המתנה בסימי

12.9.09 SIMI 11:45
כן אנחנו עדיין בסימי. מזג האוויר לא משתפר. עננים מעל ויורד גשם. אנחנו מחכים. קשרנו עוד חבל מהסירה לחוף, מהצד הקדמי של הסירה כי נטינו הצידה לכוון המלון הצף. יוסי אומר שהעוגן לא כל כך מחזיק וכשיש רוח אנו נוטים.
כבר לא בטוח שנצא היום. אולי אחר הצהרים מזג האוויר ישתפר . נראה.
17:00 טוב, גם היום אנחנו נשארים בסימי.
אפילו קלטנו זוג צרפתים, זקנים, מעל ל – 75, נראה לנו, בעמל, (AMEL), יפהפייה.
מוריס קאהן הגיע לאי עם המפרשית המיוחדת שלו. הסתכלנו, כמו כולם.
יושב לו לבד המסכן, מדבר רק לצוות שלו שאפילו אינם ישראלים.
כל אלה שהגיעו מבחוץ מספרים על ים קשה.
זה הזמן לספר לכם על,
זרמים בים.
ראשית, יש זרמים בים. לא רואים אותם ולכן אפשר ליחס להם הרבה דברים. אם הסירה נוסעת 6 קשר ופתאום, ללא שינוי ניכר ברוח או בגלים היא עושה 5 קשר, זה זרם נגדי.
בדרך כלל זו הסיבה האמיתית, אבל זרם יכול לשמש גם הסבר למשהו לא ידוע או מובן לנו.
בקיצור, תופעה שימושית מאד.
יש מקומות בהם הזרם יכול להגיע ל – 3-4 קשר.
במסע שלי במפרץ סואץ, הסירה רצה 9 קשר, (דבר בלתי הגיוני לחלוטין), עד שהבנתי שאני יושב על זרם של 3-4 קשרים.
אין כאלו זרמים בדרך לארץ, אבל אני מקווה לרוח גבית טובה. לא טובה מידי.
מזג האוויר משתפר וכנראה נצא מחר.
אם נצא ב – 13 לחודש, זה עדיין נותן לנו 5 ימים להגיע לארץ. זה בהחלט אפשרי.
הכל כמובן תלוי במזג האוויר.
אנחנו בינתיים תורמים לכלכלת האי.
דינה קנתה כמה דברים שימושיים כמו מכנסים וארנק ואני התעקשתי שתקנה גם כפפות מקצועיות לחבלים. אמנם זה כבר לקראת סוף המסע אבל נקווה לשימוש נוסף בעתיד. עכשיו אצטרך להקפיד שתשתמש בהן.
זה בערך כל החדש.
הדינגי שלי לפני שיפוץ מסיבי, היא חטפה וחוטפת מכות וחבלות בלי סוף. אילן ישמח, אני מקווה.
1808
מחכים. מעייף.
התוכנית להערב, אינטרנט, עוד כ – שעה, ארוחת ערב, שינה.
מחר השכמה מוקדמת, (בשאיפה), והביתה.
הורדתי את הכיסוי חלונות בסלון. אם יידרש, אוכל "לנהוג" מבפנים.
אני אפילו הולך להרכיב את המגב.
אני מקווה שתכנון פסימי זה יתבדה.
1900
שוב ענני גשם בשמים. זה טוב, ככה הגשם כולו יתבזבז הלילה ומחר יהיה יום שמש יפה.
כן, אופטימיות זה מרכיב חשוב בשייט. פסימיים, נשארים על החוף. אופטימיים, מפליגים.

עוד סערה

9.9.2009
2014
טלטלה עברה עלינו היום. היטלטלנו שמונה שעות, עברנו כ-40 מייל ועכשיו אנחנו על עוגן, באיזה מפרצון שכוח אל, בשם אסטפליה.
תכננו להגיע לקוס היום אבל תוכניות לחוד והים לחוד.
מאחר והזמן מתחיל לדחוק, יצאנו היום בשולי הסערה, מתוך תקווה שהים ישתפר בהמשך היום.
אז הוא השתפר, לרעה.
החלק הראשון היה ברוח צד של 12-15 קשר, כשעה, עד שהגענו לקורס הרצוי לנו, מזרחה.
בקורס 96, לקוס, הים בעקבותינו עם גלים של 2-3 מטר ורוח של 15-20 קשר, למזלנו, גבית.
אבל זה מטלטל.
אנחנו יושבים בקוקפייט, מחזיקים בשתי ידיים, את המעקה.
הסירה עושה סלאלום עם הגלים, פעם תופסת גל ופעם תופסת עוד גל, כל פעם בזווית אחרת. מעייף.
באמצע הדרך, זונחים את רעיון קוס ומחפשים אלטרנטיבה.
יש. אסטפלייה.
יש באי הצחיח הזה שתי חלופות, אחת טובה ואחת טובה פחות.
בוחרים בטובה.
הרוח והגלים בשלהם. אנחנו בסלאלום כל הדרך, רצים די מהר. 6,7, ואפילו כמה פעמים 8 קשר. כל זה ללא מפרשים כמעט.
אני פתחתי חלוץ באופן חלקי וסמלי לגמרי שיראו שאנחנו מפרשית.
מגיעים.
לוקח זמן לזהות את הכניסה, המתגלית לנו רק כאשר אנחנו קרובים לאי.
נכנסים, ללא בעיות ואירועים מיוחדים.
מפרץ שקט, ללא הגלים ששיחקו בנו כל היום.
מגיעה ההתלבטות איפה עוגנים.
אי מנסה ליד מזח שיש שם אבל הנבלות שעוגנים שם אומרים לא.
טוב, מחפשים מקום.
אני בוחר לעמוד באמצע המפרץ הקטן הזה, למורת רוחה של דינה. למה לא יותר קרוב לחוף.
אני מסביר לדינה שרצוי לעמוד באמצע, שיהיה מקום להיגרר. לא משכנע אותה. מילא.
רק בערב כאשר נכנסת עוד סירה ובוחרת עמדה דומה לשלי, באמצע המפרץ היא אומרת, אה.
אז זהו.
מרוב עייפות והלכים לישון קצת. אחרי כשעה דינה מעירה אותי, משעמם לה.
קודם אני ניסיתי להירדם והיא נחרה קלות, איך שנרדמתי, היא קמה ומשעמם לה.
קמתי.
כפיצוי דינה עושה ארוחת ערב נהדרת, אני בודק את הגי.פ.אס, לא נגררים, ואנחנו מוכנים לשינה.
מחר נקווה לרוח פחות חזקה.
התוכנית היא להגיע לסימי שזה הפלגה של כ – 12 שעות. כ – 70 מייל ימיים. נראה איך יהיו תנאי ההפלגה.
טלטולים זה מעייף.
יש לי ספר טוב לקרוא.
בחוץ עוד נושבת הרוח, קרירה. בסירה חמים ונעים. הכל סגור ומוגן מרוח.
עוד פרט, אין קליטה באי הנידח הזה במקום בו אנו עוגנים. אין פלאפון. נקווה לדבר מחר.
גם תחזיות מזג אוויר לא קולטים.
כל מה שנשאר זה לקרוא ולישון. מחר נשתדל לצאת מוקדם.
אנחנו כ – 515 מייל מהארץ.
10.9.2009
קמנו, יצאנו ב – 0820 והים לא האיר לנו פנים. מטלטל. (סתם המילה הזו מוצאת חן בעיני, הפעולה פחות).
בהתחלה נסענו נגד הרוח, לא נחמד, 10-15 קשר, עקפנו את האי, התיישרנו לקורס מזרח, לסימי, הים 10-15 עם גלים ואנחנו בסלאלום. לא כמו שלשום או אתמול, אבל לא נעים.
די מהר, התוכניות שלנו לסימי מבוטלות ואנחנו בוחרים באתר יותר קרוב, קוס.
האי אמור לספק גם מחסה מהרוח.
מתקרבים לאי, הרוח עולה, עוקפים, האי כמחסה, הרוח עולה עוד יותר.
אני כבר מסביר לדינה שברוח כזו, 10-16 קשר, לא אכנס לעגינה, אבל אולי אם נתקרב למעגן זה ירד.
זה יורד. אני נדחק בין שתי סירות דייג ומקווה שהדייגים פה לא כולם "בבית".
בינתיים בסדר.
היום יום ניקיון, נכנסנו יחסית מוקדם. אני מפעיל גנראטור לחימום מים, ואחר כך תורי.
הזמנתי דלק, הבטיח שיבוא תוך שעה. עוד מעט נראה מה זה שעה יוונית.
מרחקים ביוון זה דבר גמיש. מניסיון. פנסיון ליד הים, 150 מטר יכול להיות גם במרחק קילומטר. (150 מטרים ארוכים).
לא עברנו מרחק גדול היום, כ – 33 מייל ימיים.
מחר התוכנית היא סימי, כ- 50 מייל ימיים מכאן.
משם לקסטלורייזון, כ – 90 מייל ימיים ומשם הביתה כ – 350 מייל.
נראה, אולי נוותר על קסטלורייזון. כרגע אנחנו במרחק של כ – 490 מייל ימיים מהארץ.
הכל מותנה במגבלות הים והזמן. הים תמיד גובר.
לא פשוט להיות ספנית. אתמול הפלגנו 8 שעות בטלטולים חזקים. הגוף עובד כל הזמן כי את מפעילה שרירים כנגד כוון הטלטול, ומחזיקה את עצמך חזק כדי לא ליפול. בסוף היום הייתי מאד עייפה, ישנתי כעשר שעות רצוף, מאד נדיר אצלי
היום הפלגנו פחות שעות וים פחות מטלטל, אבל בכל זאת מעייף.
ואתם צריכים לראות אותי הולכת להכין עוגן לעגינה עם פטיש 2 ק"ג. מוביל העוגן נשבר לנו באחת ההרפתקאות שלנו, ועכשיו כשמעלים את העוגן שום דבר לא עוצר אותו והוא עולה גבוה מדי. כשצריך לעגון, צריך לשחרר אותו והדבר נעשה עם פטיש 2 ק"ג. האמת מצחיק לראות אותי עומדת מעל העוגן ומרביצה מכות, למעלה, הצידה ואז החוצה. לוקח כמה דקות, אך אני מצליחה. חוץ מזה מגביל השרשרת גם נשבר ולפעמים השרשרת יוצאת מהמסילה ואז קשה להרים אותה. אחרי שניסיתי לשים את השרשרת חזרה במקום בלילה אחד וכמעט מעכתי לי אצבע, למדתי איך לעשות זאת נכון. יש להתכופף החוצה ולקחת את השרשרת מבחוץ (כך ששום אצבע לא תמעך), היום הצלחתי.
כמו שאמרתי לא פשוט.
11.9.2009
0700
הלכנו לישון מוקדם. אז קמנו מוקדם.
בלילה ירד גשם, עכשיו בהיר.
את ההכנות להפלגה עשיתי אתמול אז אנחנו כמעט מוכנים להפלגה. רק לקשור את הדינגי וזהו.
אני עושה קפה לי ולדינה ומכין ממים לקפה טרמוס.
אתמול הלכנו לאכול, אחרי תדלוק, למלא, מקלחת טובה ואפילו גילוח.
ארוחת ערב מזופתת כזו כבר מזמן לא אכלנו.
מילא.
המתדלק של אתמול, די דייק. שעה יוונית, כ-75 דקות. לא רע
אחרי התדלוק נסעתי איתו לעיר להוציא כסף ולשלם. הוא לא מקבל כרטיס אשראי.
נסענו, הוצאתי כסף, שילמתי והוא החזיר אותי לסירה. נחמד.
הזמן המחיל להיות צפוף. ננסה הפלגה לילה היום ישר לקסטלורייזון. מותנה בים.
כישורי הספנות של דינה אכן מרשימים והשליטה שלה בפטיש שני ק"ג, מעוררת דאגה.
נשתדל לא להרגיז אותה. בינתיים מצליח לי.
הגענו לSIMI.
עגנו ליד בית מלון צף של איטלקים, נראים די חרייתים.
לידינו נכנסה אחר כך סירה מהשכרה עם אנגלים. נראים בסדר.
ההפלגה הייתה עם עננים וקצת גשם ודינה החליטה להיכנס לSIMI.
כמובן שאני אמרתי את שתי המילים האחרונות.
האמת, החלטה טובה. מחר, אם מזג האוויר יאפשר אנחנו בדרך לארץ. (E.T.GO HOME)
זהו. ננסה היום להגיע לאינטרנט וליצור קשר איתכם.
אנחנו במרחק של כ – 440 מייל ימיים מהארץ. (מהרצליה).
זה בערך 88 שעות הפלגה רצופות, בתנאי מזג אויר טובים. כ – 4 ימים.
מה שאומר שבמקרה הטוב נגיע לארץ ב – 16 לחודש. שוב, מותנה במזג האוויר.
2210
גשם זלעפות בחוץ. חבל שזה מתבזבז כאן ולא בארץ.
חזרנו מארוחת ערב, טובה, לשם שינוי.
קודם היינו בקפה אינטרנט, שתינו קפה. האינטרנט לא עבד.
כל מה שחשמלי, בגשם, אצל היוונים, לא עובד.
האמת, החלטה טובה להיכנס ל עגינת לילה ל -simi
דינה לא הייתה נהנית מהפלגת לילה עם גשם, ברקים ורעמים. האמת גם אני לא.
אז, דינה ישנה, אני עוד מעט גם כן, מקווה שמחר מזג האוויר ישתפר ונוכל לצאת.
לילה טוב.

2350
איה לילה טוב.
בחוץ סופה.
רוחות חזקות מאד. אני לא פותח מכשירים למדוד. בשביל מה. יש רוח חזקה.
אני נשען, יותא נכון הסירה, על בית מלון צף, (מנועית גדולה מאד, 60-70 רגל), מצד ימין ועל סירה מושכרת 50 רגל, מצד שני.
משבי רוח עזים נכנסים למפרץ "המוגן", שלנו.
בעל המלון הצף, יותר נכון הצוות שלו, מעביר פנדרים, שלו ושלי, כדי להגן על הסירות.
מצד שמאל אנחנו כל כך קרובים עד שאנחנו נעים צמוד וביחד. כמו ריקוד טנגו, די מהיר, אך מאד צמוד.
ההחלטה של דינה, נראית יותר ויותר חכמה. (טוב אני אישרתי אותה).
נראה לי שתרומתי לעניין תהייה בללכת לישון, לנסות לישון שוב.
לרוח יש עד מחר להירגע. בטח לא נצא ללא בדיקת תחזית מזג אוויר.
יש לנו עוד זמן לשהיות והשהיות. תמיד יש את חיפה כנמל קרוב יותר ממנו אפשר להגיע הביתה לראש השנה. נראה.
אני לא סתם אדיש לרוח ולהישענות על המלון הצף. יש לו צוות של שני אנשים שעומד בחוץ, מאפס פנדרים ומודיע לי שהכל בסדר. NO PROBLEME, חברה תורכיים נחמדים שכנראה יבלו את הלילה בלשמור.
12.9.2009
0021
כן, קצת אחרי חצות.
השמחה גדולה. כמו הרוח. משבים של 20-25 קשר בתוך המעגן.
חצי מהסירות עם מנועים דלוקים, נוסעים קצת קדימה כי להוריד לחץ מהעוגן ול"ייצר" מרחק מהרציף.
לי כרגע אין בעיית מרחק מהרציף, הפנדר הגדול שמשינו מהים ממלא תפקיד מרכזי בשמירת מרחק "בריא" בין הסירה לרציף. (במפגש בין רציף לסירה, הרציף נמצח).
זהו. לישון זה בעיה. אני קצת קורא, קצת בודק ונראה. הרוח בשלה.
0043
השמחה עדיין נמשכת. המלון הצף גם התניע כדי לשמור מרחק מהרציף.
כולם בחוץ בחלק מהסירות המנועים עובדים, אצלנו העוגן מחזיק, בדרך כלל, במשבי רוח חזקים, הפנדר החדש ו"קרנות המזבח" של ויקטור, עושים את העבודה. (שמירת מרחק מהרציף).
החברה הנחמדים שלידי, בבוואריה השכורה, העלו את הדינגי שלנו לרציף. היא הייתה החוצץ בין הסירה לרציף והתחילה להיתחצץ. (נלחצה בין הסירה לרציף). הודיתי להם.
התכנון היה, "להקריב", את הדינגי לטובת הסירה, אם יידרש.
יש פה הרבה אקשיין ברציף. חברה מחזקים חבלים, מזיזים את הסירה קדימה.
מפרשית אחת גדולה שהעוגן שלה לא החזיק, יצאה ממקומה ונכנסה עוד יותר פנימה למעגן. לא הייתה לו ברירה.
אני עדיין מבסוט שאנחנו כאן ולא אי שם.
יש לי את המזרונים הישנים שהיו על הסיפון, לפני שהחלפתי אותם במזרונים חדשים.
משום מה, לא היה לי לב לזרוק אותם. הלילה הם בשימוש. קשרתי את כולם ביחד ויצרתי מהם פנדר מלבני גדול.
נתתי את זה לסקייפר /של המלון הצף שלידי והוא מרוצה להשתמש בעוד הגנה לצבע שלו.
זה צבע מטלי חום בהיר ובוודאי עולה הרבה כסף. ברור לו שזו אחריות שלו ואני רק עוזר לו. (כך אני מקווה).
לא ארצה להתעורר בבוקר עם תביעה לפיצויים. הצבע שלו עולה בטח יותר מכל הסירה שלנו.
טוב, ניתן לרוח עוד הזדמנות. נלך למיטה ונראה.
0735
התעוררתי לפני כמה דקות. מבט מהיר החוצה, הכל כשורה. הצוות של המלון הצף, מחזיר לי פנדרים שהשתמש בהם בלילה הנחמד שעבר עלינו, קפה.
השמים מעוננים אם כי הרוח שככה. נראה. ברור שללא תחזית מזג אוויר לא יוצאים.
עשיתי טיול בעיר הגדולה. קניתי דברי מאפה, (לחם ועוגות), בבית קפה של אתמול אמרו לי שהאינטרנט עובד ותיכף נלך לשם לבדוק מה מצבנו.
זהו ננסה לשלוח לכם את הנ"ל היום.
כאמור, כ – 88 שעות מהארץ, כ – 440 מייל ימיים.
כנראה ייקח כ-4-5 ימים. נקווה עד ה – 16 נהייה בארץ. נודיע לכם טלפונית כשנצא ואז לא נהייה בקשר 4-5 ימים.





.

המתנה

8.9.2009
0910, בוקר טוב.
יום סגרירי. הרוח לא יורדת. אנחנו נבלה כאן עוד יום.
אתמול בערב נכנסה מעבורת, בסמוך אלינו והיא מהווה מחסום חלקי מהרוח.
למרות זאת, הרוח עדיין חזקה. לא מתעייפת.
אנחנו שמחים שאנחנו פה ליד הרציף ולא בלב ים.
הרציף מלא בכל מיני תיירים, עם ציוד רחצה, משקפות ובטח יש להם קרם שיזוף בתיקים.
בחוץ, כמו אצלנו בפברואר. חורף. אין שמש. אני מחכה לגשם שישבור את הרוח.
לגבי התוכניות שלנו, הים קובע.
אנחנו במרחק של כ – 200 מייל ימיים מקסטלורייזון, אי יווני קטן ליד קאש התורכית, ומשם כ – 350 מייל ימיים מהארץ. במונחי זמן, קסטלטורייזון לארץ 3-4 ימים, עד קסטלורייזון, עם עצירה כנראה בקוס, והפלגת לילה אחת, כ – 3 ימים. סה"כ אנחנו כ-7-8 ימים מהארץ.
קצת צפוף אבל אם מזג האוויר יאפשר, עדיין מתוכננים להגיע לארץ לראש השנה.
יש כאן מאפיה נהדרת, אני מבקר בה הבוקר ויש לנו עוגות ומאפים טריים.
הפנדרים, בעיקר אלו שמצאנו, עושים עבודה טובה מאד ואנחנו מתנדנדים ליד הרציף, עם נשיקות לוהטות בו מפעם לפעם, על פי מצב הרוח.
כנראה שנבקר באינטרנט קפה עוד פעם, היום אחר הצהרים. בערב הייתה שם בחורה מסיביר, נחמדה.
כייף היה לדבר עם כולכם, למעט אריאל, אתמול. היום כנראה נצלצל אליו.
זהו בערך לעכשיו.
1235
נמנמתי עוד קצת. יש סיכוי שהיום אשבור איזה שהוא שיא.
הסברתי לדינה שאני ישן כדי שאהיה רענן בלילה ונצא. גם בתור בדיחה זה לא התקבל כל כך טוב.
חורף. אפילו קר. לא יורד גשם, חבל. גשם בדרך כלל שובר את הרוח. כמו שזה עכשיו, הרוח לא נשברת.
למזלנו, המעבורת שחונה לידינו, בניצב לרוח, משמשת מעצור רוח טוב.
אפילו המעבורת אינה סומכת על העוגנים של עצמה, (יש לה שנים), והיא קשרה עוד חבל לחוף.
אני מקבל זאת בברכה מאחר ואם העוגנים שלה לא יחזיקו היא "תישען" עלינו.
דינה מבשלת מרק, מאכל ראוי ליום חורף.
חזרתי מסיור בעיר ולאורך המזח.
זרקתי אשפה, צילמתי תמונות, בעיקר של המעבורת "המגוננת" עלינו.
פגשתי סקייפר מקצועי, יוני, שסיפר לי שאתמול בלילה השתחררו לי, או כמעט השתחררו, שני פנדרים שלנו והוא קשר אותם שנית.
זה מה שיפה בים, אנשים עוזרים אחד לשני. גם אני הייתי עושה אותו דבר אם הייתי רואה פנדרים משתחררים.
יש בעיות חשמל ברציף. ראיתי כמה יוונים מסתודדים ליד ביתן החשמל שלהם.
בדרך כלל ביוון, (ראו סתם השמצה באה), אם יש גשם, או רוח, או סתם מצב רוח, החשמל מתקלקל.
או שזה בעיות של רשת בצמוד לים או סתם עבודה יוונית.
יש פתגם שאומר שמי שלא ראה אוניה יוונית מוזנחת, לא ראה אוניה מוזנחת מימיו.
זה במקרה, לא נכון.
המעבורת על ידינו, לא יצאה בגלל מזג אוויר והצוות שלה מנקה ושוטף אותה. יפה.
אחרי כל כך הרבה פעילות, שלי, אני חוזר למיטה לקרוא.
18:00 השמש מבצבצת מבעד לעננים, פעם ראשונה היום. וגם זה לחמש דקות. נדמה לי שגם קצת פחות קר והרוח ירדה, אבל זה יכול להיות מהרהורי ליבי. ביליתי את רוב היום בקריאה. יוסי בשינה וקריאה. אפילו לטייל ברחוב לא אפשרי , ובאמת יש מעט אנשים ברחוב. אין הרבה מה לעשות אלה לחכות עד שמזג האוויר יתבהר. הסירה עדיין מתנדנדת, אך פחות, שוב ואלי נדמה לי, אולי לזה אני מצפה.
. אני מקווה שמחר נוכל להמשיך בדרכנו, אחרת יהיה קשה להגיע לפני ראש השנה.
1930
דינה גררה אותי לסיור בעיר הגדולה. עשינו שתי הקפות, עברה רבע שעה.
הרוח עדיין בשלה.
ראינו סירת מפרשים נכנסת עכשיו. לא בדיוק מקנא בהם. בטח יש להם חוויות.
עברה גברת אחת ואספה דמי עגינה. צנוע. שילמתי ברצון. עדיף על להיות בחוץ.
המעבורת עדיין כאן עושה לנו "צל" מהרוח. תודה.
נלך לאינטרנט. הקשר מאתמול מצא חן בעינינו. אחר כך נלך לאכול ולישון. כבר מזמן לא ישנתי.
נקווה שמחר תהייה שמש ומזג אוויר רגוע. נבדוק באינטרנט.
החשש של דינה מוקדם מיידי. הזמן צריך להספיק, אלא אם הסערה לא תיגמר.נראה.
יש כאן על ידינו חותרי קיאקים, כנראה קרואטים או סרבים, (ששמענו "דוברה").
קצת לחימום, הם יצאו לחתור במפרץ, חזרו רטובים ומרוצים. מטורפים אמיתיים. כל הכבוד להם.
דינה מדברת עם אריאל, מזמן לא שמענו ממנו.

עוגן על עוגן

3.9.2009
עוגה עוגה עוגה, במעגל נחוגה, נשוטה.
17:27. הגענו לתעלת הקורינתוס. דינה הזכירה שצריך להיות על ערוץ 11 ואכן פתחה קשר. מיידית, הנהלת התעלה הודיעה לנו לא להיכנס, לחכות בחוץ והם יקראו לנו עוד כחצי שעה.
מאז אנחנו חגים במעגל. יצאה איזה ספינה בגרירה מהתעלה ועכשיו אנחנו לא רואים סיבה לעיכוב. אבל חגים במעגל.
הנסיעה לכאן עברה ללא אירועים מיוחדים. שקט. מנוע, מפרשים, בעיקר לקישוט וזהו.
אחרי שנעבור בתעלה, שאלה מתי, נחליט אם עושים לילה לבן או עוצרים באיזה אי בדרך.
איים לא חסר כאן.
17:40 קיבלנו אישור להתקדם בתעלה. הסיבה לעיקוב, אוניה באה מהצד השני. הסירה זומינג, של הישראלים שפגשנו בגלקסידי לפנינו. זה אומר שהם חיכו לפחות שעה וחצי כי הם התקדמו הרבה יותר מהר מאיתנו.
עוברים.
משלמים ביציאה.
אני עובר את התעלה תוך הפגנת נהיגה מזהירה, לא עולה על שום גדה, לא שובר כלום בתעלה או בסירה, ואחרי כחצי שעה אנחנו בצד השני.
מסתבר שהרוח שנשבה בתעלה, 5-10 קשרים, נושבת גם ביציאה.
אני מקבל איתות לעגון ביציאה, במקום בו נושבת הרוח בחזקה, וזה לוקח קצת תמרון להיקשר. (נהיגה מזהירה כבר אמרתי).
מסתבר שיש טיולים מאורגנים בתעלה וספינה עם המון מטיילים, זו שחיכינו לה בכניסה, נדרשת למקום הטוב המוגן מרוח. מילא שיהיה.
היציאה שוב דורשת תמרון, אני קושר את הפנדר החדש במקום אסטרטגי, צמוד לדינגי מזהיר את דינה, שוב, לא לנסות להציל את הסירה בהוצאת ידיים ורגלים מחוץ לסירה, (עשתה זאת קודם בגישה וזה מסוכן), ויוצאים.
הפנדר החדש בדיוק ממוקם במקום הנכון, עושה את העבודה ויוצאים לא בעיות.
לאן ??
האם לילה לבן או לעיירה קטנה במרחק של כ – 15 מייל.
אחרי קצת התלבטויות, ומאחר והרוח מולנו, מחליטים על שיוט קצר.
ניכנס ל מפרצון korfos- מפרצון בקצה הצפון מזרחי של הפלפונז.
אבל הכניסה יוצאת לנו בלילה ודינה לא נהנית מהכניסה. הכניסה עוברת ללא בעיות, חוץ מהשאלות של דינה. (אתה רואה, מה יהיה וכדומה).
הגענו. מסעדה נחמדה מרימה לנו חבל עגינה ואנחנו נקשרים, לא לפני שאני מנסה עגינת צד, כמעט מכסח איתה חבל, ונמנע מכך, עקב אזהרה של דינה. (היא לא רק חוששת).
הלקח החשוב, דינה השתכנעה שאפשר להגיע ולעגון גם בלילה.
שנינו מסכימים שזה היה רעיון טוב לעגון ללילה.
ארוחת ערב אצל המסעדה על המזח שלה אנחנו עוגנים ובסוף הארוחה מצטרף אלינו רוג'ר בנימין מהולנד. בחור צעיר ונחמד המציע ליו שתי כוסיות אוזו. (טעים מאד בסוף הארוחה).
אז אנחנו מתקשקשים קצת ומתברר שהבחור יהודי, מצד אימו, (הצד הקובע), ואנחנו דנים בנפלאות העם היהודי, בעיקר אני, עם הרצאה מלומדת בנושא..
הבחור היה בארץ כשהיה בן 7, יש לו קרובי משפחה, מצד אימו בתל אביב וכו'.
מה מקצועו ? אם תהיתם שהוא אכן יהודי, עורך דין. זה מבסס את עובדת היותו יהודי סופית.
בילינו כחצי שעה כאשר אני מסביר לו את נפלאות העם היהודי.
4.9.2009
דינה קמה קצת אחרי. אני כמו איש צוות מאומן מכין לה קפה מראש, כאשר היא קמה הקפה מוכן.
דינה קבעה את המסלול להיום, נוסעים לKEA מרחק של כ-60 מייל. נקווה שהפלגת יום.
אני בודק ברגים, קצת הידוק, ואנחנו מוכנים לדרך.
יצאנו לדרך בסביבות 0930.
הפלגה נעימה עם רוח קדמית 5-6 קשר.
המפרש הראשי נפתח.
אחרי קצת קריאה ואוכל, אני מקבל אישור ללכת לישון.
דינה ביטלה לי את האישור לישון אחר הצהרים, אבל לפני כן מותר.
דינה מחליטה לפתוח חלוץ, תנאי רוח טובים, ואני ישן בכיף.
אנחנו חוצים את מסלול האוניות לפיראוס. כל מיני ממותות עוברות אותנו, אני ישן דינה מנווטת.
אחרי כשעה אני קם ודינה מעבירה פיקוד. עבדה קשה ולא פגעה באף אחת מהאוניות שבדרך.
עכשיו, 1620 יש כבר פחות אוניות. אנחנו מתוכננים להגיע ל-קיאה, לחניית לילה.
מניסיון הלילה הקודם, היה נחמד לעצור ללילה.
כמו תמיד בהפלגה נוחה וטובה, כמו עכשיו, יש לי חיוך אווילי על הפנים. כיף.
ראינו בדרך טונה די גדולה, קופצת מעל המים, כנראה מנסה לא להיות למאכל לדג יותר גדול.
מעניין לראות דג של 10-20 ק"ג קופץ מהמים החוצה.
הפלגה ארוכה להיום. תנאי ים נוחים מאד. בקושי יש רוח ואנחנו עם מנוע עם עזרה קטנה מהרוח.
מגיעים לKEA בחשיכה. דינה כרגיל, לא מאושרת החושך.
המפרצון והרציפים מלאים. המזח פקוק.
בליית ברירה אנחנו על עוגן והולכים לישון, עייפים אך מרוצים.
5.9.2009
קמים מוקדם. הרוטינה הרגילה של הבוקר, אני עושה קפה וכו'.
היום ההפלגה המתוכננת היא של 56 מייל בתקווה שנגיע לפני חשיכה. (דינה לא אוהבת כניסות בחושך, כבר סיפרתי לכם).
רוח חלשה. נוסעים על מנוע.
בסביבות 1600, עדר גדול של דולפינים קטנים עובר אותנו, קצת קופצים, נחמד מאד.
הדולפינים האלה קטנים מאלו הנראים בארץ אבל היו הרבה.
מגיעים לSIPANOS בתים לבנים כמו במיקונוס, מזחון קטן ומלא ב – 4 סירות מהן אחת מנועית גדולה ועוד שלוש קטנות. המפרץ גם מאוכלס יחסית.
עוגנים על עוגן וקופצים למים. היה חם היום. המים כרגיל, נהדרים.
מגיעה מנועית גדולה, 72 רגל, עם צבעים מודרניים, מטליים, כחול ותכלת. יש שם כנראה 3-4 סקיפרים.
הוא מנסה להדחק לרציף, אולי מישהו יזוז לו קצת, לא הולך. האמת יש שם מקום אבל הם עוגנים בתפזורת, (הזונות), יוצא החוצה, חוזר פנימה, לוקח לו הרבה זמן לעגון. זה סימן בדוק להרבה סקיפרים.
המצברים טעונים מהנסיעה של היום אבל המחשב והטלפון לא. אז מפעילים וטוענים.
אני עושה קפה, (כבר התרגלתי), ומבבל"ט.
נרד היום לאכול בעיירה.
חסר לי צד אחד של מקבע המשוט בסירה, (נפגע בסערה וטבע), ואני אאלתר משהו. המרחק לחוף
כ-150 מטר ונגיע לשם בחתירה.
צוות.
אני מתלוצץ ומקטר בנושא דינה, אבל עכשיו ברצינות.
אם אתה רוצה שהצוות ידאג לך, כדאי שתדאג לצוות.
כן, גם בלעשות קפה. זה בדרך כלל הדדי. כמובן שבנושא דינה מסתבר שלא יכולתי לבקש צוות טוב יותר.
אני גם בעד יזמה ועצמאות בשיקולים, אם היא רוצה לפתוח מפרש שתפתח. (מקסימום נטבע, מה יש).
אני נזכר בהפלגות שלי בתור צוות כאשר הסקיפר מזהיר אותי, "במפרשים אל תיגע". כולו, תורה לא גדולה.
אז דינה, במשמרת שלה פותחת חלוץ וסוגרת על פי שיקוליה. עד עכשיו עבד בסדר.
היום בהפלגה איזה מטומטם עם סירת מנוע גדולה הפחיד אותנו קצת.נסע בזוית של 90 מעלות אלינו, במסלול התנגשות ובמהירות גדולה. ברגע האחרון זז קצת ועבר איזה 50 מטר מאחורינו. זו התנהגות מאד לא מקצועית. אני רק קיוויתי שהנהג לא נרדם שם. מסתבר שלא. הוא זז.
אני תמיד יכול ברגע האחרון להסיט קצת את הסירה שלי אבל במהירות שלו זה לא היה עוזר בהרבה.
אני רק מאחל לו שבפעם הבאה שהוא עושה "חוכמה" כזו הוא יגרד איזה סלע. (אמן סלע).
ירדנו לחוף, בחתירה בדינגי. דינה בצד עם הקיבוע למשוט ואני בסגנון גונדולה. למרבה הפלא אנחנו מתואמים טוב ומגיעים ללא בעיות לתוך איזה טקס דתי. (חתונה או הטבלה).
הולכים קודם לקניות, חוזרים למסעדה קטנה והטקס עוד בעיצומו.
איזה כומר שר שם ולא מתעייף.
אוכלים, אני מנסה בשר עז, לא רע. יש גם עוגת שקדים נהדרת..
חוזרים לסירה, בתאום משוטים מלא והולכים לישון.
מחר לאמורגוס כ – 11 שעות הפלגה.
6.9.2009
יציאה מוקדם בבוקר, 0900, ים חלק, מנוע, חם. משעמם.
את השיגרה שובר איזה פנדר קטנצ'יק ויתום. אני דג אותו. השני לאוסף.
עדיין חם וללא רוח ומשעמם.
את השיגרה שובר עוד פנדר, הפעם אדמדם וגדול.
אני ניגש אליו, קצת קשה לתפוס אותו. בסוף אני תופס ומושך והוא עולה לסירה קשור לחבל ארוך, ארוך מאוד. אחרי משיה מאומצת של כמה דקות מתברר לי שזה קשור לאיזה מלכודת דגים של מישהו.
בצער רב אני זורק את כל העסק חזרה למים.
עדיין חם ואין רוח ומשעמם. אם רק הייתה קצת רוח ...
צריך להיזהר במה שמבקשים. זה לפעמים עלול להתגשם.
הרוח עולה, ועולה ועולה, לה לה לה.
אנחנו במפרשים פתוחים, חלוץ וראשי, כי לא הייתה רוח, עד עכשיו.
עכשיו כבר יש. ב – 14 קשר, אני סוגר חלוץ. על הרוח זה לא עושה רושם וב-18 קשר אני מצמצם גם ראשי.
אנחנו מפליגים למפרץ באמורגוס, והכיוון מאלץ אותי להפליג לרוחב הגלים. הסירה מתנדנדת והגלים מגיעים ל-2-3 מטר כהרף עין.
שפריצים והכל. גל אחד מצליח להרטיב אותי ואת דינה בצורה מוצלחת במיוחד. לדינה קר ואני מציע לה, (ההצעה מתקבלת), לשבת על המדרגות. אני בתחתונים רטובים. אי אפשר לדעת אם זה הגלים או אני סתם השתנתי במכנסים מרוב שמחה. (זה הגלים, אבל לך תוכיח).
נכנסים למפרץ והכל נרגע, יחסית. עדין יש רוח 5-8 קשר.
אני מחשב זויות, מורה לדינה להטיל עוגן ומגיע ברוורס לרציף, שם כבר מישהו, (תמיד יש מישהו), שמתנדב לקבל ממני חבלי ירכתיים.
אני גומר לעגון, החרטומן מרוב תמרונים מנתק, (מנגנון הגנה חשמלי לשימוש יתר והתחממות), והשכן שלנו מודיע לי שאני על העוגן שלו ושאצא ואטיל עוגן שנית.
טוב,הוא צודק. אני מחכה שהחרטומן יתחבר לחיים שוב, יוצא ומתברר שאני תקוע לא רק על העוגן שלו אלא גם על שרשרת של מעבורת שעוגנת בסמוך.
זה כבר בעיה. המעבורת יוצאת בבוקר והיא יכולה לגרור אותי לפיראוס בלי להרגיש.
אני מתמרן קדימה אחורה, דינה מרימה ומורידה עוגן, המעבורת מאיימת להיצמד אלינו, (יותר נכון, מהווה מכשול שאנו עלולים להיצמד אליו), דינה מתמרנת את הסירה, אני מרים ומוריד עוגן, השכן שלנו, זה שעליו הטלתי עוגן, צועק הוראות מהחוף.
בשלב מסוים התימרונים עוזרים, אני כבר לא "קשור" למעבורת אלא רק לשכן שלנו, (יולה, פיני צעיר ונחמד, סקיפר מקצועי).
לשמחה מצטרף עוד שמגגה אחד שנדמה לו שאני גורר גם את העוגן שלו.
אני כבר שוקל לחתוך את השרשרת, להצמיד לה חבל ומצוף ולנסות לחלץ את הכל בבוקר.
יולה, הפיני, צועק לי מהחוף להריד את העוגן ולנסות לשחרר את העוגן שלו ממני. אחרי כמה ניסיונות, זה מצליח. (היה לנו משעמם היום, מה ?).
טוב, אנחנו חופשיים, אני מאתר מקום אחרי המעבורת, לחניה לאורך הרציף, (ׂALOG SIDE]), ועוגנים.
בסוף כל זה אנחנו רעבים וצמאים. בעיקר צמאים.
מיסעדונת קטנה ליד מקום העגינה שלנו, מזמינים כל אחד חצי ליטר בירה, דינה גומרת את שלה די מהר.
לכן היא עכשיו כבר ישנה.
אני מלא חוויות מהיום מספר לכם על כך, והולך לישון.
טוב, אז לא היה משעמם ובסוף כן הייתה רוח.
אני מקווה ליום משעמם מחר, ללא רוח.
לילה טוב.
7.9.2009
לילה שקט, יחסית, עבר על כוחותינו.
הייתה רוח.
אנחנו עוגנים במקביל לרציף. הרוחות ב"נמל" הן בסביבות 10-15 קשר, ואנחנו מתנדנדים.
שני הפנדרים שמצאתי, (את האדום מצאתי בנסיעה לקפריסין), עושים את העבודה ובולמים את הזעזועים.
במזג אוויר כזה, לא יוצאים. בחוץ הרוח בטח בסביבות 20-25 קשר. אנחנו במקום מוגן יחסית והרוח היא כאמור בסביבות 10-15.קשר.
אז, נשארים במקום. המקום הוא כאמור, אמורגוס, עם כמה מסעדות, מאפייה מצוינת, כבר בדקתי את העוגות שלם.
היות ואנחנו עומדים במקביל לרציף, לניגוד לעגינה המקובלת של עוגן וחרטום מקדימה וירכתיים לרציף, (עגינה ים תיכונית), החשש הוא שיבוא מנהל ה"נמל" ויגיד לי לעמוד בעגינה ים תיכונית. ברוח הקיימת זה יהיה קשה עד בלתי אפשרי.
בינתיים, מוקדם בבוקר, 1010 ואף אחד אינו מציק לנו.
אז אפשר לשתות קפה, לאכול עוגות ולקרוא.
לידינו נעמדה סירת טיולים, סירת דייגים גדולה ופתוחה, עם ספסלים לנוסעים תיירים.
הבחור אופטימי. מי יבוא אליו להתנדנד על הסירה שלו בכזה מזג אויר.
בכל מקרה, הבחור ממלמל לעצמו, אולי מתפלל, אולי מקלל. (הכל ביוונית).
מולנו יש אינטרנט קפה וננסה להעביר לכם חומר היום.
אם תהיה ירידה ברוח, אולי אנסה לשפר עגינה.

סערה

30.8.2009
יום מעניין עבר עלינו היום. (כמו הקללה הסינית).
היום התחיל נחמד למדי, חיכינו לאסף, מחוות הדגים, אשר אירח אותנו בפעם הקודמת שהיינו פה.
בינתיים, העברנו את הזמן בשיחה מעניינת עם אלכסנדר, ארכיטקט גולה מסרביה. עבר ב 30 השנים האחרונות בארצות העולם, בין היתר כ 10 שנים בכווית.
אסף הגיע, הלכנו לקניות, הוא השאיל לנו רכב, הצטיידנו והתכוננו לצאת.
לא, רוח של 8-12 קשר במרינה וקשה לתמרן פה. אני הולך לקרוא ולנמנם קצת עד שהרוח תרד.
תחזית מזג האוויר, כמובן, טובה.
אחרי כחצי שעה הרוח יורדת ל - 5-7 ואני מחליט שיוצאים.
אז יוצאים. מזג אוויר נחמד, רוח קלילה של 6-8 קשר בחוץ ואני פותח ראשי.
את החלוץ אפתח כאשר נצא ממפרץ אוריקום.
מגיעים לקצה המפרץ ואני רואה איזה חזית כהה באופק, אני מחליט לצמצם ראשי ועם הצמצום הרוח עולה.
הרוח עולה ועולה ועדיין עולה. לוקח לדינה ולי מאבק מתואם לסגור את הראשי והרוח כבר ב – 25 קשר ועדיין עולה.
כל זה קורה תוך 10-15 דקות. גלים נוצרים במהירות הבזק, (לא ראיתי אף פעם, תגובת גלים לרוח מהירה כל כך), רוח ב-משבים של 30-33 קשר, הגלים בגובה של 2,3,ו 4 מטר, ואני שמח שאני לובש בגד ים. אני כולי רטוב מהמתזים. (יעני שפריצים).
הרוח גם דוחפת אותנו לכיוון ראש המפרץ, ליבשה.
עכשיו, אם יש דבר אחד שמזיק לבריאות הסירה ונוסעיה זה היבשה.
אני מפנה את החרטום לכיוון הגלים, שזה גם הכיוון המנוגד ליבשה, מעלה סיבובי מנוע ומחזיק הגה ידנית. השמחה גדולה. רוח, גלים, שפריצים ואני מוריד משקפים שכבר מזמן רטובים ומלוחים.
דינה שואלת אותי אם אנחנו הולכים לטבוע, לא, אני עונה לה בביטחון. (היא לא שאלה ברצינות ואני עניתי עוד בפחות רצינות).
אני גם מבקש מדינה שתשב למטה, כדי שלא תירטב או תיפגע מהטלטולים.
הסלון בפנים משנה סידור חפצים. כל חפץ כחפצו.
אני בחוץ מסובב את ההגה כנדרש, המנוע עוזר כמובן ואנחנו מתרחקים מהיבשה.
בשלב מסוים מצטרף גשם כבד להילולה.
תוויין המפות שלנו, מחליט ברגע זה שהוא פורש מההילולה.
התוצאה, אני לא רואה על המפה האלקטרונית לאן אני נוסע והגשם דואג לזה שאי לא רואה גם בחוץ איפה אני.
אם היה רגע מדאיג באפיזודה הזו, זה היה הרגע.
הגשם שוכך תוך זמן קצר, הראות משתפרת ואני רואה שאני בכיוון לאי שבכניסה למפרץ, ISHULLI SAZANIT.
מה שקיבלנו, זה אפקט וונטורי בין קצה אלבניה לאי עם השם היפה.
בשלב זה הרוח מתחילה לרדת קצת ורוח של 25 קשר מתקבלת בברכה ורוח של 20 קשר זה בכלל ים שקט.
אני מחליט לחזור לאוריקום ממנה יצאנו לפני כשעתיים.
השיקול הוא שרצוי שנגיע למקום מסתור ואז נראה לאן "נושבת הרוח".
חוזרים.
שינוי הכיוון מאפשר לי לשים את הירכתיים מול הגלים והרוח ולהפליג ברוח גבית.
זו גם הזדמנות טובה ללבוש מעיל סערה שדינה מנפקת לי מהאפסנאות.
בכל הבלגן הזה, דינה קרירה ורגועה, קצינת ניווט ומופת של קור רוח.
לאחר עוד כשעתיים, אנחנו חזרה במרינה.
מסתבר שגם כאן הסופה ביקרה. לפי האגדות המקומיות הרוח הייתה 65 קשר. אולי.
אצלנו השיא היה בסביבות 35-40 קשר.
אז, זהו אנחנו כאן, היתושים מאד שמחו לקראתנו.
דינה התקלחה ומכינה ארוחת ערב. אני הולך להתקלח. יש עלי הרבה מלח מושפרץ.
חווית הסערה הראשונה שלי. לא נורא. לא נאבקתי בגלים כמו יוסי. בהתחלה עוד ישבתי בחוץ וקיבלתי שפריצים של הגלים על הפרצוף, כל הבגדים היו רטובים כולל השער, המשקפיים. באיזה שהוא שלב יוסי הציע שאשב על המדרגות , ישבתי ועדין קיבלתי התזות מים, אז נכנסתי פנימה וישבתי על הספה בקצה ליד הדלת. פה היה בסדר מבחינת ההתזות, אך לא ראיתי מה קורה בחוץ. את יוסי לפעמים גם לא ראיתי כי הוא היה בקצה השני. אז הייתי קמה, נאחזת כדי לא לעוף, ומציצה לראות שהכל בסדר עם יוסי. הוא היה רטוב כולו וממש נאבק להחזיק את הסירה.
בסלון, הכל נפל, ספרים, קערה עם פירות שהייתה על המדף במטבח. כלים שנשארו בחוץ (עכשיו אדע להכניס מה שאפשר לארונות כדי שזה לא יקרה שוב), ספרים ממדף הספרים עפו, משחק השש בש עף ונפתח והכלים התפזרו. יש מתלה עם ירקות שהחזיק מעמד שלושה חודשים, גם הוא עף וכל העגבניות הבצלים התפזרו.
נוסף לכל השמחה, מכיוון שהייתי בתא, והיה חם, והסירה הטלטלה "קצת" , התחלתי להרגיש לא כל כך טוב. ברגע שיוסי שינה כיוון והים התחיל להירגע, הורדתי את כל הבגדים הרטובים, לבשתי מעיל ויצאתי החוצה. הרגשתי יותר טוב.
האמת טוב שחזרנו. זה היה די מעייף ואם היינו ממשיכים, היה קשה להתאושש במהירות כיוון שהיינו צריכים לעשות משמרות לילה, וזה אומר מעט שינה. וגם לסדר את הסירה היה יכול להיות קצת קשה יותר.
אז נישן טוב הלילה ונקווה לטוב מחר.
בחוץ הכל רטוב, נקווה ליום שמש מחר שייבש את הכל.
בזמן הסערה, יש אדרנלין והכל הולך טוב. אבל מה, לאחר הכל זה מעייף.
אנחנו כאן ללילה מנוחה ומחר יום חדש.
31.8.2009
יום חדש.
שוב אני מתעורר ב0520
בחוץ דממה. אין זכר לבלגן של אתמול.
למרות הבלגן של אתמול, אני מוכן לנסיעה. אין טראומות מניסיון אתמול.
כוס קפה, קצת בבל"ט ונלך להשלים שעות שינה.
ניקח תחזית מזג אויר, נשלם, שוב, עבור עגינה ולדרך.
תוויין המפות עובד כסדרו. בכל מקרה, נעשה לו שמלה מניילון ליתר בטחון.
בנוסף ל"אקשיין" של אתמול, בעגינה הייתה רוח והייתי צריך לתמרן עם המנוע.
התוצאה, חבל במדחף. שחררתי את הקצה הקשור לרציף וחלק מהחבל, הגיע אלי חופשי. חתוך.
אני מקווה שחותך החבלים שהתקנתי הצדיק את קיומו וחתך את היתר. נראה רק בניסיון לעזוב את הרציף. אם חופשי, הסירה תזוז, אם עדיין על ציר המדחף, כל הרציף יבוא איתנו. נראה.
1048 אנחנו שוב עוברים במייצר בין האי אישולי סאזאניט לבין קצה אלבניה.
דינה בודקת בפיילוט, זה אי ממוקש שהיה בסיס ימי ואסור בביקור. מזל שלא ביקרנו בו.
כל רוחב המייצר כשני מיל וזה מראה כמה "מרחב" היה לי לתמרן.
הים שקט מאד,רוח קלילה של כ-4-6 קשר, כמובן "על הפנים".
קשה לדמיין איזה "שישו ושימחו" היה כאן אתמול.
הכי חשוב לא הזכרתי, מגיעות מחמאות לסירה על תפקודה ובמיוחד לחיים קצין המכונות הראשי,
המנוע שיחק תפקיד חשוב מאד בכל האירוע הזה.
היום.התחיל אצלי מוקדם, בסימן שאלה אם יש לי חבל במדחף. אז לא.
מסתבר שהסכין שהרכבתי, חותך חבלים על ציר המדחף עובד, לפעמים, וכאשר שיחררתי את קצה החבל החתוך, זה היה סוף הסיפור.
אז יצאנו ללא בעיות ב0845 וביציאה, סירה מנועית גדולה, במקרה גם פאראטי, אבל בתוספת כמה מיליונים, הגיע בלילה וקשר את עצמו לרוחב היציאה עם חבל אבטחה. לא סמך על העוגן שלו, בצדק.
התוצאה היא שהיציאה חסומה לי. לאחר כמה תקיעות צופר, אחד על הרציף מסכים לנסות לשחרר את החבל החוסם. אחרי כמה דקות בהם אני משתדל, ומצליח, לא לגרד לו צבע, לפאראטי, החבל משוחרר ואנחנו בים.
אתמול בסערה לאחר שהצלחתי להתרחק מהחוף, הראות נעלמה לזמן מה והמראה הבא שראיתי היה של האי ה"שולי" הזה. נכנסתי קצת "מתחתיו" כדי לקבל מחסה מהרוח, באמת ירד מ-33 ל 25 קשר, ואז גם החלטתי שחוזרים.
לא ניתן היה לדעת אם זה כל ההצגה או רק מערכה ראשונה.
1225
תנאי הפלגה מעולים. רוח גבית 10-15 קשר.
החדשות הטובות מהסערה הן שמצאנו פנדר. ענק. יותר גדול מהפנדר האדום שמצאתי בהפלגה הקודמת לקפריסין. הוא קצת גדול על הסירה אבל, אולי שרי תסכים לקבל פנדר משומש במתנה. או שאני אמצא לו שימוש.
החדשות הרעות הן שהחיזוקים של המפרש הראשי, שנים מתוך שלושה בקצה השפה התחתונה ובעורפה, נקרעו. המפרש מחזיק על חיזוק אחד.
אילתרתי לו עוד חיזוק.
קדחתי, עם מקדחה נטענת, עור, השחלתי אזיקון ענק שיש לי וזה מהווה חיזוק נוסף. הבעיה באזיקונים שהם מתבלים מהר מאד מהשמש. בכל מקרה, לאיזי יש עבודה בדרך.
נראה איך מזג האוויר יתייצב, אם יתייצב, ונחליט מה הלאה. (לישון, לפתוח חלוץ), החלטות החלטות. קשים הם חיי הסקייפר.
1950
אז אנחנו עוגנים במפרצון באי ERIKOUSSA אי קטן צפונית לקורפו.
לא פתחתי חלוץ, פתחתי את הזוית של הראשי, אבטחתי אותו ומפליגים.
הרוח עולה, ועולה היא עולה, לה לה לה... בקיצור, אנחנו ב – 15-20 קשר. גם הים עולה. אני מוריד סל"ד ועדיין אנחנו ב-6-7 קשר. במקרה אחד קראתי גם 8 קשר במכשיר.
אנחנו מתלבטים אם להמשיך או לחפש מחסה ללילה בקורפו או באחד האיים בדרך. בחרנו בנ"ל.
בדרך אני עוד נאלץ לצמצם ראשי, ואנחנו ב – 5.6-6.5 קשר.
הגלים מגיעים גם ל – 3-4 מטר. די מעייף.
הגענו לאי, הארי-קוס-סה הזה, ומטילים עוגן במפרצון. אנחנו לא היחידים כאן. יש עוד כמה סירות.
אנחנו נגררים קצת אבל בכיוון הנכון, לכיוון החוצה לקורפו. מקסימום, נתעורר בקורפו שזה היה היעד המקורי שלנו מלכתחילה.
זהו פחות או יותר.
דינה מכינה מרק. נאכל ונלך לישון. אני עוד אבדוק את נושא העוגן ולישון.
1.9.2009
קמנו מוקדם בבוקר, בערך ב0700 והתחלנו בהכנות להפלגה.
לילה שקט עבר עלינו במפרץ.
בהתחלה נגררתי קצת, הורדתי עוד שרשרת, (משקל), והבעיה נפתרה במקביל לירידת הרוח.
בדקתי ברגים, ובהידוק של אחד מהם, הוא נקרע.
אני לא כל כך חזק, כנראה כבר היה סדוק ומוכן להיגזר. (בורג נירוסטה).
החלפתי בבורג ברזל, נראה.
הפלגה. ים שקט, בקושי 1 קשר.
1320
אחרי שינה, (מילוי מצברים), שנת לפני הצהרים, הרוח עולה מעט 3-5 קשר ואני פותח חלוץ. הרוח בכיוון הנכון, מאחורינו.
המפרש הראשי מגלה סימני קריעה אחרי כל הטראומות שעברו עליו אתמול ושלשום. יש קרע חדש, במקום גבוה מעבר להישג ידי בהפלגה.
בעגינה הראשונה אנסה לטפס ולהדביק עם סרט טייפ מיוחד שיש לי. בטח לא יזיק.
אנחנו עוברים על פני החוף המערבי של קורפו. פה ושם, על הצוק יש בתים, לא צפוף מיידי, נראה יפה.
החוף פה רדוד אני במרחק של כ 1-2 מייל מהחוף והעומק במקומות שונות, 10-15 מטר. רייף. ויקטור היה עושה כאן חיים. (ואת המוות לדגים).
1530
מפליגים באותו כיוון 155 מעלות שזה דרום מזרחה, בכיוון לארץ. קודם יש את הקורינטוס לעבור.
רוח נעימה גבית, 4-7 קשר ואנחנו עם מפרשים מלאים ומנוע, במהירות של 5-6 קשר.
קוראים, בעיקר דינה, מנמנמים, בעיקר אני. אני ממלא מצברים ללילה. אנחנו נעבור בין איים בסביבות חצות וקצת ודינה כבר הודיעה לי שזו תהייה המשמרת שלי. למה לא.
אנחנו מתכננים הפלגת לילה, בתנאי שהרוח לא תתחיל להתפרע ואז נאלץ לחשוב על חלופות.
מה שטוב בהפלגת לילה, עוברות כ – 10 שעות בנים ולא נים, ופתאום עוד 50-60 מייל עברו.
היום כנראה זה מה שנעשה.
ים שקט למדיי, אנחנו כאן די לבד.
דינה ואני מתחלפים במשמרות והלילה עובר ללא אירועים מיוחדים.
2.9.2009
ממשכים עד לגלקסידי, בה ביקרנו בדרך לקוראטיה.
באים, בערך ב – 1800 נקשרים, בעגינה ים תיכונית, ירכתיים לרציף, חרטום עם עוגן לים.
מאחר ועומדים אחד לים השני, הדביל משמאלנו, (אנגלי), במקום להגיד שלום, "אני חושב שאתה על העוגן שלי". האינסטינקט שלי אומר לי להגיד לו ללכת לכל הרוחות, (ללכת להזדיין זה לא קללה), במקום זה אני עונה לו בנימוס.
הפתעה נעימה, 4 חברה ישראלים שכבר פגשנו בדוברובניק, זולי, כריס, אריה ודב, מעבירים את הסירה של אריה לארץ. ארבעתם מרשות השידור, חלקם מכיר את גדעון. נחמדים.
מתדלקים, ממלאים מים, מתחברים לחשמל ויושבים לקשקש ולשתות קפה.
גם להם יש חוויות מהסערה.
הולכים לאכול במסעדה מומלצת, זולה אך די מזופתת, (מסתבר), והולכים לישון.
3.9.2009
אתמול התברר לו שהשעון זז אחורה לשעון כמו בארץ.
אני מתעורר ב – 0600 שעון מקומי, 0500 שעון קרואטיה, עושה לי תה ומבבל"ט.
היום אנחנו מתכננים לעבור את תעלת קורינתוס ואחר כך נראה.
דינה רוצה לתכנן הפלגות של 8-10 שעות ובלילות לעצור. נראה.
יש לי רשימת מטלות קצרה להיום, קצת קניות והפלגה.
מהסערה, המפרש הראשי נקרע קצת בקצה, (כסר סיפרתי לכם אני יודע),
אלתרתי חיזוק אחד עם אזיקון והיום אמשיך על עוד קרע עם טייפ. זה במקום גבוה ואצטרך לטפס קצת.
נראה גם איך הברגים מתנהגים.
אני ממשיך בצריכת דלק של כ – 4.5 ליטר לשעה, במהירות של 1900 סל"ד.
זו צריכה נמוכה יחסית ומושגת בזכות המפרשים שעוזרים. להפליג רק על מפרשים, עדין לא הולך.

ORIKUM בדרך הביתה

29.8.2009
אנחנו במצב הצבירה האהוב עלי, הפלגה.
יצאנו בסיבות 1215 אחרי שהשלמתי את המטלות שלי. (שמן, מים גירוז וכדומה).
תדלקתי בתחנה מחוץ למרינה, חישוב צריכת הדלק שלי, לפי שעות מנוע די מדויק. חישבתי בין
250 ל-300 ליטר. לקחנו 263 ליטר.
נסענו לעיירה סמוכה לעשות "יציאה".
נכנסתי למשרדי המשטרה כהרגלי, לבוש כדבעי עם בגד ים וחולצה. שוטר קטן, לא יותר משני מטר, שלח אותי להתלבש. (מכנסיים). חוץ מזה הוא היה אדיב.
אני לא רב עם שוטרים, בייחוד לא בגובה כזה. חזרתי לסירה, התלבשתי.
גמרתי את הסיבוב, חזרתי למשטרה, זהו ? כן זהו. אני יכול להוריד את המכנסים ? כן.
יש לו חוש הומור. אפילו חייך.
כל זה קרה עד 1400. בסך בכל הקרואטים נחמדים ואדיבים.
עכשיו כבר 1700 ואנחנו מפליגים כ – 3 שעות מתוכן ישנתי שעה. אני מתכונן ללילה, ממלא מצברים.
הים עד עכשיו היה חלק לגמרי. פתחתי ראשי, רק בשביל הקישוט. ים חלק לגמרי.
הרוח עכשיו מתחילה קצת לעלות, (5-6 קשר), ואפתח חלוץ.
"לג" ראשון, קורפו ביון. כ – 200 מיל.
מי אמר שהפלגות הן דבר משעמם.
חלפנו על פני ספינת דיג, גוררת רשת, ואכן, כמו שאביעד שיינין מלמד, (עושה דוקטורט על דולפינים בארץ, יצאתי איתו למספר הפלגות), דולפינים מזנבים ברשת ומפעם לפעם גם קופצים מעל למים. נחמד.
משום מה, צפייה בדולפינים מעוררת התרגשות, לא רק אצלי.
פתחתי חלוץ, הרוח שינתה כיוון, סגרתי חלוץ.
עכשיו, הרוח בכיוון השני, מגיעה כבר ל – 4-5 קשר, כמעט "הוריקן", ופתחתי חלוץ שנית. עובד.
אנחנו ב – 6-7 קשר, נחמד. אם הרוח תעלה עוד, אפחית סיבובי מנוע. בינתיים, זה נותן לנו 1-2 קשר נוספים. בכל מקרה, אנחנו עדיין כ-30 שעות מקורפו.
שעת בין ערביים. (ביטוי יפה, מה לעשות), פחות חם. אנחנו מפליגים וקוראים.
משהו לבן צף על הגלים. לא ברור מה. אני משנה כיוון מתקרב ונוכח שזה קל קר שנפל מאחת מסירות הדייג. הלך המטמון.
מאחורינו במרחק, אחד מאותם "בתי מלון צפים", צריך לשים לב אליו. הם "טסים" במהירות של 15-20 קשר ואני לא בטוח שהם מסתכלים לאן. (הגזמתי כמובן). בכל זאת אני שם עליו עין.
הלילה עובר. אני במשמרת, דינה במשמרת, זריחה בערך 530 יום חדש.
29.8.2009
0630, אני גומר משמרת. דינה קמה, קצת כיווני מפרש ואי הולך לישון.
יצאנו לקורפו, אבל בהחלטה משותפת, אנחנו פונים לאוריקום אלבניה. בעצם לא פונים, זה בדרך.
לקורפו עוד כ-75 מיל ימיים וזה אומר שנגיע בחצות וקצת. הכניסה למרינה, לא משהו. חוץ מזה, להגיע בשעה כזו אומר שנישן עד מאוחר והלך היום.
לאוריקון, עוד כ – 45 מייל ימיים וזה אומר שנגיע לפנות ערב, נלך לאכול בחוץ, נראה אולי את מגדלי הדגים הנחמדים שארחו אותנו בסוף טיול הרד מד. נראה.
בינתיים עוד כ-8 שעות הפלגה.
הרוח עולה קצת, שזה יופי, כ-5-7 קשר. בינתיים הרוח קדמית ואני נאלץ לזג זג קצת.
אנחנו לא על נתיב אוניות והמעט אוניות שראינו בלילה, בעיקר "בתי מלון צפים" עברו במרחב 2-3 מייל מאיתנו ובכיוון אחר.
גמרתי לספר על הרוח והיא שינתה כיוון. "על הפנים". דהיינו, נושבת בדיוק על האף. החלוץ מתנפנף ורק מפריע. קופל.
אני מסתכל על הדינגי בנחת. לאחר קיצור "קרנות המזבח", היא יושבת בדיוק על התומכות, (דומות לקרנות מזבח, מכאן שמן), בגובה המתאים ובעיקר ללא הרבה מאבקים בהרמה והורדה. הייתי צריך לעשות זאת קודם. (מישהו ייעצה לי לעשות זאת רק בארץ).
נותרה בעיה להסביר לויקטור על השינוי האמנותי ליצירה שלו. נתמודד עם זאת כשנחזור, על בקבוק וודקה. (אל דאגה, אם בכלל יש, אני אעשה רעשים של שותה וויקטור ואילן יגמרו את הבקבוק).
ניווט ימי.
מדהים עד כמה השתנה ונהייה קל הניווט הימי.
פעם היה סקסטנט ומערכת של טבלאות כוכבים. כל זה לפני זמני ולמזלי לא נדרשתי לזה.
עם עידן הגי.פי.אס. כל מה שהיה צריך זה לקבל מיקום ולסמן אותו על המפה. זה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע.
צריך "שולחן ניווט", לפרוס עליו את המפה, (בכל סירה יש גרסה כזו או אחרת של שולחן ניווט וכסא לשבת עליו), לסמן עם סרגל מקביל את הנקודה בה אנו נמצאים, לשרטט קו למיקום הקודם ולקבוע את הכיוון במעלות, אליו ממשיכים.
כמובן שמסע היה מתנהל בזיג זג מסוים מאחר והסירה נוטה לסטות מהכיוון בשל גלים, רוח זרם וכדומה.
אפשר היה להקטין את הסטייה על ידי קריאה תכופה של הגי.פי.אס וסימון על המפה.
כל זה נשמע פשוט אבל לעשות זאת כל שעה שעתיים, במזג אויר סוער, היה תענוג מפוקפק. מה שכן, זה נתן תעסוקה "מקצועית" לשייט שהיה במשמרת.
כל זה התייתר היום. יש מסך, גדול או קטן בהתאם למכשיר, עליו יש מפה, יש ציון היעד, יש ציון כיוון וכל מה שנותר זה ללחוץ על הנווט האוטומטי לתקן במעלה אחת או שתים, או אפילו ארבע, את הכיוון.
ואם כבר אני מזכיר נווט אוטומטי, המצאה זה חסכה למעשה איש צוות. שייט במשמרת אינו צריך להחזיק הגה, להסתכל במצפן, (עם הדיוק המוקטן שלו), וכמובן אחרי שעתיים להתחלף בגלל עייפות.
הניווט היום, פשוט יותר קל יותר ומדויק יותר.
זה מזכיר לי הפלגה עם גדעון מקרפטוס לכריתים, נסיעה שהייתה צריכה לקחת 10 שעות וארכה 24 שעות, ברוחות קדמיות של 25-35 קשר. (היו גם משבים של 48 קשר).
רק הוא ואני היינו יכולים להחזיק הגה בתנאים כאלו והתחלפנו כל שעתיים. אחרי שעתיים, הייתי מותש ונרדמתי מייד כדי להתעורר מייד למשמרת נוספת. הגענו לכרתים, בסטייה גדולה מאד מהיעד, (קצה האי במקום להרקליון). כמובן שההגה האוטומטי של גדעון לא עבד ואני מסופק אם היה תקין היה עובד בתנאים כאלה. (תנוח דעתכם, ההגה האוטומטי של הוא הידראולי ויעבוד בכל מצב כל עוד יהיה שמיש).
אז, זהו, במקום להסביר לכם עד כמה ניווט ימי מסובך ומורכב, האמת היא שכל אחד עם אצבע, ולא חשוב איזה, יכול לנווט היום ברמת דיוק גבוהה.
1235
דינה הלכה לנוח קצת. הרוח לא משתפת פעולה. לפחות היא אינה מפריעה. קדמית, 3-4 קשר.
ים חלק. למרות זאת, אנחנו אמורים להגיע לאוריקום עוד כ – 5-6 שעות. לפני חשיכה.
הגענו לאוריקום בסביבות 1830, עדיין אור ונכנסנו בזהירות. בפעם שעברה, קצת חוסר תשומת לב מצידי והתיישבתי על שרטון.
הפעם הכל הולך כשורה.
בדרך היה לנו קצת נחת רוח. רוח של 8-10 קשרים ובכיוון הנכון. היה נחמד.
סה"כ "לג" ראשון של 30 שעות. מחר נחליט לאן מפליגים כ"לג" שני.
נשארו לנו כ – 900 לק (המטבע האלבני), אני שוכח כמה זה אבל נראה.
אנחנו מתכוונים לצאת לאכול וללכת לישון מוקדם. מחר אולי נתחבר לאינטרנט, נברר מזג אוויר ונמשיך. (או שלא).
סגרתי את התשלום והדיווח עם מנהל המרינה כך שאנחנו חופשיים לצאת. יש אולי פרוצדורה של יציאה, אבל, נוותר על זה. נחסוך לאלבנים עבודת ניירת.
יצאנו לארוחת ערב. בשער פגשנו את חן והזמנו אותו להצטרף.
ארוחת כבש טעימה, לילה טוב ולישון מחר נחליט מה הלאה.

30.8.2009
בוקר טוב פעם שנייה. התעוררתי ב – 0500 בגלל מתקפת יתושים אלבנית. היתושים האלבניים יותר תוקפניים מאלו שבקרואטיה. כנראה בגלל שזה עדיין ארץ עולם שלישי.
התעוררתי שנית ב – 0830 ותיכף דינה תתפנה מהכביסה ונחליט על היעד הבא.
לידינו עוגנים איטלקים, אחד מהם כבר שר משהו על הבוקר, לא ממש שר אבל השפה שלהם, נשמעת כך. שפה יפה.
מולנו עוגנת עוד סירה איטלקית, עם גברת בבגד ים שני חלקים, אבל בחלק התחתון חסר כל החלק האחורי. אפילו דינה הפנתה את תשומת ליבי לכך. יש מה לראות.
אני צריך לבדוק את הברגים, אחרי 30 שעות הפלגה, למלא מים וגם נלך לאינטרנט לבדוק מזג אויר ולשלוח לכם את מנת הבבל"ט הנוכחית.
נהנינו מהסמס של סטלה ובמיוחד מהברכה "שלא תשתו מי ם" נשתדל למלא אחרי הברכה.
נראה לי שהתחנה הבאה תהייה זקינטוס. תיכף קצינת הניווט תבדוק מרחקים, זה נראה לי כ – 120 מיל ימיים, נראה.
קצינת הניווט בדקה. אנחנו נלך לאצטקוס, (אחרי לפקס). כ – 150 מייל ימיים.

יום לפני היציאה הביתה

21.8.2009 CAVTAT
08:30 היום הגדול הגיע.
אנחנו עוגנים מתחת למסלול ההנמכה של שדה התעופה של דוברובניק.
יש תנועת מטוסים ערה, לנחיתה ודינה קובעת שהנה, הנה, זה המטוס שלהם.
לילה לא שקט עבר על כוחותינו.
היתושים תקפו גלים גלים ושתו את הנוזלים נגד יתושים מיד אחרי שמרחנו אותם.
נרדמנו, ללא כוח וללא דם ב – 03:00 כדי להתעורר מיידית ב -08:00.
המצברים נמוכים. הטעינה דרך האלטרנאטור לא כל כך אפקטיבית.
כדי למנוע אי נעימויות, נניח הם על הרציף ואני לא מצליח להתניע, אני מפעיל את הגנראטור.
דינה מכינה ארוחת בוקר לרעבים, (אנחנו מקווים), שיגיעו. ביצים קשות נוסח צוותת.
(מרתיחים ביצים במים, מרתיחים שעה באש קטנה ואחר כך מצננים).
גילוח, צחצוח וכדומה.
אז ככה, יש פטור מצחצוח נעלים. אני הבאתי נעליים חצאיות, לריקודים סלוניים, והן עדיין באריזה המקומית.
גילוח, מתי שמתחשק. היום הילדים באים אז התחשק לי, עוד לפני שדינה שלחה אותי להתגלח.
ציפורניים, חשוב מאד. בפעילות היומיומית יש סיכוי טוב לתפוס ציפורן ארוכה מידי במשהו, לא מומלץ.
תספורת, זו פשלה שלי, תכננתי לקנות ולהביא מכשיר לתספורת.
שכחתי, אז אני נראה כמו בן גוריון הצעיר, רק עם קרחת חלקית מקדימה. זה חם ולא נוח.
להפליג במיוחד לאלבניה למעצב שיער שלי שם, נראה מוגזם. כנראה אגיע לארץ עם רעמה.
הרציף בו אנו אמורים לאסוף את הילדים מלא. תפוס בסירות הטיול לדוברובניק.
הם ממתינים בו לנוסעים.
אני מקווה שימצאו וייסעו, בינתיים הם שם.
זהו, הגיע הסיגנל המיוחל, "אנחנו במונית".
דינה נכנסה לנוהל חירום, מהר מהר.
אני מכבה גנראטור, מדליק מנוע, דינה מעלה עוגן ומתקרבים לרציף. בדיוק המונית ים יוצאת, עמודת שם מנועית די גדולה שגם מעלה נוסעים.
דינה עוד בשוונג ומחלקת לי הוראות בנוסח, "אתה לא יכול להתקרב, חכה שהיא תצא, אתה קרוב מידי" וכדומה .
וואלה תפסה פיקוד, (רציתי לכתבו תפסת תחת אבל לא יפה),
אני כמובן לא שם לב, מתקרב במיומנות ונקשרים לרציף.
הילדים עולים, איזה שמחה, באחורינו כרגיל כבר ממתינות מוניות ים, בעצם גולט אחד די קטן,
אנחנו מתנתקים, שוב במיומנות רבה, (אפילו אם אני אומר זאת), נכון, מגרדים קצת את קצה הדינג'י ברציף, אבל בשביל זה היא שם. (היא הולכת לשיפוץ ו"הרמת פנים" אצל אילן החורף.
הפלגה לפטר באיי מיליט.
ים שקט, שוב דבר מיוחד, רם ואיתי אחרי התפרעות בכל התאים, כמעט, נרדמים על הסיפון.
אני נרדם בתא שלנו. (אני רגיל לישון בחדר עם תקרה נמוכה במרחק מטר ממני. נצטרך לעשות שיפוץ בבית כשנחזור.
מתקרבים לאי, אני מתעורר כמתוכנן, נקשרים לפטר והקרפים, הפעם עם שוקולד וריבת תפוחי עץ מגיעים. הילדים מרוצים.
מתחברים לחשמל. מים אמלא לאחר שהמיכלים יתרוקנו. אני רוצה לרוקן אותם כליל.
הילדים הולכים לים, אני הולך להשלים שעות שינה.
18:00 קמתי.
טבילה קצרה, הילדים הלכו למסע היכרות בכפר.
איזה כיף הברדק חזר. ארגז הכלים שלי נעלם שוב תחת ערימות, כל מיני.
ארוחת ערב אצל פטר, כרגיל פשוט, הרבה וטעים.
הילדים נרדמים בישיבה.
הולכים לסירה, ולישון. הם לא אני. אני ישנתי אחר הצהרים.
22.8.2009
השכמה. הילדים קמו יחסית מוקדם. אני לא.
רן מזכיר לי את הבדיחה על שני הזקנים, אחד מתפאר\מתלונן לחברו, אני כמו שעון שוויצרי, משתין ב0700, מחרבן ב-. 0800. יופי לך עונה השני, איזה יופי, הראשון, אני מתעורר רק ב- 0900.
אז, זהו, רן התעורר מאוחר מידי וכל הסדינים והמזרון יוצאים לשמש ליבוש.
אכלנו ארוחת בוקר, דשנה. אני הלכתי לקנות עוד לחם, מקסימום יהיה לדגים.
מלאנו מים, הסוללות מלאות, מחשב, טלפון טעונים, כולם במים, מצטננים. עוד חצי שעה, בערך, נצא.
אני לא מצליח לגייס כותבים ואתם נאלצים להסתפק בבל"ט שלי. מצטער.
אחרי הפלגה של 3.5 שעות, הגענו.
הנכדים שלי, (וגם סטלה), ימאים אמיתיים.
איך שהתחלנו להפליג, נרדמו. גם אני אבל רק לשעה. כאשר הגענו לאזור האיים דינה העירה אותי לניווט המדויק.
עגנו, הרבה שרשרת במים ושתי קשירות לחוף. אסף עשה את עבודת הקשירה לחוף.
לידינו מנועית, די גדולה, עם גבר שמן ערום ושתי פטריוטיות שנראות לא רע.
רן, דג במים. איתי, לא אוהב מים עמוקים אבל משתכנע ונכנס. נכנס, ונהנה.
הם מנסים חגורות הצלה, מצופים, "תום וג'רי, עוד איזה פלטה מצוף ונהנים. בינתיים, הולך להם טוב.
אני חושב שזה זמן טוב להשלים את שעות השינה שלי לצהרים.
השכנים מעניינים. יש להם "מלצר". כאשר הוא מביא להם שתייה הם מתעטפים במגבת.
הילדים הלכו למים.
איתי כבר לא מפחד ממים עמוקים. רן בכלל כמו דג במים.
אני מקריא לנכדים את מה שאני כותב, והם מרוצים.
אני מאד מרוצה שהנכדים והילדים כאן ואני אוהב אותם מאד. הם שאלו ואני כתבתי להם תשובתי.
הנכדים היו היום המון במים. החכות שקניתי, לא מתאימות עוד. נחכה שהנכדים יגדלו. אולי בשנה הבאה נשתמש בהן.
אנחנו בסירה ומתכננים להיות במים גם מחר. איתי מבקש להוסיף שנהיה המון המון במים.
מחר נמתקן את הסירה, מרכיב מנוע, ונסע לחוף עם הדינג'י. נהיה גם המון בדינג'י.
עכשיו כבר לילה, איתי עדיין לא סיים את הסוכריות שלו. רן כבר גמר את כל הסוכריות שלו.
הנכדים עכשיו ילכו למיטות, אבא שלהם, (תכתוב "הבן שלך" כך הנכדים), יקרא להם סיפור על המפלצת מירושלים, של מאיר שלו.
זהו להים, אנחנו כאמור על עוגן, עם שני חבלים לחוף. המפרץ התמלא בסירות, כמעט כולם עם אורות עגינה. מראה יפה .
רן נתן לי חיבוק ואיתי ייתן לסבתא חיבוק.
לילה טוב


23.8.2009
שקט מוזר שורר בסירה. לא ברור לי מה קרה,אה כן, לקחתי את אסף סטלה והילדים לחוף, למסע שחרור לחצים.
לילדים משעמם קצת והם צריכים להוציא אנרגיה.
היום הרכבנו את הדינג'י, מנוע וכדומה, ונסענו לחוף בבוקר.
לקחנו אוטובוס ל"אגמים". הלכו איזה חצי קילומטר והגענו לחוף רחצה קטן ונחמד. נכנסנו למים. איזה כיף.
לא ברור לי למה טרחנו כל כך הרבה, אותם מים יש ליד הסירה, בלי המסע המפרך. ניחא, נפלאות דרכי ההנהלה.
המפרץ כרגיל, מתרוקן בבוקר, מתמלא בערב.
שכנות כמו אתמול לא קיבלנו אבל לא כל יום פורים.
רן טפח על איזה רמקול בסיפון והרמקול נעלב והפסיק לעבוד. פתחתי, בסך הכל נפל חוט חיבור. חיברתי. עובד.
רן בכלל פעיל היום,חזר על תרגילי אתמול, פעמיים, (ראה הסיפור על הזקנים), אחר כך הצליח להעיף את איתי על המדרגות בסירה, הנזק שריטות קלות בלבד לאיתי, ועכשיו הם הלכו לעיירה לחילוץ עצמות ואנרגיה.
שקט ונחמד. הרוח קצת עולה ואנחנו עדיין לא סגורים על מזג האוויר מחר.
אם נוח, נחפש מפרץ חדש, אם רוחות וגשם, (יש תחזית כזו), נשארים במקומנו, קשורים לחוף.
1836. קבעתי שאני אוסף אותם ב .1900
אספתי. גם הם וגם אני דייקנו.
הם חזרו עם שלל, שרימפס קפואים שסטלה הפכה למעדן.
אחרי ארוחת גורמה, הגיע זמן אשכבות.
רן מתעקש למלא את ה"מצברים" לקראת הלילה. ההורים, לא משתפים פעולה. הילד צמא.
הימים מתקצרים פה במהירות. עכשיו 2030 וכבר חושך. בתחילת הקיץ, עוד ב – 2115 היה אור.
רן מתעקש. נראה מי ינצח במאבק. לסטלה לכבס ולתלות סדינים כל בוקר, (מכבסת, תולה מכבסת, תולה).
החברה עייפים. זה מתבטא בבכיות.
היום אכלנו גלידה מספר לי איתי, היינו טובים, לפחות לפי איתי, איתי גם שחה עם מצופים במים עמוקים וגם נסע בדינג'י. רן לא רוצה לספר לי כלום. הוא רק רוצה מים.
נסענו בדינג'י עם סבא וההורים לטייל, בדינג'י. עכשיו, לילה, וכולם הולכים לישון. כך איתי.
עכשיו גם הוא רוצה מים ותכף נקבל מקהלה בשני קולות..
אני כמובן רוחץ כלים. אני מניח שזה תפקידו של כל סקיפר בסירת מפרש רצינית.
נהייתי שתיין בירה. בארץ בירה עושה לי כאב ראש ומרדימה אותי. כאן משום מה זה משקה נהדר.
אני רק מקווה שההרגל הזה לא ימשך לארץ.
רן עקשן לא קטן. עדיין בוכה לשתייה.
פגשנו היום שני זוגות ישראלים, צעירים מבנימינה, כל אחד עם שני ילדים קטנים, בעצם תינוקות. (אחד עוד יונק). נחמדים, שכרו כאן חדר לשבוע. באו כנראה באותה טיסה עם אסף וסטלה.
זהו. דממה. השנים ישנים. ההורים שלהם מותשים לא פחות.
הסיבוב הסתיים בניצחון ההורים, רן לא קיבל מים. נראה אם יהיה לו מספיק "תחמושת" ללילה.
מחר יום חדש ונחליט אם נשארים או ממשיכים למפרץ אחר.
האמת שאחרי כמעט שלושה חודשים כאן, המפרצים מתחילים להיות דומם זה לזה.
המפרץ מתמלא אורות עגינה. קל להבחין מי עובד עם לד, האור הוא בהיר מאד, ומי עובד עם מנורות ליבון רגילות, אור יותר צהוב וחם.
אחרי הבריזה של הערב המוקדם, עכשיו אין ניע. (סטיל).
לילה טוב, מחר יום חדש.
24.8.2009
טוב, רן ניצח. שמר "תחמושת" ושיחרר בלילה.
סטלה, מכבסת, תולה.
הילדים החליטו לנסוע שוב ל"אגמים". הקפצתי אותם למזח הקרוב, ייקחו אוטובוס וילכו לטייל קצת.
חזרתי לסירה לעבודות אחזקה.
מלאתי מים במצברי הגנראטור, הפעלתי גנראטור. יעבוד איזה שעתיים.
בסך הכל המצברים מחזיקים לא רע בכלל.
כמובן שטוענים כבר את המחשב, הפלאפון ומנורת התאורה.
דינה מנקה. אני חושב שכבר גמרתי את מכסת העבודה היומית שלי.
היום חם והתחזית היא לרמה. זה אומר שבשלב מסוים יבוא גם שקע. WHAT COMES UP MUST COME DOWN
השאלה היא מתי ואיפה זה יתפוס אותנו.
אני מנסה לשעשע את דינה בתקצירים מהספרים שקראתי, (די הרבה, ברובם גאנק), רק בעובדות מעניינות כמובן.
נראה לי שהיא מוכנה להיות כבר בבית.
אם הכל ילך כשורה, עוד כ – שלושה שבועות.
1820
פתחתי שוב גנראטור, הפעם לחימום מים. קיבלתי רמז, (לך להתקלח אתה מסריח), ואני רמזים כאלה מבין. מים חמים יותר טוב מקרים.
הילדים נסעו היום שוב לאגמים. אספתי אותם בערך ב - 1500 לאחר שטיילו ביערות.
איתי מצטרף אלי לכתיבה.
תכתוב, כך איתי, "שהיינו טובים וגם שהקאתי. הלכנו לטיול ובמקום הראשון שנכנסנו למים ראינו סרטנים ושרימפים.
הלכנו מכות, אל תכתוב את זה, כך איתי, זה משהו לא יפה.
איתי דואג אם יקבלו את הקינוח. כמו שהם מתנהגים, לגמרי לא בטוח.
אז איתי ורן יתנהגו יפה ונקווה לטוב.
אסף כרגיל, לא מאמין לי, אני תמיד ממליץ ללכת עם נעלים או קרוקס על הסיפון. זה חוסך פציעות.
אסף הולך יחף ואיזה בורג או משהו אחר, קילף לו קצת עור מהאצבע הקטנה. לפי איך שזה נראה זה כואב. יש כאלה שמתעקשים ללמוד מניסיונם ולא מניסיון של אחרים.
את ההשמצה הזו אני אתעקש שיראה, כדי שיסביר את עצמו.
אסף
כן אבא צודק, והדבר הראשון שאמרתי לילדים אחרי שדפקתי את האצבע היה "סבא יוסי צודק שהוא אומר ללבוש נעלים על הסיפון".
האצבע לא מממש כואבת אבל יש סיכוי סביר תכאב מחר.
אנחנו נהנים מאוד, הילדים גם, למרות יש להם שני מצבי צבירה ישנים ומשתוללים, הם מצליחים להטריף אותנו – אריאל הייתה צריך לראות כמה קרבות MMA שהילדים ניהלו על הסיפון (מסכן רן שנתיים שלוש ואיתי מנצח אותו בלי מאמץ).
לא משנה כמה אנחנו מעייפים את הילדים הם כל הזמן משתוללים ומפוצצים האנרגיה, אין לי מושג מאיפה יש להם כוח אנחנו התחלנו לעשות משמרות. היום אני וסטלה לקחנו אותם לאגמים + טיול ביער ושחזרנו אני וסטלה הלכנו לישון כדי שיהיה לנו כוח להמשך היום.
מקום מדהים קרואטיה הזאת הים נקי וצלול המים קצת קרים אבל מתרגלים.

טוב, הצלחתי לפתות את אסף להוסיף משהו משלו. עד עכשיו, אני התורם היחיד חוץ מדינה שמתקנת לי טעויות ומוסיפה שמות של מקומות. (מאלי סטארי קסטאלו).
רן מבקש שאוסיף, "אנחנו נהייה טובים כי אני רוצה. איתי ואני, הלכנו מכות, ובסוף איתי בכה ואני לא. הצטערתי שהוא בכה וזהו".
זו הייתה הכתבה קצרה.
הגנראטור מפתה את כולם להתקלח. שינוי מרענן.
המים מחזיקים מעמד בינתיים, אנחנו כבר 3 ימים בשימוש די חופשי, כולל רחיצת כלים, ומקלחות וכמובן סטלה שמכבסת ותולה.
טוב ארוחת ערב, ממיטב מטעמי דינה מוכנה. במיוחד התפוחי האדמה והנקניקיות.
ולילה טוב.
25.8.2009
1520 הגענו. הייתה הפלגה לא רעה. כ – 5 שעות, לסלנו. (המסעדה הטובה והיקרה).
רן ואיתי הולכים להיכנס למים. איתי כבר לא מפחד ממים. (זו הכתבה שלהם).
קמנו בבוקר, די מוקדם, 0830, הכנות עניינים, התרתי את הסירה מהחוף ונסענו.
קודם צילמתי בזום כמה תמונות בשביל מיקי, (ביקש דוגמאות לדיון אקדמאי רציני), קיבלתי מדינה על הראש, אבל בקשות והצעות מדעיות צריך לכבד. חבל שהיא לא מבינה את זה.
האמת היא שמרחוק, עם או בלי, נראה אותו דבר. (לא מעניין, פוי, גועל נפש).
הבוקר כמובן התחיל בסטלה, מכבסת תולה.
בהמשך ההפלגה, רן הקיא פעם פעמיים אבל התאושש מהר.
לאיתי זה לא מזיז. סטלה ואסף התאקלמנו.
לני ושרון בצוותת היום ונקווה לחבור איתם מחר. ז"א, אולי הם יפליגו אלינו. אנחנו נשארים כאן יומיים.
מקום נחמד, חוף רחצה קרוב, אנחנו קשורים לרציף, יש חשמל ומים.
בעניין המים, עדיין לא גמרתי את המלאי, המחזיק בינתיים כבר 4 ימים ממועד מילויי אחרון
סטלה ודינה צוחקות עלי, על ההתמכרות שלי לכתיבה. אני בסך הכל מדווח לכם מה קורה.
כולם, חוץ ממני, הלכו לחוף הרחצה הסמוך. אני יכול גם לשמור על הסירה, וגם לעסוק בתחביב האהוב עלי, (אחרי הפלגות), שינה. כן, אני יכול לעשות שני דברים בו זמנית.
רשימת התיקונים והשפצורים שלי לסירה מתארכת והיא עכשיו כבר עומדת על 40 סעיפים.
1840
שוב, דינה העירה אותי בברוטליות. במקום קפה, (תעשה לך לבד), במקום להעריך את העובדה שאני משקיע בשינה ותמיד מוכן למשמרת, (למרות שהיום לא צריך אבל לך תדע), שלחה אותי להתקלח.
ההסבר שלי שהתקלחתי רק אתמול, לא תופס. מה אני אגיד לכם, קשה, קשה.
רק הבלוג מבין אותי וסובל כל שטות שאני כותב. (אתם לא חייבים לקרוא).
לני הגיע עם תקלה בעוגן, מה שמנע ממנו לעגון בצוותת, (שם יש מקום לסירות עם עוגן משלהם במפרץ או יאכטות ענקיות, גם עם עוגן משלהן, על הרציף).
הילדים חזרו קודם מהחוף, התקלחו, (המים טרם נגמרו מהמילוי הקודם), בשקט, "כדי לא להעיר את סבא", שמעתי כל צעקה וכל טריקת דלת, והלכו לעיירה.
עכשיו, אחרי שאגמור להתבכיין בבלוג, גם אלך התקלח. המים בטח יגמרו לכשאגמור להסתבן. נראה.
אתם אולי לא תאמינו אבל, עכשיו, "לך תעשה לך לבד" אמרה לי לעשות לה קפה. אז מה אתם חושבים, עשיתי לה קפה ?
בטח שכן.
שקט מדאיג שורר בסירה. איפה הילדים ?,
אני מניח שהם יחזרו עם מציאות כמו לחם ועוגות.
אם אתם חושבים שהחיים בסירה, על פי התיאורים הנ"ל והקיטורים שלי משעממים, אתם טועים.
יופי כאשר שקט ומשעמם כביכול. בשביל זה אנחנו כאן, בשביל השלווה והקיטורים. מה הייתי עושה בלי דינה.
2127
חזרנו מהמסעדה עם הילדים. קשה להם לשבת במסעדה מהודרת לאורך זמן.
לפחות יזכרו אותנו אצלם.
לילה. המלאכים השובבים הולכים לישון.
מחר יום חדש.
26.8.2009
שוב, אי מתעורר לפני כולם. 0630
דממה.
אני מתאמן לקראת ההפלגה ארצה, מתעורר כל 3-4 שעות, לבדוק מה קורה, או לקום למשמרת.
אני מכין ל רשימת מטלות להכנה לקראת ההפלגה ארצה.
התוכנית להיום היא להישאר באותו מקום.
מחר בבוקר, נפליג למרינה בדוברובניק, נאפשר לילדים ללכת לטייל בעיר הגדולה, לנוח בצהרים בסירה, ובערב, נסיעה לשדה התעופה. (כמו עם תמר קובי והילדות).
קובי ותמר טיילו לבד בדוברובניק והילדות נשארו אצל דינה בבריכה. אני כנראה אגרתי כוחות, (שינה), או טיפלתי בסירה או שניהם.
נראה אם הילדים יסכימו להישאר איתנו בבריכה. (במרינה בדוברובניק יש בריכה). אם כן, אני אדרש לעזור לדינה.
טוב, נחזור לישון.
1530
קמתי משנת הצהרים.
קודם לכן קמתי משנת הלילה ב0930 ומיד התחילו העבודות. בסיפון, (סוף סוף נזכרתי במילה לקוקפייט), קטע מהרצפה התרופף. הדבקתי אותי מחדש, הצמדתי בעזרת בורג וקרש תמיכה וכנראה יחזיק. הבורג קצת בולט למורת רוחה של דינה, אבל מי שהולך עם נעלים על הסיפון, לא יינזק. (שילמד).
הילדים הלכו למים פעם שנייה.
דינה כבר מתכננת ארוחת ערב.
שיקרתי לנכדים ואמרתי להם כי לא הולכים למסעדה היום כ"פרס" על התנהגותם אתמול. האמת, ממילא לא תכננו ללכת למרות שזו מסעדה נהדרת, אבל יקרה מאד. (בעצם לא מאד, רק כמעט כפול ממסעדה רגילה).
הם קיבלו את זה די באכזבה. אסף מתנגד לבלוף שלי. למה לשקר לילדים.
יש לנו קצת חילוקי דעות באשר לחינוכם. אבל כמו שהזכירו לי, זה לא הילדים שלי.
אני את הנזקים שלי כבר עשיתי.
מחכים ללני ושרון. הם אמורים להגיע לכאן בסביבות 1700 מדוברובניק.
חם, אבל נושבת רוח ואנחנו מתעצלים ללכת למים.
גם את הלילה הזה גמרה סטלה מכבסת ותולה. הפעם, הפתעה, מצד הדור הצעיר יותר. איתי התקנא ברן וגם רצה סדינים מכובסים מחדש.
בצהרים הילדים הלכו לעיירה, איתי חזר עם עקיצה של דבורה כנראה ביד ועם שפה נפוחה, כנראה מסתם נפילה. הילד מרחם על עצמו, בצדק, והלך לישון.
רן מאושר.
עכשיו אסף לקח את רן לים שוב, לצנן לו את ההתלהבות.
אני קצת באחזקות, בדקתי ברגים, סה"כ נדרש הידוק קטן בשנים, האלכסוני המודבק בלוק טייט, במקומו, בורג אחד נראה לי עקום והחלפתי אותו. זה מהברגים מברזל, לא מנירוסטה. סה"כ לא נורא.
כמובן שמפתח אחד נפל לשיפוליים ואני צריך לחפש ולדוג אותו עם מגנט.
זה פטנט נהדר המגנט הזה. בתנאי שהחלק שנפל הוא מברזל ולא מנירוסטה.
איתי רוצה לישון, תחת השגחה ובסלון, ואני קוטע את העבודות וסוגר את הרצפה.
קודם לכן, גירזתי את הקרדן ונשאר לי לגרז את בית הציר של המנוע למדחף ולחלץ את המפתח שבינתיים נח בשיפוליים. נמשיך אחר כך.
למרות העבודות ה"מאומצות", אנחנו די מתבטלים היום. זה אגב לא כל כך שונה מימים אחרים.
לני ושרון מגיעים בסביבות 1830. נחמד מאד לפגוש אותם שוב.
מחדשים חדשות, קצת בירה ואנחנו הולכים לאכול בסירה.
לני ושרון מיצגים אותנו במסעדה.
אחרי ארוחת ערב, יציאה לגלידה.
הילדים נרדמים אחרי הגלידה, במסעדה נחמדה בחוץ, וההורים סוחבים אותם לסירה.
אנחנו חוברים ללני ושרון בסירה שלהם, דינה מעבירה מידע על מקומות לבקר, הם באו למספר מועט של ימים, מחליפים ספרים, ולילה טוב.
28.8.2009
קמנו השקם בבוקר, בערך ב – 0730, איתי לקח פיקוד מרן ועכשיו סטלה מכבסת, אסף תולה לטובת איתי. עשה עבודה יסודית, אפילו המזרון יוצא לאוורור.
0815 הפלגה לדוברוביק. ים חלק לגמרי ואני נוסע בערך 6 קשר, ב-2000 סל"ד, כדי לקצר להם את הנסיעה.
יש להם תוכנית עמוסה להיום שבסופו הם טסים הביתה. השבוע עבר ביעף.
התוכנית היא שאסף וסטלה ילכו לעיר ואנחנו לבריכה. הפעם לא אוכל להתחמק ואדרש לעזור לדינה.
הגענו. כניסה לרציף סי. יש זרם של הנהר במרינה וצריך כל הזמן לשמור על הכיוון. כמובן שזו לא בעיה לשייט כמוני ואנו מגיעים בשלום ושלום לכל הסירות האחרות במגנו.
אסף ואני הולכים לקניות, לחם, סיגריות, מצופים לן, שפיצץ את הקודמים שלו, (סתם ככה).
הולכים לבריכה אבל יש שינוי. הם הולכים לבריכה, עם ההורים ודינה, אני הולך לישון.
ב – 1400 אני אצטרף ואסף וסטלה ילכו, ייסעו לדבורובניק.
אני מתעורר בזמן, בחיי, והולך. הם חוזרים. היה קר, לאחר שעתיים במים. עכשיו הם משחקים טאקי עם דינה. אני כרגיל מבבל"ט.
היום כנראה נגיע לאינטרנט ונעביר לכם את יבול הבבל"ט האחרון.
מחר נפליג ולא תהיינה לנו הרבה הזדמנויות להתחבר לרשת וכנראה נהייה גם מחוץ לטווח הטלפון.
איתי החליט שהוא מוכן ללכת לישון, אחרי שעתיים בבריכה. איתי, לא פחות. אני מזדרז לתת לו דוגמא אישית ושנינו נרדמים בכיף.
רן משחק טאקי עם דינה, היא הולכת לרגע, וגם הוא נרדם בסלון.
אנחנו נמסור לסטלה ואסף שני ילדים רעננים לקראת הטיסה.
אסף וסטלה חזרו מדוברובניק. לדעתם לא משהו. בסירה במפרץ יותר טוב. צודקים.
השעה כבר 1900.
כולם הלכו להתקלח. ההכנות בעיצומם. עוד מאד יהיה יותר מידי מסודר ויותר מידי שקט בסירה.
הטיסה שלהם ב – 2300 וזה אומר שהם עוזבים ב – 2000.
זהו, חזרו ממקלחת.
היתושים פתחו במתקפה היומית שלהם. כרגיל אנחנו סוגרים את הדלתות אחרי הסוסים וכו'.
הילדים נסעו. ליווינו אותם למונית, שלום שלום ושקט.
כרגע השקט הזה מפריע. חסר לנו הבלגן.
אני הכנתי רשימת מטלות למחר לפני היציאה, (רק כ – 12 סעיפים), ואחר כך לים הגדול.
ננסה מחר להיכנס לקפה אינטרנט ולהעביר לכם את יבול הבבל"ט האחרון.
אנחנו חושבים, בעצם בטוחים שהילדים נהנו. גם אנחנו. הנכדים אנרגטיים מאד, ההורים שלהם מותשים.
הלכנו לסופר להצטיידות לאחר שליווינו את הילדים. יש יתרון בקניות בלילה. זה לא נגמר במרחץ זיעה. קנינו. ארוחת ערב קלה, שאריות, אבל טעימות ואני מוכן לספר.
קיבלו בהשאלה כמה ספרים מלני ושרון, עם הבטחה להחזיר בארץ.
רשימת המטלות והשיפצורים שלי גדלה ל 41 סעיפים ואני בטוח שזה לא מספר סופי.
חלק מהסיבה לכתיבה המרובה, (והטרחנית), שלי, היא כדי לאקלם אתכם לשגרת החיים בסירה.
ניסרתי היום עם מסור הדיסק חלק מ"קרנות המזבח", המתקן שויקטור בנה לי מעץ להחזקת הדינג'י למעלה.
בדרך כלל הדינג'י נתקעת לי מתחת ל"קרנות" ואני סוחב את הדינג'י מתחת למתקן. בים שקט זה לא משנה.
כהכנה לים גבוה, אם יהיה, אני רוצה להפליג עם הדינג'י במקסימום גובה. לכן מבצע הניסור. מחר נבחן אם הניתוח הצליח.
בכלל, חלק משגרת החיים על סירה זה תיקונים, שינויים ואחזקות. זה קורה לא רק לי, גם לאחרים.
זהו, הפעם באמת זהו להיום. לילה טוב.

שוב CHAVTAT

14.8.2009
שלחנו הבוקר את המשלוח.
הגיע הזמן להעמסה חדשה.
הגענו. לאי SIPAN מפרץ SIPANSKA LUKA
איזה אי קטן מרחק של כארבע שעות מדוברובניק. הרוח כרגיל על הפנים. ברוך בורא מנועים.
ניסיתי להחזיר משמעת וסדר לסירה, (היררכיה), ואכן נשלחתי לעשות קפה.
מזל שזה פשוט לעשות, קפה ומים. ללא חלב ללא סוכר. בתוספת שני ביסקוויטים, ואני חופשי.
המקום בו אנו עוגנים נחמד מאד.
לאחר שגמרנו להטיל עוגן, ואני קפצתי למים לראות שהשרשרת לא הלכה לאיבוד, הגיע נציג המקום וביקש שנזיז את הסירה. אנחנו במסלול המעבורת המגיעה בלילה, (עם נהג שיכור כנראה).
זזנו עוד כחמישים מטר לכיוון החוף ואנחנו בטווח חתירה לחוף ולטיול רגלי בעיירה. (כנראה מחר בבוקר).
המנהג הקרואטי של ללכת ערום מוצא חן בעיני. לא בעיני דינה. אז נשלחתי ללבוש תחתונים. (היא טוענת שאנחנו קרובים לחוף וזה מוגזם).
ההכנות בבוקר היו רבות והתנהלו ביעילות.
קנינו מים, שתייה, (בעיקר תה קר וסודה), ומצרכים.
לקחנו את הכביסה, מילאנו מים, שילמנו עבור עגינה, קיפלנו צינורות מים וחשמל ולדרך.
על הדרך סיפרתי.
המים כאן נהדרים ואני ביצעתי את התרגיל הלא נורמאלי שלי, (קפיצה למים קרים בשיטת ההלם), לשחייה ובדיקת החוף. החוף כאן די עמוק ממש עד לטיילת. שנים שלושה מטר לפני הטיילת הקרקעית "עולה" והיא מאבנים וחול.
גם אם "נתיישב" על זה, לא יקרה כלום. (כבר "בדקתי" את זה בעבר באלבניה כאשר התיישבתי על שרטון חול).
תחתית הסירה מאד חזקה ויפה.
לסירה יש קוער לאורך הסירה, כחלק מהגוף, ולכן אין סכנה לנזק אם "מתיישבים" על הקרקעית.
מדף ההגה והמדחף גבוהים יותר והקוער מגן עליהם. חוץ מזה יש לקוער צורה סקסית מאד ואם הייתי סיר בוודאי הייתי מתאהב בה.
זה זמן טוב להשלים את שנת הצהרים שלי שנקטעה באכזריות קודם לכן כאשר התקרבנו לאי.
בקושי הצלחתי. כמה רעש דינה עושה.
קיבלנו שיחת טלפון מסטלה ואסף, כיף.
יש יתושים בגן עדן. בדוק.
דינה כבר נעקצה, אליה הם מגיעים ראשונים.
אני מתמרח ליתר בטחון.
זהו להיום.
15.8.2009
יום חדש בגן העדן. קמנו מוקדם. 07:30. לאחר שתית קפה המשכתי בשינה. דינה לא.
דינה עסקה בתכנון הדרך חזרה.
ההתלבטות היא אם להפליג דרך תעלת קורינתוס, עולה דמי מעבר וקצת מאריך את הדרך, או לרדת לכיוון כרתים ולפנות מזרחה בקצה החצי אי.
דרך "קורינתוס" מאפשרת מחסות בדרך ממזג אוויר לא ראוי.
דרך "כריתים" יותר חשופה לרוחות חזקות וללא הרבה אפשרויות בריחה למחסה.
נראה. נחליט כנראה באי קורפו.
אותי זה עדיין לא מטריד, לכן דינה מוטרדת יותר.
יש עוד הרבה שעות שינה עד להחלטה.
קמתי ב - 10:30 ולאחר עוד קפה, הלכנו לטייל. (מסע להכרת החגור).
עיירה נחמדה. שתינו קפה קר, (טוב לשם שינוי), וחזרנו בחתירה לסירה.
אנחנו עוגנים די קרוב לחוף ואין צורך במנוע.
המקרר מתנהג יפה יותר היום. הטמפרטורה בבוקר במקרר היא 12.6 מעלות. סביר.
שגרת החיים בסירה מחייבת בדיקת מערכות כל הזמן.
יש חשמל ? (עדין יש אבל הטלפון והמחשב כבר בקצה), מה עם המקררים, (בסדר, תודה)
האם הבית, סליחה, הסירה זזה ?, (לא, אין רוח כמעט והעוגן מחזיק).
מים ודלק יש,
צריך לבדוק ברגים, שמן ומים במנוע ובגנראטור. (בגנראטור רק שמן, כאשר אפעיל אותו אחה"צ).
ההתלבטות כרגע אם להיכנס למים עכשיו או כאשר אקום. קשה עם ההחלטות האלה.
בנושא העגינה אני עדיין מתלבט.
פתרון בית ספר מורה על הורדת שרשרת ביחס של 1:3.5 לעומק.
לי זה נראה ארוך מיידי.
נניח שעל פי משפט פיתגורס השרשרת תהייה באלכסון אזי היחס יהיה בסביבות 1.5 לעומק.
עוד כמה מטר להשכבת השרשרת , הגענו לפי 2 מהעומק.
לדוגמא,
עגינה בעומק של תשעה מטר, (עומק עגינה טוב וסביר), במצב מתיחה למשולש שווה שוקיים, היתר יהיה כ- 13 מטר. תוספת של עוד כמה מטר ל"השכבת" השרשרת והגעתי ל-18 מטר.
אם אוריד עוד כ – 13.5 מטר, (31.5=3.5 כפול 9), השרשרת תשכב על הקרקעית באורך של 13.5 מטר.
זה אומר היסחפות סביב העוגן, (בהנחה שהוא תופס משהו), ברדיוס נוסף של כ – 13.5 מטר ויותר. ברוח חזקה, הסירה, אפילו אם תעבור למצב של, 9 מטר עומק ו – 15 מטר בניצב השני,
(הנחה קצת מוגזמת אבל נניח), היתר, שהוא השרשרת המתוחה המתקבלת, יהיה באורך של,
שורש ריבועי של 225 + 81, דהיינו כ- 17.5 מטר. שוב אני בסביבות ה"כפול 2" מהעומק.
איך הם מגיעים למכפלה של 3.5 ?
דני, (ואו כל פיזיקאי או בעל הגיון אחר), מה דעתך ?
סוככים:
סביב הבימיני, (סככה מעל הקוקפיט), ממותקנים אצלנו שלושה סוככים אנכיים מתקפלים.
זה מאד מועיל בסככה נגד השמש כאשר היא באלכסון לבימיני.
אנחנו כרגע סגורים בשלושת הצדדים מאחר והסירה מסתובבת עם הרוח כל פעם בזוית אחרת לשמש.
זה אומנם נראה כמו מעברה, אבל יעיל מאד.
ולאחר שחלקתי איתכם מחשבה עמוקה זו, הגיעה שנת הצהרים. 1315
טוב, קמתי. טוב שקמתי.
דינה הלכה לשחות, סירת מנוע העוגנת ליד החוף לידינו נכנסה די מהר, כמו סירת מנוע, התקרבה מאד לדינה, צעקתי להם שיזהרו ורק אז הבחינו בדינה וסטו קצת.
דינה גם לא שמה לב שמתקרבים אליה, למרות שהרעש במים צריך להזהיר.
עכשיו, כמה דקות אחר כך, הם באו להתנצל שוב. השמש הייתה להם בעיניים וכו'.
יפה שבאו להתנצל.
בקיצור, "כמעט שנפגעה". צריך להיות זהיר כל הזמן.
עכשיו לאחר שבאו להתנצל אני מתרגש קצת.
קודם שצעקתי להם זה בא כאינסטינקט.
טוב, חזרה לשגרה.
דינה שוחחה כרגע עם מישה. הכל טוב. יופי.
אנחנו מתקרבים לסוף החופשה אבל זה עדיין לא מרגיש כך.
עברתי על הברגים ושיפרתי עמדות.
בורג אחד החלפתי עם סגירה יותר טובה. את שני האחרים הידקתי, הרביעי, האלכסוני, הפרובלמאטי, נראה שלא זז. לא נגעתי בו. שמתי עליו פעם אחרונה "לוק-טיט" שקיבלתי מפיני. אולי זה מחזיק.
בכל אופן שלושה מארבע מקובעים היטב.
הגנרטור עובד, מטעין בעיקר את סוללת המחשב ואת הטלפון. מצברי הסירה נהנים מההפקר.
המפרץ שהיה ריק הבוקר, מתמלא בכל מיני עוגנים. יש גם כמה סירות גדולות, גדולות מיידי למרינה.
הכל כאן כל כך רגוע ושקט שכנראה נישאר עוד יום.
השיא שלנו עד עכשיו במקום אחד הוא ארבעה ימים. זה עדיין לא נחשב בעיני מפליגים ותיקים. אחד מהם סיפר לי ש פעם הם שהו במקום אחד שלושה שבועות. כרגע הוא מתכנן שהיית חורף בפלמה דה מיורקה. זה רמה.
היום ארוחת ערב בסירה. ממיטב מטעמי דינה.
קיבלנו היום החלטה לחזור דרך תעלת קורינתוס, לא דרך מעבר כריתים.
דינה לא רוצה הפלגות ארוכות ללא הפסקות ואני לא חושב שצריך להעמיס עליה ים שיכול להיות סוער, בצוות מצומצם כמו שלנו.
אז דינה החליטה ואני אמרתי כרגיל את שתי המילים האחרונות. כן יקירתי.(נדוש אבל אמיתי).
סיימנו ארוחת ערב. מרק נהדר של דינה. אי אפשר היה להשאיר, אז אכלתי שלוש מנות.
קיבלתי הוראה להתקלח היום. אני מחמם לי מים, דרך הגנרטור. (הוא כמו הנשיא פורד, יכול לעשות רק פעולה אחת בו זמנית).
המקפיא עובד על מינוס 7.5 מעלות. יופי. הקור "גולש" ממנו למקרר. יופי.
המשקה שאבי הביא, וודקה וקפה, נבדק. לא רע בכלל.
לפני כל שתית אלכוהול, אנחנו מאד מקפידים על הברכה, "שלא נשתה מי ים".
עובדה, עד עכשיו זה עובד.
טוב, מספיק בבל"ט ליום אחד. מחר יום חדש.

16.8.2009
יום חדש.
חזרנו מסיור הצטיידות בעיירה. מקום יפה, שלו וגם היה לחם.
מעניין איך דברים קורים.
חשבתי בדיוק על העובדה שלא נפל אף אחד למים במעברים בין הסירה לדינג'י, לחוף וכדומה.
אז, במעבר עכשיו מהחוף לדינג'י, דינה עשתה "כמעט".
הבעיה היא בשינוי החשיבה לגבי העברת המשקל מרגל לרגל.
אנחנו רגילים לשים את המשקל על הרגל האחורית ולדחוף איתה את עצמנו קדימה.
אז במעבר בין סירה לדינג'י זה עובד הפוך. ברגע שאתה רוצה לעבור, המשקל צריך להיות על הרגל הקדמית. אין להשתמש ברגל האחורית לדחיפה. במידה ועושים זאת, אתה דוחף את המשענת שלך אחורה, ומאחר והיא אינה קבועה, מתחילים ב"שפגט" שנגמר במים.
אני חושב גם מה יקרה אם נאבד את הטלפון התאי. זה הקשר שלנו לילדים שיבואו ונשתדל שלא לאבד אותו, או להטביע אותו.
חם, זה הזמן להגיע למים. נראה.
אני מדביק תחתית "שטיח" לארגז הכלים. זה ימנע שריטות לרצפת הסלון. (רעיון של דינה, כמו כל הרעיונות הטובים שלי).
הקטע הקשה בהדבקה עם דבק מגע הוא הציפייה של 10 – 5 דקות עד שהדבק יתייבש קצת ואפשר להצמיד את החתיכות המודבקות. טוב, עבורו 7 דקות. יותר מזה אני לא מסוגל לחכות.
הודבק. נראה.
אני בהתלבטות קשה אם להיכנס למים או סתם לשכב ולקרוא. החלטות, החלטות.
אנחנו כנראה נשאר במפרץ הזה עד שיגיע הזמן לאסוף את אסף סטלה והילדים. אני יודעת שזה לא מתאים לי, אך התעייפתי מלחפש מקום עגינה חדש כל פעם, המפרץ הזה מאד יפה, לא מלא מדי בתיירים, והמים נקים לשחייה.
בהתחלה תכננתי להפליג לסטון, הנמצאת ביבשה במרחק קצר מפה. אבל כפי שאני מרגישה כרגע, נוותר. יכול עדין להשתנות, נראה.
אז אני מבלה את ימי בשחייה, קריאה וסיבוב יומי בעיירה, בישול קצר לארוחת ערב. היום כנראה נצא למסעדה הנמצאת בצד שלנו של המפרץ לאכול ארוחת ערב.
אחה"צ.
יש תוכנית להערב.
קוראים.
עשינו את שחיית אחה"צ שלנו. מים קרירים מרעננים.
סידורים עניינים והולכים לארוחת ערב.
מסעדה ראשונה, אין מקום הכל מוזמן. מסעדה שנייה, מוצע לו מקום לא טוב. תודה לא. מסעדה שלישית, וואלה בסדר.
מסתבר שלקרואטים יש איזה חג היום וכולם בחופש. שיהיה.
שתינו, נהיינו שתייני בירה שנינו, אכלנו, טוב וסביר.
מסע מזורז לגדה מול הסירה, הדינג'י מחכה, חתירה מאומצת של 69 מטר ואנחנו "בבית”.
המפרץ התמלא בינתיים בעוד סירות. כל הגדלים והסוגים.
דינה ואני מנהלים עוד דיון בנושאי עגינה, עומק אופטימאלי וכדומה. מסקנה, כשאין רוח העוגן מחזיק יופי.
עכשיו אין רוח.
אני חוזר לספרים שלי. דווקא שנים לא רעים. אחד על הבלגן שלנו, אחד על הבלגן במדינות ברית המועצות לשעבר. לפעמים מרענן לקרוא על צרות של אחרים.
יתושים יש. מתמרחים. כרגיל, חלק לאחר מעשה מגונה שעשו בנו. (היתושים).
17.8.2009
לילה מלא במאבקים עבר עלינו.
בסביבות 02:00 התעוררתי. הייתה רוח. בדקתי אם אנחנו נסחפים. לא נסחפים העוגן מחזיק.
בסביבות 06:00 התעוררנו שנינו. היתושים ארגנו מתקפה חדשה, די מוצלחת מבחינתם. התמרחנו שוב, התכסינו, ונרדמנו עד 09:30.
עכשיו בוקר, שותים קפה, מנסים להתעורר. הגנראטור שוב ייקרא לתפקד. הסוללות בטלפון ובמחשב דורשות טעינה חדשה.
החלטנו להישאר כאן עוד יום, ולנוח מהבטלה.
בטלה זה דבר מאד מעייף.
מחכים לילדים.
זהו, הגנראטור עובד. ההפעלה שלו נעשית כל פעם יותר קלה. צריך להרים מכסה מנוע, לפתוח ברז דלק ואחר כך להרים מכסה הגנראטור ולהתניע. הדממה נעשית בתהליך הפוך.
הגנראטור הוא כלי חשוב מאד בסירה. כדי לטעון מצברים, טלפון, מחשב, צריך להפעיל אותו לפחות שעה שעתיים. הוא טוען מאד ביעילות מאחר והוא נותן 220 וולט למטענים.
להפעיל מנוע, צורך יותר דלק, באופן משמעותי, וטוען באופן פחות אפקטיבי מאחר והוא טוען דרך האלטרנאטור.
דינה שוחה. מסגרת המשקפים שלה נשברה עוד בתחילת המסע. אלה משקפי צלילה עם עדשות אופטיות שלה.
הצלחתי להדביק את זה עם הדבק המיוחד שיש לי בסירה וזה מחזיק מעמד כבר מספר חודשים.
לתחרות יופי לא הייתי שולח את המשקפת אבל היא מתפקדת יופי.
אנחנו מתחילים לחשוב על המסע הביתה. זה בערך כ-1,000 מיל ימיים. לפי קצב של 4-5 קשר, זה 200-250 שעות. בערך 10 יממות.
מאחר ודינה רוצה הפסקות בדרך, הגיוני לגמרי, ויש גם תלות במזג האוויר, אני מניח שנפליג משהו כמו שבועיים, שבועיים וחצי. זה צריך להביא אותנו לראש השנה הביתה, בהנחה שנצא לדרך ב-28-29 לאוגוסט.
המפרש "קוד זירו" הורוד שלי, (של שי), טרם נבחן בהפלגה זו. הוא מיועד לרוחות גביות.
זה לא בעיה להרים מפרשים. הבעיה היא בצמצום מפרשים ובמיוחד במפרש זה הדורש עבודה מהסיפון הקדמי וקיפול המפרש לגמרי. זה גם כרוך בהעמדת הסירה מול הרוח. עבודה ל 2-3 איש.
נראה. לא נעים לראות "השקעה" גדולה במפרש מקופלת ללא שימוש.
שיטת הכניסה של דינה למים תמיד מעוררת אצלי התפעלות. איזה אומץ. היא טובלת לאט לאט, סובלת כל סנטימטר של מים קרים הנוגעים בה ולא מתחרטת עד שהיא לגמרי במים.
לי אין אומץ לסבל כזה. הייתי נשבר באמצע.
אני עומד על המעקה, מחזיק את המשקפת והשנורקל ביד וקופץ. אין זמן לסבול, אין זמן להתחרט, כשאני חוזר להכרתי, אני כבר במים.
הטמפרטורה כאן די יציבה. 30 מעלות. במים, בערך 25 מעלות. אני מתקרב לקפיצה למים.
העיירה כאן מאד נחמדה. כמו כל העיירות שהיינו בהן וקצת יותר.
יש כאן מלון, חדרים להשכרה, (צימרים), כמה מסעדות, 2-3 חנויות מכולת, בעצם מינימרקטים, וכמובן כנסייה.
הכנסייה הפעם ללא בית קברות צמוד אבל כמובן במקום גבוה. אתמול הלכו לטייל ונהנינו.
בכלל, בשל האימונים המפרכים שאני עובר, ההליכה קלה עלי יותר ויותר.
כל זה ועדיין לא צילמנו כאן ולו תמונה אחת. סתם הזנחה שנתקן היום.
קראתי את הספר אפולו 13, על המשימה לירח שלא צלחה. זה ספר עובדתי, ומתאר בין היתר את משטר האמפרים, מצב הסוללות, אצלם. הם היו צריכים חשמל יותר ממה שנשאר להם והיה צורך לנהל את יתרת האמפרים שנשארו להם בסוללות באופן מושכל.
אני נזכר בזה כעת כאשר אני מקשיב לגנראטור עובד, לי אין בעיה כזו.

שירותים.
ניסיתי להימנע מהנושא עד עכשיו אבל זה חלק חשוב משגרת החיים על הסירה.
יש כמה שיטות לפינוי פסולת מהאסלה.
השיטה החשמלית, מנוע חשמלי המופעל על ידי לחיצת כפתור ומטרטר ברעש די חזק עד לניקוי האסלה.
השיטה הידנית, משאבת מים המופעלת ביד, עם בורר לכניסה ויציאה של מי שטיפה, שהם מי ים.
בסירה כאשר קיבלתי אותה היו שתי משאבות חשמליות בשני השירותים.
למשאבות אלו יש גם נטייה להתקלקל או להיתקע אם נופל פנימה משהו התוקע את המנוע. זה קורה.
פעם יצא לי לתקן משאבה כזו אצל, תענוג מפוקפק למדי, וחילצתי משם גרעין, (גלעין), של זית.
מישהו, בלע כנראה זית שלם כולל הגרעין.
חוץ מזה, המשאבות החשמליות צורכות המון זרם ועושות רעש איום.
לפי משך השטיפה, אפשר גם לדעת מה היה לנו שם. בקיצור מטרד.
בהזדמנות הראשונה, החלפתי את המשאבות למשאבות ידניות שיש להן פחות נטייה להיתקע.
עובדה, עד עכשיו לא היו לי תקלות. הן לא צורכות זרם, עושות רעש, אבל פחות, ומתרגלות את הידיים לשאיבה. (אם הסירה תתחיל להתמלא מים, יש כבר ניסיון ואימון מוקדם בנושא).
כמו כן, נראה לי שיש פחות מבוכה להשתמש במשאבה הידנית. (פחות רעש).
בכלל, לנוסעים חדשים בסירה, יש נטייה להימנע מביקור בשירותים. טעות.
אין דומה להפלגה עם עצירות להפלגה ללא מעצורים. (מומלץ ללא מעצורים).
בסירות יותר חדשות יש שיטה חדשה של וואקום, בדומה לשיטה במטוסים. לא מכיר כל כך שיטה זו.
טוב אני חושב שהנושא כוסה.
זה עתה חזרתי מהים.
שמתי נפשי בכפי, קפצתי למים, כאמור, לאחר ההלם הראשוני, המים נהדרים.
ביצעתי עבודות צלילה מסוכנות בעומקים בין 40 ל- 90 (סנטימטר), וקרצפתי קצת את התחתית.
מדהים כמה ירוקת הסירה צוברת בכמה ימי מנוחה. הברנקלס כבר טופלו בעבר.
נקווה שבהפלגה הירוקת תיסחף.
בכלל, יום פעילות עמוס עובר עלי. סידרתי וניקיתי את ארגז הכלים, מדדתי את הטמפרטורה במקרר, 11.6 מעלות שזה טוב, קרצוף כבר הזכרתי, לא נותר אלה ללכת לישון.
כבר 13:30.
16:50
קמתי. דינה הלכה לשחות, אני מכין קפה. חם.
צריך לאהוב את המים המלוחים כדי ליהנות בסירה. אני כרגע מטפטף וכנראה אלך למים גם.
אחר כך נלך לטיול\מסע שלנו בעיירה.
אז זהו חזרתי בשלום מהמצולות. מדהים איזה זקן ירוק מהיר הסירה צוברת בעמידה.
אני שולח מסרים לכל מיני חברים, רק טובים. אפילו מקבל תשובות.
המפרץ מתמלא בדיירים חדשים. אנחנו כבר מהותיקים.
הגיעה לאזור סירה גדולה, דו תרנית, כ-20 מטר, עם דגל פולין, גארודה. מה זה בפולנית ?
הלכנו לטיול אחר הצהרים. ראינו גם חברה מהסירה ה"פולנית". שאלתי אותם אם הם מפולין, לא נעלבו, (דווקא היו צריכים להיעלב), אמרו לי שהם ממונקו.
בדקנו בספר הדגלים שלנו.
מונקו, דגל מרובע, חצי עליון אדום, חצי תחתון לבן.
פולין, דגל מבלני, חצי עליון לבן חצי תחתון אדום. שיהיה.
יש כאן מסעדה המוזכרת לטובה בספר על קרואטיה. לגם היום לא היה שם מקום. הפסד שלהם.
דינה מכינה ארוחת ערב ואני חולק מחשבות עמוקות אלו איתכם.
עברה כאן המעבורת היומית, מגיעה בסביבות 1930, עשתה גלים. חיכינו שתעבור לעגינה. חיכינו שהגלים ירדו. ירדו.
נכנסנו לדינג'י, חתרתי לסירה ונזכרתי בדרך שהיא יוצאת מידית ועושה אותם גלים בדרך החוצה.
חתרתי בעוז והגענו לסי
רה. עלינו, והמעבורת עברה. השגנו אותה. יש הרפתקאות בחיים.
אני קורא לסירוגין ספר "מקצועי" על הפלגות בסערה.
הם מספרים שאין מה להתרגש, צריך להיות מוכן ולהתאמן לפני זה. אחד האתרים עליו הם ממליצים זה הים האגאי. תודה רבה.
בכל מקרה, הם מציינים שבתולדות ההפלגות שלהם, רק 3% מזמן ההפלגות היה בתנאי סערה.
לידינו עוגנת סירת מפרשים גדולה, כ- 20 מטר, עם תורן ענק. 4 זוגות מצלבים. אני מנחש משהו כמו 25 מטר. בסירות כאלו פרישת המפרשים ובייחוד קיפולם, (זה מה שחשוב), נעשה באופן חשמלי או הידראולי.


דגים.
דייג אוהב דגים ? אני באמת לא יודע את התשובה. הנושא אצלנו עלה פעמים רבות והוחלט ברוב קולות להניח לדגים לנפשם.
קודם צריך לתפוס אותם, אחר כך להרוג אותם על הסיפון, (הרבה דם אדום), אחר כך לחתוך ולזרוק לים את כל החלקים המיותרים ואז, אז מה באמת אז ?
לטגן, לבשל, לאפות במטבח לא נראה לי.
ויקטור פעם בישל אצלי דגים במטבח ולקח לי חודשיים להיפטר מהריח. אז מה נשאר,
נניח להם לנפשם.
אצל חלק גדול מהמפליגים אכילת דגים שנתפסו בים מתקרב לאמונה דתית.
נכון, גם לי יצא. דגים טריים העוברים תוך חצי שעה מהים לצלחת הם באמת טעימים ובעיקר, אין להם אפילו טעם של דג. אבל הפרוצדורה,לא מתאימה לנו.
אז זהו, הדגים יכלים להיות רגועים. אנחנו לא נגדם.
אז זהו זה להיום, מחר יום חדש. אנחנו עוברים שכונה.
18.8.2009
קמנו. לילה לא שקט עבר על כוחותינו.
הייתה קצת רוח והסתובבנו סביב העוגן קמעה.
אני קמתי כל שעתיים, בגלל הרוח או הפרוסטאטה, כנראה שניהם.
דינה לא ישנה בכלל, בטוח בגלל הפרוסטאטה.
היום אנחנו מחליפים שכונה. משהו במרחק שעתיים מכאן.
קודם נלך לקניות.
בינתיים הגנראטור עובד. אנחנו צורכים חשמל. הגנראטור זו המצאה נהדרת, כבר כתבתי על כך.
היתושים כאן הם מזן נדיר וקטלני. קטנים, שקטים ומכאיבים. הם מתקיפים פעמיים ביממה, לפנות ערב ולפנות בוקר.
אנחנו מתמרחים אבל זה עוזר חלקית.
עוד 4 ימים הילדים מגיעים. אנחנו כבר חסרי סבלנות. מחכים.
הסירה לידינו כל כך גדולה שבלילה הוא מדליק אור אדום בראש התורן, נגד מטוסים מנמיכי טוס.
הוא עדיין כאן.
"הפולנים" ממונקו כבר נסעו.
מזג האוויר ממשיך להיות טוב. מה שאומר שה – 3% מזג אוויר גרוע מחכה לנו בהמשך.
אנחנו ממשיכים לכלות ספרים בקצב. כנראה נידרש לספריית החלפה בהמשך.
טוב, הגנראטור גמר לעבוד שעה.
נסגור, נלך לקניות, קצת טיול רגלי לא יזיק, בטח נחזור מזיעים, אז ניכנס לים וניסע.
התוכנית בוצעה במלואה, כולל הכניסה לים.
נסענו.
נסיעה קצרה של כ - 3 שעות ואנחנו בסטון.
הכניסה מעניינת. זו תעלה רחבה ברוחב של כ – 100 מטר ויותר אבל, רק באמצע יש עומק של 5-3 מטר למעבר. המעבר מסומן בעמודים בצבע ירוק ואדום. ביום, קל מאד.
הגענו.
עזרו לנו להיקשר לאורך הרציף, חניה קלה. העוזר הראשי ביקש תשלום עבור החנייה, מטעם העירייה המקומית. שיהיה.
הולכים ברגל, מסע של כ – קילומטר במעלה ובמורד ההר. מגיעים למאלי סטון. קודם היינו בסטון הלא מאלי.
העיירה באמת קטנה. הלכנו מהר מידי ופספסנו את העיירה. חזרנו עוד פעם ולאט. יש.
העיירה מאד מפורסמת מכל מיני סיבות, לא משכנעות, אבל, ממליצים על מולים. הכי טובים בקרואטיה.
וואלה נכון. באמת טובים, גם סוגים שונים. בכלל הייתה ארוחה טובה.
מסע מפרך בדרך לסירה ואנחנו כאן.
הצטרף אלינו שכן חדש, מפרשית מהשכרה שהגיע כנראה עם חשיכה.
מאוחר כבר. מחר יום חדש. יום אחד פחות לחכות לילדים.
19.8.2009
יום חדש. ישנו בכף. החומר החדש נגד יתושים עובד טוב.
הלכנו לבקר בסטון. (לא המאלי סטון). יותר קרוב יותר גדול. ארוחת בוקר, סופר לקניות אחרונות לפני שהילדים באים, (עוד יומיים יא מאנאייק).
חזרנו.
כבר 11:20 ואנחנו מתכוננים להפליג לשכונה חדשה. או שניסע כבר ישר לצוותת או שנמצא איזה אי קטן בדרך.
חם מאד היום. אין את האופציה להיכנס כאן למים מאחר והמים כאן רדודים למדי ועם הרבה אצות וירוקים מגעילים אחרים.
הבר חוסל לטובת מקום אכסון לשימורים וכאלה. את החמישה בקבוקים המייצגים את הבר אצלנו אפסנתי במקום אחר. אנחנו משתכללים כל הזמן.
העיירה סטון הייתה בעבר מרכז לייצור מלח. היום פחות. העיירה נראית קצת כעיר שירדה מגדולתה בעבר.
יש כאן חומה, בדומה לחומה הסינית המטפסת על ההר עד למאלי סטון שבצד השני של הרכס.
שמענו מדריכת תיירים, המסבירה באנגלית, שהמקום היה גם הגבול בין ממלכת דוברובניק הנוצרית לבין בוסניה הרצגובינה העותומאנית.
זהו, דינה סיימה לאפסן את הקניות החדשות ואנחנו מוכנים לדרך.
יצאנו.
עוברים את התעלה לאט ובזהירות ואנחנו בדרך.
אפשר ללכת לישון.
13:30 קמתי. דינה עייפה מרוב תצפיות ושכנעתי אותה ללכת לנוח.
אנחנו במצב הצבירה החביב עלי – הפלגה.
פתחתי חלוץ, בכל זאת אנחנו מפרשית וקיבלתי עוד קשר אחד מהירות.
אנחנו מפליגים ב"תעלה" שבין סטון לדוברובניק. נעצור באחד האיים לפני וכנראה נעגון ללילה.
בתחילת ההפלגה, עוד בתעלה עברנו על פני סירה אחת של נודיסטים.
הפטריוטית הייתה כל כך חמוצת פנים שבמקום חלב נתנה יוגורט. בן הזוג היה סתם שמן.
עכשיו הים ריק לגמרי. אין סירות.
אני יכול לכתוב תוך כדי נהיגה.
הנוף כרגיל נפלא. עדיין יש תחושה של הפלגה בפלנטה אחרת.
חם מאד היום ועדיין לא יצא לנו לטבול בים. נקווה שזה יקרה כאשר נגיע ליעדנו. (איזה אי קטן בדרך ששמו ?? – דינה תוסיף).
חם. נקטתי בהליך חירום, פתחתי את המקלחת על הסיפון ועשיתי מקלחת. זה עוזר.
ההפלגה עוברת מהר, דינה קמה, לא ישנה. נחה. קצת.
באופק הגשר התלוי של דוברובניק. יפה.
עוד כ - 2.5 מיל למפרץ שלנו. חם.
עוד 2 מייל.
תמיד יש התרגשות קלה לפני הגעה למקום חדש.
איפה ואיך נעגון, למה, כמה וכו'.
דינה החליטה לקפל את החלוץ. באמת חוץ מקישוט הפסיק להועיל. בקשה וקיבלה רשות לקפל. טוב ללמוד מניסיון.
זהו, הכנות לעגינה.
עגנו. קפיצה למים, שחייה קצרה, העוגן אכן הגיע לרצפה ועוד כמה מטרים לעודף, אם יידרש.
קריר. איזה יופי. כריך, ממיטב מטבחה של דינה, ואני הולך להשלים שעות שינה.
גמרתי לקרוא על הצרות שלנו, ואני עובר לספר חדש על הצרות של ברית המועצות המתפרקת, למועד העלילה בספר.
הספר עלינו היה מטופש למדי ועוסק בצוואתו של אברהם המחלק את הר המוריה בינינו לבין הערבים.
כל זה על קוביית חרס בכתב היתדות, שנשדדה מהמוזיאונים בעירק.
הדבר היחידי שלמדתי זה על שוד העתיקות הגדול שהיה בעירק, לאחר הכיבוש. כמובן על ידי העירקים.
לידינו עוגנת מפרשית מגרמניה.
הזונות האלו מניפים את הדגל שלהם כאילו אין להם במה להתבייש. שיתביישו. (זונות כבר אמרתי).
20:00
הפעלתי גנראטור והפעם בעיקר עבור המצברים. הם לא נטענים כל כך טוב דרך האלטרנאטור של המנוע.
אחה"צ שקט עבר אלינו. דינה דיברה עם מישה.
הייתה רוח קצת והסתובבנו סביב העוגן. קצת כמו מסעדה מסתובבת, הנוף משתנה כל הזמן.
אנחנו עוגנים ב-DONJE CELO מפרץ באי קטן הנקרא OTOK KOLOCEP אחד מאיי ELAPHITE הנמצאים על יד דוברובניק . עגנו בעוד אי בקבוצת האיים הזו, SIPAN.
היום יום חם מהרגיל, ואפילו בשעה זו שבדרך כלל נושבת בה רוח קלה ונעימה עדין חם. הייתה קצת רוח לפני שעתיים אבל גרמה לטלטולים גדולים של הסירה, עכשיו היא מיטלטלת פחות. זה אומר שהמפרץ הזה לא הכי מוגן ונכנסים גלים מהים. לא נורא. נעגון פה לילה ומחר נצא לצוותת לאסוף את אסף סטלה והילדים.
דינה גילתה בקבוק יין לבן אלבני. אומרת שהוא טוב.
אני נהייתי מכור לתה קר, לא דייאט.
עברו על ידינו קודם כל מיני מנועיות, כולל מעבורת גדולה וגדושה. עזבה את האי תוך כמה דקות, שוב מלאה וגדושה. המנועיות האלו מייצרות גלים ונדנודים מעצבנים למדי.
ככל שדינה מתקדמת עם הבקבוק, היין נעשה טוב יותר, לה. יופי. עוד מעט יהיה "צחוקים".
אוכל בסירה היום. אחרי יום מסעדה, אתמול היא הייתה טובה מאד, מגיע גם יום מנוחה למערכת.
יש להם קינוח של קרפים, (בלינצס עם מתוק, ריבה או שוקולד), שאני מאד אוהב.
אנחנו קוראים המון. לי זה מעייף את העיניים ואני הולך לישון כאשר העיניים מתעייפות לי. זה משאיר לי עוד זמן להרהורים ואני בדרך כלל מתכנן לי איזה תיקון או שפצור בסירה. עד עכשיו יש לי רשימה של כ -30 סעיפים לבצוע.
טרם נתנו דעתנו, על מה נעשה שנחזור לארץ.
אני מניח שלא אוכל כל הזמן לעבוד בסירה, בכל זאת צריך גיוון. נראה. שמאויות למיניהן, ממש לא מעניינות אותי יותר. נראה.
אנחנו אחרי ארוחת ערב. טובה. קלה. בדיוק מה שצריך.
חיים צריך להיות גאה בתלמידו. אני. בדקתי שמן בגנראטור והוספתי כקילו שמן. אוהב שמן הגנראטור.
מעניין אם מנוע דיזל עם בוכנה אחת צורך יותר שמן ממנוע רב בוכנות. אצטרך לברר.
דינה לא מתלהבת מהמקרר שלנו ואני כמובן אשמח לקנות חדש. כנראה שנעשה הפרדת כוחות. בור הקירור, (המקפיא), יישאר עם המערכת הקיימת והמקרר החדש יעבוד על 220 או 12 וולט, עם מדחס וארגז חדש משלו. הנה עוד פרויקט לרשימת ה - 30

20.8.2009
06:00, השחר עלה ואני משום מה התעוררתי. אולי משב רוח או משהו אחר.
יש קצת רוח וזה נחמד.
אנחנו מסתובבים סביב העוגן, פחות או יותר באותו מקום.
דינה הלכה לישון מאד מאוחר, משהו כמו 0300. מעניין מתי תתעורר היום.
אני שותה תה, עם חלב, מדבר קצת עם המחשב, ועוד מעט אלך לישון שוב.
זהו, היום לצוותת ומחר הילדים מגיעים.
השמים ללא ענן או עננה והיום מבטיח להיות חם כרגיל.
השקט מסביב ממש מדהים.
לא יצא לי לבקר אצל ספר מאז מעצב השיער המהולל מאלבניה. אני נראה בהתאם. כמו אחרי הפצצה.
חלק מציוד החובה בסירה צריך להיות מכונת תספורת. רשמתי לפני
זה זמן טוב ללכת להשלים שעות שינה
09:30 קמנו, הפעם שנינו, שנית.
אני כרגיל, עושה קפה לדינה ולי ומנסים להתעורר.
אין כמו לפתוח את הבוקר עם קרואטית פטריוטית נחמדה. עברו על ידינו בסירת מנוע קטנה.
הסירה אולי קטנה, הפטריוטים שלה לא.
בדיקות מנוע, שמן, הוספתי קילו, מים, הוספתי ליטר, בדיקת ברגים, כולם במקומם.
אנחנו מוכנים לתזוזה. מחכה להוראות.
במשך הלילה הסתובבנו קצת סביב העוגן, יש שרשרת ארוכה, על פי נוסחת בית ספר, וזה מאפשר תזוזה לסירה. אי עדיין מאמין שצריך להשאיר מרווח בטחון להיגררות סביב הסירה. כך, אם נגררים קצת או אם השרשרת מאפשרת תזוזה, לא קרה דבר. זזנו קצת. לא עלינו על כלום, ולא על החוף והכל טוב.
אז זזנו.
פטריוטית נחמדה על החוף מקשה קצת על הפרידה אבל התגברנו.
הפלגה שקטה, כמעט ואין רוח והמעט שישנו, כמובן על הפנים.
אנחנו מתקרבים לדוברובניק, נעשה סיור ימי של החומות ולצוותת.
13:30. הגענו.
ניסינו לעגון ליד הרציף אבל, אנטוניו המליץ לנו לעגון במפרץ. מגיעות עוד כמה סירות גדולות, (5), וכמעט בטוח שהם יזרקו עוגן עלינו. זה בטח לא טוב למחר. חוץ מזה, שוב אנטוניו, זה הרבה יותר בזול.
אז זהו אנחנו עוגנים.
נשארת ההתלבטות אם להיכנס למים עכשיו, (נורא חם), או אחר כך או גם וגם. החלטות החלטות.
הייתי במים. העוגן אכן מגיע לקרקעית. בדקתי.
שחיה סביב הסירה, הקוער שלה כרגיל יפה ביותר.
קצת אוכל, קצת בבל"ט ולמנוחת הצהרים.
אחה"צ נחתור לעיר להשלמות אוכל ושתייה.
צוותת כבר נראית מקום מוכר. היינו כאן מספר פעמים.
ראינו לפני כמה ימים מפרשית ענקית, גורג'יה, אדומה, (אוליגרך גרוזיני ?), בטח 40-50 מטר עם תורן בהתאם. 5 זוגות מצלבים.
צילמנו אותה כבר בעבר. משהו.


קמתי. 1700.
עשיתי קפה לדינה ולי. בקפה של דינה שמתי סוכרזית, בקפה שלי רק חלב.
אז יש לי שתי כוסות קפה. דינה לא נוגעת בחלב או סוכרזית. כנראה עוד לא התעוררתי.
עדיין חם. עוד כחצי שעה נלך לעיר.
זו תהייה גם הזדמנות להעביר לכם את "התוצרת" האחרונה שלנו.
להוריד מנוע לדינג'י או לחתור. החלטות החלטות.
לא נוריד מנוע. אחתור. הגיע הזמו שאלמד.

דוברובניק

6.8.2009 CAVTAT
לילה מאד תרבותי עבר עלינו.
היה משחק כדור מים, הקרואטים אוהבים כדור מים.
אחר כך בצד אחד של המפרץ בו אנו עוגנים, (על עוגן ובהמשך), נפתחה הופעה של שירי עם מקומיים – מסורתיים. אחרי השיר השלישי הם נשמעים אותו דבר.
בצד השני שלל המפרץ, מסיבה אחרת, עם שירי עם קרואטים מודרניים. איך אנחנו יודעים, העוצמה הרבה יותר חזקה. חזק זה מודרני.
מאד נהנינו. עד 2300 בערך. אחר כך נהיה קשה לסנכרן את שתי התזמורות.
להקלתנו, המסורתיים סיימו בערך בחצות ונשארנו עם המודרניים. וואלה טובים. ב0100 חשבנו שיסיימו. האקוסטיקה במפרץ נהדרת ואפילו אני מתקשה להירדם.
ב-0200 היינו בטוחים שנגמר. הזמר דיבר, הייתה "פאוזה" ואז הוא נתן הדרן עד -0300. הייתה חוויה אבל לא נרדמנו מעוצם המעמד.
עם שחר, (0830), כאשר כל האזור בתרדמה, דינה העירה אותי. נגררנו.
נכון, נגררנו, אבל אנחנו די במקום, לא מתקרבים לאף אחד. העיקר שאני ער וקודר. חסרות לי כמה שעות שינה.
הייתה רוח הלילה, בעצם גם עכשיו. 6-10 קשר והסירה מסתובבת סביב השרשרת. מרחק בטוח מכולם ומהחוף.
יש לנו היום תוכנית עמוסה מאד. לעשות קניות. זה ייקח בטח איזה שעתיים, כולל העברות והעמסות.
אני אנסה לקבל מדינה אישור להשלמת שעות שינה. אפילו בצבא נותנים 6 שעות ללילה.
לידינו עוגנת סירה מבוסטון. הבחור הפעיל מנוע ומילא לעצמו את הדינג'י במי ים וקצת סולר. עכשיו הוא עומד בדינג'י ומנקה. מצחיק, אבל רק כשזה קורה אצל אחרים. הוא בטח לא צוחק.
הסירות הגדולות ממש, עוגנות ליד המזח. יש כאן שיטה של העדפה מתקנת לסירות גדולות-ענקיות. מפרשיות רגילות – בחוץ.
עכשיו חלקן מתחילות לצאת. אנחנו מחכים שהרוח תרד ונלך לקניות.
בלילה, כאשר קמתי לבדיקת מיקומנו, הירח התחבא תחת ענן קטן. צילמתי. יצירת מופת.
חזרתי לישון.
העירו אותי בברוטלייות מעודנת, הולכים לקניות.
אז ככה, יורדים לסירה, נוסעים לסופר. יש להם, לאחר מאמץ.
מעמיסים שני טון מצרכים, המים הסודה התה הקר, שוקלים.
מגלגלים עגלת סופר כמאתיים מטר, להעמסה לסירה. הים קצת קופצני. צריך להחזיק את הסירה במקום ולהוריד את המצרכים אליה. (זה קצת כמו הפרה מעפולה).העמסנו. דינה מחזירה את העגלה לסופר, יורדת לסירה, (בזה היא כבר טובה מאד), מתניעים ונוסעים.
באמצע פרץ הכתיבה שלי דינה מבקשת ממני להוריד את התחתונים. (לא, באמת לא מה שחשבתם),
היא עושה כביסה. (מכבסת תולה).
נמשיך.
מגיעים לסירה. אם ההעמסה הייתה הפרה מעפולה, הפריקה קשה עוד יותר.
אני בדינג'י , דינה בסירה אני מושיט לה דברים, ועכשיו שתי סירות מתנדנדות.
למרבה הפלא, הכל עובר לסירה ללא נפילות למים, של ציוד או אנשים. למזלי, דינה מאד חזקה. זה כנראה משהו מהפייגלשטיינים.
היום בבוקר, לקראת הנסיעה, דינה שמה את הפלאפון בתרמיל שלה והטלפון קפץ החוצה. למרבה המזל בתוך הסירה. (אם לא סוגרים את הריצרץ זה מה שהוא עושה).
לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הוא היה קופץ למים. מעניין כמה נהיינו תלויים בקופסא הקטנה הזו.
טוב, עוד לילה מוסיקלי מחכה לנו ומחא מחזור ראשון.נהדר. אנחנו כבר לא יכולים לחכות.
היום לאחר שנת הצהרים נפעיל גנרטור. המצברים בסדר. המחשב והפלאפון זקוקים לטעינה.
1430. זמן טוב לקריאה ושינה. גמרתי אתמול את הטיגריס הלבן. אז הודו ארץ מסריחה. ידענו.
יש כנראה 50 מיליון "מערביים" ועוד 950 מיליון אנשי עולם שלישי.
מה ש"מלבב" זה עד כמה הם "טובים" אחד לשני.
מכל מה שקראתי על עמים אחרים, רק אנחנו, היהודים באמת עזרנו ועוזרים אחד לשני.
כל יתר העמים מתמחים בלדפוק אחד את השני.
עננים על ראשנו, הרוח איתן. כנראה שירד גשם.
נקווה לגמור את כל הגשם לפני בואכם ולהכין לכם ימי שמש נעימים. גם עכשיו נעים. לא קר.
אני ממש לא נלהב להמשיך לקרוא את הכלה המשחררת. סופר גדול וכו' ומחרטש ללא סוף. מה הוא רוצה.
צריך לחפש ספר אחר.
אחר צהרים מטלטל עבר עלינו. הים עלה, הגלים מטלטלים את הסירה, דני בטח היה נהנה כאן ומצדיק את כל דעותיו הקדומות על הים.
הייתה כמובן גם רוח, זו המעלה את הים. בסוף אפילו לדינה נשבר וביקשה לטייל בחוף.
בטלטולים המעבר מסירה לדינג'י דורש קצת חוש קצב. צריך לתזמן את המעבר כאשר שתיהן בקרבה מקסימליות, לפני שהדינג'י תופסת צלילה.
עבר בהצלחה. גם הירידה לחוף.
ברכנו את עצמנו שעשינו קניות בבוקר,ללא הטלטולים.
בכלל, בים צריך לעשות מה שצריך, קודם ולא אחר כך. אחר כך התנאים משתנים. בדרך כלל לרעה.
בדקתי ברגים, שלושה בסדר, חוץ מהממזר שנכנס באלכסון.
נצטרך להמשיך במעקב ובהידוק. לארץ נחזור על מפרשים. (או שלא).
היה מעניין לראות את הסירות הגדולות נכנסות לעגינה. עם רוח וקצת גלים, עדיין בשליטה מלאה.
הם בטח למדו על פי תוכנית ההדרכה של משרד התחבורה שלנו.
אתמול ראינו מפרשית יפהפייה, אדומה, בטח 80 רגל, מפליגה במערך מלא. שם הסירה גיאורגיה. (גרוזיה לשעבר).
דינה צילמה.
יש לי עוד מטלות להערב. להרים את הסירה ולהכין לגישה לרציף מחר לקחת את המחזור הראשון.
אני מחכה שהים ישתטח.
הים השתטח. הרמתי את המנוע ואת מיכל הדלק, קשירה והרמה בעזרת דינה ואנחנו מוכנים למחר. בטח נקום לפנות בוקר. מתרגשים.
זהו להיום. לילה טוב להתראות מחר.
7/8/2009
היום הגדול הגיע.
דינה העירה אותי עם שחר, (0830), צריך להתכונן.
לפי החישוב שלה הם יהיו פה כל רגע.
כבר 0912 שעון מקומי ועדיין לא.
אנחנו אמורים להיצמד לרציף הטיוליות לדוברובניק, סירות פתוחות שנוסעות כמו מונית לעיר הגדולה.
בינתיים הטיוליות צמודות למקום שלנו. איזה חוצפה. נצטרך לחפש אלטרנטיבה.
אני רואה פתח בין הסירות הגדולות, וכנראה אכנס לשם. עוד לא ברור לי איך אבל, הכי הרבה, נדפוק להם משהו. מה יש.
שנינו מסתכלים על הפלאפון כעל מכשיר קסמים האמור להודיע על בואכם כל רגע. נדה. שותק.
הטיסה עוד לא יצאה מהארץ ואנחנו כאן בהיכון.
כבר 0916 שעון מקומי ועדיין לא.
היום בהיר לגמרי, השמים כחולים, רוח קלילה מנשבת ואפוא אתם ?
על פי בודהיזם, טוב שעוד לא הגעתם. הרציפים תפוסים ועדיין לא התפנה לנו מקום להיצמד.
טוב, הגיעו. בדיוק התפנה מקום ברציף ואנחנו משתחלים פנימה.

מאחרינו מחכה גולט להיכנס. מהר, מהר, אין אפילו זמן לנשיקות, מעמיסים,מתנתקים מהרציף וגולט משתחלת פנימה.
אחרי לילה ארוך ואינסופי שהתחיל בערב אריזה עצבני, הקפצה של אריאל מתל אביב אלנו, ופרידה מגינגינית, הדגה האחרונה שהצליחה לשרוד אצלנו מאז חנוכה, הגענו סופסוף. טיסה מעניינת באייר קרואטיה, מזל שקצרה. קובי נרדם לפני שהמראנו. אריאל הצליח להירדם אחרי ששי סיימה לדחוף לו את הכיסא מאחורה, והגמדות הצליחו גם הן לתפוס איזו תנומה קצרה.
שכחתי לשלוח SMS לפי ההוראות כשניכנס למונית ועשיתי את זה כשהיינו קרובים כבר לנקודת המפגש. צחקנו שאימא בטח התעוררה היום כבר עם עלות החמה ושהיא שלחה את אבא לתצפת מטוסים לראות איזה מטוס שלנו. לא היינו רחוקים... אימא אמרה שקמה מוקדם (הגרסאות סותרות לגבי השעה), ושהיא בטוחה שהיא ראתה את המטוס שלנו שנחת בסביבות 8:20... היה כיף לפגוש את אבא ואמא. אני לא זוכרת שאימא היתה מעולם שזופה כל כך... (תמר)
מפליגים לאוקולוקו, (שם מקורב), לפטר, מסעדה, מעגן, שהיינו בה כבר פעמיים.
בדרך עוברים ליד דוברובניק מהים, ליד שתי אוניות גדולות, יפות וקדימה ברוח קלילה, כרגיל בכיוון הלא נכון לאוקולוקו.
הגענו. חמים והולכים למים. לקטנות יש ציוד רב וזה עובד.
אני לטקס היומי, בצהרים, (שינה).
מתעוררים. דינה הלכה לטייל עם תמר והילדות.
ארוחת ערב, כרגיל טובה, עם גרפה בסוף, (מאכלת הכל כולל חלודה), ולישון.
הילדים הביאו עיתונים מהארץ, נראה המשך טבעי לבבל"ט הרגיל.
גם התשבצים.
מחר לפולאצה. אני אדע אפוא זה אחרי שדינה תסמן לי בפלוטר.
התכנון הוא על עוגן במפרץ מוגן. (ובתנאי שהעוגן לא ייגרר) אם לא תהייה רוח העוגן לא ייגרר. אם תהייה רוח, ניגרר קצת. מה יש.
יש לי שמונה שקעים של 220 וולט. כולם תפוסים. רובם בטעינה של מחשב, טלפונים, מנורת תאורה ומה לא.
דינה עבדה כל אתמול לעשות סדר בסירה. רואים. בלגן כזה של תיקים, נעלים ומה לא, כבר לא ראיתי מזמן.
היה לנו ויכוח אם להשאיר את ארגז הכלים החביב שלי בסלון, בפינה בצד. הסכמתי כמובן, להחביאו כאשר הילדים יבואו באחד מהתאים החיצוניים.
טוב, אין צורך, לא רואים אותו מרוב תיקים ובלגנים.
העיקר שהילדים כאן וזה אושר. ילדים ובלגן זה כיף.
8.8.2009
קמנו. בנחת לשם שינוי. הילדות העירו את דינה מוקדם והן הלכו למים.
התוכנית היום להגיע למפרץ פולצה.
ממלאים מים, נפרדים מפטר ולדרך.
הרוח כרגיל נגדו. אני קונה רק בתנאי שלארץ הרוח תהיה מאחרינו ואוכל להפעיל את המפרש הגדול.
הפלגה של כ-4 שעות ואנחנו במפרץ.
עוגן, הטלה של דינה, (בקרוב תעבור לביצים), שחיה לחוף של אריאל לקשירת חבלים, אין קיפודים.
אני קופץ למים, להצטנן, לבדוק קשירת חבלים ומיקום עוגן. הכל טוב.
השעה היא השעה, ואני לשינה.
קמתי.
המפרץ די מלא. כ-30 סירות. המקום נחשב כגן לאומי וזה אומר שגובים כאן כסף על כל מבוגר. אנו כבר היינו כאן ויש לנו כרטיסים. זה כרטיסים לשנה.
את הלילה נבלה על עוגן וחבלים לחוף. מחר נמתקן את הסירה וניסע לפארק.
קובי מבשל.
הילדות אוהבות מים. בעיקר שי.
קובי היה עם שי במים. אריאל יצא קפוא.
החלטנו למתקן את הסירה מחר. היום ערב גיבוש בסירה.
ארוחת ערב בסירה. פסטה עם רוטב עגבניות חם, (אני יודע דינה שפכה עלי קצת), לפתן אננס שאף אחד לא אוהב, חוץ ממני ולחלק האמנותי של הערב.
שי וקרני נותנות הופעה. מאד יצירתי.
אנחנו מבלים בשיחה בטלה.
שי הזכירה לנו להתקשר לסבא.
קרני ביקשה פנס.
אז גם שי. מזל שיש לי שניים. פלאי הטכניקה, כבר לא צריך לנדנד לילדים לכבות את הפנס כי מבזבזים סוללות. אלה פנסי דינמו-לד חדשים וכאשר האור יורד, מפמפמים את הדינמו ויהי אור.
שי באה להגיד שלום לסבא וגם קרני. (גם אני, גם אני).
זהו.
דינה וקובי דנים בתוכנית למחר ולימים הקרובים. אני פטור. כבר יגידו לי מחר.
אצלנו כבר 2030 שזה 2130 אצלכם. עוד מעט למיטה ומחר יום חדש.
9/8/2009
יום גדול ועמוס עבר עלינו.
יום עמוס בערך: שייט עם הדינגי לחוף עגינה , נסיעה במיניבוס 15 ד ל"אתר המדהים" האגמים עם האי שבו נמצאת הכנסייה/מנזר/למי איכפת . נסענו בסירה עם עוד 50 אנשים (סירה ל-30 גג) אמא כעסה מאד על הנהג שמכניס כל כך הרבה אנשים וציינה את זה מספר פעמים עד שהפסיקה(כנראה עקב פנטזיות על הטבעת הנהג). כאשר הגענו הכנסייה המדהימה הייתה בינונית מינוס במקרה הטוב, כמו גם הנשים אשר השתזפו( גם כן סיפורים על קרואטיות חשופות וחטובות...) . במסגרת הנקמה בגויים + למה מי אתם גם ככה ישו היה משלנו #131 , אבא נכנס לכנסיה עם הספידו ממש לפני תחילת מיסת יום ראשון או שקר כלשהו של הכנסיה. תמר ביקשה והוא יצא לחכות לנו בחוץ(ראיתי ניצוצות שמחה בעיניו)(עוד 5מיליון ומשהו לשוויון). לאחר סיבוב חסר תכלית סביב הכנסייה חזרנו חזרה לאתר האגמים. קובי ואני שכרנו אופניים ויצאנו לסיבוב סביב האגם. היה נחמד וכמעט הזעתי. בדרך (שהייתה נחמדה אני חייב להודות) היו עוד הרבה רוכבי אופניים שבאים ממול על דרך של נתיב מכונית(3 מטר רוחב) קובי דוגל בעיקרון התנועה היחיד שתופס בהודו: מי שגדול יותר ממשיך בנסיעה , כל השאר זזים. קובי גדול יותר והיו מספר אירועים של כמעט ונפגע (אירופיים תמימים שמסתכלים בחוסר הבנה אחורה אחרי כמעט התרסקות ולא מבינים) (#132)
לאחר הסיבוב חברנו , קובי ואני, לאמאבא תמר והבנות לרחצה כאשר במהלכה כולם היו עצבניים עד שהבנו שכולם רעבים. הלכנו למסעדה שמצאנו באגמים אוכל לא רע בכלל וכולם דיברו איתנו איטלקית . בכלל זה כיף שאף אחד לא חושב שאנחנו ישראלים , איטלקים יותר מגניב בחול.(וגם פחות מזיינים להם את השכל על : מה הבעיה שם בעצם?. )
חזרנו לדינגי, לקחתי את אבאמא והבנות לסירה וחזרתי לעשות קניות עם קובי ותמר. קובי קנה את המכולת שהייתה וחזרנו לסירה.
זה הדיווח של אריאל.
אריאל קיבל הסמכה כנהג דינג'י. הוא מבצע את ההסעות.
קובי מכין ארוחת ערב. לאחר אתמול, כאשר נאלצנו לסרב לשי, לקבלת לחם עבור הדגים, היום קובי קנה מספיק לחם גם עבור הדגים.
התכנון היום קצת לקה בחסר. החמצתי את שנת הצהרים שלי ואני כבר לא מצליח להירדם.
אנחנו היחידים העוגנים בקצה המפרץ עם חבלים לחוף. (סידור בטיחות עבור דינה).
התוצאה היא שכל הסירות האחרות העומדות על עוגן בלבד, מסודרות מולנו במסדר חרטומים. נחמד.
הקטנות גמרו לעשות חוברות עבודה, כל אחת ורמתה, ועכשיו הן קוראות לבד ספרים, על הסיפון.
תמר נחה. אריאל הלך לנוח ודינה חזרה לקרוא יחד עם הבנות.
אני חוזר לספר של מקורמק, בעברית שאריאל הביא. כרגיל לא רע ומדכא, פחד.
אחרי ארוחת ערב, טעימה, באדיבות השף קובי.
אני מתכבד ברחיצת כלים. זו הסירה היחידה שאני מכיר בה הסקייפר רוחץ כלים.
האמת, זה ממש מדהים לבלות בסירה עם הילדים, (מחזור ראשון).
שיחקתי שח עם אריאל. לצערי אני אפילו לא אתגר קטן בשבילו. (בעצם לשמחתי). אריאל מקווה להכשיר את שי למשחק וכבר מעביר לה את חוקי המשחק.
הקטנות כבר ישנות. אחרי שדינה שוחחה עם שי, הן תמיד משוחחות לפני השינה וקרני רצתה את אמא.
החלטתי להפעיל את הגנרטור לשעה, המצברים ירדו. פעם ראשונה שזה לטובת המצברים ולא לטובת מחשב או טלפונים.
אז זהו, מחר למרינה של לומברדי, בקורצולה. קצת עיר, קצת מקלחות אינטרנט וטלפונים.
10/8/09
אז אנחנו בעגינה בסמוך מאד לקורצולה.
הילדים, כולם, נסעו עם הדינג'י לחוף וילכו ברגל לקורצולה. זה בערך חצי ק"מ.
אנחנו במפרץ עמוס סירות. כולן על עוגן.
איך הידרדרנו.
הגענו למרינה לומברדי והיינו הסירה החמישית (שראינו), שנפנפו לה בידיים להתחפף. אין מקום.
טוב, נסענו למרינה היותר יקרה ונוחה, צמודה לעיר העתיקה של קורצולה, וגם שם נפנפו אותנו.
חזרנו למפרץ סמוך המשמש מקום מפלט לכל המנופנפים.
אנחנו על עוגן, רוח חלשה מאד ואז העוגן מחזיק טוב. העוגן במיטבו בדממה מוחלטת. עם התגברות הרוח, יעילותו יורדת והוא מתחיל לטייל.
אני רגוע. דינה פחות.
הילדים מתקנו את הדינג'י, עברו תדרוך וקלטו מהר, ונסעו לטיול רגלי.
דינה ואני בסירה. הזקנים נחים.
יש לנו התלבטות לגבי המשך המסלול. אני לא מוטרד, דינה תתכנן.
מבחינת דלק וחשמל אנחנו בסדר. המים לרחצה ולכלים אמורים להיגמר באיזה שהוא שלב. נראה מתי.
חשמל אנחנו יכולים לייצר בעצמנו.
עושה רושם שהילדים והילדות מאד נהנים.
קרני התגברה על הרתיעה שלה ממים קרים והים. לשי לא הייתה כזו בכלל.
ההפלגה לכאן הייתה שקטה. רובנו ישנו.
בשלב מסוים כאשר כולם ישנו, דינה וקובי ראו דולפינים.
המפרץ בו או עוגנים מכיל אולי מאה סירות. אנשי הסירות.
מישה עכשיו צלצל. שמחנו. נשמע מתגעגע. גם אנחנו.
ראינו היום ביציאה ממקומנו אתמול, (תסתכלו למעלה אם השם מעניין אתכם), אוניה, יאכטה, מנועית ענקית אולי 100 מטר אורך.
משהו דימוי צוללת, עם סיפון בגובה של 6-7 קומות, שתי ארובות ענקיות, חרטום ממש כמו של צוללת.
מאחור, בירכתים שני פתחים גדולים דרכם מכניסים ומוציאים את סירת המירוץ שלהם, שני אופנועי ים ועוד כמה גלשנים וקיאקים. משהו מדהים בצורתו. חבל שהצבע הוא לבן שמרני, אחרת זה היה נראה, באיזה שהוא צבע מיטלי כמו חללית.
עבר על ידנו הגובה העירוני. גם עבור עגינה במפרץ שלהם צריך לשלם.
סירה של 12 עד 15 מטר, 150 קונה. שאל אם אני בדיוק 12 מטר והורדתי 5 ס"מ. הוריד לי 10 קונה.
נפרדנו בחיוכים.
כל עיר ועיירה כאן מנסה להגדיל את הכנסותיה מתירות עד כמה שאפשר. המע"מ כאן הוא 23% וההתרשמות שלי היא, (לא מבוססת דיה), שהמדינה חיה מהמע"מ, לא ממס הכנסה, והערים חיות מעגינות.
כולם מחזיקים פנקסי קבלות. יש לנו קבלות על הכל.
מיסי העגינה נגבים על ידי רשויות הנמל.
שקט מידי בסירה. החברה עזבו רק לפני שעה כך שיש לנו לפחות עוד שעתיים לחכות.
בין יתר הדברים המיותרים שהבאנו יש לי נעלים, שני זוגות גינס ועוד חולצות עם כפתורים.
נדמה לי שבחודשיים האחרונים אני לובש רק בגד ים. אמנם יש לי שנים ואני מחליף בינם למען הגיוון.
אני הולך להפעיל את הגנרטור לאיזה שעה שעתיים לייצר קצת חשמל.
הילדים לא מתים על הרעש והריח וזו הזדמנות טובה לעשות זאת בהעדרם.
2000. עברו בערך שעתיים מאז שהילדים נסעו. שקט מידיי.
הגנרטור עושה רעש ודינה ברחה ממנו לחרטום. החרטום מהווה מקום מקלט למי שרוצה להתרחק מהמולת הסירה.
הערב יורד. הרוח יורדת. העוגן מחזיק.
אני כבר לא מתגלח מספר ימים. בינתיים מרשים לי. הבעיה תהייה עם התספורת. בעוד חודש, תהייה לי בלורית של אלביס.
אני לא יודע אם ציינתי זאת קודם, אבל חשוב שתדעו,
הגנרטור משמש למספר משימות.
הוא נותן מתח 220 וולט לשמונה שקעים, מהם טוענים כל הדרוש טעינה, (בדרך כלל זרמים נמוכים), הוא משמש לטעינת מצברים, ואו, לחימום הבויילר – דוד מים, ואו לחימום הקומקום החשמלי. ה-ואו, חשוב מאד. בגלל מגבלות הספק, הגנרטור יכול לספק רק צרכן אחד עיקרי, (מטעני מצברים, בויילר קומקום חשמלי).
חשבתי גם לחבר את המזגן לאופציה הזו אבל אבי הטיל וטו. לדעתו המזגן "גדול" על הגנרטור. כמובן שדעתו התקבלה.
בכלל, יש לנו מזל עם מזג האוויר. בערב קריר ונעים. ביום לא יותר מיידי חם. המזגן, הטעון שיפור, אינו בשימוש כלל.
2100 הילדים חזרו. כמובן שהיו להם הרפתקאות בדרך.
נקראתי לדווח את עלילותינו בעיר העתיקה קורצולה.
יצאנו בדינגי לחפש איפה אפשר לקשור אותה. מצאנו. ביציאה כמעט ועפתי למים, קובי כמעט הוציא לי את היד מהמקום בניסיון להשאיר אותי יבשה.
הליכה של כ-20 דקות לעיר העתיקה, בצד אחד חורש, בצד השני בתים שצופים למפרץ ולהם חופים קטנים, או יותר נכון מזחי עגינה. עליה מתונה וירידה תלולה קצת יותר. פתאום רואים תיירים מסביב, אפילו שנייה אחרי שחשבתי שלא ראינו ישראלים, שמענו ישראלים.
העיר יפה. אני אוהבת ערים עתיקות. הן נותנות לי הרגשה שהרבה סיפורים מסתתרים בין הסמטאות. העיר הספציפית הזו די קטנה. תוכננה בצורה מרשימה מאוד – הרחובות ערוכים כמו שלד של דג, סמטאות במקצב מהיר יחסית מערב-מזרח לאפשר לבריזה הקיצית שנושבת מכיוון זה לקרר את העיר, וקצב מתון הרבה יותר (נדמה לי שהיו 10 רחובות מערב-מזרח ו- 3 צפון-דרום), כדי להתמודד עם הבריזה החורפית שמגיעה מצפון. אכלנו גלידה. קרני כיבדה גם את החולצה בצורה נדיבה, שי רק את הפנים שלה. ביקרנו בכנסייה, חשבנו לעלות למגדל שסמוך לביתו של מרקו פולו (הוא נולד בקורצולה), אבל זוג קרואטים נחמדים אמרו לנו שאין שום טעם לעלות למעלה. פשוט עולים ויורדים ולא רואים כלום למעלה. אז החלטנו להקשיב וויתרנו. עשינו סיבוב סביב העיר ועצרנו לאכול פיצה לארוחת ערב.
יצאנו חזרה. הפעם עליה תלולה קצת וירידה מתונה. היה לי הרבה יותר קל להתגלגל בירידה המתונה מאשר לקרטע בעליה. קרני תפסה טרמפ על הכתפיים של קובי ושי שק קמח על הגב של אריאל. בסוף גם אני הגעתי.
הגענו לדינגי, הפעם הצלחתי להיכנס בצורה חלקה יחסית לדינגי (ככל שאפשר לדמיין לוויתן נכנס לסירה...), אריאל גילה שלא לקחנו איתנו מסירת האם את המשוטים של הדינגי, והפעיל את המנוע. הסתבכנו בחבל.
אין סכין ואין משוטים. קובי קפץ למים, מים עד החזה בערך להתיר את החבל מהמנוע. המסקנה הסופית הייתה שכנראה מישהו שיפר את העגינה שלנו למזח, או שאולי הפרענו לו, והוא החליט לקשור עוד חבל לדינגי כדי ליישר אותנו, רק שהוא העביר אותו דרך המנוע. קובי הצליח להתיר את החבל, צחק שאין שייט שהוא לא צריך בו באיזשהו שלב להתיר חבל מהמנוע, עלה לסירה ויצאנו לכיוון סירת האם.
העלייה לסירה הסתיימה בהצלחה, אני כבר מיומנת בסולם.
זהו. אני מסכם את היום.2200 הולכים לישון. הנכדות מתבכיינות קצת לפני השינה, כרגיל.
מחר יום חדש.
באופק ברקים, נראה מה יהיה מזג האוויר מחר.
בסירה, נושא מזג האוויר בהחלט חשוב. אני כרגיל לא צריך לדאוג. יספרו לי מחר. לילה טוב.

11.8.2009
1700. יום מלא וגדוש חוויות עבר עלינו.
יצאנו מהמעגן שלנו, ללא אירועים מיוחדים. החלטנו שצריך למלא מים ועצרנו במרינה לומברדיה, ואכן תמורת 40 קונה, כ-30 ₪), מילאנו מים. פגשנו את פיני מחיפה, מציאה קטנה, בקושי עובר את מפלס הסביר. חיפאי.
השמים קצת מעוננים. נראה.
פתחנו מפרשים. יש לנו הפלגה ארוכה ואני מריץ מנוע ומפרשים ומגיעים ל-6-7 קשר.
הרוח לטובתנו לשם שינוי.
מרוב שימחה הלכתי לישון.
קמתי. הרוח עוד יותר לטובתנו, גבית לגמרי, סידרתי את המפרשים לפרפר וכיף.
השמים מתקדרים, הרוח גבית מלאה. המד רוח מראה 5-8 קשר שזה אומר יחד עם ה6-7 שלנו בערך 12 קשר גבית. כיף.
כ-8 מיל מהכניסה שלנו הרוח מתגברת ולאחר היסוס קטן אני מחליט לקפל חלוץ. מזל. אחרי שהחלוץ מקופל הרוח עולה.
ועולה, היא עולה, לה לה לה.
וואלה בורה. (רוח מהיבשה).
אנחנו נאלצים לקפל גם ראשי. בעזרתו של קובי זה קל מאד.
אריאל מכין את העוגן לעגינה, (למד מהאימא), ואנחנו במפרץ.
הרוח בעוצמות של 25-15 קשר. רוח.
אני מקבל עצות מכולם לגבי מקום עגינה ובוחר במסעדה, עם עגינה חופשית ואוכל.... נראה בהמשך.
עוגנים ליד לאקי לוציאנו, איטלקי נחמד שלא נלחץ יותר מידי מהעובדה שאנחנו נלחצים אליו.
יש גם מצופי עגינה במפרצון אבל קשירה לרציף עם חבל עגינה, יותר עדיף.
מאחורינו מגיעות עוד שתי סירות והן על מצופים. מסתובבים עם הרוח.
אני מציע לפיני, ראה איזה פלא החיפאי הנחמד מהבוקר, (אולי הוא סתם ביישן), להיצמד אלינו ולהיקשר אלינו.
פיני מסרב בנימוס. החברה שלי לא מתלהבים מהצעתי אליו ושמחים לשמוע. הם פחות סלחנים ממני.
זהו עד כאן. היום אני אאלץ להתגלח. בעל זאת יוצאי למסעדה.
אני מקווה שהחברה יוסיפו מחוויותיהם. כולם התנהגו למופת ונתנו עצות טובות.
במשך כל הסערונת, הילדות היו בפנים, שזה טוב, ושיחקו להן.
קצת אקשן במיני סערה+ גשם קל , נחמד גשם באוגוסט .
נוהל ברקים בזמן הסערה- מסקנה אין מקום כמעט בסירה שלא מוליך , סביר שהתורן יקלוט הברק והמכה שנקבל בסירה לא תהיה קטלנית. כמו כן עם עוצמה של 1.2 ג'יגוואלט יהיה אפשר לחזור בזמן,
יהיה אפשר לתקן מספר טעויות. (אני אלך על הימורים...)
תמר קובי אמא והבנות הלכו לעיר, אני וויתרתי על תענוג ונשארתי לשמור על הסירה,אל קפיטנו ישן ..
אני מוצא שיותר ויותר לא בא לי לרדת מהסירה, יש אנשים בחוץ ואני באתי במטרה לדבר עם כמה שפחות. בינתיים הולך לי לא רע.
מסקנות לגבי קרואטיה:
הסיפורים על הנשים מוגזמים עד מאד, גבוהות כן , מזרח אירופיות כן אבל לא ליפול על הרצפה. הצ'כיות עדיין מנצחות. חוץ מזה הם די נחמדים , לא חופרים וחמים’ (באופן יחסי) ,אולי כי לגור ליד המקומות שהיינו בהם זה לא כל כך חוכמה ובנוסף הים עושה את שלו בכל מקום. הארץ יפה מאד יש להם הרים , ים ואיים מדהימים והמים כל כך כחולים. חארות. יחד עם זאת התחושה היא עדיין של עולם שלישי(יתרון כן) או לפחות כמו ישראל, בטח לא של אירופה, קובי נאלץ להגיד לי כל פעם שאנחנו באירופה. אולי זה בגלל המקומות שאנחנו עוגנים בהם ובכלל כל דרכי העגינה והלך הרוח בים הוא שכונה, (יתרון כן), אז אולי בגלל זה לא מרגיש לי אירופה, (לא שהייתי אבל מהסיפורים...)(יתרון אמרתי?)
יצרו איתי קשר. חבר של אבא? שאל איפה כל החברה בעברית!!! הנהנתי שאני לא מבין מה הוא אומר ומלמלתי באיטלקית . סתם’ אבל זה מה שרציתי לעשות. אמרתי שהם נסעו ל??? ושאל-קפיטנו ישן. אמרו למסור לו שינופף להם שהוא מתעורר ושאולי הם יבואו(מזה אולי תבואו , אולי תקבלו הזמנה) אני מתחיל לפחד שיהיה לי קשה לדבר עם אנשים . (אריאל).
12.8.2009
אתמול היית לנו ארוחת ערב טובה מאד וגם לא זולה. בשביל איכות משלמים.
היית רוח מרבית הלילה.
הרוח עברה גם לבוקר וזה די נעים כל זמן שקשורים כהלכה.
פיני והחברה שלו, (מישהו שהכרנו במשט), קיבלו את ההזמנה שלי אתמול להיקשר לאורך הסירה שלנו, לסירה שלנו, ולהסתמך על החבלים שלנו.
זה איפשר להם להתחבר לחשמל ולקחת מים. יופי. אני בעד טובות ועזרה לאנשים.
היום, הרוח נושבת קרירה, דינה הלכה לעיר לקנות לחם, לשכור אופנים ? ולהוציא כסף. צריך לחדש את המלאי.
התוכנית היא להיות פה עד מחר בבוקר ואז, בתקווה שהרוח תרד, לשוט לדוברובניק.
הרעיון הוא להוריד אותם בבוקר לעיר, לאפשר מנוחה בצהרים ואחר הצהרים – ערב מוקדם, הם ייסעו לשדה.
השבוע חלף במהירות מדהימה. אני כבר צופה מצב רוח מדוכדך ליומיים ואז נתחיל להתרגש לקראת המחזור השני.
יום רגוע, עד עכשיו עובר עלינו.
כולם הלכו למים בבוקר, ישנו בצהרים, במיוחד אני, ומתעסקים בכלום. יופי.
שרשרת הקשירות של סירה לסירה מתארכת.
קודם פיני נקשר אלי, עכשיו איזה בחור הולנדי נקשר אליו.
מצד שני שלנו, הגיעה אמל חדשה 54 רגל, מיליון וחצי יורו, ועוד גרמנים.
הסירה יפהפייה ויש הרבה דברים מעניינים עליה. (למעט הצוות, גרמנים מבוגרים. בטח בגילנו).
לידה עומדת סירה הולנדית גם יפה מאד.
מאחוריהם, גם בצמוד עומדת סירה משכירות, צרפתית. הם עמדו עם הירכתיים לחוף, עם הפרש גובה של 10 ס"מ מהקרקעית. הערתי להם והם שינוי קשירה, חרטום לחוף. הצלתי אותם. מילא. (יצפן, יצפן).

דוד אריאל לקח את הילדות ואת תמר בדינג'י לעיירה הסמוכה.
צריך להבהיר, עיירה זה בדרך כלל מקבץ של 20-30 בתים, שתי מסעדות, לפעמים מיני מינימרמרקט.
כמובן שאנחנו במתח, פולני טבעי, עד שיחזרו.
חזרו. נרגענו.
ארוחת ערב בסירה אחרי ההתפקרות אתמול. השכנים שלנו מחזיקים את ה"פאסון".
הגרמנים השכנים שלנו שרים. אפילו גיטרה יש להם. האמת שירים לא תוקפניים. אבל... לא סובל אותם.
הילדות במיטות, תמרוני השינה הרגילים, אימא, אימא, מוצץ , מי יבוא להגיד לילה טוב, ...
למחר יש תוכנית. קמים ויוצאים מוקדם לדוברובניק, בתקווה שיש מקום עגינה. הילדים ילכו לטייל בעיר, (הפעם באמת עיר), יחזרו לסירה לנוח ויצאו לשדה התעופה בערב.
אנחנו קשורים לכל השכנים ונצטרך להתיר פלונטר בבוקר. מקסימום ניתן גז.
אף אחד לא רוצה להשתתף האחריות הכבדה המוטלת עלי, לדווח לכם על כל "פיפס" שלנו.
אז, לילה טוב.
13.8.2009
אז אנחנו במרינה "אצי" בדוברובניק.
קמנו מוקדם בבקר, התארגנו ויצאנו לדרך. ההתנתקות עברה ללא תקלות.
אפילו לא הצלחתי להדאיג את הגרמנים עם ה"אמל".
הפלגה קצרה של כשעתיים וחצי למרינה בדוברובניק, יש מקום ואנחנו קשורים.
דינה הולכת לבריכה עם הילדות, אריאל תמר וקובי נוסעים לדוברובניק.
אני נשאר לשמור על הסירה. (הולך לישון).
היום נגיע לאינטרנט ונעביר לכם הבבל"ט החדש. הצטבר הרבה.
אז לא.
ליווינו את הילדים למונית נפרדנו בדמעות, (יהיה שקט מה נעשה ?), והמשכנו לאינטרנט. היה סגור.
מחר בבוקר ננסה שוב.
אנחנו כאמור במרינה אצי של דוברובניק.
המרינה שוכנת בנהר, מים מתוקים, מאחר ויש זרם של הנהר השוטף את מי המרינה כל הזמן.
לקרואטים, או יותר נכון לכנסיה הקרואטית יש מנהג לתפוס את הגבעה השלטת על העיר או עיירה, למקם שם את הכנסייה ואת בית הקברות. יוצא למתים הנוף הכי יפה בעיר והם אפילו לא מתבוננים. (או אולי ..).
התכנון, הצעה של אריאל, היה מצוין.
הגענו מוקדם למרינה, יש מקום, זה נושא מעורר דאגה תמיד, ועגנו. המבוגרים הלכו לעיר לתיור, דינה והילדות לבריכה, כן, יש בריכה כאן במרינה, אני לשנת הצהרים.
המבוגרים חזרו מהעיר, דינה ומהבריכה עם הקטנות וגם אני קמתי.
סידורים, עניינים, ארוחת ערב והליכה למונית שהייתה זמינה מיידית, לשדה התעופה.
הסתדר עוד יום חופש מלא ואת הלילה יבלו בטיסה ובשדות תעופה.
אני חוזר לישון במיטה שלי. דינה ואני נידבנו את חדר השינה שלנו לזוג הגדול. (תמר לא נכנסת ברווח שבין שתי המיטות בתאים),.
אריאל לא נרדם בקלות ומתעורר מכל רחש. אני התנדבתי לישון בסלון. (אין לי בעיות רחש והתעוררות, רק שיתנו לישון).
עכשיו אחרי שכולם נסעו, אני רוחץ כלים.
כל זה באשר למעמדי בסירה.
מחר אנסה להשליט סדר חדש. עם דינה, סיכויי קלושים. לפחות אישן בחדר איתה.
זהו, גמרתי כלים. גם הארגז כלים שלי התגלה לאחר הפינוי.
יש במרינה ספריית החלפה. החלפתי שישה ספרים. יחד עם הספרים שהחלפתי עם פיני, עוד שלושה, אני מסודר לשבוע הקרוב.
באשר לפיני,
בחור נחמד עם עוד שני זוגות ישראלים כולם.
כאשר פגשנו אותם לראשונה הפגין קרירות, לאחר שהעתי לו לעגון בקשירה אלינו, הפשיר. התגלה בחור נחמד שגם הנכדות, במיוחד קרני, התחנחנו איתו. (יש לו נכדה בארה"ב שלא ראה שנים).
אני הסברתי לדינה עוד בהתחלה שהוא ביישן וזהו. היא חשבה אחרת. היא גם העירה משהו, משהו שקרני סיפרה לו אחר כך בסגנון סבתא שלי אמרה ...
אני פועל מתוך מחשבה שאם אני נחמד למישהו אזי אני "עושה לו טובה”.
מישהו המראה ריחוק, כנראה נבוך וביישן.
אני לא זה ולא זה ויכול לעשות את ה"צעד הראשון" ללא כל חשש.
בכל מקרה, מקרה פיני מוכיח. התגלה איש נחמד ואולי גם קצת ביישן.
עברנו על התמונות שצילמנו. לא כולל את התמונות שתמר צילמה.
יופי של תמונות, בחלקן. אני עדיין מאמין שבצילום כמות היא איכות, בחלקה הקטן. צילמתי את אריאל כמה תמונות ובחלקן הקטן יצא נהדר. החלטנו שיש לנו ילד יפה.
מסתבר שלא מוקדם מיידי להתחיל להתגעגע. התגעגענו.
זהו, מספיק בבל"ט ליום אחד. מחר יום חדש.
לא מצליח להירדם. גמרתי איזה ספר גאנק אחד ואתחיל שני.
החלטתי לבדוק את המקררים. הם התחילו לא לקרר לפני יומיים. הפיתרון נראה לי הפשרה.
הם די בסדר אבל כאשר חם בחוץ, נהיה גם חם יותר בפנים.
אחרי הפשרה ויום עבודה בקירור הם מראים:
המקרר- 19.6 כאשר הטמפרטורה בחוץ 24.5 מעלות. הישג קטן מאד.
המקפיא – 7.8 שזה התחלה טובה. כנראה שבעוד יום גם המקרר ירד קצת. נקווה.
נבדוק מחר בבוקר שוב ונראה אן יש התקדמות.