יום שני, ה-9 ליולי.
יום סידורים רגיל.
הלכנו לחפש בלונים לגז. שנים. (מתוך שלושה, השלישי עובד).
כדי שלא יהיה לי משעמם, עמוד אחד של המעקה נאכל, הים והמלח עובדים, ואני צריך לחזק את העמוד. הלכנו הרבה. הגענו לחצר האספנה שלהם ולחנות. מצאנו מה שרצינו, גז וברזל זוית מאלומיניום. (כן אני מודע לאבסורד). אנסה לחבר אלומיניום לאלומיניום ונראה.
בינתיים פיניתי את תא האחסון הקידמי לבדוק מה המצב.
יש לי שם עוגן דייגים ענק שמעולם לא השתמשתי בו, כנראה גם לא אשתמש, וחבל גרירה בקוטר של 25 מ"מ שהיה כרוך על תוף עץ עם חיזוקי ברזל. היות והברזל הזה אינו מאלומיניום, הוא נרקב לגמרי. התפורר. עכשיו אקשור את כבל הגרירה מחדש, זה גם יכול להיות חבל לעוגן הדייגים.
התוף עצמו יובא למנוחות.
אגב, את הדרך מהמספנה עשינו במונית. אני לסירה ודינה לסופר. נשאר לי קילומטרז מוגבל על הברכים שלי ואני לא מתכנן לבזבז אותו על סתם הליכות.
יש לנו שכנים נחמדים בסירת מנוע חדשה לגמרי, משהו של 12 מטר אבל רק עם מנוע. בכלל, אנחנו ב"שכונה" של מנועיות.
השכנים הם אנגלים, לא שוקלים יותר מרבע טון ביחד ואולי נזמין אותם לבירה אחר כך. בינתיים הם נצלים על הסיפון שלהם בשמש ומקבלים גוון אדמדם.
המרינה והאזור פה מדהימים. מרינה ענקית ומרווחת. מסביב, כמה אלפי, כן אני לא מגזים, יחידות דיור, דירות נופש. התיירים בעיקר אנגלים.
כמובן שיש כאן מאות מסעדות מכל הסוגים, כמובן גם מסעדות סיניות. נמאס לי לאכול במסעדות והארוחה הכי טובה היא עדשים, פסטה ואורז. גם מבשר ושרצים היה לנו מספיק. אולי אנחנו בדרך לצימחונות.
הפורטוגזים, ממש, אבל באמת ממש, נחמדים. שקטים, ישרים, סימפטים. גם דניס, האנגלי ה"צנום" לידינו מסכים. מסתבר שהמחירים פה, כולל של הנדל"ן, זולים מאלו שבספרד.
אתמול, נסענו לטייל בעיר. ביציאה מהמרינה מצאתי "רכבת" תיירם. קרונות פתוחים נמשכים על ידי אוטו דימוי קטר.
קפצתי על המציאה. דינה מתקנת אותי. אכן נסענו ברכבת כזו אבל בלגוש. זה לא היה אתמול אלא לפני שלושה ימים. העיקר שאני זוכר איך קוראים לה. (מותק).
מה שרציתי, בכל זאת לספר על הרכבת הזו שהיא הייתה עם קפיצים קשים ביותר ומושבים נוחים עוד פחות. הסתכלתי מי היצרן, גרמניה. זה מסביר הכל לא ?
זהו לבינתיים.
תשמחו לקרוא שמזג האויר כאן הוא בסביבות 18-20 מעלות, שמש חזקה והרוח נושבת.
בלילה קריר.
אז כפי שאתם קוראים, הכל כשורה אהובותי ואהובי. מתגעגע.
יום סידורים רגיל.
הלכנו לחפש בלונים לגז. שנים. (מתוך שלושה, השלישי עובד).
כדי שלא יהיה לי משעמם, עמוד אחד של המעקה נאכל, הים והמלח עובדים, ואני צריך לחזק את העמוד. הלכנו הרבה. הגענו לחצר האספנה שלהם ולחנות. מצאנו מה שרצינו, גז וברזל זוית מאלומיניום. (כן אני מודע לאבסורד). אנסה לחבר אלומיניום לאלומיניום ונראה.
בינתיים פיניתי את תא האחסון הקידמי לבדוק מה המצב.
יש לי שם עוגן דייגים ענק שמעולם לא השתמשתי בו, כנראה גם לא אשתמש, וחבל גרירה בקוטר של 25 מ"מ שהיה כרוך על תוף עץ עם חיזוקי ברזל. היות והברזל הזה אינו מאלומיניום, הוא נרקב לגמרי. התפורר. עכשיו אקשור את כבל הגרירה מחדש, זה גם יכול להיות חבל לעוגן הדייגים.
התוף עצמו יובא למנוחות.
אגב, את הדרך מהמספנה עשינו במונית. אני לסירה ודינה לסופר. נשאר לי קילומטרז מוגבל על הברכים שלי ואני לא מתכנן לבזבז אותו על סתם הליכות.
יש לנו שכנים נחמדים בסירת מנוע חדשה לגמרי, משהו של 12 מטר אבל רק עם מנוע. בכלל, אנחנו ב"שכונה" של מנועיות.
השכנים הם אנגלים, לא שוקלים יותר מרבע טון ביחד ואולי נזמין אותם לבירה אחר כך. בינתיים הם נצלים על הסיפון שלהם בשמש ומקבלים גוון אדמדם.
המרינה והאזור פה מדהימים. מרינה ענקית ומרווחת. מסביב, כמה אלפי, כן אני לא מגזים, יחידות דיור, דירות נופש. התיירים בעיקר אנגלים.
כמובן שיש כאן מאות מסעדות מכל הסוגים, כמובן גם מסעדות סיניות. נמאס לי לאכול במסעדות והארוחה הכי טובה היא עדשים, פסטה ואורז. גם מבשר ושרצים היה לנו מספיק. אולי אנחנו בדרך לצימחונות.
הפורטוגזים, ממש, אבל באמת ממש, נחמדים. שקטים, ישרים, סימפטים. גם דניס, האנגלי ה"צנום" לידינו מסכים. מסתבר שהמחירים פה, כולל של הנדל"ן, זולים מאלו שבספרד.
אתמול, נסענו לטייל בעיר. ביציאה מהמרינה מצאתי "רכבת" תיירם. קרונות פתוחים נמשכים על ידי אוטו דימוי קטר.
קפצתי על המציאה. דינה מתקנת אותי. אכן נסענו ברכבת כזו אבל בלגוש. זה לא היה אתמול אלא לפני שלושה ימים. העיקר שאני זוכר איך קוראים לה. (מותק).
מה שרציתי, בכל זאת לספר על הרכבת הזו שהיא הייתה עם קפיצים קשים ביותר ומושבים נוחים עוד פחות. הסתכלתי מי היצרן, גרמניה. זה מסביר הכל לא ?
זהו לבינתיים.
תשמחו לקרוא שמזג האויר כאן הוא בסביבות 18-20 מעלות, שמש חזקה והרוח נושבת.
בלילה קריר.
אז כפי שאתם קוראים, הכל כשורה אהובותי ואהובי. מתגעגע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה