בים

יום שישי ה-19 לחודש.
אנחנו מפליגים, 
יצאנו ב-14:00 שעון מקומי. 
זה כמובן לאחר שביקרנו במשרדי ההגירה, שוב חותמות, 
פגשנו צוות אבטחה יווני שירד מאונית צובר המפליגה לסינגפור.
כאן הם ירדו, בים, וחזרו לסרי לנקה, לגול, זה בסיס האם שלהם.
לא ראו משהו מיוחד בדרך. (פיראטים וכאלה).
זה הזמן לספר לכם שלא הוסמכנו כ- sea marshals,   אנטישמיים, אלה מה, היו בפנינו, יותר נכון בפני הקפטן שתי ברירות.
לחכות לישראלי מוסמך שהיה טס מהארץ ומוציא עבורנו את הנשק או לחפש דרכים חלופיות. ******************************************************************************************************************************************************************
אנחנו בדרך לנקודת מפגש עם האמריקאים שיצאו מהמלדיביים עוד יומיים.
אנחנו צריכים לעבור כ-600 מייל והם רק כ-300. זאת אומרת שהם יצאו רק עוד יומיים.
מה אומר לכם, טוב להיות בים.
סרי לנקה, נחמדים נחמדים והגיעו לי עד. ......
הקשר הזה לא ימשך הרבה זמן, אנחנו כרגע שטים קרוב לחוף.
זה ישתנה בקרוב.
נשיקות.

היום מפליגים בס"ד, אי"ה.

ום שישי ה-19 לצדמבר, 2014
השעה, המקומית, 09:10.
ב-09:30 מנתקים חבלים ממקום המעגן הקבוע שלנו ומפליגים לרציף למלא מים ולעבור ביקורת דרכונים.
לא הרבה התרחש ביממה האחרונה.
החצטוריאן שלנו מספר שבמסגרת תעמולת הבחירות כאן כבר נהרגו 10 אנשים.
אולי, אולי סתם סיפור. לך תדע.
אני מפליג בסירה שהיא לא רק המשוכללת ביותר בעולם, אלא גם הנקייה ביותר בעולם.
זולו ודרור חולקים תחביב משותף הנקרא נקיון ומשחקים בו בכול זמן פנוי.
אתמול דרור היה בקניות וזולו גייס אותי לתחביבו.
אני שאבתי מי ים בדלי שפכתי על הסיפון וזולו קירצף עם מטאטא.
אחרי כ-20-30 דליים, שמחתי על ההתעמלות, הסיפונים הוכרזו כנקיים, עד הפעם הבאה.
התוכנית היא להפליג, כנראה בסביבות 12 שעון מקומי, לחבור עוד 4 ימים עם סירה של חברים אמריקאים של זולו, גייסון - משהו, ולהפליג בטנדו לים סוף.
הסירה של גייסון גם נושאת נשק וגם שכרה מאבטח ישראלי שיהיה על סיפונה למשך ההפלגה.
בסירה האמריקאית יהיו סך הכול 4 איש. כולל המאבטח.
אני לא אפרט את סוגי הנשק וכו', "האוייב מאזין" 
אני רק יכול להבטיח לכם שאנחנו חמושים (מזויינים? ?),  היטב.
זהו לבינתיים.

ה-19 לחודש 10:45 זמן מקומי
יש התקדמות.
עזבנו את הפונטון שלנו ונקשרנו לרציף הראשי, לקבלת מים. בגרוויטציה כמובן.
חם.
אנחנוקשורים לרציף.
זולו מכבה מנוע, מדליק גנרטור ויש מיזוג אוויר.
סירה לוקסוס כבר כתבתי.
אחרי המים, ביקורת דרכונים ונתחיל לנוע.

ושאים ברומו של עולם.

עדיין ה-18 לחודש. 1645 שעון מקומי.
דרור יצא להשלים קניות אחרונות. אנחנו מצוידים להקפת העולם, ללא עצירות.
זולו ישן, לאחר מלחמת ההתשה שלו עם הביורוקרטיה, אני קורא, משתעמם ולכן גם כותב.
אני נמצא בסירה שתוכננה על ידי גאון, מר אמל זצ"ל, ושוכללה עוד במשך השנים.
למשל,
לסירה יש רק כניסה אחת של מי ים לסירה. בסירה שלי יש 4, לפחות.
כמובן שכניסה אחת, עדיפה על 4 "חורים" בסירה.
הכניסה הזו מצוידת במסנן טוב המונע מפסולות למיניהן להיכנס למערכת מי הים.
מי הים אם אתם תוהים, משמשים לשטיפת אסלות, למי קרור למנוע ולגנרטור, למי קרור למזגנים, יש כאן שלושה מזגנים נפרדים וגם למתפיל מי ים.
כל זה מתפצל מאותה כניסה אחת.
בבוקר, מי הים לא נשאבו יותר לסירה.
זולו בסידורים.
התייעצות של דרור עם זולו בטלפון, מוליכה אותו למסנן של כניסת מי הים, הנמצא סתום בזבל ופתיתי נילונים המצויים כאן בשפע במי הנמל.
המסנן מנוקה על ידי דרור והכול תקין.
מה שמביא אותי לתחביב ולנושא הבא.
אני אוהב להתקלח על הסיפון.
זה חוסך שאיבות מים מתוך הסירה, ניקיון המקלחות וגם את הצורך בהתנגבות אחרי המקלחת.
זה גם חוסך ניקוי מסנן המים המצוי בתחתית המקלחת העוצר את השערות מלהיכנס לאגן הניקוז. (על אגן הניקוז בהזדמנות אחרת).
אני מתקלח בעירום על הסיפון, מתייבש ברוח, מעשן סיגריה בינתיים, ונהנה.
כל זה לעיניהם של המקומיים המצויים במרחק די ניכר ואשר לא ראו אחוריים לבנים כשלי מימיהם.

ה-18 לחודש, יום חמישי, 2014

08:00 שעון מקומי.לאחר שהתעוררתי, התנעתי את המוח, עדיין עובד, כמובן עישנתי משהו, טבק בלבד, אני מוכן לדיווח היומי.
במאמר מוסגר, אני פותר כל בוקר, תשבץ, כלשהו. היום זה תשבץ איטלקי כי נגמרו לי הלבנים.
אם הצלחתי לפתור, המוח עובד. ביום שלא אצליח, (למעט תשבצי הארץ שגם היום איני יודע לפתור), אבין שהסניליות באה להשתקע.
אני רק מקווה שאזכור את ההקשר: סניליות== לא יכול לפתור תשבץ.

טוב לענינינו.
אתם בוודאי תוהים מה פשר הבירוקרטיה המטורפת סביב הנשק. (תחשבו על מה שקורה אצלנו).

לסרי לנקה  יש היסטוריה מדממת של מלחמת אזרחים בין הרוב לבין הטמילים.
מלחמת מחתרת שנמשכה הרבה שנים.
הממשלה ניצחה ומיגרה אותם, די ביסודיות.
נשק נשאר במחתרת לעת צרה, אם תבוא.
בחודש הקרוב יש כאן בחירות בין מועמד חדש, לנשיא מכהן. יש מתח.
היסטוריה של אלימות כבר יש להם.
מסתבר שהיו גם חילוקי דעות בין מפלגות הרוב שלפעמים נפתרו עם נשק.
ולנושא אחר
הממשלה מאד מקפידה לחסום אפשרויות של הגעת נשק לידים לא חוקיות.
שלושה  מתחזים ל-sea marshals
עלולים להיות סוכנים זרים המהווים חיל חלוץ לצבא שכירי חרב שאולי יבוא. (סתם).

זו כמובן גם הזדמנות טובה לקדם את הליך האישורים לאט לאט ולגבות שכר בהתאם.
אם לוקח זמן, הרי זו עבודה קשה, התשלום בהקדם.

כך או כך, זולו עובד קשה עם צ'טורה ומתקדמים בקצב המקום.
ולנושא אחר.
אומצנו על ידי להקת עורבים המבטאת את חיבתה אלינו ביצור לשלשת על הסיפון.
לסירה נקייה כמו השפירית  ולבעליה, זה סיוט.
מזל שיש גשם פעם ביום המנקה את רוב ה"תוצרת".
אתמול, או שלשום זולו ודרור החליטו שגשם לבד אינו עושה את העבודה, ובזמן הגם, לקחו מטאטאים ויצאו להבריש את הסיפונים.
לא, אני לא הצטרפתי. יש גבול.

בנוסף, לידינו, במרחק של כ-100 מטר, קשורה לרציף ופורקת אוניה המובילה מלט בתפזורת.
שיטת העבודה היא העלאת המלט מבטן הספינה עם עגורן עם כף ושפיכתו למשאיות הממתינות ומתחלפות, מתחת למשפך גדול.

משהו יעיל בתכלית ומייצר אבק להפליא.
חלק מזה נישא ברוח ומגיע גם אלינו.
המקומיים מאמינים שמה שאפשר לעשות עם אדם אחד, רצוי לעשות בחוסר יעילות עם שלושה.
לנו אולי זה נראה תמוהה אבל להם זה מספק עבודה לעוד אנשים.
כמו שנאמר, לכול שיגעון יש היגיון.

נו, נו.
הגשם אומנם שוטף חלק מזה, הרוב, אבל נצטרך סערה טובה לניקוי יסודי.

סיימתי לקרוא ספר מספריית הסירה: סוס נכנס לבר. מצויין. מומלץ.
יש גם בדיחות. אחת מהם מצאה חן בעיני במיוחד:

נוצרי שנפטר הולבש בחליפה שחורה והוצג בארון מתים פתוח כמנהג הנוצרים.
אשתו לא אהבה את צבע החליפה וביקשה מהקברן שישיג חליפה כחולה, אם רק אפשר.
למחרת שבה ולהפתעתה, בוצע. האיש שוכב בארונו עם חליפה כחולה.
איך? ?
פשוט ענה הקברן, אתמול הגיע לכאן מישהו עם חליפה כחולה ואישתו ביקשה שאשיג חליפה שחורה.
הרבה עבודה? ?
לא השיב הקברן, מה שהייתי צריך זה רק להחליף את הראשים.

ותודה לדוד גרוסמן שסיפר זאת הרבה יותר טוב.
עוד נושא שעשוי לעניין אתכם:
אני מתרגל לסירה ולסדר הדברים. לא קשה. יש לזה אפילו כמה מעלות.
אחד הדברים הוא להתרגל לשים דברים שלי, במקום אחד קבוע.
אם אני שם זאת במקום אקראי, כמו למשל משקפי השמש שלי, זה מתבטא בחיפושים נואשים אחריהם אחר כך.
אבל, כאמור כבר התרגלתי והחיפושים פחתו.
שורה תחתונה, לא יוצאים היום. כנראה מחר. נכון שכתבתי זאת כבר ביומיים שלושה האחרונים אבל כנראה שזה באמת יקרה מחר. או שלא.

עדיין בסבך הבירוקרטיה.

הבוקר התחיל נחמד.
יצאתי לזולה שלי לעשן, פטריק הבחין בי והזמין אותי לתה. (ממש גרוע).
הודה לי על העזרה אתמול.
אז הם לא לגמרי ח.......
הם מוכנים ליציאה, (במלוא הצניעות בזכותי), לא צריכים לקנות אלטרנטור, וצריכים רק מים.
הם הורידו לרציף שקיות אשפה רבות שצברו במהלך ההפלגה מדובאי. לא יפה.
דיווח טלפוני לצ'טורה, ששמח לשמוע על כך ואמר שיחייב אותם בדמי פינוי אשפה. יש להם כזה דבר מאחר ואשפה משלהם יש להם מספיק.
נסעו.
המאפרה התלויה שדינה סרגה לי תלויה קוממיות בחרטום, עם בקבוק מילוי, ואנחנו משתמשים בה.

עדיין בסבך הבירוקרטיה.

 הסיפור הוא סביב ההסמכה שלנו כ- sea marshals.
למרות שאנחנו חושבים עצמנו כראויים, השלטונות המקומיים, מהססים.
בצהריים נדע אם אנחנו נוסמך כ - sea marshals מה שהיה פסגת שאיפותי,  או שנאלץ לחכות לאחד כזה שיטוס מהארץ.
נעדכן בהמשך.

צרפתים.

 21:30  זמן הכתיבה המקומי.
זולו טרם חזר.
דרור בסידורים   אחרונים בחוף.
משעמם. 
קודם לכן, אני ניגש לצרפתים עם הקטמרן הגדול, שואל מתי יוצאים, הולכים מחר לקנות אלטרנטור חדש. 
מראים לי את האלטרנטור שפרקו, לא עובד. לא טוען. לכן נאלצו קודם לאלתר עם המצברים. לפי הצעתי.
מנסיון שלי בהפלגת הקיץ, הייתה לי תקלה דומה שהתבררה בקש טורקיה, על ידי חשמלאי שידע מה הוא עושה, שזה בעיית מגע בין המנוע לאלטרנטור.
משהו שקשור בעיגון המתח.
אני כבר יכול להיות יועץ.
אני מציע להם לבדוק חיבורים חשמליים. זה בדרך כלל התקלה.
בודקים ביחד.
אכן, חיבור אחד שבור בתוך בית הפלסטיק שלו.
אני מציע שיחברו את האלטרנטור. יחליפו את החיבור השבור ונראה. 
אין חיבור חדש כזה אצלם במלאי.
אני מחטט להם, ברשות, מוצא מפסק שעליו כזה חיבור, מציע שיורידו וישתמשו בו.
משאיר הוראות להרכיב את האלטרנטור, לחבר את החיבור החדש במקום זה נשבר והולך לסירה שלנו. חם שם בתא המנוע.
אני פותר לי תשבצים בשקט וחולפת שעה. אין קול ואין עונה מהצרפתים.
יורד לעשן בזולה שלי, ורואה אותם בחוץ. 
מה קורה, פטריק הקפטן הגמד מניף בוהן למעלה. עובד.
אני חוזר, הצליח להם, עובד.
לא טרחו אפילו לגשת להגיד תודה.
מאוכזב.
לא ביקשתי מדליה. רק שיגידו תודה. 
אולי הצרפתים באמת ח........ ??
21:45 מחכה לזולו ודרור

השלב האחרון-אולי

זולו הלך לצ'טורה, להשלים ביחד את השלב האחרון הסידורי הבירוקרטיה של הנשק.
אם יצלח הדבר בידיהם, נוכל להפליג מחר.
אצלנו כרגע 16:00.
ליוויתי את זולו לשער, מרחק של כמה מאות מטרים, הלוך, ועוד כמה מאות מטרים חזור.
זו ההתעמלות היומית שלי להיום.
זה בודאי יקח כמה שעות.
נראה.
מה שבטוח, היום אנחנו לא מפליגים.
התוכנית היא לחבור לסירה עם אמריקאים אשר נמצאת במלדיביים, ולהפליג ביחד עד ים סוף.
נהייה שייטת, של שנים, מפקד הצי יהיה זולו. השייטת תפליג במבנה מכונס במרחק של כמה עשרות מטרים זו מזו....
נדווח בהמשך.
טוב. עברה שעה וחצי.
בינתיים, תרשו לי להשוויץ.
באה אלינו אודין, מהקטמרן השכן לשאול אם יש לנו מטען מהיר למצברים. (בוסטר), מאחר וזולו ודרור אינם, אני כמובן לא יודע מה יש ומה אין.
הבעיה. 
מנוע אחד מניע, המנוע השני, מצבר ההתנעה שלו אינו עובד.
הצעתי לה לנתק את המצבר מהמנוע העובד, דיזל, לאחר שהותנע, אינו צריך חשמל, ולחבר את המצבר הטוב למנוע השני.
שווה ניסיון.
ניסו. הצליח.
מה דעתכם. ?

מחכים לגודו - צ'טורה, המכונה חצ'טוריאן

יום שקט עבר על כוחותינו.
זולו ממשיך להיאבק בטחנות הבירוקרטיה, והייתה התקדמות מה אתמול.
היום ב-9:00 שעה מקומית, נדע יותר. וכמובן נעדכן.
למרות ש-9:00 זה זמן ערטילאי שיכול להיות גם זמן אחר.
אתמול, לאחר שנת הצהרים שלי יצאתי להזריק ניקטין, לעשן, ולהפתעתי מצאתי קטמרן ענק, 60-70 רגל דבוק אלינו בזווית משונה.
עם קצת תימרונים ועזרה הם נגררו קצת על שרשרת העוגן שלנו, פנדרים וצעקות קלות והם השתחררו וניסו שנית.
הפעם נקשרו בהצלחה לפונטון הצף אליו אנחנו קשורים, במרחק סביר מאיתנו.
קטמרן גדול, מאד, המשמש להפלגות יום עד 50 איש, שהגיע מדובאי, בהפלגה ישירה, 13 יום בים, בדרכו לפוקט.
הצוות, פטריק הקפטן, גמד צרפתי,  מטר וחצי גובה, גוליאן, איש צוות וחברתו. (לא נמסר שם.)
כולם צעירים. (בימינו כולם כבר צעירים לידי).
זולו נתן להם הוראות קשירה, צייתו, והכול בא על מקומו בשלום.
גוליאן ביקש סיגריה, נגמרו להם הסיגריות, לו ולחברתו, לפני שלושה ימים.
נתנתי.
אחרי כשעה באו לקנות חפיסת סיגריות. קיבלו במתנה, שיהיה להם לבריאות, לטובת יחסי צרפת ישראל.
מסתבר שנגמר להם כמעט, הדלק. לא הייתה רוח רוח מרבית הזמן.
היו אמורים להגיע לפוקט, בהפלגה ישירה ונכנסו לכאן רק לתדלק, למלא מים ולקנות אוכל.
ההפלגה התארכה להם והם היו בשלבי גמר של הכול. (דלק, מים, מזון, סיגריות, בירה).
צ'טורה כבר חיכה להם על הרציף עם מזכירתו החמודה, מאד.
המזכירה מקרינה יופי מקומי נהדר וריח מקומי, לא נהדר ממש. הגברת המקסימה היא פצצת ניחוח זיעה מהמם. (במובן הגרוע של המילה).
אני לא נושם כאשר היא עוברת לידי. כן אני שומר מרחק גדול ככול האפשר.
מרחוק, ממש מלאכית.
הצרפתים חושבים שיתדלקו ויעשו קניות היום ויצאו.
הסברנו להם שאם תוך שלושה ימים יזוזו מכאן, זה יהיה הישג אדיר.

מרוב התלהבות מהמקום והאוכל המקומי, נשארנו בסירה לאכול.
הכנתי לי כמה כריכים והיה טוב.
זהו בינתיים.
מחכים לחצ'טוריאן.

יום שני ה-15 לדצמבר

היום היינו אמורים להפליג.
זה לא יקרה. לבירוקרטיה פתרונים.
יש התקדמות והניירות זזו משולחן אחד לשולחן שני.
צ'טורה, המכונה על ידי חצטוריאן, סוכננו לעניני ים ונשק הודיע לזולו שיש תקווה שנפליג מחר. נראה.
חוץ מזה אין חדש. יצאנו אתמול, שוב, למסעדה ההודית ואכלתי שוב עוף טנדורי. היה שוב טוב ומפולפל.
מאחר ואין לי מה לדווח לכם אספר לכם על ה"זולה" שלי.
על החוף, לאחר שאני הולך על הפומטון הצף, קופץ לרציף בטון קטן ומטפס במעלה מדרגות, יש עץ עם צל טוב, ותחתיו, המדרגות אני יושב ומעשן.
בחוץ חם ולח מאד.
אני גומר לעשן, אם לא מציקים לי, וחוזר לסירה בדרך החתחתים שתיארתי.
יש גם הפרעות.
עצר לידי חייל מקומי, מהצי, השומר ומאייש תחנת מכ"ם בכניסה לנמל.
הוא למעלה אני במדרגות למטה.
סימנתי לו שירד אלי. (קצין או לא ), ביקש שאעלה אליו כדי שלא יראו שאני נותן לו סיגריה.
עליתי. ביקש שתים. נתנתי. (כן אני יודע שאומרים נתתי).
חזרתי לסירה.
כשעה מאוחר יותר חזרתי על ההליכה לזולה.
החייל הופיע שוב.
שוב ביקש.
הפעם היה מתוחכם. הניח את מכשיר הקשר שלו לידי, ירד  יותר למטה לרציף לקבל את ארוחת הבוקר שלו המושטת אליו מספינת האם העגונה בתוך הנמל.
ביקש שאשים לו שוב שתי סיגריות ליד המכשיר. (שיטת - שים לי בכיס ושלא ארגיש),
שמתי. בסוף אני ארעיל את כול הצי של סרי לנקה.
אמרתי לו שזהו זה. לא יקבל יותר. העישון מזיק לבריאות.
זהו בינתיים, מחכים לטלפון מחצטוריאן.

עולם שלישי

יום ראשון ה-14 לחודש.
יום עמוס, כרגיל, עבר עלינו.
זולו הלך לסידורי בירוקרטיה, עם הסוכנים.
זה אולי הזמן להציג בפניכם את צ'טורה, סוכנינו לעניני הים.
זה כמובן בתוספת למרלן סוכנינו ביבשה ולעניני תעבורה.
הוא רק ממונה על הכביסה, לקח אתמול לכבס, ועל הטוק טוק הנהוג בידיו הנאמנות של אופה. 
הבוקר אנחנו מרימים עוגן, (עוגן נירוסטה מדהים), ומפליגים 200  מטר לרציף.
כל זה לאחר שהכנו במראש קרש הגנה על הפנדרים ששימנע מהם להיזדהם מהצמיגים הענקיים התלויים על הרציף.
התחברנו לרציף, אני ממונה על חבל חרטום,  רוח קלילה מדביקה אותנה לרציף.
אני זורק חבל לרציף, הנהג קושר,  ואנחנו מוכנים לקבלת מים.
הצינור מגיע.
הגרוויטציה עובדת.

הגרוויטציה עובדת אבל ֵ לאט. מזל שאנחנו לא ממהרים.
בסוף מגיע הסוף, מתנתקים, חוזרים למקומנו הקודם לעגינה.
בנסיון ראשון זולו דג טייר גדול על העוגן.
דרור משחרר, לא בקלות, אבל מתגבר, וחוזרים לנסיון נוסף.
הכול הולך נהדר, עוגן הוטל, הכול במקום, מגיעים לרציף, כמעט.
השרשרת קצרה מידי. רק 83 מטר.
וזו ההזדמנות הראשונה שלי להגיד לזולו ששלי ארוך יותר. בווסט וינד יש לי שרשרת של 100 מטר.
יש כאן סידור גאוני, להפלת השרשרת לתא האיחסון.
אצלנו תא איחסון השרשרת אינו עמוק דייו. זה גורם לשרשרת להערם ולהסתבך ולדינה לעצור ולפזר אותה ברחבי התא.
כאן, ברולס רוייס - אמל, השרשרת מורדת עמוק לתא איחסון תחתון ועמוק, ואין בעיות בפיזור השרשרת. חכם.
טוב, איסוף שרשרת. ללא טיירים, ונסיון שני מוצלח. אנחנו עגונים, נקשרים לפונטון הצף ומוכנים למקלחת.

אנחנו כאמור עגונים, ונותר להתקלח וללכת לישון.

בוצע.
הערב אנחנו הולכים למסעדה הודית. 
 הולכים, זה די קרוב ואנחנו צריכים קצת תנועה.
נחמד טנדורי והכול.
אני מזמין 4  חתיכות תרנגולת שמתבררות כטעימות מאד, סוף סוף הצליח לי, והרבה מעבר לקיבולת שלי.
למזלי אני מקבל סיוע מדרור.
הגשם  של אחר הצהריים מגיע הפעם בערב וזה מבול.
אנחנו במסעדה נהנים ומחכים לסוף הגשם.
אני שמח שלא לקחנו את אופה כנהג צמוד.
על פי הנוהג, הוא היה יושב בחוץ, ומחכה.
הגשם חולף כעבור כשעה ואנחנו חזרה לסירה, פיפי ולישון.
הבוקר, זולו הלך להילחם בטחנות הרוח המקומיות, ענייני נשק, ואני מקשקש לכם.
בחוץ חם ולח, שם אני מבלה בענייני עישון.
בסירה מיזוג אוויר ונהדר.
אני כבר מעשן פחות.

יום שישי ה-13 לדצמבר 2014

איזה כייף לחזור לסירה לאחר שיטוט בוקר,      ליוותי את זולו לשער למשימתו הגורלית, ולהתיישב בסלון הממוזג של הסירה.
אתמול שוב היה ניסיון מעניין.
הלכנו לקניות.

אני צריך רק חולצות טי לנכדים, עם הכיתוב  sri lanka  וכמובן שיהיו מכותנה, וסיגריות.
אופה, נהגנו הצמוד לקח אותי לחנות  אחת. גדולה.
ביקשתי, הם מדברים אנגלית די טובה, הראו לי חולצות מאקלילן, יפות וזולות.
התעקשתי על תווית המורה על 100 אחוז כותנה, אין. אבל זה בטוח אקרילן.
כך המוכר. והמנהל שלו והמנהל של המנהל שלו.
הלכנו לחנות נוספת, אותו סיפור.
הלכנו לעוד חנות, שוב, כנ"ל.
ביקשתי מאופה שיעשה סקר שוק וננסה שוב בערב.
הלכנו לקניות. המרכול מבוסס על שרות התעסוקה. מעסיקים כמה שיותר אנשים.
יש אחד שפותח את דלת הכניסה.
בכול שורה במרכול יש מפקחת, ביציאה יש בחור שמתעקש לקחת את העגלה להסעה.
הבחור מקבל טיפ של 20 רופי. כ- 15 סנט.
ליד הטוק טוק אנחנו מבצעים את הנס היומי ודוחסים שלושה פילים בתוספת כמה עשרות קילו מצרכים לטוק טוק.
חוזרים לסירה, נעצרים ליד השער, לביקורת כניסה, 4 דפים מודפסים, כולל תצלום של הדרכון, ופותחים בצעדה לסירה כמה מאות מטרים.
לטוק טוק אסור להיכנס לנמל.
זולו ודרור סוחבים שני תרמילי גב כבדים ואני שני סלים קלים.
היות ואני הכי זקן, הם מתחשבים בגילי המופלג.
בערב, אתמול, יצאנו לארוחת ערב.
אופה עשה שיעורי בית, יש חנות עם חולצות אי, לילדים ומכותנה.
למרבה הפלא זה שוב התחיל עם חולצות אקרילן מכותנה, לדברי המוכר, ורק כאשר התעקשתי שיראו ליתווית, עברנו סוף סוף לכותנה.
יש.
סיגריות זה סיפור אחר ויש מבריח אחד שמוכר קרטונים בזול, אבל בתנאי מחתרת.
הגענו גם אליו.
וקדימה אוכל.
הגענו למסעדה הזכורה לזולו לטובה מביקורו הקודם כאן. נחמדה.
הם הזמינו משהו עם קארי וחריף, הזיעו כהלכה, ואני כרגיל הצלחתי למצוא את המנה הכי מזופתת במסעדה.
ניחא.
חזרנו עם נהגנו הצמוד, חיכה כל הזמן בחוץ, ונגמר הדלק.
הטוק טוק יכול לנסוע ממטולה עד אילת על בקבוק קוקה קולה ממולא בנזין, אבל נגמר לו הדלק ומחסני החרום שלו, עוד שלושה בקבוקי קוקה קולה היו ריקים.
סיכמנו שנלך ברגל עד שיתארגן על דלק. יתארגן, יאסוף אותנו בהמשך הדרך.
בדרך כמובן נעצרו על ידנו כמה טוק טוקים אחרים, שהציעו את שירותיהם, אבל נשארנו נאמנים למקור.
לאחר כ-15 דקות הליכה אופה, הגיע.
תידלק. (כנראה עצר טוק טוק אחר שלקח אותו לתחנת דלק).
חזרנו עייפים אך מרוצים.
הבוקר, כאמור לעיל, זולו הלך למשימה גורלית.
מסתבר שאת הנשק שלנו נקבל בים, 7 מייל מהחוף, אבל,
לצורך העניין דרור ואני נוסמך, כבר קרה כנראה, כשל הים, נחתום על נשק כאן באוניית המחסן נשק שעוגנת בנמל, נחזיר לארגז שינעל, נפליג לים ושם נחבור לזולו שישיט את השפירית לבדו ויפגוש אותנו.
עד כאן הכול פשוט יעיל ונחמד.
אבל,
הנשק שלנו מצוי במחסני הצי בעיר.
צריך קודם להעבירו לאוניית הנשק בנמל.
את זה יכול לעשות רק נציג ממשלה בכיר שצריך לבוא מקולומבו הבירה.
מתי יבוא נציג הממשלה הבכיר?
בטוח לא בסוף השבע.
הוא יתחיל לתכנן את הנסיעה שלו ביום שני,  למלא טפסים, לשים חותמות נחוצות, ורק אז יצא לדרך.
סביר לקוות שעד סוף השבוע המשימה תושלם.
דהיינו כנראה נצא רק ב-20 לחודש. ואולי קודם.
אתם תוהים? ?
זו אינה משימה פשוטה.
ניירת, נסיעה מקולומבו, הגעה למחסן הצי, הוצאת הנשק, מצריך ניירת, נסיעה לנמל, הפקדת הנשק באונית הנשק בנמל, ונסיעה חזרה לקולומבו, כול זה לפני שהשבוע יגמר שוב.
היום זולו הלך לטפל בהפיכת כולנו למרשלים של הצי ואולי גם לשכנע את הנציג הממשלתי הבכיר, מאד, מקולומבו להגיע לכאן כמה שיותר מהר, או אולי אפילו להסמיך מישהו טלפונית להוציא את הנשק במקומו.
נראה.
מסקנה, תאריך היציאה שלנו עדיין אינו ידוע.
זה הכול לעכשיו.
נשיקות.

קשה קשה.

יום שישי

הלכנו לקניות, שוב. אנחנו נעזרים בשירותי ההסעה של מרלן.
כול האחרים יודעים וכבר לא מתקרבים אלינו.
לא ברורה לי השיטה בה שוייך מרלן אלינו אבל בטח יש שיטה.
לטוק טוק של מרלן אנחנו משתחלים בשיטת הארבעה פילים בחיפושית.
שנים קדימה ושנים אחורה.
זולו באמצע, דרור ואני על קצה הספסל בצדדים אחורה.

הקניות בתא המטען ועל הברכיים.
כול החצי טון הזה, כולל הנהג, ששוקל רק 50 קילו, נסחב על ידי מנוע של טוסטוס.
הכול בטווח שלנו שטוח אז זה עובד.
ביקשתי לקנות חולצות טי לנכדים.
מרלן לקח אותי לחנות אחת, אין לילדים, לחנות שניה, כולן מאקרילן ואני רוצה רק כותנה, הבטיח בערב חנות שלישית. נראה.
חזרנו לסירה עייפים אך מרוצים ובדיוק בזמן לשנת הצהריים שלי.
קשה קשה כבר אמרתי.
בסירה יש מיזוג אוויר מלא וממש נחמד.
לאחר שנת הצהרים, עכשיו, יורד הגשם היומי של אחר הצהרים, עכשיו.
מה שקובע לי שאני לא יכול לעשן.
וזה מסביר את הכתיבה האובססיבית שלי.
אתמול בדרך, עברנו ליד אונית הנשק, מחסו נשק אזורי על אוניה, בקונטיינרים סגורים וממוזגי אוויר, ובדיוק שני אנשי אבטחה, צעירים, חסונים ושחומים, החזירו נשק.
אמרתי שלום, חשבתי שישראלים, שאלתי מהיכן, אמרו אירן, אמרתי שאני מישראל ולחצנו ידים בידידות.
הייתי בטוח שפתחתי דף חדש ביחסי אירן ישראל עד שזולו העיר לי שכנראה לא שמעו טוב מאיפוא אני. נשאר פתוח.
יש כאן בנמל מגה יאכטה אחת, עם מגה יאכטה נוספת המשמשת כאוניית משא לצעצועים של המגה יכטה. דהיינו, סירות מנוע, אופנועי יש ולפי מנחת המסוקים עליה גם מסוק.
כנראה מוחבא מתחת לסיפון.
נחמד.
זהו. אני בטוח שיש גבול גם לסבלנות שלכם.

יום שישי ה-11 לדצמבר

יצאנו אתמול לאכול עם הנהג הצמוד שלנו, אופה ,ובפיקוח הסוכן שלנו מרלן.
נתנו לי לבחור במסעדה ונחשי במה בחרתי.?

כו, צדקת, קנטקי פרייד ציקן.
היה כרגיל, נהדר.
העיר נראית כמו עולם שלישי אבל קצת יותר טוב.
העיר, גול,  הייתה מרכז ליאכטות שעצרו כאן בדרך לתעלת סואץ, מהמזרח הרחוק.
קצת מצב בטחוני במיצרים, קצת-הרבה שחיתות וגזירת קופונים מצד הממשלה והסוכנים המקומיים,  והברווזים מטילי ביציי הזהב, היאכטות, נעלמו להם.
הפרנסה של הסוכנים בשפל.
הסוכן של זולו, מרלן, איבד בני  משפחה בצונמי, הממשלה הפקיעה את ביתו, לא ברור בדיוק על מה ולמה, והוא מסכן.
הבן לומד, הוא חי בשכירות והכול טוב.
ערכתי קניות מאד חשובות הכוללות ראי נייד וספל קפה גדול.
הראי מיועד למספרה שאני מתעתד לפתוח על הסירה. (יהיו לי שלושה לקוחות מובטחים).
הראי הנייד נדרש כי במשטר הנקיון על הסירה, (מוצדק וטוב), אנחנו נסתפר על החרטום, רצוי בים גלי עם רוח חזקה, כדי שהזיפים יעופו ישר לים.

לגבי תוכניות הפלגה.
אנחנו נחבור לעוד יאכטה, עם אמרייקאים וישראלי אחד, ויחד נעבור את מיצרי באב אל מדב.
זו גם הסיבה להמתנה שלנו בגול, עד ה-15 לחודש.
אלו החדשות בינתיים.
יש לי כאן קליטה טובה של הרשת ואני כמובן דבוק לחדשות.
זולו ביקש להעביר לו רק חדשות טובות.
למשל, מחירי הנפט יורדים, ש"ס מתפצלת, לבני הרצוג מתאחדים והכושים שלנו במכבי נצחו את הקרואטים.
אז מה רע.
ניסיתי לספר לו שתפסו את מציתי הבית ספר בירושלים, כחדשות טובות,
התברר לי שלא ידע על ההצתה.

אז נשיקות לכולכם.
אשמח לדו"אלים עד ה-15 לחודש.
אחר כך לא ברור לי אם יהיה קשר, מעבר לדיווחי מיקום והתקדמות.

יומי השני בסרי לנקה

נחמד.
זולו ובנו דרור, בחור צעיר בן 34, נחמד מאד, כבר מעורים בחיי המקום.
יש להם סוכן מקומי הדואג לכול דבר, כולל לנהג טוק טוק שהוצמד אליהם למשך השהייה כאן.
הסוכן עצמו, בחור נחמד מאד, צוללן ימי, עוסק גם בעבודות הנצלה ימיות.
אלוהים דואג לו לפרנסה ויש מספיק אוניות שניזווקות וטובעות באזור הסמוך.
את פני בשדה התעופה קיבל נהג עם שלט גדול באנגלית.
רציתי להרגיש חשוב אבל הייתה שם שורה ארוכה מאד של נהגים שכול אחד מהם החזיק שלט דומה בגודלו לשלי.
הנהג הציע שתי חלופות לנסיעה לגול.( מבטאים כמו גול בכדורגל).
דרך העיר, או בדרך המהירה החדשה שנסללה על ידי הסינים.
ביקשתי דרך העיר כדי להתרשם.
אחרי שעה של נסיעה בין המון רכבים, קטנועים, טוק טוקים, ואוטובוסים מעשנים ישנים מתוצרת לילנד, הבנתי את העקרון וביקשתי ששנחזור לדרך המהירה.
הדרך המהירה טובה מאד, ברמה שלנו, ועוברת דרך שדות מעובדים, אורז, ומטעים.
תה, קינמון, קאוצוק וכדומה.
ארץ כמעט טרופית, קו רוחב 6-7.
הנוף דומה מאד לגרנדה שבקריביים אבל הבתים והשדות נראים טוב יותר. כאן הם עובדים.

הגענו עם המונית לבית הסוכן.
כאן מסדרים ניירות כניסה לנמל.
הליך מורכב המצריך סוכן מקומי, 6 דפים עם 8 חותמות והמתנה של כשעה.
לא ממהרים.
הסוכן מכין תה ומספר סיפורי גבורה (צללתי, משיתי הצלתי והרווחתי המון כסף).
בדרך, הנהג סיפר לי שבשנתיים האחרונות מאז שנגמרה המלחמה עם הטמילים, הם נפרדו למדינה אחרת, מזרח טימור, הכול פורח.
התיירות מתחדשת וגם ההשקעות.
בדיוק עכשיו יש בחירות והנשיא הקיים כנראה יבחר שוב.
בכול, מקרה ראיתי רק כ-1000 תמונות שלו על שלטי חוצות בדרך לגול.
מאחר שהייתי די מותש מהטיסה, ביקשתי מהנהג שיעצור לקפה.
עצרנו.
הזמנתי קפה, לקח 20 דקות, קיבלתי ממשקה דלוח שמזכיר קפה. גועל נפש.
במחשבה שנייה, הגיע לי. להזמין קפה בציילון, ז ה לא פסגת החוכמה.
בעצירה הבאה הזמנתי תה.
מחייה נפשות.
השיטה אנגלית, הרבה חלב והרבה סוכר.
נהדר.
אחרי מקלחת ומנוחה, כמובן לאחר שקיבלתי אישור כניסה ויציאה לנמל, מסמך בן 4 דפים וחותמות למכביר,
יצאנו לארוחת ערב במלון בסגנון קולוניאלי, מחירים גבוהים יחסית לכאן, 100 ש"ח לאדם לארוחה מלאה כולל הרבה בירה. (לא אני - הם).
חזרנו לאיטנו, הכול ברגל, המלון קרוב לנמל, ונפלתי שדוד.
היום היה יום עבודה גדול של זולו ודרור, אני כמשקיף ועוזר לעוזר, והכול טוב.
מסתמנת לי רק תלונה אחת וכבר העברתי אותה להנהלה.

התנאים לעישון כאן קשים. קשים מאד.
הסירה מצריכה שלושה סוגי הנעלה שונים.
בחוץ, נעלים, יש כאן גם בוץ בעקבות הגשם שיורד כאן יומית.
על הסירה, נעלי קרוקס, קניתי חדשים לגמרי, וכמובן בסירה פנימה יחפים.

לגבי עישון, על הסיפון, רחוק ככול האפשר מהקוקפייט, ובמורד הרוח.
כול זמן שהסירה עוגנת, רצוי לרדת מהסירה.
הסירה עצמה קשורה בקצה הנמל לרציף צף ומתנדנד באורך של כ-50 מטר ורק לאחר מכן ניתן לטפס ליבשה ולעשן בשקט.
קשה. קשה.
קצב העישון שלי כבר ירד פלאים.
לדברי זולו, זה רק לטובה.
נלך לנוח והיום בערב כנראה נצא לאכול בקנטקי פרייד ציקן.
זהו בינתיים.
נשיקות

דיווח ראשון

.
ראשית קרה נס. המזוודה שלי במשלוח ישיר מהארץ, עם העברה ברומא מאלאיטליה, לסרי לנקה,  וראה זה פלא המזוודה הגיעה.
את הדרך ביליתי ליד בריטי נחמד בן גילי, סדריק, שסיפר לי שהוא מבקר תכופות בסרי לנקה את בעלו, my husband בפירוש כך אמר, מסרי לנקה.
מייד סיפרתי לו כי כמה מחברי הטובים הם עליזים מתרוממים והיה נחמד.
סרי לנקה עושה רושם טוב.
אנשים נחמדים חייכנים.
הארץ דומה מאד לגרנדה, ירוקה מאד, אבל עם אנשים חרוצים. הרבה שדות מעובדים.
אלוהים משקה את המקום פעמיים ביום.
אנחנו נמצאים בקו רוחב 7 קרוב לקוו המשווה.
ישנתי אולי עשרים פעם ביממה האחרונה, כל פעם 15 דקות. 
מעייף.
אין זמן לארגן חלום טוב.
התוכניות הן לצאת מכאן ב-15, לחבור לעוד סירה באוקינוס ההודי ולעבור את המיצרים ביחד.
כרגע, מה שמעניין אותי זה מקלחת טובה ולישון קצת.

נשיקות לכולם.