים. אי"ה.
ובס"ד. אמן סלע.
יום שלישי. ה-2 למאי ואנחנו פחות מ-100 מייל מהמאי הראשון.
אנחנו כבר 18 יום בים והזמן עבר לאט
ומהר מאד.
אין דגים. היו כמה נשיכות רציניות שלא
הבשילו.
אנחנו מתכננים להגיע בבוקר שזה עוד כ-16
שעות. כעת 17:00 ובקצב של 6 קשר, זה יביא
אותנו לפתחו של האי ב-09:00 בבוקר.
אי"ה ובס"ד.
אני מת מסקרנות לגבי הנעשה בארץ ומה
עלילות ביבי וצרתו.
התאגיד נפתח ?
הוגשו כתבי אישום נגד הצדיק ?
הצדיקה ?
כשאני חושב שבגלל חשבון דולרים של גברת
רבין רבין התפטר לעומת מקוששי המתנות הבזויים שלנו, אני מתפלץ.
הדרדרנו קשות.
טוב, מצב הרוח נהדר, של כולנו.
לא יכולנו לבקש זיווג יותר טוב להפלגה
ארוכה כזו. אפילו השגעון של שרון לנקיון נראה לי בסדר גמור ואני הולך לשאוב מים
מהים לרחיצת הקוקפייט.
מאחר ויש לנו זמן, אנחנו לא רוצים להגיע
לפני אור ראשון, אור מלא, עצרנו לשחות בים.
לני סידר את המפרשים כך שהסירה תזוז כמה
שפחות, (הייוו-טו), אבל הגלים הקטנים עשו את החוויה למעניינת וקצרה.
היה נחמד.
עכשיו אנחנו מחליקים על מפרשים ב-6 קשר,
המתפיל מים עובד, וכולנו אחרי מקלחות. לטובת הסירה אומר, זה תנאי לוקסוס, אין
מגבלות מים או חשמל.
אין גם תקלות רציניות.
סירה אחת פיתחה בעיות בגנרטור שלה וזה
אוטומטית משבית את מתפיל המים שלה העובד
רק על 220 וולט. כשלנו. בכלל, הסירה
מרושתת ל-12 וולט, 24 וולט וכמובן 220 וולט.
על המנוע, ינמר 110 כ"ס, כמו שלי,
יש אלטרנטור נוסף, ל-24 וולט.
ללני היה רעיון שהעביר אותו לאוייסטר,
להרכיב מתפילי מים שיעבדו גם על 24 וולט, ומסתבר שהם כבר עלו על הבעיה והמתפילים
בסירות החדשות יהיו גם על 24 וולט.
מאחר וכול ניקוז כאן הוא חשמלי, מהשירותים,
המקלחות ועד למטבח, הרבה משאבות, וכמובן
במים מתוקים, מתפיל מים שאינו עובד יוצר אתגרים מענינים. (שואבים מי ים בדלי
ושופכים לאן שצריך).
אז אם יש לכם מיליון פאונד, אפשר להתחיל
לדבר על משהו.
באי אליו אנו אמורים להגיע, יש חיבור לרשת
ונעדכן אתכם וכמובן נתעדכן.
האי בעל 50 הגוונים של ירוק. FATU HIVA
אתמול מוקדם בבוקר הגענו.
לקח לנו כמה נסיונות לעגון, האחיזה לא
משהו, ולאחר נסיון אחד או שנים או שלושה, כולל הוצאת שרשרת ל-100 מטר, וקיפולה,
הצלחנו.
היום יום חמישי, ה-4 לחודש.
הבעיה העיקרית שלי היא סיגריות.
נגמרו.
ירדנו לאי לחפש.
מאחר ואין בסירה ביצים, נאלצנו לזרוק
אותם בלב ים. בעיות סרחון, מחפשים גם ביצים.
האנשים נחמדים. מאד.
מזג האוויר משקה את האי כול שעתיים.
יורד גשם כול שעתיים. גשם, רציני, עובר ונשארים רטובים.
האי עובד על פרנקים מקומיים. לנו אין.
המכולת עובדת במיוחד על הכסף המקומי.
יש כאן בחור, בשם מארק, מגלף בעץ
ובצדפות ובעצמות גדולות של דגים והוא גם מדבר קצת אנגלית.
כול היתר, צרפתית שוטפת.
מארק היחידי שמוכן להתיחס לדולרים. אבל
אין לו כסף מקומי, יוציא בדואר, ויחליף לנו. יופי. מאחר וירדנו לחוף ב-12:00
החנויות וכול היתר סגוריות עד 14:30. סייסטה.
בינתיים מטיילים ומתרטבים. גשם כול שעתיים או פחות. האנשים הולכים בגשם חופשי.
גשם חמים.
הדיינגי מגלה סימני בעיות ההגה לא עובד.
לני פירק את ההיגוי וההיגוי
נעשה ידנית על ידי לני והמצערת על ידי שרון. עובד.
חוזרים לסירה, הסיור ברחוב הראשי של
האי, כולל ביקור אצל דזירה, הגברת מבשלת בבית לתיירים כמונו, תמורת כ-20 דולר
לאדם, מקבלת דולרים וקבענו למחר, שזה כבר היום ל-12:00.
על הרציף, דייג עם שלל רציני של דגי טונה.לני
מתעניין בחצי טונה, חצי גדול כ-5-6 ק"ג, ומציע 20 דולר. הדייג מסרב. בשבילו
זו חתיכת נייר, בעצם בד, עם תמונה של איזה זקן שהוא לא מכיר.
צודק.
למזלנו, ולאחר שקיבלנו תדריך מוקדם,
ירדנו עם סחורות להחלפה.
לני מציע ליטר יין בקרטון, פחית בירה
ושתי קופסאות שימורים.
או, זה מתקבל.
חוזרים לסירה עם טונה רצינית, ועוד
פירות, פפיאה ופומלות שגם הוחלפו עבור יין ושימורים.
כמובן שבינתיים יורד גשם עוד כמה פעמים.
אנחנו בסירה, השעה כבר כמעט שלוש, ואני
בלי סיגריות.
קשים יסורי נרקומן.
לני מציע שנרד שוב לחוף עם הדינג'י,
נחליף כסף אצל מארק גלף העץ והמכולת תיפתח עד אז. נקווה.
הקטע עם הירידה לחוף עובר בסדר, היגוי
של לני מצערת שלי.
מגיעים למארק, ואכזבה. הדאר סגור ואולי
מחר.
זהו ?
אני שואל אותו כמה כסף מקומי יש לו
ואשתו מביאה 5,000 פרנקים מקומיים שזה כ-50 דולר.
ניצלנו.
הולכים למכולת. עשירים.
סיגריות עולות כמו בארץ. שיהייה.
אני עוד מנסה לשכנע את בעלת המכולת כן
לקבל דולרים אבל, אין בנק באי והיא לא מגיעה לבנק באי האחר. מרוחק רק כ-45 מייל. כן,
ולא בדיוק אכפת לה למכור פחות.
קונים סיגריות, בייצים, שוב אנחנו סירה
עם בייצים, חלב ורוטב סוייה לטונה.
הבוקר, מגיעות שתי סירות ממשט
המיליונרים, נחמדים.
אתמול בדרך חזרה לסירה אנחנו נתקלים
באחד מהם שהוא מהנדס ומבין ענין. ההגה
שלנו תקוע בגלל חלודה. הרבה גריז וניקוי וההגה משתחרר. לני מסדר את היתר ובדיוק
לפני הגשם הגדול הבא, הסירה שוב בכושר לחימה.
על הרציף מתבצעות עבודות עם מחפר
וטרקטור ופועלים. משלימים את תעלת הניקוז, למעשה נחל מבוטן, כמו נחל איילון, לכול
אורך הכפר.
הכפר הוא צרפתי והתקציבים באים משם.
החברה עובדים. בינתיים המעגן נצבע קצת
בחום-בוץ אבל לא רציני.
זהו.
היום ארוחה אצל דזירה, בצהריים ואחר כך
ניסע לעיר השניה כאן, הנמצאת בקצה השני של האי.
האנשים נחמדים מאד כאן.
יום שישי ה-5 לחודש מאי.
איזה דרך להתחיל את הבוקר.
שרון פתחה את מכונת הכביסה לעשות קצת
כביסה, למטרות תרפיותיות, והמכונה שפכה מים ושטפה את כול הסלון. חגיגה.
הסלון נשטף, פעילות אינטנסיבית של ספיגת
המים ואנחנו עם סלון שטוף.
אתמול היה יום מדהים.
זה התחיל אצל דזירה, בארוחת צהרים
מלכותית.
יש עיזים באי והם כנראה יוצאים לציד
כשצריך.
היה גם פרי הלחם, תרנגולת וטונה חיה
כמובן אורז ועוד ועוד. . הכול מדהים.
הגשם יורד כאן ללא הפסקה. לא פלא שהאי
כול כך ירוק, כול הזמן משקים.
התוכנית היא מיד לאחר הארוחה, לנסוע
לעיר הגדולה בקצה השני של האי.
מה שמפריד בין שתי העיירות הוא הר גבוה
ועליו דרך מתפתלת, ברובה בוץ.
בגלל הגשם הצלחנו לגייס רק נהג אחד,
פרנק.
נדחסים טנדר טיוטה של 5 איש, הצטרף
אלינו תום מסירה אחרת שמדבר גם צרפתית.
היה שנתיים בסנגל בחיל השלום האמריקאי.
נוסעים. כ 45 דקות מטפסים,ועוד 45 דקות
מחליקים במורד ההר.
הנוף מדהים. גונגל, יער גשם וכמובן גשם.
לצידי הדרך עצי פרי.
כול מה שהם צריכיםלעשות זה להתעורר
בבוקר והכול מוכן על העצים.
מגיעים לעיר הגדולה, ושם גם מחליפים לנו
כסף. מדולרים למטבע מקומי.
היו לנו כבר 3 שערי חליפין, 80 פרנק לדולר, 90 פרנק לדולר וגם 100 פרנק
לדולר.
העיר הגדולה נחמדה. אחרי חליפין בסופר
מרקט נוסעים לקנות ציורים מקומיים על ניר
מקליפת עץ.
החברה קונים. אנחנו לא. איזה מזל שדינה
ואני באותו ראש, שלה, כבר 50 שנה.
וצריך חזור.
החלקות הבוץ בדרך לשם הופכות להיות
עליות בוץ קשות.
לטנדר טיוטה שלנו יש הנעה קידמית והרבה
שילובים ופרנק משתמש בכולם בהצלחה עד ש....
יש עליה אחת שמנצחת.
אנחנו תקועים. מחליקים חזרה במורד
והפתרון, הנכון, של פרנק הוא שאנחנו הגברים נעלה על תא המטען שבחוץ, נקפוץ כדי לתת
יותר משקל לחלק האחורי הוא יסע מהר עם
הרבה תנופה ונקווה לטוב.
נעמדים שלושה חטיירים, אבל בכושר טוב,
על תא המטען נאחזים במה שיש ופרנק מרביץ גז.
הטנדר מטלטל לכול הכיוונים, אנחנו מטלטלים
ונתקלים אחד בשני, נראים כמו צוות דא"ש אבל בלי המקלע, והטנדר מקפץ במעלה ההר
כמו טורף.
וואלה עלינו.
ולא איבדנו אף מישקולת.
יתר הדרך הופכת לשגרתית. עם נופים
מדהימים.
חזרנו עייפים אך מרוצים.
התוכנית היא בערב לרדת שוב לחוף לראות
את המקומיים מתאמנים בתיפוף, משהו כמו מיומנה, לקראת המלחמה הקרובה.
אני מחליט לשמוע אותם מהסירה, אחרי
מקלחת טובה. מים ללא הגבלה, מוצא
הפטנט הזה של מוצא חן בעיני מאד.
עוד קודם בעיר הקודמת ראינו צוות של 8
חותר במרץ בקנו המקומי, כמו בסרטים.
בטוח הם מתכוננים למלחמה.
זהו גם אחד האיים בו הפסיקו להיות
קניבלים לא מזמן, ואנחנו מקווים שהם לא חידשו את הנוהג.
לני יצא לסיבוב פרידה מסירה אחרת,
ולהחזיר כסף לתום ואנחנו לאי הבא, כ-45 מייל מכאן
