וילהמורה

יום ראשון ה-8 ליולי, אנחנו במרינה וילהמורה. משהו קטן עם אלף מקומות עגינה, פחות או יותר.
הפלגה קצרה של כ-4 שעות כמעט ללא רוח, מנוע וקצת מפרשים, בעיקר לקישוט.
הרוח כצפוי מתגברת לקראת הצהרים, ואנחנו נכנסים למרינה במטרה להיקשר לרציף קבלת האורחים.
הנוהל כאן הוא, בדומה להרצליה, נקשרים לרציף האורחים והולכים למשרד לקבל מקום.
כמובן שיש מקום ואין כל בעיה.
ברוח חזקה יחסית, 5-8 קשר, צריך לבוא עם החרטום לרוח כך שיש אפשרות תמרון טובה יותר.
אם  מגיעים עם הירכתים, הרוח תזרוק את הירכתים מהרציף, ואין שליטה עליהם.
אני מבצע בקלות את התמרון ונקשר.
ביקשתי מדריך להגיע למקום העגינה שלנו, קיבלתי, אך צריך לחכות לו עד שיגמור לקשור עוד 2-3 סירות שהגיעו.
דביל אחד עם בווריה, (מה כבר אפשר לצפות מבווריה), מגיע עם הירכתים לרוח, מפספס תמרון ראשון, זז לאחור, מגיע שוב עם הירכתים, זורק חבל חרטום, קושרים, ואז צריך למשוך את הירכתים שלו לרציף. הירכתים בינתיים מורחקים מהרציף על ידי הרוח ויש להפעיל כוח. אני עוזר לאיש המרינה וקושרים גם אותו.
עוד מישהו עם תמרון לא נכון, קושרים גם אותו, אני כבר מועמד לקביעות כאן.
יש גם מנועית גדולה, עם חרטומן חזק ושני מנועים מאחור. אצלו זה יותר קל.
הקושר נכנס לדינגי  שלו ואני אחריו.
נוסעים. מרינה גדולה כבר הזכרתי.
מגיעים למקומנו, רציף E  מספר 44, עומדת שם מנועית חדשה לגמרי וגדולה למדי. (12-14 מטר).
נכנסים די צפוף. השכן אינו מתרגש.
דניס, שמנמן עם אישה שמנה, בריטים מיורקשיר. מבטא אנגלי מענין וטעון ריכוז.
דניס מרוצה מהשכנים החדשים ומציע לנו בירה. כמובן שאנחנו מסכימים.
זה בדיוק מה שהייתי צריך כדי לשקוע בשנת אחה"צ טובה.
עכשיו קמנו ונלך עוד מעט לסיור ראשון.
במרינה הזו אנחנו אוספים את טלי ויעל ויש לנו 4 ימים כאן.
זהו לבינתיים.
הכל כשורה אהובותי ואהובי. אני מתגעגע.