יום רביעי ה-20 ליוני.
יצאנו אתמול בצהרים ביום גשום.
התוכנית לשכור רכב ולנסוע לראות את מכתשי
הרי הגעש התבטלה למגינת ליבו של משכיר הרכב ושלנו.
היציאה עברה ללא בעיות מיוחדות, למעט חיים שניסה לשבור רגל.
הפנתי את הסירה מהרציף, לא מספיק בעדינות. הדינגי הבולטת מאחור התחילה
לגרד את הרציף, היא כבר רגילה לזה מיציאות קודמות, וחיים הכניס רגל בין הווינץ והמעקה
וניסה לדחוף את הסירה מהרציף. מעשה אמיץ ומלא הקרבה.
אני מודה שנבהלתי כי כבר ראיתי רגל שבורה מהמעשה הנועז וה"לא חכם"
הזה. הדינגי כבר רגילה לרציפים.
יצאנו בשלום לים.
מנוע בעבודה. גשם ובלי רוח.
הגענו לערב ולמשמרות ורוני התחיל בתעלולים שלו.
תפסו דג בחכה.
אני כבר הייתי במיטה והחלטתי שעד שהדג לא מפרפר בקוקפיט אני לא יוצא.
אחרי רבע שעה רוני חזר ובישר בגאווה כי תפס חבל די ארוך.
אנשים זורקים חבלים במים ואחרים דגים אותם.
למאזן הדיג שלנו התווסף חבל. להזכירכם, דג אחד, שלוש ציפורים ארבע דגי
פלסטיק שנתרמו לדגים ועכשיו חבל
אני מנסה לשכנע את גיורא ורוני להצטלם עם החבל. עדין ללא הצלחה.
הלילה עבר ברוטינה.
הפלגנו עם מפרשים מצומצמים ובשלב מסויים גם עם מנוע.
לא הייתה רוח, הייתה יותר מידי רוח וכו.
הזזנו את השעון לשעון גריניץ וכרגע מחשיך
לנו ב-23:00 והשמש עולה ב-06:00. הלילה מתקצר.
אחרי משמרת ה"לפנות בוקר" שלי, 03:00 עד 05:00 שהתמשכה קצת,
מבחירתי, החליף אותי גיורא.
נרדמתי.
התעוררתי לקול צליפה חזק של מפרש החלוץ. הסירה נשכבה קצת ויצאתי לבדוק
מה קורה.
גיורא תפס יוזמה, עבר עליו סופון קטנטן, 15 קשר, חיכה קצת הרוח ירדה והוא
פתח את כל החלוץ במכה. זו הצליפה.
מסתבר שאנחנו במרכזו של ענן די כהה ורוח המשכיבה את הסירה.
צמצמנו. המנוע עדין עבר והיה קל לכוון את הסירה
ראיתי את המתקרב אלינו והתחלתי ל"ברוח" ממנו. די הצלחתי.
הרוח בכל זאת עלתה קצת והיו טלטולים יפים למרות הצמצום.
לאחר שהענינים נרגעו פניתי לטפל בגיורא.
גיורא הוא איש צוות כל כך נוח וסימפטי שקשה להתעצבן עליו, למרות שניסיתי.
(לא הצליח לי).
הסברתי לו כי איש צוות, במשמרת, לא פותח מפרשים, יכול לסגור אם מרגיש
לא בטוח, אבל בפירוש אינו רשאי לפתוח או להגדיל שטח מפרשים.
מה גם שלצמצם מפרשים לבד, הוא היה לבד כאשר נחה עליו רוח ההרפתקנות, זוהי
משימה קשה גם למנוסים ממנו.
קריאת מזג האוויר הצפוי או יותר נכון קריאת
העננים שהיו באופק גם היא עדין חדשה לו, בקיצור, מעשה לא חכם.
אבל מה, קשה לכעוס עליו אז האשמתי את רוני,
שהיה מורה שלו בצופי ים ולא לימד אותו הכל.
זהו, אין הרפתקאות נוספות. וטוב שכך.
אנחנו במרחק של כ-600 מייל מליסבון, מזג
אויר סגרירי, ולא נורא קר.
יום שישי ה-22 ליוני.
אתמול היה יום הדגים.
הייתי במשמרת אחרונה, לפנות בוקר, והחכה שנותרה במים מהיום הקודם, התכופפה
קלות.
לאור ניסיונו של רוני יום קודם, כיפוף קל והוא משך לסירה טונה כחולה נחמדה.
כמובן, גם ביתר בישל ואכלנו.
חזרה לכיפוף החכה שלי.
אני מושך ומגיעה, די בקלות טונה כחולה דומה מאד לטונה של רוני מיום קודם.
טוב, מוציא, בעזרת איש הרשת גיורא, זורק את החכה למים שוב, והופ
לא עוברות 5 דקות שוב כיפוף קל בחכה, ואני מושך עוד טונה.
גיורא ואני שמים את שתי הטונות בדלי, בדינגי ומתלבטים מה לעשות עם רוני.
רוני קם, כמה שעות מאוחר יותר, ואני מוסר לו את החכה, הצלחתי לסבך את
החוט ולכן לא המשכתי בדיג, הוא מתקן, זורק למים ושוב מעלה בחכתו טונה. כולן דומות במשקל
2-3 ק"ג כל אחת.
הפסקנו לדוג.
אנחנו כנראה באזור מוכה טונות.
רוני מטפל בדגים ויש לנו ארוחה נהדרת של טונות.
במקרר נותרת עוד מנה של דגים להיום. ההתלהבות שלי לדגים פוחתת.
במענה לשאלתנו איפוא הדייגים, מגיעה סירת דיג גדולה גוררת רשת לאזור.
הם
כנראה מכירים את המקום.
מעבר לדגים, אין חדשות. נעים ליעד, על מפרשים.
מזג האויר סגרירי אבל לא יורד גשם.
עוד כ-3-4 ימים לליסבון.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
התיבשות ה-22 ליוני 2012
אנחנו במפרשים כל היום, הרוח התחלפה לצדדית
וזה נוח מאד.
עוד כ-400 מיל לליסבון.
זה הזמן והמקום לספר לכם על פשלות שלי.
אתמול היה לי יום של כאב ראש
ולא עזרו כל הכדורים למיניהם.
אחרי ניתוח מעמיק של העניין, על ידי הצוות הרפואי בסירה, הגענו למסקנה כי לא שתיתי מספיק מים במשך היום.
אני מעלה את הנושא מפאת חשיבותו.
קל מאד לא לשתות בים. הלחות ומזג האוויר הקריר נותנים אשליה של רוויה,
יותר נכון, לא צמאים והתוצאה, בשלב א' היא כאב ראש.
שתיתי, לקחתי כדורים לכאב ראש והלכתי לישון.
צריך לשתות - ראו הוזהרתם.
ואם בפשלות שלי עסקינו,
בענין המעלנים שנקרעו לי.
אחד, זה של המנור אכן נקרע.
השני, של החלוץ, כולו מעשה ידי.
המפרש הראשי היה רופף, מתחתי את המעלן, עדין היה רופף, מתחתי עוד, עד
שנקרע.
כאשר רוני עלה לראש התורן מספר ימים אחר כך, התברר, המעלן שלהראשי לא
קרוע בכלל
המעלן של החלוץ נקרע.
מה שקרה הוא שאני מתחתי את מעלן החלוץ בכוח רב עד שנקרע.
פשוט התבלבלתי בין שני המעלנים. קורה. טועים. טעיתי.
רוני חיבר מעלן חלוץ חדש, מתחתי את המעלן של המפרש הראשי כמו שצריך, הנכון
הפעם, והכל בא על מקומו בשלום.
זהו להפעם.
מקווה שלא יהיה משהו מענין לדווח בהמשך.
עוד כשלושה ימים החוויה הזו של חציית האוקינוס
עשויה להיגמר.
הצוות עדין מתפקד נהדר, כולם טוב.
יש שנים מסודרים ומצוחצחים, מחליפים בלילה
לפיגמה, הולכים לישון מסודר.
יש עוד שנים שישנים עם הבגדים. אני אחד
מהם. התרוץ שלי הוא כוננות.
אבל גם ללא תירוץ הכוננות הייתי כנראה עושה
זאת.
אז הכל כשורה אהובותי ואהובי.
על מנוע
ה-23 ליוני
אנחנו על מנוע מהבוקר. רוח חלשה מאד, מתחלפת מצפון למערב לצפון מזרח אבל
חלשה.
המנוע עובד כמו שעון שוויצרי והכל טוב.
אנחנו במרחק של כ-290 מייל מליסבון. החברה מתחילים להריח את הסוף.
אני מסרב להכיר בכך, עד שניקשר לרצוף במרינה אליה אנחנו שטים.
הפסקנו עם הדיג, אחרי שני דגי טונה, יותר נכון כמה ארוחות של דגי טונה,
נמאס לנו מדגים. הבו לו תפוחי אדמה ושעועית או פסטה כמו שאנחנו רגילים.
לפי חשבוני, אם אלוהים ירצה ומזג האויר ירשה, (תרגום מאנגלית של משפט
המשוייך ליורדי ים), יש לנו עוד שני לילות בים, עד המרינה.
אנחנו עדיין במצב רוח טוב, ביחסי חברות טובים ובמורל גבוה.
היום היה יום מקלחות ונהנינו ממקלחת טובה ומגלוח. חוץ מחיים שמסרב להתגלח.
אני מגדל זקן בסגנון חדש. נראה איך דינה תקבל אותו, את הזקן, ואם יהיה
אישור.
חיים מבטיח להיום חמין עם תפוחי אדמה, שעועית וביצים קשות. נראה.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
יום ראשון ה- 24 ליוני
יש הבדל גדול בין לשבת בחוץ לבין להיכנס
פנימה לתוך הסירה.
אני כמובן כרגע בפנים.
בחוץ, רוח 15-20 קשר, אנחנו על מפרשים מצומצמים
ועל מנוע בדרכנו לליסבון.
יש לנו עוד כ-155 מייל.
התוכנית היא להגיע לשם מחר, ה-25 לחודש, יום שני אחר הצהרים.
השעה אצלנו כרגע, לפי שעון הסירה, 16:35 וזה נראה סביר שנגיע לליסבון
לפני חשכה.
הסירה רצה כ-6 קשר, מתנדנדת קשות, מתרגלים, ומתקדמת בקידמית, מול הגלים,
בזוית כמובן, ליעד.
יש לנו אפשרות לרוץ רק על מפרשים, לפתוח יותר להטות את הסירה יותר ובקיצור
לעבוד יותר קשה.
האמת, לא בא לנו.
הרוח גברה, כמו שדינה הבטיחה הבוקר, וטוב לנו כמו שזה.
אז זהו לבינתיים, עוד לילה אחד בחיקו של נפטון, מקווים שימשיך להתנהג
אלינו יפה.
המנוע עובד יפה, אבל החל לפתע לגמגם קצת. הורדנו סל"ד במעט והוא
עובד בשטף. כנראה נידרש להחליף מסנני דלק שוב, בליסבון.
הכל כשורה אהובותי ואהובי. קטע זה נכתב בתנאי נידנוד ואני בטוח שאתם מעריכים
את ההקרבה.
יום שני ה-25 ליוני
אומרים שהמיילים האחרונים הם הארוכים ביותר.
יש בזה משהו.
אנחנו במרחק של כ-75 מייל מליסבון, מתקדמים
לא רע ברוח קידמית קהה.
הים די גבוה. 15 קשר, גלים 2-3 מטר, לפעמים
קצת יותר. אנחנו במערך מצומצם ועל מנוע בסל"ד של כ-1800. שוב הדלק סותם חלקית
את המסנן ומאפשר עבודה רק עד סל"ד אלו.
אבל הוא עובד ושימשיך ככה.
הדלקתי גם את הגנרטור, לבקשת חיים, שהחליט
כי אינו נרדם כי חסרה לו מקלחת.
המלח הגיע אליו לעור והוא מתגרד. אני ממשיך
במנהגי ומנסה לעשות לצוות חיים טובים ככל האפשר. אז שיהיה גנרטור. לוקח כחצי שעה לחמם
מים למקלחת וזה מספיק ל2-3 מקלחות נעימות.
הסירה בהטיה רצינית, וצריך להלך בזהירות.
יד אחת לאחזקה במשהו ויד שניה חופשית.
די קריר.
אני במשמרת אחרונה, המתחילה ב05:00 ומסתיימת
כאשר מישהו מתעורר.
היום זה קורה בסביבות 09:30 ועוד מעט אוכל
ללכת לישון להשלים שעות.
מה שנחמד בסירה הוא שהולכים לישון והסירה
ממשיכה להתקדם.
קמים והנה עברו עוד 10-20 מייל.
הכוונה שלי היא להגיע עוד היום, בשעות האור
למרינת היעד שלנו. משהו עם אורויו, אבדוק אחר כך את האיות המדוייק.
היות ולפי שעון הסירה שלנו מחשיך ב-23:00,
נראה שאם לא יהיו הפתעות מיוחדות נגיע לשם עוד בשעות האור.
הכל כשורה אהובותי ואהובי. נקווה לדווח
לכם מהיבשה עוד היום, אם אלוהים ירצה ומזג האויר ירשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה