עבודות הכנה לקראת הגעת האדמירלית

יום שישי ה-29 ליוני.

אני ביום כביסות.
יש כאן מכונת כביסה אחת וכמובן שמישהו נמצא במכונה לפני.
מחכה, מקשקש בבלוג.
החברה נסעו אתמול, נראה שמרוצים. אני מודה שאני רואה בעובדה שכולנו הגענו שלמים ובריאים ועוד במצב רוח טוב וביחסי חברות טובים, הישג גדול.
תנאי החיים במקום קטן, קצת לחץ סביבתי מנפטון הם מתכון לחיכוכים ובעיות.
אצלנו זה לא קרה וזה הישג. כן, אני מצטנע, כדברי הצנוע הידוע.
הסירה מבחינת החבלים וחיבורם, במצב טוב יותר מזה שהיה בתחילת המסע. הודות לרוני.
אני עם רשימה של דברים לעשות, כולל 4 מכונות כביסה,  אחת  כבר בוצעה.
המרינה בה אני נמצא, יפה מאד, שקטה יחסית ומהווה מרכז להולכי רגל, תועדים, כמו בארץ.
הגברים הפורטוגלים, צועדים ללא חולצות, בעיקר אלו עם כרס ושדים נפולות. לא, הם אינם לובשים חזיות, למרות שכמה מהם בוודאי היו יכולים להיעזר באחת.
האנשים כאן מאד נחמדים ורגועים.
צפינו במשחק הכדור רגל בו הפסידה פורטוגל לספרד בפנדלים, איזו אכזבה.
הנחמה באה אתמול כאשר הגרמנים הפסידו לאיטליה. איזו נחת.
חזרה לפורטוגלים, שקט כאן. אני לא יכול לזכור אפילו מקרה אחד של הרמת קול או משהו דומה. מאורע שכיח מאד אצלנו.
מזג האויר נפלא. קריר, לא חם, אבל שמש חזקה ומייבשת. הרבה מזרנים וכריות נמצאות בחוץ לשיזוף.
לענין כביסות וכיסויים.
רוכסנים וים לא הולכים ביחד. הם נתקעים באופן מוחלט ולא עוזרות תרופות כמו מים רתוחים  או חומץ.

עוד יום של אחזקות.

הבוקר החלפנו מספר חבלים, בעזרתו של רוני אמן החבלים ובסיוע גיורא.
אני התעסקתי בשחרור סתימה של הכיור.
אכן זוהרים חיי ימאים.
אחר כך נסענו, החברה למוזיאונים ואני לקניית פילטרים.
הגעתי. קניתי.
חזרתי, קימתי מצוות שנת צהרים וחזרה לעבודות.
החברה חזרו בערב ו"יצאנו" לבית קפה לצפות במשחק הכדור רגל פורטוגל ספרד.
כולם כאן.
אחרי 90 דקות אפס.
אני מחכה לגול שירים את פורטוגל על הרגלים.
כמובן שאנחנו בעד פורטוגל.
קודם, הגיעו שני אנשים עם סירה, מבחוץ, בלגים. כמו שהם נראו, סוער עכשיו בחוץ.
מחר הצוות נוסע ואוותר לבד ליומיים. כנראה שאשרוד.
הקשר פה ברשת מזעזע. שתי סיסמאות, מסובכות, כאילו אני מנסה להיכנס לפנטגון.
בעזרת רוני הצלחתי להגיע עד הלום ולקשקש לכם קצת.
מחר עוד יום עבודות.
הרבה רוכסנים של מזרני הישיבה בקוק פייט מרותכים למקומם במלח ואני מנסה לשחררם כדי שאוכל לכבס את הכיסויים. לא הולך.
המלח הזה עושה בעיות בכל מקום אליו הוא מגיע, שהוא בעצם כל מקום בסירה.
הכל כשורה אהובותי ואהובי. אני מתחיל להתגעגע, מאד. נשיקות לכולכם.

אחזקות

יום של שגרה במרינה. היום ה-26 לחודש.
הלכתי  לחפש מסננים למנוע. הדלק די מלוכלך והוא סותם את המסנן הראשוני די מהר.
נכנסתי לחנות המוכרת מנועי ימהה, כמובן שלא היו לו המסננים המתאימים לינמאר. הסביר לי כי אצטרך לנסוע לעיר. נתן שם ומיקום, במרינה הקרובה יותר לליסבון.
הלכנו לאכול ארוחת בוקר. הבחור תפס אותי בבית הקפה, עם מפת העיר שהוריד מהרשת, עם שם, כתובת וטלפון. האמת, התפעלתי, התרגשתי מהאדיבות והודיתי לו בלחיצת יד. ממש מחמד.
עכשיו נותר לי רק לקנות מנוע ימהה שאני לא צריך.
אחרי ארוחת הבוקר החברה נסעו לבקר בליסבון ואני שמחתי להישאר לבד ולבצע כל מיני עבודות.
הוצאתי את מסנן הדלק הסתום, ניקזתי קצת דלק מתחתית המיכל אחד, ולאור התוצאות אעשה זאת גם לשני.
החלטתי לתקן גם את השירותים של האורחים.
רוני ואני משתמשים בשירותים שלנו, בתא הקידמי. אגב רוני ישן במיטה של דינה ועד עכשיו לא נרשמו כל טעויות.
אני יודע שאתם לא מתלהבים מהנושא אבל....
שטפתי את השירותים באקונומיקה ומים, עוד לפני הפירוק ונגשתי לפירוק.
תתפלאו לדעת מה מצאתי. הצטברויות אדירות של מלח. המלח סתם את הכל כמעט ותרם לעבודדה לא טובה של המשאבה.
הרכבתי סט חדש שהיה לי, ועכשיו אני ממיס את המלח במים מתוקים. כן, מלח. מי ים, אתם יודעים.
בכלל לא מה שחשבתם.
אני יודע שזה נושא ממש לא מלהיב אבל חלק מהחיים.
באחד הספרים קראתי לקחת איתי סט שלם כחלק חילוף. אכן, עצה טובה.

ליסבון - מרינה אורייה.

אתמול  בערב הגענו. עיפים אך.

לא יכולתי לתכנן את זה יותר טוב. הגענו ממש עם חשיכה.

הדרך במפרץ מלאה מלכודות דגים, שרקות  והיה צורך בצופים, צופי ים, כדי להימנע מהם.

קבלת הפנים במרינה הייתה רוח חזקה והייתי צריך לתמרן חזק , )ובכשרון רב אפילו אם אני מעיד על עיסתי) כדי להיקשר לרציף הקבלה.

הלכתי לרחל, הפקידה  בקבלה, שאלתי אותה על הנחות לחוצי אויקנוס נועזים כמונו והיא די נהנתה מהבדיחה.

קיבלנו מקום עגינה, נעבור אליו היום לאחר התדלוק, והכל טוב.

למרות שהיינו עייפים, יצאנו לאכול במסעדה הכי קרובה , במרינה ואכלנו ארוחה לא רעה עם שרות גרוע. לא נורא.

היום יוקדש לסידורים וניקיונות ומחר נראה.

הימים האחרונים היו לא נוחים במיוחד, לאחר אין רוח הייתה רוח והסירה הפליגה בהטייה כל הדרך. היה קשה להתרגל לחיים באלכסון, אבל, עמדנו בזה.

עכשיו נתרגל ללכת ישר ויהיה בסדר.

הסירה התנהגה להפליא. 

הצוות היה גדול.

אנחנו ניפרד ב-28 לחודש, יש להם טיסה לארץ, כחברים.

אני רואה את ההישג שלי בזה שכולם בריאים, שלמים ואפילו מרוצים.

בלי קצת רכילות על הצוות אי אפשר.

הססגוני הוא כמובן חיים.

חיים היה שף מעולה, לא ישן בלילות, ישן בימים ויש לו אבחנות חדות ומדויקות על כמעט הכל. בדרך כלל גם לא נכונות.

אין ספק שהוא הוסיף צבע לחציה. 

גיורא איש צוות אידאלי. יודע מה צריך לעשות, עושה, חרוץ, נעים בקיצור כמעט מושלם.

חוץ מבמקרים בהם הוא מחליט לתפוס יוזמה בעיתוי הכי גרוע שאפשר. ראה סיפור פתיחת מפרשים.

רוני. איתו יש בעיה. הבעיה היא שהוא מושלם. יודע, שמעתי בעצתו פעמים רבות, נחמד רגוע, האמת כולם היו רגועים, בקיצור מושלם. וזה בעיה. אין מה להשמיץ.

אני מתאמץ בכל זאת ומוצא.

הוא אוהב לטפל במפרשים כל הזמן. קצת מותח, קצת משחרר אם לא היו מפריעים לו היה מאזן ומסדר מפרשים כל הדרך.

כמובן שחיים  גם יודע ורוצה, למתוח, לשחרר וכך הלאה.בדרך כלל אם אחד מסדר ויורד למטה, השני שעולה, מתקן את הראשון וחוזר חלילה.

זה מה שקורה מעודף ידע.זהו לבינתיים.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

רשימות מאזורים לליסבון

יום רביעי ה-20 ליוני.

יצאנו אתמול בצהרים ביום גשום.

התוכנית לשכור רכב ולנסוע לראות את מכתשי הרי הגעש התבטלה למגינת ליבו של משכיר הרכב ושלנו.

היציאה עברה ללא בעיות מיוחדות, למעט חיים שניסה לשבור רגל.

הפנתי את הסירה מהרציף, לא מספיק בעדינות. הדינגי הבולטת מאחור התחילה לגרד את הרציף, היא כבר רגילה לזה מיציאות קודמות, וחיים הכניס רגל בין הווינץ והמעקה וניסה לדחוף את הסירה מהרציף. מעשה אמיץ ומלא הקרבה.

אני מודה שנבהלתי כי כבר ראיתי רגל שבורה מהמעשה הנועז וה"לא חכם" הזה. הדינגי כבר רגילה לרציפים.

יצאנו בשלום לים.

מנוע בעבודה. גשם ובלי רוח.

הגענו לערב ולמשמרות ורוני התחיל בתעלולים שלו.

תפסו דג בחכה.

אני כבר הייתי במיטה והחלטתי שעד שהדג לא מפרפר בקוקפיט אני לא יוצא.

אחרי רבע שעה רוני חזר ובישר בגאווה כי תפס חבל די ארוך.

אנשים זורקים חבלים במים ואחרים דגים אותם.

למאזן הדיג שלנו התווסף חבל. להזכירכם, דג אחד, שלוש ציפורים ארבע דגי פלסטיק שנתרמו לדגים ועכשיו חבל

אני מנסה לשכנע את גיורא ורוני להצטלם עם החבל. עדין ללא הצלחה.

הלילה עבר ברוטינה.

 הפלגנו עם מפרשים מצומצמים ובשלב מסויים גם עם מנוע. לא הייתה רוח, הייתה יותר מידי רוח וכו.

הזזנו את השעון לשעון גריניץ וכרגע מחשיך לנו ב-23:00 והשמש עולה ב-06:00. הלילה מתקצר.

אחרי משמרת ה"לפנות בוקר" שלי, 03:00 עד 05:00 שהתמשכה קצת, מבחירתי, החליף אותי גיורא.

נרדמתי.

התעוררתי לקול צליפה חזק של מפרש החלוץ. הסירה נשכבה קצת ויצאתי לבדוק מה קורה.

גיורא תפס יוזמה, עבר עליו סופון קטנטן, 15 קשר, חיכה קצת הרוח ירדה והוא פתח את כל החלוץ במכה. זו הצליפה.

מסתבר שאנחנו במרכזו של ענן די כהה ורוח המשכיבה את הסירה.

צמצמנו. המנוע עדין עבר והיה קל לכוון את הסירה

ראיתי את המתקרב אלינו והתחלתי ל"ברוח" ממנו. די הצלחתי.

הרוח בכל זאת עלתה קצת והיו טלטולים יפים למרות הצמצום.

לאחר שהענינים נרגעו פניתי לטפל בגיורא.

גיורא הוא איש צוות כל כך נוח וסימפטי שקשה להתעצבן עליו, למרות שניסיתי. (לא הצליח לי).

הסברתי לו כי איש צוות, במשמרת, לא פותח מפרשים, יכול לסגור אם מרגיש לא בטוח, אבל בפירוש אינו רשאי לפתוח או להגדיל שטח מפרשים.

מה גם שלצמצם מפרשים לבד, הוא היה לבד כאשר נחה עליו רוח ההרפתקנות, זוהי משימה קשה גם למנוסים ממנו.

קריאת מזג האוויר הצפוי או יותר נכון קריאת העננים שהיו באופק גם היא עדין חדשה לו, בקיצור, מעשה לא חכם.

אבל מה, קשה לכעוס עליו אז האשמתי את רוני, שהיה מורה שלו בצופי ים ולא לימד אותו הכל.

זהו, אין הרפתקאות נוספות. וטוב שכך.

אנחנו במרחק של כ-600 מייל מליסבון, מזג אויר סגרירי, ולא נורא קר.

יום שישי ה-22 ליוני.

אתמול היה יום הדגים.

הייתי במשמרת אחרונה, לפנות בוקר, והחכה שנותרה במים מהיום הקודם, התכופפה קלות.

לאור ניסיונו של רוני יום קודם, כיפוף קל והוא משך לסירה טונה כחולה נחמדה. כמובן, גם ביתר בישל ואכלנו.

חזרה לכיפוף החכה שלי.

אני מושך ומגיעה, די בקלות טונה כחולה דומה מאד לטונה של רוני מיום קודם.

טוב, מוציא, בעזרת איש הרשת גיורא, זורק את החכה למים שוב, והופ

לא עוברות 5 דקות שוב כיפוף קל בחכה, ואני מושך עוד טונה.

גיורא ואני שמים את שתי הטונות בדלי, בדינגי ומתלבטים מה לעשות עם רוני.

רוני קם, כמה שעות מאוחר יותר, ואני מוסר לו את החכה, הצלחתי לסבך את החוט ולכן לא המשכתי בדיג, הוא מתקן, זורק למים ושוב מעלה בחכתו טונה. כולן דומות במשקל 2-3 ק"ג כל אחת.

הפסקנו לדוג.

אנחנו כנראה באזור מוכה טונות.

רוני מטפל בדגים ויש לנו ארוחה נהדרת של טונות.

במקרר נותרת עוד מנה של דגים להיום. ההתלהבות שלי לדגים פוחתת.

במענה לשאלתנו איפוא הדייגים, מגיעה סירת דיג גדולה גוררת רשת לאזור.

הם  כנראה מכירים את המקום.

מעבר לדגים, אין חדשות. נעים ליעד, על מפרשים.

מזג האויר סגרירי אבל לא יורד גשם.

עוד כ-3-4 ימים לליסבון.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

התיבשות ה-22 ליוני 2012

אנחנו במפרשים כל היום, הרוח התחלפה לצדדית וזה נוח מאד.

עוד כ-400 מיל לליסבון.

זה הזמן והמקום לספר לכם על פשלות שלי.

אתמול היה לי יום של כאב  ראש ולא עזרו כל הכדורים למיניהם.

אחרי ניתוח מעמיק של העניין, על ידי הצוות הרפואי בסירה,  הגענו למסקנה כי לא שתיתי מספיק מים במשך היום.

אני מעלה את הנושא מפאת חשיבותו.

קל מאד לא לשתות בים. הלחות ומזג האוויר הקריר נותנים אשליה של רוויה, יותר נכון, לא צמאים והתוצאה, בשלב א' היא כאב ראש.

שתיתי, לקחתי כדורים לכאב ראש והלכתי לישון.

צריך לשתות - ראו הוזהרתם.

ואם בפשלות שלי עסקינו,

בענין המעלנים שנקרעו לי.

אחד, זה של המנור אכן נקרע.

השני, של החלוץ, כולו מעשה ידי.

המפרש הראשי היה רופף, מתחתי את המעלן, עדין היה רופף, מתחתי עוד, עד שנקרע.

כאשר רוני עלה לראש התורן מספר ימים אחר כך, התברר, המעלן שלהראשי לא קרוע בכלל

המעלן של החלוץ נקרע.

מה שקרה הוא שאני מתחתי את מעלן החלוץ בכוח רב עד שנקרע.

פשוט התבלבלתי בין שני המעלנים. קורה. טועים. טעיתי.

רוני חיבר מעלן חלוץ חדש, מתחתי את המעלן של המפרש הראשי כמו שצריך, הנכון הפעם, והכל בא על מקומו בשלום.

זהו להפעם.

מקווה שלא יהיה משהו מענין לדווח בהמשך.

עוד כשלושה ימים החוויה הזו של חציית האוקינוס עשויה להיגמר.

הצוות עדין מתפקד נהדר, כולם טוב.

יש שנים מסודרים ומצוחצחים, מחליפים בלילה לפיגמה, הולכים לישון מסודר.

יש עוד שנים שישנים עם הבגדים. אני אחד מהם. התרוץ שלי הוא כוננות.

אבל גם ללא תירוץ הכוננות הייתי כנראה עושה זאת.

אז הכל כשורה אהובותי ואהובי.

על מנוע

ה-23 ליוני

אנחנו על מנוע מהבוקר. רוח חלשה מאד, מתחלפת מצפון למערב לצפון מזרח אבל חלשה.

המנוע עובד כמו שעון שוויצרי והכל טוב.

אנחנו במרחק של כ-290 מייל מליסבון. החברה מתחילים להריח את הסוף.

אני מסרב להכיר בכך, עד שניקשר לרצוף במרינה אליה אנחנו שטים.

הפסקנו עם הדיג, אחרי שני דגי טונה, יותר נכון כמה ארוחות של דגי טונה, נמאס לנו מדגים. הבו לו תפוחי אדמה ושעועית או פסטה כמו שאנחנו רגילים.

לפי חשבוני, אם אלוהים ירצה ומזג האויר ירשה, (תרגום מאנגלית של משפט המשוייך ליורדי ים), יש לנו עוד שני לילות בים, עד המרינה.

אנחנו עדיין במצב רוח טוב, ביחסי חברות טובים ובמורל גבוה.

היום היה יום מקלחות ונהנינו ממקלחת טובה ומגלוח. חוץ מחיים שמסרב להתגלח.

אני מגדל זקן בסגנון חדש. נראה איך דינה תקבל אותו, את הזקן, ואם יהיה אישור.

חיים מבטיח להיום חמין עם תפוחי אדמה, שעועית וביצים קשות. נראה.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

יום ראשון ה- 24 ליוני

יש הבדל גדול בין לשבת בחוץ לבין להיכנס פנימה לתוך הסירה.

אני כמובן כרגע בפנים.

בחוץ, רוח 15-20 קשר, אנחנו על מפרשים מצומצמים ועל מנוע בדרכנו לליסבון.

יש לנו עוד כ-155 מייל.

התוכנית היא להגיע לשם מחר, ה-25 לחודש, יום שני אחר הצהרים.

השעה אצלנו כרגע, לפי שעון הסירה, 16:35 וזה נראה סביר שנגיע לליסבון לפני חשכה.

הסירה רצה כ-6 קשר, מתנדנדת קשות, מתרגלים, ומתקדמת בקידמית, מול הגלים, בזוית כמובן, ליעד.

יש לנו אפשרות לרוץ רק על מפרשים, לפתוח יותר להטות את הסירה יותר ובקיצור לעבוד יותר קשה.

האמת, לא בא לנו.

הרוח גברה, כמו שדינה הבטיחה הבוקר, וטוב לנו כמו שזה.

אז זהו לבינתיים, עוד לילה אחד בחיקו של נפטון, מקווים שימשיך להתנהג אלינו יפה.

המנוע עובד יפה, אבל החל לפתע לגמגם קצת. הורדנו סל"ד במעט והוא עובד בשטף. כנראה נידרש להחליף מסנני דלק שוב, בליסבון.

הכל כשורה אהובותי ואהובי. קטע זה נכתב בתנאי נידנוד ואני בטוח שאתם מעריכים את ההקרבה.

יום שני ה-25 ליוני

אומרים שהמיילים האחרונים הם הארוכים ביותר.

יש בזה משהו.

אנחנו במרחק של כ-75 מייל מליסבון, מתקדמים לא רע ברוח קידמית קהה.

הים די גבוה. 15 קשר, גלים 2-3 מטר, לפעמים קצת יותר. אנחנו במערך מצומצם ועל מנוע בסל"ד של כ-1800. שוב הדלק סותם חלקית את המסנן ומאפשר עבודה רק עד סל"ד אלו.

אבל הוא עובד ושימשיך ככה.

הדלקתי גם את הגנרטור, לבקשת חיים, שהחליט כי אינו נרדם כי חסרה לו מקלחת.

המלח הגיע אליו לעור והוא מתגרד. אני ממשיך במנהגי ומנסה לעשות לצוות חיים טובים ככל האפשר. אז שיהיה גנרטור. לוקח כחצי שעה לחמם מים למקלחת וזה מספיק ל2-3 מקלחות נעימות.

הסירה בהטיה רצינית, וצריך להלך בזהירות. יד אחת לאחזקה במשהו ויד שניה חופשית.

די קריר.

אני במשמרת אחרונה, המתחילה ב05:00 ומסתיימת כאשר מישהו מתעורר.

היום זה קורה בסביבות 09:30 ועוד מעט אוכל ללכת לישון להשלים שעות.

מה שנחמד בסירה הוא שהולכים לישון והסירה ממשיכה להתקדם.

קמים והנה עברו עוד 10-20 מייל.

הכוונה שלי היא להגיע עוד היום, בשעות האור למרינת היעד שלנו. משהו עם אורויו, אבדוק אחר כך את האיות המדוייק.

היות ולפי שעון הסירה שלנו מחשיך ב-23:00, נראה שאם לא יהיו הפתעות מיוחדות נגיע לשם עוד בשעות האור.

הכל כשורה אהובותי ואהובי. נקווה לדווח לכם מהיבשה עוד היום, אם אלוהים ירצה ומזג האויר ירשה.

הרשימות של יוסי מהחציה עד האזורים

28 למאי

היום השישי להפלגה ואנחנו נהנים מתנאי הפלגה נפלאים. עד כדי כך שאנחנו כעת על מנוע.

 אנחנו מקפידים לדווח כל יום כדי להימנע מבעיות משמעת לכשנגיע.

הכל הולך טוב. מצב רוח מעולה, עדין  לא נמאסנו אחד על השני וזה טוב.

האמת, הצוות יופי. קצת לא ממושמעים אבל זה בעיה קטנה.

ביום השני, חיים ניסה להטביע את הסירה.

מעשה שהיה כך היה. השירותים, כמו שירותים במיוחד כאשר כל החלונות סגורים. חיים הודיע שהוא פותח חלון. השירותים שלהם בצד שמאל ואנחנו בהטיה לכיוון שמאל. מפנה ימני.

לא שמנו לב והמשכנו בעיסוקינו הרבים. (יושבים ומקשקשים). אני הולך לתא שלי, עובר בשירותים שלהם והכל מלא מים. החלון מתחת למפלס המים, ומי הים מבקרים כמובן שסגרנו את החלון, וחיים וגיורא יבשו את הכל. חיים, להגנתו, טען שאמר לנו. אמת. רק שלא שמנו לב.

בימים הראשונים הייתה לנו רוח טובה 10-15 קשר בדרך  כלל קדמית והפלגנו בסטייה מהמסלול שלנו, שהוא בקורס 70מעלות. לא נורא, הולכים צפונה. ביומיים האחרונים, הרוח נחלשה מאד והמעט שישנו הוא על האף. עברנו למנוע. דלק יש והכל טוב . אנחנו גם עושים שימוש די מוגבר בגנרטור, כ-7 שעות ליממה, בעיקר בשל ההגה האוטומטי שהוא זללן זרם רציני.

 הצלחנו לצוד ציפור אחת שנתקעה ברשת.

 היום רוני התחיל לדוג ודג ציפור שצללה לפיתיון. המזל הוא שהציפור צדה עם כפות רגליה ולכן הקרס נתקע לה בכף הרגל הבנויה ככף רגל של ברווז. עם קרומי שחיה. רוני משך את החכה לסירה ושיחרר את הציפור, לא לפני שנקרה את כף ידו של גיורא שניסה לעזור לה. אז המצב הוא שתי ציפורים אפס דגים .לא סופרים את הדגים המעופפים שמתאבדים על הסירה.

הסירה מתנהגת טוב מאד. יש תקלות קטנות שאפילו לא שווה לפרט.

 רוני  הוריד תחזית מזג אויר ואנחנו צפויים לים שקט ביומיים הקרובים ולאחר מכן לרוח מערבית עד 20 קשר.     מתאים לנו.

הזמן  עובר. גיורא קורא, חיים מבשל וישן, רוני דג, ציפורים. אני פותר תשבצים. ההרגשה מדהימה. מסביב ים כחול, אין אף אחד באופק, זה רק אנחנו.  אני מאד נהנה מההפלגה. חיים רוצה לראות ים גבוה, לפי דבריו, " מה זה גלים 8 מטר". רוני ואני מקווים שמשאלתו לא תתגשם.

 מה עוד, הימים שגרתיים. אנחנו במשמרות של שעתיים וחצי כל אחד.  מתחילים ב-20:00 ומסיימים ב-06:00. יש נטיה בין הצוות, כולל אותי, למשוך קצת יותר מאחר ולא מפריע לנו ל"שמור יותר. חוסר שעות שינה משלימים ביום.

 גיורא, שהיה קצין בגולני, אינו אוהב את תנאי הקלסטרופוביה בתאו. הוא התארגן לישון בסלון בחלק השמאלי של הסלון המהווה ספה פינתית קצרה. כ-שלושה ימים הוא ישן בזוית של 90 מעלות עד שהתחיל לקבל צורה של "ר"1

התחלתי לדאוג והצעתי לו לישון על הספה הארוכה בחלק הימני של הסלון. יש בעיית הטיה בסירה מאחר ואנחנו מפליגים במפנה ימני,  והסירה נוטה שמאלה. זה נוח לחיים ולי הישנים בצד שמאל ומאד לא נוח לרוני וגיורא הישנים בצד ימין. רוני התרגל בעזרת המגבילים ושתי כריות. גיורא, על פי הצעתי תקע את מסעדי הגב של הספות בין הספה לשולחן והכל טוב.

שמנו את כל האספקה במיטות הפנוית בכל תא וסגרנו בעזרת המגבילים. עובד נהדר. בסלון אין כמעט כלום ובא הסוף לבלגן שבסלון עם כל הטיה.

קומקום המים להרתחה ביצע קפיצת התאבדות לריצפה, שכחנו לשים אותו בכיור, ושבר לעצמו את הידית.  אני מנסה לתקן אותו בעזרת אפוקסי שחיים קנה. עד שזה לא עובד, אני לא משלם לחיים. בינתיים אני חייב לו 8 דולר כבר מאות מילים.

הביקור באיי הבתולה היה נחמד. ההפלגה לשם הייתה כייף עם הרוח. כל הדרך הסברתי להם איזה הקרבה הייתה מצד דינה ומצידי להפליג נגד הרוח עם מנוע, בחזרה כדי לאסוף אותם בסם מרטן.

הגענו לאמבטיות, מצאנו את המצוף האחרון שהיה פנוי וירדנו לחוף  פגשנו קבוצת תיירים מצילי, בסביבות גיל ה45. נחמדים. מסתבר שבדרום אמריקה אופנת בגדי ים החוטיני היא חובה וגם הגברות הנחמדות בנות ה-40 -50 הלכו עם בגד ים זה. היה מענין.

 משם שטנו לאי סאבא, אכלנו ארוחת ערב טובה ויקרה, (מחירי הארץ), ראינו מופע של קורמורנים צדים דגים, הם זורקים דגים והקורמורנים צוללים. ראינו מופע האכלת דגים, הם מאכילים את הדגים בגודל  20-30 ק"ג כל אחד, בדיוק בשעה 17:00. הדגים מאד מדייקים, באים לאכול וזה מעניין.

למחרת היום, ה-23 למאי, מילאנו מים ברציף  של המסעדה, בחור נחמד סחט מאיתנו 10 דולר, שיהיה לו לבריאות, ויצאנו לדרך.

זהו, אנחנו כאן, 1780 מייל מהיעד, הורטה, והכל טוב.

דינה עשתה מאחת החפיסות עוגיות נהדרות והשניה נשארה למזכרת. אתמול גיורא ואני החלטנו לאפות לחם, לגיורא יש מרשם, אני ניגשתי להביא קמח ומצאתי את החפיסה הזו. החלטתי לאפות עוגיות. ניסיון אפיה ראשון בחיי. קראתי את ההוראות מספר פעמים, ביצעתי ככתוב, וראה איזה פלא יצאו לי עוגיות. הצוות אמר שהן טעימות מאד. (בטח סתם מתחנפים). לי היו טעימות מאד. אז זהו, אני בתחילת דרכי להיות קונדיטור.

חוץ מזה אין אירועים מיוחדים.

אנחנו באזור ה"אין רוחות" כצפוי ואכן אנחנו מתנהלים על מנוע, ביעילות רבה.

עדין לא דגנו דבר. כנראה בגלל שלא הורדנו חכה.

נדווח לאדמירלית על ההתקדמות, הגיעה השעה, 1200. ים שטוח אין רוח, נמשיך על מנוע.

29 למאי 2012.

אנחנו על מנוע כבר כ-20 שעות. אין רוח, למעט הרוח שאנחנו מייצריםעברנו כ-130 מייל ליעד ביממה האחרונה, הכל על מנוע.

יש מספיק דלק ואין בעיה.

נותרו עוד כ-1629 מייל. קטן עלינו.

אנחנו באזור שהיה צפוי להיות ללא רוחות

חיים ישן, רוני וגיורא קוראים, ואני מקשקש

הגיעה השעה 12:00 ואנחנו מדווחים לאדמירלית.

הציפורים יום חמישי, ה-31 למאי

אנחנו על מנוע כבר היום השלישי ברציפות.

הפלגה נוחה מאד.

אני מתכנן להשאיר דלק ל-50 שעות כרזרבה לימים קשים. עד לאותה נקודת זמן יש עוד 12 שעות מנוע.

נקווה שתגיע רוח קודם. על פי התחזיות תהייה רוח היום.

בינתיים התחלנו לדוג ציפורים. רוני זורק חכה, השחפים, (הגירסה המקומית) רואים דגיג במים ועטים עליו. כבר דגנו שתי ציפורים. לא נעים. המזל הוא שהן "תופסות" את הדגיג עם כפות הרגלים שלהן שהן דמויי רגלי ברווז. הקרס ננעץ בכף הרגל שלהן ויש לנו ציפור נגררת. רוני מושך את החכה לסירה, מעלה את הציפור, גיורא עוטה כפפות ומשחרר את הקרס מהציפור. לשמחתנו הציפור חוזרת לעוף ולעיסוקיה כאילו לא קרה דבר. אבל, אנחנו לא זורקים חכה. זה אולי מסביר מדוע עד עכשיו לא תפסנו דגים.

חוץ מזה העניינים מתנהלים בנעימות ובעצלתיים.

אתמול הייתה לנו התרגשות קלה. התחיל צאת עשן מאחת המגרות, (זו המאחסנת בקבוקים), מסתבר ששני חוטים נפגשו ללא בידוד ועשו קצר.

 פעולה מהירה וחיתוך מהיר והענינים שבו למסלולם.

רוני אפה אתמול לחם. יצא משהו שטוח די טעים אבל היה צריך לגרד אותו מהתבנית באלימותהיום יעשה נסיון שני. אולי עם נייר אפיה או שמן להגנת התבנית.

זהו, מחכים לרוח.

31 למאי,   ערב, 20:45, בתוך המשמרת הראשונה שלי.

אנחנו עובדים במשמרות נעות, כל אחד זז קדימה כל יום כך שהנמצא במשרת ראשונה היום, אני, יעשה משמרת שניה מחר, שלישית מחרתיים וכו'.

היום בצהרים סוף סוף  באה רוח קלילה המאפשרת לנו לסגור את המנוע. עבד המנוע כ-40 שעות רצוף.

יש לנו דלק, על פי חישובי, לעוד כ-60 שעות מנוע וכ-50 שעות גנרטור. זה יספיק לנו להגיע לאזורים. על פי הצעתו של רוני העלינו את המפרש code zero  הורוד של שי. היות והרוח קלילה, 4-6 קשרים, הוא עובד להפליא ולראשונה מצדיק את קיומו. (את ההשקעה הגדולה שלי בו).

הדגים עדיין אינם מבקרים אותנו. החלפנו פתיונות, החלפנו צבעי ה"זורז'רה" וכלום.

הלילה עצמו, בהיר מאד, ירח כמעט מלא וממש אור יום.

הזמן עובר מהר מאד ןקשה להאמין שאנחנו כבר 9 ימים בים.

נותרו עוד כ-12-14 יום.

אנחנו כעת כ-1280 מייל מהיעד, האזורים.

הצוות נהדר, ואנחנו מתפקדים כהלכה.

כמובן שאין הרבה מטלות והמעט שיש מבוצעות היטב וללא חיכוכים.

מכונת שטיפת הכלים שלי, משאבה חשמלית השואבת מי ים ומזרימה אותם דרך ראש מקלחת לכיור מטבח, מתפקדת להפליא. פתרנו את בעית השקיעה של צינור היניקה מהמים וזה עובד טוב.

אני מזהיר את השוטפים לא לבזבז יותר מידי מים, גם לאטלנטי יש גבולות.

זהו לבינתיים. הכל כשורה אהובותי ואהובי.

הסופון הראשון. Sqail

היום ה-2 ליוני בשבע בבוקר, רוני ו דנים ב דיומא וכאלו, והנה הוא בא, בהפתעה. באותה עת הדלקנו את הגנרטור לטעינה היומית אחרי הלילה. הרבה רוח, גלים גבוהים ואנחנו במפרשים מלאים. מאותו רגע הכל השתבש. הראשי נסגר בקושי רק לאחר 2-3 נסיונות. מתברר שהמעלן שלו נקרע והוא אינו מתוח כמו שצריך, דבר המקשה על קיפולו. התגברנו.

חבל קיפול החלוץ נכרך סביב עצמו ועוד חבר של המגביל של המנור, בקיצור חגיגה.

הסירה תיפקדה יפה, התנדנדה ימינה ושמאלה בזויות גדולות ואפילו הביאה קצת מים לקוקפיט הרצפה כבר נקיה להפליא.

רוני ואני התרוצצנו עד החרטום, כולל חגורות הצלה, משכנו דחפנו, וגם החלוץ צומצם בינתיים גם הסערון נרגע.

כמובן שבכל הבלגן הדלקנו מנוע שיעזור לתמרן את הסירה.

טוב, הכל הובא תחת שליטה, ונשארנו עם הבעיות.

הדבר החיובי היחידי, בסערון הוא שזה פתר  לי את בעיית המקלחת. אני אמור להתקלח אבל בעת השהיה בחרטום הים דאג לכך. אגב, המים עוד לא קרים כ-24 מעלות. כנראה שאתקלח במים מתוקים בכל זאת.

כעת, ומזה שעתיים אנחנו מפליגים בנחת, שני מפרשים, ראשי וחלוץ פתוחים לצמצום שני, ומוכנים לכל סערה וגם ליום טוב.

נותרה בעית הטיפוס על התורן

יש גם בידור.

עדיין ה-2  ליוני. לפנות ערב שקיעה.

היו לנו גם אירועים מצחיקים, אם אתם אוהבים את ההומור שלי. הוא משונה קצת.

לפני כיומיים אני מדליק גנרטור לטעינה והוא לא טוען. שני שעונים מראים אפס. זה מדאיג. מה לא בסדר, המטען, הגנרטור, לא נעים.

אני מתחיל לחשב כמויות דלק שתידרשנה לטעינה באמצעות המנוע, האמת, לא צריך לחשב, אני ישן עם המספרים האלו.

זה יהיה צפוף.

אני משתחל לקרקעית תא האיחסון  הקידמי, כל החיבורים בסדר, המטען מת. אין ממנו כל אות. אני מפרק  את לוח הבקרה, בו קיימים 24 ממת"ים לכיוון אלו של ה-220 וולט, גם נראה בסדר. אני  אובד עצות. לחיים יש עצה. אולי זה קשור לקצר החשמלי שהיה לנו בחוטים המוליכים למד מתח של מצבר הגנרטור, (יותר בהמשך), אולי. אני פותח את מכסה הרצפה שמעל לגנרטור ונזכר שיש בצד קופסת ממתי"ם של הגנרטור. ואכן, ממ"ת אחד מהשתים קפץ. אני מחזיר אותו למקום והכל כשורה.כל העבודה והפירוקים לחינם. הנף כפתורון אחד  והבעיה פתורה.

הבדיחה על חשבוני. אני נותן גם אשראי לחיים ששלח אותי לכיוון בו נמצאת קופסת   הממתי"ם. אמנם אין קשר לקצר  הקודם אבל זה שם אותי בסביבה בה נזכרתי בפיתרון הפשוט.

 לענין הקצר, שהיה. יש שני חוטים המוליכים ממצבר הגנרטור לשעון המורה על המתחהם נמצאים מתחת למגרת הבקבוקים המהמתרוממת. המגביל מעץ התפרק, המגרה נגעה בשני החוטים ושידכה בינהם לקצר מלא עשן. חתכתי מה שהיה צריך. תיקנתי את המגביל והכל בסדר.

הסיפור האחרון הוא על חשבון חיים. יוצא לו לישון מתחת לרוח, כך ששיפוע המיטה שלו פונה לכיוון הקיר. תנאים טובים. (כמו שלי). הוא גם מתעקש לפתוח את החלון שלו הממוקם נמוך בדופן הסירה ובהטיות הוא מתחת למים למרות האזהרות, הוא לא מקפיד לסגור את החלון בחוזקה. היום בבלגן הגדול  בידור . בבלגן הגדול חיים ישן במיטתו. החלון לא סגור היטב. הוא התעורר בהטיית סירה חזקה מאד, מצא את עצמו כמעט על החלון וקיבל הרבה מים למיטתו ואליו. להתעורר משינה לתוך בלגן כזה זה בודאי לא נעים, אבל אם זה קורה למישהו אחר, זה די מצחיק.

למחר, יש לנו משימה לעלות לראש התורן לסדר מעלן שהסתבך.

רוני מתעקש לעלות מכמה סיבות.

הוא יותר מבין, נכון,

 הוא יותר קל, נכון,

נמאס לו להעלות את ה-80 ק"ג למעלה, זה קשה

השתכנעתי.

היות והים עדין גלי היום דחינו את העבודה למחר. התחזית היא לים יותר חלק ורוני יתנפנף פחות.

אני מחר צריך להחליף מסנן דלק, המנוע מתחיל להתלונן על טרשת עורקים-סתימות.

אז זהו לבינתיים

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

אתמול עזבתי אתכם עם ההתלבטות לגבי  מי יעלה לתורן, אם בכלל. היום קיבלתי עוד שני נימוקים, רוני יותר צעיר, ועם כושר יותר טוב. נכנעתי.

רוני הועלה לתורן, חתך את המעלן שסיבך את   החלוץ וירד בריא  ושלם. חיים טוען שצילם את כל ההרפתקאה. נראה.

פתחנו את החלוץ, סגרנו את  החלוץ, פתחנו עוד פעם, והחלוץ גלש באלגנטיות למטה. המעלן שלו נקרע. לא נותרה לנו ברירה אלא להשתמש במעלן האחרון שלנו המשמש להעלאת אנשים, רוני, לראש התורן. עובד.

אנחנו בחלוץ מלא כרגע, חצי ראשי, גם המעלן שלו קרוע, אני ממש לא מבין מה מתחולל בראש התורן. נפטון יושב לו שם וקורע מעלנים. קודם, די מזמן נקרע המעלן של המנור והוחלף על ידי מעלן חיצוני. סה"כ 4 מעלנים קרועים. בתוך כל זה, החכה מודיעה לנו שיש דג על הקרס. רוני מתחיל לתמרן, אני מכין את הסכין לניתוח, והדג נעלם עם הפתיון והקרס. בחיי, נפטון צוחק עלינו.

כל זה נעשה בתנאי מזג אויר טובים.

יש לנו גם בעיה בסינון הדלק. המנוע מעשן ואינו עולה לסל"ד הגבוהים. החלטתי להחליף מסנן ראשי, ראשוני. יש לי 2 סטים של כל מסנן, דלק ושמן ,כך לפחות חשבתי. מסתבר שמסנן חדש ראשוני ראשי אין לי. יש את המסנן הישן שהוא שחור ונראה מטונף. איך מנקים אותו?  התייעצות טלפונית עם אבי גולדמן קבלת הוראות ומנסים. הרבה עבודה, לא עוזר, ללא שינוי. זה אומר שהמנוע עובד אבל בסל"ד נמוך מהרצוי. יש עוד אופציות, אם המסנן יסתם סופית. האחת, לפי אבי, לנקב בו חורים, השניה, רעיון שלי, לוותר עליו לגמרי. נראה. בינתיים מתפקדים בסדר.

אם אתם חושבים שזה משפיע על המצב רוח שלנו, טעות בידכם. כולנו בעלי סירות ורגילים שיש תקלות. (טוב אולי לא כל כך הרבה כמו כאן).

אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי. רק 1030 מייל לאזורים ענין של 10-14 יום.

ליאת שלחה לנו תחזית מזג אויר ומבטיחה לנו שקע ליומיים הקרובים רוחות וגלים. אנחנו ערוכים לצמצום מבחינת המפרשים. זה אמור לבוא מחר.

יום רביעי ה-6 ליוני.

לא כתבתי  מספר ימים.

רוח הייתה טובה, עם טלטולים בהתאם, ולא היה משהו מענין לכתוב. טוב שכך

אתמול החלו אירועים.

סוף סוף רוני צד דג. דג מסוג דוראדו, מאי מאי, במשקל של כ- 5 ק"ג. אורך כ50 ס"מ. היה צהוב למשך כמה דקות והאפיר .רוני, בעזרתו של גיורא ביצע נתיחה לאחר המוות, של הדג, חתך לפרוסות והכניס למקרר. היות והדיג היה בתחילת הערב, רוני העיר אותי לברר איפוא השעוונית המשמשת כשולחן ניתוח, הוחלט לאכול אותו למחרת. זה היום. נראה.

אני אסרתי לטגן כך שנשאר רק לאפות בתנור.

חוץ מזה, חיים גילה דרך להוציא מה-גאלאקסי שלו, קובץ אדיר של שירים ואנחנו בפרק מוסיקה חדש.

החל מאתמול בלילה, עטף אותנו ערפל שהרטיב את הכל והגביל את הראות למספר עשרות מטרים.

היום, הערפל נמוג והוחלף בשמש בהירה ושמים כחולים.

אנחנו בודקים תחזית מזג אויר לגבי סוף השבוע האמור להיות סוער. כרגע אנחנו ברוח 8-10 קשר, גבית, ונעים כבר יממה שלמה בקצב של 3-4 קשר אין תלונות.

נותרו לנו עוד כ-6-8 ימים, תלוי במזג האויר ובס"ד, יש לנו עוד המון נושאים לשיחה ולא בטוח שנצליח לפתור את כל בעיות העולם. ננסה.

עוד מעט מגיעה שעת הדיווח לאדמירלית. נתחיל להכין את המסר עם נתוני ההפלגה.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

יום שישי ה-8 לחודש.

איזה יום נפלא. אחרי שלושה ימים של רוחות חלשות, אנחנו בגבית של 15 קשר, רוח מדומה 10 קשרים ורצים 6 קשר ליעד. הרוח ממש לפי הזמנה.

נותרו לשעת כתיבה זו 581 מייל ליעד והמיילים רצים על הצג.

נכנסנו לרוטינה של הפלגה.

רוני את גיורא מכינים לחם כל יום, התוצר התחיל טוב ומשתפר מיום ליום.

שלשום אכלנו את הדג שרוני צד, הכין ובישל והיה מעדן. לצערנו זה הדג היחידי לשבועיים האחרונים אבל היה מעולה.

אין אירועים המיוחדים.

החלפנו מפנה, לאחר דיון בנושא. אני סחבתי צפונה, עד שהיה מספיק, ואז נכנעתי ללחצים ועברנו לכיוון היעד. התוצאה טובה וכולנו מרוצים ומשוכנעים שצדקנו.

הצוות מתפקד נהדר.

היום הוכרז כיום מקלחת. הגנרטור עובד די הרבה ומחמם מים לרחצה.

אני לא רוצה להגיע לאזורים עם 400 ליטר מים, לאחר שחסכנו במים בכל המסע. אז לא חוסכים ומתרחצים.

אתמול היה לנו בלגן קטן בדיווח. אני שלחתי פרוט מפורט ודינה התקשרה אחרי כשעה וחצי ושאלה אם אנחנו עדין צפים. מסתבר שההודעה לא התקבלה.דיברנו, שלחנו והכל בא על מקומו בשלום.

היום נבדוק יותר טוב אם ההודעה מתקבלת.

הו לבינתיים.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

יום המקלחות,  8 ליוני 16:00 לפי שעוננו.

היום הכרזתי על יום מקלחות. לפי חשבוני יש מים למקלחות - חופשי. אנחנו כ-5-6 ימים מהאזורים וכבר לא התקלחנו מספר ימים. דביקים ומלוחים. על הריח אין מה לדבר. מזל שאנחנו שומרים מרחק זה מזה.

רוני  וגיורא התקלחו, הם אהובים להתקלח. כמובן במים חמים באדיבות הגנרטור.

אני הלכתי אחריהם. עוד שקלתי אם להתגלח, החלטתי נגד, וטוב.

חיים ת השתהה. חיים גם סיפר לנו מספר פעמים  ניתן ל שני בקבוקי מים. נניח.

הלכתי לישון. כפי שסופר לי, חיים שכב בצד הקרוב לרוח, פתאום בא גל גדול, טיפס מעבר למעקה והתישב במלואו על חייםאז גם חיים התקלח אבל לא כמו שהוא רצה. חיים שלא היה מאושר מהמקלחת, חיכה לי, שאדליק במים בקומקום החשמלי כדי שיוכל להתקלח. שובהוא באמת התקלח עם שני בקבוקי מים. (טוב, האמת - שלושה).

הכי חשוב עוד לא ציינתי. בצאתי מהמקלחת, התברר לי כי המים במיכלי המים, המיועדים למקלחות, נגמרו. Aנותרו לנו המים המינרליים המיועדים לשתיה. לא לדאוג יש לנו עוד 72 ליטר, 48 בקבוקים, המיעדים ל5-6 הימים הקרוביםוכך נגמר יום המקלחות. כולנו מקלחת אחת במים חמים ומתוקים. חיים עם שתי מקלחות, אחת מי ים קרים והשניה ממים מורתחים בקומקום.

ירח וחבלים  יום שבת, ה-9 ליוני.

גמרנו ארוחת בוקר -צהרים, לחם אפוי, ביצים במי ים וסרדינים. סעודת מלחים.

ביצעתי דיווח לאדמירלית, ההודעה התקבלה, ואנחנו ברוח קלילה בדרכינו. עוד כ- 430 מייל ליעד. כנראה 4 ימים, באם לא יהיו הפתעות.

אתמול הייתי במשמרת ראשונה, המתרחשת אצלנו בשעה די מאוחרת. לא הזזנו את השעות כך ששמונה בערב כבר חשוך מזמן והשמש זורחת לנו ב03:30. לא נשנה עד האזורים.

הירח עולה מאוחר והלילה מואר רק בכוכבים. בלב ים הכוכבים מאד בוהקים ומאירים את הים באור די חזק ומופלא. אני שוכב לי על הגב, התנוחה האידיאלית לסירה מיטלטלת, צופה בכוכבים ופתאום בום. אני קופץ, מסתכל למקור הרעש, אחד מהחבלים המחזיקים את הדינגי במקומה, נפח נשמתו. נקרע. הסירה מחזיקה בצד הקרוע בחבל החיזוק לדופן הסירה. לפני כמה ימים במסגרת השיפורים הוסיפו עוד חבלי רוחב כדי למנוע טילטולים, ורצו לבטל את החבלים שלי. התעקשתי. תעשו מה שאתם רוצים אבל את החבלים שלי תשאירו במקומם. מזל. החבל הזה מחזיק את הדינגי למעלה. מיד הוספתי עוד חבל חיזוק והכל בא על מקומו בשלום.

מה שמביא אותי לחלק השני של הכותרת. חבלים. חבלים נקרעים בים. בין המלח, השמש והטילטולים של הסירה, החבלים נקרעים. היה לנו סיפור עם חבלי מעלן, עכשיו עם הדינגי ובודאי המשך יבוא.

המיילים רצים, מזג האויר נפלא, עברנו את לילות הערפל, גשם וסופונים לא באו, עדין, ומבחינה סטטיסטית אנחנו צפויים למשהו.

עוד נאלץ לקרוא לאטלנטי האוקינוס השקט. נקווה.

זה הכל לבינתיים.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

יום שני ה-11 ליוני.

נסו לתאר לעצמכם, מרחב ללא סוף, כחול כחול, גלים קטנים,  המשיטים אותנו במהירות של 3-4 קשרים, ושמים תכלת בהיר. חוץ מאיתנו, אין איש במרחב. הפלגה איטית אך שמימית זו נמשכת כבר היום השלישי. אנחנו מתקדמים לאט, בקצב של 80 מייל יממה  אבל בתנאים ממש ממש נוחים. זה האטלנטי?  אולי טעינו ואנחנו באוקינוס השקט. מצב הרוח גבוה. מצב האספקה נמוך. יש אוכל ומים, לא לדאוג אבל במידה. אם נשאר בים עוד שבוע או שבועיים, נצטרך לאכול דגים. (שאין).

אגב דגים, רוני דג אתמול עוד ציפור ועוד בלילההוא משך את החכה ושיחרר אותה. המצב, דג אחד, נאכל, ושלוש ציפורים. לא נאכלו. נשלחו לחופשי על ידי רוני וגיורא.

אנחנו בתפריט פסטה עם תוספות, כמו תרד, גרגירי חומוס או עגבניות משומרות.

המסקנה שלי היא שצריך לחשב כמויות בדיוק, כמו שעשינו, אבל לקנות 150 אחוז כדי לא ליצור תחושה של מחסור. לא יקרה מאומה אם בסוף המסע ישארו דברים נוספים.

מצב הסיגריות מתחיל להדאיגלי יש עוד שתי קופסאות, לחיים עוד 4 כך שאנחנו חייבים להגיע תוך 2-3 ימים.

הרוח והים, איטיים ונוחים.  שמים בהירים. הלילה כנראה יהיה בהיר עם כוכבים. הירח בנסיגה כמעט מלאה. לא בוער, תהיה הרבה עבודה כשנגיע.

הכל כשורה ובעצם נפלא, אהובותי ואהובי.

אנחנו כבר 20 יום בים, המצב רוח טוב, כולם רגועים ושלווים. צוות נהדר. מה עוד אפשר לבקש.

יום שלישי ה-12 ליוני

שקיעה. השעה 1700 ואנחנו במרחק של פחות מיממה מהורטה באיים האזוריים. אולי יותר מיממה. תלוי במצב הדלק.

בורכנו, באמת, ללא ציניות, בימים שקטים ללא רוח או גלים או גשם. משמעות הענין היא שאנחנו מפעילים מנוע. לפי חשבוני, אין מד דלק אצלי בסירה, יש לנו מספיק דלק, אבל בדיוק, להגיע למרינה בהורטה. מאחר ואין רוח, התוכנית היא לנסוע על הדלק עד שיגמר, ואז או שכבר נהייה במרינה או שנעבור למפרשים לקראתה. בכל מקרה, יש לנו רזרבה במיכלי פלסטיק של 46 ליטר, טובה לכ-45 מייל. ברזרבה זו נשתמש רק לקראת הכניסה למרינה. גם אם הדלק לא יאזל, אוסיף את התכולה ממיכלים אלו למיכלי הסירה, לפני הכניסה. יהיה מאד לא נוח ומביך לעצור ללא דלק בתוך הנמל או המרינה. אז אם לא הסברתי ברור, נוסעים על הדלק עד שיגמר. אם יגמר. אם יגמר, נמשיך על מפרשים ובכניסה למרינה נתדלק ממיכלי הרזרבה. אם לא יגמר גם נמשיך ונתדלק ממיכלי הרזרבה לפני הכניסה לתעלה המוליכה לנמל ולמרינה.

המרחק כרגע הוא 120 מייל. זה אומר שעל מנוע נהייה שם מחר בצהרים. על מפרשים נהייה שם מחרתיים, יום חמישי בשעות הבוקר.

החברה בסדר גמור אבל היו רוצים לראות קצת יבשה ולאכול משהו קצת שונה מפסטה עם תוספות. היום אגב יש שעועית. השף, חיים, נהדר ועושה נפלאות עם מה שיש.

הדגים מתרחקים מאיתנו. אתמול בלילה רוני תפס ציפור, שוב,  ונאלץ לגרור אותה לסירה ולשחרר אותה.

דולפינים חלפו ליד הסירה ואפילו לא נגשו להגיד שלום. הדגה אינה ידידותית כאן.

הכל טוב, ועד רגע זה ההפלגה טובה ונוחה להפליא. אין תלונות שימשך ככה.

כמו שאתם קוראים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

רוני הבטיח להעביר את כל הקשקשת שלי דרך האינטרנט ותוכלו להתרשם ולהשתעמם כאוות נפשכם. כל זה יקרה רק לאחר שנגיע, להורטה.

סתם יום של חול סן מיגאלה

אחרי שנת צהרים מרעננת, עם חלומות נעימים, התעוררתי בדיוק כדי לקבל את פני רוני וגיורא שחזרו משיט לצפיה בלוויתנים.
הלוויתנים לא באו.
הלכנו להתענין בפתיונות דיג אחרי שכל הדגים מפלסטיק שה יו לנו נאכלו או נשדדו על ידי דגים.
למעשה רוני תפס דג גדול, לפי המשיכה בחכה \, אתמול, אבל סביב התגודדו הרבה דולפינים ולאחר משיכה מאומצת בחכה, פתאום נעשה לו קל, והדג לא היה. האשמנו את הדולפינים.
הכל מקרה היום הלכנו לחפש פתיונות חדשים.
בעל הסירה לצפיה בלוויתנים, שלא באו, נידב את בנו עם מכונית, ולקח אותנו לחנות ענקית לדברי ספורט,  קנינו פתיונות ונראה. אוי לדגים.
הערב אנחנו יושבים במסעדה, אני לא אוכל, עדין מתאושש מארוחת השחיתות שלי בצהרים, רוני וגיורא אוכלים, וצופים בתקצירי הכדור רגל לאליפות אירופה. רוני וגיורא אדישים לחלוטין.
חיים, כרגיל, מתבודד.
התוכנית היא למחר, לכור רכב ולנסוע לראות את האגמים שנוצרו בהרים, בלועות של הרי הגעש. הכל מותנה במזג האויר. אם יהיה מעונן נוכל נסוע להרים ולראות ערפל. לא מרגש כי ערפל כבר ראינו. נראה.
בכל מקרה, היות ואני צריך לפרוק את הצוות עד ה-28 בבוקר בליסבון, נצא בלילה של יום שלישי ה-19 לחודש.
מה נחמד בהפלגות לילה הוא הולכים לישון ומתעוררים כמה עשרות מיל קרובים יותר ליעד.
המצב רוח טוב, היחסים חברותיים, ועדין לא נמאסנו אחד על השני.
מה כן, כבר כיסינו את כל תקופת המילואים וההיטוריה שלנו כך שלא נשאר מה לחדש.
לרומי יש מנהג מגונה לומר, "את זה כבר סיפרת לי" מה שקוטע שידור חוזר של חלק מהסיפורים.



הסיפורים של חיים לעומת זאת, מאד אמינים ומבוססים מאחר והוא דיבר עם "סגן מפקד הטייסת" ויודע הכל ממקור ראשון.
גיורא לא מרבה לספר אבל קצת כן מספר. לגבי, אין הנחתום מעיד על עיסתו.
כמו שאתם קוראים, אני מתחיל לברבר וזה הזמן לסיים.
הכל כשורה אהובותי ואהובי. 

מרינה דל גאדה באי סן מיגואל
הללויה. יש אינטרנט.
אני מתנצל על ההפסקה הארוכה בדיווח בשל בעיות טכניות. לא היה קישור סבירבהורטה לאינטרנט.
אגב,  המרינה הורטה נמצאת באי פייאל. דגש על ה"ל". כמו הבולגרים.
הורטה הייתה נפלאה. הגענו אחרי 22 יום של הפלגה נוחה ביותר, עם 150 שעות מנוע.
חוץ מסופון אחד שהשכיב אותנו לכמה דקות. זו הייתה אזהרה שנתיחס ברצינות לאטלנטי.
חוץ מזה אפשר היה לקרוא לו האוקינוס השקט.
אחרי 4 ימים בהורטה, יצאנו אתמול לאי סן מיגאל, אליו הגענו לפני כשעה.
התוכנית היא לשהות כאן עד מחר ולצאת בלילה לליסבון.
זה מרחק של כ-800 מייל, כ-8 ימי הפלגה.
לצוות יש כרטיסים לצהרים ה-28 ןאני מקווה שנגיע בזמן.
בניגוד להפלגה לכאן שהייתה כולה, 24 שעות, על מנוע, לליסבון ננסה ללכת על מפרשים.
אז נחזור לסיפורי הורטה.
ההגעה היא כמובן מאד מרגשת, אחרי 22 ימים, קלים, כמעט כולם, בים.
היה לנו דג אחד ו-3 ציפורים.
ראינו דולפינים ונדמה לנו שראינו מזרקה של לוויתן במרחק.
גו וטרודי הגיעו לפנינו ובאו לפגוש אותנו.
שכרנו רכב ונסענו לראות את הר הגעש הגדול או יותר נכון את הלוע שנותר.
הייתה נסיעה נחמדה בערפל כבד מאד והגענו לפסגת ההר לערפל עוד יותר כבד.
אז ראינו ערפל וחזרנו.
בדרך גילינו את המפרץ בו התחוללה התפרצות, בעצם נזילה גדולה, בשנת 1958 שיצרה שלוחה חדשה לים.
שם יש מגדלור, חרוך במקצת אבל משופץ, ומוזיאון תת קרקעי גדול.
מאחר והוא נסגר ב1730, ןהגענו באותה שעה, הבטחנו לחזור למחרת.
חזרנו והיה מאד יפה.
למגדלור עולים ב-140 מדרגות תלולות ולהפתעתי הצלחתי לעלות מעלה ואף לרדת.
עוד לפני כן, פגשנו את מריו וצוותו מהגולדינה, שהגיעו לכאן יום אחרינו מברמודה.
לקחנו גם אותם לטיול למוזיאון.
בדך חזרה עצרנו בבית חרושת ישן לשינוע ועיבוד פגרי לויתנים, בו גם צפינו בסרט המראה ציד לוויתנים. הם צדו כאן לוויתנים עד 1974. מעורר רחמים על הלוויתנים.
בערבים יצאנו כמה מסעדות טובות, לא יקרות. המחירים כאן הם בערך 50% מהמחירים בארץ למסעדות.
כרגע אני במסעדה, מתכונן לאכות וללכת לקיים את הטקס היומי של שעת הצהרים שלי.
ענין של מסורת.
רוני וגיורא יוצאים לצפות בלויתנים, עם סירה מהירה מיוחדת.
חיים, הלך לעניניו ואני כאן, לבד.
אגב, כתבתי רשימות קצרות במשך ימי ההפלגה. רוני העתיק למחשבון שלו והבטיח לפרסם כאשר יחזור ארצה.
אם יצליח טוב ואם לא, לא הפסד גדול.
אז הכל כשורה אהובותי ואהובי.

אנחנו באזורים

סוסססוף סוף   אני מצליח לקשקש משהו בבלוג.
הגענו שלשום ב-14 ליוני לאזורים אחרי הצהרים לאחר 22 ימי הפלגה נוחים.
ניסיתי להיכנס למרינה דרך איזה מפרץ קטן שבסופו הר, לא הלך, ועקפנו את ההר.
הגענו למרינה.
המרינה מלאה מאד והסירות עומדות אחת קשורה לשניה 3 ו- 4 סירות קשורות אחת לשניה כאשר רק האחרונה קשורה לאורך הרציף.
אנחנו קשורים לשני סירות אחרות.
אנגלי אחד מהאי מן ועוד איטלקי, גם נחמד.
פגשנו כאן את ג'ו וטרודי ואתמול יצאנו איתם לארוחת שחיתות.
האי ממש יפה.
אנחנו שוכרים מכונית היום וניסע לטייל.
אי ירוק, אנשים נחמדים, פורטוגזים.
אעדכן יותר בהמשך.
כתבתי על ההתרשמויות שלנו במהלך ההפלגה. ההעברה נתקלת בקשיים טכניים ומיטב המוחות, לא שלי, עובדים על פיתרון טכני לענין.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.
יש לי כמה מטלות טכניות בסירה ואחר כך נראה.
או לאי הבא, או לליסבון.