עבודות הכנה לקראת הגעת האדמירלית

יום שישי ה-29 ליוני.

אני ביום כביסות.
יש כאן מכונת כביסה אחת וכמובן שמישהו נמצא במכונה לפני.
מחכה, מקשקש בבלוג.
החברה נסעו אתמול, נראה שמרוצים. אני מודה שאני רואה בעובדה שכולנו הגענו שלמים ובריאים ועוד במצב רוח טוב וביחסי חברות טובים, הישג גדול.
תנאי החיים במקום קטן, קצת לחץ סביבתי מנפטון הם מתכון לחיכוכים ובעיות.
אצלנו זה לא קרה וזה הישג. כן, אני מצטנע, כדברי הצנוע הידוע.
הסירה מבחינת החבלים וחיבורם, במצב טוב יותר מזה שהיה בתחילת המסע. הודות לרוני.
אני עם רשימה של דברים לעשות, כולל 4 מכונות כביסה,  אחת  כבר בוצעה.
המרינה בה אני נמצא, יפה מאד, שקטה יחסית ומהווה מרכז להולכי רגל, תועדים, כמו בארץ.
הגברים הפורטוגלים, צועדים ללא חולצות, בעיקר אלו עם כרס ושדים נפולות. לא, הם אינם לובשים חזיות, למרות שכמה מהם בוודאי היו יכולים להיעזר באחת.
האנשים כאן מאד נחמדים ורגועים.
צפינו במשחק הכדור רגל בו הפסידה פורטוגל לספרד בפנדלים, איזו אכזבה.
הנחמה באה אתמול כאשר הגרמנים הפסידו לאיטליה. איזו נחת.
חזרה לפורטוגלים, שקט כאן. אני לא יכול לזכור אפילו מקרה אחד של הרמת קול או משהו דומה. מאורע שכיח מאד אצלנו.
מזג האויר נפלא. קריר, לא חם, אבל שמש חזקה ומייבשת. הרבה מזרנים וכריות נמצאות בחוץ לשיזוף.
לענין כביסות וכיסויים.
רוכסנים וים לא הולכים ביחד. הם נתקעים באופן מוחלט ולא עוזרות תרופות כמו מים רתוחים  או חומץ.