אורחות

יום רביעי ה-11 ליולי.
אורחותינו הגיעו. קודם הגיעה טלי, עם טלפון מפורק שדינה מיד סידרה, ואחר כך בעיכוב של כשעתיים יעל.
הסירה הייתה פחות או יותר מוכנה לקראתן לאחר שדינה בילתה את היומיים האחרונים בנקיונות.
אני גם התכוננתי לקראתן, כאשר טלי הגיעה הייתי במקלחת ואחר כך הלכתי לישון עד שיעל הגיעה.
קידמתי פניהן נקי ורגוע.
סוף סוף הצלחתי לשכנע את דינה להעלות אותי לחצי התורן, להחזיר למקום גלגלת של הדגל שנפלה.
דינה העלתה אותי ללא בעיות.
שוב מתנוסס דגל פורטוגל בחצי התורן.
בכלל פורטוגל ארץ מענינת.
ימי הזוהר שלה היו לפני 500 שנה, בסוף המאה החמש עשרה, מגלן ווסקו דה גמה. מאז לא התחדש כאן הרבה.
למרות שזה עם קטן של כ-10 מיליון תושבים יש להם מורשת-שפה פורטוגזית בברזיל, רק 300  מיליון תושבים באפריקה, במקאו בגואה, מענין.
בערים שהיינו עד עתה, רואים השקעה גדולה בתשתיות, כולל שיש במדרחוב, במימון השוק המשותף, ומעט מאד תיירים, להם היה מיועד כל הפאר הזה.
רק כאן, בוילה מור ה, הקומפלקס הענק של מרינה, כ-1000 מקומות עגינה וכמה אלפי יחידות דיור, שוקק חיים, בעיקר אנגלים.
דינה חזרה מטיול אליו לקחה את טלי ויעל ועכשיו צריך ללכת לאכול.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.

סתם יום של חול

יום שני, ה-9 ליולי.
יום סידורים רגיל.
הלכנו לחפש בלונים לגז. שנים. (מתוך שלושה, השלישי עובד).
כדי שלא יהיה לי משעמם, עמוד אחד של המעקה נאכל, הים והמלח עובדים, ואני צריך לחזק את העמוד. הלכנו הרבה. הגענו לחצר האספנה שלהם ולחנות. מצאנו מה שרצינו, גז וברזל זוית מאלומיניום. (כן אני מודע לאבסורד). אנסה לחבר אלומיניום לאלומיניום ונראה.
בינתיים פיניתי את תא האחסון הקידמי לבדוק מה המצב.
יש לי שם עוגן דייגים ענק שמעולם לא השתמשתי בו, כנראה גם לא אשתמש, וחבל גרירה בקוטר של 25 מ"מ שהיה כרוך על תוף עץ עם חיזוקי ברזל. היות והברזל הזה אינו מאלומיניום, הוא נרקב לגמרי. התפורר. עכשיו אקשור את כבל הגרירה מחדש, זה גם יכול להיות חבל לעוגן הדייגים.
התוף עצמו יובא למנוחות.
אגב, את הדרך מהמספנה עשינו במונית. אני לסירה ודינה לסופר. נשאר לי קילומטרז מוגבל על הברכים שלי ואני לא מתכנן לבזבז אותו על סתם הליכות.
יש לנו שכנים נחמדים בסירת מנוע חדשה לגמרי, משהו של 12 מטר אבל רק עם מנוע. בכלל, אנחנו ב"שכונה" של מנועיות.
השכנים הם אנגלים, לא שוקלים יותר מרבע טון ביחד ואולי נזמין אותם לבירה אחר כך. בינתיים הם נצלים על הסיפון שלהם בשמש ומקבלים גוון אדמדם.
המרינה והאזור פה מדהימים. מרינה ענקית ומרווחת. מסביב, כמה אלפי, כן אני לא מגזים, יחידות דיור, דירות נופש. התיירים בעיקר אנגלים.
כמובן שיש כאן מאות מסעדות מכל הסוגים, כמובן גם מסעדות סיניות. נמאס לי לאכול במסעדות והארוחה הכי טובה היא עדשים, פסטה ואורז. גם מבשר ושרצים היה לנו מספיק. אולי אנחנו בדרך לצימחונות.
הפורטוגזים, ממש, אבל באמת ממש, נחמדים. שקטים, ישרים, סימפטים. גם דניס, האנגלי ה"צנום" לידינו מסכים. מסתבר שהמחירים פה, כולל של הנדל"ן, זולים מאלו שבספרד.
אתמול, נסענו לטייל בעיר. ביציאה מהמרינה מצאתי "רכבת" תיירם. קרונות פתוחים נמשכים על ידי אוטו דימוי קטר.
קפצתי על המציאה.  דינה מתקנת אותי. אכן נסענו ברכבת כזו אבל בלגוש. זה לא היה אתמול אלא לפני שלושה ימים.  העיקר שאני זוכר איך קוראים לה. (מותק).
מה שרציתי, בכל זאת לספר על הרכבת הזו שהיא הייתה עם קפיצים קשים ביותר ומושבים נוחים עוד פחות. הסתכלתי מי היצרן, גרמניה. זה מסביר הכל לא ?
זהו לבינתיים.
תשמחו לקרוא שמזג האויר כאן הוא בסביבות 18-20 מעלות, שמש חזקה והרוח נושבת.
בלילה קריר.
אז כפי שאתם קוראים, הכל כשורה אהובותי ואהובי. מתגעגע.

וילהמורה

יום ראשון ה-8 ליולי, אנחנו במרינה וילהמורה. משהו קטן עם אלף מקומות עגינה, פחות או יותר.
הפלגה קצרה של כ-4 שעות כמעט ללא רוח, מנוע וקצת מפרשים, בעיקר לקישוט.
הרוח כצפוי מתגברת לקראת הצהרים, ואנחנו נכנסים למרינה במטרה להיקשר לרציף קבלת האורחים.
הנוהל כאן הוא, בדומה להרצליה, נקשרים לרציף האורחים והולכים למשרד לקבל מקום.
כמובן שיש מקום ואין כל בעיה.
ברוח חזקה יחסית, 5-8 קשר, צריך לבוא עם החרטום לרוח כך שיש אפשרות תמרון טובה יותר.
אם  מגיעים עם הירכתים, הרוח תזרוק את הירכתים מהרציף, ואין שליטה עליהם.
אני מבצע בקלות את התמרון ונקשר.
ביקשתי מדריך להגיע למקום העגינה שלנו, קיבלתי, אך צריך לחכות לו עד שיגמור לקשור עוד 2-3 סירות שהגיעו.
דביל אחד עם בווריה, (מה כבר אפשר לצפות מבווריה), מגיע עם הירכתים לרוח, מפספס תמרון ראשון, זז לאחור, מגיע שוב עם הירכתים, זורק חבל חרטום, קושרים, ואז צריך למשוך את הירכתים שלו לרציף. הירכתים בינתיים מורחקים מהרציף על ידי הרוח ויש להפעיל כוח. אני עוזר לאיש המרינה וקושרים גם אותו.
עוד מישהו עם תמרון לא נכון, קושרים גם אותו, אני כבר מועמד לקביעות כאן.
יש גם מנועית גדולה, עם חרטומן חזק ושני מנועים מאחור. אצלו זה יותר קל.
הקושר נכנס לדינגי  שלו ואני אחריו.
נוסעים. מרינה גדולה כבר הזכרתי.
מגיעים למקומנו, רציף E  מספר 44, עומדת שם מנועית חדשה לגמרי וגדולה למדי. (12-14 מטר).
נכנסים די צפוף. השכן אינו מתרגש.
דניס, שמנמן עם אישה שמנה, בריטים מיורקשיר. מבטא אנגלי מענין וטעון ריכוז.
דניס מרוצה מהשכנים החדשים ומציע לנו בירה. כמובן שאנחנו מסכימים.
זה בדיוק מה שהייתי צריך כדי לשקוע בשנת אחה"צ טובה.
עכשיו קמנו ונלך עוד מעט לסיור ראשון.
במרינה הזו אנחנו אוספים את טלי ויעל ויש לנו 4 ימים כאן.
זהו לבינתיים.
הכל כשורה אהובותי ואהובי. אני מתגעגע.

הפלגות מערב פוטוגל

יום שישי  ה-6 ליולי.
נתחיל מהסוף.
לא סופרים את הכסף, לפני שיורדים במדרגות וזה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה.
יצאנו הבוקר מוקדם 06:30 להפלגה ללגוש.
משהו כמו 80מייל.
בבוקר רוח חלשה.
יצאנו לים הגדול והתחילה רוח איתנה אבל בכיוון הנכון. היה כיף. תפסנו גלים והגענו למהירות גלישה, על הגלים של 9-10.5 קשר. נהדר. הסירה קצת מתנדנדת אבל למי אכפת. רצים.
יום שמש יפה וקריר.
עושים מרחק של כ-60 מייל במהירות ממוצעת של 7 קשר וקצת.
שילוב של מפרש ראשי ומנוע.  רצינו להגיע מהר לפני רדת החשכה.
דינה ואני מרוצים מהפלגה אידאלית.
בסיבוב לחוף הדרומי של פורטוגל, מהומת אלוהים. רוח צד, 15-22 קשר, הסירה בהטייה ודי שמח.  הראשי פתוח מלא ולסגור אותו ברוח כזו, או לצמצם, עם גלים של 2-4 מטר, קשה.
ממילא אין טעם כי היבשה תיכף תעצור את הרוח והכל יהיה בסדר. אז לא. היבשה לא שמעה על זה והרוח ממשיכה. גם אנחנו. נהיה עוד יותר קר בשל הרוח החזקה הנושבת על מים בטמפרטורה של 16 מעלות.
אחרי כ-שעתיים של הפלגה כזו, קרה ומהירה, מגיעים לשפך הנהר, במפרץ המוביל מרינה. 
הרוח, לא שמעה על זה.
אנחנו סוגרים את המפרש הראשי, כאשר אני מכוון את הסירה מול הרוח ודינה מגלגלת את המפרש במקצועיות רבה. הגברת מתחילה להיות צוות צוות.
 נכנסים לנהר, הרוח כרגיל, חזקה, לפני המזח של המרינה, עומדת מנועית גדולה באמצע התעלה, ליד ספינה  גדולה אחרת.  יש בקושי מעבר בינהן. לעצור אי אפשר כי הרוח תניח אותי על אחת הגדות. ממשיך, לעיניו הנדהמות של "נהג" המנועית. עובר בדיוק בינהן.
הגענו למזח הקבלה, שדודים.
הרשמה וכו' וקיבלנו מקום עגינה. עכשיו צריך לעבור מתחת לגשרון להולכי רגל, הנפתח על פי דרישה ולהגיע למקום שלנו. אני דורש ומקבל מורה דרך שיראה לי את המקום. זה לא זמן לחפש במרינה או לתמרן בה.
הילד מגיע, הגשר נפתח ואני בפנים. הכל במהירות די גבוהה כי יש רוח, כן, גם בתוך המרינה. 
נכנס, כמובן שצועקים עצור, עוצר, כניסה חלקה. 
הילד מקבל טיפ ראוי, מגיע לו. כאשר נקשרנו למזח הקבלה, עובד תחנת הדלק עזר לנו להיקשר ורמז ש"אם נרצה" לשלם לו טיפ הוא במשרדו. חוצפן. לבקש טיפ בעד עזרה בקשירה, אינה עומדת במבחן הנימוס המקובל בין ימאים. תמיד עוזרים בקשירה. (חוץ מהצרפתים).
זהו אנחנו במקום, אנחנו נרדמים מיד.
עכשיו קמנו ואני מלא "מוזה".
הפורטוגלים ממש, אבל ממש נחמדים. 
שלשום הלכתי לשלם במרינה "אוהירש" עבור ימי השהייה שלנו.
כאשר הגענו, הזכרתי לאיזבל, (לא אין לה חבר פרדיננד), כי שמענו שנותנים הנחלה של 50% 
לשייטים המגיעים מהאזוריים. צחקה.
כאשר באתי לשלם, בלי לבקש ובלי הסברים, קיבלנו הנחה של 50%, בגלל האזורים. אולי ביררה והתברר לה כי זה אכן כך. בכל אופן בלי כל הסברים, התשלום פחת בחצי. קופת הצוות שלנו התעשרה בכ-52.5 יורו.
אתמול הגענו גם למרינה נחמדה, אבל ללא אינטרנט. הלכנו לטיול בעיירה הקטנה, סינש, והכל נראה סגור. היה נחמד.
לידינו עגנו כמה סירות של אירופאים בדרכם להולנד, לאי מן וכו.
הם הולכים להפליג, למעשה כבר הפליגו מלגוש נגד הרוח ו"נהנו קשות"
אחת סיפרה כי הם התקדמו כ-2 קשר. בדרך לכאן ראינו סירה כזו בים נוסעת צפונה נגד הגלים.
לא נחמד.
זהו לבינתיים. הכל כשורה אהובותי ואהובי. נשהה כאן כיומיים, למרות שהמרינה די יקרה, ונמשיך  לווילה מורה, לאסוף את הילדות (טלי ויעל).
יהיה מענין להיות ת"פ של 3 נשים.

העיר קאש קאש

כן, ככה קוראים לעיירה הזו.
נסענו לטייל.
בשם החיסכון, נסענו ברכבת. הלכנו רבע שעה, קנינו כרטיסים בכ-5 יורו והמתנו כחצי שעה בין הרכבות.
הגענו.
עיירה יפה וציורית, עם בתים ישנים ומבצרים. ממש כמו באירופה. (שכחתי, זה באמת אירופה),
טיילנו, הלכנו הרבה ברגל, התעיפתי ולקחנו מונית חזרה. עלתה 10 יורו.
כדי לחסוך 5 יורו, התעניתי שעה.  אני בעד מוניות. חוסך זמן ומאמץ. לא תמיד עולה יותר. ביחוד אם אני מתמחר את הזמן שלי אפילו בסכום צנוע של 10 יורו לשעה.
חוץ מזה, הכל טוב.
אנחנו נעזוב מחר בבוקר לעיירה שנקראת משהו כמו סיינס. מרחק של כ-40 מייל מכאן. נצא מוקדם.

המידרחוב בקאש קאש

מבט על קאש קאש

קבענו כבר תאריך איסוף לטלי ויעל ב-11 לחודש.
נתקדם איתן עד ה-20-22 לחודש, לגיברלטר.
זאת התוכנית בגדול.
god willing  and weather permitting.נשיקות לכולכם.

ליסבון והאוטובוס האדום

היום נסענו לטייל. אנחנו לא מטיילים מספיק וכל הזמן בסירה. (כך דינה).
נסענו. ברכבת עד המרכז, משם קנינו כרטיסים לאוטובוס האדום. ישבנו, נסענו, נסענו, עיר אירופית נחמדה ותו לא. מחר יהיה יום מוזיאונים כולל המוזיאון הימי ואולי יהיה יותר מענין.
אחר הצהרים, לאחר הטקס היומי, (שנת צהרים  שלי), הלכנו סופרמרקט להצטייד.
הצטיידנו.
כנראה עוד יומיים נצא לדרכנו לכיוון דרום.
יש לנו פגישה עם טלי, בסביבות ה-10 או ה-13 לחודש, בפארו, יש שם שדה תעופה בינלאומי ואז הן תטיילנה ביבשה ואני אוכל בשקט לשמור על הסירה. סידור מקובל עוד מלפני שנתיים.
אולי גם יעל תבוא לשבוע, אני מאד מקווה אבל כרגיל אצל להאחיינית החביבה עלי, היא תבטל ברגע האחרון. ואולי לא ?
קר כאן. זה נעים. דינה מספרת שבארץ כבר הקיץ בעיצומו וכאן, כאשר יורדת השמש נהייה קריר.
אתמול הלכנו לקנות מעילי סערה, "מקצועיים" כיאה לשייטים ותיקים. דינה כמובן טענה שהיא לא צריכה, אבל אני כן ולא נעים לקנות רק לעצמי. קנינו. אדומים, מקצועיים, מיטב אופנת השייט. המחיר בהתאם.
המעיל הכתום שהיה לי הלך לעולמו בשיבה טובה. קניתי אותו במקור לתמר, כאשר התחילה לנסוע על קטנוע, הוא חזר אלי לשימוש בים ועשה עבודה טובה עד שמת.
במרינה נושבת חזקה, 15-20 קשר והסירה נדבקת לרציף. יש פנדרים והכל טוב.
קר כאן כבר כתבתי.
האנשים כאן ממש נחמדים. נהג המונית שלנו לא ידע איפוא המרינה. נתתי לי הוראות נסיעה עד היעד. בכניסה, או יותר נכון בירידה מהכביש   הראשי, הוא ואני התבלבלנו. הוא עצר את המונה, הראה לי שעצר את המונה, והתחיל לשאול.
מצאנו את הכניסה. המונה כל הזמן כבר עומד. בטח גם בארץ יש נהגי מוניות כאלה, באגדות.

הזקן החדש שלי, מה דעתכם

ליסבון מבט מלמעלה

הזקן החדש שלי, מה דעתכם

כמובן שהשארתי לי טיפ בהתאם. מה שכן, חכמים הם לא. דינה טוענת שאם היה חכם לא היה נהג מונית.  יש בזה משהו. אז זהו לבינתיים. הכל כשורה אהובותי ואהובי. אני מתגעגע לכולכם.

שכנים בשכונה

יום ראשון ה-1 ליולי.

דינה  הגיעה אתמול בערב והענינים נכנסים למסלול. מטאטא חדש מטאטא טוב.

אנחנו במרינה אורייש, עדין לא יצאנו לסידורים ולטיול בעיר.       מתוכנן למחר.

בינתיים פגשנו את השכנים.

רוברט משוודיה, עם שני ילדים   שלו, אשתו ושני ילדים בני16כל אחד מסומליה. כן, מאד שחורים. הם פליטים שאומצו בשוודיה על ידי ממשלת שוודיה, ורוברט הוא המשפחה אומנת שלהם.

חוץ מזה האיש, בן 59 מטורף לחלוטין.

אנטי אמריקאי קיצוני, ה-9 לספטמבר זה מזימה פנימית אמריקאית של הסי אי איי.

המטוס לפנטגון נועד להשמיד את הנהלת החשבונות שלהם כדי לכסות על גניבה של 3.5 ביליאד, כן, 3500 מיליאד דולר בצבא שלהם ויש עוד.

כמובן שאנחנו מתעללים בפלשתינאים.

שאלתי לעצתו, מה לעשות איתם אחרת והוא התחיל לגמגם. לא בדיוק יודע.

סיפרתי לו שהרגנו גם את ברנדטו, שיחנק.

נפרדנו בידידות.

הבוקר הזמנו שלושה איטלקים הנמצאים על ידינו בסירת מנוע מתנפחת,,,,, משהו של 8 מטר, פתוחה.

הם הגיעו מפלרמו בדרכם לנוברגיה, לאורך החופים. סירה פתוחה לגמרי, שני מנועי בנזין הונדה 150 כוח  סוס כל אחד. טרוף מוחלט. אהבו את הקפה.

באמצע יש לנו שכן גרמני עם דגל גדול, אישה ושלושה ילדים.

אותו אני די מז
ניח. לא מת על גרמנים, במיוחד על כאלה עם דגל גדול.ת.

יש לנו מסעדה קבועה עם מלצרים קבועים. חזרנו זה עתה מצפיה במשחק הגמר ספרד איטליה.

היה מה לראות.