אחרי שנת צהרים מרעננת, עם חלומות נעימים, התעוררתי בדיוק כדי לקבל את פני רוני וגיורא שחזרו משיט לצפיה בלוויתנים.
הלוויתנים לא באו.
הלכנו להתענין בפתיונות דיג אחרי שכל הדגים מפלסטיק שה יו לנו נאכלו או נשדדו על ידי דגים.
למעשה רוני תפס דג גדול, לפי המשיכה בחכה \, אתמול, אבל סביב התגודדו הרבה דולפינים ולאחר משיכה מאומצת בחכה, פתאום נעשה לו קל, והדג לא היה. האשמנו את הדולפינים.
הכל מקרה היום הלכנו לחפש פתיונות חדשים.
בעל הסירה לצפיה בלוויתנים, שלא באו, נידב את בנו עם מכונית, ולקח אותנו לחנות ענקית לדברי ספורט, קנינו פתיונות ונראה. אוי לדגים.
הערב אנחנו יושבים במסעדה, אני לא אוכל, עדין מתאושש מארוחת השחיתות שלי בצהרים, רוני וגיורא אוכלים, וצופים בתקצירי הכדור רגל לאליפות אירופה. רוני וגיורא אדישים לחלוטין.
חיים, כרגיל, מתבודד.
התוכנית היא למחר, לכור רכב ולנסוע לראות את האגמים שנוצרו בהרים, בלועות של הרי הגעש. הכל מותנה במזג האויר. אם יהיה מעונן נוכל נסוע להרים ולראות ערפל. לא מרגש כי ערפל כבר ראינו. נראה.
בכל מקרה, היות ואני צריך לפרוק את הצוות עד ה-28 בבוקר בליסבון, נצא בלילה של יום שלישי ה-19 לחודש.
מה נחמד בהפלגות לילה הוא הולכים לישון ומתעוררים כמה עשרות מיל קרובים יותר ליעד.
המצב רוח טוב, היחסים חברותיים, ועדין לא נמאסנו אחד על השני.
מה כן, כבר כיסינו את כל תקופת המילואים וההיטוריה שלנו כך שלא נשאר מה לחדש.
לרומי יש מנהג מגונה לומר, "את זה כבר סיפרת לי" מה שקוטע שידור חוזר של חלק מהסיפורים.
הסיפורים של חיים לעומת זאת, מאד אמינים ומבוססים מאחר והוא דיבר עם "סגן מפקד הטייסת" ויודע הכל ממקור ראשון.
גיורא לא מרבה לספר אבל קצת כן מספר. לגבי, אין הנחתום מעיד על עיסתו.
כמו שאתם קוראים, אני מתחיל לברבר וזה הזמן לסיים.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
הלוויתנים לא באו.
הלכנו להתענין בפתיונות דיג אחרי שכל הדגים מפלסטיק שה יו לנו נאכלו או נשדדו על ידי דגים.
למעשה רוני תפס דג גדול, לפי המשיכה בחכה \, אתמול, אבל סביב התגודדו הרבה דולפינים ולאחר משיכה מאומצת בחכה, פתאום נעשה לו קל, והדג לא היה. האשמנו את הדולפינים.
הכל מקרה היום הלכנו לחפש פתיונות חדשים.
בעל הסירה לצפיה בלוויתנים, שלא באו, נידב את בנו עם מכונית, ולקח אותנו לחנות ענקית לדברי ספורט, קנינו פתיונות ונראה. אוי לדגים.
הערב אנחנו יושבים במסעדה, אני לא אוכל, עדין מתאושש מארוחת השחיתות שלי בצהרים, רוני וגיורא אוכלים, וצופים בתקצירי הכדור רגל לאליפות אירופה. רוני וגיורא אדישים לחלוטין.
חיים, כרגיל, מתבודד.
התוכנית היא למחר, לכור רכב ולנסוע לראות את האגמים שנוצרו בהרים, בלועות של הרי הגעש. הכל מותנה במזג האויר. אם יהיה מעונן נוכל נסוע להרים ולראות ערפל. לא מרגש כי ערפל כבר ראינו. נראה.
בכל מקרה, היות ואני צריך לפרוק את הצוות עד ה-28 בבוקר בליסבון, נצא בלילה של יום שלישי ה-19 לחודש.
מה נחמד בהפלגות לילה הוא הולכים לישון ומתעוררים כמה עשרות מיל קרובים יותר ליעד.
המצב רוח טוב, היחסים חברותיים, ועדין לא נמאסנו אחד על השני.
מה כן, כבר כיסינו את כל תקופת המילואים וההיטוריה שלנו כך שלא נשאר מה לחדש.
לרומי יש מנהג מגונה לומר, "את זה כבר סיפרת לי" מה שקוטע שידור חוזר של חלק מהסיפורים.
הסיפורים של חיים לעומת זאת, מאד אמינים ומבוססים מאחר והוא דיבר עם "סגן מפקד הטייסת" ויודע הכל ממקור ראשון.
גיורא לא מרבה לספר אבל קצת כן מספר. לגבי, אין הנחתום מעיד על עיסתו.
כמו שאתם קוראים, אני מתחיל לברבר וזה הזמן לסיים.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה