מרינה דל גאדה באי סן מיגואל
הללויה. יש אינטרנט.
אני מתנצל על ההפסקה הארוכה בדיווח בשל בעיות טכניות. לא היה קישור סבירבהורטה לאינטרנט.
אגב,  המרינה הורטה נמצאת באי פייאל. דגש על ה"ל". כמו הבולגרים.
הורטה הייתה נפלאה. הגענו אחרי 22 יום של הפלגה נוחה ביותר, עם 150 שעות מנוע.
חוץ מסופון אחד שהשכיב אותנו לכמה דקות. זו הייתה אזהרה שנתיחס ברצינות לאטלנטי.
חוץ מזה אפשר היה לקרוא לו האוקינוס השקט.
אחרי 4 ימים בהורטה, יצאנו אתמול לאי סן מיגאל, אליו הגענו לפני כשעה.
התוכנית היא לשהות כאן עד מחר ולצאת בלילה לליסבון.
זה מרחק של כ-800 מייל, כ-8 ימי הפלגה.
לצוות יש כרטיסים לצהרים ה-28 ןאני מקווה שנגיע בזמן.
בניגוד להפלגה לכאן שהייתה כולה, 24 שעות, על מנוע, לליסבון ננסה ללכת על מפרשים.
אז נחזור לסיפורי הורטה.
ההגעה היא כמובן מאד מרגשת, אחרי 22 ימים, קלים, כמעט כולם, בים.
היה לנו דג אחד ו-3 ציפורים.
ראינו דולפינים ונדמה לנו שראינו מזרקה של לוויתן במרחק.
גו וטרודי הגיעו לפנינו ובאו לפגוש אותנו.
שכרנו רכב ונסענו לראות את הר הגעש הגדול או יותר נכון את הלוע שנותר.
הייתה נסיעה נחמדה בערפל כבד מאד והגענו לפסגת ההר לערפל עוד יותר כבד.
אז ראינו ערפל וחזרנו.
בדרך גילינו את המפרץ בו התחוללה התפרצות, בעצם נזילה גדולה, בשנת 1958 שיצרה שלוחה חדשה לים.
שם יש מגדלור, חרוך במקצת אבל משופץ, ומוזיאון תת קרקעי גדול.
מאחר והוא נסגר ב1730, ןהגענו באותה שעה, הבטחנו לחזור למחרת.
חזרנו והיה מאד יפה.
למגדלור עולים ב-140 מדרגות תלולות ולהפתעתי הצלחתי לעלות מעלה ואף לרדת.
עוד לפני כן, פגשנו את מריו וצוותו מהגולדינה, שהגיעו לכאן יום אחרינו מברמודה.
לקחנו גם אותם לטיול למוזיאון.
בדך חזרה עצרנו בבית חרושת ישן לשינוע ועיבוד פגרי לויתנים, בו גם צפינו בסרט המראה ציד לוויתנים. הם צדו כאן לוויתנים עד 1974. מעורר רחמים על הלוויתנים.
בערבים יצאנו כמה מסעדות טובות, לא יקרות. המחירים כאן הם בערך 50% מהמחירים בארץ למסעדות.
כרגע אני במסעדה, מתכונן לאכות וללכת לקיים את הטקס היומי של שעת הצהרים שלי.
ענין של מסורת.
רוני וגיורא יוצאים לצפות בלויתנים, עם סירה מהירה מיוחדת.
חיים, הלך לעניניו ואני כאן, לבד.
אגב, כתבתי רשימות קצרות במשך ימי ההפלגה. רוני העתיק למחשבון שלו והבטיח לפרסם כאשר יחזור ארצה.
אם יצליח טוב ואם לא, לא הפסד גדול.
אז הכל כשורה אהובותי ואהובי.